|
• תפילת השל"ה (דוד)
רציתי לדעת האם יש התייחסות מהרבי לגבי תפילת השל"ה ומה מנהג חב"ד בזה?
|
06/06/2016 |
לא ידוע (שמעון)
לא ידוע על התייחסות של הרבי לתפילה זו, וכנראה שזו גם הסיבה לכך, שאין בזה מנהג חב"ד ברור.
|
07/06/2016 |
|
• שאלה בתניא פרק נ"א (מנחם)
למה כותב שח"ו לומר שהנפש הייתה מצוירת בציור גשמי ודמות הגוף מה הח"ו ? נכון שזה לא אמת אבל למה מוסיף בעל התניא את המילים "ח"ו"? זה כמו שנאמר שהמים לא רטובים ח"ו, מה ענין הח"ו?
|
02/06/2016 |
חס ושלום (שמעון)
זוהי שאלה מענינת מאוד, ואנסה להשיב עליה לפי קוצר דעתי:
לכאורה, אכן מנין לנו, שעצם הנפש אינו מצוייר בציור גשמי? הרי אין הכוונה שהנפש גשמית (שזה לא יעלה על הדעת, כפשוט), אלא שיש בה חילוקים, והיא אינה אחדות פשוטה. אך מי אומר שאכן זה כך, ושעצם הנפש אינה מורכב מפרטים?
נראה לי לומר (בדרך אפשר), שהתשובה לזה רמוזה בלשונו הזהב של אדמו"ר הזקן – "חס ושלום". כי עצם הנשמה, מאוחדת לגמרי עם עצמות הבורא (וכלשון הידוע בכמה מקומות – "יחידה לייחדך"), והבורא עצמו הוא אחדות פשוטה כידוע. לכן מדגיש אדמו"ר הזקן שאין לומר שיש חלוקה לדרגות בעצם הנפש, כי היא מאוחדת לגמרי עם עצמות הבורא, שחס ושלום לומר שיש בו איזו חלוקה.
אם יש לאי מי מהקוראים עוד הסבר בזה, אשמח לשמוע.
|
02/06/2016 |
|
• לימוד קבלה (יובל)
האם מותר ללמוד קבלה לפני גיל ארבעים?
|
01/06/2016 |
הגבלת גיל (המערכת)
כתב הש"ך (יורה דיעה סימן רמ"ו סעיף קטן ו’): "גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר, שלא ללמוד חכמת הקבלה, עד אחר שמילא כריסו מהש"ס. ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב בן ארבעים לבינה".
ובכף החיים (סימן קנ"ה סוף סעיף קטן יב’) כתב: "אסור ללמוד ספרי קבלה, אם הוא ריק מלימוד בפוסקים. וכן מי שאינו נשוי אסור ללמוד קבלה, ונשוי דוקא מבן כ’ ומעלה".
יחד עם זאת, הרבי הבהיר כמה פעמים, שאין להמתין עם לגיל מסוים בכדי ללמוד את תורת החסידות (שמבארת את תורת הקבלה), כי לימוד זה הוא חובה על כל אחד (ראה למשל, בתורת מנחם תשי"ג א’, עמוד 175 ואילך).
|
02/06/2016 |
|
• ניצוצות קדושים (מנחם)
להרב שלום וברכה
רציתי להבין לגבי נושא הניצוצות הקדושים האם הם ניצוצות אלוקיים שהתווספו לעולם הגשמי לרמותיו השונות (קליפת נוגה או ירדו לג קליפות הטמאות) או שמדובר בחיות האלוקית עצמה של החומר שנוצר בדבר הוי"ה?
במילים אחרות האם הניצוצות הקדושים הם מהות שונה מהחומר הגשמי שנוצר בדבר הויה או שניצוצות ואותיות דבר הויה זהות
למשל מלקו"ש ח"ז שיחת ויקרא פורים נראה שאין זהות בין הנצוצות הקדושים לבין החיות האלוקית עצמה שהרי מדבר על בירור הניצוץ ולא על גקה"ט עצמן ואז צריך להבין מה ההבדל בין ניצוצות לאותיות המהוות את גהקה"ט?
תודה רבה
|
07/05/2016 |
בירור הניצוצות (המערכת)
תחילה, אבאר בקצרה, את ענין הניצוצות:
כידוע, ה’ מהווה ומקיים את הבריאה בכל רגע, באמצעות האותיות של העשרה מאמרות, בהן נברא העולם. בתחילת הבריאה, הקב"ה אמר (בראשית א, ו): "יהי רקיע", וכתוצאה מזה נברא הרקיע, ועד היום הוא קיים ועומד, מכח אותו דיבור (וכפי שנאמר בתהלים (קיט, פט): "לעולם הוי’ דברך נצב בשמים" – המילים "יהי רקיע" (= "דברך"), ניצבים תמיד ("לעולם") בשמים, כדי להחיותם ולקיימם). כך גם כל יתר הנבראים, תלויים בחיות האלוקית, שמגיעה אליהם ממאמר ה’.
אך מדוע לא ניכר בנבראים, שכל מציאותם היא דבר ה’? למה הבריאה ’מעלימה’ על האלוקות, עד שהנבראים חשים שמציאותם עצמאית לחלוטין, ובאפשרותם אפילו לכפור ח"ו בה’? כי האותיות (של העשרה מאמרות) ’נשברו’ וירדו מאד, ולכן הנבראים אינם מרגישים את האור שיש בהן.
לסיכום: הניצוצות הקדושים, הם ממש דבר ה’ שמחיה ומהווה את הנבראים. אך העולם הגשמי נמצא ’תחת ממשלת’ הקליפות. ממילא, דבר ה’ ’נפל’, ונמצא בהעלם והסתר גדול. תפקידנו, להעלות את ניצוץ הקדושה מ’מאסרו’ בגלות הקליפות, על ידי שימוש בחפץ הגשמי לענייני קדושה. כל זמן שהחיות האלוקית אינה מורגשת, היא כביכול נפרדת משרשה האלוקי, ולכן היא מכונה בשם ניצוץ (בדומה לניצוץ אש, שנפרד מהמדורה, ומתעופף ברוח).
בליקוטי שיחות שצויין בשאלה, מבואר ענין שונה, ועמוק מאוד:
במקומות רבים בחסידות, מתוארות דרגות אלוקיות מרוממות כל כך, שהרע אינו תופס מקום לגביהם. ניתן לחשוב, שלגבי דרגות אלו, אכן אין שום הבדל בין טוב לרע חלילה, ואין מעלה לצדיק על רשע. לכן מדגיש שם רבינו בהערה 33, שרק הניצוץ האלוקי שבדברים האסורים (שכביכול ’נחשך’ והתלכלך, כפי שמבאר רבינו בהערה 20 שם), יכול להתהפך לגמרי לקדושה, על ידי התשובה. ואילו מעשה העבירה עצמו, נשאר רע בכל אופן, כי גם מצד עצמות הבורא, הוא בוחר בטוב דווקא, ולא ברע (כמבואר שם בהערה 28). אדרבא, מצד העצמות, הרע "מושלל ומופרך בתכלית".
|
10/05/2016 |
בירור הניצוצות (מנחם)
תודה רבה על התשובה
אבל עדיין לא זכיתי להבין האם למשל הניצוץ שבמאכל זה אותיות דבר הויה שמהווה את המאכל או ניצוץ נוסף?
וכן במושג שזדונות נעשים זכויות שהכוונה שהניצוץ ולא מעשה העבירה האם במעשה העבירה אין אותיות מדבר הויה או במילים אחרות איזה ניצוץ נהיה לזכויות ומה נשאר רע ?
בתודה רבה על האתר הנפלא
|
15/05/2016 |
המעשה, והחיות האלוקית (המערכת)
יישר כחך על הבהרת השאלה. תחילה נשיב עליה בקיצור נמרץ, ואחר כך נרחיב:
הניצוץ שבמאכל, הוא הוא הדבר ה’ שמחיה את המאכל. כמו כן, כאשר זדונות נעשים זכויות, מעשה העבירה הגשמי נשאר רע, ואילו החיות האלוקית שבו הופכת לטוב.
וביתר הרחבה: בכל דבר גשמי, יש חיות אלוקית. אך כאשר הדבר מנותק משורשו האלוקי (כמו מרבית עניני עולם הזה), החיות שבו היא כעין ’ניצוץ’, שנפרד ממקורו.
כאשר אדם עושה עבירה, הוא עושה פעולה גשמית – פיזית רעה, שיש לה (כמו לכל דבר) חיות אלוקית. אך חיות זו ’נחשכה’ כל כך, שגם היא עצמה כביכול ’רעה’. כאשר הוא עושה תשובה, החיות האלוקית עולה מהעבירה, וחוזרת להיכלל בשורשה. אך אותה פעולה גשמית, נותרת רעה. לא יתכן לומר, שחילול שבת למשל, הוא פעולה טובה (בגלל שהאדם חזר בתשובה). החילול שבת נותר רע, אך החיות האלוקית שהייתה בפעולה זו, חזרה לשורשה, והפכה לטוב.
|
16/05/2016 |
|
• ההבדל בין מידות לרגשות (זאב קרומבי)
מישהו יכול להסביר מה הן בדיוק "מידות", ומה ההבדל בינן ובין רגשות?
|
03/05/2016 |
מידות = רגשות (המערכת)
בפשטות, אין שום הבדל בין מידות לרגשות. "מידות", זהו השם שמוזכר בדרך כלל בתורת החסידות, ואילו "רגשות", זהו השם המקובל יותר בשפה המדוברת.
בעומק יותר, השם "מידות" הוא מלשון מדידה והגבלה. כי השכל מחפש להבין את האמת כפי שהיא, ואילו המידות מבטאות את התחושה האישית שלי, ביחס לדבר. לכן, שם זה, מבטא את פחיתות המידות, ביחס אל השכל (ובוודאי, ביחס לדרגות נעלות יותר בנפש). לעומת זאת, השם "רגשות" הוא מלשון הרגשה. הוא מבטא דווקא את מעלת הרגשות, שהאדם חש אותם ומתפעל מהם, יותר מאשר מהשכל.
בחסידות, מדובר בדרך כלל על המידות אהבה ויראה, ואנו מכירים בחיינו הרבה יותר סוגי רגשות (קינאה, כעס, שינאה, פחד, הערצה, עלבון, רחמים וכו’). רגשות אלו, משתלשלים מהמידות אהבה ויראה (למשל, קינאה היא סוג של תאוה, ולכן היא משתלשלת ממידת האהבה – כפי שנפלה לקליפות. כעס שינאה ופחד, כולם מגיעים ממידת הגבורה (יראה), וכן על זה הדרך).
|
04/05/2016 |
|
• תחיית המתים (שלמה)
אדם שהתאלמן והתחתן עם אישה שניה ולאחר מכן הלך לעולמו, כשיקום בתחיית המתים לאיזה אישה הוא יחזור? איך זה בדיוק יהיה?
|
02/05/2016 |
נישואין שלאחר המוות (המערכת)
בשאלה מענינת זו, דנו גדולים וטובים:
בספר רב פעלים (חלק ב’, סוד ישרים סימן ב’), דן הבן איש חי בהרחבה, בנוגע לאשה שבעלה נפטר, ונישאה למישהו אחר. מסקנתו שם, שלעתיד לבוא היא תחזור לבעל הראשון, כי הגופים יהיו גופים חדשים, ורק הקשר מצד הנשמה ישאר, וקשר זה אינו מתבטל מחמת המוות. אך אם התגרשה מהראשון, נתבטל הקשר שלה איתו לגמרי.
דברים אלו, גם הובאו להלכה בשו"ת יביע אומר (חלק ז’, יורה דיעה סימן מ). שם פוסק, שאשה שנתאלמנה, ונישאה לאחר ונפטרה, עדיף לקוברה ליד בעלה הראשון, כיון שעתידה לחזור אליו בתחיית המתים.
בדומה לזה, כתב החתם סופר (חלק ז’, סימן לד), שמי שהיו לו כמה נשים, בתחיית המתים ישוב לאשתו הראשונה. כמבואר בסוטה (ב.), שעל זיווג ראשון מכריזים בשמיים, ארבעים יום קודם יצירת הולד, ואילו זיווג שני, הוא לפי מעשיו. ומכיון שעולם הבא הוא עולם התיקון, ישוב כל אחד לזיווגו הראשון.
לפי כל זה בנידון דידן, יחזור האלמן לאשתו הראשונה.
במאמר המוסגר נוסיף, שיש בגמרא שם ביאור נוסף על פי האריז"ל, שכבר בשעת היצירה, נבראת לכל אדם בת זוגו, שהיא כפי טבעו ומזגו. אך יתכן שלאחר היצירה נשתנה טבעו מחמת התנהגותו, ולכן נושא אשה אחרת. החתם סופר כותב, שלפי פירוש זה, יתכן והבעל יהיה בתחיית המתים, עם אשה שמעולם לא הייתה בת זוגו (כי היא הזיווג הראשון האמיתי שלו).
|
02/05/2016 |
|
• הבנת ענין בסידור עם דא’’ח (מנחם)
בסידור עם דא"ח בהללוי-ה הא’ מובאים ג’ דרגות בניצוצות הקדושה שנפלו, וכל דרגא כנגד עולם מבי’’ע,
אסורים - בריאה, עוורים - יצירה, כפופים - עשיה.
והנה בהמשך בתפילת 18, על מילות "סומך נופלים ורופא חולים וזוקף כפופים" אומר רבינו הזקן נ"ע,
"...כנגד ג’ מדריגות דיניקות החיצונים... בבי"ע." הוי אומר, נופלים - בריאה, חולים - יצירה, אסורים - עשיה.
לכאורה זו סתירה גבי אסורים שבפסוד"ז נמצא כנגד בריאה, וב18, כנגד עשי’.
עוד יותר מתחזקת השאלה, בתפילת "נשמת כל חי" מובא ענין זה,
"...והן לנגד ג’ עולמות בי"ע, שבחי’ אור אלוקי מסתתר בהן...",
וכפופים - בריאה, (בשונה מפסוד"ז ששם כפופים בעשיה.) נופלים - יצירה, (וב18 נופלים בבריאה.) אסורים - עשיה, (ובפסוד"ז אסורים בבריאה.).
ואשמח אם תואילו להתעכב על שאלה זו ולענות בהקדם האפשרי.
בתודה מראש.
|
13/04/2016 |
משלים שונים לעולמות הרוחניים (המערכת)
שמחתי לקרוא את השאלה המחכימה, ואנסה להשיב עליה לפי קוצר דעתי, אך תחילה, אציג כאן טבלה, בה ירוכזו ההבדלים בין שלשת המקומות שציינת:
הללוי-ה שמונה עשרה נשמת
בריאה אסורים נופלים כפופים
יצירה עורים חולים נופלים
עשיה כפופים אסורים אסורים
כמובן, אין זו שאלה, מדוע אותו עולם מכונה לעיתים כך ולעיתים אחרת. העולמות הם רוחניים, והמשלים הגשמיים רק נועדו להמחיש את מהותם. ממילא, אין בזה סתירה, כאשר לעיתים ממשילים את עולם הבריאה ל’אסורים’, לעיתים ל’נופלים’, ולעיתים ל’כפופים’. כל אלו, רק משלים שנועדו להמחיש לנו, את מהותו של כל עולם.
אך מדוע לעיתים האסור נעלה מהכפוף, ולעיתים להיפך (ועל דרך זה גם בשאר המושגים)?
כי בסדר התפילה, לעיתים זה קודם לזה, ולעיתים להיפך. ואין זה פלא, כי יש סוגים שונים של חולי, סוגים שונים של מאסר, וכו’.
ובפרטיות יותר:
אסורים: ניתן לראות בטבלה, שבשני מקומות זהו המשל לעולם העשיה. כפי שמבואר שם באריכות, מדובר על אסיר ששכח לגמרי את מצבו האמיתי, והוא יושב ברוגע בכלא. זו דרגה נמוכה ושפלה מאוד, שהוא ’שכח’ לגמרי את מקומו ומעלתו. רק במקום אחד, מבואר להיפך, כי שם מדובר על מצב נעלה, שהאדם מבין אלוקות בשכלו, וזה גם משפיע על רגשותיו בליבו. הבעיה היא רק, שהוא קשור בעניני העולם, כביכול נגד רצונו. זהו מאסר שונה לחלוטין מהמאסר הקודם, ולכן הוא מתאים לשמש כמשל לעולם הבריאה.
כפופים: במקום אחד נתבאר, שזו דרגה שפלה מאוד, שמשמשת כמשל לעולם העשיה. כי האדם כפוף כבהמה, ושקוע רק בענינים גשמיים. אך במקום אחר נתבאר, שזו דרגה נעלית, כי האדם ניצב על רגליו, ורק ראשו כפוף. זהו מצב נעלה, בדומה לעולם הבריאה.
נופלים: במקום אחד נתבאר, שזו דרגה נעלית, שמתאימה כמשל לעולם הבריאה. בדומה לבן, שאמנם אינו זוכר תמיד את אביו, אך כשיזכור אותו מיד תתעורר אהבתו בליבו. במקום אחר נתבאר, שזו דרגה ממוצעת (בדומה לעולם היצירה). האדם אמנם נופל לפעמים, אך הוא מצליח להתעלות חזרה. כאן לא מדובר על בן דווקא, אלא על אדם רגיל, שלעיתים מתעלה, ולעיתים נופל ממדרגתו.
|
16/04/2016 |
|
• יציאה ממצרים - מ"ט שערי טומאה (מנחם)
בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה ואילו היו נכנסים לשער הנו"ן לא היו יכולים לצאת ממצרים. מי גאל אותם, הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכי לא היה יכול לגאול אותם אם היו נכנסים לשער הנו"ן ? וכי בשבילו זה מוגבל? הרי זה הגיע מלמעלה
|
30/03/2016 |
דעות שונות (המערכת)
אכן, במקומות רבים מופיע, שאם היו ישראל נכנסים בשער החמישים של שערי טומאה, לא היו יכולים להיגאל. ראה למשל באור החיים על התורה, שמות פרק ג פסוק ז (ובמקורות שמוזכרים בהגדה של הרבי, על הפיסקא "מצה זו").
עם זאת, בכמה מקומות בחסידות (ראה במראי מקומות על מאמרי אדמו"ר האמצעי, דברים חלק ד’, עמוד א’רסב), מופיע דווקא להיפך, שבני ישראל היו בפועל במצרים בחמישים שערי טומאה, ויצאו משם. ובפשטות הטעם לכך, כי אכן לפני ה’ אין שום מניעות, ותמיד ביכולתו לגאול את עם ישראל, ולא משנה באיזו דרגה הם נמצאים.
לגבי הדיעה הראשונה ניתן אולי להסביר, שאכן אין שום מעצור והגבלה לפני ה’, אך אם היו מגיעים ישראל לדרגה כה נמוכה, הם לא היו ראויים להיגאל. מצינו, שכאשר נגאלו ישראל, קיטרגה מידת הדין ואמרה, שהם אינם ראויים להיגאל. אפשר לומר שאם היו ישראל בשער הנ’ של הטומאה, היה מתקבל חלילה קטרוג זה.
|
31/03/2016 |
|
• גדולה עבירה לשמה ? (אורי )
ברצוני לדעת כיצד ליישב אמרה זו (גדולה עברה לשמה) עם התניא של היום שכל מצווה הבאה בעבירה היא מגקה"ט ?
|
22/03/2016 |
כמו פיקוח נפש (המערכת)
זוהי שאלה מעניינת מאוד, שקשה לענות עליה בצורה מושלמת, במסגרת המצומצמת של האתר.
ראשית אציין, שההיתר של ’גדולה עבירה לשמה’, הוא נדיר מאוד, וקשה לקבוע בבירור (על פי נגלה), מתי בדיוק הוא חל. יש טוענים שהוא תלוי ברוח הקודש, או שהוא מותר רק לצורך הצלת חיי רבים, וכו’.
שנית, נראה שבמצבים ההלכתיים שאכן מותרים מטעם זה, יהיה הדבר בדומה לפיקוח נפש. וכלשון אדמו"ר הזקן (אגרת הקודש כ"ו): "דבר איסור, שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול, גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא. אם לא שאכל לפיקוח נפש, שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור]".
בפשטות, ההיתר מטעם פיקוח נפש, פשוט נפוץ הרבה יותר מאשר ההיתר של ’גדולה עבירה לשמה’. אך מבחינה רוחנית, אין הבדל ביניהם. בכל מצב שבו מותר על פי תורה לעבור עבירה (ואין זה משנה מאיזו סיבה), אותו חפץ אסור, יוצא מידי הקליפות, והופך להיתר.
|
23/03/2016 |
|
• גזירת המשקה (דן)
רציתי לדעת האם בפורים יש את התקנה לא לשתות משקה יותר מרביעית?
|
22/03/2016 |
חייב איניש לבסומי (שי)
המקור לגזירת המשקה, הוא משיחת שבת פרשת שמיני, תשכ"ג (שיחות קודש תשכ"ג, עמוד 282 - 283). בסוף השיחה שם, מציין הרבי בפירוש (בתרגום ללשון הקודש): "כל הנ"ל הוא בנוגע לכל ימי השנה, הן בחול, הן בשבת והן ביום טוב. וכן זה בנוגע לכל המקומות, הן במדינה זו, והן במדינות אחרות, ומסתמא יפרסמו וימסרו את זה גם לאלה שאינם מצויים כאן כעת.
רק בנוגע ליום אחד בשנה – פורים, אינני רוצה להתערב, מצד שני טעמים: טעם אחד הוא מצד זה שבפורים צריכים לאחוז ב"עד דלא ידע", ובשעה שאוחזים ב"עד דלא ידע", הרי ודאי שלא יהיה הדעת של היצר הרע לשכנעו לקחת משקה. והטעם השני, והוא העיקר: כיון שעד פורים מסתמא יבוא כבר משיח, שאז הרי יהיה "כולו משקה" – "ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים"".
יחד עם זאת, חשוב לציין להתייחסות נוספת של הרבי לענין (תורת מנחם תשד"מ ב, שיחת תענית אסתר): "במשך כל השנה כולה – הרי זה דבר המאוס ומושלל לגמרי, כמבואר בארוכה בשיחות כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו. אמנם, בימי הפורים, ישנו החיוב "לבסומי עד דלא ידע", וזאת – כאשר עושה זאת אך ורק מפני ועל פי צווי התורה, ובאופן כזה – הרי התורה שומרת עליו שלא יבוא לידי ענין בלתי רצוי".
|
22/03/2016 |
|
• נפש השכלית (hai)
מה התכונות של הנפש השכלית?
|
16/03/2016 |
שכל אנושי (יהודה ליב)
ענין זה, מבואר באריכות בכמה ממאמרי אדמו"ר הריי"ץ (ראה למשל ב"חביב אדם – תשב", "אם בחוקותי - תש"). אשתדל לתמצת בקיצור, את המבואר שם:
הנפש האלקית מצד עצמה, נמשכת רק לענינים רוחניים, ורצונה להיכלל בבורא, כי היא חלק אלוקה. מצד עצמה, היא לא זקוקה התבוננות, כדי לעורר תשוקה לה’. היא משיגה את גדולת ה’, כפי שמובנת בעולמות העליונים. רק מכיון שירדה והתלבשה בגוף, היא זקוקה להשגה שכלית באלוקות, כדי להתעורר.
הנפש הבהמית, הפוכה לחלוטין. היא נמשכת בטבעה לענינים גשמיים, אינה משיגה אלוקות, וגם אינה רוצה להשיג. כי עיקרה מידות, וגם השכל שיש בה, מטרתו לשרת את המידות והתאוות. לכן, כל ענינה להתענג מדברים גשמיים, והיא מתרחקת מכל מה שעלול לקלקל לה את ההנאה מהגשמיות.
הנפש השכלית, היא הממוצע שביניהן. גם היא מקליפת נוגה (כמו הנפש הבהמית), אך היא מהמדריגות העליונות שבנוגה, ולכן עיקרה מוחין. מהותה היא, מה שבכח האדם להשיג את גדולת ה’ בשכל אנושי, ולהתפעל מזה במוחו ובליבו.
טבע השכל, להימשך אל מה שלמעלה ממנו, ולהבין את מה שלא ידע לפני זה. לכן, הנפש השכלית יכולה להבין את השכל של הנפש האלוקית, ולהשיגה בשכל אנושי. ועל ידי שהנפש השכלית ’מתרגמת’ את הענינים האלוקיים, באופן שמובן לשכל האנושי, מזדככת הנפש הבהמית.
|
20/03/2016 |
|
• קו וחוט (yossi)
עד איפה משפיע קו וחוט? עד מלכות דאצילות או עד לעולם התחתון?
|
16/03/2016 |
הקו (שניאור זלמן)
במענה לשאלתך, אביא כאן ציטוט מדברי אדמו"ר הרש"ב (המשך תרס"ו, עמוד כב ואילך): "כללות גילוי הקו מסתיים באצילות. וידוע דגילוי הקו שבאצילות, הוא גם כן הארת הקו לבד, דעצם הקו הוא מאיר רק בעולמות האין סוף שלפני האצילות כו׳ ובאצילות מאיר רק הארת הקו, והארה זו מסתיימת בבחינת מלכות דאצילות כו’.
. . וממילא מובן דבחינת הקו אינו מאיר בהם, ורק הארה והארה דהארה כו’ מהקו, הוא שמאיר בבי״ע כו’".
למיטב הבנתי, המשמעות הברורה של ציטוט זה, שהקו עצמו נמשך רק בעולמות האין סוף שלפני האצילות. בעולם האצילות מאיר אור הקו (עד מלכות דאצילות), ובעולמות בריאה יצירה עשיה מאירה רק הארה דהארה של אור הקו.
|
19/03/2016 |
|
• מה יקר יותר - אתכפיא או אתהפכא? (אוהד כהן)
שלום רב,
במהלך לימודי עם חברותא (בלקו"ת המאמר הראשון בפרשת פקודי) עלתה לנו שאלה, הוא טען בלהט שמעלת האתכפיא היא גבוהה יותר כי בה מתבטאת נחת רוח מהתחתונים דווקא, אני טענתי שלכאורה אתהפכא היא שלמות העבודה והיא היא שלמות הדירה - או שעכ"פ יש שני מיני נחת רוח כמו שמבואר בתניא אחת ממאכלים מתוקים ואחת ממאכלים חריפים וכו’ וחברי התעקש שאעפ"כ הנחת רוח היא בעיקר באתכפיא.
אני מניח שזו שאלה מאוד כללית ואפשר לענות עליה ביותר מצורה אחת, אבל לדעתי בהחלט יש מקום לתהות, מה יקר יותר - אתכפיא או אתהפכא?
|
07/03/2016 |
מה יקר יותר (שלום דוב בער)
בפשטות, בכל אחד מעבודות אלו יש מעלה שאין בזולתו, אך עבודת ה’אתכפיא’ יקרה יותר בעיני ה’.
דוגמא לדבר: כשמעסיק מבקש מאחד העובדים אצלו לנקות עבורו את החנות, ולאחר שהעובד מסיים הוא מגיע אל המעסיק ומקבל ממנו את התשלום על עבודתו. עבור העובד, העיקר הוא לסיים את העבודה, ואז יוכל לקבל את התשלום שהובטח לו. אך עבור המעביד, העיקר הוא דווקא העבודה עצמה, ועליה הוא ישלם לעובד... כשהחנות תהיה כבר נקיה, לא יגיע יותר תשלום לעובד..
כך גם עבודת ה’אתכפיא’ היא עיקר העבודה היום, להילחם עם היצר ונפש הבהמית ולהכניעם, ואף להפכם ולהשתמש בהם לענייני עבודת ה’. ולכן דווקא ה’בינוני’ נקרא עובד אלוקים, מכיוון שהוא נמצא באמצע העבודה (וכידוע שהבינוני מקביל בכללות לעבודת האתכפיא, ואילו הצדיק מקביל לעבודת האתהפכא), אך לאחר שהאדם כבר הפך את יצרו לטוב וכו’, למרות שגם בזה יש מעלה גדולה ונפלאה, ואצלו הדירה כבר נקיה וכו’, עם כל זה, חסר כאן מעלת העבודה של הפיכת החושך לאור.
מעלת הצדיק (המקביל לאתהפכא כאמור) היא בכך שהוא מקבל את שכרו ועל כך נאמר ’עולמך תראה בחייך’ (תניא פרק יד), וזהו ’תענוג נברא’ גדול ביותר, אבל מעלת הבינוני (ה’אתכפיא’) היא בכך שהוא ’עובד אלוקים’ (תניא פרק טו), וזהו ’תענוג בורא’ גדול ביותר, שדווקא עבור זה הקב"ה מבזבז את כל האוצרות.
זה לכאורה הפירוש בדברי ה’היום יום’ (כ"ט מנחם אב), ש"הנדרש הוא שתהיה העבודה בכח עצמו. גבוהה יותר היא הדרגה בה מובלים יד ביד מלמעלה; יקרה יותר – היא העבודה בכח עצמו". מי שמגיע למדרגת ה’אתהפכא’ הוא בדרגא גבוהה יותר, והוא ’מובל יד ביד מלמעלה’ כי כבר אין לו יצר הרע. אבל העבודה היקרה יותר, היא דווקא עבודת ה’אתכפיא’ הנעשית ’בכח עצמו’.
והעיקר, שנזכה לשלמות של ’היום לעשותם’ ו’למחר לקבל שכרם’ בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
|
08/03/2016 |
|
• טלית קטן לקטן (הרב)
ב"ה
האם יש ענין בחב"ד ללבוש טלית קטן קודם גיל 3?
|
07/03/2016 |
המנהג המקורי (מנחם מענדל)
שלום לכבוד הרב:
מבדיקה שערכתי, נראה שמנהג חב"ד המקורי הוא להתחיל בלבישת טלית קטן, מיום התספורת (אפשערניש), בגיל שלוש. כך מופיע בספר המנהגים (עמוד 87, ומקורו מספר היום יום).
גם באגרות קודש, רבינו מצטט הוראה זו. ראה למשל חלק ה’ עמוד כ"א: "ומיום הגזיזה והנחת פיאות של הראש, נהגו להדר להרגיל התינוק בענין נשיאת טלית קטן".
כמובן, יש כאלו שמקדימים כיום לעשות זאת, ואין רע בכך, אך אינני חושב שיש בזה ענין מיוחד
|
08/03/2016 |
|
• מס"נ בימי מרדכי (צבי)
האם המסירות נפש שהייתה בעם ישראל בימי הפורים היא כתוצאה מזה שאתפשטותיה דמשה (מרדכי) שזן ופרנס את האמונה בדורו ... או שהמס"נ היא סיבה לגילוי האמונה בה’ מבחינה פנימיות...
|
02/03/2016 |
מה הכוונה? (לוי יצחק ניסים)
אני מרשה לעצמי להניח, שאתה מתכוין למבואר במאמר "ואתה תצוה - תשמ"א". אם אכן צדקתי, מבואר שם שעבודת משה הייתה בעיקר שהוא המשיך דעת לאנשי דורו, ואילו עבודת מרדכי הייתה בגילוי כח המסירות נפש שבכל יהודי (סוף סעיף ז’ במוסגר).
בסעיף שלפני זה הסביר רבינו, שעיקר ענינו של רעיא מהימנא, לגלות את האמונה שמצד עצם הנשמה. והתוצאה מזה, היא שמשה החדיר את האמונה בדעת, ומרדכי גילה את כח המסירות נפש.
אם לא הבנתי נכון את כוונתך, אנא פרט יותר.
|
03/03/2016 |
|
• אתכפיא בדורנו (דוד)
ב"ה
האם בדורנו קיים אתכפיא באוכל?
|
22/02/2016 |
תאוות האכילה (שלום דוב בער)
מדברי הרבי ברור, שהאדם צריך להימנע מתאוות האכילה, כמפורש באגרות קודש י’ קמז. לכן גם היום אין יש להיגרר אחרי התאוות. למרות, שבתקופתינו אין ענין בתעניות וסיגופים, מלבד הצומות שנקבעו בהלכה.
|
24/02/2016 |
התייחסות מהרב אופן (שמואל)
רציתי להוסיף, שגם כאן באתר, ניתן למצוא התייחסות מפורשת לשאלה זו. ראה:
http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?aid=109972 תחת הכותרת (בתמליל): "ללמוד חסידות, ולאכול בריא". שם מבואר, שעיקר האתכפיא בדורנו, היא לאכול את מה שבריא, ולא את מה שטעים.
|
29/02/2016 |
|
• קריאת שמע שעל המיטה (דוד)
איפה אוכל למצוא מאמר שמדבר על קריאת שמע שעל המיטה?
|
15/02/2016 |
עבודת ה’ בקריאת שמע (שניאור זלמן)
יש כמה מאמרי חסידות בענין זה, אחד מהם הוא המאמר "ולקחתם לכם תש"ז".
|
16/02/2016 |
|
• בעל תשובה וצדיק (hai)
ידוע הפתגם ״״איפה שבעלי תשובה עומדים צדיקים לא יכולים לעמוד שם״ הייתי רוצה קצת הסבר על הפתגם הזה כי צדיק הוא לכאורה הכי נעלה אז איך אפשר להגיד שבעל תשובה יהיה יותר נעלה ממנו?? קצת קשה להבנה!
והאם צדיק שעושה תשובה (כי אומרים שגם צדיקים עושים תשובה) הוא נקרא בעל תשובה??
|
13/02/2016 |
על פי חסידות העניין מבואר היטב (חיים)
הרמב"ם מסביר שזה בגלל שהוא טעם מהרע ולמרות זאת פורש. הזוהר מסביר זה בגלל שבעלי התשובה מושכים את הקב"ה ביותר כוח. חסידות מקשרת את שני הדברים. דווקא זה שמתאווה לרע, שהתאווה נובעת מצד הנפש הבהמית ששורשה למעלה מהנפש האלוקית, וכבהמה היכולה (בזמן שהאדם רוכב עליה ולא להיפך ח"ו) להוביל את האדם למקום שהוא לא יכול ללכת בעצמו כך הנפש הבהמית ששורשה למעלה מהנפש האלוקית יכולה להגביה את הנפש האלוקית למקום נעלה יותר. בגדול זה העניין של להפוך את הלמטה מטעם ודעת ללמעלה מטעם ודעת. מעלה זו של בע"ת היא תכלית ירידת הנשמה לגוף.
התשובה שייכת גם בצדיקים כי ע"י הקב"ה שהוא אין סוף הכול כחוטאים. הן שמיים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה.
בזוהר הקדוש מובא שכל עניינו של משיח הוא להשיב את הצדיקים בתשובה. ז"א העלייה ממעלת צדיק למעלת בעל תשובה, וכמבואר במאמר באתי לגני שהגאולה תבוא דווקא ע"י הפיכת הרוח שטות של העבירות ללמעלה מטעם ודעת המגלה את היחידה.
וכנפסק אין ישראל נגאלים אלא בתשובה.
|
14/02/2016 |
מעלת בעל תשובה (שי)
יש על כך כמה הסברים, אזכיר כאן חלק מהן:
א) הרמב"ם (תשובה ז, ד) כותב, שמעלת בעל התשובה על הצדיק, שהוא כובש את יצרו יותר ממנו, "שהרי טעם טעם החטא". בעל התשובה מוכרח לגלות כוחות עמוקים ופנימיים יותר בנשמתו כדי לנצח את יצרו הבוער בקרבו. לכן, עבודתו מביאה מלמעלה גילוי של דרגות אלוקיות פנימיות ונעלות יותר (מאשר עבודת הצדיק).
ב) בעל התשובה, דווקא בגלל שהיה רחוק מקדושה, יש לו צימאון חזק להתקרב לקב"ה, יותר מהצדיק שמעולם לא נתרחק. על כך אומר דוד המלך (תהלים סג, ב) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים". דווקא בארץ צייה, בלי מים (=כשיש ’ריחוק’ מאלוקות, שזה מצבו הקודם של הבעל תשובה) - ה’צימאון’ גדול ביותר. וממשיך (שם פסוק ג): "כן בקודש חזיתיך", ומפרש הבעש"ט (כתר שם טוב, הוספות סימן ד): הלוואי ש"בקודש" יהיה לי אותו הצימאון שהיה ב"ארץ צייה"...
ג) כלל הוא, ש’כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר’ (למשל, כשנופלת חומת אבנים, האבנים הגבוהות ביותר נופלות למרחק רב יותר). לפי כלל זה, הניצוץ האלוקי שירד ו’התלבש’ בדברים האסורים הוא נעלה ביותר (ודווקא לכן, הוא נפל והתלבש בדברים האסורים ממש). בדרך הרגילה, אין שום אפשרות להעלות את אותו ניצוץ לקדושה, כי בירור והעלאת הניצוצות מתבצע בדרך כלל, על ידי שהאדם לוקח דבר מאכל גשמי, ואוכלו לשם שמים, ובכך מעלה את הניצוץ שבמאכל למקורו בקדושה, ומנצל אותו למימוש רצון הבורא. אך בדבר אסור, אין שום אפשרות לקחת את המאכל ולאוכלו לשם שמים. ורק אם האדם נכשל ואכל את המאכל באיסור, ואחר כך עושה תשובה, שעל ידה נעשים הזדונות לזכויות (יומא פו, ב), אז עולה אותו ניצוץ לקדושה (ונהפך למצווה)!
נמצא, שבעל התשובה מצליח לברר ניצוצות נעלים וגבוהים מאד, שלצדיק אין אפשרות לבררם, ועל ידי שהוא מברר ניצוצות אלו, הוא מקבל את הכוח הנעלה שטמון בהם, ומתעלה על ידו למקום גבוה מאד שהצדיק אינו יכול להגיע לשם.
ד) גם למעלה, השמחה שיש לקב"ה כשיהודי שב בתשובה, היא גדולה יותר. אין להשוות את שמחת המלך בבנו באופן רגיל, לשמחת מלך שבנו היה בשביה, בצר ובמצוק, ולאחר זמן רב בו לא יכלו להתראות זה עם זה, סוף סוף הצליח הבן לחזור לארמון אביו!
לגבי השאלה השניה, נראה שבצדיק שעושה תשובה, יש מעין המעלות שיש בבעל תשובה, אך בבעל תשובה ממש זה הרבה יותר חזק.
|
14/02/2016 |
|
• מנין הספירות (שניאור זלמן)
מדוע כשהכתר נמנה אין הדעת נמנה וכשהדעת נהנה אין הכתר נמנה?
|
28/01/2016 |
הכתר והדעת (ישראל ניסים)
לפי השיטות שמונים את הכתר כחלק מעשר הספירות, אין מונים את הדעת. ואילו לפי הדיעות שהדעת נמנית, אין מונים את הכתר. אחד הביאורים במחלוקת זו, מובא בליקוטי תורה פרשת שלח (מט, ג):
בכל ספירה יש ’פנימיות’ ו’חיצוניות’. למשל, פנימיות ספירת החסד (=ההשפעה החוצה) היא האהבה, שהיא ’סיבת’ ההשפעה ה’חיצונית’. גם בספירת הבינה, יש את ’שער הנו"ן’, ויש את יתר מ"ט השערים. שער הנו"ן הוא פנימיות הבינה, כי דרכו הבינה מקבלת מהספירה שמעליה - ה’חכמה’. מ"ט השערים, הם חיצוניות הבינה, ודרכם עוברת ויורדת ההשפעה לכל המידות.
הספירה היחידה שיש לה רק ’פנימיות’, היא ספירת הדעת. כי כל עניינה של הדעת, להפנים את מה שהאדם החכים (חכמה) והבין (בינה). חיצוניות הדעת (=מה ש’יוצא ממנה’ החוצה), היא ה’מידות’.
לפי זה, אין ’מחלוקת’ אמיתית בין המקובלים, אם למנות את הכתר בכלל הספירות או את הדעת, אלא "מר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי". זה תלוי אם מונים את חיצוניות הספירות או את פנימיותן:
אם מונים את פנימיות הספירות, הדעת נמנית (כי יש בה (רק) פנימיות, כנ"ל), ואילו הכתר אינו נמנה, כי פנימיות הכתר (דרגת עתיק) ’נעתקת’ ונבדלת לגמרי מהספירות, ולכן היא קרויה "עתיק", והיא ה’מקיף הרחוק’. אם מונים את חיצוניות הספירות, הדעת אינה יכולה להימנות, כי אין בה ’חיצוניות’. לעומת זאת הכתר נמנה, כי ’חיצוניות הכתר’ (אריך) היא ’מקיף הקרוב’, והיא שייכת לספירות וקשורה אליהם.
|
28/01/2016 |
|
• שלג בחסידות (דביר)
מה המשמעות של שלג לפי החסידות?
|
25/01/2016 |
כשלג ילבינו (לוי יצחק)
על לבושו של הקדוש ברוך הוא נאמר ’לבושיה כתלג חיור’ (= לבושו כשלג לבן). מבואר בחסידות שזו מדריגה אלוקית גבוהה מאוד, שממנה הכפרה על כל החטאים, וכפי שנאמר ’אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו’ (וראה עוד בענין זה, במאמר דבור המתחיל ’הנותן שלג כצמר’, שבסידור עם דא"ח לאדמו"ר האמצעי).
|
26/01/2016 |
|
• בבואה דבבואה לית להו? מה הכוונה? (חיים)
מלבד מה שידוע על ראשית גויים עמלק שזו חוצפה למעלה מטו"ד, מובא במאמר "ועשית ציץ" שיש מושג של "מכפירים יחידתי".
ובכלל, מה ההבדל בין גילוי היחידה החסידי לגילוי ה"עצמי" הקיומי (שמעבר לכל הגדרה = למעלה מטו"ד) וגילוי הרצון לעוצמה שמעבר לרצון לשרוד (כוח המס"נ) של הזרם האקזיסטנציאליסטי ושל ניטשה שכידוע לא נהגה ע"י יהודים וא"כ מה בין ישראל לעמים?
|
25/01/2016 |
יחידה לייחדך (מנחם)
נקודת ההבדל שבין דרגת היחידה שבקדושה, לבין ה’עמים’ היא, שבקדושה המסירות נפש היא ללא שום ’תועלת’ ורווח אישי, אלא בכדי להתמסר לחלוטין לרצון האלוקי. בשונה מכל החיקויים הקיימים אצל האומות, ששם המטרה היא בסופו של דבר רווח אידאולוגי או אחר. לכן, אמנם גם בקליפה ישנה יחידה, שזו קליפת עמלק, אך אין היא בערך כלל וכלל, למדריגת היחידה שבקדושה.
בברכה
|
26/01/2016 |
וכי התאחדות עם זה שמציאותו מעצמותו אינה רווח אידאולוגי? (חיים)
זה הרי שיא העוצמה! אמנם לא עוצמה אישית אבל גם המוסר נפשו למען מולדתו עושה זאת בשביל עוצמה לא אישית אלא של מה שהוא רואה את עצמו חלק ממנה = מדינתו.
אא"כ תאמר שאין רווח כי בקב"ה לא שייך רווח. ז"א שהמוסר נפשו למען מולדתו יכול לתת לכך איזושהי הנמקה שמולדתו תרוויח והוא מזוהה עימה להבדיל מהמוסר נפשו כדי לא להיפרד מהקב"ה שאף אחד לא הרוויח מזה ולכן אין כאן שום הנמקה ולכן זה לגמרי למעלה מטו"ד. מעניין. אשמח אם תפנה אותי למקורות שמהם הוצאת את דבריך.
|
26/01/2016 |
הרחבת והעמקת השאלה (חיים)
לפי הרמב"ם למשל שכל השגה היא השגת השלילה ניתן לומר שלקב"ה יש מהות אלא שאין אנו תופסים את מהותו בגלל קוצר המשיג. ואם נשאל" מהיכן בכלל יודע האדם על הקב"ה אם הוא למעלה להשגתו? יענה: האדם משיג את מציאותו ולא את מהותו. חסידות טוענת "שהאומר שלא ניתן להשיגו מחמת עומק המושג הרי הוא כאומר על חכמה רמה ועמוקה שא"א למששה בידיים מחמת עומק המושג שכל השומע יצחק לו". הקב"ה כלל אינו בר השגה. א"כ נשאל: איך אנחנו מדברים עליו? עונה חסידות: לית מחשבה תפיסא ביה אבל הוא נתפס ברעותא דלבא. הקב"ה אינו מושג בגלל שהוא "עצם". השגה שייכת בגילויים. עצם הנשמה שלנו תפיסה בקב"ה שכן גם היא עצם ועצם שאתה תופס בחלקו תפסת בכולו. זו לכאורה הטענה האקזיסטנציאליסטית. הקיום קודם למהות. ולכן גם האדם אינו מוגדר במהות. אלא שהמסקנה שלהם היא "תהיה אתה בלי להגדיר את עצמך".
|
27/01/2016 |
אני חושב שנקודת ההבדל היא בין פירוד לאחדות (חיים)
וכפי שמובא בתניא היומי. האקזיסטנציאליסט רואה את עצמו "עצם" נפרד מהקב"ה. מה שמאפשר לו לחוש עצם זה הגוף הגשמי שלו. כמו"כ עצמו יכול להיות מנוגד לעצמו. פי’, שפעם ירצה כך ויראה בזה עצם ופעם את הניגוד ויראה בזה עצם. למעלה מזה, מה שהוא רואה גם בנפשו עניין שלמעלה מטו"ד זה מצד שורש (נפשות בלשון רבים) עשו ועמלק שבתוהו. בקדושה יש גילוי של אחדות. זה מצד עקודים שלמעלה מנקודים. ונראה שאכן הנשמה מצ"ע אינה יכולה לגבור על עמלק שכן הנפש הבהמית אכן בשורשה למעלה מהנה"א. ז"א, עמלק (שלדעתי מתבטא באקזיסטנציאליזם) טוען טענה אמתית. באדם יש שורש שלמעלה מטו"ד ולכן אין להתחשב בטו"ד. אצלו זה מוביל לשבירת הכלים = בירת כל ההגדרות. הדרך היחידה להתמודד עמו הוא ע"י משה ששורשו מעקודים. כשהכלי הוא מצוות התורה.
|
27/01/2016 |
סליחה שאני מתערב (אורח)
נראה לי לומר, שעיקר הייחודיות של דרגת היחידה, אינה ההתמסרות אל הבורא (מטעמים כאלו ואחרים), אלא הויתור המוחלט על המציאות האישית.
בשיטות הפילוסופיות שמזכיר חיים, עומדת השאלה מהו האדם המושלם (בניסוח כזה או אחר). ולכן, גם אם האדם מוכן למות עבור משהו, הוא עושה זאת כדי להגדיל את עצמו, ולהגיע למושלמות. לעומת זאת, דרגת היחידה משמעה, שהאדם מוכן לוותר על כל מציאותו האישית, למען הבורא. הוא מוכן להפסיק לחלוטין להיות, כדי ש’יתגדל ויתקדש שמיה רבא’.
בכל זה, ראה באריכות בלקוטי שיחות חלק כ’, בשיחה השלישית לפרשת וירא.
|
27/01/2016 |
תודה שהתערבת. תתערב תמיד. ותנוח דעתך שהנחת את דעתי. ת"ח. (חיים)
ז"א האקזיסטנציאליסטים אמנם אינם מגדירים את האדם אבל ברור להם שהאדם הוא מציאות. משא"כ כאן שהאדם מוכן לוותר על כל המציאות שלו. או כלשון הרבי "אויף זיין איך". (ולא באופן שה"איך" שלו מורחב ואפילו לא למציאות דקדושה) והתשובות שהוזכרו כאן קשורות לזה. אין כאן "בשביל". תודה רבה.
|
27/01/2016 |
ודידכו (התשובה של ר’ מנחם ושל האורח שמתאימות הנה) עדיפא מדידי (חיים)
כי אני רק הסברתי מה ההבדל אבל לא הסברתי מדוע המס"נ בקדושה היא יותר נעלית (/יותר "עצמית") משל היפך הקדושה.
|
27/01/2016 |
|
• תפילה לה’ כל יום (יוסי)
מדוע אנו צריכים להתפלל לאלוקים כל יום ?האם הוא צריך את התפילות שלנו? מה זה נותן לו?
|
20/01/2016 |
חשיבות התפילה (מערכת האתר)
כמובן, ה’ אינו זקוק לתפילותינו, ולכן שאלתך מענינת מאוד:
התשובה הפשוטה ביותר היא, שה’ רוצה שנבטח בו, ונדע שהוא תמיד לצידנו (כפי שכל אב דואג לבניו). לכן הוא מבקש מאיתנו, להפנות אליו את משאלותינו. בעומק יותר מוסבר, שהתפילה נועדה לשמר את הקשר ביננו לבין הבורא, כך שלא נשכח את מקור נשמותינו.
|
21/01/2016 |
|
• הקב"ה שומר שבת? (מני)
שאל אותי בני שיחי’
במאמר של הבר מצווה כתוב שמה שה’ אומר לישראל לעשות גם הוא עושה
האם גם בשבת ה’ בורא ומהווה את העולם או לא?
אם כן הרי זה נגד מה שצווה לנו,
ואם לאו איך העולם קיים בשבת?
מה הביאור ע"כ ע"פ חסידות?
|
18/01/2016 |
שאלה עתיקה (פלוני)
שאלתו של בנך מופיעה כבר בחז"ל במפורש - במדרש רבה, בראשית יא, ה. זה לשון המדרש:
"טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא . . אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב? אמר לו . . אמשול לך משל: לשנים שהיו דרין בחצר אחת אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרין לטלטל בחצר. אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מותר בכל החצר כולה! אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל עולם כולו. ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד".
|
18/01/2016 |
ביאור דברי המדרש (מרדכי ש.)
מדרש זה צריך עיון. התשובה הראשונה קשה, כי היא עונה רק על איסור הוצאה. ומה עם שאר המלאכות? גם התשובה השנייה קשה, כי שוב היא מוכיחה שה’ שבת ממלאכה מסויימת, אך עדיין קשה בקשר לשאר המלאכות. ועיין במפרשים שם (מהרז"ו, עץ יוסף) וצ"ע.
בחסידות יש ביאור על כך, שמופיע בד"ה ’למנצח על השמינית’ בליקוטי תורה פרשת תזריע, מאמר שמופיע בשינויים גם בדרך מצוותיך מצוות מילה, וגם בסידור עם דא"ח שער המילה. ואודה למי שיוכל לבאר בשפה פשוטה את הנאמר שם.
|
18/01/2016 |
בשפה פשוטה (שי)
בלקוטי שיחות י"א (עמוד 68), מובא ביאור בנושא זה (בלשון הקודש, ובשפה פשוטה יחסית), ואשתדל לתמצת אותו כאן:
מלאכת ההוצאה, "היא הנקודה העיקרית בכל מלאכות שבת, והיא היסוד והשורש שממנה מסתעפים כל אבות מלאכות, תולדותיהן, ושבותים מדרבנן". כיון שאצל הבורא לא תיתכן הוצאה מרשות לרשות (כי כל העולם שלו), לכן אין מקום גם לשאר המלאכות.
מצות השבת, נועדה לקבוע בנפשנו איך שה’ ברא את העולם, ובורא אותו בכל רגע, ושהוא השליט היחידי בעולם. התהוות העולם נותנת מקום לטעות, שיש בעולם מקום לטוב, ויש גם מקום לרע. אך מצות שבת מלמדת, שכל העולם הוא רשותו של הבורא (רשות היחיד – ליחידו של עולם).
כל עשיית מלאכה, מחלישה את האמונה בבריאת העולם בכל רגע, ומגבירה את הטעות שיש שתי רשויות (טוב ורע). זה נקרא בלשון המדרש, הוצאה מרשות היחיד (של יחידו של עולם), לרשות הרבים (שיש מקום לטוב ויש מקום לרע).
לגבי הבורא אין שום הסתר, וברור שהכל זה רק אלוקות. וכיון שאין מקום למלאכת הוצאה, אין גם מקום להסתעפויות שלה – שאר המלאכות שאסורות בשבת.
|
18/01/2016 |
|
• ראש בני ישראל (אמציה)
מהו רבי והאם יכולים להתקשר להקב"ה גם ללא רבי?
|
10/01/2016 |
מדוע צריכים רבי (אורח)
בנוגע לשאלה ’מהו רבי?’ התשובה היא שעם ישראל בכללותו, מצד נשמותיהם, מהווים יחד קומה אחת שלימה. כל יהודי נחשב לאבר פרטי בגוף הכללי, ונשיא הדור הוא הראש וה’מוח’ של הדור. באברי האדם, דרך הראש והמוח מגיעה החיות לאברים. כך גם נשיא הדור, ראש בני ישראל, כולל בתוכו את כל נשמות הדור, ודרכו נמשכת החיות לכל אנשי הדור. הוא דואג לכל אנשי הדור, בדומה לראש המחיה את כל אברי הגוף, מהמוח והלב עד לציפורניים ולשערות (כמבואר באריכות בספר התניא פרק ב ופרק מב).
בנוסף, הגוף הגשמי מעלים על הניצוץ האלוקי שבכל יהודי. לכן, זקוק היהודי ל’ממוצע המחבר’, שזהו הרבי, האדמו"ר.
משה רבינו נקרא: "איש הא-להים", ומבארים חז"ל (דברים רבה יא, ד): "מחציו ולמטה - "איש"; מחציו ולמעלה - "הא-להים". כלומר, מצד אחד הוא יהודי בשר ודם; אך מצד שני, נשמתו מאירה בגלוי, בגלל ביטולו המוחלט לקדוש ברוך הוא, וגופו הגשמי אינו מעלים עליה כלל. כך אצל נשיא הדור, קיים חיבור של האלוקות שלמעלה מהעולם עם גשמיות העולם, בתכלית השלימות, כפי שיהיה לעתיד לבוא בעולם כולו, ולכן על ידי חיבור אליו יכול יהודי להתחבר לה’.
מובן שכל יהודי צריך להתקשר להקב"ה ישירות, אך כל יהודי גם זקוק לנשיא הדור, שהוא הראש שכל עניינו הוא לחבר כל יהודי אל הקב"ה. ועל דרך קיום התורה ומצוותיה בכלל, שעניינם הוא לחבר כל יהודי עם הקב"ה, ומובן שכל יהודי קשור אל הקב"ה מהרגע שנולד גם ללא תורה ומצוות, אך כל יהודי גם זקוק לתורה ומצוותיה על מנת להתחבר אל הקב"ה. וכפי שנאמר אודות משה רבינו ’אנכי עומד בין ה’ וביניכם להגיד לכם את דבר ה’’.
ובלשון רבינו במכתבו (אגרות קודש כרך ג, אגרת תרלה):
"רבים המחפשים ומבארים מעלות וגדולת נשיאי חב"ד בכלל, ונשיא דורנו, הוא כ"ק מורי וחמי אדמו"ר הריני כפרת משכבו, בפרט בענינים שונים: איש המסירות נפש, גאון, בעל מדות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בנסים ועוד ועוד.
וגדלו ביותר שבחים אלו, על פי ההגדרה בתורת החסידות, מהו מסירות נפש, מהו גאון וכו’.
ובכל זה - העיקר חסר כאן. ונוסף על זה, שהוא עיקר בעצם, חשוב הוא ביחוד משום שנוגע ביותר, וביחוד לנו, קהל חסידיו ומקושריו. וזהו - מה שהוא הוא הנשיא, ונשיא חב"ד.
כי - נשיא בכלל, נקרא ראש אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשרשם למעלה מעלה.
והנה כמה סוגים בנשיאים: אלו אשר השפעתם בבחינת פנימיות, ואלו אשר השפעתם בבחינת מקיף. ובזה גופא חילוקים: אם השפיעו בתורת הנגלה או הנסתר או בשניהם יחדיו, לימדו דרכי העבודה והחסידות, המשיכו השפעות גשמיות וכו’ וכו’. וישנם כאלו, שהיה בהם כמה מבחינות הנ"ל, או גם כולם.
וזה היה מאז ועד עתה ענין הנהגת נשיאי חב"ד, מן כ"ק אדמו"ר הזקן ועד כ"ק מורי וחמי אדמו"ר הריני כפרת משכבו ועד בכלל, אשר כללו כל הסוגים והחילוקים: השפיעו בפנימיות ובמקיף, בתורה עבודה וגמ"ח, ברוחניות ובגשמיות. ובמילא היתה התקשרותם עם השייכים אליהם בכל תרי"ג אברי נפש וגוף המקושרים.
ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו’". בברכה.
|
11/01/2016 |
חז"ל כבר אומרים: (חיים)
וכי אפשר לידבק בו? ולא אש אוכלה הוא! אלא הידבק בת"ח. ופסק הרמב"ם להידבק ביודעיו. וכן הוא בש"ע כ"ק אדה"ז להידבק ביודעי ה’ ותורתו. דעת הוא מלשון "והאדם ידע". הרבי שהוא נשמה כללית מגלה בנו את עצם הנפש הקשורה תמיד לקב"ה והניצוץ שבנו נדבק למאור המאוחד בתכלית עם הקב"ה..
|
11/01/2016 |
|
• לימוד חסידות בדורנו (אמציה)
בס"ד
מדוע ע"מ לעבוד את ה’ חייבים ללמוד חסידות הרי ראינו במהלך כל הדורות הראשונים והקודמים שקיימו מצוות ולמדו תורה לשמה ללא חסידות?
|
10/01/2016 |
עיין לעיל (אורח)
שאלה דומה נשאלה בפורום זה בראשיתו, וכדאי לראות את התשובות שהועלו שם (בעיקר את שתי התגובות האחרונות).
קישור:
http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?fid=180&av=9753
|
10/01/2016 |
|
• שם ע"ב (שי)
למדתי בחסידות שיש מושג שנקרא שם ע"ב.
לא כ"כ הבנתי מה זה?
|
07/01/2016 |
שם הוי"ה במילוי כזה: (חיים)
יוד הי ויו הי. בגימטריא ע"ב. המילוי של היוד רומז ליוד שהיא מרמזת על ספירת החכמה
|
07/01/2016 |
שם ע"ב - פירושים נוספים (שמואל א)
כדאי להוסיף, שאמנם הפירוש הנפוץ לשם ע"ב הוא: שם הוי’ במילוי יודי"ן (י-ו-ד, ה-י, ו-י-ו, ה-י) שהוא בגימטריה ע"ב (72), וכפי שהרבי מאריך בזה (ובמשמעות העניין בעבודת ה’) בד"ה ’זה יתנו’ התש"כ (שם מוסברים גם המילויים הנקראים ס"ג, מ"ה, ו-ב"ן - עיין שם), אך יש עוד כמה פירושים בשם ע"ב, ומהם:
שם ע"ב שמופיע ברש"י סוכה מה, ב (וראה גם זהר חלק א קח, ב, ובכ"מ) הרמוז בשלושת הפסוקים "ויסע" "ויבוא" "ויט" (שמות יד, יט-כ-כא), שבכל פסוק יש 72 אותיות, והאותיות של שלושת פסוקים אלו מהווים שם קדוש של 72 תיבות שבכל תיבה 3 אותיות, ובכח שם זה בקע משה את הים. הסדר הוא כך: לוקחים את האות הראשונה מהפסוק הראשון ("ויסע"), ואת האות האחרונה של הפסוק השני ("ויבוא"), ושוב לוקחים את האות הראשונה של הפסוק השלישי ("ויט") - וכך קבלנו את התיבה "ו-ה-ו". תיבה זו הינה התיבה הראשונה מבין 72 התיבות של שם זה. וכך בהמשך לוקחים את האות השניה של הפסוק הראשון, האות השניה מהסוף (=אחת לפני האחרונה) של הפסוק השני, והאות השניה של הפסוק השלישי וכך קבלנו את התיבה השניה של השם (י-ל-י) וכן הלאה.
יש פירוש נוסף, לפיו שם ע"ב יוצא מכתיבת שם הוי’ באופן כזה: י, י-ה, י-ה-ו, י-ה-ו-ה (אופן כתיבה זו נקרא: אחוריים דשם הוי’) - שזה גם בגימטריה ע"ב.
ולהעיר גם שספירת "חסד" בגימטריה ע"ב.
ויש לתווך.
|
07/01/2016 |
|
• אחדות ה’ ועוד - האם הבנתי נכון? ועוד שאלות (חיים)
יש משפט בחסידות "הכול זה אלוקות".
מצד שני מבואר שהנבראים באמת קיימים.
אם הבנתי נכון יש הבדל בין היש הגשמי שלא היה כלול במקורו והוא יש מאין ואפס המוחלט ליש הרוחני (מאמר האומנם).
היש הרוחני כלול במקורו. אם הבנתי נכון זה ע"ד שמובא בדרך מצוותיך לגבי עצומ"ה שאין בו ידיעה אבל בוודאי לא נעלם ממנו. באופן זה כלולים בו כל העולמות הרוחניים וזה מ"ש כ"ק אדמו"ר הריי"ץ שביש הרוחני הקיום נמשך גם כשאין מציאות (היינו כשנכלל במקורו).
כשאומרים על היש הגשמי שהוא אלוקות זה ע"ד שמכנים את היש המורכב מחומר וצורה ע"ש צורתו אבל גשמיות הנבראים היא יש מחודש.
עניין "אור זרוע לצדיק" המובא בהמשך ע"ב (שגם מציאות הנבראים בעולם העשייה היא אוא"ס) קאי על רוחניות הנבראים.
הייתי שמח לשמוע מאישיות מוסמכת האם אכן הבנתי נכון.
עניין השגת אלוקות לעתיד לעיני בשר, כיצד ייתכן שינוי בקב"ה? וע"ד המבואר בתניא על האומר על חכמה רמה ועמוקה שא"א למששה בידיים מחמת עומק המושג? האם הכוונה על מה שמובא בתניא אמונה לשון אומן שיראו בכל הבריאה את לבושי המלך וכרואה את המלך בלבושיו שרואה גם את מהות המלך (שער האמונה) (והגם שאין שייך במהותו ראייה גשמית אלא שזו השגה ע"י התלבשות אבל טבע עיני הבשר ובוודאי מהות הש"י לא תשתנה)?
מהות תורת החסידות
האם העניין הוא שעבודת התפילה (שעיקר העבודה בהתבוננות הוא אהבה ד"בכל לבבך") הוא הכנה לאהבה דבכל מאודך וגילוי העצם? והאם עניין המשכת העצמות (הגם שאינו בגדר מקום ח"ו וגם לא בגדר גילוי) פירושה גילוי עצם הנשמה שקשורה עם עצמו"ה ולא משום גילוי אור?
אהבת ישראל
נראה מדברי כ"ק אדמו"ר שיש אהבה עצמית השייכת לכל ישראל ויש גילוי האהבה בפועל.
אע"פ כן נראה מדבריו שגם בגילוי האהבה יש ב’ אופנים. אלו שהם מורידין ואין מעלין וכל השאר הם בכלל אהבה גלויה. כיצד מתיישב עניין זה עם דרגה המובאת בהלכה לגבי רועי בהמה דקה שהיא דרגה ממוצעת ומשמע מדברי כ"ק אדה"ז בהלכות רבית (סעיף פ’) שבן המומרת בכללם?
עניין משיח. אפשר שיש לרבי גם עתה דין מלך שכן בפועל "צבאו" ממשיך "לכבוש" ול"ד לנהרג במלחמה (הגם שיש לחלק בינו לבר כוכבא שהיה מלך פוליטי בפועל), אבל הסברא של ר’ יחזקאל סופר שלא ייתכן להתנות ביאת המשיח עם עניין נסי נראית מסתברת מאוד שכן "עולם כמנהגו נוהג" ו"אל יעלה על הדעת שהמשיח צריך לעשות אותות ומופתים" וראה אריכות דברי כ"ק אדמור בעניין זה שזה נוגע לנצחיות התורה (וצ"ע מעניין מורח ודאין). ע"כ גם אי נימא דחזרה מלכות לישראל לכאורה לא שייך לומר על הרבי מלך המשיח כאמירה לגבי העתיד (משא"כ בהווה שאפשר שדינו כמלך).
שלמות הארץ. כותים שצרו, לכאורה מדובר שצרו על עסקי קש ותבן שהם בשימוש ישראל משא"כ הכא שאם מתיישבים שם זה רק בשביל למנוע את שימוש הערביים (ולכאורה דומה לדברי כ"ק אדמו"ר הריי"ץ על היש הנברא שכל מציאותו היא שלילת מקום לזולתו) והבעלות היא בעלות "לשמה", ומה טעם בבעלות לשם בעלות, ומה עניין שלטון המדינה שם לבעלות אמתית של ישראל? ומה באמת צריך לעשות שם עם כל הערביים (שאפשר שדינם כגרי תושב שמצווה להחיותם משא"כ לכאורה בדרגה הממוצעת). (ומעניין לעניין באותו עניין, שבחי הרבי על האמריקאים שתלמוד ערוך הוא שהנוצרים (על כל כתותיהם - רמב"ם בפיה"מ) עע"ז הם ולא תחנם)? (משא"כ המוסלמים שמייחדים ייחוד שאין בו דופי ואינם בכלל האיסור. והדרגה הממוצעת בישראל לכאורה הם בכלל האיסור וע"ד דברי הרמב"ם באיגרת השמד שמי שאינו בעל דת גרוע מעע"ז)?
|
05/01/2016 |
אהבת ישראל (שמעון)
לגבי השאלה הרביעית (בנוגע לאהבת ישראל לגבי מורידין ולא מעלין): ראשית אציין, שלא הצלחתי למצוא היכן בדיוק מופיעים הדברים שאתה מצטט, שכן כידוע, תורת רבינו ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים.
בפשטות, התשובה לשאלתך היא, ש’מורידין ולא מעלין’ זהו כינוי כללי, לכל אלו שאין לאהוב אותם אהבה גלויה. אותם שיש חיוב להורידם לבור, הם המקרה החמור יותר בקבוצה זו, אבל גם אלו שאין להורידם ואין להעלותם נכללים בה.
בעומק יותר יש אולי לומר, שאדמו"ר הזקן מביא שתי דעות בדינו של בן המומרת (האם דינו כיהודי לכל דבר, ואסור להלוותו בריבית, או שדינו כגוי), ומסיים שבשל תורה הלך אחר המחמיר (ואסור להלוותו בריבית, כי דינו כיהודי). לפי זה יש לומר, שגם לענין מצות אהבת ישראל, שגם היא מן התורה, בשל תורה הלך אחר המחמיר, ויש לאהוב אותו.
לפי זה, תומתק מאוד שיטת רבינו, לאהוב ולקרב כל יהודי, כולל את אלו המכונים ’חילונים’, כי גם הם נחשבים ל’תינוקות שנשבו’ (בדומה לבן המומרת), ויש לאהוב אותם.
בכבוד ובברכה
|
06/01/2016 |
אלוקות בעיני בשר (שמעון)
לגבי השאלה השניה (לגבי השגת אלוקות לעתיד בעיני בשר): מבואר בהמשך תער"ב (חלק ב’, עמוד תתקל"ו ואילך), שאז יתגלה האור האלוקי הנעלם, ולכן תהיה הנבואה כמו דבר טבעי, אפילו בילדים וילדות. עכשיו, תפיסת הגשמיות היא דבר טבעי, ולעתיד תהיה תפיסת האלוקות דבר טבעי.
מעין זה הוא גם היום, בצדיקים הגדולים, שמופשטים מגשמיות, ורואים ממש בעין את כח הפועל שבכל פעולה. כמו האבות הקדושים, שכל עניניהם הגשמיים היו אלוקות ממש. וכן אדם הראשון, לפני החטא היה גילוי אלוקות ממש, ואפילו לאחר החטא דיבר ה’ עם אדם הראשון, ועם קין.
כל זה, לא יהיה (כל כך) מצד הבשר, אלא (בעיקר) מצד הגילוי האלוקי מלמעלה, שיהיה ניתן להשיגו בנקל (’פדה בשלום תשמ"א’, הערה 39).
|
06/01/2016 |
גילוי העצם (שמעון)
לגבי השאלה השלישית (לגבי מהות תורת החסידות), אודה לך אם תוכל להבהיר יותר את כוונתך, בחלק הראשון של השאלה. כי אכן, עיקר ענינה של עבודת התפילה, הוא התבוננות בגדלות ה’, כדי לעורר אהבה ויראה. האם המטרה היא דווקא להגיע ל’בכל מאודך’? כמובן ש’בכל מאודך’, היא דרגה נעלית יותר, שלא כל אדם זוכה לה (בכל עת), ואינני יודע אם דווקא זו מטרת התפילה. גם לא ברור לי, מדוע נתת לקטע זה את הכותרת ’מהות תורת החסידות’, ואולי לא ירדתי לעומק דעתך בזה.
לגבי החלק השני של השאלה, אכן בפשטות זוהי המשמעות של גילוי העצם, כי ’העצם אינו מתגלה’. התגלותו נובעת מגילוי פנימיות הנשמה שמאוחדת עימו.
זה מבואר בארוכה בשיחת שבת פרשת תולדות ה’תשנ"ב סעיף ט ובכמה מקומות, שלעתיד לבוא, נשמות ישראל ועצמות הבורא יתגלו כדבר אחד ממש – "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד". ממילא, כל מציאותם (ותחושתם) של ישראל – תהיה, עצמות הבורא. ובמילים אחרות: עצמות הבורא אכן אינה יכולה להתגלות אל מחוצה לו, אך לעתיד לבא לא נהיה ’מחוצה לו’, אלא נתאחד עמו לגמרי.
|
06/01/2016 |
אחדות ה’ (שמעון)
לגבי השאלה הראשונה, נראה לי להבהיר.
במאמר ’האומנם’, מופיעה בפירוש השאלה, כיצד יתכן לומר שהכל א-לוקות, אף שמציאות העולם היא אמיתית. ושם מביא כמה תירוצים לזה, בעומק לפנים מעומק:
ההסבר הראשון, שאם תתגלה החיות האלוקית שמחיה את הנברא, הוא יתבטל ויהיה לאין ואפס. לכן, גם כעת אינו מציאות אמיתית. הסבר שני, שגם כעת, עיקר המציאות של כל נברא היא החיות האלוקית שבו. הסבר שלישי, שהבורא עצמו ממלא גם כעת את הכל, אלא שאינו מורגש. והרי אור השמש בהיותו בתוך השמש, אינו נקרא אור כלל (אף שבוודאי האור קיים גם בתוך השמש, כי אחרת כיצד הוא יוצא מהשמש?). ומכיון שכן, אנו כמו אור השמש בתוך השמש, שאינו נחשב כלל למציאות עצמית. כל מציאותנו, נובעת מכך שאיננו רואים כיצד אנו כלולים בתוך הבורא.
לסיכום: לפי כל ההסברים האלו, מציאות העולם אינה שקר ודמיון. אלא מציאות ממש, אבל היא תלויה לחלוטין בבורא, ואין לה שום קיום בלעדו, ולכן כביכול אינה מציאות. הכל הוא אלוקות, כי בלעדי האלוקות אין כלום.
בלי שום קשר, יש הבדל בין הנבראים הרוחניים (שנוצרים בהשתלשלות), ליש הגשמי (שנברא יש מאין). הבדל זה, מורה על ריחוק הערך של היש הגשמי ממקורו, אבל אין לו קשר לביטול הגשמיות לה’, בדיוק כמו ביטול הרוחניות לה’.
|
06/01/2016 |
 א. תודה על התגובות. ב. אתחיל עם אחדות ה’ (חיים)
נראה לי שיש הבדל בין היש הגשמי שלא היה כלול במקורו ליש הרוחני. היש הרוחני הוא גילוי ההעלם. ולכן למרות שמציאותו אינה אלוקות קיומו הוא אלוקות. משא"כ ביש הגשמי שלא היה כלול במקורו והוא התהווה מאין ואפס המוחלט הרי שקיומו הוא מה’ ולא ה’ עצמו שמכאן החלוקה בין הדירה בתחתונים בנשמות (!) ישראל לדירה בתחתונים בכללות העולם. זה שנשמות ישראל יכולים להיות חד ממש הוא רק בגלל שבמקורם הם אכן חד ממש. משא"כ היש הגשמי שמקורו הוא באין ואפס המוחלט.
לגבי אהבת ישראל זה נמצא ברשימות לתניא. המחלוקת בהלכות רבית אינה לגבי גדרי אחווה ולעצם דין אין מעלין אלא לגבי ההיתר הכללי להלוות בריבית למין. מצ"ב קובץ המסכם את הסוגיה
|
07/01/2016 |
השאלות האחרונות (מנחם)
תשובה: בנוגע למה שכתב אודות עניין משיח, כבר האריך לבאר בזה בטוב טו"ד הרה"ג הרה"ח שלום דב בער הלוי וולפא בספרו ’תומת ישרים תנחם’ (עמ’ 77), ונקודת הענין היא, שקושיא זו היא בעצם על דברי הגמרא (יומא ה, א) האומרת שכבר בתחילת ימות המשיח יהיו ’משה ואהרן עמהם’, והזוהר (ח"א קמ, א) שצדיקים קמים בתחילת ימות המשיח, היינו כאשר עדיין ’עולם כמנהגו נוהג’, וכ"כ ה"ערוך לנר" (נדה סא, ב) ושו"ת רדב"ז (ח"ג סימן א’סט) בשם הריטב"א, שצדיקים יקומו בתחילת ימות המשיח, והרי אין ניסים בתחילת ימות המשיח, ואיך יקומו לתחיה?
והביאור בזה הוא (ראה לקו"ש חלק כ"ז שיחה א’ לפרשת בחוקותי, ועוד) שכוונת הרמב"ם היא שהניסים אינם תנאי שחייב להיות בגאולה, או שזהו ענין נוסף על עצם ביאת המשיח, אלא, שאם המשיח מופיע בלי ניסים אי אפשר לטעון כנגדו שאינו משיח, אבל אם יבוא עם ענני שמיא זה בודאי טוב, ולא יוכלו לטעון כנגדו שאינו משיח, כי בא עם ניסים ונפלאות.
וכידוע שרבים מגדולי ישראל האמיתיים ובפרט הרבי, האמינו וציפו שהתגלות משיח צדקנו תתרחש בכל רגע, וכולנו נגיע עם ענני שמיא לארצנו הקדושה ולבית המקדש השלישי ולקדש הקדשים תיכף ומיד ממש, אף שזה באופן שהוא למעלה מן הטבע לגמרי. גם ידועים דברי הרבי בכמה שיחות (שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב ועוד), אודות הניסים בדורנו, ובחלקם אמר שהם נעשים בכח ועל ידי המשיח שבדור שמתגלה כבר. עיי"ש.
בנוגע למה שכתב כת"ר אודות שלימות הארץ, לא זכיתי להבין דבריו "שאם מתיישבים שם זה רק בשביל למנוע את שימוש הערביים", והלוא ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם, וכדברי רש"י בתחילת ספר בראשית ש"כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה. . וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואם כן ההתיישבות בשטחים אלו היא בשביל להיות במקומות שאותם הקב"ה נתן לנו, ובפרט בדורנו, לאחר כל הניסים והנפלאות שהקב"ה הראה לבני ישראל, וכל זה מלבד העובדה הפשוטה שגם בגשמיות ממש רואים שההתיישבות באותם ’ערי ספר’ מגינה בפועל ממש על כל היהודים הנמצאים בכל ארץ ישראל (וטענתם שרצונם הוא ’רק’ בשטחי יו"ש הוא שטות גמור, שהרי עוד לפני שהתיישבנו בשטחים אלו עמדו עלינו לכלותנו כידוע וכמפורסם).
ואם כן מובן שח"ו לתת אף שעל משטחי א"י, לאומות העולם, כי מלבד זאת שזוהי מתנתו של הקב"ה, הרי בנוסף לכך יש גם הענין של פיקוח נפש ממש לכל יהודי שגר בא"י, וכמבואר בשו"ע או"ח סימן שכ"ט. ואין לכך שייכות עם ענין ה’ציונות’ וה’מדינה’, שהרי מדובר שם אודות נכרים שצרו על עיירות ישראל, אפילו אם היה זה בחו"ל, וכמבואר בגמרא עירובין מה, א, ש"בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא", שגם אז מותר לחלל שבת ע"מ שלא יכנסו ח"ו אף אם טוענים שבאים על עסקי קש ותבן (ופשיטא שאסור ליתן להם ח"ו אף שעל), כדי שלא תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם, כמבואר שם.
(מובן שאין זה קשור לשאלה מה לעשות עם הערביים, כי הענין כאן הוא שלא לתת להם את מה שכבר קיבלנו במתנה מהקב"ה. ולעצם השאלה, הנה לגבי המחבלים או ספק המחבלים מובן שצריך לבערם מן העולם ולהשביתם בכל דרך שהיא, שהרי הדין הוא ש’הבא להרגך השכם להרגו’. ואילו לגבי שאר הערבים (אם ישנם כאלו..) לא ראיתי התייחסות ברורה בתורת הרבי, אם כי כידוע יש איסור ’לא תחנם’ שלא למכור ולהשכיר להם דירות).
ולגבי השאלה אודות ה’שבחים לאמריקאים’, הנה בדרך כלל הרבי משבח את העובדה שהתורה פועלת ומשפיעה היום אפילו בין אומות העולם, ולדוגמא: שדברי הנביא ישעיה "וכתתו חרבותם לאיתים" הולך ומתממש בדורנו זה בכמה וכמה מקומות בעולם (ובכללם באמריקא ורוסיא) שמצמצמים תקציב כלי הנשק ומשתמשים בתקציב זה לכלכלת בני המדינה (שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב). או שאומות העולם מסייעים לבני ישראל ולענייני צדקה וחינוך, שעניין זה מגלה ומבטא "איך שיש בעל הבית לבירה זו, שזהו היסוד האמיתי לצדקה וחינוך" (שיחת ש"פ אחו"ק תנש"א), וכהנה רבות.
ובעניין זה ראה גם דברי הרבי בשיחת ש"פ בראשית תשנ"ב (ס"ז), ש"בנוגע לחסדים שמקבלים על ידי חסידי אומות העולם בזמן הגלות, ואשר לכן צריכים להודות להם, עד ש"ודרשו את שלום העיר גו’ כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיה כט, ז. ובהערה 77 מציין גם לאבות פ"ג משנה ב: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" כו’ ועוד) – שאין זה בגלל שבני ישראל זקוקים לחסדיהם חס ושלום, דאדרבה: "חסד לאומים חטאת"; וכאשר מקבלים מהם חסדים שמסיעים לבני ישראל בעניני תורה ומצוות – אין זה "חסד לאומים", אלא חסד מהקב"ה (הממשיך זאת לבני ישראל ע"י אומות העולם, משום שכך רוצה הקב"ה שיהיה הסדר בזמן הזה), ובמילא אין זה חטאת ח"ו". בברכה.
|
07/01/2016 |
תגובה למנחם (חיים)
א. לגבי משיח - לומר שהרבי הוא בהכרח משיח ה"ז אמירה שכעת ביאת המשיח מותנית במאורע נסי (אה"נ דה"ה לומר אמירה כללית שמשיח יבוא בהכרח מן המתים). כמובן שאין זה גורע מהאמונה שתפקיד דורנו הוא להביא את הגאולה ואנחנו עדיין בדור השביעי ומי שזה לא יהיה זה יהיה הרבי. מה זה משנה באלו לבושים הרבי יתגלה?
ב. למה לי להחזיק במתנה שאיני צריך אותה רק בשביל שהשני לא יקבל?
ערי הספר הם בפשטות הערים שגרים בהם בפועל יהודים. מה טעם ליצור מובלעות יהודיות בתוך מקומות שיש בהם רוב נכרי רק בשביל להפוך אותם לערי הספר?
מובן שהקב"ה עושה הכול בין אם זה בדרך נס ובין אם זה בדרך טבע. האם נאמר שלכן אסור לתת מתנות או לוותר על כלום?
ג. "מחבל" זו לא הגדרה הלכתית. יש הגדרה לגבי בני נוח של מי שכבר רצח, או "רודף".
|
07/01/2016 |
תשובה לתשובה (שמעון)
לגבי ההבדל בין היש הגשמי, שאינו כלול במקורו, ליש הרוחני, אני מסכים איתך לחלוטין. אכן המציאות הרוחנית בעולמות הייתה כלולה במקורה לפני הבריאה, ואילו היש הגשמי הוא מציאות מחודשת (כמפורש במאמרו הראשון של הרבי ’באתי לגני תשי"א’, סעיף ד’ וה’). יחד עם זאת (וכמבואר שם באריכות), כמובן גם היש הגשמי מגיע מהבורא, ולכן הוא בטל אליו מצד האמת (אלא שאיננו רואים זאת). ההבדל בין נשמות ישראל לשאר העולם, שבנשמות ישראל הקשר לאלוקות קיים בגלוי (יחסית), והם מגלים זאת בכל הבריאה.
לגבי המחלוקת בהלכות ריבית: ראשית אקדים, שנהנתי לראות את הקובץ הגדוש שצירפת. לא אאריך בזה, כיון שאין כאן המקום, אך צרפתי מכתב מענין שמצאתי בנושא זה.
|
07/01/2016 |
גם לעתיד (חיים)
כשתתמלא הכוונה של דירה בתחתונים הרי שבנשמות ישראל יתגלה שזה חד ממש ואילו לגבי שאר העולם יתגלה שהקב"ה מהווה אותם ולכן אין להם מציאות עצמית. ביאוה"ז לאדהאמ"צ מג ג ויש על זה שיחה יפה באחת השיחות על פרשת בלק
|
07/01/2016 |
אהבה ד"ובכל לבבך" כהכנה לאהבה ד"ובכל מאדך" (חיים)
הרבי מסביר בקונטרס "ענינה של תורת החסידות" שמהותה של תורת החסידות היא גילוי היחידה שבנפש שז"ע "ובכל מאדך". לאור המרכזיות של עבודת התפילה בתורת החסידות חשבתי שאולי זה העניין.
|
07/01/2016 |
יחידה (שמעון)
מעניין...
לא ראיתי שמקשרים את זה לבכל נפשך ובכל מאודך, אבל במאמר ’ואתה תצוה תשמ"א’ (המאמר המוגה האחרון של הרבי), מבואר שעיקר העבודה של רועי ישראל היא בגילוי דרגת היחידה. בסעיף ו’ (בסופו), מבאר שעל ידי זה החדיר משה את הדעת וההשגה באלוקות בנשמות ישראל, ועל ידי זה חיזקו רועי ישראל את בני ישראל, כשהיו נסיונות והיה צריך למסור את הנפש.
ובסעיף ט’ שם מבואר, שגם התשוקה לגאולה נובעת מדרגת היחידה, ואדרבא בגילוי באופן כזה יש מעלה על מה שהיה בדורות הקודמים.
|
07/01/2016 |
לעתיד (שמעון)
שים לב, שההבדל שציינת הוא לא הבדל בין גשמיות לרוחניות. כל העולמות העליונים והתחתונים, יתגלה שאינם מציאות אמיתית, ורק בנשמות ישראל תהיה המעלה הייחודית, שיתגלה שהם דבר אחד ממש עם הבורא.
|
07/01/2016 |
שלימות הארץ (שמעון)
לגבי ה’תגובה למנחם’ (בחלק השני): אכן, ’מחבל’ אינו הגדרה הלכתית, אלא רק הכינוי השגור בפי העם. בפועל, גוי שרוצה להרוג יהודים, אין ספק ש’השכם להורגו’ כבר בזמן הגלות, ובוודאי שבזמן הגאולה לא יהיה לו קיום, אלא יכרת ויאבד.
לגבי ’ערי ספר’, אכן, אין ספק שאין שום ענין לגור באמצע איזור של גויים, וכך להיכנס לסכנה. הנידון שלנו אחר לחלוטין, האם לאפשר שבאיזורים מסוימים (הקרובים לגבול) תהיה התיישבות של גויים (שונאי ישראל) בלבד, או לא. אם ’מחזירים’ להם שטחים אלו, ברור שרק גויים יגורו שם, ובשעת מלחמה יהיה נקל לאויב מבחוץ לחדור לארץ. ואם לא ’מחזירים’ שטחים אלו, אלא יודעים שזו מתנה שנתן לנו ה’, כדי שנשתמש בה ונתיישב בה, יוכלו היהודים ’לפורר’ את הרצף הערבי, ולהקטין את הסיכון מהם (ואולי אפילו לשדל אותם לעבור לארצות אחרות, ולהותיר את ארץ ישראל כולה לעם ישראל).
|
07/01/2016 |
תודה. לגבי ההבדל לעתיד (חיים)
מה שמשותף לנשמות ישראל וליש הגשמי (להבדיל) הוא ששניהם מושרשים בעצמות. אלא שהנשמה באשר היא רוחנית יתגלה שהיא חד ממש להבדיל מהיש הגשמי שיתגלה שאין לה מציאות עצמאית. אאלט השיחה היא בכרך כג על "וקרקר כל בני שת".
לגבי מחבלים, ההנהגה צריכה להיות ע"פ הלכה בלבד. בהלכה אין "רוצה".
|
08/01/2016 |
יחידה (חיים)
לגבי השאלה האם המטרה של "בכל לבבך" היא להגיע ל"ובכל מאדך" זה תלוי אם אנחנו מסתכלים על הנפש האלוקית או הנפש הבהמית. ברור שבמחינת הנפש האלוקית העיקר הוא העילוי הנפעל בה ע"י "ובכל מאדך". (להעיר מהמובא שהנפש האלוקית לא ירדה בשביל עצמה). למעשה השאלות תלויות זו בזו מהי התכלית של דירה בתחתונים. האם בנשמות ישראל או ביש הגשמי. (למרות שהנה"ב אינה גשמית ולכן לכאורה פשוט שאכן תכלית "ובכל לבבך" היא להגיע ל"ובכל מאדך".
|
08/01/2016 |
תגובה לחיים (מנחם)
א. ראשית, חשוב להגדיר מהי ההלכה ברמב"ם: הרמב"ם כותב (הלכות מלכים פי"א ה"ד) שלא ניתן לזהות את מלך המשיח ע"פ האותות והמופתים שיעשה או שלא יעשה. אלו הם דברי הרמב"ם. ומכיוון שזהותו של הרבי כמלך המשיח מבוססת בעיקרה (לא על אותות ומופתים אלא) על המבואר בתורת החסידות בכו"כ מקומות ש’נשיא הדור הוא גם המשיח שבדור", והוא גם "משיח כפשוטו" (שיחת שמח"ת תשמ"ו), ועל עוד מדברי רבינו הברורים בכו"כ שיחות (ובמיוחד שיחת ש"פ משפטים והערה 148 שם עיי"ש), וכל ספרי השיחות מתשנ"א-תשנ"ב מלאים בדבר זה, אם כן מובן, שגם אם לצורך כך נידרש לעניין ניסי כזה או אחר, אין על כך כל מניעה מדברי הרמב"ם.
וע"ד דברי רבינו הידועים (לקו"ש חלק כ"ז שיחה א לפרשת בחוקותי) שאף שכתב הרמב"ם "אל יעלה על דעתך שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית", מכל מקום גם ע"פ הרמב"ם יהיו גם ניסים ונפלאות ותחיית המתים בימות המשיח (מיד בביאתו או בתקופה שניה), אך אין זה חלק מעצם עניינו של משיח, שענינו הוא שלימות קיום התורה והמצוות.
ומקרא מלא דיבר הכתוב (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וראה גם דברי הרמב"ם באגרת תחיית המתים אות ו’, שמה שכתב בהלכות מלכים שלא יהיו ניסים שלמעלה מהטבע בימות המשיח "אין דברנו זה החלטי".
ולהוסיף, שרבים מגדולי ישראל האמיתיים ציפו למשיח שיבוא בכל רגע, ומהם שהניחו את בגדי השבת שלהם מוכנים ליד מיטתם באם פתאום יתגלה הגואל באמצע הלילה, ולא חששו שאין אמונה זו ע"פ דרך ההלכה היבשה המתוארת ברמב"ם. וראה גם קונטרס ’בית רבינו שבבבל’ בהרחבה (סעיף ד) שבית המקדש השלישי עתיד לירד מן השמים מיד בביאת המשיח.
וברור ופשוט שדברי הרמב"ם לא באו לשלול שמשיח יבוא תיכף ומיד, ושבית המקדש יירד מן השמים, גם אם אנו מאמינים בכך במאת האחוזים. בברכה.
|
09/01/2016 |
גם אם רוצה להרוג (שמעון)
על הטענה שבהלכה אין ’רוצה’, הריני להפנות את תשומת לבך לשולחן ערוך חושן משפט (סימן שפ"ח סעיף י’), שם נתבאר שאפילו יהודי שאומר שימסור (וכך יסכן יהודי אחר - כמבואר בסמ"ע שם סעיף קטן כ"ט),מצוה להורגו, וכל הקודם זכה. ואמנם בש"ך (ס"ק נ"ד) כתב שצריך שיהיה ניכר שיעשה כן, אך ברור שגוי שמכריז על רצונו להרוג (וניכר שמתכוין לכך), מצוה להורגו מן הדין, וכל הקודם זכה. וכן פסק אדמו"ר הזקן להלכה, בהלכות נזקי ממון, בהשמטות שם.
|
10/01/2016 |
מנחם, ת"ח על מראי המקומות. ודווקא ממקום שבאת (חיים)
באותה שיחה בפרשת בחוקותי הרבי אומר בסעיף ט"ז שגדרו של משיח הוא שהוא יפעל בעולם שכמנהגו נוהג "בדווקא", ובסעיף י"ח שהניסים יהיו דבר נוסף על עצם ביאת המשיח. ומובן שאין מניעה לנשיא דורנו שהוא למעלה מהגבלות העולם לפעול בבשר ודם שחי על פי העולם שנוהג כמנהגו ולהשלים את הייעוד של דירה בתחתונים.
דברי רבנו בקונטרס בית רבינו שבבבל הם שאותו מקדש משמיים שיתלבש במקדש שבידי אדם (כבאותה שיחה סעיף י"ח) יתלבש קודם בבית רבנו שבבבל.
|
10/01/2016 |
עקימת שפתיו הוי מעשה... (חיים)
ומובן שמדובר באמירה המבטאת כוונה להרוג (בדוגמת "אלך ואמסרנו") להבדיל מרצון אבסרקטי שהשני ימות
|
10/01/2016 |
מסכים אתך לחלוטין (שמעון)
כמובן, רצון תיאורטי אינו כלום. לאידך, מעשים (או אפילו דיבורים) שמוכיחים על רצינות, מספיקים כדי להרוג את המחבל. כמובן, לא לי ולא לך יש ידיעה כיצד להגדיר כל ערבי שונא ישראל, וזו שאלה שמסורה לגופי הבטחון השונים. אבל רצף הפיגועים האחרון, והתמיכה הרבה בחברה הערבית (שאפילו לא מגנה - מן השפה ולחוץ - את הרוצחים), מוכיחה לדעתי, שלפחות רובם רוצים להרוג, ואם תהיה להם אפשרות קלה לעשות זאת, הם יעשו. אתה כמובן רשאי לחלוק עלי, אבל זו שאלה עובדתית גרידא, ולא הלכתית.
|
11/01/2016 |
לפעול דרך בשר ודם (מנחם)
בנוגע לרעיון שהבאתם, שייתכן שנשיא דורנו יבחר "לפעול בבשר ודם שחי על פי העולם", ברור ומובן שנשיא הדור יכול לפעול בכל דרך שימצא לנכון, וכמו למשל על ידי השלוחים, ששלוחו של אדם כמותו וכו’, ועל ידי כאו"א מישראל, אך עדיין ברור ופשוט שהוא הוא נשיא הדור ו"על כסאו לא ישב זר".
כלומר, כידוע הרבי נשיא דורנו התבטל לחלוטין בפני כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ואף אמר ’נשמתו בי’ (שיחת פורים תשי"א) וכו’, וגם כל שבעת האדמורי"ם הינם דבר אחד והמשך אחד, וכל מעשיו ופעולותיו הם למעשה בכוחם של רבותינו נשיאינו שלפניו, כפי שהרבי עצמו הסביר בכמה הזדמנויות, אך יחד עם זאת, דורנו הוא הדור השביעי, מכיוון שבפועל נשיא הדור כעת הוא הרבי, וכשבפועל הנשיאות (- נשמת הנשיא) עוברת לגוף אחר, גם הדור הופך להיות דור חדש.
ומכיוון שהרבי הזכיר כבר בתחילת הנשיאות שהדור שלנו, הדור השביעי, יביא את הגאולה בפועל ממש, וחזר על כך פעמים רבות ש"דורנו הוא הדור האחרון בגלות והוא הוא הדור הראשון של הגאולה", מובן ופשוט שאי אפשר לומר שכעת הנשיא הוא אדם אחר הפועל על פי הוראות הרבי, כי אז פירוש הדבר הוא שאנו כבר בדור אחר ולא בדור השביעי.
ואמנם, אין ספק שיחד עם פעולותיו של הרבי בעצמו להבאת הגאולה, הרבי פועל להבאת הגאולה גם על ידי שליחיו ושלוחי שליחיו, וכפי שהרבי אמר שכיום כל יהודי הוא שליח של נשיא הדור להבאת הגאולה (ראה שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב סעיף י"א), אך יחד עם זאת, הוא הוא הנשיא והראש כפשוט. בברכה.
|
11/01/2016 |
דור השביעי (חיים)
הרבי אמר שעל הדור השביעי "מוטל" להביא את הגאולה. והרבי אמר שאת כל התלוי בו עצמו הוא כבר עשה. מובן שהמטלה עדיין מוטלת על כתפנו.
|
12/01/2016 |
|
מסכים לגמרי (מנחם)
|
13/01/2016 |
התשובה על קושייתי הן לגבי "לא תחנם" והן לגבי הדרגה הממוצעת (חיים)
התוס’ כותבים שהנוצרים שבימינו מעשה אבותיהם בידיהם ואינם בכלל עע"ז וכך נפסק בשו"ע ומביאו הרבי לגבי "רגע של שתיקה". מכאן י"ל שמ"ש כ"ק אדה"ז לגבי בן המומרת הוא רק במומרת לע"ז. ודין רועי בהמה דקה אינו בתינוקות שנשבו.
|
15/01/2016 |
וכדברי כ"ק אדמו"ר ברשימות לתניא (חיים)
שרק מי שבידיים עוקר את עצמו מהקשר עם התורה אין בו דין גילוי האהבה. ועצ"ע מהלכות ערוב
|
15/01/2016 |
משיח ושלמות הארץ (חיים)
בקובץ משיח וגאולה חלק ב’ מובא שהרבי מחק את המשפט שהמשיח צריך להיות בחיים וכתב שצריך להיות מלך. מובן שמלך שמסתלק וצבאו ממשיך לכבוש שטח אחרי שטח ממשיך להיות מלך (שהרי כל הנ"מ ההלכתית של היותו מלך הוא בנוגע להתגייסות לצבאו כמו שהרמב"ם מביא על ר"ע שהיה נושא כליו של בר כוכבא). מובן גם שהמשיח לא חייב לבנות את המקדש בידיו. כשהרבי מסר את הבאת הגאולה אלינו הרי שזה כולל את כל התהליך. היינו שלמות ההתקשרות בין המלך לעם, כפיית התורה על העם, שלמות העם והארץ, וכשהרבי ינצח על ידינו בכל מלחמות אלה הוא יכול מבחינה הלכתית לבנות את בית המקדש על ידינו וכן קיבוץ נדחי ישראל. כך שאין נס תחיית המתים תנאי להבאת הגאולה. ולכן כל זמן שזרעו בחיים ונלחם את מלחמותיו הרי שהוא בחזקת משיח.
לגבי שלמות הארץ, נראה לי שחשוב להדגיש שמטרת יישוב הארץ בידי יהודים היא קיום המצוות התלויות בארץ (ולגבי חלק זה של מפקיעו מן המעשרות יש לא תחנם גם במי שאינו עע"ז וק"ל) כדברי הגמרא בסוטה על משרע"ה.
אז יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו
|
15/01/2016 |
והיותר נראה לגבי אהבת ישראל (חיים)
שכל דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ הם לגבי האהבה העצמית. שכ"ז שאין מצווה לשנאותו שהוא רק במינים (וכמו שכ"ק אדה"ז מציין שם בתניא למס’ שבת שהוא ביודעים ומורדים דווקא) הרי שאין סייג לאהבה העצמית שחייבת להתבטא ב"ומקרבן לתורה" (כמו שמאריך בזה כ"ק אדמו"ר מה"מ בשיחה) וכדברי כ"ק אדמו"ר מה"מ עצמו בזה שה"ע "יוסף ה’ לי בן אחר" לעשות מה"אחר" "בן". מכלל דעד השתא הווה (כמו שהוא כאן למטה) "אחר". וכל דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ בזה הם רק נגד אלה שהוציאום מכלל ערבות (כדעת כ"ק מהר"י מסאטמאר) ועי"ז לדחותם לגמרי ח"ו ממחנה ישראל (שג"ז דין רק במינים שאין מקבלים אותם בתשובה) במקום להשיבם אל המחנה. וכן מדויק בשיחות דסוכות תשי"א דיש לצאת מן החומה זו תורה כדי להכניס אחרים לחומה זו, מכלל דעד השתא הם בחוץ, וכן בשיחות על "בצר במדבר" וכו’. וכן השיחה לגבי עשו שעל ישראל משומד יש להביט כפי שהוא בראשו, היינו בשורש נשמתו (ועד למחשבה הקדומה דא"ק). שכ"ז הוא לגבי האהבה העצמית המתבטאת בהכרח ב"ומקרבן לתורה" ולא לאשר דעתם שדי בזה ח"ו. וזה שביל הזהב של שלילת הלאומיות בתכלית מצד אחד (היינו שלילת התפיסה שדי להיות מזרע ישראל בשביל שיהיה כישראל לכל דבר גם ללא תומ"צ) וההבנה שעלינו מוטל להחזירם אל המחנה מצד שני.
|
17/01/2016 |
נאה ויאה (שמעון)
אמנם שערי תירוצים לא ננעלו, וניתן אולי להמשיך לפלפל בכמה פרטים שכתבת, אך אין בזה נפקא מינא כל כך, כי בעיקרי הדברים כבר הסכמנו...
|
17/01/2016 |
|
• קו האמצע בספירות ותחושת השייכות (זאב קרומבי)
מישהו אמר לי שקו האמצע בספירות קשור לתחושת השייכות בין בני אדם. אבקש לדעת איפה מופיע הרעיון הזה בדא״ח.
|
26/12/2015 |
דעת ושייכות (מנחם)
אכן מבואר בתניא פרק ג’, שענינו של הדעת הוא התקשרות והתחברות לזולת. וכידוע הסיפור עם המלמד שקרא מכתב לאיכר פשוט, ודווקא האיכר התעלף, מכיון שדובר שם אודות ענין הנוגע אליו. גם מידת התפארת והרחמים ענינה יציאה ממציאותו של האדם, והתחשבות במצב הזולת, כמבואר בכמה מקומות בדא"ח. וזה ענינו של קו האמצעי, הכולל את הספירות דעת תפארת יסוד, להתאחד ולהתחבר עם הזולת.
בברכה
|
03/01/2016 |
|
• שינוי מידותיו הטבעיים שינוי טבע מידותיו (אורח)
בקונטרס עניינה של תורת החסידות מוסבר בעניין הג’ בתורת החסידות שהוא- "שינוי מידותיו הטבעיים ושינוי טבע מידותיו", ברצוני להבין מהו תוכנו של כל אחד מהעניינים. (ישנו מראה מקום לליקוטי דיבורים, העניין לא נמצא שם)
תודה לתשובתך.
|
01/01/2016 |
טבע מידותיו ומידותיו הטבעיים (עורך האתר)
שינוי המידות הטבעיים - לנצל כל טבע לקדושה. וכמו טבע ההתלהבות - לענייני קדושה; וטבע הקרירות - לענייני עולם הזה וכדומה;
שינוי טבע מידותיו - לשנות את עצם טבעו - שאם יש לו טבע ההתלהבות, שינסה לפעול גם בטבע הקרירות, ואם יש לו טבע הקרירות, שיפעול בהתלהבות...
ניתן לשמוע באתר זה, שיעור של הרב אופן שמסביר זאת, בקישור: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?aid=93191 (מהדקה ה-22 בדיוק) בתמליל שיש למטה, תמצא גם את המיקום בליקוטי דיבורים.
בתודה
|
03/01/2016 |
|
• נר ראשון של חנוכה (חיים)
ב"ה
האם יש התייחסות בחסידות לגבי השיטה שאומרת שהיום הראשון של חנוכה לא היה בו נס כלל?
|
11/12/2015 |
קושיית הבית יוסף (כהן)
למיטב ידיעתי, אין שיטה שביום הראשון לא היה נס כלל. נראה לי, שאתה מתכווין לקושייתו המפורסמת של הבית יוסף (אורח חיים סימן עתר) שהדלקת נרות המנורה ביום הראשון, לכאורה אינה נס, כי עבור היום הראשון עצמו היה מספיק שמן בכד הקטן שמצאו. רק לצורך שבעת הימים שלאחר מכן נדרש נס כדי שיספיק השמן. ואם כן, מדוע חוגגים שמונה ימים ולא שבעה?
אך כמובן, לקושייא זו יש תירוצים רבים, והצד השווה בהם, שאכן היה איזה נס גם ביום הראשון (ובכל תירוץ, מבארים באופן אחר את הנס של היום הראשון).
גם בתורת החסידות מובאים תירוצים שונים לקושיא זו. ראה למשל בספר ’שערי אורה’ לאדמו"ר האמצעי, עמוד מ"ב (הובא בקיצור בקישור http://wpc.66fc.go-live.co.il/0066FC/books/kovetz_02_03_04_5776.pdf עמ’ 112). גם בספר ’שערי המועדים’ חנוכה, (עמוד קכ"ה ואילך), הובאו התייחסויות שונות מרבינו, לקושיא מפורסמת זו (את הספר, ניתן להוריד חינם בכתובת http://chabadlibrarybooks.com/15868).
אם התכוונת לשיטה אחרת, אנא ציין באיזו שיטה מדובר, ואנסה לבדוק.
|
14/12/2015 |
|
• יראה עילאה - חכמה (זלמן)
בפרק מ’ בתניא כתוב בהגה"ה השלישית "משא"כ יראה עילאה היא ירא בושת היא מהנסתרות לה’ אלוקינו והיא בחכמה עילאה , יו"ד של שם הוי’ ב"ה כמ"ש בר"מ , לכאורה הרי ידוע שחכמה זה בקו הימין ויראה שזה גבורה זה בקו השמאל , אז א"כ למה יראה עילאה זה חכמה - קו הימין?
|
02/11/2015 |
יראה אינלקטואלית (שי)
לפי מה שראיתי, הקשר בין יראה עילאה לחכמה, מופיע בהרבה מאור מקומות בחסידות. ראה למשל בפרק מ"ג בתניא: "אך היראה עילאה ירא בשת ויראה פנימית שהיא נמשכת מפנימית האלהות... עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה דחכמה היא כ"ח מ"ה והחכמה מאין תמצא". ובתורה אור וישב (כז, ב): "יראה עילאה יראה בשת בבחינת בטול הוא כלי קבול לחכמה עילאה שיהא שורה ומתגלה בו".
בפשטות ההסבר בזה, כי יראה תתאה, נובעת מגדלות הבורא שניכרת בעולמות (מלכות). לעומת זאת יראה עילאה, נובעת מהשגת גדלות הבורא עצמו, שלמעלה לגמרי מהעולמות, וכדי להשיג זאת יש צורך בחכמה.
כמובן, אין בזה סתירה לכך שחכמה היא בקו הימין, וכפי שמוסבר בפרק ג’ שכל המידות כולם נוצרות מהחכמה בינה ודעת, שנקראות אמות. באופן כללי, החכמה היא בקו הימין, כי ענינה גילוי (של נקודת החכמה), אך באופן פרטי כל מידה נוצרת מכל המוחין, וביראה עילאה מורגש קשר מיוחד לחכמה.
מקווה שזה ברור . . .
|
02/11/2015 |
|
• רצוא ושוב (חיים)
זכור לי שראיתי בעבר שכתוב שאצל מלאכים לא שייך רצוא ושוב ביחד, אלא אצל השרפים יש רק עניין של רצוא, ואצל האופנים יש רק עניין של שוב, ורק אצל היהודי שייך את החיבור של רצוא ושוב ביחד.
חיפשתי הרבה למצוא את זה ולא מצאתי אשמח מאוד את תמציאו לי מקור לדברים או לכה"פ לחלק מהדברים.
(זכור לי שזה היה בספרי הצ"צ בדרך מצוותיך או באור התורה, אבל לא בטוח).
תודה רבה
|
20/10/2015 |
יחודיות האדם (שמעון)
לצערי, לא הצלחתי למצוא מקור לכל מה שכתבת.
מה שכן מצאתי (וזה ענין מפורסם, שמוזכר פעמים רבות בחסידות, אך איני יודע אם התכוונת אליו), שלכל בעלי החיים (וגם למלאכים) יש תכונה אחת (רחמים, אכזריות, אהבה, יראה וכדו’), ורק באדם יש התכללות.
ראה למשל בלקוטי תורה אמור (לז, עמוד ג’): "וכמו כן גם המלאכים, שנקראים גם כן על שם עופות, ועוף יעופף ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל. הנה מיכאל הוא שר של מים חסד אהבה וגבריאל שר של אש בחינת גבורה יראה כו’, כל א’ במדה מיוחדת, ולכן אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. אבל לא כן האדם הוא בטבעו מורכב מכמה מדות שונות דבר והיפוכו".
|
21/10/2015 |
|
• ביאור באגרת התשובה פרק ג’. (מנחם)
באגה"ת פרק ג’ מכריע אדמוה"ז להתענות על חטא ג"פ כפי מספר הצומות והשאר לפדות בצדקה, וטעמו ע"פ מה שכתוב בזה"ק שזימנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא, ולכאורה הרי בפרק ב’ כבר ביאר שהתעניות אינם לכפרה על חטא שזה כבר תיקן ע"י תשובה שזה עזיבת החטא, והתעניות אינן אלא לרצון ולפייס המלך ע"י דורון, וא"כ מה הראיה מהזה"ק שמדבר על פגם מהחטא.
|
11/10/2015 |
דורון מתאים (ש.ש.כ הנהלת האתר)
לפי המבואר בסוף פרק א’ שם, יש תועלת בצומות, גם כדי למהר את הכפרה, לינצל מעונש, וכדו’. לגבי דברים אלו, כמובן יש חשיבות לעומק החטא ולנזק שנוצר ממנו.
בעומק יותר יש אולי לומר, שגם כשרוצים לפייס את המלך ולהתרצות לפניו, יש חשיבות לגודל הכתם שעשו. כי אינו דומה מי שעשה נזק קל למלך, ורצונו לחלות את פניו, למי שגרם למלך נזק כבד, וכעת רוצה לבקש את קירבתו.
במילים אחרות, אכן התשובה עצמה (עזיבת החטא) מונעת את העונש מלמעלה, אבל ’לבנות מחדש’ את הקירבה שהייתה לפני זה, נדרשת הקרבה והתמסרות מצד האדם (שזהו ענין הקרבנות, וכעת נעשה זה על ידי הצומות), בהתאם לגודל הפגם והמרידה שבחטא.
|
13/10/2015 |
|
• למין הצומח יש תחושה? (מנחם)
כתב בעל התניא ב’לקוטי תורה’ פר’ נצבים (עמ’ מט. ביאור ע"פ שוש אשיש): והגילוי שנתגלה באדם בבחי’ מדבר ירד ונתמעט בבע"ח, והגילוי שנתגלה בבע"ח ירד ונתמעט בצומח. שהרי הבע"ח מרגישים כאב בחתיכת אבר מהם, מפני שיש בהם גילוי החיות, משא"כ הצומח.
מפורש בדבריו שאין לצומח הרגשה כאשר קוצצים ממנו ענף או גזע, ולכאורה מפורש להיפך בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לג: ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
|
19/08/2015 |
המזל של הצומח (ש.ש.כ הנהלת האתר)
אנסה להשיב על שאלה זו לפי קוצר דעתי:
בפשטות, לא ניתן להוכיח מה’פרקי דרבי אליעזר’ שהצמח חש בכאבים, כי אז יוקשה:
א) מדוע קול זה נשמע רק כשכורתים את העץ כשהוא עושה פרי, ולא בכל עת? ב) כיצד יתכן שהקול מהלך מסוף העולם ועד סופו, וכי קיים איזה בעל חיים שיש לו גם כן יכולת לצעוק כך? ג) אם אכן הצמח חש בכאב, מדוע נצטווינו על ’צער בעלי חיים’, ולא על צער צמחים?
אוסיף ואומר, שהרבי נשאל (אגרות קודש כרך ו’ אגרת א’תרעה), מה מקום יש להעניש צומח וכדו’ (וכפי שמצינו שהאדמה נתקללה על שלא עשתה את ציווי ה’ בששת ימי בראשית). הרבי השיב בפשטות, שלכל יצור יש שר למעלה, והוא זה שנענש (עיי"ש כמה מקורות לזה).
על דרך זה נראה לי לומר גם בעניננו, שהמלאך של העץ משמיע את הקול, כשכורתים את העץ כשהוא עושה פירות. לכן, קול זה מחד ’הולך מסוף העולם ועד סופו’ (כי זהו קולו של מלאך), ומאידך ’אינו נשמע’ (כפי שאיננו רואים ושומעים מלאכים בכלל).
|
26/08/2015 |
|
• מידת היסוד, (מנחם)
למה מידת ההשפעה מכונה יסוד, הרי יסוד בדרך כלל היא עיקרו של הבניין עצמו, ומידת היסוד היא ההשפעה לזולת ?
|
17/08/2015 |
יסוד מלמעלה (ש.ש.כ הנהלת האתר)
נראה לי, שאת התשובה לשאלתך ניתן למצוא בספר הפרדס להרמ"ק, שער כ"ג (שער ערכי הכינויים), ערך יסוד. נקודת הענין שנתבארה שם, שספירת היסוד משפיעה את החיות לספירת המלכות, שממנה נמשכת החיות לכל העולמות. לכן היא נקראת יסוד, כי היא היסוד לכל חיות הנבראים. ובמילים אחרות, ספירת היסוד היא יסודו של ה’מקבל’, שהשפע שניתן לו הוא הבסיס לכל קיומו.
מענין לציין, שמבואר שם גם שיש הבדל עקרוני בין יסוד גשמי ליסוד רוחני. כי היסוד הגשמי, נמצא בתחתית הבנין, ואילו היסוד הרוחני נמצא מעל הדבר. כי הביטול של ספירת המלכות אל מה שמעליה, מאפשר את קיומה.
|
18/08/2015 |
|
• חקל תפוחין קדישין= מלכות. (מנחם מענדל)
למה מלכות נקרא בלשון הזהר והקבלה חקל תפוחין קדישין, מה הקשר בין שדה תפוחים קדושים למידת המלכות.
|
27/07/2015 |
תפוחים = תענוג (ש.ש.כ הנהלת האתר)
שאלה זו מעניינת מאוד, ואכתוב כאן את מה שראיתי בנושא:
בסידור (עם דא"ח עמ’ 348) מוסבר, שבמהלך ששת ימי השבוע, דרגת המלכות דאצילות, מסתתרת בעולמות בריאה יצירה עשיה, כדי להחיות את הנבראים. רק בשבת, ספירת המלכות מתעלה לשורשה, אל התענוג העליון (בדומה לאדם שעושה איזו מלאכה, וכאשר הוא משלים אותה, הוא מתענג מזה). מצב זה נקרא בלשון הקבלה, שהארת עתיק (מקור התענוגים) מאירה בספירת המלכות. לכן נקראת אז המלכות "חקל תפוחין קדישין", בדומה לשדה, שיש בה תפוחים שגורמים לתענוג. כך גם בספירת המלכות, מאיר אור התענוג.
השלמה לביאור זה, מצאתי בלקוטי תורה (בחוקותי מט, ע"ד), שהנשמות בגן עדן התחתון, נקראות תבואה. אך הנשמות הנעלות יותר מתענגות על ה’, והם נמשלו לתפוח.
לפי כל זה נראה, שספירת המלכות עצמה נקראת שדה (וכפי שאכן מובא בכמה מקומות בחסידות), וה’תפוחין קדישין’ היינו אור התענוג שמאיר בה, וכן הנשמות שנוצרות ממנה, ומתענגות על ה’.
|
29/07/2015 |
|
• האם המעשה בפועל הוא בבחירתו המיידית של האדם? (בועז)
שהרי דויד המלך ע"ה אמר"ה אמר לו קלל"וכן לא תגיע הרעה או הטובה למי שאינו ראוי.יוצא שאיני יכל להחליט בבחירה חופשית לגמרי
לזרוק אבן על חלון כי יש לכך אין ספור השלכות.החל באדם הניזוק ועד הזגג השכונתי שיתקן וכתוצאה מכך יתפרנס וכו.
נראה לי לומר שהאדם בוחר רק בשעת התבוננות שיכלית וקבלת החלטה אמיצה,וכתוצאה מזו הקב"ה משייך אותו לקטגוריה מסויימת שמתאימה לאימרה "מגלגלין זכות ע"י זכאי..."וכן בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" "אדון כל המעשים"ועוד הרבה פסוקים
|
09/06/2015 |
על הניזק כבר נגזר (המערכת)
אחד היסודות לעקרון הבחירה החופשית, מבוסס על השכר והעונש. אם לא הייתה לאדם בחירה, אין זה הוגן להעניש אותו על עבירות שעשה, כי ’השופט כל הארץ לא יעשה משפט’? ומה הגיון יש להעניש אדם על דבר שאינו בבחירתו.
לפי זה, ברור לחלוטין שלאדם יש בחירה על כל מצווה שיעשה, וכל עבירה שיעשה.
לגוף השאלה, הרי יהיו לכך אין ספור השלכות שונות ומשונות, התשובה לכך היא, שהרבה שלוחים למקום, ולכל אדם נגזר כמה תענוג יקבל וכמה צער, ועוד קודם שהאדם הזיק את חברו כבר נגזר על הניזק לקבל את הנזק, אך לא דווקא על ידי אדם זה, ולכן, אין בזה שום הפרעה לבחירתו החופשית של האדם המזיק.
ראיתי פעם סיפור, על שני בעלי חנויות שחלמו בתחילת השנה כמה ירוויח כל אחד מהם השנה. לאחר מכן היה ביניהם ריב על סכום כספי (עשר מטבעות), והם הלכו לרב שפסק לטובת אחד מהם. בערב ראש השנה, התברר להם שהזוכה בדין הרוויח את הסכום שחלם בתחילת השנה + 10 מטבעות, והמפסיד הרוויח את מה שחלם – 10 מטבעות.
הם סיפרו זאת לרב, והוא המליץ להם לנוכח יד ה’ הגלויה, לבטל את פסק הדין, ושהזוכה בדין ישיב את המטבעות שקיבל, אך הוא לא הסכים.
שניהם חזרו לשוק, חנותו של המפסיד בדין המתה אדם, ועד לכניסת החג הוא הרויח 10 מטבעות. חבירו, המתין בחנותו, אך איש לא נכנס אליה. כשהחליט לבסוף לנעול את החנות, הוא פגע בשוגג בערימת כלי חרס, ושבר אותה. הוא נלקח מיידית לבית המשפט, וחוייב בתשלום 10 מטבעות...
אם סיפור זה אכן אירע או לא, אינני יודע. אך דומה לי שדי בו כדי להמחיש כיצד הבחירה נתונה, ולמרות זאת אין ביכולת האדם להרע לחבירו כמלוא נימא, בלי הסכמת ה’.
|
22/06/2015 |
בעצם ההחלטה (בועז)
דוגמתך אינה שוללת את שאמרתי שהבחירה מתבצעת (לאחר התבוננות)אך ורק במחשבה ובהחלטה בעלת תוקף.ומהחלטה זאת ובהתאם לכך גוזר הקב"ה את כל אבל כל המעשים.כמו הסיפור על ירמיה ונבוכדנצר בילדותם.כמו שאם אזרוק אבן בודדת במים תייצר גלים אם אזרוק שנייה גליהם יפגשו ויצרו גלים שונים מה יקרה אם אזרוק 7 מיליארד?לכן אני סובר שהמעשה בפועל ממש אין הוא בהחלטה ישירה שלי אלא נגזר מהחלטתי ונזקף לזכותי או להיפך
|
22/06/2015 |
כל ההחלטות חשובות (ש.ש.כ הנהלת האתר)
הסיבה העיקרית לכך שאיני מקבל את דבריך, היות ולפי זה היה על האדם להענש (על עבירות) או לקבל שכר (על המצוות), רק על החלטה ’משמעותית’, והרי אנו יודעים ש"על כל אלה יביאך הא-להים במשפט" (קהלת יא, ט). אמנם בסוף שאלתך אתה מעלה את האפשרות שההחלטות האלוקיות נזקפות לזכותו (או לחובתו) של האדם, אך אם פעולת האדם הסתכמה בהחלטה ראשונית, מה מקום להענישו על דברים נוספים, שאינם תלויים בו?
אמנם לא מצאתי מקור לזה, אך נראה לי, שכל פעולה שעושה האדם היא בבחירתו המליאה, גם אם לכאורה הוא עובד באופן ’אוטומטי’, ואינו מחליט כעת איזו ’החלטה אמיצה’. כי עצם ההחלטה לעשות בהתאם להחלטה קודמת, ולא ’להחליט החלטה אמיצה’ כעת, היא עצמה בבחירתו. ובמילים אחרות, כאשר האדם עסוק בדברים קריטיים, כל פעולה שייעשה תהא כרוכה בחשיבה רבה. הגישה היהודית מלמדת אותנו, שלכל פעולה שלנו יש השפעה רבה. אם אנו מחליטים למרות זאת, שלא להשקיע את המאמץ הנדרש בכדי להגיע להחלטה הנכונה, זו בפירוש דבר שיש ליתן עליו את הדין
|
24/06/2015 |
|
• מיהו האדם - הנפש הבהמית או הנפש הא-להית? (שרון מזרחי)
הבנתי שיש בי 2 נפשות אלוקית ובהמית. השאלה מי הוא עצם האני? הנפש האלוקית? מיהו אותו העצם הבוחר בינהם?
|
14/02/2014 |
יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם (שמואל אלבום)
בתניא פרק יו"ד (בתחילתו):
"והנה כשהאדם מגביר נפשו הא-להית, ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי" וכו’.
כאן רואים, שהאדם אינו הנפש הא-להית, שהרי רבינו הזקן כותב ש"האדם" הוא "מגביר נפשו הא-להית", ז"א שישנו "אדם" ולו יש "נפש א-להית", והוא יכול להגביר אותה; מצד שני, האדם הוא גם לא הנפש הבהמית, שהרי אדה"ז ממשיך "ונלחם . . עם הבהמית".
והביאור הוא, שישנה נפש נוספת, נפש שלישית, שנרמזה כאן בתניא, והיא היא האדם, והיא "הנפש השכלית" (וראה בזה בארוכה בריבוי מקומות בדא"ח, ובתורת רבינו - ד"ה בשעה שעלה משה למרום התשכ"ח ס"ב ואילך - ובהנסמן שם) והיא הבוחרת בין הנפש הא-להית לנפש הבהמית.
ככלל, בחירה שייכת לשכל דווקא (והגם ששורש הבחירה הוא מעצמות הבורא, ועל זה נאמר (בראשית ג, כב) "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" - שהקב"ה נתן באדם מכוחו לבחור בין טוב ורע).
אך ראה בתניא פרק כט וזה לשונו:
"רוח נשברה - היא הס"א, שהיא היא האדם עצמו בבינונים, שנפש החיונית המחיה הגוף היא בתקפה כתולדתה בלבו נמצא היא היא האדם עצמו. ועל נפש הא-להית שבו נאמר "נשמה שנתת בי טהורה היא", "שנתת בי" דייקא, מכלל שהאדם עצמו איננו הנשמה הטהורה כי אם בצדיקים שבהם הוא להפך שנשמה הטהורה שהיא נפש האלהית הוא האדם וגופם נקרא בשר אדם . . אבל בבינוני מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס"א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב, הרי היא היא האדם עצמו".
כאן לכאורה רואים שרבינו הזקן מחלק בין ה"בינוני" ל"צדיק", שהבינוני מצד עצמו הוא הנפש הבהמית, והקב"ה נותן בו את הנפש הא-להית, ובצדיק הנפש הבהמית לא קיימת, שכן היא עצמה נתהפכה לקדושת נפש הא-להית.
והביאור לכאורה הוא, שכשמדברים מה מחיה את האדם - על זה אומר רבינו הזקן שאצל הבינוני החיות מגיעה מהנפש הבהמית, ואצל הצדיק החיות מגיעה מהנפש הא-להית, אך כוח הבחירה (שהוא מעלת האדם - "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע") - זה שייך (בבינוני) לנפש השכלית (שאגב, גם היא שייכת לקליפת נוגה כמו הנפש הבהמית).
כך נראה לעניות דעתי, ואשמח לשמוע דעות נוספות (אם יש) בעניין זה.
|
16/02/2014 |
אודות נפש השכלית (חיים)
בתגובה הקודמת נתבאר בקשר ל"נפש השכלית", אך חסר קצת ביאור אודות נפש זו, מה דרגתה ומה עניינה, ומה החילוק בינה לשתי הנפשות - הבהמית והא-להית.
אשמח אם תרחיבו יותר בעניין נפש זו.
תודה
|
19/02/2014 |
הנפש השכלית, בהרחבה (שי שמעון כהן)
כבקשתך, ארחיב קמעא בעניין נפש זו המכונה "נפש השכלית".
ובכן, בנוגע לנפש זו ישנה אריכות בריבוי מקומות, הגם שבספר התניא היא לא נזכרה בפירוש, ורק ברמז כפי שכבר נכתב בתגובתו של ש. אלבום.
עניינה של נפש זו היא "שכל נטו" כלומר: אמנם גם לנפש הבהמית יש שכל ומידות, אך השכל של הנפש הבהמית אינו "שכל בעצם" אלא שכל שכל כולו נועד להשגת התאוות הבאות ממנה. ניתן להביא על כך משל מהשועל, שעליו נאמר שהוא "פיקח שבחיות" שזה לכאורה עניין של שכל, אך ברור שא"א להסביר לשועל תרגיל פשוט כמו 5 כפול 5... והיינו, שה"שכל" שלו הוא שיש לו פקחות וערמה כיצד להשיג מזון, וכיצד להימלט מאויביו, ועל דרך זה גם בנפש הבהמית שיש לה פקחות גדולה כיצד להשיג את תאוותיה.
הנפש השכלית היא "שכל בעצם" כלומר: הגם שגם היא שייכת בכללות לקליפת נוגה (כמו הנפש הבהמית) ואינה קדושה, אך עניינה הוא השכל שבכל דבר, ולמשל: כשהנפש הבהמית רואה מכשיר אלקטרוני חכם כל שהוא, היא מייד חושבת כיצד זה יכול לשרת את התאוות שלה, אך הנפש השכלית מעניין אותה ה"שכל" שבזה, כיצד זה פועל וכו’.
הנפש האלוקית הינה שונה לחלוטין, כל כולה קדושה, וכשהיא רואה מכשיר כנ"ל היא ישר מתחילה לחשוב כיצד ניתן להפיץ דרכו אלוקות...
ובכל אופן הבחירה היא עניין שכלי, למרות שכפי שנכתב בתגובה הנ"ל שורש הבחירה הוא מעצמות הבורא, ועל כן עניין הבחירה הוא מצד הקדושה דווקא, ולא מצד הקליפה (ואפילו לא מצד נפש השכלית, שגם היא קליפה, שהרי אותה לא מעניין האלוקות שבדבר, אלא אדרבה היישות שבדבר) אך זהו שורש עניין הבחירה, והבחירה בפועל באה על ידי הנפש השכלית, שהאדם בוחר בשכלו בחיים ובטוב ולא להפך ח"ו.
|
19/02/2014 |
האדם הוא הכל (מערכת האתר)
בנוגע לעיקר השאלה - מיהו האדם הנפש האלוקית או הנפש הבהמית (או השכלית) - כתב לנו המשפיע ר’ מיכאל גאלאמב משפיע בישיבת תומכי תמימים המרכזית שבבית חיינו - 770, שמלשונות רבינו הזקן שהוזכרו לעיל, וכן מדברי רבינו הצמח צדק בקיצורים לתניא, נראה דלא כפי שנכתב בתגובות הקודמות, אלא שהאדם מורכב מכל נפשות אלו יחדיו אלא שהחילוק בין בינוני לצדיק הוא מיהו השולט, ומי נרגש יותר.
ויעוין ג"כ בשיחת וישלח תש"א, ובהערות הרבי שם.
|
26/02/2014 |
עצם האדם (שרון מזרחי)
לפי מה שהבנתי עצם האדם לא יכול להיות יותר מדבר אחד כי אז הוא מורכב ודבר מורכב לא יכול להיות "עצם". אם כן השאלה נשארה בעינה- מיהו "עצם" האדם?
|
26/02/2014 |
סדר הנפשות (אורח)
אז ככה:
נראה שחל כאן ’בלבול’ מסויים בין כמה מושגים, ומוכרחים לעשות סדר.
ישנו "עצם", יש את "מי שבוחר" ויש את מה שאנו מרגישים. וכל אחד הוא תחום בפני עצמו. "עצם" האדם זה הנשמה האלוקית. זהו הדבר הפנימי ביותר, והנפש הבהמית (וגם הנפש השכלית) הם ’שכבות’ אבל העצם זה אותו חלק א-לוה ממעל, וכפי שהרבי חוזר על כך אין ספור פעמים בשיחותיו, והדברים ידועים לכל (אגב, זה גם מובן מהעניין של אהבת ישראל שלמדנו זה עתה בתניא פרק לב, שמצד זה שהנשמה האלוקית היא העיקר אזי מצד זה תיתכן אהבת ישראל אמיתית).
הכח הבוחר זהו הנפש השכלית, וכפי שנתבאר בתגובות הקודמות.
וההרגש, זה תלוי, שבבינוני (ולמטה ממנו) אזי האדם מרגיש את תאוותיו ואת נפשו הבהמית, והצדיק חש את נפשו האלוקית.
ובזה כל התגובות דלעיל באו על נכון, שמצד אחד כפי שכתב הרב גאלאמב אזי האדם כלול מכל ג’ הנפשות, מצד שני צדקו גם הכותבים שהבחירה היא מצד הנפש השכלית, שמדובר כאן על שלושה עניינים, וכל דבר נכון בעניינו.
ולסיכום: ה"עצם" היא הנפש האלוקית; הבחירה באה מצד הנפש השכלית, וההרגשות (בבינוני) הם של הנפש הבהמית.
בברכה שנזכה להגביר צורה על החומר, ועד שטבע הגוף הגשמי עצמו יהיה ראיית אלוקות, וכדכתיב (ישעיה מ, ה) "וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי’ דבר" - שבאופן מושלם יהיה זה בגאולת עולמים.
שמואל אלבום בשם הרב י. קאופמן
|
02/03/2014 |
אלוקית ושכלית (בועז)
עדיין אינו ברור לי שאם כח הבחירה הוא באלוקית שהרי היא חלק אלוק ממעל איך נעשה הקשר והאופן בו השכלית היא זו שמבצעת בפועל את הבחירה?
|
09/06/2015 |
עניין של תיווך (ש.ש.כ הנהלת האתר)
מבואר בתניא, שכל פעילות הנפש האלוקית בגוף, נעשית דרך הנפש הבהמית, שהיא זו ש’עומדת בקשר’ עם הגוף. הנפש האלוקית היא רוחנית מדאי, ולכן היא מתלבשת בנפש הבהמית, וכך היא מבצעת את כל רצונותיה (כמובן, אם היא מצליחה להתמודד ולהכניע את רצונות הנפש הבהמית).ובלשון אדמו"ר הזקן בתניא (פרק ל"ז): " אי אפשר לנפש האלהית לבטא בשפתיים ופה ולשון ושיניים הגשמיים כי אם ע"י נפש החיונית הבהמית המלובשת באברי הגוף ממש".
לפי זה, טבעי לגמרי שכח הבחירה שיש בנפש האלוקית, תתגלה בגוף, רק לאחר התלבשותו ואחדותו עם הנפש הבהמית. מי ינצח בהתאחדות זו, ויד איזו נפש תגבר? זה תלוי בנפש השכלית. האדם בהבנתו והשקפתו, יחליט האם ללכת אחר שרירות ליבו, או אחר נפשו האלוקית.
|
22/06/2015 |
עדיין לא ברור לי (בועז)
אם כח הבחירה הוא בעצם נפש האלוקית והיא הרי לא נפש השכלית אז איך נאמר שהשכלית היא שמחליטה ?הרי לה אין את כח הבחירה
|
22/06/2015 |
בחירת הנפשות (המערכת)
ראשית, אצטט כאן את דברי אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה (אמור לח, ע"ב): "והנה לכן יש ג"כ באדם הבחירה . . שבחירה זו נלקחה מבחי’ גבוה מאד שהוא בחי’ הממשלה שהמלוכה והממשלה לחי עולמים ע"ד כשעלה ברצונו הפשוט כו’ ואין מעכב על ידו ועד"ז הוא בחי’ הבחירה שניתן לאדם עד שאין מי שמעכב על ידו אך לפי שבחינה ומעלה הרמה זו ירדה ונתלבשה למטה בגוף הגשמי ובנה"ב שכלולים מטוב ורע ע"כ יכולה להיות ממשלה זו גם לבחור הרע ח"ו ה’ ישמרנו. . . אבל שרש בחינה זו נלקחה ממקום גבוה מאד. . . ומה שניתן בחירה וממשלה זו לאדם היינו לפי ששרש בחי’ אדם הוא נעלה מאד כנ"ל".
שנית, למיטב הבנתי, המשמעות היא ששורש כח הבחירה, נעלה מאוד (וזו כנראה הסיבה, שעיקרו בנפש האלוקית, כפי שהוסבר לעיל). אך כיון שנפשות האדם מאוחדות ומלובשות זו בזו, ביכולת הנפש הבהמית, לנצל את כח הבחירה של הנפש האלוקית (!) כדי לבחור ברע. אמנם מצד עצמה היא שואפת למלא את תאוותיה, אך אינה יכולה לעשות היפך רצון ה’. רק באמצעות כח הבחירה של הנפש האלוקית, ביכולתה לבחור ממש ברע (בדומה למה שהוזכר לעיל בתגובתי הקודמת, שהנפש האלוקית מנצלת את הנפש הבהמית כדי לקיים מצוות).
|
24/06/2015 |
|
• מצרים וגבולים גשמיים ורוחניים - בעבודת ספירת העומר. (מנחם)
בלקו"ת מאמר ד"ה וספרתם לכם דף לה תחילת ע"ג, אומר שע"י ההתבוננות בפסוד"ז יבוא בק"ש לבחי’ רצוא לצאת מהמצרים וגבולים הן בגשמיות והן ברוחניות, וממשיך שם במאמר שמי שלבו כלב האבן ואף שמתבונן לא יגיע לבחי’ ואהבת הנ"ל, אזי העצה לזה לעורר רחמים רבים על נפשו, ע"י פסוקי רחמנות וכו’, ומסביר את הרחמנות שבחייהם הנפש מלובש בגוף ונדמה לו העולם כדבר בפ"ע, אבל במיתתם הוא יראה שהיה מקח טעות ויתבייש שכל מחשבותיו ומגמותיו היו בהבלי העולם ובעסקיו כאילו הוא דבר בפ"ע,
ואיני מבין איך יגיע לרחמנות על הנפש במצרים וגבולים רוחניים ששם לא היה קשור לגשמיות העולם.
|
15/04/2015 |
יציאה מכל המיצרים (ש.ש.כ. הנהלת הפורום)
למנחם שלום וברכה: למיטב הבנתי ההבדל בין מצרים רוחניים לגשמיים הוא, שמיצרים גשמיים היינו שיש הגבלות גשמיות, שמגבילות ומפריעות להתמסרות האדם לה’. לעומת זאת מצרים רוחניים, היינו שהאדם אכן עובד את ה’, אך עושה זאת באופן מדוד, ולא ’בכל מאודך’ ובהתמסרות מוחלטת.
כמובן, מצרים רוחניים עדיפים על פני מצרים גשמיים, אך גם מצרים רוחניים מעידים על כך שהאדם מייחס חשיבות יתר לגשמיות, ואינו משקיע את כל מהותו במילוי רצון ה’. כיום זו התנהגות טבעית לחלוטין, אך לאחר הפטירה יהיה זה בזיון גדול לאדם, באיזה הבלים הוא השקיע את עצמו.
|
19/04/2015 |
|
• רחל ולאה (משה .ס.)
ב"ה. שלום וברכה.
בכו"כ מקומות בדא"ח נתפרש דרחל קאי על אותיות הדיבור ולאה על אותיות המחשבה, ובכללות רחל עלמא דאתגליא, לאה עלמא דאתכסייא, אם למישהו ידוע מקור בנגלה לזה? תודה מראש. (להעיר מרש"י בראשית לד,א. שמשמע שלאה הוא עניין של אתגלייא)
|
26/01/2015 |
דרגות רחל ולאה (מ.כ הנהלת האתר)
המדריגות של רחל ולאה מבוארות בהרחבה בתורה אור כב, ד במאמר ד"ה "וללבן שתי בנות". המקור לכך הוא מן הפסוק "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל". ומזה למדים, שמדריגת לאה היא -ה’ גדולה והיינו מדריגת המחשבה וספירת הבינה, (ולכן היו לה ששה בנים כנגד ששת המידות שהבינה היא ’אמם’), ואילו מדריגת רחל היא -ה’ קטנה והיינו מדריגת הדיבור וספירת המלכות. זו הסיבה שיעקב אהב את רחל, מכיון שעניינו הוא ’המשכה למטה’ וזה שייך יותר ברחל.
’מקור בנגלה’ הכוונה לגמרא דווקא?
יחד עם זאת מובא, שדווקא בגלל מדריגתה הגבוהה של לאה, היא הייתה צריכה לצאת ולהשפיע גם בחוץ. זו הסיבה שהיא היתה ’יצאנית’ וראה רש"י בפרק ל פסוק יז, וביאורים לפירוש רש"י על בראשית עמ’ 220 ואילך (על רש"י לד, א). בברכה
|
01/02/2015 |
|
• באתי לגני תשט"ו (משה)
ב"ה. שלום וברכה.
בנוגע למאמר באתי לגני תשט"ו, הנה נדפס בסה"מ באתי לגני ח"א בהוצאת ה"ועד להפצת שיחות". ונדפס שוב בשנויי לשון "הכי קיצוניים" (יעויין בגוף המאמר אות ה’) בתורת מנחם. א.מה מקורם של שיוניים אלו? ב. הלכה כמשנה קמא או בתרייתא?
נ.ב. האם יש הקלטות משנה זו (יום ד’ י’ שבט ה’תשטו) והיכן אפשר להשיגם? תודה מראש.
|
26/01/2015 |
שינויים לא קיצוניים (מ.כ הנהלת האתר)
בנוגע לשאלתך אודות שינויי הלשון בין ההוצאות השונות. בין שני ההוצאות אין כאלו שינויי לשון ’הכי קיצוניים’, אלא יש חילוק בחלוקת הסעיפים. מכיון שמאמר זה אינו מוגה, הרי שחלוקת המאמר לסעיפים נעשתה על אחריות העורכים ועל פי שיקולם. (בשונה ממאמרים מוגהים כמובן) זו הסיבה שמה שמופיע במאמר זה ב’ספר המאמרים באתי לגני’ בסעיף ה’, מופיע ב’תורת מנחם’ בסעיף ג. ולאידך מה שמופיע ב’תורת מנחם’ בסעיף ה, מופיע ב’ספר המאמרים באתי לגני’ רק בסעיף ז. ישנם אמנם שינויי לשונות מסויימים, אך לא באופן ’קיצוני’. ניתן לשמוע את המאמר ב’פרוייקט כל השיחות המוקלטות של הרבי’ במערכת ’נחייג ונשמע’ 08-9493-770. בהצלחה!
|
29/01/2015 |
בהמשך להנ״ל (באתי לגני תשטו) (משה סבן)
הלשון שהוזכר בסה״מ באתי לגני ח״א סעיף ה׳, ״שלמעלה חלק הוא הכל...״ הוזכר בחסידות רק לגבי העצמות! משפט הבעש״ט תופס במקצתן תופס בכולו, ולבד מזה שלמעלה יש חילוקי דרגות ואצ״ל בדה״פ שישנם אבי״ע וע״ס וכו׳. והלשון בתורת מנחם מוזכר בפירוש ״שבא״ס (!) חלק הוא הכל״ ואילו בהנ״ל לא הוזכר אפילו ברמז. מלבד השינוי לשון לגבי המובא בשם אור תורה וכו׳. ישר כח מראש.
|
30/01/2015 |
השאלה לא הובנה (מ.כ הנהלת האתר)
לא לגמרי מובן מה השאלה. במאמר באתי לגני תשט"ו שמופיע ב’סה"מ באתי לגני’ (אות ה) מדבר רבינו על כך שהצורך ב’שטות דקדושה’ נובע מזה שבנוגע להעצמות אין שום השגה, ואפילו לא ’גדר השגה’ דהיינו שאפילו השגת שלילה (שגם היא ב’גדר השגה’ כמבואר שם בפרטיות) אינו שייך בהעצמות אלא רק ב’סובב’. ולכן, מכיון שאי אפשר להשיגו כלל, נדרשת ’שטות דקדושה’ שלמעלה מטעם ודעת. ומכיון שזה לא ע"פ טעם ודעת, לכן זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, ולא רק ל’משכילים’. זהו תוכן כל הסעיף, וכדברים האלה מובא בתורת מנחם תשט"ו (באות ג!) אותו תוכן אם כי בהבדלי ניסוח (צריך לזכור שמדובר בתרגום מאידית).
בתורת מנחם מובא באות ה’ מ’אור תורה’ פירוש על מאמר חז"ל (סנהדרין סה, ב): "אי בעו צדיקי הוו מיברי עלמא". אותו ביאור מופיע ב’סה"מ באתי לגני’ באות ז’, ושם המשפט הוא מעט שונה ""אי בעו צדיקי ברו עלמא". האם כוונת השואל הנכבד היתה על ההבדל שבין "ברו" ל"הוו מיברי"?
|
02/02/2015 |
|
• אור פנימי מצחצח חצי הכלי מבפנים ואור מקיף מצחצח חצי הכלי מבחוץ (עמרם)
הלשון הנ"ל הוא לשון הע"ח ומובא הרבה בחסידות ומהו הביאור בזה ?
|
26/01/2015 |
הסברה, והתלהבות (מ.כ הנהלת האתר)
ביטוי זה ש’אור פנימי מצחצח חצי הכלי מבפנים ואור מקיף מצחצח חצי הכלי מבחוץ’ פירושו, בכללות, שישנו יתרון להשפעה פנימית ויתרון להשפעה ’מקיפית’.
למשל, כאשר אדם מקבל הסברה פנימית טובה מדוע צריך ללמוד חסידות (למשל), והוא מפנים זאת, הרי זה משפיע עליו ו’מצחצח’ את כלי הבנתו שיהיו מזוככים ומתאימים לאותו רעיון שהוא שמע. אך יחד עם זאת חסר לו ההתלהבות וה’בעירה’ בענין זה, ולזה צריך ’אור מקיף’ דווקא, (כמו דרשה ’חוצבת להבות’ בענין, (אף אם הוא לא יבין בדיוק את התוכן!) או שיראה שיקבל השפעה כללית מהחברים וכד’) שזה ’מצחצח את הכלי מבחוץ’ ומשפיע על האדם שיתמסר לענין בהתלהבות.
לאידך, כמובן שאור מקיף לבד מצחצח את חצי הכלי מבחוץ לבד, והיינו, שהוא רק גורם להתלהבות, אך חסרה ההפנמה מדוע באמת צריך להתנהג כך ולא אחרת, ולזה צריך דווקא ’אור פנימי’.
הביטוי ’חצי הכלי’ פירושו חלק הכלי (=האדם או המדריגה שעליה רוצים לפעול) ששייך יותר לפנימיות או לחיצוניות. כמו כלי בגשמיות, שהחלק הפנימי שבו (-חצי הכלי מבפנים) שייך יותר למה שהוא מכיל (שלכן מתאימים אותו בעיקר לכך), ואילו החצי החיצוני שלו (-חצי הכלי מבחוץ) שייך יותר לאדם שמחזיק את הכוס ולכן מייפים אותו וכו’. בברכה.
|
29/01/2015 |
|
• בירור של משה שלמה ויהושע (יחיאל)
במאמר ד"ה וארא ה’תשכ"ו בס"ה מבאר ההבדל בין הבירור שע"י משה לבירור שע"י שלמה ובתחילה אומר שע"י משה הי’ ע"י נסיעת הארון ולא באופן טבעי כמו אצל יהושע,
ולכאורה יהושע מאן דכר שמיה, הרי מבאר ההבדל בין משה לשלמה.
|
19/01/2015 |
הזכרת הבירור של יהושע (ש.ש.כ. מערכת האתר)
לפי עניות דעתי, הכוונה בקטע זה להסביר את מעלת הבירור שעל ידי משה, (וששלמה נעלה יותר ממנו, ובגאולה יהיה בירור נעלה עוד יותר):
הבירור שעל ידי יהושע, היה הנמוך ביותר. הוא נלחם עם אומות העולם שהיו בארץ ישראל באופן טבעי, כדי לדחותם ולגרשם. הבירור שעל ידי משה, היה ניסי באופן גלוי, ובכל פעולותיו הייתה ניכרת יד ה’ בצורה גלויה.
הבירור שעל ידי שלמה, היה נעלה עוד יותר (ולכן משה אמר ’קומה ה’ ויפוצו אויבך’, כי למרות הניסים, היו אויבים, ועם ישראל התמודד עמהם. לעומת זאת דוד (ש’הכין את הקרקע’ למלכות שלמה) אמר ’קומה ה’ למנוחתך’). שלמה לא נלחם עם אויבי ישראל, אלא עבד את עבודתו ב’מנוחה’, והאור שהפיץ גרם לניצוצות האלוקיים להתבטל ולשוב למקורם.
החידוש שיהיה בגאולה, שגם הניצוצות שטבעו לגמרי בקליפה וכלל לא ניכרת קדושתם, ישובו למקורם.
|
23/01/2015 |
מראה מקום (יחיאל)
היכן עוד במאמרי חסידות מבואר הבירור שע"י יהושע, (ולפי ההסבר הוא מאמר המוסגר שממש לא מוזכר גם במאמר של י"ט כסלו באותה שנה שע"ז מבוסס ההסבר במאמר של וארא).
|
23/01/2015 |
הבירור שעל ידי יהושע (מ.כ הנהלת האתר)
ראה למשל בשיחת ש"פ שלח תשנ"ב סעיף ד ואילך וסעיף ו ואילך בהרחבה אודות החילוק שבין הכיבוש והבירור בזמן משה ובזמן יהושע, ובלקוטי שיחות חלק ט עמ’ 9 ואילך. בברכה
|
27/01/2015 |
|
• שטות דקדושה = קדושה שלמטה מטעם ודעת (מנחם מאיר)
במאמר ד"ה באתי לגני ה’תשט"ו בהתחלת ס"ב מביא ששטות הוא הטיה מעניין הדעת, הטי’ה למטה הוא שטות דלעו"ז והטי’ה למעלה הוא שטות דקדושה, ומוסיף שם שאפי’ עניינים דקדושה שהם למטה מן הטעם ודעת הרי סיבתם ושרשם בעצם הנפש הם למעלה מן הטעם ודעת.
האם כוונתו הוא שאפי’ שבפועל השטות דקדושה מתגלה בעניין שלמטה מטעם ודעת אפ"ה הוא קדושה, דהיינו שהנהגתו ושיטתו של רב שמואל בר רב יצחק שהיה מרקד אתלת נשאר גם למסקנא שטות אלא שהוא שטות דקדושה ?
|
18/01/2015 |
שטות דקדושה בדרגות שונות (מ.כ הנהלת האתר)
בכדי לענות על השאלה, יש צורך להבהיר קודם כמה נקודות: א. שטות פירושה - כל דבר שהוא לא על פי שכל. כל הטיה מדרך השכל נקרא ’שטות’ (וכמבואר במאמר ששטות הוא מלשון הטיה).
ב. שטות שלמעלה מטעם ודעת פירושו - שהדבר לא נעשה מצד השכל גם לא מצד שכל שבקדושה, אלא מצד כוחות גבוהים יותר מהשכל, (והיינו ממדריגת ’חיה’ ו’יחידה’ שהם למעלה מהשכל), אך סוף סוף השכל מסכים שהדבר נכון אך זה גבוה ונעלה מדי בכדי שהוא יצוה לעשות כך (וכמו מס"נ וכד’ שאינו ע"פ טעם ודעת כיון שהוא ’גבוה’ מכדי שהשכל יצוה לעשות כן). לאידך שטות שלמטה מטעם ודעת, בין בקדושה ובין שלא בקדושה, פירושה שהדבר לא נעשה על פי שכל אלא ממדרגות נמוכות יותר, רק שלא בקדושה זהו ממש מעשים שאינם נכונים (ולכן כל עבירה היא שטות שלמטה מטעם ודעת). ואילו בקדושה פירושו רק שהדבר לא נעשה על פי שכל אלא על פי מדריגות נמוכות יותר.
עכשיו, המעשה שעשה רב שמואל שרקד בשלושה בדי הדס לפני חתן וכלה, היה מעשה שנראה על פניו כמעשה טוב אמנם, אך למטה מטעם ודעת, שלכן רבי זירא שהיה חכם גדול ואמורא וכו’ התנגד לזה בטענה שזהו בושה שאדם גדול כמו רב שמואל יעשה מעשים שאינם על פי שכל!
אך לאחר פטירתו שהפסיק עמוד בינו לבין כל שאר התנאים, התברר למפרע החידוש שנאמר כאן - שאפילו אם הדבר נעשה לא מצד השכל ועד שזהו ’שטות שלמטה מטעם ודעת’ שלכן השכל אינו מסכים לזה, מכל מקום, סוף סוף זהו ’שטות דקדושה’ ובמילא בודאי גם זה מגיע מ’למעלה מטעם ודעת’.
אם כן לסיכום: מה שרב שמואל עשה היה ’שטות דקדושה’ שבתחילה היה נראה כ’למטה מטעם ודעת’ שלכן לא הסכימו עימו, אך לבסוף התברר שגם ’שטות דקדושה’ זו (ובעצם כל שטות דקדושה) היא באמת שטות שלמעלה מטעם ודעת!
|
19/01/2015 |
|
• רמב"ם יומי או גמרא (אורח)
יש לי 3/4 שעה פנויה ביום ואני רוצה ללמוד רמב"ם יומי
שאלתי אם לא עדיף ללמוד בזמן זה גמרא.
כרגע אין לי זמן אחר ללימוד נגלה.
|
17/01/2015 |
מעלת הלכות הרמב"ם (ש.ש.כ. מערכת האתר)
בהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן (פרק ב’) נפסק, שחובת כל אדם לדעת את כל התורה כולה (סעיף א’), ואם אינו יכול, דין קדימה להלכות הצריכות למעשה (הלכה ט’). ואם יש לו עוד זמן פנוי, ילמד את ההלכות שאינן נוהגות כיום, "כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל".
הרבי בלקוטי שיחות כרך ל"ו (עמ’ 16), מציין הלכה זו, מתפלפל בה באריכות, ומסכם: "ונמצא, שנוסף על כל המעלות שבזה שכל ישראל מתאחדים בלימוד אחד, ובזה גופא — בדברי הלכה, ובזה גופא — בספר הרמב"ם, שבו נכללו הלכות פסוקות של כל תרי"ג מצות התורה,
הרי ע"פ הנ"ל מובן, שבלימוד זה יש גם קיום מצות ידיעת עיקר תורה שבעל פה כולה (למי שאינו יכול ללמוד הלכות כל התורה כולה עם טעמיהן)".
נראה לי, שדי בזה כדי להשיב על שאלתך.
|
19/01/2015 |
|
• השבטים: בני נח או בני ישראל (מנחם מענדל)
בלקו"ש ח"ג בשיחה על פרשת ויחי בסע’ ט’ מבאר הרבי, שראובן אמר לאחים השליכו אותו אל הבור וגו’ ויד אל תשלחו בו, שהאחים היו בעלי בחירה (כדין ישראל) ולכן זרקהו אל הבור שהנחשים והעקרבים אין להם בחירה והם מסרו דינו לשמים, ובהמשך שואל שהרי על פי הלכה בבור כזה נחשב מת, ומבאר שההלכה שאזלינן בתר רובא אינו בבני נח, ולכאורה סותר מיניה וביה.
|
06/01/2015 |
בחירת השבטים (ש.ש.כ. מערכת האתר)
על שאלתך המענינת, נראה לי לתרץ על פי מכתבו של הרבי באגרות קודש כרך טז מכתב ה’תתעא:
במכתב זה מסביר הרבי שלאומות העולם אין בחירה חופשית, ואת השכר והעונש אצלם הוא מיישב בשני אופנים. ההסבר השני הוא, שכיון שהם נצטוו על שבע מצוות, יש להם אפשרות גם לעשות להיפך. ובלשון הרבי: "שבאותם הענינים שנצטוו עליהם, ז.א. מצות בני נח (ביחד עם) הציווי עצמו נותן האפשרית לשני הדרכים, ז.א. מגביה אותם מטבע שלהם ומעמידם באופן שיש מקום לבחירה".
על פי זה, מיושבת שאלתך בפשטות, כי בנוגע להריגת יוסף הייתה לשבטים בחירה חופשית, אפילו בתור בני נח, כי שפיכות דמים היא אחת משבע מצוות שגם בני נח נצטוו בהם, והציווי בזה מעניק להם בחירה חופשית.
|
14/01/2015 |
|
• מבוסס ע"פ תורת הקבלה???? (חיים)
כידוע שתורת החסידות מבוססת ברובה מחלק הדרוש שבתורה , אולי כוונתך שעניני הקבלה המובאים בדרושי חסידות מבוססים על פי תורת הקבלה.
|
24/12/2014 |
נשמת כל חלקי התורה (מ.כ הנהלת האתר)
כעיקרון תורת החסידות שהחלה מהבעש"ט הקדוש הינה המשך ישיר לגילוי פנימיות התורה על ידי רשב"י והאריז"ל רק שכל אחד בדורו הוסיף וגילה תורה זו יותר "חוצה" ורובדים עמוקים יותר (ראה למשל לקוטי שיחות כרך ג שיחה לי’ שבט שמבאר ענין זה בהרחבה).
אלא, שתורת החסידות מגלה רובד כל כך עמוק ב’נשמתא דאורייתא’ עד שהיא הפכה להיות (לא חלק ’נפרד’ ו’נעלה’ משאר החלקים, אלא) נשמת כל חלק וחלק שבתורה ממש! זו הסיבה שאחד יכול לראות בה ’דרש’ ואחד ’פשט’ וכן הלאה. כי באמת הלימוד בתורת החסידות מגלה את הפנימיות והנשמתיות שבדרש, בפשט ברמז וגם בתורת הסוד. בברכה
|
25/12/2014 |
|
• מה בין הקבלה לחסידות? (אורח)
|
22/12/2014 |
בין חסידות לקבלה (ש.ש.כ. מערכת האתר)
על שאלה קצרצרה זו, קשה לענות תשובה קצרצרה.....
באופן כללי, תורת החסידות אמנם מבוססת רבות על תורת הקבלה, אך שונה ממנה באופן מהותי. את תורת הקבלה אין ללמוד ללא הכנה מתאימה, כיון שהמושגים הקבליים נותנים אפשרות לטעות, וטעות בענינים עמוקים ודקים אלו עלולה להיות מזיקה מאוד.
בתורת החסידות, מוסברים הענינים בהרחבה רבה, ובצירוף משלים, כך שהחשש לטעות קטן מאוד. לכן מותר (ואף מומלץ) ללמוד את תורת החסידות ללא הגבלה, ובכל גיל.
הסיבה המהותית להבדל זה, כי תורת הקבלה מקבילה לדרגת ה’חיה’ שבנשמה, ואילו תורת החסידות מקבילה לדרגת ה’יחידה’. דרגת היחידה נעלית יותר, ודווקא לכן היא יכולה ’לרדת’ ולהתאים להבנתו של כל אחד.
|
24/12/2014 |
|
• שער היחוד והאמונה (אהרן אברמסון)
קצת קשה בהתחלת פרק ראשון, השאלה של המחבר נראה מאוד גדולה ומעוררת פליאה, בפרט דנוקט לשון של הבחיי בדברים ד, לט, ’’מתחת’’ אלו מעמקי התהומות. בשביל לשאול וכי תעלה על דעתך שיש אלהים _לשון חול- נשרה במים מתחת לארץ וכו., היה אפשר גם להגיד ש’’מתחת’’ הוא קאי על הים, שהוא תחת לארץ, מפלס למטה ה מהיבשת> גם שם היה מספיק לשאול, למה מהפירוש של הבחיי דוקא?
אבל מה שמפריע לי, היא השאלה ראשונה, וצ’’ל וכי תעלה על דעתך וכו’. שהוא רוצה בקושיא להגיד שהתורה מדגישה שלא די בידיעה גרידא אלא גם מחוייבים ל’’השיב אל הלב’’ להתבונן בזה, לחיות את זה, למה? זה פשוט! וכי תעלה על דעתך כו’< מדוע צריך כ’’כ להזהיר על מחשבה כזו שיש אלוהים שורה במים מתחת לארץ? הפסוק באמת לא נוקט רק הלשון של ארץ ומתחת, במים מתחת תהאדמה, התהומות, וגם יכול לשאול על סוג של הו’’מ כזו על הרישא של הפסוק - בשמים ממעל, למה הוא משתמש בשאלה דוקא בסוף? כמו שיש הו’’מ שיש אלהים שורה במים מתחת לארץ כך יש הו’’מ שיש אלהים אחר השורה בשמים ממעל -לא ע’’ז ממש אלא בשיתוף? שעל טעויות כאלו לכאורה בא ההזרת התורה למנוע שיהיה במחשבות. מי אומר שהקושיא לא חל על השמים ממעל? גם על זה בני אדם טועים.
אני לא מצאתי תשובה על זה, למרות שהשאלה שלו היא גדולה ומשמעותית, למה לא שאל באופן כולל?
|
07/12/2014 |
בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (ש.ש.כ. מערכת האתר)
גוט יו"ט!
אנסה להשיב לפי קוצר דעתי:
ראשית אתה שואל, מדוע אדמו"ר הזקן מפרש את המילים ’ועל הארץ מתחת’ לפי פירוש ה’בחיי’, שהכוונה ל’מעמקי התהומות’, ולא מסביר שהכוונה למפלס הים, שהוא נמוך מהיבשה.
נראה לי, שבפסוק נאמר ’על הארץ מתחת’, ולכן הגיוני שהכוונה למים שנמצאים בארץ עצמה, ולא למפלס המים של הים, שאינו נמצא ב’ארץ’. ואכן נדמה לי, שאין מפרשים שמסבירים שהכוונה למי הים.
שנית אתה שואל, מדוע אדמו"ר הזקן שואל דווקא מ’על הארץ מתחת’, ולא מ’השמים ממעל’ וכדו’.
התשובה לזה לכאורה, שבפשטות בא הפסוק לשלול עבודת אלילים. ואכן לגויים הקדמונים היו אלילים רבים ומגוונים, שמש, ירח, בעלי חיים שונים, וכו’. אך סביר להניח שאף גוי לא יבחר כאליל איזה בעל חיים ששורץ במים מתחת לאדמה, ושאין איש שרואה אותו. זוהי ההוכחה להסברו של אדה"ז, שהכוונה לא רק לשלול עבודת אלילים, אלא גם (ובעיקר) לומר שכלל אין שום מציאות אחרת מלבד ה’.
נ.ב. אם לא ירדתי לעומק דעתך בשאלתך, אנא הבהר טוב יותר את כוונתך.
בברכת, לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתב ותחתם.
|
11/12/2014 |
|
• שאלה במאמר ד"ה ’ואברהם זקן’ התשל"ח (מענדל)
במאמר הנ"ל מבואר השייכות של מצוות לימים כפשוטם, בהתחלת המאמר מבואר שהוא חלק מזיכוך המצוות מגשמיותם ואח"כ מבואר שהעניין הוא בנוגע לזיכוך העולם ע"י הזמן.
|
03/12/2014 |
תיווך חלקי המאמר (ש.ש.כ. מערכת האתר)
לצערי לא זכיתי להבין את כוונת השאלה. אמנם מאות ד ועד לחצי האות ז מסביר הרבי שהקשר בין המצוות לימים הוא בכדי לזכך את המצוות בגשמיותן, אך בחצי השני של אות ז’ הוא שואל שלפי זה אין צורך בדווקא בקיום מצוות בכל יום. לכן הרבי מסביר באות ח’, שמטרת קיום המצוות בכל יום היא כדי לזכך את ה’זמן’, שהוא חלק חשוב מהגדרות העולם הגשמי.
|
07/12/2014 |
ביאור השאלה (מענדל)
הכיוון במאמר משתנה באות ז כלומר שהשייכות בין מצוות לימים הוא לא קשור לזיכוכן של המצוות (הלבושים) אלא לזיכוך הימים (הזמן), ובשונה מרוב המאמרים שהכיוון הוא אחד ורק מתבאר בהרחבה, פה הוא משתנה לגמרי.
|
07/12/2014 |
מסכים, אבל... (ש.ש.כ. מערכת האתר)
בענין זה אני מסכים אתך לגמרי, באמת התירוץ על השאלה בתחילת המאמר הוא שונה לגמרי. עם זאת, לדעתי אין זה ממש כיוון שונה, כי טוענים שבמאמרי חסידות השאלה היא רק כעין פתיח ומבוא לנושא שיבואר בהמשך (זה בולט במיוחד ב’המשכים’, שרוב המאמר ממשיך לבאר את מה שנתבאר במאמר שלפניו, והשאלה בהתחלה והתירוץ בסוף הם ’כבדרך אגב’).
ואכן ההסבר במאמר כולו, הוא הצורך בהזדככות. בתירוץ הראשון מדובר על זיכוך המצוות, ובתירוץ השני מדובר על זיכוך העולם. אך אין כאן מעבר לנושא שונה לחלוטין.
|
11/12/2014 |
|
• יומין עילאין = לבושי המצוות (מנחם)
בהרבה מאמרים מובא מאמר הזהר שבא בימים היינו יומין עילאין שהם לבושי התורה ומצוות, מהו ההסבר לכך שימים הם לבושים.
|
02/11/2014 |
ימים = לבושים (מענדי)
לשון הזהר רכד, א:
תניא, אינון יומין דבר נש כד אתברי, בההוא יומא דנפק לעלמא, כלהו קיימין בקיומייהו. ואזלין וטאסין בעלמא, נחתין ואזהרן לבר נש, כל יומא ויומא בלחודוי. וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה, ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה. ההוא יומא סליק בכסופא, ואסהיד סהדותא, וקאים בלחודוי לבר. ותאנא, בתר דקאים בלחודוי, יתיב, עד דבר נש עביד מניה תשובה. זכה, תב ההוא יומא לאתריה. לא זכה, ההוא יומא נחית כו’. תא חזי, כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא. אי הוא זכאה, האי בר נש דנפיק מעלמא, סליק ועאל באינון יומין. ואינון לבושי יקר, דמתלבשא ביה נשמתיה. ואינון יומין הוו, דזכה בהו, ולא חב בהו. ווי לההוא דגרע יומוי לעילא. דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי, אינון יומין דפגים איהו בחובוי, חסרין מההוא לבושא, ואתלבש במנא חסרא. כל שכן אי סגיאין אינון, ולא להוי ליה לבר נש במה דאתלבש בההוא עלמא. כדין ווי ליה, ווי לנפשיה, דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין. יומין על יומין, יומין על חד תרין. דכד נפיק מהאי עלמא, לא אשכח יומין דאתלבש בהו, ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי. זכאין אינון צדיקיא, דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא, ואתעביד מנייהו לבושי יקר, לאתלבשא בהו בעלמא דאתי. תנינן ברזא דמתניתין, מאי דכתיב וידעו כי ערומים הם, ידיעה ידעי ממש. דההוא לבושא דיקר, דאתעביד מאינון יומין, גרע מנייהו, ולא אשתאר יומא מאינון יומין לאתלבשא ביה. הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ימים יוצרו. ימים יוצרו ודאי, ולא אחד בהם, דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו. עד דאשתדל אדם, ועבד תשובה, וקודשא בריך הוא קביל ליה, ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין, ולא מן יומוי. הדא הוא דכתיב ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. תא חזי, באברהם דזכה, מה כתיב בא בימים, משום דזכה. כד אסתלק מהאי עלמא, באינון יומין ממש דיליה, עאל ואתלבש בהו, ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום, דכתיב בא בימים.
וע"ש עוד אריכות. ומשמע שלבושי המצוות זה לא תרגום של "ימים", אלא ווארט של הזוהר שהימים נעשים לבושים.
|
04/11/2014 |
הסבר (ש.ש.כ. מערכת האתר)
ההסבר הפשוט ביותר הוא, שאברהם נקרא ’בא בימים’, כי תיקן את כל הימים שבהם חי, על ידי שמילא את ימיו ואת זמנו בתורה ומצוות. (ד"ה ’ואברהם זקן’ התשל"ג).
בעומק יותר, המצוות שאנו מקיימים, מצד עצמם הם לגמרי למעלה מהעולם, ובלתי אפשרי להכיל ולקבל את קדושתם. כדי שנוכל לקיים את המצוות מבלי להתבטל במציאות, נדרש שהמצוות יירדו מרמתם הנעלית, ויתגלו בעולם הגשמי שמוגבל ומוגדר בהגבלות של זמן (ומקום). לכן המצוות נקראים ’יומין’, כי הם מכוסים ומלובשים בתוך ה’זמן’. (תורה אור משפטים עו ג)
הזמן מכונה בשם ’יומין’, כי בא בעיקר לידי ביטוי בשוני ובהפרדה שיש בין כל יום ויום. (’ואברהם זקן התשל"ח’ הערה 68).
|
05/11/2014 |
עדיין לא הבנתי (מנחם)
זה שאברהם אבינו נקרא "בא בימים" כתוב במאמר הזהר ולא רק במאמר ד"ה ואברהם זקן התשל"ג ואין בזה הסבר שמצוות קרויים ימים אלא שמהימים ע"י קיום המצוות נהפכים ללבושים (כמו שכתב מענדי), וגם במאמר ד"ה ואברהם זקן התשל"ח מובא ההסבר של זמן רק בהסבר לכך שצריך לקיים מצוה כל יום כמאמר הבעש"ט וגם אין זה מסביר שהמצוות נקראים ימים.
|
06/11/2014 |
תוספת הסבר (ש.ש.כ. מערכת האתר)
למיטב הבנתי, כוונתו של מענדי בציטוט שהביא מהזוהר, לומר שאכן בימים נעשים המצוות. (וכפי שהזוהר מתאר בתחילתו, כיצד הימים מגיעים אל האדם, והבושה שיש להם אם האדם עושה בהם עבירות.) עם זאת, וכפי שמתואר בזוהר, כאשר אדם עושה מצוות בימים, ימים אלו מלבישים את הנשמה (ובלשון הזוהר "אי הוא זכאה, האי בר נש דנפיק מעלמא, סליק ועאל באינון יומין. ואינון לבושי יקר, דמתלבשא ביה נשמתיה").
במראי המקומות שהבאתי, התכוונתי להסביר מה הקשר לימים דווקא, ומדוע הם מלבישים את הנשמה?
ההסבר הפשוט ביותר הוא, שעשיית המצוות במהלך החיים, מראה שהאדם ניצל את חייו כדבעי, ועובדה זו מלבישה את נשמתו בלבושי ’יקר’. וכלשון הרבי ב’ואברהם זקן התשל"ג’ "דהנה בזהר מפרש שבא בימים פירושו שפעל שלימות בהימים, דהיינו שמילא את הימים בעניני תומ"צ, דכל יומא ויומא עביד עבידתי’".
מהו ההסבר הפנימי להדגשת הימים שבהם נעשו המצוות? מדוע לא נאמר רק שהמצוות מלבישות את נשמת האדם?
לזה הבאנו בקצרה את דברי ה’תורה אור’, ששואל "ולכאורה הלא הדבר תלוי במצות ומע"ט. ומה ענין ליומין להיות לבושין?" ומתרץ "ע"י לבושין שהוא בחי’ מסך יכול לראות אור הבהיר מה שאין יכול לראות בלא מסך כו’. והנה תומ"צ כמו שהם למעלה אור בהיר וצריך להתגשם ולבא מלמעלה מהזמן לתוך הזמן ולכן הזמן דוקא הם הלבושין".
הסבר זה כתוב אמנם בקיצור נמרץ, אך נראה לי שהכוונה בזה היא שהמצוות עצמם הם ’אור בהיר’ שהנשמה אינה יכולה לסובלו, ודווקא באמצעות ה’זמן’ שהוא בריה גשמית (כידוע שהזמן והמקום הם ההגדרות הבסיסיות של העולם) מתגשם אור המצוות, כך שהנשמה יכולה לקבלו.
הזמן מכונה בשם ’יומין’ (ולא שעות, חודשים, שנים וכדו), כי את עיקר השפעת הזמן רואים ב’יום’, כאשר הולכים לישון בערב וקמים בבוקר וחוזר חלילה. (לעומת ההבדל שבין שעה לשעה או בין חודש לחודש ושנה לשנה, שהוא פחות מורגש) כפי שהוסבר ב’ואברהם זקן התשל"ח’ בהערה 68.
|
08/11/2014 |
הוספה (מנחם)
עכשיו הראוני שבהוספות ל’אור התורה’ במדבר ח"ב ע’ 115 מסביר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שיום הוא לשון אור והארה, וכמו"כ המצוות הם לבושים המאירים את הנשמה.
|
11/11/2014 |
|
• מקיפים דבינה (ש.ש.כ. מערכת האתר)
ההגדרות ’ממלא כל עלמין’ ו’סובב כל עלמין’, גמישות מאוד. לעיתים מוזכר שז"א (המידות) הוא סובב כל עלמין, ולעיתים אפילו הבינה נקראת ממלא כל עלמין (ביחס לדרגת החכמה):
ביחס לזולת, רק המלכות (הדיבור. שניתן לשומעו ולהבינו) נקרא ’ממלא’, ואילו הז"א (רגשות המדבר. לא ניתן לשומעם ולחושם באופן מדוייק, אלא רק להבין מצורת הדיבור ותוכנו, מה בערך חש המדבר) נקרא ’סובב’.
ביחס לאדם עצמו, הז"א נקרא ממלא, ואילו המוחין (חכמה ובינה) נקראים סובב. לכן נפוץ למדי שאדם אינו מבצע דברים, למרות שהוא מבין את נחיצותם. אך נדיר הרבה יותר, שהאדם יפעל בניגוד למה שהוא חש ומרגיש. זהו בעצם הרעיון הבסיסי בספר התניא (ספר היסוד של תורת החסידות), להתבונן ולהעמיק בגדלות ה’, כדי ליצור רגשות אהבה ויראה כלפיו. כך קיום המצוות יהפוך מעול, לפעילות קלה וטבעית, ואפילו כייפית.
מנקודת מבט אינטלקטואלית, הבינה (שמובנת באופן מושלם), היא ’ממלא’, ואילו החכמה (גרעין הרעיון השכלי, שעדיין אינו מובן באופן מוחלט), הוא סובב.
בנוגע למוזכר בשאלה ש’הבינה היא הרי באצילות’, האמת היא שעשרת הספירות מאירות בכל עולם, כולל אפילו בעולם העשיה. ספירות אלו הם החיות האלוקית שמאירה בכל עולם, ומחיה אותו. אם כי כמובן אין להשוות את בינה דאצילות, לבינה דעשיה שמבטאת רמת אלוקות נמוכה הרבה יותר.
באופן כללי, דרגת הכתר היא אור הסובב, אך לעיתים מתייחסים גם לעולם האצילות כ’סובב’ ביחס לעולמות ’בי"ע’ שתחתיו.
|
19/10/2014 |
|
• בינה ומקיף (ליאור)
שלום רב
כיצד אומרים שבבינה מאיר אור מקיף מבחינת סובב כל עלמין כאשר זוהי בחינת בלי גבול והבינה היא הרי באצילות שהוא עולם בחינת גבול ומידה?
האם אין זה נכון לומר שממלא כל עלמין שייך לעולמות אביע וסובב שייך לכתר?
תודה רבה
|
06/10/2014 |
|
• אלוקים אחד (Ori)
נשאלתי ולא הצלחתי למצא התייחסות לנושא:
למה אי אפשר לומר שיש שני אלוקים (ח"ו)?
ידוע לי כי כאשר מגדירים שני דברים נפרדים, זה אומר שאין בניהם חפיפה, ויש תחום של אחד ותחום של שני, ולכן הם לא יכולים לחיות זה לצד זה בלי שאחד לא יהיה השני.
אבל האם אלוקים לא יכול לברא מצב שבו יש שניים והדבר לא יפריע לאחדותו?
(שאלה זו יכולה להופיע בכל מיני וריאציות, שעיקריהם שאלוקים יכול לעשות הכל, ולכן הכל אפשרי)
לתשובתכם אודה.
|
17/09/2014 |
אחד וכל יכול (מערכת האתר)
ראשית אציין, שתשובה ברורה בנושא לא ראיתי בכתובים, ולדעתי הסיבה היא מפני פשטות העניין. אלוקים אכן יכול לעשות הכל, אבל אנו יודעים זאת רק כי כך כתוב בתורה. ובכן, אם אנו מאמינים בתורה, בדיוק כפי שכתוב בה שהא-ל הוא כל יכול, כך כתוב בה גם שהוא אחד ולא שניים. ואם חלילה איננו מאמינים בה, מנין לנו שהא-ל הוא כל יכול?!
אוסיף עוד: תמיד כשנגיע למושג ’כל יכול’ יכולים לצוץ שאלות בלי סוף: אם הוא כל יכול הוא יכול ח"ו להפסיק להיות כל יכול / או ח"ו להפסיק להיות בכלל / ליצור עוד אחד כמוהו וכו’ וכו’ דברים שונים ומשונים בלי סוף. ראוי לזכור שכל אלו הם רק שאלות על המושג "כל יכול" ולא על הבורא. אנו רק יודעים שהבורא הוא "כל יכול", אבל השאלות הן לא עליו, אלא על המושג "כל יכול" אותו אנו (אולי) לא מבינים במאת האחוזים.
בעיקר העניין שכותב, יעויין רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ז.
כדאי לעיין גם בספרים שצויינו באגרות קודש, חלק י"ח עמ’ ר"מ, שם משיב הרבי על שאלה דומה.
|
19/09/2014 |
|
• ייחודיותו של האדם (Ori)
(1) שאלה מזווית הראייה של תרומת החסידות לעולם הטיפול:
במטרה להגביר את תחושת -הייחודיות- של האדם בעולם, עצמאותו ונפרדותו, ובאהבת ה’ כלפיו.
האם ישנו מאמר העוסק בנושאים אלה, אותו הייתם יכולים להמליץ ללמוד על מנת לחזק תובנות אלו?
(2) שאלה בהמשך לכך: האם הנפש האלוקית היא פרטיקולרית או אוניברסאלית ודומה בין כל בנ"י?
כשלמדתי את הנושא בחסידות, הוא נשאר עדיין לא ברור: האם הייחודיות של האדם נעוצה בנפש הבהמית שבו ותכונותיה הייחודיות שהושפעו מהסביבה ואופן הגדילה של האדם והמזג שלו - התכונות שטבועות בו ואיתן נולד? או שהייחודיות של האדם נמצאת בנפשו האלוקית, ומכאן שביטוי מעשי בעולם את הייחודיות של האדם במעשה המתאים לו - קשור לעצם ביטוי של נפשו האלוקית.
או במילים אחרות: כשכתוב בחסידות שהנפש של האדם עברה עולמות שונים במהלך ירידתה ומכאן ההבדלים בין אנשים - האם הכוונה לנפשו הבהמית או האלוקית?
תודה!
|
17/09/2014 |
מראה מקום, ותשובה (ש.ש.כ. מערכת האתר)
(1) ראה שיחת שבת פרשת נח תשכ"ה, נדפסה ב"שיעורים בספר התניא" חלק ראשון, עמוד תסט (בהוצאה החדשה).
(2) הנפש האלוקית, היא בעצם הנטיה שלנו ליושר ולטוב, גם ללא נימוק הגיוני (חלק אלוק-ה). הנפש הבהמית היא דואגת לאינטרס האישי והצר שלנו (בדומה לבהמה, שדואגת לעצמה בלבד).
הנאמר בחסידות שהנפש עוברת עולמות שונים (פרק ב’ בתניא), מתייחס ללא ספק לנפש האלוקית, שעומדת במרכזו של פרק זה. הנפש הבהמית מגיעה מקליפת נוגה הרוחנית, ותו לא.
עם זאת, כמובן גם בין הנפש הבהמית של כל אדם יש שינויים, חלקם אפילו מלידה. העובר מושפע בין היתר מהתנהגות הוריו וצניעותם, כמבואר בסוף הפרק הנ"ל.
|
18/09/2014 |
|
• בנין המלכות (אלימלך)
מוסבר בחסידות שקודם תקיעת שופר המלכות מתעלה למעה לשרשה, אם כן איך העולם מתקיים עד התקיעות אם כל החיות של בריאת העולם מסתלקת?
|
14/09/2014 |
פנימיות וחיצוניות (ש.ש.כ. מערכת האתר)
רק פנימיות החיות של העולם (=התענוג) מסתלקת, והעולם מתקיים מחיצוניות החיות (רצון).
משל למה הדבר דומה, למנהל מפעל. בכל השנה המנהל משקיע את מירב כוחו וכישוריו, לטיפוח המפעל. הוא נהנה מקיום המפעל (=תענוג), ולכן רוצה בהצלחתו ושגשוגו (רצון).
פעם בשנה, נפנה המנהל לעשות את מאזן הרווחים, ולהחליט האם המפעל מצדיק את ההשקעה בו. הרצון לקיום המפעל קיים עדיין, ולכן המנהל אינו סוגר את המפעל, אך אם אין תענוג ממנו, הוא לא ימשיך להתקיים לאורך זמן.
כך גם בבריאת העולם, כל זמן שיש תענוג לבורא מהעולם, ה’ רוצה שהעולם יתקיים. פעם בשנה ה’ ’מתלבט’ כביכול האם להמשיך את קיום העולם, ואז העולם מקבל חיות מהרצון האלוקי בלבד. באמצעות תקיעת השופר, אנו מעוררים את תענוג הבורא מהעולם.
|
17/09/2014 |
|
• המלך בשדה (דוד)
כשאומרים המלך בשדה האם הכוונה שאז זה זמן שבו יש יהודי התעוררות תשובה או שאם יש ליהודי התעוררות תשובה אז תשובתו מתקבלת יותר?
|
01/09/2014 |
המלך בשדה (אורי)
ב"ה
מבואר במאמרי חסידות שישנם שני העניינים בחודש אלול - מצד אחד, עצם מציאותו של המלך בשדה מעורר את האדם לבוא אליו ולחזור בתשובה.
וכמו כן כיון שהמלך נמצא בשדה הרי תשובתו מתקבלת יותר מכיון שבמצב כזה הרי הרי קל לגשת אל המלך לא כמו במצב הרגיל שהמלך נמצא בארמונו שאז כדי להגיע אליו צריך לעבור את כל השומרים וכו’.
עי’ ד"ה אני לדודי תשכ"ו המצ"ב
|
07/09/2014 |
המשך (ש.ש.כ. מערכת האתר)
רציתי להוסיף, שבלקו"ש ח"ד בהוספות לחודש אלול, כותב ש’הארת יגמה"ר הוא הכנה שיהיו יכולים לעשות תשובה’. ובהערה 6 שם מסביר שזהו ההבדל בין חודש אלול לבין החגים, כי בחגים האדם מתעלה מעצמו, ועבודתו היא רק לקבל את האור. לעומת זאת באלול, העבודה היא מצד התחתון, והגילוי רק נותן את הכח לכך.
לפי זה, התשובה הנכונה היא כפי שכותב השואל בסוף דבריו. שאם יהיה ליהודי התעוררות תשובה, היא מתקבלת יותר.
גם במאמר שאליו ציין המשיב הראשון (אני לדודי התשכ"ו), נאמר בתחילה, (אות ב’) ’שהגילוי שבאלול הוא (בעיקר) רק נתינת כח (ולא שהגילוי מעורר את האדם), והעבודה עצמה באה מהאדם, אני לדודי.’
אמנם באות ו’ מוסיף רבינו ומחדש, שזה שהמלך נמצא עמנו בשדה, ומקבל את כולם בסבר פנים יפות, מעורר אצלנו את הרצון להקביל את פניו. רצון זה מוטבע בפנימיותנו מטבענו, והגילוי רק מעורר אותו, לכן הוא נקרא ’אני לדודי’. כי זהו רצון פנימי שלנו, שעד כה היה בהעלם. לפי זה צדקו דברי המשיב הנ"ל, שהיות המלך בשדה, מעורר בנו את רצוננו העצמי, להתקרב אל המלך ולשוב אליו.
|
08/09/2014 |
|
• חקיקה וב’ חקיקות (מענדל)
לפעמים מוזכר העניין של ב’ חקיקות חקיקה מבפנים וחקיקה מבחוץ, מהו ההסבר בזה ?
|
12/08/2014 |
חוקת החקיקה (מערכת האתר)
לפעמים מוזכר העניין של ב’ חקיקות חקיקה מבפנים וחקיקה מבחוץ, מהו ההסבר בזה?
משל למה הדבר דומה, למוצא גוש עץ, וברצונו להופכו לצלחת. תחילה הוא ידרש לחקיקה מבחוץ, דהיינו להתאמה כללית של הגוש לייעודו החדש. גודל סביר,שינוי צורה וכו’. לאחר מכן תתבצע החקיקה מבפנים שמשמעותה התאמה מדוייקת של הכלי לייעודו, באמצעות חקיקה ופיסול של החלל הפנימי שיהיה בצלחת.
שני שלבים אלו, מקבילים לשני שלבים יסודיים בזיכוך פנימיות האדם. תחילה יש ליצור התבטלות כללית מפני כבוד ה’ והדר גאונו (חקיקה מבחוץ) שתרים את האדם למצב נעלה יותר, וכך הוא יתרחק מן הרע במידת מה, ואז ניתן להגדיר ולשנות במדויק את תכונות הנפש הטעונות שינוי (חקיקה מבפנים) שתבצע שינוי אמיתי וקבוע במידות האדם.
באופן כללי ה’חקיקה מבחוץ’ מתבצעת ב’פסוקי דזמרה’, בה אנו מזכירים את התבטלות הבריאה כולה אל מקורה. ה’חקיקה מבפנים’ מתבצעת בברכות קריאת שמע וקריאת שמע, בה אנו זוכרים את ביטול המלאכים (מקור הנפש הבהמית שבתוכנו), ואת הטובות שעשה ועושה הבורא עמנו.
|
19/08/2014 |
|
• הגדרת המושג כתר (שניאור זלמן)
רציתי לדעת מה זה בדיוק כתר?
לפעמים זה מופיע כממוצע בין אור אין סוף לנאצלים ולפעמים זה מוגדר כרצון ולפעמים כשרש לע"ס?
|
18/08/2014 |
כתר - מהו? (אורי)
ב"ה
אכן יש בכתר כמה עניינים וכמובן שכולם קשורים אחד לשני.
’כתר’ הוא כח הרצון, ולכן הוא שרש לעשר ספירות מכיוון שהדבר המניע את הספירות הוא הכח הרצון, כמו אצל האדם שבתחילה יש לו רצון לדבר ואח"כ (וכתוצאה מרצון זה) הוא עושה בפועל. ולכן כתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים, לפני שיש רצון הענין הוא בהעלם אצל האדם - הוא נמצא בתוך עצמו, ואח"כ כשיש רצון הרי הוא מתחיל להוציא את הענין מההעלם אל הגילוי (אל הנאצלים) . נמצא שהרצון (הכתר) הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים.
בפרטיות יותר: ’כתר’ הוא כח מקיף כמו כתר שהוא נמצא מעל הראש, יש כחות פנימייים ויש כחות מקיפים, כחות פנימיים הם הכחות הפועלים ישירות בתוך מציאות האדם על כוחותיו כגון מידת ה’חסד’ שפועל על ההרגשים שלו לאהבה, משא"כ רצון אינו פועל ישירות על האדם אלא הוא מניע אותו באופן מקיף, בפעולות שהוא עושה אין ניכר כח הרצון ולכן הוא נקרא ’מקיף’ מפני שהוא מקיף את האדם מבחוץ.
בענין כתר ישנה אריכות הספר המאמרים תרע"ב בתחילתו ומבאר את כל הפירושים בספירת ה’כתר’ ע"ש.
|
19/08/2014 |
|
• חמישה עשר באב (הדר)
ב"ה
האם יש משמעות לתאריך זה (חמישה עשר באב) גם בזמנינו כשעם ישראל נמצא בגלות?
|
10/08/2014 |
חמשה עשר באב (אורי)
ב"ה
עניינו של יום זה כיו"ט מבואר במשנה סוף מסכת תענית ועוד, ובגמרא (דף ל’) דנה בטעם הדבר ומונה כמה סיבות לכך (כלו בו מתי מדבר, יום שהותרו השבטים לבא זה לזה, שבט בנימין הותר לבא בקהל, יום שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה, יום שפסקו לכרות עצים למערכה ע"ש(, חלק מהסיבות אינן שייכות דווקא לזמן הבית.
במאמרי חסידות מבארים בארוכה את מעלת יום זה, ואחד הדברים העיקריים הם שאחר ה’ירידה’ של תשעה באב מגיע ה’עליה’ של חמשה עשר באב.
לשלימות הענין מצ"ב משיחות כ"ק אדמו"ר במעלת יום זה (משיחות של פנחס, כ’ אב - תשי"א):
ברשימות למגילת איכה הנ"ל מבאר הצ"צ מעלתו של חמשה עשר באב, וז"ל:
"ענין ט"ו באב . . דבט"ו הוא עיקר שלימות הלבנה ("קיימא סיהרא באשלמותא), ט"ו באב בפרט יש לו בחי’ גבוה יותר משאר ט"ו בחודש . . כל שהירידה למטה יותר . . עי"ז העלי’ יותר . . לפי שבת"ב עיקר ירידת המל’ . . ע"כ העלי’ שלה בט"ו באב גבוה יותר וכו’’".
כלומר: המעלה של יום חמשה עשר בחודש היא שבו נעשית הלבנה במילואה, ובזה מרומזת השלימות דישראל שנמשלו ללבנה. ומעלה מיוחדת במילוי הלבנה (השלימות דישראל) בחודש אב – להיותה לאחרי הירידה היותר גדולה בתשעה באב, שאז גם העלי’ היא היותר גדולה, ולכן נעשית שמחה מיוחדת בט"ו באב.
וההוראה מזה בעבודת האדם – שגם כאשר נמצא במצב של ירידה... אין להתפעל ולהתייאש ח"ו מהירידה, אלא אדרבה, יש להתחזק יותר בעבודה, ולשאוף לבוא לעלי’ גדולה יותר שתבוא לאחרי וע"י הירידה, כאמור, שככל שתגדל הירידה למטה יותר תהי’ עי"ז עלי’ גדולה יותר.
הסיום של מסכת תענית (במשניות) הוא בפסוק "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", ומפרשת המשנה: "ביום חתונתו זה מתן תורה (יום הכיפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות), וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו".
ובהקדמה – שעומדים אנו עתה לאחרי שכבר עברו הימים העצובים (שלשת השבועות) שהם ההיפך מ"יום חתונתו" ו"יום שמחת לבו": שבעה עשר בתמוז, שבו "נשתברו הלוחות" –היפך מ"יום חתונתו זה מתן תורה", ותשעה באב, שבו "חרב הבית בראשונה ובשני" – היפך מ"יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש".
ולאחרי שעוברים ימים אלה, אזי השמחה היא גדולה ביותר, וכמפורש במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים".
האמת היא שהשמחה מתחילה כבר בתשעה באב עצמו – לאחרי חצות היום – שבו נולד משיחן של ישראל, מושיען של ישראל, ולכן נוהגים לומר "נחם" בתפלת מנחה דתשעה באב6; אלא, ששלימות והתגלות השמחה היא בחמשה עשר באב.
ומזה מובן, שבט"ו באב מתברר שנסתיימו כבר כל הגזירות וכל הענינים הבלתי-רצויים, והגיע הזמן לצאת מ"מדבר העמים, ולהכנס לארץ ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה.
ויש להוסיף, ש"(ביום חתונתו כו’ ו)ביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו", תהי’ מעלה גדולה יותר מכמו שהי’ קודם ש"חרב הבית בראשונה ובשני’" (בבית ראשון ושני) – כיון שעכשיו נסתיימו כבר כל הענינים של חורבן וגלות, ונעשית גאולה שלימה שאין אחרי’ גלות.
והענין בזה:
החילוק שבין גאולה שלימה שאין אחרי’ גלות לגאולה שיש אחרי’ גלות, הוא, לא רק בסוף הענין, בסוף הזמנים, היינו, שהחסרון בגאולה שיש אחרי’ גלות הוא רק בכך שלאחרי זמן נעשה עוד גלות, ומעלתה של הגאולה העתידה שגם בסוף כל הזמנים לא יהי’ עוד גלות, אלא, החילוק ישנו כבר בהתחלת הגאולה, היינו, שגאולה שיש אחרי’ גלות, כבר מתחילתה אינה גאולה שלימה, ומעלתה של הגאולה העתידה שמתחילתה היא גאולה שלימה.
וראי’ לדבר – מהפסוק "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה גו’ להסירה מעל פני", וההסברה בזה – שסיבת חורבנה של העיר הזאת היא משום שתחילת בנינה לא הי’ בשלימות, ואילו הי’ תחילת בנינה בשלימות, לא היתה נחרבת לעולם.
ועד"ז בנדו"ד: "בראשונה ובשני’" – כיון שסוף כל סוף הי’ חורבן וגלות, מוכח, שמלכתחילה לא היתה הכניסה לארץ ובנין ביהמ"ק כדבעי למהוי.
וזוהי מעלתה של הגאולה העתידה ובנין ביהמ"ק העתיד ("ביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו") – עלי’ גדולה ביותר (לאחרי ירידה גדולה ביותר) שהתחלתה בחמשה עשר באב – שמתכוננים לגאולה כזו שמונעת ושוללת מלכתחילה אפשרות ואפילו מחשבה אודות מצב של חורבן וגלות.
ידוע שלאחרי תשעה באב (כשמסתיימים הימים דהיפך השמחה) ובפרט מחמשה עשר באב ואילך – מתחילה תקופה חדשה וסדר חדש בהנהגתם של בנ"י:
...מפורש בסיום מסכת תענית בנוגע לחמשה עשר באב – "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", ופרש"י "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו", היינו, שהסדר של הוספה בלימוד התורה בלילה מתחיל מחמשה עשר באב, והולך ונמשך על כל השנה.
ויומתק יותר שחמשה עשר באב הוא התחלת תקופה חדשה על כל השנה כולה – ע"פ המבואר בספרים ש"חמשה עשר באב" בגימטריא "כתיבה וחתימה טובה"
ובתקופה חדשה זו צריכה להיות כללות ההנהגה מתוך שמחה.
...ובכל אופן, גם אם יש מקום לשקו"ט בנוגע להנהגה בתשעת הימים, הרי, לכל הפחות עכשיו, מחמשה עשר באב ואילך (ולאחרי שכבר עברו ימים אחדים מחמשה עשר באב), שאין שום ספק בדבר – בודאי צריכה להיות ההנהגה מתוך שמחה.
וע"י השמחה נעשים כל עניני העבודה באופן אחר לגמרי, כידוע המשל מאנשי-חיל, שגם בשעה שיוצאים להלחם עם השונא, שזקוקים ביותר לישוב-הדעת כדי לארגן ולכוין את עמדות הירי וכו’ באופן היותר טוב, צועדים עם שיר-לכת שמח דוקא –כיון ששמחה פורצת גדר, שמבטלת כל ההגבלות של העלמות והסתרים, ופועלת עשיית כל הענינים מתוך חיות, שאז נעשים בשלימות, כדבעי למהוי.
ובמיוחד יש לנצל שמחה זו לעבודה של הימים הבאים לקראתנו – חודש אלול, והימים הנוראים – באופן ד"גילו ברעדה", ועאכו"כ בנוגע להימים שלאח"ז שבהם השמחה היא בגילוי – "זמן שמחתנו" – חג הסוכות, עד לשמיני-עצרת ושמחת-תורה.
|
11/08/2014 |
|
• שבירת הכלים (אורח)
שלום
הרב דיבר בליקוטי תורה פרשת מטות ששברי הכלים הם שברי האותיות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיד שבירת אותיות בעליונים אם הכל אורות רוחניים?
|
28/07/2014 |
שבירת הכלים (אורי)
אכן כשאומרים ’שבירת האותיות’ הכוונה היא לענין ’שבירה’ ברוחניות, וכמו שמבואר הענין בחסידות....
|
31/07/2014 |
המשך ’שבירת הכלים’ (שי שמעון כהן)
ארחיב קצת יותר. אכן ’הכל אורות רוחניים’, ושברי הכלים מבטאים ענינים אלוקיים. המשל מ’שברי אותיות’ נועד רק להמחיש ולהקל עלינו את ההבנה מה אירע לאותם אורות רוחניים.
כל העולם מורכב מ’אורות וכלים’. אור היינו המשמעות והמטרה של כל דבר, וכלי היינו החלק הפיזי יותר. לדוגמא מכשיר חשמלי ביחס לזרם החשמל, מסר הגיוני ביחס למילים שמכילות אותו, גוף ביחס לנפש, ועוד.
גם ענינים רוחניים לגמרי מורכבים מ’אור וכלי’. אור היינו החלק המופשט של ההשפעה, וכלי היינו הרובד היותר נמוך ומצומצם.
בעולם התוהו, כתוצאה משבירת הכלים נסתלק האור הרוחני למטה, ונותרו הכלים לבד. בהעדר האור שיכוון אותם למטרתם, הם איבדו כיוון (=נשברו), מה שאיפשר את בריאת העולם הגשמי, שכביכול נעדר הכוונה ותכלית. מטרתינו לנווט את העולם למטרתו, ובכך להעלות את אותם ’שברים’ אלוקיים’.
לצורך הבנת ה’שבירה’ מביאים משל מנואם דגול, שנתן דרשה עמוקה ורבת משמעות. אחד הנוכחים לא קלט את המסר העמוק, וכל שנותר בזכרונו הוא הפסוק (שהוזכר בנאום כבדרך אגב) ’וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים’. הוא הסיק מכך, שהנואם התכוין לעודד עבודת אלילים חלילה...
זוהי דוגמה לכך שכאשר האור מסתלק מהכלי (ובנדון דידן- המסר האמיתי של הדרשה איננו) יכולים הכלים (ובנדון דידן- הפסוק ’וסרתם’) לצאת מהקשרם ולהוביל למשמעויות שגויות לגמרי.
|
10/08/2014 |
|
• פרק ט בתניא (אורח)
ב"ה
מוסבר בתחילת הפרק שהנפש הבהמית בדם מפשטת לכל האברים וגם "עולה" למח שבראש המפרשים מסבירים שהעליה הזו למח היא כיביכול השתכללות , שיפור הכח של הנפש הבהמית .
לאחר מכן מוסבר שתהליך זה דומה לפיזור הדם בגוף "כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח"
השאלה היא איזו עלייה יש בדם ? בנפש בהמית מובן שהיא משתכללת בכוחותיה אבל למה נאמר גם לגבי הדם שהוא "עולה", האם הכוונה רק לעלייתו מבחינה גשמית ?
|
23/07/2014 |
ביאור בתניא פרק ט’ (אורי)
ב"ה
אכן המשל הוא מדם שהמציאות היא שהדם עולה מהלב אל המוח ולכל האיברים, ואין הכוונה לעלייה רוחנית.
אבל לגבי החלק הראשון שכתבת שהעלייה בנפש הבהמית היא ’השתכללות’ לא ציינת איזה מפרשים אבל בפשטות הכוונה היא שאחרי שמתאווה בלב התאווה עולה למוח שחושב איך להוציא את התאווה בפועל, כמו כן בדם שעולה בכל האיברים לפעול פעולתו אחר שיוצא מהלב.
|
31/07/2014 |
המשך ביאור (שי שמעון כהן)
בפניני התניא כמו גם בלקוטי ביאורים על התניא (קארף) אכן מוזכרת עליה זו שנגרמת לנפש הבהמית כתוצאה מעלייתה אל הראש. בפשטות הכוונה היא שהנפש הבהמית בעיקרה רגשית, ולכן עצם עלייתה למוח כדי למצוא נימוקים אל הרצון, היא השתכללות ועליה ברמה.
נראה לי שהצורך בהסבר זה הוא כדי להבין את ההקבלה בין הגשמיות לרוחניות. בגשמיות ברור לגמרי שהדם עולה פיזית כדי להגיע אל המוח, אך מהי העליה בכך שהנפש הבהמית ’משתלטת’ על המוח? לכן מוסבר שגם בה יש עליה, כי עצם ההתעסקות עם נימוקים והסברים היא עליה ברמה ביחס לרמה המקורית של הנפש הבהמית.
לא מצאתי מקור לכך שהדם הגשמי מתעלה ברמתו על ידי עלייתו אל המוח. (אך כמובן ’אין לא ראיתי ראיה). אם אכן קיימת עליה שכזו, יתכן והיא מתבטאת בכך שהדם מתאחד עם המוח, שהינו החלק הנעלה ביותר בגוף.
|
10/08/2014 |
|
• חוסר בטחון עצמי - התבוננות (Ori)
הבנתי שאחד הכלים של חסידות לבריאות נפשית היא התבוננות בנושאים שונים, כדי להתחבר לתפיסה העצמית הנכונה על פי חסידות. מאחר ואני מרגיש חוסר בערך ובבטחון עצמי, וקנאה באחרים, רציתי לשאול :
א. ע"פ חסידות איך התפיסה הנכונה של המצב צריכה להיות?
ב. האם יש המלצה להתבונן בתוכן מסויים בחסידות הקשור שיעזור לגבש תפיסה עצמית חדשה בנושאים אלה?
לתשובתכם אודה.
|
02/07/2014 |
בטחון עצמי, ושלילת הקנאה (מערכת האתר)
שלום וברכה!
ראשית אציין, שתורת החסידות אינה שיטה פסיכולוגית לטיפול בבעיות האדם. החסידות הינה בראש ובראשונה דרך לעבודת הבורא וקיום מצוותיו. עם זאת כמו בכל מכונה, ברור שהדרך הטובה ביותר למניעת בעיות הוא להיצמד להוראות היצרן. ובמילים אחרות, קיום הוראות ה’ אינו ערך דתי בלבד, אלא טומן בחובו את הפיתרון המלא לכל בעיות האדם.
ובהתייחסות ממוקדת יותר לבעיה שהוזכרה. אכן הרבי ממליץ במכתביו על טיפול ב’ביטחון עצמי’ באמצעות התבוננות.
בדיקה לא יסודית שערכתי, העלתה שתי סיטואציות בהם המליץ הרבי על טיפול שכזה. בבעיות גמגום, כאשר היה יסוד להניח שחלק מהבעיה טמון בהעדר ביטחון עצמי, ובפחד מתגובת הסובבים, המליץ הרבי להתבונן בנוכחותו התמידית של הבורא עימנו (שיויתי הוי-ה לנגדי תמיד), בכך שה’ הוא עצם הטוב והוא רוצה להטיב לברואיו, ובכך שהוא משגיח באופן פרטני על כל נברא. (אגרות קודש כרך יט עמ’ רצ"ז).
סיטואציה נוספת שהופנתה אל הרבי, הייתה של מחנכת שחשה חוסר חשק בעבודתה, וחוסר ביטחון עצמי. לה המליץ הרבי להתבונן בכך שלכל אדם יש שליחות מהבורא כאן בעולם. הרבי המליץ לה גם להתבונן בכך שכיום עבודה חינוכית יכולה ממש להציל נפשות. (אגרות קודש כרך כ"ז עמ’ תקכ"ט).
|
06/07/2014 |
|
• נשיא הדור בגלוי של כל אנשי הדור (שלום)
ב"ה
במאמר ואתה תצווה מביא הרבי שהרבי הרייצ פסק על עצמו שהוא נשיא הדור בגלוי של כל אנשי הדור.
והרי ישנם יהודים שונים במקומות שונים שלא שמעו אודות הרבי הרייצ? במה מתבטא נשיאותו בגלוי?
|
29/06/2014 |
נשיאות בגלוי (שי שמעון כהן)
למיטב ידיעתי, מקור המושג ’נשיא דור’ הוא ממאמר הזהר (תקו"ז תס"ט) ’אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא’ ומדברי המדרש (ב"ר פנ"ו, ז’) ’אין דור שאין בו כמשה’.
מנהיגותו של משה לא הייתה מנהיגות גשמית גרידא. היא התבטאה בעיקר בדאגה לכל יהודי. (משה רבינו ויתר על עתיד מזהיר כנסיך במצרים, בכדי להציל יהודי נרדף). ושלטונו הגשמי על עם ישראל נבע מהיותו אחראי על רוחניות עם ישראל. משה רבינו היה רועה אלמוני במדין עד גיל 80.
לאמיתו של דבר אין צורך להרחיק לכת עד למשה רבינו. כבר בקטע המצוטט בשאלה הההוכחה שהרבי מביא להיות אדמו"ר הריי"ץ נשיא הדור היא מכך שהוא פסק על עצמו. מדוע אין מביאים הוכחה מהמציאות הגשמית? כי לא המציאות הגשמית היא האינדיקציה לכך.
יבוא השואל וישאל, אם כן במה מתבטא היות אדמו"ר הריי"ץ נשיא הדור בגלוי? התשובה כפי הנראה היא שכמובן הנשיאות מתבטאת באפיקים רבים. (חוסר אגואיזם אישי, התמסרות למען הכלל, דאגה לעם ישראל כולו ולא לסקטור מסוים בלבד, ועוד). אך לא בצורה כזו נוכל לקבוע בוודאות את היות אדם פלוני נשיא הדור. לאחר שנדע זאת בדרכים אחרות (ע"י עדות הרבי במאמר, למשל) נוכל להתבונן ולזהות שאכן נשיאותו של האדמו"ר הקודם הינה גלויה.
|
30/06/2014 |
הסברת השאלה (שמואל א.)
שלום!
נראה לי שהשאלה כלל לא הובנה.
ואסביר יותר מה לכאורה היתה כוונת השואל:
במאמר המפורסם ד"ה "ואתה תצווה" אות ז’ שואל הרבי, מדוע חז"ל כותבים דווקא על מרדכי שהוא היה שקול כמשה, הרי היו עוד מנהיגי ורועי ישראל רבים בכל דור ודור, ומדוע חז"ל מדגישים דווקא את מרדכי?
ומבאר הרבי שבמשה ובמרדכי היתה מעלה ייחודית: שאצל שניהם היתה ניכרת בגלוי ממש השפעתם על כל הדור. אצל משה זה התבטא בכך שהשפיע דעת לכל אנשי דורו, ולכן - כל - אותו הדור היה נקרא ’דור דעה’, ומרדכי השפיע מסירות נפש על - כל - דורו, כמובא בתורה אור שלא עלתה מחשבת חוץ אפילו ליהודי אחד, ובשונה מחנוכה למשל שמתתיהו ובניו עוררו את המס"נ אך היו גם מתיוונים וכו’, ואדרבה הם היו ה"מעטים" נגד ה"רבים" כידוע.
ולפי זה יקשה מאוד איך הרבי אומר על כך שבזה פסק בעל המאמר על עצמו שהוא נשיא הדור -בגילוי- של -כל- דורו, הרי התעוררות המס"נ שהיתה באותו הזמן ברוסיה הסובייטית היתה בדיוק כמו בחנוכה רק בנוגע לחסידים ותמימים, והיו גם "מתיוונים" (והם היו חלק מהגורמים למאסר) וא"כ איך הרבי משווה את הרבי הקודם למעלה של מרדכי המבוארת במאמר?
ואם נאמר שהמציאות הגשמית היא לא האינדיקציה וכנ"ל בתשובה דלעיל, הרי חוזרת שאלת הרבי לדוכתא מדוע מדגישים דווקא את מרדכי (שעל זה מבאר שאצלו ניכר -בגילוי- השפעתו על -כל- העם). וצע"ג.
|
30/06/2014 |
|
• מידת המלכות (אבי)
ב"ה
שמתי לב שבחסידות מרבים לדבר על מידת המלכות מה כ"כ מיוחד במידה זו?
|
19/06/2014 |
ייחודיות המלכות (שי שמעון כהן)
ספירת המלכות הינה אחת הספירות המיוחדות ביותר, אם לא המיוחדת שבכולן. כדי להבין את יחודיותה, נתמקד לרגע בתכונה המקבילה בנפש האדם לספירת המלכות האלוקית, כח הדיבור:
מחד גיסא, כח הדיבור נחות בהרבה מיתר תכונות האדם. בניגוד לשכל האדם ולרגשותיו שהינם בעלי משמעות רבה בעולמו הפנימי של האדם, כח הדיבור נועד אך ורק עבור הזולת. אדם שגר באי בודד, לא יעשה כל שימוש ביכולתו לדבר. יתר על כן, הדיבור הינו בסך הכל טכניקה להעברת ידע. לדיבור אין תוכן פנימי ועצמי, האדם המדבר מכניס בתוך דיבורו תוכן שכלי או רגשי. זהו הסבר המשפט הלכאורה מזלזל ’מלכות לית לה מגרמא כלום’. (לספירת המלכות אין כלום מעצמה). אכן המלכות נועדה להעביר את השפעת הספירות שמעליה (שענינם שכל ומידות), ואין לה תוכן עצמאי.
לאידך גיסא, לא נתעלם ממעלות המלכות. מעבר לכך שבלעדיה אין לעולם כולו תועלת מכשרונות האדם, (הגאון הגדול ביותר, אם לא ידבר ויאמר את רעיונותיו, יקח את כשרונותיו עמו אל הקבר. רק הדיבור מאפשר ל’זולת’ ליהנות מהתוכן שבאדם), היא גם משפיעה על הספירות שמעליה. גם לאחר פיתוח השכל ע"י המחשבה, הדיבור בנושא יתן לממציא כיוונים חדשים. הוא יראה דברים שעליהם לא חשב קודם, וגם ימצא דרכים להסביר את השכל בצורה טובה יותר.
תופעה דומה קיימת גם בתחום הרגש, אדם כעוס שלא ידבר על מה שהכעיסו, יגרום לכעסו לדעוך. לאידך, הדיבור על הנושא, יגרום לתחיית הכעס מחדש. זו כמובן רק דוגמא, גם בתכונות ורגשות טובים ונעימים יותר, הדיבור יחזק את הרגש.
כח הדיבור (מלכות) להשפיע על הספירות שמעליו, נובע משרשו. שורש המלכות הוא מהכתר. (זו הסיבה שה’כתר’ וה’מלכות’ קשורים וקרובים בתוכנם). והכתר נעלה יותר משאר הספירות.
דבר נוסף שמייחד את ספירת המלכות, היא הקירבה אלינו. זו הספירה הנמוכה ביותר, ולכן אנו מקבלים ממנה את השפע האלוקי. במבט רחב יותר, בעולם העשיה שבו אנו נמצאים, מאירה ספירת המלכות. לכן עולמנו מתאפיין ביכולת הבנה והרגשה מוגבלים (יחסית לעולמות גבוהים יותר). עיקר התחום בו אנו מצטיינים, זהו הביצוע. (ספירת המלכות מקבילה אמנם בעיקר ליכולת הדיבור, אך באופן כללי יותר שלשת רובדי הנפש החיצוניים, מחשבה, דיבור, ומעשה, מקבילים ל’מלכות’).
אולי זו הסיבה שספירת המלכות זוכה ליחס כה רב. המצוות הינם מעשיות ברובן, ולכן חשוב להבין את מעלת העשיה ואת שרשה הנעלה.
|
28/06/2014 |
|
• חי להחיות (רונן )
למדתי בחסידות על המושג של חי להחיות, מהו הענין?
|
19/06/2014 |
חיות הנשמה (שי שמעון כהן)
אחת התעלומות המדעיות הגדולות, היא תעלומת החיים. המדע יכול לציין בצורה מדוייקת להפליא מאיזה חומרים מורכב הגוף החי, (סידן, ברזל, מים (מימן+ חמצן) וכו’ וכו’), אך אין לו שום מושג כיצד ערימת חומרים זו הפכה לגוף חי ונושם. עד כה למרות הניסויים הרבים לא הצליח המדע להפוך חומרים דוממים ליצור חי. (עובדה זו בולטת במיוחד לאור השגי המדע בתחום שינוי תכונות בעלי החיים. הנדסה גנטית, פיתוח זנים שונים וכו’). זהו גם אחד המכשולים הגדולים בפני תיאוריית האבולוציה הכפרנית, הטוענת שהעולם נוצר מעצמו באופן הדרגתי, ולא נברא ע"י ה’. אם מאמצי המדע הממוקדים לא הצליחו ליצור חיים, כיצד יתכן שכל מגוון החי והצומח בעולמנו נוצר מעצמו?
לתעלומה זו קיים פיתרון פשוט וקל ביהדות. הגוף הגשמי מצד עצמו, אכן זהה לכל חומר דומם. אך בתוכו מלובשת נשמה רוחנית, שלא רק חיה בעצמה, אלא יש לה גם כח להחיות את הגוף. חיות הנפש עצמה נקראת ’חי בעצם’, והחיות שיורדת ממנה אל הגוף ומחיה אותו, נקראת ’חי להחיות’ (=יכולת הנשמה להחיות).
|
28/06/2014 |
|
• שם הוי’ חסד או רחמים (ברוך קראוס)
ב"ה
בשער היחוד והאמונה פרק ו’ מביא אדמו"ר הזקן ששם הוי’ הוא מידת החסד ושם אלוקים הוא מידת הגבורה והצימצום, לכאורה בכל המקומות (לדוגמא רש"י עה"פ הראשון בתורה) מבואר ששם הוי’ הוא מידת הרחמים שזו מידת התפארת ולא החסד?
|
10/06/2014 |
תיווך המקורות (מערכת האתר)
התיווך בין דברי רבינו הזקן למקורות האחרים הוא, שבנוגע לנתינה ולהשפעה בפועל - חסד ורחמים שווים, שהחילוק בין חסד גבורה ותפארת (רחמים) הוא, שמידת החסד נותנת לראוי ולשאינו ראוי, הגבורה נותנת רק לראוי, והתפארת אמנם ’מסכימה’ עם הגבורה שאדם זה אינו ראוי לקבל, אך היא ’מציעה’ לתת לו מצד רחמנות, ואם כן, בסופו של דבר גם התפארת נותנת בין לראוי ובין לשאינו ראוי, והחילוק בינה לספירת החסד הוא רק בסיבת הנתינה.
שמואל אלבום - בשם הרב יוסף יצחק אופן
|
12/06/2014 |
|
• איך יודעים שהקב"ה טוב? (זאב קרומבי)
איך אנו יודעים שהקב"ה הינו טוב בעצם? דהיינו, השאלה אינה איך כל מה שהוא עושה הוא לטובה למרות שנראה לנו אחרת (כמובאר באגה"ק סימן י"א ועוד), אלא איך אנו יודעים שהוא עצמו טוב בעצם? כמובן, בלי להתבסס על פסוק או על אמונה, אלא תשובה שיכלית.
|
11/06/2014 |
טוב ה’ (שי שמעון כהן)
ההוכחה הפשוטה לכך, היא שלימות העולם. עובדה מוכרת היא שהאדם מנסה ללא הרף לתקן את הנזקים שחולל בעולם בשוגג (אקולוגיה), ובהצלחה מועטת. במקומות אליהם לא הגיעה יד האדם, האיזון האקולוגי נותר תקין ויכול להישאר כך לנצח נצחים.
ברמה עמוקה יותר, השאלה מהו טוב. הרי לכל דבר בעולם יש השלכות חיוביות ושליליות, מהו אם כן טוב ומהו רע? זוהי שאלה פילוסופית עתיקת יומין, שקשה לתת לו תשובה חד משמעית. החינוך המודרני החילוני, חומק משאלה זו, ומסתפק במתן יכולות לילדים להגיע ליעדים בחיים, מבלי להגדיר מהם היעדים. (אלא אם כן כסף זהו יעד). כך גדל דור מבולבל, שאכן אינו יודע מהו טוב ומהו רע.
אדה"ז משיב בתניא, שטוב היינו ה’ וכל מה שבטל אליו, ואילו רע הוא כל מה שאינו קשור לבורא. לפי זה העולם שלנו רובו ככולו רע. ה’ הוא טוב בעצם, כי הוא מקור הטוב בעולם. כל דבר אחר בעולם מוגדר כטוב לפי רמת השתייכותו אל הבורא.
|
12/06/2014 |
|
• דיוק במאמרי אדמו"ר האמצעי (א.ש.)
יצא לי לשמוע שישנה באיזה מקום התבטאות של כ"ק אדמו"ר זי"ע שאין לדייק במילים שבמאמרי אדמו"ר האמצעי. ברצוני לאמת האם זה נכון ואם כן - איפה זה מופיע וגם: מהי משמעות הדבר?
תודה
|
26/05/2014 |
דיוק בתורת רבינו האמצעי (א. אורי)
ב"ה זה נכון ומופיע בהתוועדויות תשמ"ג פרשת נשא סט"ז.
מצ"ב צילום מהנ"ל (לחץ כאן), ושם תמצא ביאור הדברים.
|
28/05/2014 |
|
• אבלות בספירת העומר- דוחה שמחה (שלומי)
רציתי לדעת מדוע מה שקרה עם תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת יכול לדחות שמחה, היות ושורש ימי הספירה אלו הם ימי גאולה, וכפי שמובא בחסידות במתן תורה הפכנו להיות בני חורין בעצם, כלומר הימים בין פסח לעצרת הם ימי גאולה, ואיך יכול המנהג לדחות שמחה זו, ( בדוגמא שיש תענית ושבת אזי התענית נדחת כי לא יכולה לדחות את עונג השבת). אשמח לקבל תשובה ע"פ נגלה וע"פ חסידות
|
20/05/2014 |
ספירת העומר - ימים של תיקון (א. אורי)
ב"ה
ע"פ נגלה, קשה לענות, כי אין לנו את דרכי השיקול של חז"ל, וגם לא מוזכר בחז"ל שהם ימי גאולה (חוץ מדברי הרמב"ן שהם כמו חוה"מ).
ע"פ חסידות אין ענין הימים האלו ימים של צער ועינוי, אלא ימים של תיקון, אחד מדרכי התיקון הוא להתחבר לימים האלה שבהם היה היפך ענין של אהבת ישראל, וזהו ע"י מניעה מדברים מסויימים המרבים את השמחה.
אני מקווה שהדברים הובהרו דיו.
|
25/05/2014 |
|
• תיווך דברי התניא (מאיר)
ב"ה
אודות מה שכתוב בשער הייחוד והאמונה כי הכול תלוי באותיות של "לעולם דברך ה’..." ועד אותיות אבן שהן... אך בספר התניא ראינו גישה אחרת היינו עולמות תוך עולמות, שבתוך העשייה-יצירה ובתוך היצירה-בריאה ובתוך הבריאה-אצילות וכו’ ... האם בתניא מדבר על אורות ובדבר הריב"ש בכלים, או ... ??? מה בדיוק השינוי שבעניין?
אמור להיות... זה לא ביאור אלא רק מה שאמור להיות, כי מה שבספר התניא הנו בא לבאר המעט מזעיר שהוזכר בשער הייחוד ובאמונה... אך עדיין צריך הסבר מקצועי יותר חסידי יותר.
אמור להיות... זה לא ביאור אלא רק מה שאמור להיות, כי מה שבספר התניא הנו בא לבאר המעט מזעיר שהוזכר בשער הייחוד ובאמונה... אך עדיין צריך הסבר מקצועי יותר חסידי יותר.
|
25/05/2014 |
תיווך בדרך אפשר (א. אורי)
אם הבנתי נכון את השאלה, התשובה היא כך: כל העולמות שעליהם מדבר התניא כולם הם ע"י דיבור של שם הוי’,כל ענין של העולמות בתוך העולמות זה בתוך המסגרת של הבריאה שכולה מתקיימת ע"י דברו של ה’.
אם השאלה היתה אחרת נא להבהיר.
|
25/05/2014 |
|
• ל"ג בעומר אצל הרבי (יעל)
היכן ניתן למצוא חומר אודות אירועי ל"ג בעומר במשך שנות נשיאות הרבי ב-770 בקראון-הייטס? התהלוכות/ההתוועדויות, ושמחת ההילולא?
|
11/05/2014 |
הילולא דבר יוחאי - אצל כ"ק רבינו (מערכת האתר)
ניתן להיכנס לקישור זה (לחץ כאן) שבו חוברת מדהימה שיצאה לפני 4 שנים, ובה שיחות קודש, תיאורים מדהימים על התהלוכות שבהם השתתף הרבי, ועל ההתוועדויות וההנהגות המיוחדות של ל"ג בעומר בשנים שבהם הרבי לא יצא אל התהלוכה. מומלץ ביותר, איכותי ומסב שעות הנאה רוחנית וגשמית.
|
12/05/2014 |
|
• רזין, ורזין דרזין (צוריאל ג.)
בקשר לל"ג בעומר הבעל"ט:
נתקלתי פעמים רבות בהגדרות "רזין" ו"רזין דרזין". ורציתי לדעת מה פשר מונחים אלו, ומה החילוק שבין "רזין" ל"רזין דרזין".
|
02/05/2014 |
נשמתא, ונשמתא דנשמתא (מערכת האתר)
איתא בזהר (חלק ג קנב, א): "תא חזי, אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון
טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא
גופא. חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון
גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי
אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא
לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין
עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא
ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא".
(תרגום: בא וראה: יש לבוש הנראה לכולם, ואותם הטפשים, כשרואים לבוש על
אדם, שנראה בו יפה, אינם מסתכלים יותר, וחושבים שאותו לבוש הוא הגוף, וחושבים
שהגוף היא הנשמה. כך גם התורה יש לה גוף, דהיינו מצוות התורה הנקראים גופי תורה. גוף
זה מתלבש בלבושים שהם סיפורי עולם הזה. וטפשי העולם מסתכלים רק באותו הלבוש, שהוא
סיפורי התורה, ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שתחת אותו לבוש. אותם שיודעים
יותר לא מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת אותו לבוש. אך החכמים עבדי המלך העליון (הקב"ה)
שעמדו בהר סיני, מסתכלים רק בנשמה, שהיא עיקר כל התורה. ולעתיד לבוא עתידים הם
להסתכל בנשמה של נשמת התורה).
והיינו, שתורת הסוד שנתגלתה לנו היא "נשמתא דאורייתא"
("רזין") ותורת הסוד שתתגלה לעתיד היא "נשמתא דנשמתא
דאורייתא" ("רזין דרזין"). וראה בקונטרס ’עניינה
של תורת החסידות’ (סעיף ז ואילך) שתורת החסידות, היא "רזין דרזין"
ובחינת ’יחידה’ שבתורה (ויש לקשר זאת עם המובא קודם מהזהר ש"רזין
דרזין" יתגלו לעתיד - שתורת החסידות היא ’טעימה’ מתורתו של משיח - ראה
בארוכה בלקוטי שיחות חלק א עמ’ 59 וראה מה שנכתב בזה בפורום זה בקישור: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?fid=180&av=10009 בתגובה האחרונה שם).
אך ראה בד"ה ’גל עיני’ ה’תשל"ז (סה"מ מלוקט חלק ג עמ’
291) בזה הלשון: "ואולי יש לומר, שהענינים דפנימיות התורה שגילה רשב"י
במשך כל ימי חייו הם בחינת נשמתא דאורייתא, והענינים שגילה ביום הסתלקותו הם בחינת
נשמתא לנשמתא" [ובהערה 19 שם: "מהחילוקים בין נפש רוח נשמה (נשמתא)
לחיה יחידה (נשמתא לנשמתא) הוא, דנר"נ הם מלובשים בגוף וחיה יחידה הם למעלה מהתלבשות
בגוף. ויש לומר, דענין ההסתלקות הוא שהנשמה יוצאת מהגבלת כלי הגוף, דבכללות הו"ע
חיה יחידה שלמעלה מהתלבשות בגוף. וכאשר רשב"י "בעא לאסתלקא מן עלמא"
(לשון הזהר חלק ג רפד, ב), (הגם שנשמתו היתה בהתלבשות בהגוף), האירה אצלו בחינה זו,
ולכן גילה אז בחינת נשמתא דנשמתא (שבתורה)"]. והיינו שרשב"י עצמו
גילה גם "רזין דרזין" (אלא שגילה זאת בעת הסתלקותו כשהיה במעמד
ומצב הדומה ל"עלמא דאתי").
וראה בארוכה באמרי בינה שער הק"ש (פרק נג ואילך - בביאור הפסוק
(דברים יא, יד) "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך") - ש’דגן’ (לחם) הוא
נגלה דתורה (וכמו הלחם שהוא המאכל העיקרי של האדם), ו’תירוש’ (יין) הוא "רזין"
(וכמאמר (סנהדרין לח, א) "נכנס יין יצא סוד"), ו’יצהר’ (שמן) הוא
"רזין דרזין" (שהשמן הוא נקודת ה’תמצית’ של כל דבר) - עיין שם
באריכות, ואכמ"ל.
בכבוד רב, שמואל אלבום
|
04/05/2014 |
|
• לכתחילה אריבער (נ. מצגר)
חודש טוב!
מהו פשר הביטוי או הנוהג "לכתחילה אריבער" וכיצד הוא קשור עם הרבי מהר"ש מחב"ד שהשבוע יחול יום הולדתו?
|
30/04/2014 |
לקפוץ למעלה (מערכת האתר)
הרבי כותב בכמה מקומות, שעניינו של הרבי
מהר"ש ’גלום’ בפתגמו הידוע "לכתחילה אריבער" (=הפתגם במלואו:
"העולם אומר שאם אי אפשר לעבור מלמטה, אזי מדלגים מלמעלה, ואני (המהר"ש)
אומר שמלתחילה יש ללכת ’מלמעלה’ - "לכתחילה אריבער"), שהפירוש בזה הוא,
שיש ללכת בהרחבה ובתוקף גדול בכל הקשור לענייני תורה ומצוות, ואין צריך להתפעל משום
קושי, ולא להתחשב כלל ב’הנחות העולם’ (=בסדר הרגיל בעולם).
הפתגם "לכתחילה אריבער" נאמר
ע"י הרבי מהר"ש באחת משיחותיו, אך רבינו לקח את הפתגם הזה, וקבע שזהו עניינו
העיקרי של הרבי מהר"ש. וזה סדר העבודה עבור כל אחד ואחד, ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא,
הן בלימוד התורה - שלא להתחשב כלל במגבלות הזמן, והן בעבודת הצדקה והגמ"ח שלתת
ולהתעסק בזה ללא הגבלות (אם כי שמובן שאין הכוונה ’לסמוך על הנס’ ובוודאי שיש להפעיל
חשיבה לפני כל צעד שעושים, ולוודא שיש לכל הפחות ’כיוון’ מסויים שאליו צועדים).
יתרה מזו: גם בעבודת התשובה יש ללכת באופן
של ’לכתחילה אריבער’ וכידוע שיש תשובה תתאה (=נמוכה) ותשובה עילאה (=עליונה) וכפי שרבינו
הזקן מאריך בזה באגרת התשובה עפ"י הסוד, ובפשטות, תשובה תתאה קשורה במרירות על
על החטאים שעשה, ותשובה עילאה באה כתוצאה מדביקות בקב"ה על ידי תורה תפילה ומעשים
טובים, שזה מביא לשמחה. והנה הסדר ’הרגיל’ הוא, שקודם יש לעשות תשובה תתאה, וממנה באים
לתשובה עילאה, אך כ"ק רבינו ביאר פעם שישנה דרך של ’לכתחילה אריבער’ - שמלכתחילה
עוסקים בשמחה בתורה ומצוות, ומתחילים ישירות בתשובה עילאה מתוך שמחה, ולכן חסידים תמיד
לוקחים ’לחיים’... ובאותיות פשוטות, שבימינו גם תשובה יש לעשות בעיקר על ידי הוספת
והגברת אור התורה והמצוות הדוחה את החושך, ופחות ב’התעסקות’ עם העבר.
שמואל אלבום - מבוסס על התוועדות הרב יוסף יצחק אופן
|
02/05/2014 |
|
• אות בספר התורה (פיני)
שלום וברכה.
רציתי לשאול מהו העניין עליו מבוסס המבצע המפורסם של הרבי "אות בספר התורה"?
אשמח לקבל פרטים ככל הניתן, וביאור העניין בנגלה ובנסתר.
|
24/04/2014 |
רקע למבצע (שמואל אלבום)
בתורת
הקבלה והחסידות מוסבר, שהחיות של כל יהודי היא מהאות המיוחדת שיש לו בתורה, שלכל
יהודי יש אות מיוחדת בתורה הנותנת לו חיות, וכידוע שביציאת מצרים היה מספר בני ישראל
ששים ריבוא (ראה שמות יב, לז) וזהו סך כל נשמות ישראל (ומה שהיום יש הרבה יותר
יהודים משישים ריבוא, הוא כפי שכותב רבינו הזקן בתניא (פרק לז) "שששים רבוא
נשמות פרטיות אלו הן שרשים, וכל שרש מתחלק לששים רבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה אחת"),
ועל זה נאמר (מגלה עמוקות רמז קפו) ש"ישראל" ראשי תיבות: יש
שישים ריבוא אותיות לתורה" . והיינו שלכל
נשמה (כללית) בעם ישראל יש אות אחת בתורה, שממנה נשמה זו מקבלת חיות (מה שבפועל יש
בתורה 304,805 אותיות ולא 600,000 - כבר נכתב על כך בפורום זה בעבר - היכנס לקישור
זה:
http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?fid=180&av=9855.
רבינו
האמצעי מציין על כך באחד ממאמריו, שעל זה כתיב (תהלים קיט, נ) "כי אמרתך
חיתני".
זהו
למעשה הרקע למבצע המפורסם של כ"ק רבינו שלכל אחד יהי אות בספר התורה - חוץ
מהעניין בזה עפ"י נגלה - ראה בארוכה בלקוטי שיחות חלק כד פרשת וילך שיחה ב
- וראה בזה בארוכה שיחות תשרי ה’תשמ"ב (השנה שבה יצא רבינו במבצע ’אות בספר
התורה’).
|
27/04/2014 |
|
• אסתכל באורייתא וברא עלמא (מתתיהו)
בספר הזהר מובא, שהקב"ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא", ולכאורה דרוש ביאור, הרי הקב"ה אינו כמו בשר ודם שכשהוא בונה בניין אזי יש לו תרשימים שבהם הוא מסתכל ולפי זה הוא בונה, שהרי אצל הקב"ה לא קיים המושג שכחה ח"ו "אין שכחה לפני כסא כבודך" - ואם כן, מהי אותה הסתכלות שקודם בריאת העולמות?
|
24/04/2014 |
התורה מעין ’ממוצע’ בין הבורא והנבראים (מערכת האתר)
בוודאי
צודק בשאלתו שהקב"ה אינו זקוק ל’תרשימים’ כל שהם, אך הכוונה בדברי הזהר היא, שהתורה
היא כמו ’ממוצע’ שדרכה עובר השפע לעולמות (שהעולמות אינם יכולים לקבל ישירות מהבורא,
שהרי הבורא הוא אין סוף ובלי גבול, והעולמות הם מוגבלים), ועל ידי התורה נמשכים כל
ההמשכות, והיינו, שלכל דבר יש מקור בתורה, וממנו מגיעה חיותו.
שמואל
אלבום – בשם הרב יוסף יצחק אופן
|
27/04/2014 |
|
• שמחה פורצת גדר (נ. מצגר)
ישנו פתגם חבד"י מפורסם (מקורו, כמדומני מאדמו"ר הרש"ב נ"ע): "שמחה פורצת גדר". מהו פשר הביטוי?
|
24/04/2014 |
יעלה הפורץ לפנינו (שמואל אלבום)
באחד
מדרושיו המפורסמים של כ"ק אדמו"ר הרש"ב (’המשך שמח תשמח’
תרנ"ז) מופיע הביטוי "שמחה פורצת גדר". והביאור בזה בקיצור:
כאשר
אדם שמח הוא מתעלה מעל עצמו ומעל התנהגותו השגרתית, והוא מגלה בעצמו כוחות חדשים
שכלל לא ידע עליהם קודם לכן.
בעומק
יותר, שמחה עניינה הוא גילוי ההעלם, וכפי שאנו רואים לגבי היין שעליו נאמר (תהלים
קד, טו) "ויין ישמח לבב אנוש", ותכונת היין היא, שהוא
מוציא ומגלה את התכונות הפנימיות שבנפש, וכמאמר (עירובין סה, א) "נכנס יין
יצא סוד", וזו מהות השמחה, גילוי הנפש, ועד לתכונות הנפש העמוקות
והפנימיות ביותר. ובמילים אחרות: באופן הרגיל והשגרתי אזי אין רואים את הפנימיות ה’נעלמת’,
ויש מעין ’גדר’ וכיסוי המעלים על הפנימיות. וכאשר האדם שמח ומתגלה אותה פנימיות,
הרי שה’גדר’ נפרץ, והכל בגילוי.
וכשם
שהשמחה ’פורצת’ גדרים וחסמים הקיימים בנפש האדם, כך (כשהשמחה היא בענייני אלוקות)
’נפרצים’ גם הגדרים המעלימים על גילוי האלוקות מלמעלה, ועל ידי השמחה האדם זוכה
לחוש ולגלות יותר את האור האלוקי.
|
27/04/2014 |
|
• הלכות התורה למעלה (אליהו)
מהו הביאור במובא בכמה מקומות בשיחותיו של הרבי, שאותה ההלכה שאנו לומדים כאן בעולם הזה העוסקת בפרה ובחמור גשמיים, ובשני אנשים האוחזים בטלית גשמית וכו’ - קיימת אותה הלכה גם בעולמות עליונים אך שם היא עוסקת בענייני אלוקות נעלים?
אני צריך למסור בימים הקרובים שיעור לאנשים שאין להם רקע תורני, ואני אמור לשלב את התוכן הנ"ל, ואשמח לקבל הרחבה או מראי מקומות בעניין יסודי זה.
|
24/04/2014 |
לימוד התורה בעולמות העליונים (שמואל י)
עיין ספר המאמרים תשט"ז עמ’ קצח ואילך. שם עמ’ ריד-רטז.
|
25/04/2014 |
אופן לימוד ההלכה בעולמות עליונים (שמואל אלבום)
איתא
בספר ’כתר שם טוב’ (בהוספות סימן קו) וזה לשונו: "פירוש המשנה שנים אוחזין
בטלית כמו שלומדים אותה במתיבתא דרקיע:
בכל
דבר שברא הקב"ה בעולם הזה יש בו ניצוץ דקדושה וכשאדם עושה מצוה בדבר ההוא, מעלה
את הניצוץ דקדושה לשרשו לאותו העולם שמשם הורידו הקב"ה. ועל ידי זה שהאדם מעלה
את הניצוץ - הוא זוכה לשכר טוב כפי פסק ההלכה שבתורה בזכות כל מצוה ומצוה. ואם מצוה
אחת נעשית על ידי שני אנשים אז הנה שכר המצוה נחלק לשניהם.
ובפסק
הלכה זו דמצוה שעשאוה שני אנשים ועל ידי שניהם נתעלה הניצוץ דקדושה שהי’ בהדבר ההוא
הנה בזה הוא הלימוד במתיבתא דרקיע:
שנים,
שני אנשים ואחד מהם, ראובן למשל, ידע כי שמעון נטה מדרך הישר וצריכים להחזירו למוטב,
וסיפר ראובן ללוי על אודות שמעון והלך לוי והתעסק עם שמעון והחזירו למוטב, ונעשה בעל
תשובה גמור ונתעלו ניצוצות הקדושה על ידי ראובן שסיפר ללוי ועל ידי לוי שהתעסק עם שמעון,
והם שנים האוחזין בטלית, שהטלית הם ניצוצות הקדושה ושנים אוחזין בה זה אומר אני מצאתי’,
ראובן, על דרך משל, אומר אני הוא שספרתי על אודות שמעון שצריכים להחזירו למוטב וא"כ
כולה, כל השכר, שלי הוא. וזה - לוי על דרך משל - אומר אני הוא שעסקתי עם שמעון להחזירו
למוטב וכולה שלי, כל השכר שלי, הנה פסק ההלכה הוא ששניהם זוכים בשכר" עכ"ל.
וראה
ביאור הדברים בהרחבה ב’אור התורה’ על מאמרי רז"ל (עמ’ לה); ספר המאמרים
תרפ"ט (עמ’ 157), ובאריכות גדולה ב’רשימות’ רבינו ב’קונטרס שנים אוחזין
בטלית’ ועוד.
ואכן
תורת החסידות (ועוד קודם לזה בכתבי המקובלים) מלאה בביאורים על דרך הסוד בהלכות
שונות בש"ס, ולמעשה רוב הספר דרך מצוותיך (לרבינו הצמח צדק) מיוסד על עניין
זה, וכן שיחותיו הקדושות של כ"ק רבינו מצטיינות בזה באופן מיוחד.
|
27/04/2014 |
|
• לית אתר פנוי מיניה (מנחם הומינר)
למה לא די להגיד שאלקות נמצא בכל מקום כמו שדבר רוחני כמו שתים ושתים זה ארבע נמצא בכל מקום , ולמה בתניא פרק כ’ שואל רבינו הגדול שבריאת העלמות הוא סתירה לאלקות עד כדי כך שצריכים להסביר שבאמת הוא נמצא בכלממש וכמו שמבואר בפ’ מ"ח שפשט בזה - לא כמו 2+2=4. למה שגשמי יהיה סתירה להרוחני? ואם ההכרח הוא מצד ענין הצמצום שא"א לפרשו כפשוטו ובמילא מסבירים דזה רק ענין של הסתר הרי כבר ביאר השומר אמונים שענין הצמצום הוא לצמצם כחו של הקב"ה לברוא עולמות מוגבלים כמו האבא שמגביה בנו - ואינו מזכיר ענין ענין הוא מקומו של עולם המבואר בהאומנם מ"ג.. נראה שזה "דין" באלקות שצריך להיות הוא לבדו ואין זולתו. נא להסביר. תודה רבה.
|
05/04/2014 |
אין עוד מלבדו - כפשוטו ממש (שמואל אלבום)
מועדים לשמחה.
מפאת ההתעסקות הרבה בהכנות היו"ט וביעור החמץ, לא היה פנאי כ"כ לענות לשאלות, וע"כ נתעכב המענה עד כה.
והאמת קצת אין ברור מה הקושיה, אם בפרק כ"ף בתניא קדישא, או בפמ"ח, או במאמר ד"ה האומנם, ומטובו, לפרט יותר מה הם התיבות (או השורות) הצריכות ביאור, ולא רק לדבר באופן כללי על מה שמבין שיוצא בכללות מכל הפרק.
ובכל זאת, אם הנני מבין את נקודת קושיייתו, אזי הביאור הוא כך, שאמיתית העניין דאין עוד מלבדו - הוא לא רק שאין דבר העומד בסתירה לאלוקות (שאז תצדק שאלתו, שמי יימר שגשמיות היא בסתירה להרוחניות), אלא שאין עוד מלבדו כפשוטו ממש, שאין שום דבר שהוא מציאות מבלעדי הבורא, ואפילו אם מציאות זו אינה ’סותרת’...
במילים אחרות: לא ניתן לדבר ולחוש מציאות נוספת חוץ מהבורא, וזה שאנו חשים במציאות שלנו (ולא במציאות הבורא) ויתרה מזו: הא גופא שאתה שואל ומשיג בשכלך שגשמיות אינה בסתירה לבורא, והיא יכולה להיות כמציאות יחד עם מציאות הבורא, זהו גופא סוד הצמצום שהקב"ה פעל את זה שיהיה מקום לחוש מציאות נוספת שכביכול אינה סותרת...
וכל זה אם הבנתי את קושייתך, או לפחות את ’נקודת’ קושייתך.
הסתייגות נוספת: מאחר וקצת קשה להשיג את המשפיעים המשיבים שיחיו בתקופה זו (ערב פסח ופסח) עניתי לך כפי המונח אצלי, וב"ה אחר הפסח אציע זאת בפניהם בל"נ.
בכבוד ובברכת חרות וגאולה אמיתית
שמואל אלבום
|
17/04/2014 |
2 הבהרות (שמואל אלבום)
הצגתי בפני המשפיע הרב שמואל י. את שאלתך, והאמת היה לו מאד קשה להבינה כי (כפי שגם אני כתבתי לעיל) אין ברור מה הם המילים והמשפטים בהם הנך מתמקד בפרקים שציינת בספר התניא קדישא, ובמאמר ד"ה האומנם.
אך הוא בכל זאת ביקש שני דברים להבהיר:
א) מה שכתבת ש-2+2=4 נמצא בכל מקום, אין זה מדוייק כלל, כי אין זה שמושכל זה אכן נמצא ממש בכל מקום, אלא שבכל מקום בו ידרש תרגיל זה הוא קיים, והיינו שהוא יכול להיות בכל מקום, אך אין זה מציאות ממשית.
ב) מה שנכתב (ואולי ניתן להסיק זאת גם מהתשובה אותה אני כתבתי) שגשמיות אינה סתירה לרוחניות, גם זה אינו מדוייק כלל, שכן תחושת הישות שאותה אנו מרגישים היא שקר מוחלט, והיא בסתירה לזה שהכל מאיתו ית’ ואין עוד מלבדו וכפי שמוכיח רבינו הזקן בריש שער היחוד והאמונה.
ולסיכום, שלח את המשפט הספציפי שעליו יש לך קושיות וכו’, ונוכל לבאר זאת בסייעתא דשמיא בל"נ.
|
24/04/2014 |
|
• שם הוי’ בגוף הגשמי (מנחם הוברמן)
שלום וברכה!
בתורת שמואל תרכ"ט עמ’ רי"ז וזה לשונו:
"ובכדי שיהי’ הגוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש יש בגוף ג"כ תמונת שם הוי’ שהראש היא כציור תמונת היו"ד והגוף הוא כציור תמונת הוא"ו, וה’ אצבעות שביד וה’ אצבעות שברגל זהו ב’ ההי"ן שבשם הוי’, וי"ל שלכן יש עשר אצבעות בידים ועשר אצבעות ברגלים כמו בשם הוי’ במילוי ההי"ן שכל ה"א הוא ב’ ההי"ן (ה"ה) לכן במספר האצבעות יש ג"כ עשר אצבעות ביד וברגל, וע"י שבגוף האדם יש ציור שם הוי’ לכן הוא חומר מוכן לקבל צורת הנפש שציור החומר שבגוף מוכן לקבל צורת הנפש".
ולכאורה יקשה במאוד, מאי שנא האות ה’ שבשם הוי’ שהיא "זוכה" למילוי, ואילו האות יו"ד והאות וא"ו - אין להם מילוי הנרמז בהגוף?
|
02/04/2014 |
על ידי גילוי אות ה"א מתגלה הכל (שמואל י.)
שלום וברכה
אכתוב בדרך האפשר בלבד וצריך להתבונן בזה הרבה.
ראשית צריך להתבונן היטב במשכ"ב כ"ק אדמו"ר בסה"מ מלוקט ח"ד עמ’ עדר.
לפי מש"כ כ"ק אדמו"ר שם ניתן לכאורה לומר שע"י גילוי הפנימיות דאות ה’ עילאה ממילא מתגלה גם האות י’ שעליו ,שזהו ענין ה’ עילאה לפתח ולהרחיב את גילוי הי’ ולכן נקראת אמא כידוע, ועד"ז ע"י גילוי פנימיות אות ה’ תתאה ,מתגלה ממילא גם האות ו’ שמעליו.ו לכן די בגילוי המלוי של אותיות הה’ בלבד.
אשמח מאד לשמוע הסברים נוספים בזה.
הצלחה רבה וכט"ס
|
02/04/2014 |
מספר וציור (מערכת האתר)
הפניתי את השאלה לרב מיכאל גאלאמב
משפיע בתות"ל המרכזית, וכך הבנתי מדבריו:
יש הבדל בין צורת התגלות אותיות ה’ של שם
הוי’ בגוף מצורת התגלות אות יו"ד והאות ו’ דשם הוי’ בגוף, שאותיות ה’ אינם מתגלים
בציור כל שהוא של אברי הגוף, אלא במספר (שהאצבעות הם במספר ה’) אך האות יו"ד
וכן האות ו’ אינם מתגלים על ידי מספר אלא הם מתגלים בציור (שהראש הוא כמו נקודה,
והגוף הוא כמו קו), ולכן גם קיים הבדל לגבי המילוי, שכשהאות מתגלה על ידי המספר אין
שום דבר שיבטא את המילוי מלבד מספר נוסף, ולכן ישנם עוד ה’ אצבעות ביד וברגל, אך בציור
הרי עצם הדבר שהראש אינו רק ציור, אלא יש לו גם עומק ואורך ורוחב (’תלת מימדי’) וכן
הגוף (ואינם רק ציור נקודה או קו על הדף) - הרי זהו גופא עניין המילוי בפועל.
בברכה,
שמואל אלבום
|
02/04/2014 |
|
• שאלות שכבר נשאלו ע"י חז"ל (מנחם הוברמן)
בד"ה כימי צאתך מארץ מצרים תש"ח מביא את שאלת הזהר מדוע נאמר "כימי" לשון רבים, והלא יציאת מצרים היתה ביום אחד, ובמאמר לא מובא תירוץ הזהר, והרבי הקודם מתרץ בתירוץ שלו עפ"י דא"ח. ולכאורה יקשה, הרי בזהר מובא על כך תירוץ, ומה המקום לתרץ באופן אחר שאלה שכבר נשאלה ותורצה ע"י חז"ל (בזהר)?
|
30/03/2014 |
חסידות = רזין דרזין (שמואל י.)
שלום וברכה.
לכאורה נראה הכוונה בזה, מאחר שישנם כמה רבדים בתורה כידוע, פשט דרש רמז סוד, ממילא כל קושיא קיימת בכל הרבדים, וממילא צריך לישבה בכל הרבדים, ומאחר שתורת החסידות היא רובד נוסף ,ואדרבה בחי’ היחידה של כללות רבדי התורה, כידוע.
לכך רבותינו נשיאינו כתבו ליישב הקושיות ע"פ תורת החסידות.
הצלחה רבה וכט"ס
|
02/04/2014 |
|
• הספירות במקביל לשמות הקדושים (יענקי)
האם ישנה הקבלה בין עשר הספירות לשמות הקדושים?
אם כן, כיצד זה עובד - ובפרט שישנם רק שבעה שמות ולא עשרה?
בברכת כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, נאו ממש.
|
01/04/2014 |
תרשים שמות וספירות (מאיר מזרחי)
לפניך תרשים העונה על שאלתך:
גילוי נאות: התרשים נלקח מתוך אחד מספריו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א
שנזכה להקריב ולאכול זבחים ופסחים.
|
02/04/2014 |
|
• הסבר במאמר של פורים בתורה אור (משה וויס)
האם אפשר בבקשה לקבל הסבר על הקטע הבא
(תורה אור מגילת אסתר ד"ה ותוסף אסתר - דף צד, ג):
"והעצה לזה ותפול לפני רגליו דהיינו
המלאכים הנקראים בשם רגליו כמ"ש שרפים עומדים ממעל קרשים עומדים. וזהו ותבך ותתחנן
להעביר מחשבות הרעות כו’. וזהו ותלו אותו ואת בניו על העץ גבוה חמשים אמה כמ"ש
ה’ מלך גאות לבש".
|
17/03/2014 |
רגלים = מלאכים (מערכת האתר)
הביאור (עכ"פ בקצרה) הוא כך:
הפתרון והעצה לאותם מחשבות של חוצפה וגסות רוח (המגיעות מ"המן"), הוא ליפול ולהתחנן בפני המלאכים (שדרכם עובר השפע לנשמות ישראל בזמן הגלות).
ומביא ראיה ש"רגליו" הם המלאכים, מכך שהמלאכים נקראים "עומדים" וכפי שמוכח מהפסוק (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו" (וראה גם זכריה ג, ז: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" - וראה ליקו"ת ריש פרשת בחוקותי) שעל זה איתא בזהר (ח"ב קע, א) שקרשי המשכן שנקראו "עצי שטים עומדים" (שמות כו, טו) הם כנגד המלאכים, והיות שעמידה היא על הרגלים, אזי המלאכים נקראים רגלים (וכפי שאכן נאמר להדיא בזהר (ח"א פו, א) על הפסוק שבו עוסק המאמר "ותפול לפני רגליו" - "מאן רגליו אלו מלאכין").
ומסיים, שבזכות התחנונים, תעבור מחשבת המן, ואז תלו אותו ואת בניו על העץ גבוה חמישים אמה, וכידוע בדרושי פורים שעניין החמישים אמה קשור לשער הנו"ן (דרגה אליה הגיע משה רק בפטירתו כנרמז בעניין דהר נבו = נו"ן בו) שאליה רצה המן להגיע בחושבו שהיא תסייע לו לנצח את ישראל, ולבסוף נתגלה שאותו העץ הכין לו לעצמו, ודווקא מצד דרגה זו היתה מפלתו (ראה בארוכה בד"ה על כן קראו לימים האלה פורים תשי"ג (בסופו) ובכ"מ).
|
23/03/2014 |
סיכום המאמר, ופענוח השורות האחרונות (אברהם ל.)
לענ"ד ההסבר הוא כך, אבל קודם נסכם את המאמר:
המאמר מתחיל לבאר את העבודה (ובעיקר עבודת התפילה) של יהודי בזמן הגלות יש עבודה של זמן הבית - זמן של גילויים, ואז היא בבחי’ רחל שמוסרת נפש ברצון הפשוט, ויש עבודה של זמן הגלות, שאז היא בבחינת "אסתר" שאין להם שום גילוי אלוקות, וכל הדברים הגשמיים מונעים ממנו ומסתירים על אלוקות. ובחי’ אסתר זו היא בבחי’ ’ביום ההוא’ - וזהו הדרגא ’הרגילה’ של הסתר דהיינו ש’יום’ הוא ענין גילוי אבל ’ההוא’ הוא בבחי’ נסתר שהכל בהסתר. ויש גם ’בלילה ההוא’ דהיינו חושך אפילה שאין רואים שום אלוקות ואינו נתפס במוחו ענין האלוקות. וזה היה המצב של כלל ישראל בעת הסיפור של אסתר וכמו שכתוב "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", אבל אפי’ במצב כזה אפשר להגיע לבחי’ "זה", דהיינו אפילו בתוך חשכת הלילה יהא בדרגא כמו ראייה בעיניו, והיינו אפי’ שאינו רואה ומשיג כלום אעפ"כ היא אצלו כמו ראיה, אך ורק מתוך אמונה טהורה, וכדי להגיע לכך צריך עבודה קשה ע"י לימוד התורה וק"ו וכו’, וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול ד"א, וממילא אין הדברים הגשמיים מעלימים ומסתירים עליו. ואפי’ בעל דרך-ארץ שאינו לומד גם יכול להגיע לזה, דהנה איתא במדרש שבזמן הגזירות כשאסף מרדכי את כל התינוקות של בית רבן שאל הקב"ה בעולמות העליונים מאי קול גדיא שאנכי שומע, דהיינו ששמע הקב"ה את ישראל צועקים ושאל מהו קול הגדי ולכאורה איך שייך שהקב"ה יצטרך לשאול, אלא שהם צעקו כמו גדי דהיינו בלי שום דעת והתבוננות וממילא היה נראה לקול של בהמה בלי דעת והשיבו שאדרבה זהו צעקה למעלה מהדעת, אבל אצל הקב"ה שהוא למעלה מהדעת אצלו היתה צעקה זו כצעקת בהמה. וע"י צעקה זו הגיעו לדרגא של אמונה שהוא ענין שלמעלה מהדעת, וזהו ענין של התפילה בזמן הגלות. וענין של עמלק הוא שונה מכל הקליפות בעוד שכל האומות הם ענייני מידות רעות ונקל לפטור מהם, אבל לא כן הוא ענין של עמלק שהוא ענין של חוצפה וגסות הרוח, ובעוד שכל המידות יש להם מקור בגוף הרי שענין של חוצפה אין לו שום מקור בגוף, ואיך הוא מגיע ליהודי אלא שהמן חושב על היהודים איך להביאם לידי חוצפה וגסות הרוח. (ואפשר דהוא המשך להמאמר דהיינו שאחרי שע"י צעקה מגיעים ישראל לאמונה פשוטה ולהיות כצאן טבחה, מגיע המן ומשפיע על ישראל ענין של חוצפה וגסות הרוח, וזהו "ותוסף אסתר" דגם אחרי הענין של הנס עדיין צריך לינצל ממחשבות הרעות של המן). ומכיון שישראל בזמן הגלות שייכים להשפעה דרך המלאכים (כמ"ש בלקו"ת פרשת האזינו ד"ה כנשר יעיר קנו) לכן העצה לינצל המחשבת המן הוא ע"י הענין של "רגליו" דהיינו הענין של מלאכים (מוזכר יותר ברור בלקו"ת פר’ בלק דף עא ע’ ד) - בזוה"ק כתוב כך: כתוב ’עצי שטים עומדים’ וכתוב ’שרפים עומדים ממעל’ בשניהם כתוב ’עומדים’ מזה רואים שענין של המלאכים שייך לענין של הקרשים, והקרשים הם ענין של רגליו של הקב"ה (וכמ"ש בזוה"ק שאדנים היינו הענין של ’הארץ אדום רגלי’ וממילא הקרשים שהם מעל האדנים הם ענין הרגלים, בדרך אפשר). (ואולי התפילה היא למלאכים דווקא כמ"ש לפני זה דדווקא הם הבינו שהצעקה הזאת של זמן הגלות שהוא בלי דעת הוא ענין שלמעלה מהדעת וממילא הם יכולים לפעול להעביר את מחשבת המן, אבל צע"ק דבמדרש כתוב שמשה רבינו אמר להקב"ה אין זה גדיים וטלאים אלא בניך וכו’). ועי"ז באמת נפעל הענין של ותלו אותו ואת בניו על העץ דבגלל שהוא ענין של גסות הרוח וחוצפה ומכיון שהקב"ה הוא ענין של גאווה ודווקא במקום שיש שם גאווה הקב"ה משפילו (כך הוא הלשון בשערי אורה) לכן תלו אותו - את מחשבתו על היהודים, על העץ וגבוה חמשים אמה דווקא מש"כ בחסידות שהענין הוא שהגביהו למעלה ומשם דווקא הורידו (עי’ ד"ה חייב איניש וכ"ה לקמי’ בד"ה "ובואה לפני המלך") וכך מבואר בעוד דרושים שזהו הענין של’ ה’ מלך גאות לבש’.
|
23/03/2014 |
|
• האם ישנה אפשרות שלא יהיה תיקון לכל הניצוצות? (משה וויס)
במאמר על מגילת אסתר בתורה אור ד"ה
חייב איניש לבסומי (צה, ד):
"וזהו מהר קח את הלבוש ואת הסוס וגו’.
כי ארז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. והנה בבא עת קץ המשיח במהרה בימינו כתיב בלע
המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר וגו’ שיהיו כלים ואבודים לגמרי שלא יהיה מהם עלייה
לקדושה. משא"כ ע"י תשובתן של ישראל בימי הגלות דאתכפייא סט"א ואתהפכא
חשוכא לנהורא נעשו מהם בחי’ לבושין כנ"ל. ולכן אמר מהר דהיינו שיהיה בבחי’ אחישנה
ואזי יכול להיות מזה את הלבוש ואת הסוס משא"כ כשיהיה בעתה תאבד לגמרי".
ומבואר שהתיקון לכל הניצוצות הוא רק
באם הגאולה תהיה באופן של "אחישנה", אך אם יבוא הגואל בעתו - יהיו
ענינים שלא יתוקנו, ויהיו אבודים לגמרי.
ונפשי בשאלתי, הרי אנו יודעים שאין בן דוד
בא אלא כשיכלו כל הניצוצות, וכל הנשמות יבאו על תיקונם בגילגולים, משמע שהכל יתעלה
ויתברר, ויהי’ לכל הניצוצות תיקון, ולכאורה זה גם פשטות כוונת הכתוב שמביא "ואת
רוח הטומאה אעביר מן הארץ"?
|
17/03/2014 |
כוחות, ולא נשמות (שי שמעון כהן)
בנוגע לשאלה על הניצוצות שלא יתבררו אף
בגאולה, לדעתי התשובה פשוטה.
בנוגע לנשמות ישראל כבר נאמר בפסוק (שמואל
ב פרק יד) "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". פסוק שמובא במקומות רבים בחסידות
בהקשר לכך שכל ישראל יעשו תשובה ויגאלו (כמו למשל בלקו"ש ח"ו עמ’ 54).
הנאמר בתורה אור אינו מתייחס לנשמות אלא
לכוחות אלוקיים בעולם. לגביהם ייתכן אחד מן השניים, או שהגאולה תבוא כיון שהעולם הושלם
לחלוטין ונתברר ("אחישנה" - דהיינו גאולה טרם זמנה הקצוב, כתוצאה משלימות
העבודה) - במקרה שכזה ברור שהכל עולה לקדושה כי העולם כולו מבורר.
אפשרות שניה תיתכן, שהעולם אינו מבורר.
הגאולה באה כי הגיע הזמן הקצוב לה ("בעיתה"). במצב שכזה ברור שהדברים שלא
נתבררו פשוט יושמדו. כנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". רוח הטומאה
(והכוח האלוקי המחייה אותה, שלא נתברר) פשוט יושמדו.
וכנ"ל - כל זה אינו קשור לנשמות, אלא
לכוחות אלוקיים החבויים בעולם.
|
23/03/2014 |
יש מקורות מהרבי על כך שהיום נסתיימה עבודת בירור הניצוצות (משה)
ישנם שיחות בהם נאמר שעבודת הבירורים נגמרה, האם פירוש הדבר שעבודת בירור הניצוצות נגמרה? ובאם כן, למה לא הגיעה הגאולה כבר באופן ד’אחישנה’, שהרי כך כמובן מהנ"ל שכשמסתיימת העבודה, הגאולה היא מייד באופן דאחישנה.
והאם יש לזה קשר לכך שהרבי אומר פעמים רבות שתיכף ומייד ממש ארו עם ענני שמיא- היינו שהגאולה תהיה באופן דאחישנה ולא באופן דעני ורוכב על חמור?
ומה משמעות דברי הרבי (באופן פשוט-"למעשה") שצריכים רק להביא התגלות בפועל בעולם?
|
05/04/2014 |
אִָט אֳִִֵָט קומט משיח (שמואל אלבום)
קודם סליחה על העיכוב עד עתה, מפאת ההכנות המרובות לחג זמן חרותנו, ויה"ר שנצא לחרות שלימה ואמיתית, ומלכנו בראשנו, בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.
אחרי שיחה עם כמה וכמה משפיעים ובראשם הרב שמואל י. שליט"א, נראה כי ניתן לחלק את שאלתכם לכמה חלקים:
א) מה הפירוש "בירור הניצוצות"?
ב) אם עבודה זו נסתיימה - מדוע משיח עדיין לא בא?
ג) מהי ההוראה למעשה (תורה מלשון הוראה) מדבריו אלו של הרבי?
ובכן ננסה לענות על כל הנ"ל בקצרה:
א) כתוצאה מתהליך המכונה בתורת הסוד "שבירת הכלים" (אודותיו כתבנו באתר כמה וכמה פעמים - תוכל לקרוא על כך בהרחבה בתגית "שבירת הכלים") נפלו רפ"ח (=288) ניצוצות קדושה לעולמות בריאה יצירה ועשיה, והוטל עלינו - בני אדם (והיינו נשמות ישראל הקרויים ’אדם’) להעלותם חזרה. רוב הניצוצות ’נתבררו’ בגלות מצרים, ולאחריה נשארו עוד 86 (בגימטריא שם ’א-להים’) ניצוצות לתקן. הרבי הכריז, כי על ידי התורה והמצוות שקיימו בני ישראל ממתן תורה (ומיציאת מצרים) ועד ימינו - נתבררו ניצוצות אלו, ולא נשארו יותר בעולם מאותם רפ"ח ניצוצות. וכיוון שכן, העולם מצד עצמו - מוכן לגאולה.
ב) הרבי אכן טען עשרות (ואולי מאות פעמים) שלאור הנ"ל באמת אינו מובן כלל וכלל מדוע משיח עדיין לא בא, אך ברור, כי מזה שעוד לא בא, מובן שבירור הניצוצות אינו הכל, ועלינו מוטלת עבודה נוספת, שהיא (כפי שהרבי האריך בשיחות תשנ"א-תשנ"ב) להפנים את ענייני הגאולה, וזאת על ידי לימוד תורת החסידות בכלל, שהיא תורתו של משיח, שהרי לעתיד לבוא "יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם" (רמב"ם בסיום היד החזקה), וכמו כן על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח בכל חלקי התורה, שעל ידי כל זה נעשית ההכנה לחיים של גאולה.
ג) וזוהי למעשה ההוראה עבורנו, שהכל מוכן לגאולה, וצריך רק לפקוח את העיניים, והיינו לימוד העניינים הנ"ל בשופי ולפרסמם לכל אחד ואחד.
ולהשלמת העניין ראה גם מה שנתבאר כאן בפורום זה ממש בביאור דברי הרבי שיש לפקוח את העיניים ולראות את השולחן הערוך שעליו כבר נמצא שור הבר והלויתן... קישור ישיר: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?fid=180&av=10009
ויש להוסיף בזה עוד עניין עיקרי: כשהרבי הכריז את כל העניינים הללו והודיע שאנו נמצאים ב"די העכסטע צייט" כוונתו היתה בעיקר שנתחיל לחיות ולעבוד את ה’ באופן כזה שמשיח מגיע תיכף ומיד (אט אט קומט משיח) שממילא העבודה הרבה יותר קלה ובשמחה ובשטורעם מאין כמוהו ביודעינו שהנה הנה מגיע התכלית והגילויים הגדולים ביותר ועד לגילוי העצמות, ושאכן זה קורה ברגעים אלו ובבחינת "פתאום יבוא האדון אל היכלו".
ויהי רצון שהרבה לפני שמישהו יקרא את השורות הללו, יתבטלו כל השאלות והאיבעיות מעיקרן, שאכן יראו כל בשר יחדיו בשוב ה’ לציון וירושלים, ומלאה הארץ דעה את הוי’ תיכף ומיד ממש.
|
24/04/2014 |
|
• שאלה שיחת פרשת שמיני חלק י"ז (אורח)
ב"ה
שלום וברכה
האם אפשר להסביר מה שכתוב באות ט’ שדוקא מס"נ, שזהו אופן העבודה בזמן הגלות, מגלה שכוונת ההעלם היא הגילוי שיבוא אח"כ. ומדוע דוקא זה פועל שינוי עצמותי בגשמיות העולם ?
תודה רבה
|
17/03/2014 |
|
• מה הם השיחות או המאמרים או מכתבים שהרבי דיבר אודות נושא גיוס בני הישיבות? (משה וויס)
|
10/03/2014 |
ליקוט בענין הנ"ל (שמואל י)
באחד השבועות האחרונים, הובא בשבועון כפר חב"ד, ליקוט מדברי הרבי בענין זה , על ידי הרב שבתי ויינטרוב .
|
13/03/2014 |
|
שיחה + הקלטה (מערכת האתר)
|
17/03/2014 |
|
• אשה בלימוד החסידות (משה וויס)
האם אשה חייבת בלימוד החסידות ובפרט אודות המבואר בשו"ע הרב הלכות ת"ת (פ"א סעי’ י"ד) ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית.
ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים.
ואם כן מה?
וכמה?
|
10/03/2014 |
חסידות - הלכות אהבה ויראה (שמואל אלבום)
הרבי גילה דעתו אין ספור פעמים, שהיות שהאישה מחוייבת במצוות אהבת ויראת ה’, הרי ברור שעליה לעסוק בתורת החסידות שעניינה התבוננות בגדלות הא-ל, שעל ידי זה מגיעים לאהבת ויראת ה’ כפסק הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י הלכה ו) "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה".
בקשר לכמות וכו’ - יש להתייעץ עם ה"עשה לך רב" של כאו"א, וכפי שגם כל אחד (גם האנשים) רצוי שיעשה זאת, וכידוע רצונו של אותו צדיק כ"ק רבינו נשיאינו בעניינים כגון אלו.
|
10/03/2014 |
נשים חייבות בכל שש המצוות התמידיות (שמואל י)
הרבי מדגיש בכמה מכתבים שהנשים חייבות בשש המצוות התמידיות,וקיומם דורש ידיעה בכל אותם הענינים שהם תוכן תורת החסידות. עיין שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ’ קפז קפח.
|
13/03/2014 |
עד כמה (משה וויס)
שני התשובות הנ"ל מדברים בסגנון אחד שצריך ידיעה באמונה וידיעת ה’, אולם לא הובן עד כמה יש ללמדם בפרט שישנם הרבה עניינים שהם בפנימיות ובסוד התורה ובקל יכולים הם לשבש את העניין, כלומר מתי חוששים לדברי הבעל התניא בשו"ע הרב: "מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן".
|
13/03/2014 |
נשים בלימוד תושב"ע (שמואל י)
עיין בזה בהרחבה בספר השיחות תש"נ ח"ב עמ’ 455
|
17/03/2014 |
|
• "מלמטה למעלה " במאמר "ומרדכי יצא" בתו"א (יעקב ידיד)
מיד בתחילת המאמר אומר שפורים ויו"כ הם מלמטה למעלה. אם אני מבין, הכוונה לעומת מועדים אחרים או שבתות שהם מלמעלה למטה. א. להבין בכלל במה בפורים ויו"כ שונה מאחרים בענין זה של מלמטל"מ ומלמעל"ט. ב. איך הגורל מראה שהיו"ט הוא מלמטה למעלה.
ובהזדמנות זאת, אין מילים להביע תודה על העבודה הקדושה שאתם עושים באתר הזה. רוב תודות.
|
06/03/2014 |
גורל מלמטה למעלה (מערכת האתר)
שלום ליעקב ידיד, שבוודאי כשמו כן הוא - ידיד וחבר לכל זרע יעקב.
סליחה על העיכוב בתשובה עד כה.
בכלל, יוהכ"פ ופורים מבטאים את העניין של העבודה מצד המטה דווקא (מלמטה למעלה) שכן ביוהכ"פ הוא עניין התשובה, שכשמה כן היא, שהאדם שב לבוראו, והוא עליה ממטה (המצב דעברות וכו’) למעלה (לעשות רצונו ית’ ולשוב אליו בכל לב ונפש), ולהעיר שההכנה לזה מתחילה בחודש אלול שר"ת שלו הוא אני לדודי (ואח"כ) ודודי לי, שזהו ההדגש דאתערותא דלתתא כנודע.
וכך גם בפורים אזי ידוע מה שהגמרא דורשת עה"פ קימו וקבלו היהודים - שבפורים היתה קבלת התורה מצד ישראל (מצד המטה) ובשונה ממתן תורה שזה היה רק מצד הקב"ה שכפה עליהם הר כגיגית.
אך כאן במאמר נראה שרבינו הזקן מקשר זה עם עניין הגורל שבפורים ויוהכ"פ, שגורל כידוע הוא עניין שלמעלה מטעם ודעת (שהרי גורל עושים כשא"א להכריע עפ"י שכל) ובעבודה (מצד המטה) הוא העניין דבחירה בקב"ה באופן של מס"נ למעלה מטעם ודעת, שעבודה זו היתה בימי הפורים, שעמדו במס"נ בכל זמן הגזרה ולא עלתה בלבם מחשבת חוץ לכפור ולהינצל, וע"ז מוסיף דגם ביוהכ"פ מצינו עבודה (שעבודה בכלל היא ממטה למעלה) בעניין הגורל, והיא הטלת הגורל על שני השעירים, ונמצא דבפורים וביוהכ"פ ישנה עבודת הגורל ממטה למעלה.
בברכת "מרבים בשמחה" ו"ליהודים היתה אורה - זו תורה"
שמואל אלבום, בשם הרב יוסף יצחק שי’ ואחיו הרב דוד שי’ אופן
|
10/03/2014 |
|
• ה’ חסדים (אורח)
ב"ה
בבקשה לבאר עניין ה’ חסדים (המגדילים?). מעבר לזה שהם החסדים של עיקרי המדות (חסד שבחסד עד חסד שבהוד), מה עניינם, ומה פועלים. אולי מ"מ למבואר זאת בחסידות.
תודה!
|
06/03/2014 |
ה' חסדים (מערכת האתר)
שלום וברכה,
ב’פתח אליהו’ נאמר שחסד הוא ’דרועא ימינא’ וגבורה הוא ’דרועא שמאלא’, ולפ"ז ישנם ה’ חסדים וה’ גבורות, שבכל יד ה’ אצבעות, והיינו שכפי שאצבעות היד הם הגורמים לפעולה ממוקדת יותר, ועל ידי זה נעשית הכתיבה וכל הפעולות, כך גם למעלה בשביל להביא השפע דחסד (ועד"ז בגבורה) צריכים את הה’ חסדים (או הה’ גבורות) שהם פועלים את פעולת החסד (והגבורה) בצורה פרטית וממוקדת.
ישנו גם עניין הנקרא ה’ חסדים המגדילים, ובקיצור, שכל הספירות הם ’כלים’, וכפי שבאדם אזי ישנם האיברים הפרטיים (שהם כמו ’כלים’ לאר הנפש) ומלבד זאת ישנם איברים מיוחדים המגדילים את האיברים ופועלים בהם ’צמיחה’ לפי רוב השנים, כך גם למעלה ישנם ה’ חסדים שתפקידם הוא להגדיל את הכלים דהספירות.
וע"ז נאמר בקבלה ובחסידות, שזהו עניין החשבון דרמ"ח איברים, שהוא ט’ הספירות כפי שכל ספירה כלולה אף היא מ-ט’ ספירות, וזה עולה 81, והיות שכל א’ מהן כלולה מ-ג’ (ראש, תוך, סוף) אזי ג’ פעמים 81 הוא - 243, ובצירוף ה’ חסדים המגדילים יוצא 248 - רמ"ח האיברים, שכנגדם רמ"ח מצוות עשה, וכו’.
|
09/03/2014 |
|
• הנפש בחסידות (אורי)
לכבוד הרב שלום וברכה , למרות שהשאלות נראות כחוזרות על עצמן אודה לך אם תענה לי על כל שאלה בנפרד .
א. האם הנפש הבהמית מתייחסת היא חלק מסויים (לדג’ הנפש בלבד) בתוך הנרנח"י ?
ב. האם הנפש האלוקית היא היא שאר החלקים (נשמה חיה יחידה) ?
ג. האם יש מערכת נרנח"י לכל נפש מב’ הנפשות בנפרד ?
ד. היכן משתלבת הנפש השכלית בנרנח"י אם בכלל ?
תודה מראש אורי .
|
04/03/2014 |
נרנח"י וג' הנפשות (מערכת האתר)
לאורי המאיר,
הבה נעשה סדר בדברים, עכ"פ בקצרה.
גם לנפש האלוקית, וגם לנפש הבהמית יש מערכת הכוללת נפש, רוח, חיה, נשמה. בנוגע ליחידה באמת מבואר שכוח זה אינו קיים בנפש הבהמית.
והעניין הוא, שנר"נ הם הכוחות הפנימיים של שכל (נשמה) מידות (רוח) ומחשבה דיבור ומעשה (נפש), וזה כמובן יש לשתי הנפשות וכפי שנאמר בתניא במפורש (פרק ג ואילך), גם ’חיה’ (רצון שלמעלה משכל) יש גם לנפש הבהמית, שכן גם מצד הנפש הבהמית יכול להיון רצון חזק בענייני עוה"ז שהוא למעלה משכל...
אך כח ה’יחידה’ שהוא עצם הנשמה, והוא הכלי לניצוץ בורא המלובש בנשמה, זה קיים רק בנפש הא-להית, ועל זה נאמר (גיטין סו, א) "בבואה דבבואה לית להו" - שהמקיף דמקיף, והיינו היחידה, אין בלעומת זה.
בנוגע לשאלתך בקשר לנפש השכלית - הנפש השכלית היא החלק הנעלה של הנפש הבהמית, אבל אין היא ממש נפש בפני עצמה.
כאמור, כל זה בקיצור, ותן לחכם ויחכם.
|
09/03/2014 |
|
• נשיא בזמן קדום (משה)
במקורות החסידיים מוסבר שנשיא הדור הוא האמצעי להמשיך חיות לכל אנשי הדור, הקשר לקב"ה של אנשי הדור עובר דרכו.
לכאורה צריך להיות שגם בתקופות קדומות היה "נשיא", מי היה הנשיא באותם תקופות? האם בזמן שהיו מלכים היו הם הנשיאים? והרי היו מהם שעשו את הרע בעיני ה’?
האם גם אז ראו בנשיא כמי שמקשר לאלוקות?
והאם בזמן הריש גלותא היה הוא הנשיא או מי שהיה אז ראש הישיבה?
|
27/02/2014 |
נשיא ’רשמי’ ונשיא אמיתי (שמואל י)
נשיא רשמי כריש גלותא וכו’ - אין ענינו לנשיא הדור ברוחניות.
נשיא הדור הוא המרומם מכל הדור - צדיק יסוד עולם, ובמשך הדורות תמיד היה נשיא הדור, אך לא תמיד הכירו בזה וע"ד כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו’, למרות שמן הסתם אנשי הדור לא הרגישו שכל ההשפעה מגיעה רק בזכות רבי חנינא.
בדורות האחרונים שהתקרבו ממש לגאולה האמיתית והשלמה וחידושו של אדמוה"ז הוא טעימה מתורתו של משיח, והיה מבית דוד, אזי ממילא שב לתודעה הציבורית ענין נשיא הדור כהכנה למלכות מלך המשיח תיכף ומיד ממש.
הצלחה רבה וכט"ס
|
03/03/2014 |
השפעת הנשיא (מערכת האתר)
להלן מכתב שכתב לנו המשפיע ר’ דוד שי’ אופן מביתר עילית בנושא זה:
יש מכתב של הרבי מג’ תמוז תש"י ששם מוסבר שבדורות עד הבעש"ט
היה השפעות נחלקות לכמה נשיאים מהם השפיעו ברוחניות מהם בגשמיות מהם במקיפים וחלק באורות
פנימיים עד"ז בנגלה וחלק מהם בנסתר ומאז הבעש"ט התרכז הכל בנשיא הדור אחד
שממנו עובר כל ההשפעות מקיף ופנימי וכו’.
וי"ל שזה ענין יותר נעלה כי כאשר זה מחולק שכל אחד משפיע ענין מיוחד
זה הוכחה שזה ענין פרטי בלבד וחסר כל השרש שזה א"ס אבל מכיון שמתקרבים לביאת משיח
שיתגלה עצם הא"ס לכן מי שממשיך א"ס בדרך ממילא נמשך כל ההשפעות ואז כל ההשפעות
הפרטיות חדורות בא"ס שזה נעלה הרבה יותר מאשר ההשפעות כפי שהם באופן פרטי שזה
גבולי בלבד וכמה שזה יותר א"ס בגילוי אז יש בדרך ממילא יותר פרטים מחולקים כי
א"ס יכול לכלול כולם אע"פ שזה סוגי השפעות שונים ועד שהם הפכיים, ורק א"ס יכול לחבר אותם, ויש להאריך בכ"ז,
ותן לחכם ויחכם עוד.
ועיין בספר המאמרים תש"י בקונטרס של ג’ תמוז דרך אגב זה ביאור על
מה שאומרים שהרבי הוא הכל והרי יש עוד צדיקי פולין וכו’ ולמה משיח יהיה אחד וכולם בטלים ולמה אי אפשר
לתת לכל אחד איזה בחינה ויהיה הרבה משיחים בעם ישראל ולכולם יהיה במה ולמה צריך משיח
אחד וכמ"ש בנביא יחזקאל "הנני לוקח את עץ יוסף ועץ יהודה ועשיתים לעץ אחד
. . ומלך אחד יהיה לכולם".
אלא הביאור הוא כי משיח ורבותינו נשיאנו המשיכו א"ס ולכן זה גם שייך
לכלל ישראל כולם ולא רק לחלק כמו ר’ מענדל מהורודוק שדיברנו לעיל בנוגע לאושפיזין וא"ס
זה אחד לא שייך שיהיה שני א"ס כי אז זה לא א"ס ולכן כשממשיכים א"ס אזי
גם הפרטים הם באופן אחר לגמרי ואם יהיה הרבה צדיקים מחולקים וכל אחד ימשיך ענין אחר
זה לא יהיה א"ס ולכן משיח יהיה אחד ומיוחד דוקא והוא ימשיך כל הפרטים באופן של
א"ס יחיד ומיוחד.
כי היות ומתקרבים לביאת משיח שיהיה א"ס בגילוי והוא יאחד הכל והכל
צריך רק לעבור דרך א"ס ולכן הם יהיו תחת משיח כמו שאנחנו יש לנו הרבה רבנים ומשפיעים
וכו’ וכולם בטלים וממשיכים ומגלים לעולם את רצון וכונת הרבי והכל יעבור דרך משיח אחד
וזה יהיה תכלית השלימות משא"כ פעם היו רק פרטים ולכן זה נחלק להרבה צדיקים ובאמת
שבפנימיות גם פעם כולם הודו שאדמוה"ז לקח את הפנימיות רק זה לא היה כ"כ בגילוי
כמו היום.
ויה"ר שזה יהיה בגלוי בקרוב ממש שכולם יראו שהרבי הוא המשיח שיאחד
את כולם כי הוא ממשיך את הא"ס האמיתי ותיכף ומיד ממש.
|
23/03/2014 |
|
• שבירת הכלים (חיים)
בחסידות מוסבר אודות שבירת הכלים.
ברצוני להבין יותר את משמעות הענין? מה הכוונה בזה? ומה הצורך בזה?
|
27/02/2014 |
הקלק ולמד (מערכת האתר)
לחיים ידידינו,
באתר שלנו קיימים שיעורים רבים העוסקים בהרחבה בנושא זה של שבירת הכלים, הרשה לי להפנות אותך לאחד מהם, שהסיבה שבחרתי אותו בדווקא, היא שבשיעור זה מלבד מה שאפשר לצפות בסרטון השיעור ולהאזין לרב, ניתן גם לקרוא תמליל ערוך מדברי הרב - למטה.
היכנס בבקשה ללינק זה: לחץ כאן.
ובאם חשקה נפשך להרחיב עוד ולצפות ולהאזין לשיעורים נוספים בנושא, היכנס ל"תגית שבירת הכלים" - ושם תמצא את כל השיעורים המבארים עניין זה.
למותר לציין, כי ב"אינדקס הנושאים" תמצא עוד תגיות רבות המבארות נושאים יסודיים בתורת החסידות.
בכבוד ובברכה
|
02/03/2014 |
|
• יחידה שבנפש (זלמן לייב)
הבנתי שהתענוג מקביל לכח היחידה שבנפש, אך א"כ צריך ביאור, שהרי היחידה שבנפש נקראת כח מקיף, והתענוג לכאורה הוא כח פנימי המורגש בגלוי בכל הגוף?
|
27/02/2014 |
מהות כח מקיף (מערכת האתר)
לזלמן לייב שי’
העניין הוא כך, מעולם לא נאמר שכח מקיף לא נרגש בנפש ובגוף, אלא שכח מקיף אינו מתאחד עם איבר מסויים. דהנה חכמה נמצאת ומתאחדת באיבר המוח, וכן כח הראיה בעין, וכח השמיעה באוזן. אך באיזה איבר בגוף מלובש התענוג? לא ניתן להצביע על איבר מיוחד שבו הוא מלובש, הגם שבכל הגוף הוא מורגש, ובדיוק כמ הרצון שהוא נרגש בכל מציאותו, אך אינו מתאחד עם איבר מסויים.
בעומק יותר, התענוג ה’מורגש’ אינו עצם התענוג, אלא רק הארה והשפעה ממנו, דהיות שהתענוג הוא "עצם" אזי הוא משפיע על הכל, וכמו השמן שמפעפע בכל דבר (ראה חולין צז, א).
בברכה,
שמואל אלבום - כפי הבנתי מדברי המשפיע ידידי ר’ יצחק שי’ קאופמן
|
02/03/2014 |
|
• צדיק ורע לו (משה)
מהו החילוק בין עניינו של הצדיק וטוב לו לבין הבינוני, דלכאורה בשניהם ישנו רע אלא שהוא בהעלם ואינו בא לגילוי לעולם, א"כ מהו החילוק בינהם?
דהרי א"א לומר שההפרש הוא בעניין כמות הרע הנשאר בהם.
|
23/02/2014 |
קבל 'תיקון'... (המערכת)
בטח התכוונת לשאול מה ההבדל בין צדיק ורע לו לבין הבינוני, ולא כפי שכתבת (ואני מצטט:) "מהו החילוק בין עניינו של הצדיק וטוב לו לבין הבינוני" (וכפי שגם משמע מהכותרת), הלא כן?
|
24/02/2014 |
|
אכן כן (משה)
|
26/02/2014 |
קבל גם חילוק... (מערכת האתר)
ובכן, נראה שהביאור בפשטות:
צדיק ורע לו, מבואר אודותיו בתניא (פרק יו"ד) שהרע שבו בטל במיעוטו לגבי הטוב שבו (ובזה יש דרגות, יש מי שהביטול אצלו בששים, יש באלף ויש ברבבה כמבואר שם) ועל כן צדיק זה אינו חש במשיכה כלשהיא לרע, שהרי הרע "בטל במיעוטו" וכאילו אינו.
אך הבינוני שאצלו הרע הוא בתוקף, וכמבואר באריכות בתניא (בפרק יג) ואינו בטל כלל, אלא שאינו מצליח להחטיאו בפועל ממש (כמבואר שם), הרי שעדיין יש לו משיכה לרע, וצריך כל יום להתגבר על יצרו.
ואמנם יש בבינוני מעלה, שהוא צריך להשקיע יגיעה רבה בעבודתו במלחמה עם הרע, אך ברור כי המעלה של הצדיק היא שגם כוחותיו הפנימיים - דהינו שכלו ורגשותיו - הם קודש לה’ שאין לו כלל משיכה לרע, ורצונו רק בענייני אלוקות.
בכבוד רב, ובברכת "מרבים בשמחה"
ש. אלבום
|
26/02/2014 |
|
• בן אסתר דרייווש לא נולד מאחשוורוש אולי נולד ממרדכי? (מנחם )
עפ"י הזוהר כותב (אם תרצו אשלח מקור מדוייק )שוודאי ה’ לא נתן לאחשוורוש להתחתן עם אסתר
אלא שה’ שלח שידה שהיא התחפשה לדמות אסתר ואיתה אחשוורוש התחתן
ולכן חובה לומר עפי"ז שהבן לא נולד מאחשוורוש אלא ממרדכי
האם זה נכון ? או שהבן נולד מהשידה שהתחפשה לאסתר ?
|
22/02/2014 |
תיווך דברי הזוהר והש"ס (שמואל אלבום)
לשואל הנכבד הי"ו
לא משמע שדריווש נולד ממרדכי, אך קודם נראה את דעת הזוהר בזה, וכיצד זה מתאים למה שנאמר בש"ס ובמדרשים.
איתא בזוהר (חלק ג דף רעו, א - בתרגום ללשון הקודש): "ואם תאמר שהתייחד עמה, אף על גב שהיו בבית אחד, חס ושלום . . וכאן סוד גדול, ומשום זה אסתר לשון הסתרה "אתה סתר לי"(תהלים לב, ז), שהשכינה הסתירה אותה מאחשורוש, ונתנה לו שידה במקומה, והיא חזרה לזרועות מרדכי. ומרדכי שידע את שם המפורש ושבעים לשון, עשה כל זה בחכמה".
אך בגמרא שלנו (מגילה יג, ב) איתא: "כאשר היתה באמנה אתו" (אסתר ב, כ) - "אמר רבה בר לימא משמיה דרב שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי", ובמדרש (ויקרא רבה יג, ה) "את השפן" (ויקרא יא, ה) - "זו מדי, רבנן ור’ יהודה ברבי סימון, רבנן אמרי מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע אמר רבי יהודה ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו" ומשמע לכאורה שאסתר נתייחדה עם אחשוורוש, ואף הולידה ממנו בן (דריווש).
ולכאורה מדרשים חלוקים הם, ומה שנאמר שדריווש הוא בנה של אסתר הוא רק לדעת הגמרא והמדרש, ולדעת הזוהר לכאורה הוא נולד מהשידה וכנ"ל.
אך מצאתי בספר ’מדרש תלפיות’ (אות א ענף אחשוורוש) שכתב שקושיה זו (איך נולד דריווש מאסתר לדעת הזוהר) הקשה האריז"ל עצמו (!) ועל זה כתב ליישב בארוכה, שכל איש ישראל יש לו חלק טוב וחלק רע, והם שני צורות הנראים אותו הדבר ממש, והחלק הרע נקרא ’שד’, ונקרא ג"כ ’בגד’ והוא היצר הרע המסית את האדם לבגוד (מלשון בגד) והחלק הטוב נקרא לבוש.
והצדיקים יכולים להפריד חלק הרע מהטוב, ולשים כל חלק במקום אחר, וזה מה שעשו מרדכי ואסתר שהיו יודעים השם המפורש, ובזה הפרידו בין הדבקים, והחלק הרע (השידה) נשלח לאחשוורוש, ועמה נתייחד כו’ והחלק הטוב נשאר בזרועות מרדכי, וזה הפירוש בזוהר.
ולפ"ז אתיא שפיר הזוהר וש"ס דילן הכל על נכון, שמצד אחד אחשוורוש לא נתייחד עם החלק הטוב (שהוא העיקר) שבאסתר, ומ"מ מה שדריווש נתייחס אחר אסתר הוא שנולד מהשידה הנ"ל שהיא החלק שהפרידה אסתר מעליה.
ומוסיף שם שזה מה שעשה יוסף הצדיק במעשה דאשת פוטיפר שראה שתפשה בו, ואז הניח"בגדו" אצלה היינו החלק הרע הנ"ל, והוא עצמו נס ויצא החוצה, ע"כ תוכן דבריו.
ולכאורה אכתי צ"ע ממאי דאמרינן בגמרא (מגילה טו, א) "שלא כדת" (אסתר ד, טז) - "שבכל יום ויום עד עכשיו באונס, ועכשיו ברצון", "וכאשר אבדתי אבדתי" (שם) - "כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך" שמשמע שנתייחד עמה עכ"פ באונס, וצ"ע.
תודה ויישר כוח מיוחד לידידי ר’ מתתיהו דייטש שליט"א שעזרני במציאת המקורות.
|
24/02/2014 |
|
• הסבר העניין של אין עוד מלבדו (יהודה)
שלום וברכה
ברצוני לשאול,מה ההסבר של העניין המובא בחסידות בלי סוף שאתה עד שלא נברא העולם ואתה משנברא העולם, שאין שום שינוי בין מה שהיה לפני בריאת העולם שהיה הוא לבדו וגם לאחר בריאת העולם הוא לבדו, ראיתי ע"ז מספר משלים מאבן הנזרקת ע"י האדם, וכן ממראה של האדם בחדר, אך לאחר כל המשלים לא הבנתי, זה נכון שהעולם זה רק כוחו של ה' אבל בכל זאת לפני בריאת העולם לא היה את הכוח הזה ועכשיו יש נמצא שזה לא בדיוק אותו דבר.
|
14/02/2014 |
אני הוי' לא שניתי (אברהם ל.)
ב"ה
הענין מבואר באריכות גדולה בחסידות אבל הענין בקיצור הוא: א. שאכן אין שינוי בעצמו, כי הכח הזה גם היה קודם בריאת העולם, אלא שהיה בהעלם, ב.כח זה אינו משנה אצלו דבר כי אינו תופס מקום אצלו. המשלים שציינת מבארים שאחרי בריאת העולם אין שום כח אחר.
|
20/02/2014 |
העולם נברא, אך אין לכך שום ערך (שי שמעון כהן)
שלום וברכה.
כשאומרים שאין שינוי מתכוונים שהשינוי חסר חשיבות לחלוטין. אף אחד אינו מכחיש את העובדה הפשוטה שקודם לא היה עולם וכעת יש. רק מסבירים שהעולם לאמיתתו חסר כל ערך. ולכן אין להתייחס לבריאתו כשינוי.
כך נראה לעניות דעתי.
|
24/02/2014 |
|
• לא הבנתי קטע משיחה של הרבי בחלק א’. (מנחם)
בלקוטי שיחות חלק א’ עמוד 164 (המתורגם) מסביר הרבי את ההבדל בין עבודה זה ופוסח על שתי הסעיפים. שהפוסח יותר חמור מעובד עבודה זרה, כי: המאמין בע"ז ר"ל מקולקל בתכלית הוא טועה וסובר שהבעל הוא ח"ו האלוהים,
ברם, יתכן שאם כי הוא מנותק מאלוקים אמת הרי כלל עניין הרוחניות נוגע לו, לעומתו בפוסח על שתי הסעיפים (לא בשיתוף) מוכיח הדבר על שחיתות כזו שלא זו בלבד שאינו רוצה להשתייך לאלוקים אמת אלא אף אין לו כל קשר לכלל עניין הרוחניות וההוכחה לכך היא שתוך כדי ידיעה שהוי הוא האלוקים, הוא מוכן להמיר ח"ו את ה’ בגשמיות להחליף מקור מים חיים כדי לחצוב בארות נשברים.
אשמח אם יוכלו לבאר לי מה המשמעות של קטע זה?
מדוע העובד ע"ז מעניין אותו ונוגע לו כללות עניין הרוחניות, ואילו הפוסח על שתי הסעיפים, לא נוגע לו עניין הרוחניות? מדוע?
|
11/02/2014 |
פוסח על שני הסעיפים לעומת עובד אלילים (שי שמעון)
הביאור בשיחה לענ"ד הוא בפשטות: עובד אלילים טועה אמנם ובגדול, אך הוא עקבי ואידאליסט. כשיבין שהלך שולל אחר אידאולוגיה שיקרית, ידבוק בכל העוצמה בתורת האמת. הפוסח על שני הסעיפים לעומתו, הינו חסר עמוד שידרה הבוחר ומחליף אידאולוגיה לפי האינטרס העכשוי. לא באמת אכפת לו מהי האמת.
|
15/02/2014 |
|
• כתית למאור ולפקוח את העיניים (משה)
במאמר ’ואתה תצווה’ מבואר שגם במצב שאין גזירות והמצב ’טוב’ צריך להיות "צוטריסלט" מכך שאין גילוי אלוקות.
בשיחה (שכבר ציטטתי בבמה זו) של י"ט ה’תשנ"ב אומר הרבי שצריך לפקוח את העיניים ולראות שכבר ישנו השולחן ערוך. היינו (כפי שגם נכתב בבמה זו בעבר) שישנו הגילוי אלוקות וצריך לפקוח את העיניים ולראות אותו.
ברצוני להבין האם הדברים עולים בקנה אחד. האם זה שצריך להיות מזועזע מכך שאין גילוי אלקות אין זה בסתירה לכך שישנו כבר הגילוי ורוצים לראות אותו [אשמח אם יוסבר ג"כ מה הפירוש בכך שישנו כבר הגילוי ורק רוצים לראות אותו].
|
10/02/2014 |
מצד הרבי - גילוי; מצידנו - כתית (שמואל אלבום)
לכאורה הביאור בזה הוא על דרך ובדוגמת המבואר בתניא פרק מ"ו וזה לשונו:
"ובזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות וחמץ בפסח השוה לכל נפש לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת שבת וי"ט ונידון בנפשו בכרת וסקילה על חילול קדושה זו. וגם משהו חמץ או טלטול מוקצה פוגם בקדושה שעל נפשו כמו בקדושת נפש הצדיק כי תורה אחת לכולנו".
כלומר: בנפש בור ועם הארץ יש גילוי אור קדושת שבת ויו"ט ועד כדי כך שאם מחללה חייב כרת (!) ולמרות זו ברור שאותו עם הארץ אינו מרגיש את הקדושה בגופו, ויתרה מזו: גופו גם מעלים על הגילוי הקיים בנפשו.
על דרך זה (לא ממש, אך כעין אותו עניין, וראה בהמשך הדברים) הוא בעניין הגילוי אלוקות, שהרבי עשה כל מה שביכלתו להוריד השכינה למטה מטה, על ידי שהפיץ את מעיינות החסידות הן של רבותינו נשיאנו שלפניו, והן את תורתו שלו בפרסום ובפנים מאירות ומסבירות כפי שלא היה מעולם (גם ביחס לרבותינו נשיאנו) ובזה הושלם תהליך הורדת השכינה עד למטה מטה בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ובכל זאת כעת מבקשים מאיתנו להתרומם קמעא, ו"לפקוח את העיניים" כלומר לעשות איזו תנועה מצידנו, שזה תלוי אך ורק בנו, וכהמשל שהובא בזה בבמה זו ממצב שהשמש מאירה בכל תקפה, ובכל זאת על האדם לפתוח גם את עיניו בשביל לראות האור כי טוב.
ומצד זה שעניין זה התלוי בנו עוד לא קרה, הגם שמצד הרבי הכל מוכן בתכלית השלימות, הרי אנו כעוורים המגששים באפילה, ומצד זה כמובן שצריך להיות כתית ו"צוטרייסלט" עד למאוד, ופשוט.
|
13/02/2014 |
|
• ואתה תצווה - על מי משה רבינו פועל שהאמונה תהיה בפנימיות ? (מנחם )
במאמר ואתה תצווה המפורסם . מוסבר שמשה רבינו ומשה שבכל דור כמו מדרכי הצדיק וכן הרבי שבכל דור פועל שהאמונה אצלנו תהיה בפנימיות ולא נהיה כמו גנבים שמאמינים בה’ ועושים מה שנח להם . - השאלה מה אני צריך לעשות כדי שהרבי משה שבדור יפעל עלי שהאמונה בה’ אצלי תהיה בפנימיות
ואז לא יהיה שייך אצלי כלל מקום לעבירות כמו זה שלא מנצל את הזמן מספיק ללימוד התורה
אודה לכם על המענה ע"כ .
|
08/02/2014 |
פעולת נשיא הדור (שמואל אלבום)
אעתיק לך את לשון הרבי בסיום מאמר
"באתי לגני" תשי"ד (המאמר השייך לשנה זו - תשע’’ד, כידוע, שכל 20 שנה
מסיימים את 20 האותיות של מאמר באתי לגני תש"י של הרבי הקודם, ומאמר זה עוסק באות
ד’ של אותו מאמר, שאות זו נלמדת גם השנה), וזה לשון הרבי:
ועד"ז בנוגע לאתפשטותא דמשה שבכל דרא
ודרא, שזהו ענינם של הרביים נשיאי הדורות, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר בעל
ההילולא, שעבודתו היתה עם כאו"א מישראל, אפילו עם אלה שהם במעמד ומצב של נפרדים
. . שנתרחקו ונעשו מושקעים בתאוות בתענוג ורתיחה, ואפילו אלה שנכרת חבל נשמתם ע"י
עבירות של כריתות ומיתות ב"ד – הרי זהו ענינו של רבי (דאָס איז דאָך דער ענין
פון אַ רבי’ן), שלהיותו ממוצע המחבר, כמ"ש אנכי עומד בין הוי’ וביניכם, ועוד למעלה
מזה, הרי הוא פועל גם אצלם, שבחי’ היחידה תוכל לבוא בגילוי ולפעול פעולתה, החל ממצב
של נסיון, להסביר לו שבענין זה מוכרח הוא לעמוד בנסיון, ואח"כ במשך הזמן לפעול
אצלו החיבור דחבל נשמתו גם בנוגע להנימים הפרטיים. ועאכו"כ שפועל על אלה שהם בבחי’
עמו כפי שהוא באופן של עילוי (כנ"ל ס"ה), שלא יבואו לידי מצב שהרוח שטות
תוכל לכסות על האמת כו’.
וענין זה השאיר לחבל נחלתו לדורו אחריו,
בנתנו להם את הזכות להמשיך בפעולותיו בדרך אשר הורנו ונלכה באורחותיו, לאחרי שסלל את
הדרך והראה כיצד צריכים לפעול בכהנ"ל, ובהצלחה מופלגה, למעלה מן הטבע – בטבע,
למלא את תכלית הכוונה של בריאת כל העולמות, לעשות לו ית’ דירה בתחתונים, וכל זה בחסד
וברחמים, ובהצלחה מופלגה, למטה מעשרה טפחים.
כלומר:
א) הרבי פועל על כל אחד ואחד, גם אלה הנמצאים
בדיוטא התחתונה ביותר, וק"ו על הנמצאים במעמד ומצב נעלה כל אחד לפי דרגתו;
ב) הרבי עוזר ומסייע במצב של ניסיון, ונותן
כוחות לעמוד בכל הנסיונות;
ג) הדרך הסלולה להגיע לזה היא על ידי שממשיכים
בפעולותיו של הרבי והולכים בדרכו (אם כי שהנשיא וראש בני ישראל משפיע בכל מצב, גם ל"פושעים
ומורדים בתלמידי חכמים" כמבואר בתניא פרק ב’, אך הוא "מבחינת אחוריים"
- "ופירוש אחוריים כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו שמשליכו לו כלאחר כתפו כי
מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו" - תניא פרק כ"ב).
אך צריך להבהיר, שלמרות הסיוע שמקבלים מהרבי
ונשיא הדור, בכל זאת הבחירה לא נתבטלה, ועדיין יש לנו הציווי "ובחרת בחיים".
|
13/02/2014 |
|
• ב’ ענינים בצמצום (לוי)
ב"ה
בד"ה אשר ברא תשל"ט ס"ד (סה"מ מלוקט ח"ד קונטרס י"ד כסלו):
"וגם בההתהוות עצמה שבה קדם הצמצום וכמרז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, הנה נוסף לזה שהצמצום הוא בשביל הגילוי (כמבואר בהמשך תער"ב (ח"ב ע’ א’ג) ובכ"מ), הנה גם הצמצום גופא הוא מצד החסד, וכמו שמבאר הרב המגיד (לקו"א ואו"ת בתחלתם) שהצמצום שלמעלה הוא כמו אב המצמצם את שכלו כו’ בשביל בנו הקטן כו’ האהבה גרמה את הצמצום. היינו שהצמצום הוא בכדי שהאור יומשך ויתקבל בהתחתונים, ועד שיומשך בהם גילוי אור נעלה יותר מהאור שהאיר בגילוי קודם הצמצום (ראה המשך תרס"ו ע’ ד). ועד שיהי’ דירה לו ית’, לו לעצמותו [בדוגמת דירת האדם, שעצמות האדם דר בהדירה] (המשך תרס"ו ס"ע ג. שם ע’ תמה. ובכ"מ. – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע’ רמא הע’ 32), ושהעצמות יהי’ בהם בגילוי כמ"שולא יכנף עוד מוריך".
מה בדיוק החילוק בין ב’ הענינים (שהצמצום הוא בשביל הגילוי, ושהצמצום גופא הוא מצד החסד) ומה ענינים בהנמשל, ואיפה ב’ ענינים בהנמשל טמונים בלשון המאמר?
ייש"כ גדול!
|
31/01/2014 |
החידוש שבמאמר (ש.ל.)
לפום ריהטא, הביאור הוא בפשטות:
שב’ העניינים הם - גוף הצמצום, ומטרת הצמצום. וע"ז אומר, שהצמצום הוא בשביל הגילוי, כלומר שזו המטרה בהצמצום, שרק באופן שהרב אינו מגלה את כל שכלו העמוק אלא מצמצם אותו, אזי יוכל השכל לבוא בגילוי לתלמיד.
אך לפ"ז עדיין היה אפשר לומר דהמטרה בצמצום היא חיובית, אבל גוף הצמצום בעצמו הוא העלם והסתר, והוא עניין של גבורות וכו’, ועל זה מוסיף ומחדש, דעצם וגוף הצמצום הוא עצמו כולו רצוף אהבה, וע"ז מביא המשל מאב העושה מעשה נערות בשביל בנו הקטן, דוודאי גם האב וגם הבן מרגישים בצמצום זה ובמשחק זה את גודל האהבה, ואין כאן שום עניין של דינים וגבורות, אלא שמחה ושעשוע, וכך גם למעלה הצמצום עצמו הוא הוא גילוי האהבה.
וזה מה שרוצה לבאר שם במאמר שכל סדר ההשתלשלות הוא מצד החסד והאהבה דווקא.
ובזה נתיישבה גם השאלה השני’ ששאלת איך נמצאים ב’ עניינים אלו בהנמשל, שאין כוונת מאמר זה לבאר העניין שהצמצום הוא בשביל הגילוי, דזה פשיטא, אלא כוונתו לבאר החידוש שעצם וגוף הצמצום הוא בעצמותו אהבה וחסד, ועניין זה אכן מבואר שם בהרחבה.
|
08/02/2014 |
|
• סיום ההלל (נועה)
לכבוד הרבנים
שליט"א,
מהו פשר ההיגד הנאמר
(עפ"י נוסח חב"ד) בסיום ה"הלל":
"זְבַדְיָה יִשְׁמְרֵנִי
וִיחַיֵּנִי, כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אֱ-לֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי. אָמֵן"?
|
04/02/2014 |
ביאור הסגולה (שמואל אלבום)
בשנה שעברה יצא לאור סידור מיוחד - "תפילות לימי השנה על פי נוסח האריז"ל עם פירוש שי למורא" ושם יש ביאור ומקורות על נוסח זה.
ובקיצור:
ראשית, הוא כותב שנוסח זה מקורו בסידור הבעש"ט עם כוונות האריז"ל של ר’ שבתי מראשקוב, וקודם לזה בספר ’אור הלבנה’ (כוונות הרש"ש).
ותוכן הביאור, שפסוק זה הוא בהמשך לפסוק הנאמר קודם - "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) הנאמר בראש חודש כסגולה לאריכות ימים.
ועל זה כותב בספר אור הלבנה, שהשם "זְבָדְיָה" (בקמ"ץ תחת הבי"ת, וראה בהמשך) יוצא מהפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" גו’ הנ"ל, שהר"ת של "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" הוא זב"ב, והבי"ת האחרונה מתחלפת בדל"ת (עפ"י הצופן של אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת - שכל אות מתחלפת במקבילתה בעשרות ומאות) - ויוצא זב"ד, והאותיות י-ה הם הסיום של שם ה’ (וַיְיָ בֵּרַךְ גו’).
וממשיך שם שהניקוד של "זְבָדְיָה" הוא בגימטריא ע"ב, שכן בניקוד, כל נקודה היא כמו יו"ד (שיו"ד הוא נקודה) וכל קו הוא כמו וא"ו (שוא"ו הוא קו) ובניקוד "זְבָדְיָה" יש 6 נקודות, 4 בנקודות שבא המופיעות פעמיים, ועוד 2 נקודות בקמ"ץ המורכב מקו ותחתיו נקודה, ועוד שני קווין בשני הקמצי"ן, וביחד ע"ב, בגימטריא חס"ד (וכנגד שם ע"ב).
והסיבה שמותר להזכיר שם המלאך, שהכלל בזה הוא שאם שם המלאך הוא גם שם של בני אדם, אזי מותר להזכירו, ושם זה מופיע בתנ"ך (עזרא ח, ח - ושם בניקוד פתח תחת הב’).
בתודה וברכה לשפע חסדים ואריכות ימים ושנים
|
05/02/2014 |
|
• שם מ"ב (לוי יצחק)
בתוספות במסכת חגיגה דף יא, ב וזה לשונו: "במעשה בראשית: פירש ר’’ת הוא שם מ’’ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו" עד כאן לשונו.
מהו הביאור בזה?
|
04/02/2014 |
ביאור שם מ"ב (שמואל י)
הוא ענין עמוק בקבלה ומבואר היטב בספר פרדס רימונים לרמ"ק שער כא פרקים יב- יג. ושם מבואר כיצד יוצא השם מהפסוקים עיין שם.
|
05/02/2014 |
אופן רמז שם מ"ב בתחילת התורה (שמואל אלבום)
הפירוש בדברי התוספות הוא, ששם
מ"ב (שהוא הר"ת של תפילת "אנא בכוח") רמוז במ"ב האותיות
הראשונות של התורה, מהאות ב’ של "בראשית", ועד האות ה’ של
"ובהו".
וזה מה שמצאתי כתוב ב’ספר הפליאה’ (ד"ה
"ועתה צרף שם א-להים וגם היא"):
- לפני שנעתיק את לשונו של ספר הפליאה
נקדים, שישנם כמה וכמה אופנים של חילופי אותיות (=אותיות הרומזות לאותיות אחרות), המפורסם
ביותר הוא הנקרא א"ת ב"ש, אך ישנו אופן נוסף הנקרא א"ב ג"ד
(כל אות מתחלפת באות שאחריה); וישנה עוד אפשרות הנקראת א"ל ב"ם (כל אות
מתחלפת באות ה-11 שלה); וישנו חילוף הנקרא איק בכר גלש (כל אות מתחלפת במקבילותיה
ביחידות עשרות ומאות), ואטבח גזדו (כמו א"ת ב"ש, אך מחלקים את האותיות
ליחידות עשרות ומאות), ואח"ס בט"ע (כל אות מתחלפת באות השמינית לה), וכיוצא
בזה.
וכך השם של מ"ב רמוז במ"ב
האותיות הראשונות של התורה - כשבכל פעם משתמשים בצופן אחר.
וזה לשון ספר הפליאה:
פירוש השם הנכבד והנורא יתברך לעד. והוא
יוצא מב’ בראשית ועד ב’ ובהו והם מ"ב אותיות:
ב - תמורתה א מא"ב ג"ד - א:
ר - תמורתה ט מא"ל ב"ם ותחת ט’
ב’ מאח"ס בט"ע - ב:
א - תמורתה י מאי"ק ותחת י’ ג’ מאח"ס
בט"ע - ג:
ש - תמורתה י מא"ל ב"ם - י:
י - תמורתה א מאי"ק ותחת א’ ת’ בא"ת
ב"ש - ת:
ת - תמורתה כ מא"ל ב"ם ותחת כ’
צ’ באח"ס בט"ע - ץ:
זהו השם הראשון:
ב - תמורתו ח בא"ט ב"ח ותחת ח’
ק’ בא"ל ב"ם - ק:
ר - אין צריך חילוף - ר:
א - תמורתו ל באלב"ם ותחת ל’ ע’ בא"ט
ב"ח - ע:
א - תמורתו ת בא"ת ב"ש ותחת ת’
ש’ מאבג"ד - ש:
ל - תמורתו ע מאטב"ח ותחת ע’ ט’ מאח"ס
בט"ע - ט:
ה - תמורתו נ מאטב"ח - ן:
זהו השם השני:
י - תמורתו ט מאבג"ד ותחת ט’ נ’ בא"ת
ב"ש - נ:
מ - תמורתו ב מאלב"ם ותחת ב’ ג’ מאבג"ד
- ג:
א - תמורתו ת בא"ת ב"ש ותחת ת’
ק’ בא"ט ב"ח ותחת ק’ ד’ בא"ת ב"ש - ד:
ת - תמורתו א באתב"ש ותחת א’ י’ מאי"ק
- י:
ה - תמורתו ל מאח"ס בט"ע ותחת
ל’ כ’ בא"ת ב"ש - כ:
ש - אין צריך חילוף - ש:
זה השם השלישי:
מ - תמורתה ב מאלב"ם - ב:
י - תמורתה ט מאבג"ד - ט:
מ - תמורתה ר מאחס בטע - ר:
ו - תמורתה פ מא"ת ב"ש ותחת פ’
צ’ בא"ב ג"ד - צ:
א - תמורתה ת בא"ת ב"ש - ת:
ת - תמורתה ק בא"ט ב"ח ותחת ק’
ר’ בא"ב ותחת ר’ ג’ מא"ת ב"ש - ג:
זה השם הרביעי:
ה - תמורתה ע’ בא"ל ב"ם ותחת
ע’ ט’ באח"ס בט"ע ותחת ט’ ח’ בא"ב ג"ד - ח:
א - תמורתה ת בא"ת ב"ש ותחת ת’
ק’ בא"ט ב"ח - ק:
ר - תמורתה ג בא"ת ב"ש ותחת ג’
ב’ בא"ב ג"ד - ב:
צ - תמורתה י בא"ט ב"ח ותחת י’
ט’ בא"ב ג"ד - ט:
ו - תמורתה ד באטב"ח ותחת ד’ ג’ באבג"ד
ותחת ג’ נ’ באלב"ם - נ:
ה - תמורתה ע באלב"ם - ע:
זה השם החמישי:
א - תמורתה י’ באי"ק - י:
ר - תמורתה ג’ בא"ת ב"ש - ג:
צ - תמורתה כ באח"ס בט"ע ותחת
כ’ ל’ בא"ת ב"ש - ל:
ה - תמורתה צ בא"ת ב"ש ותחת צ’
פ’ באבג"ד - פ:
י - תמורתה צ בא"ט ב"ח ותחת צ’
ז’ באלב"ם - ז:
ת - תמורתה ק באטב"ח - ק:
זה השם השישי:
ה - תמורתה ל באח"ס בט"ע ותחת
ל’ א’ באלב"ם ותחת א’ ת’ בא"ת ב"ש ותחת ת’ ש’ באבג"ד - ש:
ת - תמורתה ק בא"ט ב"ח - ק:
ה - תמורתה ו באבג"ד - ו:
ו - תמורתה ה באבג"ד ותחת ה’ צ’ בא"ת
ב"ש - צ:
ב - תמורתה כ באי"ק בכ"ר ותחת
כ’ י’ באבג"ד - י:
ה - תמורתה ל באח"ס בט"ע ותחת
ל’ א’ באלב"ם ותחת א’ ת’ בא"ת ב"ש - ת:
זה השם השביעי:
|
05/02/2014 |
|
• מה בין פחד ליראה? (טוביה)
בכמה מקומות בספר התניא מוזכר המורא במוח והפחד בלב, ולעומת זאת מוזכרת האהבה בלב. (הפעם הראשונה בפרק ג’) רציתי לברר לגבי ’חוסר האיזון’ הזה. האם אין ’התגלות מידת ה’אהבה’ במוח?
|
03/02/2014 |
אהבה בלב; יראה במוח (מערכת האתר)
לטוביה שי’
הפנינו את שאלתך המעניינת לרב יוסף יצחק שי’ אופן שליט"א, ויען, שאכן רבינו הזקן משייך את מידת היראה (יותר) למוח, ואת האהבה - ללב, הרב העיר שבפרק טז כשרבינו הזקן מדבר על ה’אהבה המסותרת’ - הוא כותב שמקומה - במוח.
הסיבה לכך היא פשוטה, יראה מעצם מהותה היא דבר השייך יותר למוח, שכן בעיקרה היא הבנה המגיעה מהמוח הפועלת באדם יראה וביטול. ההבדל בין יראה לפחד הוא שיראה היא (כאמור) הבנה במוח שיש כאן עניין שראוי לירא ממנו, וכמו אדם ההולך ביער שמבין שהוא מקום סכנה, אך הפחד הוא שלב מאוחר יותר כאשר פוגש בחיה רעה וכדומה שאז מרגיש ממש את דפיקות לבו.
וכל זה ביראה, אך אהבה היא משיכת הלב ותשוקה - שעניינים אלו שייכים ללב דווקא, ואמנם גבי אהבה המסותרת כותב רבינו הזקן שמקומה במוח, שכן אהבה זו אין עניינה משיכת הלב, אלא כלשון רבינו הזקן (פרק טז שם) "שהלב מבין ברוח חכמה ובינה שבמוחו גדולת א"ס ב"ה . . אשר על כן יאתה לו יתברך שתכלה אליו נפש כל חי" - דהיינו שגדרה של אהבה זו שמבין במוחו שראוי לאהוב את הבורא - ועל כן מקומה הוא במוח, כמו היראה.
שמואל אלבום - בשם הרב
|
03/02/2014 |
|
• מהו הפשט הנכון? (משה)
בשיחה לי"ט כסלו תשנ"ב אומר הרעבע (וזה אף נשמע בווידיאו) "ימות המשיח-שבהם נמצאים עכשיו" ברצוני להבין מהו פירושם של מילים אלו שהרי וודאי שלא נמצאים אנו בימות המשיח דהרי אז החזיר מותר וכהנה רבות.
א"כ מוכרח שישנו פשט אחר בדברים. בהמשך שם הרבי אף מביא שצריכים לפקוח את העיניים ולראות שמוכנים לגשת ולישב בשולחן הערוך במטעמי הגאולה. וגם זה דבר שאינו מובן לי.
וכי איזה שולחן ישנו? מהו ה"לפקוח את העיניים"?
ובעיקר במה יועיל שיהודי יראה שהשולחן ערוך במטעמים באם כל עניינה של הגאולה היא גילוי אור אין סוף בעולם הזה הגשמי?
--ע"פ המובן לי הנ"ל [כמו גם התבטאויות נוספות מהשנה הזו תשנ"ב] לא כ"כ מובן, לא רק כמטבע לשון ספציפית, אלא גם באופן כללי:
כיוון שכל השקפתה של החסידות שהגאולה היא גילוי אור ("ביום השלישי יקימנו")
[שזהו דבר שאפשרי שהתחיל כבר עכשיו (בגלוי של חסידות וכיו"ב)] מהו הקשר לכל השקפת היהדות על הגאולה- "וגר זאב עם כבש" ונבואות דומות?
|
01/02/2014 |
משיח נמצא, העבודה היא לקבל את פניו (שמואל אלבום)
למשה היקר,
קודם כל יש להבהיר, כי דעת הרבי (בריבוי מקומות, ולמשל: לקוטי שיחות
חלק כז שיחה א לפרשת בחוקותי) שקיימות שתי תקופות:
א) "ימות המשיח", שבנוגע לתקופה זו נפסק ברור
ברמב"ם (הלכות מלכים ריש פרק יב) ש"אל יעלה על הלב שבימות המשיח
יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג.
וזה שנאמר בישעיה (ישעיה יא, ו) ’’וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ’’ משל וחידה,
ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו’’ם המשולים כזאב ונמר. . ויחזרו
כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל. שנאמר
(ישעיה יא, ז) ’’ואריה כבקר יאכל תבן’’. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם
משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל. ומה ענין רמזו בהן. אמרו
חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".
ב) "עולם הבא" שבו יהיה שינוי במנהגו
של עולם, ושינויים במעשה בראשית, ובראשם השינוי דתחיית המתים, ובנוגע לתקופה זו
נאמר (ברכות לד, ב) "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם
הבא עין לא ראתה א-להים זולתך".
וברור שגם אם נמצאים בימות המשיח, מ"מ בוודאי אין זה עולם
התחייה שאז יהיו השינויים במעשה בראשית כמו "וגר זאב עם כבש" כפשוטו,
והמדרש המדבר על היתר החזיר (ראה בארוכה לקוטי שיחות חי"ב עמ’ 175), ועוד
כהנה וכהנה.
אך כמובן עדיין דרוש ביאור, שהרי תנאי עיקרי בימות המשיח הוא
בניין בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל, וזה עדיין אינו?
אך לפי הבנתי בדברי המשפיעים שליט"א (הרב יוסף יצחק אופן
שליט"א והרב מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א) הביאור בזה שהרבי מצידו
קיבל על עצמו באופן גלוי השליחות לגאולת ישראל (וראה בארוכה בשיחת וירא תשנ"ב,
ובשיחה שלאחריה - שיחת חיי שרה תשנ"ב), ואשר על כן הותחל בזה העניין
דמשיח (למעשה ההתחלה היתה עוד קודם לזה ע"י גילוי תורת החסידות, וכפי שמשיח
אמר לבעש"ט שביאתו תלויה בהפצת מעיינות החסידות, אך כפי שהרבי מבאר במאמר
הנשיאות (ד"ה באתי לגני תשי"א) בדורנו נעשית גמר העבודה, והמשכת עיקר
שכינה בעולם הזה הגשמי), אלא ש(כפי שהרבי ממשיך שם בשיחות הנ"ל) - אין מספיק
מה שהרבי מקבל על עצמו השליחות לגאול את ישראל, אלא עכשיו צריכה להיות העבודה מצידינו
לקבל את הגאולה, שבזה תליא שלימות הגאולה, ועל זה אמר הרבי שאנו צריכים
לפקוח את העיניים ולראות את הגאולה, לבל נהיה כעוורים המגששים באפילה (וראה בזה גם
בתגובה הבאה - מאת הרב דוד שי’ אופן, איך שמבאר זה בטוב טעם ודעת במשלים
ודוגמאות).
ומה שהרבי מזכיר שכבר מוכנים שור הבר והלוויתן לסעודה, בנוגע לזה
כדאי שתיכנס לסירטון
התוועדות י"ב-י"ג תמוז תשע"ב, ותשמע (’מכלי ראשון’) כיצד הרב
יוסף יצחק אופן. הביאור מתחיל בשעה 01:04:25 בדיוק מתחילת הסרטון. מומלץ
ביותר!
ובנוגע למה ששאלת בסוף איך תתאים השקפת החסידות שהגאולה היא גילוי
אור אלוקי עם הייעודים הגשמיים דהגאולה, הנה אדרבה, זהו מהחידושים העיקריים דתורת
החסידות, שהעיקר הוא כשהדבר מתגלה לא רק לעילא לעילא בשמי השמים העליונים, אלא הוא
חודר ונמשך עד למטה מטה (כלשון הרבי: "למטה מיו"ד טפחים"), ועד
שנפעל שינוי כפשוטו בענייני העולם, שזהו העניין ד"דירה בתחתונים" (תניא
פל"ו) דווקא, והוא התענוג דהקב"ה, כמבואר בהמשך ההילולא (המשך
"באתי לגני" התש"י).
|
02/02/2014 |
לא להיות עוורים! (מערכת האתר)
וזה מה שכתב לנו המשפיע ר’ דוד
אופן מביתר עילית:
איתא בתורת שלום לכ"ק
אדנ"ע ע’ 16 ואילך: ידוע דב’ אלפים הראשונים נקרא תוהו וב’ השניים אלפים תורה
ואחרונים נקרא ב’ אלפים ימות המשיח ועין שם באריכות שלכן יט כסלו הוא פנימיות
הגאולה. ז. א. שימות המשיח הוא גם בזמן הגלות כי התנוצצות של משיח התחיל כבר
בימי הבעש"ט, אלא שיש בזה כמה שלבים.
כידוע שבי"ט כסלו נתגלה תורת חסידות
חב"ד שזה כבר הורדת השכינה שאלקות התלבש בשכל וכידוע שאדמוה"ז היה חכמה
היינו שירד אלקות בחכמה ואח"כ ע"י אדמוה"א בינה וכו’ עד לכ"ק
אד"ש שהוריד השכינה למטה בארץ היינו שחסידות שייך לכל אחד וכל אחד אפילו מי
שנמצא בדרגא הכי נמוכה יכול ושייך לכל החסידות שזה התבטא
בניצחון הספריה כפי שהרבי הסביר בשיחות תשמ"ו שהיה קיטרוג שהסיפריה שייכת רק
למשפחה היינו מיוחסים בדרגא גבוהה וע"י הנצחון שאפילו שופט למטה באוה"ע
פסק שהספרים והאדמו"ר שזה כולא חד, שייכים לכלל החסידים, וכל
ישראל בכלל חסידי חבד הם, היינו שזה שייך לכל אחד, וזה נקרא שהרבי עשה
את כל ההכנה לביאת המשיח היינו שכל אחד מישראל באיזה מצב
שיהיה יכול להתחיל ללמוד את כל החסידות שיש בספריה ולהגיע
ע"י התבוננות לאהבה ויראה בלב ועי"ז לקיום המצוות במחשבה בדיבור ומעשה בשלימות.
נוסף לכל זה הרבי שלח שלוחים כבר בכל העולם בכל
האופנים והוריד את החסידות למטה בארץ ע"י ריבוי השיחות והמאמרים שהוריד גם את
כל החסידות של האדמורים בשפה פשוטה ועד שהרבי הוריד ענינים הכי עמוקים באחדות ה’
המבוארים באריכות בהמשך ע"ב (וע"ב עצמו שהרבי הדפיס שעי"ז הרבי
הוריד זה ושייך זה לכל אחד) באותיות של נגלה בסיומי הרמב"ם בכל ההדרנים וכו’.
וזה נקרא שהשולחן ערוך ומוכן וישנו כבר שור הבר
ויין המשומר שיין קאי על יינה של תורה פנימיות התורה וזה באופן של שור הבר שזה
מרמז שזה באופן של נגלה, ובשפה של הלכה ובדרגא שלנו למטה בארץ, אלא שצריך לפקוח את
העינים, והכוונה בזה י"ל: למשל כמו עור יכול ללכת ביום והשמש מאירה בכל התוקף
והוא לא רואה ונופל ר"ל, ז.א. שצריך לפתוח את העינים וללמוד את החסידות של כל
הרביים ובפרט מאמרי ושיחות של הרבי ואז יכולים להשיג ולהרגיש אלקות כ"א לפי ערכו.
וברגע שאנו נתרומם מצידינו שזה
הרבי השאיר לנו ואמר וביקש והתחנן עשו כל מה שביכלתכם היינו שהוא עשה הכל והוריד
מלמעלה עד למטה ממש, ועכשיו צריך שהמטה יעלה וזה רק תלוי בנו, וברגע שנפקח את
העינים בחסידות כנ"ל אז הרבי יתגלה בעיני בשר בגשמיות, ויהיה
ע"י גילוי אלקות א"ס באופן של ראיה בעיני בשר.
בזה גופא יהיה ב’ תקופות: א’ טבע עולם כמנהגו
נוהג אבל יהיה גילוי אלקות ומלאה הארץ דעה את ה’ ולא יהיה שעבוד מלכיות וכו’. ב’
למעלה מהטבע תחית המתים וגר זאב עם כבש כפשוטו וכו’.
והרבי מוסיף שהרי בודאי יהיה זכו כי
פעלו כ"כ הרבה,ובאמת משיח כבר היה צריך לבוא וזה שלא בא עדיין זה לא
מובן כלל וכלל היינו שזה למעלה מהשכל עיכוב הגאולה, ולא
ח"ו שלא זכינו כדעת הטועים, כי הרבי אומר בשיחה מוגה שאין שום סיבה למה משיח
לא בא, והרבי אומר אמת, ואם היה סיבה שלא זכינו בגלל חטאים וכו’, אז
הרבי היה אומר שזה הסיבה שמשיח לא בא ח"ו בגלל חטאים, כמו שמשה רבנו אמר
שבגלל שחטאתם היא לא תצלח ואל תעלו והיה צריך ליכנס לארץ מיד ובגלל החטא אתם
התעכבתם.
(זה לא אומר ח"ו שאנחנו לא צריכים לתקן,
אלא אדרבה ע"י שנתקן זה יזרז את הגאולה וכל מעשה טוב מכריע וכו’ מ"מ
צריך לדעת שזה לא הסיבה לעיכוב הגאולה, כי עיכוב הגאולה הוא לא מובן היינו
שזה למעלה מהשכל, ורק שדברים טובים יכולים להתגבר על הלמעלה מהטבע הזה הלא מובן, ויביא
את הגאולה בקרוב ממש).
מכיון שזכו ממשיך הרבי
י"ל שבתחילת התקופה הראשונה יהיה כבר למעלה מהטבע גם בתקופה הראשונה, והרי
ידוע אומר הרבי שכשמשיח יבוא יקומו לתחיה הרבה צדיקים עוד לפני תחית המתים הכללי,
שזה בודאי לא ממנהגו של עולם, ונסיים בלשון הרבי בשיחה של ב’ ניסן תשמח מוגה
שנזכה בקרוב ממש שיהיה הקיצו ורננו דוד מלכא משיחא ויהיה הקיצו
ורננו שוכני עפר וכ"ק מו"ח אדמו"ר יקום עם כל רבותינו
נשיאינו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
|
02/02/2014 |
תשובות לד’ הקושיות (שמואל י)
שלום וברכה.
אענה בקצרה על השאלות אחת לאחת.
שאלה א: מה הכוונה
"ימות המשיח שבהם נמצאים עכשיו"?
מענה: בסמיכות לשנת תשנ"א
משמיע הרבי את בשורת הגאולה "הגיע
זמן גאולתכם", כלומר נמצאים אנו בזמן
הגאולה, אף שהגאולה עצמה עדיין לא באה
בפועל ממש. ונמצאים אנו בפועל "בעתה" של הגאולה [ובפרט ששנת תשנ"א היא גם בחינת עש"ק לאחר חצות היום]. והרבי
מראה
במאורעות התקופה, שהמשמעות של זמן
הגאולה יש לה ביטוי ממשי ומעשי בעולם כפי שכ"א
יכול להבחין בזה.
שאלה ב: מה הכוונה
"שצריכים לפתוח את העינים ולראות שמוכנים לגשת ולישב בשולחן הערוך במטעמי הגאולה"?
מענה: הרבי ברום מעלתו
ומדרגתו, ראה שהעולם כולו מוכן לגאולה, והר"ז מעין הענין דהאבות הטעימן הקב"ה העוה"ב בעודם בעוה"ז, וכעין
העניין הידוע בשם ר’ הלל מפאריטש בשם
אדמוה"ז שבפני נשמות גבוהות כרשב"י לא חרב הבית, אך הרבי רוצה שגם אנו נפקח את עינינו ונראה כך את המציאות, והוא ע"י לימוד
עניני משיח וגאולה בתורת הרבי, ומתוך התקשרות ובטול
מוחלט לרבי.
שאלה ג: מה יועיל שיהודי יראה
שהשולחן ערוך במטעמים, באם כל ענין הגאולה הוא גילוי אור א"ס
בעולם הזה הגשמי?
מענה: התועלת בזה, שכאשר
כ"א יראה שהעולם מוכן לגאולה, ובכ"ז משיח לא בא, אזי יבער באש קודש לעשות כל אשר ביכולתו הן הוא עצמו, והן על כל מי
שיש לו
השפעה עליו, לעשות עוד ועוד מחשבות דיבורים
ומעשים של תומ"צ בכדי להביא את הגאולה בפו"מ מיד.
שאלה ד: כיון שכל השקפתה של החסידות שהגאולה היא גילוי אור, מהו הקשר לכל
השקפת היהדות על הגאולה וגר זאב עם כבש וכיו"ב?
מענה: יש בזה ביאור נפלא מהרבי הובא בשערי גאולה ח"ב עמ’ רב
וז"ל: והביאור בזה גם הוא מובן על פי תורת החסידות, וכמבואר בד"ה כי פדה הוי’ את יעקב מאדמו"ר הזקן. ומאמר זה מאדמו"ר
הצמח צדק. שם מביאים את המשל הידוע שהקטן דרכו להתכעס ולהתקצף במהירות, ומיד מתחיל לשבור ולהרוס וכו’. משא"כ הבר דעת
שכלי שכלו רחבים יותר, אין הוא ממהר להתכעס, ואפילו בשעת כעסו הוא מאופק יותר
ואינו
דורס וכו’. כלומר, שככל שענין הדעת מרובה יותר,
נחלש תוקפן של המדות וכו’. ומזה מובן שלעתיד לבוא,
כאשר תהיה תכלית השלימות בידיעת ה’ - "כי מלאה הארץ דעה את הוי’ כמים לים
מכסים", הרי שכלל לא יהיו העניינים של כעס ודריסה וכו’, והדבר יפעל לא רק על מין המדבר, אלא גם על מין החי, מכיון שגם אצל
סוג החי ישנו ענין השכל, וכמובן ממאמר חז"ל "שועל פקח שבחיות", שמזה מובן שאצל כל החיות ישנו ענין השכל (אלא שהשועל הוא הפקח
שבכולם), וכפי שרואים במוחש, שבעלי חיים יש להם שכל בעניניהם, ובלשון הכתוב - "ידע שור קונהו". עכ"ל.
הצלחה רבה וכט"ס
|
03/02/2014 |
ערב שבת קודש לאחר חצות היום (מערכת האתר)
שלום!
בתגובה הקודמת הוזכר שאנו נמצאים ב"ערב שבת קודש לאחר חצות היום".
היות שעניין זה הינו יסודי ביותר, ראינו לנכון לבארו בקצרה:
ובכן:
יומו של הקב"ה הוא אלף שנים (עפ"י תהלים צ, ד), ולפי זה אותם ה"שית אלפי שנין דהוי עלמא" (סנהדרין צז, א) הם כנגד ששת ימי בראשית, והאלף השביעי הוא היום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים (שם).
ידוע שבערב שבת מתחיל התנוצצות אור השבת (ראה שער הכוונות עניין טבילת ערב שבת, פרי עץ חיים שער יח ריש פ"ג, ועוד) ולפ"ז באלף השישי מתחיל התנוצצות אור הגאולה, ובפרט מאמצע האלף השישי - שנת ת"ק - שהוא מכוון כנגד היום של האלף השישי (ראה אור החיים הקדוש פנחס כו, יט) ועוד יותר משנת תנש"א - שאז הוא "יום השישי אחרי חצות" (שמחלקים את ה-500 שנה שכנגד היום ג"כ לב’ חצאים) וראה בכ"ז בספר השיחות תנש"א ח"א עמ’ 297 ובהנסמן שם.
ולכן החל משנת תנש"א הרבי הכריז שאנו נמצאים בתוך ימות המשיח, והרבי דיבר על ענייני הגאולה בהיקף ובמימדים שלא נודעו קודם לכן, גם בזמן נשיאותו של הרבי.
|
04/02/2014 |
|
• נשיא הדור (משה)
מדוע לא חושבים את ר’ מ"מ מויטעבסק כאחד מנשיאי הדורות?
ר’ מנחם מענדל מויטעבסק נחשב כרבו של האלטער רעבע ועל דיברותיו (כמסורת ביד החסידים) מבוסס ספר התניא, ולאחר שנסתלק הר’ המגיד הוא היה למנהיג תנועת החסידים וא"כ למה הוא אינו נחשב כנשיא
|
29/01/2014 |
הגיע זמן הגילוי דחב"ד (שמואל אלבום)
לולא דמסתפינא, אולי י"ל דלאחר הסתלקות המגיד, כבר הגיע הזמן שיתגלה בעולם תורת חסידות חכמה בינה דעת דווקא, באופן של הבנה והשגה (ובשונה מחסידות הכללית שהיא באופן של ’קיצור’ ו’נקודות’ כידוע) ולכן, אף שרבינו הזקן קיבל מהרמ"מ מהאראדאק, אין מחשיבים אותו ממש בשלשלת הנשיאים, שמאותה עת שהגיע זמן התגלות תורת חסידות חב"ד יש למנות רק הנשיאים המבארים חסידות זו בהרחבת הדעת ובהבנה והשגה.
ולאידך, הבעש"ט והמגיד נמנים, כיוון דאז עדיין לא הגיע זמן התגלות החב"ד.
ומה שרבינו הזקן קיבל ממנו, אין זה קושיא כלל, שהרי רבינו הזקן קיבל גם (הרבה יותר) מר’ אברהם המלאך, ומר’ יששכר דב קאבלניקער וכו’ ובוודאי צדיקים אלו אינם נמנים בין הנשיאים.
וכ"ז כתבתי בדרך אפשר, ואין לנו עסק בנסתרות.
|
30/01/2014 |
הרבי שואל זאת! (מערכת האתר)
והנה תשובת המשפיע הרה"ח ר’ דוד אופן שליט"א כפי שכתב ושלח לנו:
הרבי בשמח"ת תשמ"ח שאל את השאלה הזו מדוע אין מונים את הרמ"מ מוויטעבסק בתור א’ מה’חסידישע אושפיזין’ ותוכן הביאור הוא, שנשיאי חב"ד הם שייכים לכלל ישראל, ואנו מונים רק מה ששייך לכלל ישראל, ומשא"כ הרמ"מ מוויטעבסק היה באמת רבו של אדה"ז, אבל עניין זה לא שייך לכלל ישראל.
|
31/01/2014 |
רבינו הזקן היה 'תלמיד חבר' שלו (שמואל י)
שלום וברכה!
בספר השיחות בלה"ק לאדמו"ר הריי"ץ נ"ע עמ’ קכב אות ב מתואר אדה"ז כתלמיד חבר להרמ"מ מהאראדאק (הלא הוא הרמ"מ מוויטעבסק), וממילא פשוט שלא היה בטל אליו כחסיד לרבי.
ובלקוטי דיבורים בלה"ק ח"א עמ’ 44 אות כה מביא שאדה"ז היה יותר מחודשיים אצל הרה"ק ר’ אברהם המלאך וקרא לו רבי בן רבי, והיה רק מספר פעמים אצל הרמ"מ [ולא מוזכר שהתייחס אליו כרבי] ע"ש. ומכ"ז משמע שאדה"ז לא התבטל אליו כרבי, וממילא לגבינו אין הוא נכנס בכלל הנשיאים.
הצלחה רבה, וכט"ס
|
31/01/2014 |
ר’ צבי בן הבעש"ט (אהרן דרברמדיקר)
מעניין לעניין באותו עניין:
לכאורה יש לשאול גם בנוגע לר’ צבי בן הבעש"ט, שהוא אף נהג בפועל בנשיאות במשך כשנה אחרי הסתלקות אביו, ורק לאחריה ’העביר’ הנשיאות להרב המגיד ממעזריטש, והיות שנהג בפועל בנשיאות, מדוע אין שום התייחסות איליו כנשיא?
|
31/01/2014 |
מהו נשיא הדור (משה)
מהתשובות שקבלתי הבנתי שאכן, ראוי היה שר’ מ"מ מויטעבסק אכן יהיה א’ מנשיאי הדור, אך הוא אינו נמנה ככזה משום שנשיא זהו אדם שקשור לכלל ישראל.
האם מישהו יוכל יותר להסביר מהו עניינו של נשיא, (אני יודע את המוסבר ב’ואתה תצווה’ שהוא רעיא מהימנא עם כל הפירושים שבזה) ברצוני להבין מהו הקשר של נשיא אל העם ועל פי מה נקבע מי הוא
|
31/01/2014 |
ראש בני ישראל (מערכת האתר)
שלום וברכה!
הקשר של הנשיא והעם מבואר בארוכה בתניא פרק ב’ וראה בנו"כ התניא שם.
עפ"י מה נקבע מיהו הנשיא? זה נקבע משמיא, וא"ת כיצד נדע אנו שפלוני בן פלוני הוא הנשיא, הנה על זה כבר נכתב שרשור ארוך במדור זה בעבר - היכנס כאן, ואם יהיו עוד שאלות, שאל וב"ה נענה כמיטב יכולתנו.
|
02/02/2014 |
בנוגע לר’ צבי בן הבעש"ט (ש.ל.)
בנוגע לר’ צבי בן הבעש"ט שאינו נמנה בין הנשיאים,
לכאורה הביאור הוא ’גָאר בפשטות’, שכיוון שרצונו של אותו צדיק היה שלא יהיה נשיא ומנהיג (ואולי הבין משמיא שעליו להיות על דרך השמונה נסיכי אדם המבוארים בתורה אור בדרושי חנוכה שבפרשת מקץ) א"כ עלינו לכבדו ולקיים רצונו כפי שצווה.
(ובוודאי לא דמי לנשיא שהי’ אצלו עניין ההסתלקות, שמה כאן עומד ומשמש אף להלן עומד ומשמש - סוטה יג, ב. ופשוט).
|
09/02/2014 |
|
• "יש" ו"אין" (עזריאל לוי)
במאמר ד"ה באתי לגני תשי"ד (המאמר השייך לשנה זו) סוף אות ה, וזה לשונו: "שהבכורה דעשו אינה אלא ביחס להאין שמברר את היש, דכיון שהאין בא ונמשך בשביל לברר את היש, הרי בהכרח לומר שהיש קדם להאין, ורק לאחרי שישנו מציאות היש יכול לבוא האין לבררו. אבל האין של יש האמיתי, בודאי קודם הוא להיש הנברא" ע"כ.
מהו הביאור ב’אותיות’ אלו "אין המברר את היש" ו"אין של יש האמיתי"?
אשמח מאוד באם תבארו את הדברים בשפה ברורה ופשוטה המתאימה גם לפשוטי העם כמוני.
|
27/01/2014 |
קיצור סדר ההשתלשלות (שמואל אלבום)
הביאור בקצרה הוא כך:
ידוע (ראה שער היחוד והאמונה פ"ד ואילך) שאם האור והשפע של הבורא היה מגיע לנבראים כמות שהוא, אזי הנבראים היו בטלים במציאות, ולכן קיים ’סדר השתלשלות’ שהאור יורד מדרגה לדרגה, ובכל דרגה האור מתמעט עד שהוא מגיע לנבראים.
בפרטיות יותר מבואר בתורת הסוד שהקב"ה צמצם את האור הבלי גבול, ואח"כ חזר והמשיך ’קו’ כלומר אור דקיק ומועט, ומקו זה (שגם הוא למעלה מהתלבשות בנבראים) נתהוו ’קוים’ דקים יותר, וכך נתהוו העולמות העליונים, והספירות, וכל הדרגות עד שהאור ’הותאם’ להתלבש בנבראים.
’סדר ההשתלשלות’ זה הינו מסכת ארוכה העוסקת בכל פרטי הפרצופים והעולמות העליונים, והוא מבואר בארוכה בקבלה ובדא"ח.
אך אם רוצים ’לסכם’ את כל העניין בקיצור ובתמציתיות, אזי מדברים באופן כללי על שתי הארות: א) האור הבלתי מוגבל (לפני הצמצום) והאור המוגבל (אור הקו, וכל ’הסתעפויותיו’) ולשתי הארות אלו אנו קוראים ’אין’. אך כפי שמוסבר באריכות בדא"ח, כל הארה נקראת ’אין’ מסיבה שונה לגמרי (ועד שהסיבה שאנו קוראים להארה הא’ ’אין’ היא סיבה הפוכה מהסיבה שבגללה אנו קוראים להארה הב’ ’אין’): שההארה הבלתי מוגבלת נקראת בשם ’אין’ משום שהיא בטלה בתכלית למקורה - עצמות אין סוף, ואינה ’תופסת מקום’ לעצמה כלל, ומצד ביטול זה היא נקראת ’אין’; אך ההארה הב’ נקראת אין לא מצד שהיא אינה תופסת מקום לגבי היש הנברא המתהווה ממנה, שהרי אדרבה, היא המקור של היש הנברא, וגם לא מצד הביטול שלה לבורא, שכן אם ביטולה היה כמו הביטול של האור שלפני הצמצום, אזי לא היו מתהווים ממנה נבראים החשים את מציאותם (וזו הסיבה שהיה הצמצום, שכן מצד הביטול בתכלית של האור שלפני הצמצום לא ייתכן שיתהוו נבראים המרגישים את עצמם ל’יש’), אלא הסיבה שהיא נקראת ’אין’ היא מכיוון שה’יש’ הנברא אינו משיג אותה, ועל כן בעולם המושגים שלו היא כמו לא קיימת. ונמצא שהפירוש בשתי דרגות ה’אין’ הוא שונה: ה’אין’ הראשון נקרא כך על שם ביטולו, וה’אין’ השני נקרא כך על שם שהוא ’אינו מושג’.
האור הבלתי מוגבל, נקרא ה’אין’ של ה’יש האמיתי, שכן כאמור הוא בטל לגמרי למקורו - הבורא שהוא היישות האמיתית, וההארה המצומצמת נקראת ה’אין’ של היש הנברא, שכן היא מקור הנבראים, שיישותם אינה אמיתית, אלא הם מתהווים ונבראים בכל רגע על ידי הבורא שהוא לבדו ה’יש האמיתי’ שמציאותו מעצמותו, ולא שח"ו הוא מקבל את מציאותו מאיזה עילה הקודמת לו.
במאמר זה של הרבי, הרבי מבאר שהכוחות הגלויים שבנשמה דהיינו השכל, הם מקבילים לדרגת האין של היש הנברא, ותפקידם לפעול ביטול בגוף, ולכן הם נקראים "אין המברר את היש", ומזה שמטרתם לפעול בה"יש" אזי ה"יש" הוא כמו קודם להם (במעלה) שהרי כוחות אלו של הנשמה נועדו למענו, אבל האין של היש האמיתי הוא מייצג את הבורא, והוא נעלה לגמרי מהתלבשות בגוף, ועל כן הוא וודאי קודם להיש הנברא.
|
29/01/2014 |
בסגנון אחר קצת (מערכת האתר)
לשואל היקר שליט"א,
הפנינו את שאלתך להרה"ח ר’ דוד
אופן שליט"א, והוא כתב לנו את הדברים הבאים:
הנה מבואר בחסידות בכ"מ (ראה בהמשך
רנ"ט ע’ מו ואילך) דיש ב’ בחי’ אין: א) אין האמיתי שזה האוא"ס שנמשך מעצמות
א"ס שכיון שמרגיש את מקורו ורוצה ליכלל בו והוא בבחי’ ביטול במציאות לגבי מקורו
ולא שייך עליו שום שם, ולהיותו אין ואפס עש"ז נקרא אין על העדר מציאותו, והשם אין הוא בו באמיתית ונקרא אין
העצמי כי בטל ומיוחד עם עצמות ולכן הוא מהווה את היש, כי התהוות היש הוא בכח העצמות
וע"י האור שמגלה את כח העצמות בהתהוות הנבראים, וכמ"ש באגה"ק לאדמוה"ז
שהאור הוא מעין המאור ולכן על ידו מתהווים הנבראים והוא קדם להיש, כי הרי בכוחו נתהווה היש אלא כדי שיהיה ההתהוות
בפועל גבול ויש ממש, צ"ל אין הב’ והוא אין של יש הנברא היינו שזה האור שבא לאחר
הצמצום ואע"פ שהוא באמת באין ערוך מהנבראים,
מ"מ הוא מקור לנבראים והוא אור שבא לפי ערך הנבראים להחיותם ונקרא אין ע"ש
שהוא אינו דומה להנבראים, וגם הם אינם משיגים אותו שלכן הם קוראים לו אין והוא גורם
שיהיו בבחי’ גבול ויש, ע"י שמסתיר עליהם ע"י התלבשותו בספירת המלכות שמעלימה
ומסתירה על הנבראים. ואח"כ ע"י עבודת האדם יורד אור זה לברר אותם, שזה האין
שמברר את היש.
עפ"ז יובן מ"ש במאמר בשם הצ"צ
(עין קיצורים והערות לתניא ע’ מח ואילך), דזה שעשו הוא הבכור הוא לגבי האין של יש הנברא
שזה בא אחרי היש, כי בריאת היש הוא בכח העצמות והאור א"ס דוקא, כי הוא לבדו
בכוחו ויכולתו להוות יש מאין (כמ"ש לעיל).
ואח"כ בא האור להחיותו ולבררו שזהו האין של יש הנברא, ובמילא מובן שבאין של היש
האמיתי שמיוחד עם עצמות כנ"ל ומשם הוא שרש נשמות ישראל חלק אלוקה, הנה אין זה,
בודאי קודם להיש ובדרגא זו אין שום שליטה לנפה"ב, אבל באין של יש הנברא שזה אור
ששייך לסדר השתלשלות ועד"ז בהארת הנשמה שמתלבשת בגוף בשכל וטו"ד שם אפשר
לנפה"ב להעלים כי היש קדם לאין של יש הנברא.
לסיכום יש ב’ דרגות ביעקב ועשו: א) בסדר
השתלשלות בעולמות עשו בכור, שזה היש ששרשו מעולם התוהו, קדם ליעקב עולם התיקון אצילות,
שזה האין של יש הנברא אור של סדר השתלשלות שמברר את היש. ב) בשרש שלמעלה מעולמות יעקב
הוא הבכור כי שרשו באין העצמי שקשור עם עצמות א"ס ולכן כשמתגלה דרגה זו אין שליטה
לעשו ונפה"ב, ולכן לקח יעקב הבכורה במרמה שזה לא עפ"י סדר השתלשלות, ואוהב
את יעקב ואת עשו שנאתי (ובאמת יש דרגא באמצע שאח עשו ליעקב שהם בהשוואה מצד חיצוניות
של אוא"ס אבל אין כאן המקום להאריך בזה).
|
30/01/2014 |
|
• נשמה ומצוות (עזריאל לוי)
בתורה אור פרשתנו (משפטים) ד"ה שש שנים יעבוד:
"כתיב ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עלאין. והיינו היומין הם לבושים הנעשים להנשמה מהתורה ומצות . . והיינו שלבושים אלו הם כדי שתוכל הנשמה להנות מזיו השכינה ולאשתאבא בגופא דמלכא שזהו ע"י לבושים אלו הנעשים מהתומ"צ ששרשן מאד נעלה מבחי’ גופא דמלכא ממש רק שירדו להיות לבושים" וכו’.
כלומר: כדי שנשמה שהיא בעלת גבול תוכל ליהנות מזיו השכינה - זקוקים למצוות שמהם נעשה ’לבוש’ לנשמה, ועל ידו תוכל לקבל את האור (וראה באריכות באגה"ק בתניא סי’ כט, ובד"ה ואברהם זקן התשל"ח ובכ"מ).
לכאורה צ"ע דמה מוסיפים המצוות על הנשמה, הרי גם הנשמה בשרשה היא חלק א-לוה ממעל ממש אלא שירדה ונעשית בחי’ נברא, וכן המצוות הם רצון העליון, וירדו ונתלבשו בעניינים גשמיים, ומאי אולמי’ האי מהאי?
|
23/01/2014 |
ההבדל בין מצוות לנשמה (מערכת האתר)
שלום!
שאלתך המעניינת נשאלה באחד משיעורי הרב (ד"ה ואברהם זקן התשל"ח - שיעור שני) והרי תשובתו לפניך כפי שנלקחה מתמליל השיעור שבאתר:
ההבדל בין מצוות לנשמה
הרב חידד את הבדל בין מצוות ובין הנשמה, שלכאורה מהו ההבדל ביניהם, ששניהם שרשם למעלה מעלה, ושניהם ירדו לעוה"ז. וביאר הרב, שהנשמות נקראו ’בנים’ (וכדכתיב (דברים יד, א) "בנים אתם להוי’ א-להיכם") והבן אמנם נמשך ממוח האב (תניא פרק ב), אך לאחר שנולד נעשה מהות בפני עצמו, ודביקותו באב אינה ניכרת, וכפי שאנו אומרים (בברכת ’א-להי נשמה’) "נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה" וכו’ ולכאורה כיצד ניתן לדבר על הנשמה ולומר "טהורה היא" עוד קודם שבכלל נבראה? אלא זו דרגת הנשמה קודם שירדה ונעשית נברא, ואכן אז נקראת היא טהורה, ולאחר מכן ירדה לעולם הבריאה ("אתה בראתה") ולעולם היצירה ("אתה יצרתה") ועד לעוה"ז ("אתה נפחתה בי"), אך התורה והמצוות הם ’אור’ (וכדכתיב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור") ואור תמיד דבוק במאור (=מקור האור) - שכשיש הפסק בין המאור ובין קרן האור - אזי מתבטלת כל מציאותה של קרן האור (ראה באריכות בשיעור החמישי בד"ה גדול יהיה כבוד הבית תשכ"ב).
בכבוד רב, שמואל אלבום
|
24/01/2014 |
קיום המצווה - מסיר ההגבלות (שמואל י)
נקודת הענין שע"י קיום המצות למטה בגוף הגשמי וכו’ משלמת הנשמה את הכוונה של דירה בתחתונים,והוא פנימיות הרצון, ועי"ז יוצאת הנשמה מכל ההגבלות ומגיעים עד העצם, עיין במאמרי חג השבועות תשט"ז.
|
25/01/2014 |
|
• סעודה שלישית (נריה)
רציתי לשאול מדוע לא נוהגים בחב"ד לאכול סעודה שלישית בשבת?
|
23/01/2014 |
הרבי הקדיש לכך שיחה שלימה (מ. ראבינאוויטץ)
יעויין בליקוטי שיחות חלק כ"א עמ’ 84 ואילך שיחה ארוכה המבארת את העניין עפ"י נגלה ועפ"י חסידות.
|
24/01/2014 |
|
• הבירור האחרון (מנחם צ’צ’יק)
במאמר יתרו תשכ"ד ד"ה וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור (מיוסד על קונטרס להבין לקיחת אנשי חיל שנאמר ע"י כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח) מבאר שבני ישראל שאין עומדים בנסיונות וממירים דתם בין האומות משום שלעתיד לבוא יתבררו ויתלבנו וירשיעו הרשעים ואלה מהערב רב יתבררו וישאר כסף נקי בלא פסולת, וא"כ מהו הענין שכ"ק הרבי שלח שלוחים לטרוח ולהחזיר את אלו שלא עמדו בנסיונות?
|
21/01/2014 |
כי לכל העם בשגגה (שמואל י)
הרבי במאמר שם עמ’ קיט בד"ה אמנם כותב להדיא לגבי אותם שיצאו מגדר כלל ישראל וז"ל אך ענין זה הוא רק באופן היוצא מן הכלל עכ"ל , והרי זה ע"ד מש"כ התניא בפי"ח דאפי’ קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדה"ש על הרוב ע"ש ומבואר דאיכא מיעוטא דמשתמדים רח"ל. אך כ"ז הוא מיעוטא דמיעוטא, וכלל ישראל הם בגדר ועמך כולם צדיקים, ולכל העם בשגגה,ולכך שלח הרבי שלוחים בכל קצוי תבל לעלות ולהאיר את הנה"א בכלל ישראל עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
|
21/01/2014 |
בהדי כבשי דרחמנא למה לך (שמואל אלבום)
בנוסף על מה שכתב המגיב הקודם, פשיטא שהמבואר במאמר אין זה הוראה עבורנו שלא להתעסק בקירוב אחינו בנ"י, ובפרט שרובם ככולם הם תינוקות שנשבו, ואין זה מצד רוע בחירתם ח"ו, והגע עצמך (כפי שהרבי תמיד נהג לומר לאלה שעוררו בשעתו על פעולות ה’קירוב’): אם הי’ בנו יוצא ר"ל לתרבות רעה (שזה כבר מצד רוע בחירתו!) האם גם אז הי’ אומר שזה ראיה שאינו שייך לכלל ישראל, או שהי’ עושה כל מה שביכלתו (והרבה יותר מכך) להעמידו בקרן אורה? ועל אחת כמה וכמה בתינוקות שנשבו!
והמבואר במאמר הוא רק שאחרי שאנו עשינו כל מה דאפשר, ובכ"ז נמצא (והוא מיעוטא דמיעוטא כנ"ל בתגובה הקודמת) עניין שלא הצלחנו לפעול, אזי גם זה הוא בהשגחה עליונה וכמבואר במאמר.
ובוודאי אין כל וויכוח בזה, והלכה פסוקה היא דכל ישראל ערבים זה לזה, וכידוע שגם אלו שהי’ להם הדבר קשה בתחילה (חוגי המתנגדים כו’) הנה היום הם יוצאים בראש בכל ענייני הקירוב בעוז ותעצומות.
(לשלימות העניין, עיין גם בהמכתבים שבתחילת ’קונטרס ומעיין’ שם מבואר מי יש לקרב, ומי יש לדחותו בשתי ידיים, ואכמ"ל).
ויה"ר שנזכה לראות כיצד עומד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ועד שילחום מלחמות ה’ וינצח, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל, תיכף ומיד ממש.
|
22/01/2014 |
לא ידח ממנו נידח (מערכת האתר)
לפלא על השאלה, שהרי במאמר לא נאמר כלל שלאותם רשעים לא יהיה תיקון, ופשיטא דלעת קץ גם להם יהיה תיקון, שהרי "לא ידח ממנו נידח" (עפ"י שמואל ב יד, יד, וראה שו"ע רבינו הלכות ת"ת ד, ג, ותניא פל"ט - ובאריכות גדולה באג"ק ח"א פה), והמבואר במאמר הוא רק שיתברר ויתלבן שהוא רשע גמור בלי תערובת טוב, אך היות שהוא מישראל, בוודאי - שאחרי שלב הבירור הנ"ל - יתוקן גם הוא, ולכן הרבי שולח שלוחים לתקן את כולם, שכעת אנו כבר לאחר הבירור (הנעשה בזמן הגלות), ועכשיו שאנו בדור הגאולה - אזי אנו פועלים את התיקון, לתקן עולם במלכות ש-די.
בשם הרה"ח ר’ דוד שי’ אופן - משפיע בביתר עילית
|
25/01/2014 |
לתועלת הרבים (מערכת האתר)
היות שהאג"ק (חלק א תשובה פה) שהוזכרה בתגובה הקודמת הינה יסודית ביותר במשנת הרבי (ואף הובאה בעבר בפורום זה) - אנו מביאים כאן לינק ישיר אליה: לחץ כאן
לחץ כאן
|
25/01/2014 |
|
• החשיבות של תפילין וציצית, ק"ש ותפילה (עקיבא מ.)
יש לשאול, מדוע בווידוי בקריאת שמע שעל המיטה אנו מזכירים במיוחד את מה שפגמנו בד’ מצוות אלו - תפילין, ציצית, ק"ש ותפילה, דממה נפשך, או שנזכיר את כל המצוות, ואם אי אפשר לפורטם כי רבים הם, א"כ במה נתייחדו ארבעת מצוות אלו דווקא?
|
20/01/2014 |
חיוב סקילה על ביטול קריאת שמע?! (מערכת האתר)
לעקיבא היקר:
רבינו הזקן כותב באגרת התשובה סוף פרק ז וזה לשונו:
"...ולכן סידרו בק"ש שעל המטה לקבל עליו ד’ מיתות ב"ד . . שעפ"י הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי’ כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל ק"ש פוגם באות יו"ד ותפילין באות ה"א וציצית באות וי"ו ותפלה באות ה"א וכו’. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאים וביטול תורה כנגד כולן".
ובהערת הרבי שם: "ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עוונות וחטאים - לאיזה אות שייכים, ובמילא לאיזה מד’ מיתות בי"ד".
הווי אומר: כל מצווה שייכת לאחת מד’ אותיות שם הוי’, רק שחכמי הסוד גילו לנו במפורש רק בנוגע לד’ מצוות אלו דק"ש תפילין ציצית ותפילה, "ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עוונות וחטאים לאיזה אות שייכים".
ובעומק יותר י"ל עפ"י מה שמבאר אדמו"ר האמצעי בדרך חיים (שער התשובה פי"ד) שהרי בוודאי לא מצינו בשום מקום שיתחייבו סקילה על ביטול ק"ש או שאר מיתות על ביטול תפילין ציצית ותפילה, אלא שהעניין הוא שהעבירות החמורות שחייבים עליהם מיתת בי"ד גם הם קשורים באותיות שם הוי’, וממילא ע"י קריאת ק"ש היה אפשר לתקן כל העבירות הקשורות באות יו"ד, והיות שביטל ק"ש אזי נשאר הפגם, וממילא חייב מיתה, וא"כ הכוונה במה שאומרים מה שפגמתי בק"ש הוא לכל העבירות הקשורות באות יו"ד, שעל ידם נפעל העדר העניין דק"ש (במובנו הרוחני, וע"ד מאמר חז"ל (שבת קה, ב) "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", שבכעס יש את העניין דע"ז (וראה אגה"ק סימן כה), וכיוצא בזה).
והסיבה שמדגישים דווקא מצוות אלו, י"ל (וראה בדרך חיים שם באריכות) שהם ד’ עניינים כלליים בעבודת ובקשר האדם לקונו:
ק"ש - קבלת עול מלכות שמים;
תפילין - שעבוד המוח והלב (כמבואר בסידור) ועד ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין" (קידושין לה, א);
ציצית - זכירת כל המצוות (וכדפירש"י שציצית בגימטריא 600, וח’ חוטין וה’ קשרים עולה תרי"ג);
תפילה - חיבור הנפש ודביקותה באלוקות (ראה בארוכה בשיעורים בד"ה לא הביט אוון ביעקב שבליקוטי תורה פרשת בלק).
ועד שכנ"ל, כל המצוות קשורים בד’ עניינים אלו, ועל ידם נעשה תיקון כל הפגמים שבכל המצוות.
בכבוד ובברכה,
שמואל אלבום - בשם הרבנים: הרה"ח ר’ מיכאל גאלאמב שליט"א (קראון הייטס); הרה"ח ר’ שמואל יודייקין שליט"א (בני ברק) והרה"ח ר’ דוד אופן שליט"א (ביתר עילית).
|
21/01/2014 |
רחמנא ליבא בעי (מ. ראבינאוויטץ)
אולי יש להוסיף:
ד’ מצוות אלו - ק"ש תפילין ציצית ותפילה - קשורים במיוחד בעבודת הלב, ונתחיל ממטה למעלה:
תפילה - "עבודה שבלב" (ריש תענית);
ציצית - על ידה נפעל "ולא תתורו אחרי לבבכם" גו’ (במדבר טו, לט);
תפילין - כנגד המוח וכנגד הלב;
קריאת שמע - ע"י ההתבוננות ד"שמע" מגיעים ל(המשך הכתוב) "ואהבת את ה"א בכל לבבך" גו’.
ואולי י"ל בפרטיות יותר, שבד’ מצוות אלו מודגש ההתבוננות (במוח) המביאה למידות שבלב:
תפילה - מיוסדת על עניין ההתבוננות הן ההתבוננות שקודם התפילה, והן העניין דכוונת התפילה (שבשעת התפילה);
ציצית - "וזכרתם את כל מצוות הוי’"; "למען תזכרו" (במדבר שם) - וכידוע של"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות חכמה (ריקנטי ס"פ שלח);
תפילין - הוא גם כנגד המוח;
וק"ש - עניינו ההתבוננות ביחוד ה’ - "שמע" מלשון הבנה (ראה בארוכה ב’תורה אור’ בראשית א, א).
והבן.
|
21/01/2014 |
כך הוא הסדר בשולחן ערוך! (הנל)
יש להוסיף עוד שבשולחן ערוך אזי המצוות הראשונות שהוא דן בהם הן ד’ מצוות אלו - ציצית, תפילין, ק"ש ותפילה!
|
22/01/2014 |
תפילה אינה מדאורייתא! (עקיבא מ.)
עדיין אין מובן לי: שהרי לרוב הדעות חיוב התפילה אינו מהתורה אלא מדרבנן, וא"כ כיצד מונים את מצוות התפילה במקביל למצוות ק"ש תפילין וציצית שהם מהתורה?
|
22/01/2014 |
התפלה היא חובה של תורה ממש (שמואל י)
כתב רבינו הזקן בקו"א (קסב,א) וז"ל והיא חובה של תורה ממש למביני מדע תועלת ההתבוננות ועומק הדעת קצת וכו’ עכ"ל ע"ש.
|
22/01/2014 |
מחלוקת הראשונים (עקיבא מ.)
בעניין זה אם תפילה היא מהתורה או לא, מצינו מחלוקת הראשונים, שהרמב"ם כותב (ספר המצוות, מצווה ה) שיש חיוב מהתורה להתפלל בכל יום, אלא שחז"ל קבעו להתפלל שלושה פעמים ביום, וכן הם קבעו את נוסח וסדר התפילה, עיין שם, אך הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות) חולק עליו, וסובר שהחיוב מהתורה להתפלל הוא רק בעת צרה, ומי שאינו נמצא במצב כזה אינו חייב כלל להתפלל (אפילו לא פעם אחת ביום), וחיוב התפילה הקבוע הוא רק מדרבנן (וכן דעת עוד הרבה ראשונים).
האם דברי אדמו"ר הזקן עולים בקנה אחד רק עם דעת הרמב"ם?
|
23/01/2014 |
האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם (מערכת האתר)
ידוע לשון רבינו הזקן (אגרות קודש שלו
ח"א עמוד לג) ש"האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם", ואחד
הביאורים בזה (איך זה מתאים עם דברי הראשונים דס"ל שתפילה היא מדרבנן - ורבינו הזקן בשולחנו (או"ח קו, ב) כותב על שיטתם "וכן עיקר"), שהרי
לדעת כל הראשונים ישנו חיוב על האדם להתפלל בעת צרתו, והצרה הגדולה ביותר היא
"מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה" (תהלים קיח, ה), שהנשמה שהיתה ב"מרחב"
סמוכה על שולחן המלך ומושרשת בעצמותו ומהותו ית’ ירדה ל"מיצר"
לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולא מיבעי מי שחטא ופגם את נשמתו בחטאים
ועוונות, אלא אפילו צדיק גמור, ואפילו מלאכים שבעולמות עליונים, הרי כל העולמות הם
מוגבלים, ולכל תכלה ראיתי קץ, ונחשבים כ"מיצר" לגבי האין סוף (ואדרבה,
ככל שנמצאים במצב נעלה יותר עוד יותר מרגישים את ריחוק הערך שבין נברא ובורא, גבול
ובלי גבול, ועל דרך מאמר הזוהר (תיקוני זוהר קלה, ב): "כתר עליון אע"ג דאיהו
אור צח ומצוחצח אוכם (=שחור) הוא קדם עלת העילות"), וזעקת הנשמה והבריאה כולה
היא לצאת מן המיצר ולהגיע אל המרחב, וע"י הצעקה שבתפילה אכן יהודי מקשר עצמו
עם הבורא בעצמותו.
ועל ’צרה’ זו וודאי יש חיוב (מה"ת)
להתפלל בכל יום, ועד שנזכה באמת לאשתאבא בגופא דמלכא, באותו הזמן שישראל
וקוב"ה יהיו חד ובאופן גלוי ממש.
בעניין זה דתפילה מה"ת ראוי ללמוד
בעיון את ריבוי המאמרים העוסקים בזה בתורת הדא"ח, ולמשל בסדרת השיעורים הנ"ל במאמר ד"ה לא הביט אוון ביעקב (ליקו"ת
פרשת בלק) שם מבואר בארוכה דמה שלא נמנית התפילה במניין המצוות היא משום שרמ"ח
המצוות הם כנגד רמ"ח איברים, והתפילה היא חוט השדרה המעמדת את כל האיברים ומחיה
אותם, עיין שם אריכות גדולה בזה. וראה גם ’תורת מנחם התוועדויות’ חלק כז (שנת ה’תש"כ)
עמוד 49 ואילך.
בכבוד רב, שמואל אלבום
|
23/01/2014 |
לכן כתב רבינו הזקן "עפ"י הסוד" (מערכת האתר)
בנוגע לשאלה איך ייתכן חיוב סקילה על ביטול ק"ש, הנה יש להוסיף בזה את דברי הרבי (הובאו ב"שיעורים בספר התניא, ביאורים באגה"ת, פרק ז) שלכאורה יש להקשות עוד יותר, איך ייתכן שכל יהודי יתחייב בכל יום ד’ מיתות בי"ד (כלומר יש כאן ג’ ענינים: א) כל יהודי (ואפילו צדיקים); ב) בכל יום; ג) כל ד’ מיתות בי"ד?
ומבאר שם שלהכי כתב רבינו הזקן שהוא עפ"י הסוד, כלומר שעפ"י הסוד אזי יש חיוב סקילה כשפוגם באות יו"ד של שם הוי’ וחיוב שריפה כשפוגם באות ה"א וכו’ והיות שכל המצוות קשורות בד’ אותיות שם הוי’, אזי ייתכן שאם פגם בדקות בכוונת ק"ש אזי עפ"י הסוד יש כאן חיוב סקילה (וקצת לקרב זה אל השכל איך ייתכן חיוב סקילה על מה שלא הוזכר כן בפירוש התורה - י"ל שהוא על דרך מאחז"ל (שבת קה, ב - הובא לעיל) "כל הכועס כאילו עובד ע"ז" היינו שבכעס יש (בדקות) העניין דע"ז, וממילא יש גם (בדקות) העניין דחיוב מיתה), עיין שם באורך.
בשם הרה"ח ר’ דוד אופן - משפיע בביתר עילית
|
25/01/2014 |
מראה מקום נוסף (ש.ל.)
בקשר לעניין של תפילה מדאורייתא או מדרבנן, והסתירה שיש בזה כביכול ממה שכותב רבינו הזקן בשולחנו (או"ח קו, ב) ובאגרות קודש שלו (כפי שהובא בפנים) -
ראה באגרות קודש כ"ק רבינו חלק י"ב ד’ רכה וזה לשונו:
במש"כ ע"ד אגה"ק של אדה"ז דתפלה דאורייתא וכו’ (ראה העתקתה בס’ משנת יואל - לר"י דיסקין - ומה שהעיר שם).
והנה לכאורה קשה ממש"כ בשולחנו (חאו"ח סק"ו סוס"ב) "וכן עיקר". ויש לתרץ עפמש"כ בשער הכולל בתחלתו. אבל ראה פס"ד להצ"צ חי’ על הרמב"ם הל’ תפלה. - ומחוורתא דאין כוונת אדה"ז באגה"ק הנ"ל לחוו"ד בכלל אם תפלה מה"ת (ולכן לא כתב שהאומרים שהיא מדרבנן "טועים", אלא ש"לא ראו מאורות מימיהם"), אלא תוכן האגרת להראות טעות אלו שרצו להתפלל בחפזון וכו’ מפני שהתפלה דרבנן, וע"ז בא המענה וביאור גודל טעותם, כי בזמן הזה של המתפללים בחפזון והמלעיגים וכו’ היא יסוד כל התורה וכו’. עיי"ש. ועיין היטב זח"ב רב, ב.
אך מובן שאין זה סותר למה שנכתב בכל התגובות הקודמות. ופשוט.
|
08/02/2014 |
|
• שאלה ובקשה (אורח)
האם למישהו מהגולשים ידוע כיצד משיגים דרך הדואר האלקטרוני את ה'חסידישע פרשה' של הרב לוי געלב (לא את הספר אלא את הדף שיוצא כל שבוע)?
אשמח אם מישהו מהגולשים יעדכנני בזה.
|
20/01/2014 |
בשמחה רבה: (לוי)
תשלח מייל לכתובת: info@maamaronline.com
|
21/01/2014 |
|
• שאלה (ק.)
האם הרב יכול לציין מקורות לשיטת הרבי שכל עם ישראל יגאל ואפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות. ולכאורה בגמרות מצויין שיש רשעים שנידונין בגיהנום עד עולם למשל, וגם במלחמת גוג לא כולם יעברו זאת בשלום. (אני מתכווין גם מה הרבי מסביר וגם באופן כללי מקורות אחרים) פשוט לא מאנ"ש כשלומדים זאת מקשים כנ"ל)
|
13/01/2014 |
מקורות (שמואל י)
סה"מ תשי"ב עמ’ קצו.
התוועדויות תשי"ג ח"א עמ’ 324-326
התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ’ 159 הערה 78.
|
14/01/2014 |
מקורות + לינקים (שמואל אלבום)
לק.
בנוגע לשאלתך, הנה הרבי כתב "קונטרס" מיוחד העוסק בכל הנושא, לא נוכל להעלות כאן את כל האריכות, כי קצר המצע מהשתרע. אך כנס לאגרות קודש חלק א תשובה פה, ושם תוכל להשביע את נפשך.
לשלימות העניין, ראה גם באגרות קודש חלק ב תשובה ר.
יישר כוח גדול לשמואל על המקורות שהובאו לעיל.
בכבוד רב
|
15/01/2014 |
מתואר בספר תלמידי הבעש"ט (משה וויס)
אם אינני טועה, הרי שבספר תורת המגיד מזלאטשוב (שיצא ע"י מוסדות זוועהיל) מתואר באחד ההערות בטוב טעם איך שהמשיל המגיד את בואו של המשיח, והאיך כל בני ישראל אפילו הרחוקים יבואו לקבל פניו, עד שלבסוף ישאר יהודי אחד רחוק מאוד מאוד שלא ירצה להגיע, ואז אומות העולם יביאו את אותו היהודי האחרון מתנה למלך המשיח
|
27/01/2014 |
|
• סילוק השכינה הייתכן גם בדור ה-7 ? (מנחם )
אנו הרי דור ה-7 שמוריד את השכינה ממש בארץ ע"י אתכפיא וכו’ האם זה רק צד אחד מורידים
ומה עם כל העבירות שעושים אנשים האם הם לא מסלקים את השכינה חזרה לעולמות לרקיעים העליונים יותר ?
אם כן איך אנו מורידים לארץ ממש ? הרי זה לכאורה נסתלק ע"י העבירות יותר רחוק מרקיע ללמעלה ?
|
08/01/2014 |
תפקיד הדור השביעי להביא למצב ש’יתמו חטאים מן הארץ’ (שמואל י)
התפקיד שלנו כדור שביעי הוא להביא למצב ש’יתמו חטאים מן הארץ’ ע"י קירוב כל ישראל לאביהם שבשמים, שזהו כל ענין מפעלו המופלא של הרבי בשליחת שלוחים בכל קצווי תבל.(ומלבד זאת רוב רובם של החוטאים הם בבחינת תינוקות שנשבו, וכמו"כ במצב הפרוץ של הדור מה יעשה הנער ולא יחטא . ולכל העם בשגגה).
|
10/01/2014 |
הורדת השכינה למטה, עכשיו! (מערכת האתר)
למנחם
הפנינו את שאלתך לרב מנחם דב דוברוסקין שליט"א, וענה לנו כך:
שתי תשובות בדבר:
א) חסידות עוסקת רק בחיוב וב’אור’ (וכמאמר חז"ל (עירובין סה, א) "אנן פועלי דיממא אנן") ולא בשלילה, אך ברור כי "מכלל הן אתה שומע לאו", שכמו שנמשכים ענייני אלוקות ע"י תומ"צ (ובלשון המאמר ’אתכפיא’ ו’אתהפכא’) כך ’מסתלקים’ עניינים’ מסויימים ע"י העניינים הבלתי רצויים, ובכ"ז חסידות מדברת על מה שנמשך, וכנ"ל.
ב) י"ל דהעניינים הבלתי רצויים מתמרקים ע"י ייסורי הגלות, ובפרט הייסורים הנוראים שהיו בדורות האחרונים (ובפרט בדורו של הרבי הקודם), ובוודאי אין אתנו יודע עד מה במהלכי הקב"ה, ורק מה שגילה אותנו ע"י עבדיו הנביאים שכעת תפקידנו להוריד השכינה למטה בארץ.
ונזכה זעהן זיך מי’ן רבי’ן דאָ למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
שמואל אלבום בשם הרב דוברוסקין
|
10/01/2014 |
רק בכוח הרבי שבכל דור נפעל שהשכינה לא תסתלק ויותר מכך שתומשך הלאה למטה. (מנחם )
כך חייב לומר כי אחרת איך היה אצל משה רבינו שהיה חטא העגל ולמרות כך לא נסתלקה השכינה לרקיע יותר עליון ?
ויותר מכך משה המשיך רק רקיע אחד ללמטה ממש .
כך היא דעתי . אשמח לשמוע דעות אחרות בזה .
|
11/01/2014 |
|
• אנו דור ה-7 שמורידים השכינה; מי הוא הדור הראשון? (מנחם )
האם אדמוה"ז הוא הראשון ? א"כ מה עם הבעש"ט והה"מ לא הורידו ?
או שהכוונה שהעבודה שלנו היא כמו הדור ה-7 שהיה בזמן משה רבינו שהוריד השכינה ואין עכשיו הראשון אלא כולם יחד מהבעש"ט הורידו ואנו פועלים כדור ה7 ממש למטה להוריד השכינה ??
|
08/01/2014 |
הדור השביעי לאדמוה"ז (שמואל י)
תכלית הבריאה היא להיות לו ית’ דירה בתחתונים. הבעש"ט והה"מ אמנם ייסדו את שיטת החסידות הכללית, אך לא הורידו הדברים לרמת השכל האנושי. רבינו הזקן מייסד חסידות חב"ד, ייסד שיטה חדשה
להביא את הענינים הכי נעלים ונשגבים בפנימיות התורה, לידי הבנה בשכל האנושי ואף בשכל דנה"ב כידוע, והוא הוא אמיתת ענין הדירה בתחתונים, ובענין זה הרבי הוא השביעי לראשון, ואנו הדור השביעי.ועיין במאמר ש"פ משפטים תשמ"ח שאומר הרבי וז"ל שהנשיא של דור זה האחרון בגלות והראשון של הגאולה יש אצלו ענין החידוש והנפלאות באופן מיוחד לגבי הנשיאים בכל הדורות שלפנ"ז עכ"ל.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מה"מ לעולם ועד.
|
09/01/2014 |
ע"ד הצדיקים שלפני אברהם אבינו (מערכת האתר)
נראה להוסיף על דברי הכותב הקודם שליט"א שזה על דרך שגם לפני אברהם אבינו היו צדיקים עליונים ביותר, וכמו אדה"ר, חנוך, מתושלח, נח, שם וכו’ - שעל כל אלו נכתבו תארים מופלגים ביותר בכתובים ובחז"ל, ובכל זאת המדרש מונה רק את שבעת הצדיקים מאברהם אבינו ועד למשה רבינו שהם הורידו את השכינה, והעניין בזה שרק מאברהם אבינו הותחל לחבר העולם עם אלוקות, שהרי ב’ אלפים תורה מתחילים מאברהם אבינו (ראה סנהדרין צז, א, ובכ"מ) שהתורה עניינה חיבור העולם עם אלוקות (וכמבואר בד"ה באתי לגני תשי"א שאברהם קרא בשם ה’ א-ל עולם ולא א-ל העולם עיין שם), וזה העניין של שבעת הצדיקים עד כי משה שהוא השביעי (וכל השביעין חביבין) הוריד השכינה למטה בארץ ע"י שבנה המשכן שעליו נאמר (שמות כה, ח) "ושכנתי בתוכם" (ולכן גם בדורות שלאחרי אברהם אבינו נזכרו רק הצדיקים הקשורים עם משה רבינו, וכפי שמונים שם מבין כל השבטים דווקא את שבט לוי) - והצדיקים שלפני זה י"ל שהם הכינו את האפשריות שיוכלו לבוא שבעת הצדיקים ולהמשיך השכינה למטה.
ועד"ז אנו מונים רק את שבעת הנשיאים החל מרבינו הזקן, שדווקא אז התוחל ביאור ענייני אלוקות באופן של הבנה והשגה, ועד לאופן ד"יתפרנסון מיניה" (תיקוני זהר סוף תיקון וא"ו) שזהו המשכת השכינה למטה ממש, שהאדגם נעשה חדור בענייני אלוקות, והבעש"ט והרב המגיד הכינו את הבסיס והתשתית לזה ע"י גילוי החסידות הכללית בדרך של אמונה, וכמו שהצדיקים שלפני אברהם אבינו סללו את הדרך לעבודתו של אברהם אבינו, וכנ"ל.
שמואל אלבום - בשם הרב מנחם דב דוברוסקין שליט"א
|
10/01/2014 |
|
תודה רבה על המענה המפורט והמושלם . (מנחם )
|
11/01/2014 |
|
• קריאת התורה (מענדי)
האם יש מקור למנהג שהחל להתפשט במחננו, שבשנת האֵבֶל על האָבֵל לקרוא בתורה בימים ב’ ו-ה’ ובמנחת שבת?
|
09/01/2014 |
המקור המבוקש (המערכת)
המקור מפורש באג"ק כרך יז, והרי שלך לפניך:
ו’תיט
ב"ה, כ"ו תמוז, תשי"ח
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יצחק דוד
שי’
שלום וברכה! במענה למכתבו מי"א תמוז, ערב יום הגאולה, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.
בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק’ של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.
ובמענה לשאלותיו:
א) ענין הקמת מצבה אשר בחו"ל ישנם נוהגים לחכות י"ב חדש ובאה"ק ת"ו הנהוג להעמיד לשלשים.
ולפע"ד אין לחכות לשנה, ובפרט באה"ק ת"ו אשר המנהג הוא כנ"ל, והרי גם בחו"ל כמה מערערים על המנהג לחכות שנה וכמבואר בכ"מ (מנח"א ח"ג סל"ז. כל בו על אבילות להרב גרינוואלד, ועוד).
ב) בהנוגע להשם מענדל, הנה ידוע שהשם מנחם מענדל הוא בגימטריא צמח צדק, וכן נהגתי מעודי בכתיבת מענדל מתאים לגימט’ האמורה, אבל הרי פשוט שכל אדם יכול להחזיק שמו כרצונו ותלוי בחתימתו, ובכמה מקרים גם באופן שמבקש שיקראוהו לתורה, וגם בנדון דידי’ בודאי יש לראות החתימה ולעשות מתאים לה. ג) במ"ש אודות מספר הקדישים, נכון הדבר שיהי’ מספר ט"ז קדישים במעל"ע, ויש לקשר זה עם המבואר בזהר הק’ (ח"א סב, ב) פעולת הקדיש לשעתא ופלגא שע"פ [זה] ט"ז קדישים הם כ"ד שעות המעל"ע. ובשאלתו איך זה אפשר הנ"ל, בש"ק וכיו"ב צ לפלא שכנראה אין ידוע לו מנהגנו ללמוד משניות לאחרי כל תפלה ז.א. ג"פ ביום. ד) המנהג שאבל יורד לפני התיבה בליל ש"ק למזמור לדוד, אין נוהג כן אצלינו. ובכלל במנהגי היארצייט וקדישים יעיין בקונטרסים הרשומים מטה. ה) בלימוד משניות, מה ששמעתי אני הוא אותיות השם של הנפטר אבל לא שמו של הוריו. ו) בשאלתו באות כשהיא נכפלת בהשם, האם פרק אחד עולה לכל אותיות הנכפלות או צריך מספר פרקים כמספר האותיות. צ הנה אף שלא מצאתי דבר זה בפירוש אבל ע"פ המבואר** שהשם הוא הצנור המקשר את הנשמה עם הגוף, שמזה מובן שכל אות מהשם חלק הוא מהצנור, וע"ד המבואר בשער היחוד והאמונה לרבנו הזקן ריש פרק י"ב, הנה עפי"ז יש ללמוד לכל אות פרק בפני עצמו, אלא שלדעתי אין להקפיד דוקא פרקים שונים ויכול לחזור על אותו פרק כמה פעמים. ז) בשאלתו מה עדיף יותר, אותיות השם או לימוד לפי הסדר.
הרי הנ"ל הם ענינים נפרדים, כי אות השם הוא כנ"ל שייך לקישור הנשמה והגוף, ע"פ המבואר במ"א להמשכת הנשמה ממקורה, משא"כ לימוד לפי הסדר ה"ז מצוה שמקיימים אותה בשלימות ע"י השלמת מסכת או סדר וכו’.
ויש להעיר משער היחוד והאמונה שם ע"ד כח עליון וחיות כללית כו’ ובפרט שהסדר שבתושבע"פ תורה היא, וכמובן מדברי רז"ל בכ"מ תנא ממס’ פלונית קאתי.
ח) במ"ש אודות הקריאה בתורה ועלי’ למפטיר שתי הוראות שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אודות זה בהיותי באבילות אחרי אאמו"ר זללה"ה, אלא שמפני טעם פרטי קראתי בתורה רק במנחת שבת וביום ב’ וה’. ט) במ"ש אודות סדר לימוד צ לדעתי שני לימודים שייכים ביחוד כגון דא, והוא לימוד המשניות אותיות נשמה, ולימוד פנימיות התורה אילנא דחיי, אשר ע"י לימוד זה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים כו’ כמבואר בדברי משה רבנו רע"מ, זח"ג קנ"ב ב’, והרי פנימיות התורה היא אילנא דחיי כמבואר בזהר הק’ וכדבר הכתוב שלאחר חטא עה"ד שנגזרה מיתה בעולם, הנה כאשר ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם, אלא שמעלת תורתנו תורת חיים היא שנעשה הענין מתאים לרצון העליון שאז מהפכים גם את עה"ד לעץ החיים, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. י) אף שאין מזכיר עד"ז, בודאי מפריש לצדקה לפני תפלת הבקר וגם לפני תפלת המנחה כמובן בימות החול, והרי גם זה שייך במיוחד להנ"ל ע"פ מ"ש צדקה תציל וגו’ שהפירוש הפנימי גם לאחרי הפטירה ה"ז הצלה, וכמובן גם ממנהג ישראל שתורה היא, שבהזכרת נשמות מזכירין ענין הצדקה, וידוע דרז"ל מרדכי ע"פ ספרי סוף פ’ שופטים.
בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובודאי למותר לעורר על פס"ד תורתנו תורת חיים, כל המיקל באבל הלכה כמותו ועיין ג"כ באו"ח סוף הלכות לולב.
שנשמע בשורות טובות!
|
09/01/2014 |
|
• פרשת המן (עזרא)
רציתי לברר מהו מקור המנהג/הסגולה לקרוא את "פרשת המן" שניים מקרא ואחד תרגום ביום ג’ פרשת בשלח, והאם נוהגים כך בחב"ד?
|
07/01/2014 |
למה התכוון האריז"ל? (משה)
סגולה זו הובאה בשם הרה"ק מרימנוב זי"ע.
ובנוגע למנהגנו:
יעויין בשיחת ש"פ בשלח תשכ"ג (תורת מנחם חל"ו עמוד 154) שם עומד הרבי על טעם השינוי שבשו"ע אדה"ז (סימן א) נפסק ש"טוב לומר בכל יום פרשת המן" ומ"מ בסידורו לא הכניס זה, שהוא עפ"י הוראת האריז"ל לר’ חיים וויטאל (שער הכוונות עניין ברכת השחר בתחילתו) שלא לאומרם.
ועצ"ע אם מה שהקפיד האריז"ל הוא על אמירה בכל יום, אבל באופן חד פעמי בדרך סגולה לית לן בה, או שיש מניעה לומר זאת אפילו פעם אחת.
ואשמח לשמוע חוו"ד הגולשים שליט"א בזה.
|
08/01/2014 |
אין כל מניעה (שמואל אלבום)
למשה
המעיין בפנים בשער הכוונות יראה שהטעם לקפידת האריז"ל בזה היתה ע"ד המבואר בברכות (יב, א) שבטלו המנהג לומר עשרת הדברות בכל יום מפני המינים שהיו אומרים שאין תורה חוץ מעשרת הדברות, ועד"ז הקפיד האריז"ל שלא לקבוע את אמירת פרשת המן בתור סדר התפילה בכל יום, ובוודאי שהאומרה פעם בשנה בתור סגולה ולא בתוך סדר התפילה - אין בכך שום בעיה.
והרב מיכאל גאלאמב אמר לי, שלפלא אצלו מה שציינת מהשיחה הבלתי מוגהת, כשכ"ז מובא בלקו"ש חלק כ"ו, ובהערות 2, והערה 62 שם, וראה שם בסוף ההערה המובא מרבינו הצ"צ: "והעצה לזה הוא שיאמר האדם בכל יום או לפרקים פרשת המן בכוונה", עיין שם.
|
09/01/2014 |
בענין קפידת האריז"ל (משה וויס)
בספר אוצר הלכה סימן א סעיף ה’ ס"ק קלו, הביא בשם מחזיק ברכה דשם הביא דרק לעניין עשרת הדברות גילה לו שהטעם הוא מפני המינים וכנ"ל ולענין פרשת המן לא גילה לו הטעם.
|
28/01/2014 |
והלא קל וחומר הוא (שמואל אלבום)
בכל אופן, המעיין שם בשער הכוונות יראה ברור, שהאריז"ל הקפיד יותר על עשרת הדברות (שלא לאומרם) יותר ממה שהקפיד שלא לומר פרשת המן, וא"כ אם הדבר היותר חמור (עשה"ד) הקפידא בזה היא רק שלא לומר אותן בכל יום ובקביעות, בוודאי שפרשת המן דקיל טפי, שהקפידא היא רק שלא לאומרה בקביעות.
|
28/01/2014 |
|
• שאלה במאמר הרבי (שמואל י)
בספר המאמרים תשי"ב ,מאמר כימי צאתך מארץ מצרים (מוגה ) עמ’ רסד,
מביא הרבי בהערה מאוה"ת שניסים
המלובשים בטבע, גם הנסים שאין בעל הנס מכיר בהם, נמשכים משם שד"י, אך מיד
אח"כ כותב בגוף המאמר שבנסים המלובשים בטבע שהו"ע גילוי הבל"ג
בגבול, הוא ע"י שהמשכת הבל"ג היא מעצמות אוא"ס שנמצא בכ"מ גם
בהגבול (וטבע) דעולם.ולא ברור האם הנסים שאין בעל הנס מכיר בהם נמשכים משם שד"י או מעצמות אוא"ס.
|
04/01/2014 |
השרש - מהעצמות; הגילוי הוא ע"י ש-די (מערכת האתר)
לר’ שמואל הי"ו
הרב אופן שליט"א ענה על שאלתך, שהתגלות כל דרגה היא ע"י שם מסויים, שהתגלות הטבע הוא ע"י שם א-להים; התגלות הניסים המלובשים בטבע היא ע"י שם ש-די, והתגלות הניסים שלמעלה מהטבע היא ע"י שם הוי’, אך שרש הניסים המלובשים בטבע הוא נעלה יותר, ומגיע מדרגת "לבדו" (עצמות אור א"ס) וכפי שחז"ל מביאים (בנוגע לניסים המלובשים בטבע כ"כ עד שאין בעל הנס מכיר בניסו) את הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו" וכמובא במאמר (ומקורו ג"כ באוה"ת שם), וכפי שהרבי מאריך בזה במאמר שחיבור גבול ובל"ג מגיע מדרגה שלמעלה משניהם.
אשמח לעדכנך, שקיים באתרנו ביאור נפלא של הרב על מאמר זה (ד"ה כימי צאתך תשי"ב) והרי הלינק לפניך: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?aid=111896.
כמו כן, יש ביאור מהרב על ד"ה כימי צאתך תשל"ח העוסק ג"כ בעניינים אלו (סוגי הניסים) מזוויות נוספות, ואציגה כאן הלינק דילי’: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?aid=111897
בכבוד רב
שמואל אלבום - בשם הרב
|
06/01/2014 |
|
יישר כח גדול, (שמואל י)
|
07/01/2014 |
|
• כל העולם אומרים (אריה לייב)
בתניא פי"ג סעי"ח:
ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי הטוב כו’.
לפי ביאור של אדמו"ר הזקן בפרקים הקודמים יוצא שאין שום אפשרות לעולם החיצוני לדעת מי הוא צדיק לא בשם המושאל אלא צדיק אמיתי. אפילו אם בן אדם הוא בינוני א"א לדעת מה הוא חושב ואם נלחם מלחמה עצומה עם הרע.
שאלה:
מי זה "העולם" שכן אומרים שרע התבטל כאן ומה הוה אמינא שצדיק ,בהיותו איש חכם ונבון, יאמין להם בכלל עד שצריך להזהיר אותו על כך?
|
30/12/2013 |
עולם קטן (מערכת האתר)
לכבוד ידידנו אריה לייב הי"ו.
אחרי בקשת סליחתו על עיכוב המענה עד עתה.
העליתי את השאלה בפני הרב אופן שליט"א, וענני כי בזכרונו מימי קדם היו מפרשים את דברי התניא הללו שזה קאי על ה"עולם קטן זה האדם" (זהר ח"ג לג, ב), והיינו שהאדם בראותו שאינו נמשך לרע עלול לחשוב שהוא צדיק, בעוד שייתכן שהרע אינו אלא כישן, ויכול להיות חוזר וניעור (וכפי שקוראים לזה בימינו: "הוא מחכה לו בסיבוב"...) ואם תאמר, ומה בכך שיחשוב שהוא צדיק? התשובה היא, שאם יהיה סבור שהוא צדיק (והוא טועה בזה) אזי יכול לסמוך על עצמו ולהיכנס במקומות של נסיונות וסכנה רוחנית בחושבו שדברים אלו לא יפעלו עליו שהרי הוא צדיק והרגו ליצה"ר, ואז יכול ח"ו ליפול.
ולפ"ז רק אדם שיש לו גילוי מן השמים שהוא צדיק, הוא יכול לידע זאת בבירור, ולפעול את אותה שליחות מיוחדת שלכך נשלח מן שמיא.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב
|
06/01/2014 |
משה רבינו שבדור (אריה לייב)
תודה על התשובה. אך לפ"ז יקשה ביותר: אם האדם עצמו אינו יודע שהוא צדיק עד שיודיעו לו זאת מן השמים, כיצד יוכל בן אדם ’רגיל’ לדעת על פלוני שהוא צדיק? והרי צריך להיות קשור לצדיק אמיתי, וכמבואר בארוכה בפ"ב בתניא?
|
07/01/2014 |
כיצד יודעים מיהו "משה רבינו" שבדור (מערכת האתר)
לאריה לייב היקר שיחיה,
הפניתי את שאלתך לרב מנחם דב דוברוסקין שליט"א, ויענני כדהלן:
בכדי לדעת מיהו צדיק קיימים (באופן כללי) ב’ דרכים:
א) על דרך מש"כ הרמב"ם (יסודי התורה י, ה): "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות, וכן לדורות". ועל דרך זה אצל רבותינו נשיאנו, החל מהבעש"ט כל נשיא מינה את ממלא מקומו אחריו בנשיאות.
ב) כהקדמה ל’אופן הבדיקה’ שיובא להלן, ראשית כל יש ’לצמצם’ את השאלה. דהנה אם אנו רואים באדם שעובר עבירה אפילו קלה, ואפילו עניין של ביטול תורה, ואפילו בדקות יותר אדם שיש לו רצונות אישיים, ואינו ’מרכבה לשכינה’ לגמרי, הרי כבר בידוע שאינו צדיק, ובזה צמצמנו השאלה מאוד, כי כמה אנשים יש בינינו המתאימים אפילו להגדרת ’בינוני’ שבתניא... וא"כ השאלה היא מה יקרה אם נחשוב על אדם שהוא צדיק, ובאמת הוא ’רק’ בינוני’ - שלא עבר ולא יעבור עבירה מימיו...
אך בכל זאת נראה שאמת המידה בזה היא - כפי שמוסבר בתניא פרק מב אודות דרגת רעיא מהימנא (ועד"ז כל השבעה רועים, ועד לכל נשיאי ישראל) - "שממשיך בחי’ הדעת לכללות ישראל לידע את ה’ כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה". כלומר: צדיק ומנהיג נבחן בזה שביכולתו לתת ליהודי "דעת" באלוקות, כלומר הרגשה וחיות בעניין אלוקי (ולא רק שלמד היטב שו"ע ונו"כ ויודע ללמד את המעשה אשר יעשון, דזה וודאי יכול גם בינוני או מי שלמטה מזה, ורק שיהי’ ת"ח, אלא הכוונה בזה כלשון הכתוב (ירמיה לא, לג) "כי כולם ידעו אותי" דעת באלוקות) וזהו הפירוש ’רעיא מהימנא’ (כדאיתא בדא"ח בריבוי מקומות, ולדוגמא במאמר ד"ה "ואתה תצווה" תשמ"א) שרועה (כלומר זן ומפרנס) את האמונה.
וכ"ז שייך אפילו במנהיג המנהיג רק את קהילתו, ועל אחת כמה וכמה במי שאנו רואים בו שדואג עבור כל כלל ישראל.
וכמובן יש הרבה להאריך בזה, וגם שבצדיקים גופא כו"כ דרגות בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.
שמואל אלבום בשם הרב דוברוסקין
|
10/01/2014 |
’משפיע’ גם מעורר ומכניס חיות! (אורח)
אם המדד ל’צדיק’ הוא שמעורר ומחדיר באנשיו חיות אלוקית, אזי גם ’משפיע’ חסידי ’רגיל’ עושה זאת במידה לא מבוטלת, וא"כ כל משפיע נחשב לצדיק?!
|
16/01/2014 |
דעת ואמונה גם בצדיקים (שמואל אלבום)
שלום וברכה!
לפני שאגש לעיקר העניין, הנה במה ששאל המגיב האחרון שכל משפיע פועל
התעוררות, הנה י"ל שאכן כל משפיע או רב וכו’ יש לו השפעה מסויימת על השייכים
איליו אם מעט ואם הרבה, אבל אין זה השפעה באופן של קביעות ואמיתות גמורה בנפש, שזה
רק בכוח הצדיק שהוא רועה וזן ומפרנס האמונה ובאופן של ’זרע אדם’ (ראה בארוכה
בד"ה ואלה המשפטים תשי"א), ועוד, שכל משפיע אכן מקבל את כוחו מהצדיק
שאיליו הוא מקושר וכו’.
אך בעיקר הנושא המדובר פה, לענ"ד יש לומר, שאכן עפ"י המבואר
בתניא בביאור מעלת ומדרגת הצדיק, אזי א"א לאדם לידע על פלוני מה בתוך לבו, ולדעת
אם פלוני הוא ’צדיק’ או ’בינוני המתפלל כל היום’ (וכדכתיב (ש"א טז, ז) "כי האדם יראה לעיניים, וה’ (דייקא) יראה ללבב"), וגם
אין צורך לדעת זאת, שלעניין ההתקשרות לצדיקים סגי גם אם יהיה לו רב שהוא בדרגת
’בינוני המתפלל כל היום’...
אך נראה עוד בזה, שעניין אמונת צדיקים הוא ע"ד האמונה בה’ (שהרי "צדיקים
דומין לבוראם" - רות רבה ד, ג) וכפי שנתבאר כאן בפורום בעניין האמונה בה’
(ראה תשובה
לשאלתו של אריה לייב ’דעת ואמונה’ מתאריך 19/12/2013) שלכאורה מצינו בזה
סתירה, שפעמים מודגש חובת הידיעה, לדעת את ה’, ולפעמים מדגישים את חובת האמונה,
ולכאורה אמונה וידיעה הם ב’ הפכים?
והביאור בזה (עפ"י דברי רבינו הצ"צ בדרך מצוותיך - מצוות
האמנת אלקות בתחילתו) שידיעה קשורה ב’אור הממלא כל עלמין’, היינו
במה שהבורא מהווה ומחיה את הבריאה כולה מאין ליש, ואמונה קשורה ב’אור הסובב כל עלמין’,
היינו האלוקות הנעלה מהעולמות (שהרי לא זה כל האלקות מה שהוא מהווה ומחיה את העולמות),
והיינו שידיעה היא במה שניתן לידע ולהשיג, ואמונה היא במה שמעל לגדרי ההשגה, והעבודה
בזה היא לידע ולהתבונן יותר בעומק ויותר בעומק, וכמה שיודע יותר הרי גם האמונה נעלית
יותר, שהרי האמונה מתחילה היכן שהידיעה נפסקת, וא"כ כמה שידע יותר, כך גם אמונתו
תתעלה יותר עד אין סוף.
ונראה דאותו הגדר הוא באמונת צדיקים, דהידיעה היא במה שניתן
לראות בעיניים, והיינו שהוא מקיים בהידור את כל המצוות, ונזהר מכל נדנוד עניין
בלתי רצוי במחשבה דיבור ומעשה, ולא ניכר עליו שיש לו ’אינטרסים’ אישיים וכו’
והיינו כל העניינים המוכיחים שהוא עכ"פ בגדר ה’בינוני’ של תניא, והאמונה
היא בעניינים שלא ניתנים להשגה עפ"י השכל, והיינו שהאמונה היא שרבו הוא בדרגת
’צדיק’ ממש.
וכך כל חסיד צריך להאמין ברבו, אלא שלפעמים יש ’סימנים מובהקים’ שרבו
הוא בדרגת צדיק (ואז האמונה צריכה להתעלות עוד יותר, שרבו נעלה באין ערוך גם מדרגה
זו שאותה משיג), וכמו כשכל צדיקי הדור מתבטלים איליו, או כשרואים הנהגה ו’סדר
עבודה’ שהוא לגמרי שלא בדרך הטבע וכו’ וכו’, או כמו שמצינו אצל הרבי שביאר בארוכה
בכמה מכתבים ושיחות מהו עניין ’נשיא’ ו’צדיק’, ומהי אמיתת העניין של ’ממלא מקום’
שהוא אכן ’ממלא’ את המקום של קודמו, ואחרי כל זאת הנה קיבל ע"ע את נשיאות
חב"ד, וזה לא הי’ באופן אוטומטי (כנהוג בימינו שהאדמורו"ת עוברת בירושה
באופן אוטומטי...) אלא אחרי שהפך בדעתו שוב ושוב בזה (גם אחרי בקשת גדולי ישראל
שבקשו ממנו זאת וכנודע), וא"כ הרי בזה ’פסק’ והעיד על עצמו שהוא הוא...
ועוד יש להעיר, שבתגובות הקודמות קשרו את עניין הצדיק בזה שהוא פועל
ומשפיע על מקושריו, וגם זה אינו צריך להיות באופן גלוי שהוא מעורר אותם ע"י
שיחותיו ומאמריו (וכפי שהי’ למשל אצל רבותינו נשיאי חב"ד) אלא ישנו גם אופן
של ל"ו צדיקים נסתרים שבדור (או כמבואר בתו"א מקץ ד"ה ת"ר
מצוות נ"ח גבי "שמונה נסיכי אדם"), והעניין של צדיק הוא רק
כמ"ש בתניא בתחילתו שהוא מואס ברע בתכלית, ופשוט.
כך נראה לענ"ד, ואחרי שדיברתי בזה עם כמה משפיעים שליט"א.
|
18/01/2014 |
|
• באתי לגני סילוק השכינה בשבעה רקיעים (מנחם )
השאלה- היכן הם נמצאים בעולמות העליונים ה7 רקיעים הללו
באיזה עולם מאבי"ע או בעולם אחר ?
תודה מראש על המענה ע"כ .
|
01/01/2014 |
היכן נמצאים שבעת הרקיעים (המערכת)
למנחם הנכבד
הפנינו את שאלתך לרב מנחם דב דוברוסקין שליט"א ממגדל העמק, והוא ענה כדלהלן:
בפשטות, דברי המדרש מתייחסים לשבעה רקיעים גשמיים. אכן ב"פירוש" על הרמב"ם (ריש פ"ג מהלכות יסודי התורה) מבואר (בנוגע למחלוקת האמוראים חגיגה יב, ב אם קיימים שבעה רקיעים או רק שתי רקיעים) שהשמים "הנראים" הם רק שתי רקיעים, והחמישה רקיעים שלמעלה מהם הם רקיעים "רוחניים" (ולכן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי), אך אין הכוונה בזה לרקיעים רוחניים ממש כמו עולמות רוחניים עליונים, אלא על הדרך שאנו אומרים שהשכל הוא רוחני, או משל מכוון יותר - הגן עדן שבו היה אדה"ר, שבוודאי הוא מקום גשמי, אלא שהוא גשמי מזוכך ביותר שאנו איננו יכולים לראותו (וכמו הגלגלים המבוארים ברמב"ם שם).
ודבר זה מוכח מלשון הגמרא (חגיגה יג, א) ש"מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע" והיינו שנותן לזה מידה וגבול במהלך וכו’.
ולרקיעים אלו בד"כ הכוונה כשמופיע רקיעים בלשון חז"ל.
עם זאת, בוודאי ישנם גם בעולמות הרוחניים (ולדוגמא בעולם האצילות) ז’ רקיעים שהם עניינים רוחניים (וכפי שאנו רואים בנבואת יחזקאל (א, כב) "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא" וגו’, וכן בתניא (שער היחוד והאמונה פ"ה) "כי מהתפשטות שתי מדות אלו נמתח רקיע על הנשמות שבג"ע") - וכפי שגם מובן ממה שהמדרש מקביל בין הרקיעים לשבעת הצדיקים שהם כנגד ז’ מידות דאצילות.
וראה בכ"ז במכתב הרבי (אג"ק חלק כב עמ’ שי) ובהנסמן שם מלקו"ת פרשת אמור (ושם איתא בהדיא לגבי המהלך דת"ק שנה שבין רקיע לרקיע שהוא גם בגשמיוות וגם ברוחניות - ראה שם דף לה, ג).
ש. אלבום - בשם הרב דוברוסקין שליט"א
|
02/01/2014 |
למעשה היכן 7 הרקיעים הללו נמצאים ? (מנחם)
אודה לכם אם תעשו סיכום למעשה מכל הפילפול הנ"ל
(האם משמע מהנ"ל שזה הוא בעולם האצי’ ? )
|
02/01/2014 |
סיכום הפלפול (מערכת)
סיכום הפלפול:
הרקיעים המובאים במדרש נמצאים בעולם הזה הגשמי - אלא שהם מזוככים מאוד, וכמו הגלגלים שעליהם כותב הרמב"ם (הובא בתשובתי הקודמת) שמציאותם זכה ביותר עד שהעין הגשמית לא יכולה לראותם, אך בוודאי ששייכים הם לעוה"ז הגשמי.
במקביל כתבתי כי כל מה שיש כאן קיים גם למעלה, ולכן גם בעולמות עליונים ישנם עניינים רוחניים המקבילים לשבעת הרקיעים, וכמו ז’ מידות דאצילות, אך לא על זה מדובר במדרש.
אקווה שכעת יובנו הדברים, ואשמח אם תעדכנני בתגובה חוזרת באם הפעם יצאו הדברים שמחים ומאירים.
|
03/01/2014 |
שבעת הרקיעים (מנחם )
יישר כוח גדול על התשובה הברורה והמסכמת .
|
04/01/2014 |
לפ"ז אין מובן תוכן המאמר! (פלוני)
לאור האמור ששבעת הרקיעים המבוארים במדרש הם רקיעים גשמיים, אין מובן מה ה’רעש’ כ"כ ע"ז שנסתלקה השכינה מארץ לרקיע, הרי גם הרקיע שייך לעוה"ז הגשמי (וכמו ה’גלגלים’ הובאו לעיל - שוודאי שייכים הם לעוה"ז הגשמי)?
|
05/01/2014 |
סיבת הרעש (אלמוני)
לפלוני שליט"א,
בנוגע לשאלתך, י"ל דבכל זאת כשהשכינה נמצאת כאן בארץ - פירוש הדבר שאנו חשים בה ואנו חיים חיים אלוקיים וכפי שיהיה בגאולה העתידה, אך כשהשכינה מסתלקת לה לרקיע - הגם שהרקיע נקרא ’גשם מזוכך’ אך אנו איננו יכולים לחוש גם ב’גשם מזוכך’ - וכפי שאין אנו יודעים היום היכן הגן עדן (שבו היה אדה"ר) - שמפשטות הכתובים מוכח להדיא שהוא מקום גשמי כאן בעוה"ז, אלא שהוא זך ביותר, ואפילו מציאות הגלגלים אין אנו יכולים לחוש כדכתב הרמב"ם (ריש פ"ג מהלכות יסוה"ת), ופשוט.
|
05/01/2014 |
הרב בעצמו מדבר על כך בשיעור - הכנסו! (יום טוב)
לכל השואלים והעונים והמגיבים שיחיו
בשיעור הראשון בד"ה באתי לגני (הא’) התשל"ד שהועלה זה עתה כאן באתר, הרב בעצמו מתייחס לשאלה זו, וקובע חד משמעית שהרקיעים עליהם מדובר במדרש הם רקיעים רוחניים!!!
היכנסו עכשיו ללינק: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?aid=113893, וצפו החל מהדקה 13:30 ואילך (כמה שניות בודדות).
בכבוד רב
|
05/01/2014 |
"אין החי מכחיש את החי" (מערכת האתר)
אכן כך, ו"כל העם רואים את הקולות"...
יישר כוח עצום!
ושתזכה ליום שכולו טוב!
|
05/01/2014 |
|
• נפש של אומות העולם (ברוך)
הרי אומות העולם נפשותיהם מג’ קליפות הטמאות, לעומת זאת יש חסידי אומות העולם שהם מקליפת נוגה.
האם זה דבר שבתולדה או שגוי בבחירתו עובר מג"ק הטמאות לקליפת נוגה כשמחליט לקיים ז’ מצוות בני נוח ?
ואם יש מקום שמדובר בזה יותר בפרטיות ?
תודה
|
01/01/2014 |
נפשות האומות (המערכת)
לברוך המבורך
לכאורה נראה לומר בפשטות, כי כמו שכשגוי מתגייר אזי הוא מקבל ע"י בחירתו נפש אלוקית כישראל ממש, אזי בדיוק אותו הדבר כשגוי בוחר בבחירתו הטובה להיות מחסידי אומות העולם ולקיים ז’ מצוות בני נח "מפני שצוה בהן הקב’’ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן" (כלשון הרמב"ם סוף פרק ח מהלכות מלכים) אזי הוא נקרא "גר תושב" (רמב"ם שם), והוא מקבל נפש מקליפת נוגה. ופשוט.
שמואל אלבום - בשם הרב מנחם דב דוברוסקין
|
02/01/2014 |
עדיין צריך לברר (שמואל י)
הרבי מביא בכמה מקומות (עיין לקו"ש חי"ח שיחה ד, והתוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ’ 100 ועוד) שהגר המתגייר עוד בהיותו גוי יש לו ניצוץ של נשמה קדושה.וממילא יש מקום לברר האם גוי המקבל ע"ע ז’ מצות ב"נ כדבעי, יש לו גם איזה הכנה נפשית לכך או לא, ואולי זו היתה כוונתו של ברוך היקר בשאלתו.
|
03/01/2014 |
גילוי מלתא (שמואל אלבום)
נראה לומר (אף שלע"ע לא מצאתי בכתובים מדברים בזה) כי גם גוי המקבל עליו להיות גר תושב אזי ’גילוי מלתא’ יש כאן שמלכתחילה היה לו הכנה נפשית לכך, והסברא בזה הוא כמו שכתבתי לעיל, שמסתבר שמה שאנו אומרים בגר רגיל לגבי קבלת הנפש האלוקית, נאמר כן ב’גר תושב’ לגבי קבלת נפש מנוגה.
ואשמח אם א’ הגולשים ימצא לי מקורות בזה לכאן או לכאן.
|
05/01/2014 |
יש חילוק (שמואל י)
בענין גר תושב הנ"ל,
בסברא יש מקום לחלק דדוקא כאשר גוי מתגייר אומרים שהיתה לו נפש קדושה בהעלם,דאל"כ לא היה יכול לעבור מרשות הקליפות לרשות הקדושה, אך גוי המקבל עליו ז’ מצות בני נח ונשאר ברשות הקליפות, אלא שמתעלה מגק"ט לק"נ ,יתכן שלזה אין צורך בשום הכנה נפשית מוקדמת וצ"ב.
|
05/01/2014 |
דרוש מקור (שמואל אלבום)
אדרבה, בסברא נראה (עכ"פ לענ"ד) להשוות בין ב’ הגרים וכדכתיבנא, אלא שעדיף היה למצוא מקורות בזה, וכנ"ל.
|
05/01/2014 |
מדברי הזוהר משמע שיש בחירה (משה וויס)
- וז"ל הזוהר חדש - מדרש רות: וְעַל דָּא, כָּל גּוֹי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה,
וְיִתְפְּרַשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵעֲבֵירָה, יֵעוֹל הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בֵּיהּ
רוּחַ קַדִּישָׁא וְנַפְשָׁא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לעוֹלָם הַבָּא.
וְלֹא עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ
- אלא שיש לחקור עד כמה ניתן לגוי בחירה לעשות תשובה, והאם זה תלוי אם יש לו ניצוץ של קדושה לפני כן
|
27/01/2014 |
לא הבנתי הספק והחקירה בזה (שמואל אלבום)
דבריך לא הובנו כ"כ, דלכאורה זה פשוט שלגוי יש בחירה לגבי אותם העניינים שעליהם נצטווה (ז’ מצוות בני נח), דהרי מפורש ברמב"ם (פרק ח ופרק ט מהלכות מלכים) שיש לו שכר ועונש על מצוות אלו, ואם לא היתה לו בחירה חפשית בזה היכי שייך לחייבו ע"ז או ליתן לו שכר? ועל זה לא הי’ ספק כלל, ואולי כוונתך שיש לחקור אם אחרי שעובר עבירה אם יש לו בחירה לעשות תשובה ע"ז, אך גם זה משמע מדברי הרמב"ם שלמדנו היום (לפי מסלול ג’ פרקים) - פרק וא"ו מהלכות תשובה - שאם הקב"ה אינו מעניש באופן מיוחד את הגוי ונוטל ממנו את הבחירה, אזי הבחירה בידו אם לעשות תשובה (ראה באריכות בהלכה ג)?
את הגוי ונוטל ממנו את הבחירה, אזי הבחירה בידו אם לעשות תשובה (ראה באריכות בהלכה ג)?
|
27/01/2014 |
|
• ברכת המוציא בשבת על ידי האשה (יוסף פרידמן )
- מדוע המנהג בחב"ד שאשה מברכת ברכת המוציא לכאורה למה שלא תצא ידי חובת האיש כמו שבקידוש יוצאת ידי חובה ולא מברכת לעצמה אותו דבר צריך היה להיות בברכת המוציא במקום שאין הפסק גדול שלא תברך
|
04/01/2014 |
הרבי נשאל על כך (שמואל י)
הרבי נשאל על כך, ותשובתו נדפסה באגרות קודש כרך יד עמ’ כט (והובאה גם בשערי הלכה ומנהג או"ח חלק א אות קמג). יעויין שם.
|
05/01/2014 |
מצ"ב לשון המכתב: (מערכת האתר)
לתועלת הגולשים יחיו - העתקנו כאן לשון האג"ק:
ד’תשעט
ב"ה, י"ט תשרי, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א עוסק בצ"צ מו"ה שלמה
זלמן שי’
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מערב חג הסוכות.
במה שכותב שראה מנהג אנ"ש דכשיש לחם משנה רק לאחד ומוציא את האחרים, נוהגים שאר בני הבית לברך ברכת המוציא כל אחד לעצמו, ומקשה על זה ממה שכתוב בשו"ע רבנו הזקן סי’ קע"ד סעיף ד’ ובאחרונים שם - אשר המסובים יוצאים גם בברכת המוציא.
והנה אף כי כן הוא, שיכולים גם לצאת בברכת המוציא, וכידוע שאפילו בברכת הנהנין מוציא את אחרים ידי חובתם אם גם הוא נהנה, בכל זה נכון מנהג הנ"ל - כיון שבכדי לצאת בברכה זו צריך לכוון המוציא והיוצא, אסור להפסיק בין שמיעת הברכה להאכילה וכו’, ובה בשעה שבברכת קידוש והבדלה וכיו"ב כבר הורגלו השומעים שיוצאים ידי חובתם, ולכן אפילו בסתם ה"ז כן ונגרר אחרי הרוב שמכוון לצאת בשמיעתו, שונה הוא בהנוגע לברכת המוציא. ובפרט כשהעם רב - וכמו בכוס של ברכה בסעודה, התועדות וכיו"ב - שמפני אריכות הזמן בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס על ידי כל השומעים קשה להזהר מהפסק. ולכן יש להנהיג דוקא מנהג ההוא, ז. א. שכל אחד ואחד יברך לעצמו ברכת הנהנין.
ומ"ש אשר נראה באחרונים שאם עושים כן, ברכה כ"א לעצמו, לא יצא ידי החיוב של לחם משנה. לא ידעתי מקור על זה. ואדרבה בפירוש כתוב באשל אברהם להגה"צ מבוטשאטש לסימן הנ"ל - שיוצא ידי חובתו של לחם משנה אף שמברך ברכת המוציא לעצמו. ולא עוד אלא - אפילו אם השומע לא נטל ידיו עדיין. הועתק ג"כ בארחות חיים שם.
|
05/01/2014 |
|
• שאלה על דברי אדמוה"א (הלל)
כתוב בשערי תשובה ד"ה והיה העטפים "דהנה ודאי זהו דבר שא"א שיהיה אדם מתפלל בכוונה בלב שיש בזה בחי’ גלוי אלקות ממש ובמעט רגע יהיה לבבו נמשך אחר שום דבר רע אפי’ בתערובת ואם נמשך לבו לרע כמו שאנו רואים שיוכל אדם להתפעל בכעס ורציחה וגזל או תאות ניאוף ותאות כבוד והשתררות מיד אחר התפלה או מיד שנתעורר לבו בתשובה ודאי שקר גמור עשה בנפשו האלקית והטעה א"ע וקרוב הוא אל כת הצבועים כו’ שעושין במזיד כי מה שמטעה א"ע בתפלה ותשוב’ כמזיד יחשב ממש וד"ל".
שאלתי היא איך זה מסתדר עם דברי אדמוה"ז בתו"א פרשת ויגש ד"ה שיר המעלות.
|
01/01/2014 |
טעות סופר (זלמן מ.)
בטח כוונתו לתו"א פרשת וישב, שם יש הד"ה "שיר המעלות".
|
02/01/2014 |
תיווך דברי רבותינו (מערכת האתר)
לרבי הלל שליט"א
הפנינו את שאלתך למשפיע ר’ מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א, והוא ענה שאין כאן שום קושיה. ובהקדם שאין אתה צריך להגיע לתו"א פרשת וישב, אלא יכוולת גם להקשות מתניא פי"ב ופי"ג, שם מבואר בהדיא שזו דרגת הבינוני שבזמן התפילה הוא מתעורר לאלוקות, ואחר התפילה יכול הוא להתאוות לענייני עוה"ז, ובפי"ג קורא לזה רבינו הזקן עבודה תמה, ו"שפת אמת תכון לעד" כמבואר שם.
ועכ"פ הביאור הוא, דבתניא ובתו"א המדובר הוא על תאוות היתר, שהבינוני אחר התפילה מתאווה וחומד בליבו ענייני עוה"ז, אך המאמר של אדמו"ר האמצעי מדבר: א) על ענייני איסור וכמ"ש שם דברים נוראים ביותר כמו כעס רציחה גזל וניאוף ה’ ישמרנו; ב) רבינו האמצעי מדבר לא על תאווה בליבו, אלא על התפעלות - כלומר שהוא כועס בפועל ממש וכיו"ב; ג) רבינו האמצעי גם מדגיש שם שאצל אותו אדם הדבר נעשה מיידית אחר התפילה "במעט רגע" - וזה ג"כ מורה על כך שההתעוררות שהיה לו בתפילה לא היתה עניין אמיתי.
שנזכה לעבדו ית’ באמת ובתמים,
שמואל א. בשם הרב הנ"ל
|
05/01/2014 |
|
• שאלה במאמר הרבי (שמואל י)
במאמר ויבוא משה בתוך הענן תשי"ז, מבאר הרבי שנש"י בעבודתם
בתומ"צ לאחר מ"ת ממשיכים
את העצמות דוקא ע"י אתכפיא ואתהפכא, ובכל מצוה יש
איזה עבודה וכפיה פרטית ע"ש.
ולכאורה דבר זה צריך עיון מכמה צדדים: א) התניא בפל"ח מביא
הכוונה הנצרכת בקיום המצוות, ומביא הכוונה לדבק נפשו בה’, ואי"ז ענין כפיה
כלל, ולפי המבואר במאמר הנ"ל בכוונה המובא בתניא העיקר חסר מן הספר. ב)כיון
שהכפיה הפרטית הוא ענין כה מהותי, איך יתכן שדבר זה כמעט לא הובא
כלל בחסידות, ואמאי רבותינו נשיאנו לא ערכו לנו עבודת הכפיה בכל מצוה, הרי מדובר
בכוונה פשוטה שכל אדם יכול להבינה, וגם אותם ד’ דוגמאות שהובאו בהמאמר לא היינו
מעלים אותם על דעתינו מעצמנו, ג) וביותר צריך ביאור כיצד הבזק מחשבתי קצר עודות
ענין הכפיה- שודאי לא פועלת קנין בנפש, שהרי לקנות ענין אמיתי בנפש נדרש ריבוי
עבודה ויגיעה וכולי האי ואולי- היא היא הפועלת את המשכת העצמות
עוד צ"ע במאמר שם. דביאר דיורדי הים זכו לראות יותר
ממשרע"ה, דדוקא בעלמא דאתגליא נאמר ’כי לא יראני האדם וחי’ ,ויורדי הים התגלה
להם עלמא דאתכסיא, משא"כ משרע"ה היתה נבואתו מספירת הבינה ודרך מעבר
הבריאה ולא היה במדרגת איהו וחיוהי חד וכו’, וצ"ב מריבוי מקומות שמשרע"ה
היה במדרגת החכמה, וגם בעוה"ז היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
עיין בסה"מ תשי"ב עמ’ רנא דכתב וז"ל משא"כ משה נתנבא בזה,
כיון שבהיותו למטה היה כמו שהוא למעלה באצילות, דכשם שבאצילות איהו וחיוהי חד
ואיהו וגרמוהי חד, הנה במדריגה זו היה משה גם למטה,שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו,
ולכן היתה נבואתו בזה עכ"ל.ועד כדי כך שהרבי שואל בהתוועדות (התוועדויות
תשי"ד ח"ג עמ’ 28)וז"ל אצל כל בני ישראל- פעל מתןתורה שיהיו יכולים
לעלות למעלה משורשם וליקח את העצמות , אבל משה רבינו שהיה במדרגת חכמה
דאצילות, שעליה כותב אדמו"ר הזקן בתניא ,שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה "- מה פעל בו מתן
תורה?
במאמר ש"פ פקודי תשי"ז (סה"מ תשי"ז עמ’ קמד) מביא
הרבי "והנה כשם שהוא בחתן וכלה למטה שכל אחד מהם הוא פלג גופא, וע"י
חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד, עד שהיא יולדת בדומה להבעל וכו’" וצ"ב
דחז"ל אמרו שרוב בנים דומים לאחי האם (ולא לבעל).כלומר צריך לתווך בין הענין
דהלידה הוא בדומה לאב לבין מאמר חז"ל הנ"ל דדומים לאחי האם.
|
29/12/2013 |
על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון (המערכת)
לר’ שמואל ידידנו שי’
הפנינו את שאילותיך לרבנים המשפיעים ה"ה הרב יוסף יצחק אופן שליט"א, והרב מיכאל גאלאמב שליט"א, ולהלן כל התשובות לכל השאלות:
ג’ שאלותיך הראשונות, שאלה אחת הן, מהו המקור הקדום יותר בדא"ח לעבודת הכפייה שבכל מצווה, וכיצד דווקא זה ממשיך את העצמות, והגם שלכאורה עבודה קצרה היא ואינה באה מתוך יגיעה וכו’.
לכאורה אין מובן כוונתך בשאלות הנ"ל, דהרי כל ספר התניא מיוסד על העניין דאתכפיא (=כפייה) שהוא עמוד חזק בכל ענייני התורה והמצווה, וכפי שמאריך רבינו הזקן (ויסודו במדרש תנחומא נשא טז) בעניין ד"דירה בתחתונים" שהוא הוא העניין דאתכפיא (הן בנוגע לעולם, והן בנוגע לאדם) כמבואר בארוכה בהמשך ההילולא (באתי לגני תש"י), ובאמת כבר מפורש כן בחז"ל (ב"ר רפמ"ד) דמאי איכפת לי’ להקב"ה אי שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, שזהו עניין הכפי’, ודווקא על ידי זה אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין (כמבואר בהמשך ההילולא שם) ועד להמשכת העצמות (המשכת עיקר שכינה), ובאמת היא עבודה קשה וכרוכה ביגיעה עצומה, לבטל ולהכניע את עצמו, למרות שהאדם חש את מציאותו וכו’.
בנוגע לשאלות אודות דרגתו של משה - הרבי בעצמו כתב מכתב מיוחד (נדפס בהוספות ללקוטי שיחות חלק וא"ו עמוד 244 ואילך) לבאר כל הסתירות שיש בעניין זה בדא"ח...
ובנוגע לשאלתך האחרונה - איך יתאים המבואר במאמר שאישה יולדת בדומה לבעל עם המובא בחז"ל (בבא בתרא קי, א) שרוב בנים דומים לאחי האם. הנה משנה ערוכה היא (עדיות ב, ט) "האב זוכה לבן בנוי ובכח" וכו’, וע"כ יש לתווך בין מאמרי רז"ל אלו, ואכמ"ל.
בשם הרבנים - שמואל א.
|
01/01/2014 |
דברי לא הובנו (שמואל י)
נבהלתי והשתוממתי עד מאד בקריאת המענה. חלילה וחלילה
לייחס לי שהנני מחפש מקור קדום בדא"ח לדברי הרבי,
לגבינו הרבי הוא המקור ואין עוד !!!! והמחפש מקור לדברי
הרבי ה"ה ח"ו בכלל "המהרהר אחר רבו וכו ".
א)מאמר הרבי מיוסד על מאמר כ"ק אדמור הרש"ב נ"ע,
ובמאמר הרש"ב נ"ע הזכיר ענין הכפיה הכללית שיש בכל המצוות בשוה
"לצרף בהם את הבריות " [מה שהבאתם כמענה על שאלתי ] אך לא הסתפק בזה
והמשיך לבאר שישנה גם כפיה פרטית בכל מצוה ע"ש . הרבי במאמרו השמיט
לחלוטין ענין הכפיה הכללית שישנה בשווה בכל המצוות, ודיבר רק על
עבודת הכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע, וכמו אותם ד’ דוגמאות שהובאו
במאמר,וממילא
מתבאר מדבריו שהכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע {ולא הענין הכללי
ש "לצרף בהם את הבריות " שלא הוזכר כלל במאמר זה } היא היא הגורמת את
המשכת העצמות, ועל דבר זה, חוזרות וניערות שלושת השאלות ששאלתי,שאינם כלל שאלה
אחת!
ב) לא שאלתי כלל לגבי הסתירות שישנם גבי דרגתו של משרע"ה. שאלתי
היתה שבמאמר זה מבאר הרבי שמשרע"ה
בהיותו כאן למטה, לא היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
משא"כ יורדי הים שהתגלה להם עלמא דאתכסיא,
ואילו במאמר דשנת תשי"ב מבאר הרבי להדיא שמשרע"ה בהיותו כאן למטה היה במדרגת איהו וחיוהי חד
וכו’, וכיצד שני הדברים מסתדרים בתורת הרבי.
ג) גם בנוגע תירוץ השאלה האחרונה עדיין חסר קצת ביאור, שהרי חז"ל הזהירו כ"כ לבדוק באחי האם, ומשמע דזה לא עניין חיצוני אלא עניין עיקרי הנוגע אל תכונות הנפש ממש, ועצ"ע.
|
01/01/2014 |
תשובה והתנצלות (המערכת)
לכבוד ידידנו היקר ר’ שמואל שליט"א
אכן "שגיאות מי יבין" (תהלים יט, יג) ואשרי מי שחושדים בו ואין בו (עפ"י מו"ק יח, ב).
באמת לא ירדנו לעומק שאלותיך, ולכן גם עשינו משלושת שאלות שאלה אחת, ואנו מקווים שעמך הסליחה על הטעות שבוודאי אחד הגורמים לה היא - פזיזות יתר מצידנו.
ועל כל פנים, במכתבך האחרון אתה מסביר את שאלותיך בטוב טעם ובפנים מסבירות ומאירות, ועל כן גם שאלתי ובקשתי: הקפד תמיד לבאר שיחתך בהרחבה, ואל תחסוך במילים, יש לנו מקום בשפע רב, והרחב פיך ואמלאהו (תהלים פא, יא), וכך אי"ה נוכל תמיד להבין את כוונתך, ובקלות רבה.
וכעת ננסה לטפל בשאלות עצמן - וכפי שנתבארו והוגדרו מחדש. ובכן: בנוגע לג’ השאלות הראשונות, שוחחתי על כך שוב עם המשפיע ר’ מיכאל גאלאמב שליט"א, והוא אמר שהוא אמנם לא למד בעיון את שני המאמרים (של הרש"ב ושל הרבי) אך ב’מושכל ראשון’ ניתן לומר בפשטות, שאין הכוונה בזה שאכן כשיהודי לוקח את האתרוג שיכווין ויחשוב בפועל על העניין של "אל תבואני רגל גאווה" (תהלים לו, יב - ר"ת אתרג) אלא, שהרבי מסביר שבכל מצווה נמשך העניין ד’אתכפיא’ גם באופן פרטי, וזו סגולת המצווה, ולא שהאדם צריך לכווין זאת, ובזה מיושב: א) כיצד ייתכן שדבר עיקרי ומהותי זה לא נזכר בעוד מקומות, דהעניין ד’אתכפיא’ מובא כנ"ל בכל תורת הדא"ח, אלא שכאן הרבי רק מגלה לן שהדבר נמשך בפרטיות ע"י כל מצווה, ואין זה שעל האדם לכווין זה, ועל כן אין זה תימה מה שלא הוזכר במק"א - דאין זה כ"כ עבודת האדם (ומה שהרבי ’משנה’ מהמאמר שעליו מיוסד המאמר - זה וודאי אינו קושיא), ולהכי גם אין מבואר מהי הכוונה בכל מצווה, דהרבי רק הביא דוגמא איך הוא העניין במצוות אתרוג, אבל היות שאין זה חובת גברא על האדם לכווין כוונה זו, לכן אין נוגע לפרט אותה כיצד היא בכל מצווה, ואדרבה הכוונה היא לקיים רצון ה’ בפשטות (או הכוונות שנתבארו בדא"ח - וכמו במצוות ד’ מינים שידוע הכוונה בזה להמשיך בנוקבא שבחזה דז"א - ראה סידור עם דא"ח שער הלולב רסג, ג ובכ"מ וכידוע).
ולפ"ז א"ש גם הקושיה השלישית, שאין הכוונה בהמאמר שע"י שהאדם יחשוב אודות עניין זה ד"אל תבואני רגל גאווה" וכיו"ב תהיה המשכת העצמות, אלא שהמכוון שבתורה ומצוות הוא המשכת העצמות, וזה נעשה על ידי קיום המצוה שעל ידה נעשה העניין ד’אתכפיא’ גם מצד עניינה הפרטי.
בנוגע לשאלתך בקשר לדרגת משה רבינו, הנה כאן באמת לא ענינו תשובה, אלא הפנינו אותך למכתב ידוע של הרבי, בו הרבי כותב במפורש שמצינו סתירות בדא"ח בנוגע לדרגת נבואתו של משה רבינו, ועד שמצינו בזה קצוות מנוגדים ממש, והרבי מטפל בזה וכותב שבמשה עצמו היו כמה זמנים וכו’, וכוונתינו בזה היתה שתעיין קודם במכתב זה, ותראה אם התכנים המבוארים בו לא מיישבים את קושיתך. ואכן אנו רואים שעיינת במכתב זה, ועדיין הקושיא במקומה עומדת. ואולי י"ל שיש לחלק בין דרגת משה עצמו (מצד נפשו, וה’ביטול’ שלו וכו’) לדרגת הנבואה שלו, שהנבואה שלו היתה דרך מעבר הבריאה (וכמובא בשער היחוד והאמונה פ"ה), אך הוא עצמו הי’ בביטול בתכלית לאלוקות, ובדרגת אצילות ממש, ולכן מצד ביטולו הי’ באופן של איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, ובזה נתחבט משה ואמר הראיני נא כו’ שביקש לראות (עניין הנבואה) שלא ע"י מעבר הבריאה, ויורדי הים "ראו" (כלומר עניין הנבואה ג"כ) דרגא זו, כיוון שלהם נתגלה עלמא דאתכסייא ממש, שהרי "הפך ים ליבשה" (תהלים סו, ו), וראו עלמא דאתכסיא (ים) בגילוי ממש (יבשה).
ובנוגע לשאלתך האחרונה - וודאי שמאמר חז"ל "רוב בנים דומים לאחי האם" נראה שתכונות ואופי הבן הם כמו אחי האם ולכן הזהירו חז"ל לבדוק באחי האם, אך כמובן אין זה סותר שדמיון הבן (בכל העניינים) הוא בראש ובראשונה לאביו מולידו, וזה כלל אינו חידוש, והוא דבר הפשוט לכל, וכמאמר המשנה (הובאה למעלה) "האב זוכה לבנו בנוי וכח" וכו’, וכלשון הכתוב (בראשית ה, ג) "ויולד בדמותו כצלמו" (כלומר חז"ל באו להוסיף שהבן יש לו קשר גם לאחי האם, אבל אין זה שולל את הקשר הפשוט מה שהוא דומה להאב בכל העניינים, ופשוט).
ויה"ר שנזכה זעהן זיך מי’ן רבי’ן דאָ למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
שמואל אלבום - בשם הרב מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א
|
05/01/2014 |
|
• "ניטל" הייתכן?! (פלוני)
שלום!
כידוע נוהגים שלא ללמוד תורה בליל ה-25 לדצמבר, והטעם הוא שלא להוסיף חיות בקליפה כו’.
וכאן נשאלת שאלת השאלות:
תמיד למדנו בדא"ח שע"י תורה ומצוות מגבירים כח הקדושה, וממשיכים אוא"ס מריש כל דרגין ועד למטה מטה ממש בתוספת מרובה על העיקר, ועל אחת כמה וכמה בתורה - "תורה אור" שאפילו מעט מן האור דוחה (ובדרך ממילא) הרבה מן החושך, והנה כאן הוא הפך כ"ז, שעל ידי לימוד תורה הנה לא רק שמעט מן האור אינו דוחה את החושך, אלא האור מוסיף ומגביר את החושך, ו"יתרון החושך" נעשה "מן (וע"י) האור"?
אתמהה!
|
26/12/2013 |
לכל דבר זמן ומקום (אריה לייב)
בדרך אפשר. יחד עם זאת הרי יש מקומות, כמו בית מרחץ למשל ,שלימוד תורה אסור שם. אז יתכן שיש גם זמן שלימוד אז אינו ראוי.
|
26/12/2013 |
ראה באגרות קודש! (שמואל י)
הרבי כבר נשאל על כך באג"ק חי"ד עמ’ שנא וע"ש במענה.
|
26/12/2013 |
לתועלת הרבים מובא בזה לשון הרבי באג"ק הנ"ל: (המערכת)
ה’קכג
ב"ה, י"ב שבט, תשי"ז
ברוקלין, נ. י.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ וכו’ מו"ה יעקב שי’
שלום וברכה!
במה ששואל למנהג ישראל אשר תורה היא שבליל ניתל אין לומדים עד חצות הלילה, מה טעם בדבר. ואיך אפשרי אשר לימוד תורה יגרום לענינים בלתי מתאימים ורצוים ואשר לכן נמנעים מלימוד.
הנה לטעם הדבר יעיין בספרי טעמי המנהגים אשר רבים הם ומובאים בהם כמה טעמים בשם גדולי ישראל, וגם מנהגנו הוא כנ"ל, וכמועתק בלוח היום יום י"ז טבת ה’תש"ג ובשם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהוא כדי שלא להוסיף חיות, ואמר, די מתמידים וואס די אכט שעה איז זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט, וכבר ידוע שהוא רק עד חצות לילה.
ב) איך אפשר שלימוד התורה יגרום לתוצאות בלתי רצויות ועוד גרוע מזה.
ישנם עוד דוגמאות לזה וגם בנגלה, וכמו לימוד רוב ענינים שבתורה בתשעה באב, לימוד רוב עניני התורה ע"י אבל, ר"ל, לימוד התורה עי"ז שעליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. וראה ג"כ הלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ד’ סעיף ג’ ובקו"א.
|
26/12/2013 |
נעשה ונשמע (פלוני)
שלום לכל המגיבים שליט"א!
הנה בכל התשובות שצויינו הובאו רק ראיות שאכן זה כך (וגם ראיות מנגלה, כמובא באג"ק).
אך עדיין צ"ב טעם הדבר, ובסגנון אחר: יש כאן רק חלק ה"נעשה" אך חסר עדיין את ה"נשמע" = ההבנה.
אשמח באם ירחיבו את הביאור ככל הניתן.
|
26/12/2013 |
שני ביאורים (המערכת)
לפלוני שליט"א
הפנינו את השאלה לרב יוסף יצחק אופן ולרב מיכאל חנוך גאלאמב, וכל אחד ענה עפ"י סגנונו והרי שלך לפניך:
הרב מיכאל גאלאמב ביאר (ואולי כיוון לזה המגיב ארי’ לייב דלעיל) - שכמו שיש "מקום" שאינו ראוי - מבואות המטונפות, בית הכסא ובית המרחץ וכו’ - שהגם שהתורה אינה מקבלת טומאה (ברכות כב, א) בכל זאת אסור ללמוד שם, הנה יש גם "זמן" שאינו נקי, והוא זמן לידתו ימ"ש.
והוסיף דבעווה"ר אין זה עניין שהי’ רק לפני אלפיים שנה, אלא עד היום מליארדי אנשים הולכים בטומאה וכסילות זו, ואף חוגגים את ליל הולדתו ימ"ש.
ושאלתיו, שלכאורה מהמקור שאותו מצטט הרבי (הלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ד סעיף ג ובקו"א שם) מוכח איפכא, דשם מבואר שרשע הלומד תורה, אף שעליו נאמר (תהלים נ, טז) "ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חוקי" ותורתו מוסיפה חיות בקליפות בכ"ז אומרים לו שילמוד, דסופו לעשות תשובה או בגלגול זה או בגלגול אחר ואז מוציא מהקליפה את כל התורה והמצוות, שהרי "לא ידח ממנו נידח" (עפ"י שמואל ב יד, יד), וא"כ הרי הדברים ק"ו: ומה באחד כזה שתורתו אינה רצון ה’ (שעליו נאמר "ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חוקי") ומוסיף בפועל חיות בקליפות, בכ"ז אומרים לו שילמוד, יהודי פשוט ויר"ש הלומד תורה בתמימות ביום לידת אותו האיש, שווודאי תורתו היא מצווה גמורה ורצון ה’ - איך נאמר לו שלא ילמוד בגלל שמוסיף חיות בקליפות?
וע"ז ענה הרב תשובה נפלאה: שברשע הלומד תורה שתורתו הולכת לקליפות לפי שעה אין בזה בעיה, שהרי סופו לעשות תשובה ולהוציא מהקליפה התורה והמצוות כנ"ל, אך כ"ז בקליפה "רגילה", אך בנוגע לטומאת עבודה זרה הרי בזה יהודי ירא ומפחד אפילו מנגוע בקצה טומאתה, ואפילו בלבושיה החיצוניים, ואפילו באופן של אחד בפה ואחד בלב כמבואר בתניא (סוף פי"ט) ובוודאי שבנוגע לטומאה זו א"א לומר שניתן להוסיף בה כוח וחיות "לפי שעה"...
והרב אופן הוסיף בזה ביאור מכיוון נוסף: ידוע שאותו האיש ימ"ש הי’ לו כח התורה, שכן עי’ עוסק בתורה. וביום לידתו דנים אותו, ובאם ביום זה יגדל כח התורה בעולם ע"י לימוד התורה דבנ"י אזי יכול להיות לו למזכרת ולזכות התורה שלמד.
הרב הוסיף שבנושאים אלו אין שייך ממש "להבין" את הדברים, שכן עניינים אלו אינם כמובן עפ"י נגלה, ובהדי כבשי דרחמנא ללמה לך, ואין לנו אלא דברי רבותינו הקדושים, ומסורת הדורות.
בכבוד רב, ובברכה שיקויים הייעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב) תומ"י ממש,
ש. אלבום - בשם הרבנים המשפיעים הנ"ל
|
29/12/2013 |
ביאורים נוספים (משה וויס)
א) בספר ’מנהגי ישראל’ עמ’ קמ ואילך מביא עוד כמה טעמים בזה, ואחד מהם הוא שאותו האיש למד הרבה תורה, ובסוף נתברר שהיה שלא לשמה, ולכן ביום זה מתעורר קטרוג על כל הלומדים שלא לשמה, עיין שם עוד.
ב) לגבי מה שהקשו כאן שהרי רבינו הזקן עצמו פוסק שגם כשעוסק שלא לשמה והתורה הולכת לקליפות בכ"ז ילמד שסופו לעשות תשובה ויתוקן הכול, י"ל בפשטות דאינו דומה כלל לעניינינו, שבשלמא בעניין הלומד שלא לשמה שהוא המקלקל אזי הוא יכול גם לתקן, אבל בעניין הניטל שלא הוא המקלקל - איך יתקן מה שלא הוא היה המקלקל? וכי נאמר שגם הלומד במקומות המטונפים יכול אח"כ לתקן זה? ואתי שפיר בפשטות.
|
28/01/2014 |
|
• מאמר לבר מצווה (אריה לייב)
במאמר איתא במדרש תהילים הידוע, שילד לומד בעל פה לחזור ביום הבר מצווה שלו ,מבואר בטוב טעם ענין לימוד התורה, ושהנחת התפילין גם פועלת המשכת המוחין כמו התורה.
השאלה היא מה המסר לילד שעומד לפני כניסה לתומכי תמימים? הרי הוא יכול לקחת מאריכות הדברים שלא חייבים ח"ו להשקיע בתורה אלא פשוט להדר במצוות תפילין!
במילים אחרות זה יותר מתאים לבעל עסק שנאלץ לפרנס את משפחתו ולא לילד שכל יעודו כעת זה לימוד טהור בישיבה.
|
22/12/2013 |
מעלת התפילין, שהם כמעט כמו ת"ת! (המערכת)
שלום וברכה! הפנינו את שאלתך המעניינת למשפיע הרה"ת ר’ מיכאל גאלאמב - משפיע ישיבת תו"ת המרכזית ב-770 והוא ענה כדלהלן: המכוון בזה הוא, לתת להילד הרגש יוקר המצוה דתפילין שזה עתה נתחדשה אצלו מצווה גדולה זו. וזה הרי פשוט לו מראש שהדבר הכי גדול הוא תלמוד תורה, וכפי שאומר בכל יום (בתפילת השחר) "ותלמוד תורה כנגד כולם", ועל הנחה פשוטה זו מיוסדת גם הטענה שאמרו "רוצים אנו ליגע בתורה יומם ולילה" שמזה גופא יודע הילד שעניין היגיעה בתורה הוא הדבר הכי חשוב ונעלה, ובזה מחדשים לו שכעין ת"ת הוא גם החשיבות דתפילין, אבל אינו שוה לגמרי, וכמ"ש שם בסוף המאמר. בכבוד רב,
|
26/12/2013 |
|
• יש ששים רבוא אותיות לתורה (שמחה)
מובא בחסידות ש"ישראל" נוטריקון "יש ששים ריבוא אותיות לתורה" ומזה אנו למדים שלכל יהודי יש אות בתורה, ועד שזו אחת הסיבות שהרבי יצא במבצע "אות בספר התורה".
ברצוני לשאול, ידוע שבתורה יש רק כמחצית מהסכום האמור, שכן בתורה שלפנינו יש רק 304,805 אותיות בלבד?
|
23/12/2013 |
600,000 אותיות (המערכת)
לשמחה,
אכן נאמר בספר ’מגלה עמוקות’ (רמז קפו) שישראל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, ובפועל בתורה יש 304,805 אותיות כפי שציינת. על שאלה זו נאמרו כמה וכמה תירוצים, ואנו אין לנו אלא דברי רבינו הזקן בלקוטי תורה פרשת בהר (מג, ד) שהביאור בזה הוא, שהנה בכל השפות הניקוד הוא גם אות, וכמו למשל בשפה האנגלית שניקוד ’קמץ’ אינו בא כסימן מתחת האות, אלא יש לו אות מיוחדת האות "O".
ונמצא שכל ניקוד בא במקום אות (וראה רש"י לכתובות סט, ב), ואם נצרף את כל אותיות הניקוד, יש לומר שנגיע לסכום המדוייק של ששים רבוא!
שנזכה לשמחה אמיתית, שמחת הגאולה ובניין בית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש!
|
23/12/2013 |
|
• באתי לגני (ח.מ.)
לכבוד מערכת האתר והרבנים שליט"א
הייתי רוצה לדעת מה היה הסדר באמירת מאמרי "באתי לגני" במשך השנים, מתי הרבי הקודם אמר את המאמר שהכותרת שלו היא "יו"ד שבט תש"י", והאם היה סדר מיוחד באמירת המאמרים הללו על ידי חתנו - הרבי.
|
22/12/2013 |
באתי לגני (המערכת)
שלום!
להלן הסבר ותיאור קצר על מאמר "באתי לגני" תש"י, ומאמרי "באתי לגני" של הרבי נשיא דורנו.
דרכו בקודש של הרבי הריי"צ נ"ע היתה, שהיה מדפיס מאמרים שונים שילמדו בהם ברבים בתאריכים מסוימים ויומי דפגרא.
לקראת שבת־קודש יו"ד שבט התש"י (יום הסתלקות זקנתו הרבנית רבקה נ"ע - אשת אדמו"ר מהר"ש) צווה הרבי הריי"צ להדפיס את המאמר "באתי לגני". מאמר זה הוא המאמר הראשון מתוך סדרה (’המשך’) של ארבעה מאמרים, שבכל אחד מהם חמשה פרקים. כשה’המשך’ כולו כולל עשרים פרקים (החלק השני נועד ללימוד ביום י"ג שבט - יום הסתלקות אמו של הרבי הקודם - אשת הרבי הרש"ב, והחלקים שנותרו יצאו לאור על ידי הרבי מאוחר יותר).
לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ באותה שבת - יו"ד שבט התש"י, החל הרבי לבאר בכל שנה ביו"ד שבט (החל מיו"ד שבט תשי"א - שנה לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ) - פרק אחד מתוך אותם עשרים פרקים שב’המשך’ "באתי לגני", וכשהסתיים מחזור אחד (בשנת התש"ל) התחיל הרבי שוב מהתחלה, עד לשנת תשמ"ח (ועד בכלל). וכך נמצאים בידינו על כל אחד מח"י הפרקים הראשונים שב’המשך’ שני מאמרים מהרבי; ועל שני הפרקים האחרונים - מאמר אחד.
ונסיים כפי שהרבי כותב בסיום מאמר באתי לגני תשי"א, המאמר שהיווה את ’קבלת הנשיאות’ של הרבי: "ונזכה זעה’ן זיך מיט’ן רבי’ן דא למטה אין א גוף, ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
|
23/12/2013 |
|
• תאריך עברי (שמואל י)
ראוי לפורום החשוב להשתמש בתאריך העברי.
|
16/12/2013 |
העניין יבדק (שמואל א)
לשמואל י
אכן ראוי לעם העברי להשתמש בתאריך העברי.
נבדוק מול האגף הטכני אם שייך לשנות זאת.
|
22/12/2013 |
תאריך (COW)
לשמואל
אין אפשרות טכנית לביצוע הנ"ל.
בשורות טובות, ומשיח נאו.
|
22/12/2013 |
|
• גשמיות וחומריות (אריה לייב)
מה הבדל בין גשמיות וחומריות?
דבר הזה מוזכר, למשל ,בשער היחוד פ"ג.
|
19/12/2013 |
מציאות, ותכונה (המערכת)
שלום!
גשמיות היא עניין של מציאות. כל דבר שיש לו אורך, רוחב, משקל, נפח וכדומה הרי הוא עניין גשמי.
חומריות היא ’גסות’ (גרָאבּקייט ביידיש) והיינו שכאן מציינים תכונה של אדם או דבר שאין בו עדינות, ואינו שייך לעניינים נעלים, או שיש לו מידות מושחתות וכיוצא בזה.
והיינו שגשמיות אינה דבר רע בעצם, אלא שצריך שתהיה כלי לקדושה, ומשא"כ גסות.
|
22/12/2013 |
|
• משל ומליצה (אריה לייב)
משל ידוע שמובא במקומות אין ספור בחסידות על אור ומאור. בפרט חידוש של אלטער רבי שאור הוא מעין המאור. מה נמשל מזה (גם לעבודה)?
|
11/12/2013 |
אור ומאור (המערכת)
שלום!
באופן כללי משל זה הובא לבאר כיצד ישנו דבר שכל מציאותו אינה אלא מקורו. לדוגמא: בתניא פרק ג כותב רבינו הזקן שהשכל ’מוליד’ מידות. והנה, למרות שהמידות הן לפי ערך השכל, "כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי שששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם" (שם פרק וא"ו), אך בכל זאת כשהשכל הוליד את המידה, ישנה גם מציאות המידה הגם שברור מה מקורה.
לעומת זאת באור היוצא מן המאור חוץ ממה שהאור הוא בדוגמת המאור (שאם המאור חזק אזי גם אורו חזק) הנה לאור שום מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא גילוי מקורו - המאור.
והעניין בעבודה בדרך אפשר (לא צויין בשאלה מאיזה מאמר דא"ח הנך שואל, ועל כן ניתן לענות רק באופן כללי ביותר): הביטול לקב"ה בתכלית, כמו הנבראים שבים שחשים במקורם, ועד שכל מציאותם היא מציאות המים וכדעת רשב"ג (מקוואות פ"ו מ"ז) שדגים שבים אינם חוצצים (לעניין טבילה במים) - שכל מציאותם היא - מקורם (המים).
בהצלחה,
המערכת
|
19/12/2013 |
|
• חידושו של אריז"ל (אריה לייב)
ידוע שלפי קבלת האריז"ל מתיישבת קושיא מסוימת לגבי יחס בין הקב"ה והעולמות.
אם אפשר, נא להגדיר את השאלה ולהסביר באופן המתקבל איך אריז"ל פתר אותה בזה שצמצום ראשון היה בדרך סילוק ולא בדרך מיעוט.
מאוד אודה אם תשובה תכלול לא רק עיון במשלים [כמו אור ומאור] אלא גם בנמשל. כלומר איך זה אצל הקב"ה.
|
16/12/2013 |
הרחב פיך ואמלאהו (המערכת)
לאריה לייב שליט"א
הפנינו את שאלתך לרב, והוא ביקש שתפנה אותנו למקור בו ראית את הדברים שציטטת, ואז נוכל לבאר את העניין בסייעתא דשמיא.
ככלל, לכל הפונים לפורום זה, חשוב מאוד לא לחסוך במילים (יש מספיק מקום, ב"ה...), ולצטט מקורות לכל דבר אותו רוצים לשאול.
בהצלחה, ולהשתמע בהקדם
|
19/12/2013 |
מקור השאלה (אריה לייב)
למשל כאן זה מובא תער"ב ע’ שכט. שאם אומרים שהתהוות העולמות היא בדרך עילה ועלול אז יש השתוות מסוימת בין בורא ונברא. ורבי רש"ב שולל את זה ממש על סמך חידושו של אריז"ל בענין הצמצום.
אבל בקשה נפשית מהרב שיפשיט ענין מגשמיותו בשביל אנשים כערכינו.
|
19/12/2013 |
ההבדל בין ’סילוק’ ל’מיעוט’ (המערכת)
לאריה לייב היקר!
הרב עיין בדברים שציינת, והביאור הוא כך: ישנה השתלשלות באופן של ’עילה ועלול’ (=סיבה ותוצאה).
אחת הדוגמאות ל’עילה ועלול’ היא ’שכל’ ו’מידות’, שהמידות ’נולדות’ מן השכל (ש"כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה’ . . נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו . . ושוב יתלהב לבו באהבה עזה" כו’ - תניא פ"ג). באופן השתלשלות זה, הרי העלול הוא ’בערך’ העילה, כלומר: השכל והמידות אין ביניהם ריחוק כ"כ, והגם שהשכל נעלה יותר מהמידות, אך יש ביניהם שייכות מסויימת, ששניהם הם תכונות בנפש, ועד ש"המידות הן לפי ערך השכל, כי הקטן חושב ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם" (תניא פ"ו).
אם השתלשלות העולמות מהבורא היתה באופן כזה ח"ו, הרי שח"ו היה גם יחס ומכנה משותף בין הבורא והנבראים, ובוודאי שהדבר אינו כן, אלא הנבראים נבראו "יש מאין" כלומר שהם לא תוצאה הבאה ממילא מהסיבה שקדמה לה, אלא שרק משום שהקב"ה החליט כך ברצונו הפשוט נבראו הנבראים וקדם אותם אפס המוחלט ("אין"). וכל המושג ’השתלשלות’ שייך רק בתוך הנבראים (והנאצלים) עצמם, שמחכמה משתלשלת בינה, ומהמוחין מתהווים המידות, אבל מהבורא הכל נתהווה בדרך של יש מאין.
וזה מה שהרבי הרש"ב מביא מהאריז"ל שהצמצום היה בדרך סילוק ולא בדרך מיעוט. שכן צמצום בדרך מיעוט מקביל ל’עילה ועלול’ - שצמצום בדרך מיעוט הוא כמו שבבית לא מאיר אור השמש כפי שמאיר בחוץ, אלא השמש מאירה דרך חלון, שזה אמנם מיעוט האור, אבל האור שמאיר דרך החלון הוא אותו מהות אור כמו האור שבחוץ, והיינו ששניהם הם באותו ’ערך’ - כמו עילה ועלול ששניהם באותו יחס, כנ"ל.
אבל הצמצום בדרך סילוק פירושו, שהאור שהיה כאן מקודם הסתלק לגמרי, ואין עכשיו את אותה מהות אור שהיתה מקודם, ובנמשל: שבצמצום הראשון הקב"ה העלים את האור הבלי גבול, ומה שנתגלה אח"כ (אור הקו) זו מהות אחרת לגמרי, שזהו אור הבא במידה וגבול.
צמצום זה מקביל לעניין של יש מאין, שנתהווה כאן דבר חדש מאין ואפס המוחלט, ואין קודם להתהוות איזה עניין שבערך הדבר המתהווה.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב
|
21/12/2013 |
פשיטות האורות (אריה לייב)
א"כ שהקו הוא מהות אחרת לגמרי, ולא בערך ד"בורא", ובוודאי האורות דאצילות שלמטה יותר ממנו, א"כ מדוע ישנה אריכות בחסידות להסביר פשיטות האורות, ושח"ו לומר שיש ציור עצמי באור וכו'?
|
22/12/2013 |
האור והגבול (מערכת)
שלום וברכה!
הפנינו את שאלתך לרב יוסף יצחק אופן שליט"א, והוא הקדים שלהבנת הנושא לאשורו יש ללמוד בעיון את סדרת המאמרים המופיעה בהמשך תרס"ו ממאמר החודש הזה ס"ו עד לד"ה אדם כי יקריב, שם ישנה סוגיא שלימה וב’ שיטות בעניין הקו, ואכמ"ל.
אך בקיצור נמרץ, הביאור הוא כך: מה שנתבאר שהאור הקו הוא ’יש מאין’ זה בנוגע למה שהוא בבא בבחי’ גבול, שהגבול נעשה ע"י צמצום בדרך סילוק, ולגבי הבורא הוא נחשב כמו יש מאין, אך האור עצמו ע"ז נאמר שהוא "מעין המאור", ועניינו לגלות את הבורא, ועל כן יש בו עניין הפשיטות, ועד שגם האורות המלובשים בספירות המה פשוטים ביחס לכלים וכו’.
וכפי שכתבנו בתחילה יש ללמוד המאמרים הנ"ל שבהמשך תרס"ו, ועל ידי זה יבררו ויתלבנו הדברים.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב שליט"א
|
30/12/2013 |
|
• גדר מצוות אמונה (אריה לייב)
כל מצווה בתורה מוגדרת בצורה מדויקת איך לקיימה. למשל כאשר מצות נעשו כראוי והגיע ליל הסדר, יהודי פשוט צריך לאכול כזית. אמנם מה צריך בדיוק לעשות כדי לקיים מצווה ראשונה בתורה - להאמין בה’?
דבר ראשון אמונה היא ירושה מאבותינו. זה כח להתקשר לדבר אף ששכל לא מבין, כ"ח מ"ה. מוזכר בפי"ח בתניא.
ז"א יש את זה כבר!
במצוות מחצית השקל להצ"צ ע’ ס"ה מובא כך "אך למעלה מסובב וממלא הוא למעלה מענין האמונה כי בעצמות א"ס ב"ה אין שום תפיסא למקבלים כו’". משמע משם שאמונה היא איזה פעולת האדם הקשורה לסובב.
עוד נתון אחד בנידון:
האמנת אלוקות להצ"צ סוף עמוד מ"ה: "דבר האמון אינו בבחי’ הרגשה". כלומר אמונה לא קשורה לכאורה עם דעת.
יחד עם זאת ברור שיהודי חייב להתאמץ לפחות במחשבה בענין האמונה.
האם יש הגדרה פשוטה [ע"ד פעולה גופנית לבלוע מצה הנ"ל] מה היא מצוות האמונה ?
|
18/12/2013 |
דעת ואמונה (המערכת)
לאריה לייב הי"ו
שאלתך הופנתה לרב, שענה כך: בחסידות עומדים על הסתירה שיש לכאורה בין מצוות ידיעת אלוקות למצוות האמונה בה’, שהרי ידיעה ואמונה הם לכאורה ב’ עניינים הפכיים.
ועפ"י המבואר בכ"מ (ראה מצוות האמנת אלוקות להצ"צ בתחלתו) הגדר בזה הוא, שידיעה קשורה באור הממלא כל עלמין, היינו במה שהבורא מהווה ומחיה את הבריאה כולה מאין ליש, ואמונה קשורה באור הסובב כל עלמין, היינו האלוקות הנעלה מהעולמות (שהרי לא זה כל האלקות מה שהוא מהווה ומחיה את העולמות), והיינו שידיעה היא במה שניתן לידע ולהשיג, ואמונה היא במה שמעל לגדרי ההשגה, והעבודה בזה היא לידע ולהתבונן יותר בעומק ויותר בעומק, וכמה שיודע יותר הרי גם האמונה נעלית יותר, שהרי האמונה מתחילה היכן שהידיעה נפסקת, וא"כ כמה שידע יותר, כך גם אמונתו תתעלה יותר עד אין סוף.
בכבוד רב,
ושזכה לקיום היעוד (הושע ב, כא): "וארשתיך לי באמונה וידעת את הוי’"
ש. אלבום - בשם הרב
|
19/12/2013 |
תגובה לדעת ואמונה (אריה לייב)
יוצא מכאן שמצוות האמונה נעשית בדרך ממילא על ידי מצוות ידיעת אלוקות?
אז מה א"כ יעשה בן אדם שכלי מוחו קטנים מלהתבונן? איך אחד כזה מקיים ציווי "אנכי ה"א אשר כו’"?
|
19/12/2013 |
איני מבקש אלא לפי כוחן (מערכת)
נראה בפשטות, כי היות שאין מדובר כאן על שוטה (הפטור מכל המצוות) ובשופטני לא עסקינן, א"כ פשיטא שכאמור כל אחד יתבונן עד מקום שיד שכלו מגעת, והשאר ישאיר לאמונה.
|
19/12/2013 |
מה היא מילה נרדפת לאמונה (אריה לייב)
האמנת אלוקות ע’ מה.
"העיקר הראשון כו’ שנאמין כו’ שהוא יותר ראשון יותר שלם כו’".
אני מחפש מה זה פעולה הזאת "להאמין". להכיר,לקבל, להסכים, לישב את הלב?
|
19/12/2013 |
אמונה בפשטות (המערכת)
שלום!
ההגדרה של אמונה היא להרגיש בבירור שכך הוא העניין. גם ידיעה היא הרגשה, שהרי האדם מרגיש את הדבר שיודע (שהרי אדם הוא לא כמו מחשב שמעבד נתונים וכותב תוצאות, והוא עצמו לא חלי ולא מרגיש), אך אמונה היא הרגשה שמעל לידיעה (דומה קצת למה שקוראים היום ’אינטואיציה’ אך אמונה היא דבר ברור חזק ויציב) - ואם נמשיך בסגנון שהתחלנו בו נגדיר זאת כך: כשהאדם מבין בשכלו את מציאות הבורא ויודע זאת הוא חש בזה, אך הוא חש בבירור שיש גם מה שמעל לידיעתו, ותחושה זו - היא היא האמונה.
שבוע טוב, והצלחה רבה
שמואל א. בשם הרב
|
22/12/2013 |
|
• היתכן ברכת הנהנין (אריה לייב)
במאמר באתי לגני תשי"ג סס"ו מבואר שורש של תענוגים גשמיים שזהו פסולת של ת"ע הנדחה בחוץ ע"י המלאכים.
בספר
חסידות מבוארת תניא חלק א ע’ שפ [הערה קמה] מובא לשון של רבי רש"ב ממאמר
פדה בשלום תרס"ח שגם האוכל לש"ש מ"מ הוא שייך אל הגשם כו" וצריך זיכוך.
ואין הכרעה שם בספר הנ"ל אם זה חיבוט הקבר.
משמע מכאן שנעשה איזה ענין שלילי אפילו עם הייתה כוונת האכילה כראוי.
שאלה היא למה חייבים בברכת הנהנין אם הנאה זה דבר בלתי רצוי.
|
17/12/2013 |
כמו תרופה (מערכת האתר)
לאריה לייב הי"ו
הרב ענה על שאלתך, שאכן בכל אכילה יש שייכות לגשמיות, וגם אם היא נעשית בכוונה הרצויה, אך מ"מ יש בה גם עניין רצוי, שעל ידי זה הגוף ניזון, והאדם חי וממשיך בקיום המצוות ובעשיית הדירה לו יתברך בתחתונים, ולכן יש לברך על זה, הרב הוסיף דוגמא לזה מאדם הלוקח תרופה ומבריא, שהגם שהתרופה יש בה גם חומר המזיק, בכל זאת הנה דווקא על ידה נתרפא. ופשוט.
בכבוד רב,
המערכת
|
19/12/2013 |
תגובה על תרופה (אריה לייב)
בתרופה יש ב’ דברים. תועלת ונזק.
אבל באכילה הרי ברכת הנהנין היא על תענוג גשמי גופא, כלומר ברכה היא על נזק!
|
19/12/2013 |
נראה בפשטות (המערכת)
נראה בפשטות שהכוונה בהנאה (שעליה מברכים ברכת הנהנין) היא לאו דווקא להנאת גרונו (שנהנה מכך שהמאכל טעים, וכיו"ב), אלא להנאת מעיו - כלומר שגופו ניזון וחי מהמאכל, ולפ"ז לא קשיא מעיקרא.
|
19/12/2013 |
הדרה קושיא לדוכתא (אריה לייב)
שולחן ערוך אורח חיים רד.ח
ברכה בפירוש תלויה אם חיך נהנה מהמאכל.
|
19/12/2013 |
נושא זה נידון בארוכה בין הפוסקים (שמואל אלבום)
מהשו"ע שהבאת אין כל ראיה, די"ל בפשטות שמה שהשו"ע תולה זה במה שהתרופה ערבה עבורו, הוא דאל"כ אינו חשוב אוכל כלל, והטעם הטוב של התרופה משווי לה כאוכל.
(ועוד יותר בפשטות: כשהתרופה טעימה וערבה לו, מי יימר לן שבאמת אין כאן עניין של אכילה כפשוטה?)
ובעיקר הדבר באמת מצאתי שדנו בזה הפוסקים, ראה למשל חידושי חתם סופר חולין (קג, א) שנקט להדיא, דלעניין ברכת המזון (ומסתבר שכן הוא בכל ברכות הנהנין) בעינן הנאת מעיו דווקא, עיין שם.
אך ייתכן שא"צ לכ"ז, והדבר יתברר לאשורו ע"י הרבנים - מחר.
להשתמע.
|
19/12/2013 |
הנאה לשם שמים (המערכת)
לאריה לייב היקר
הפניתי את הדברים לרב, והרב אמר שבפשטות הברכה היא על התזונה, ולא על הנאת החיך, וכדיוק לשון הברכה "הזן את העולם" וכו’.
אך גם אם נאמר שהברכה היא על הנאת החיך (ואכן יש אחרונים שנוקטים כך) - הנה גם את ההנאה גופא ניתן וצריך לנצל לקדושה.
שהרי ברור שהעבודה היא לא רק שהחלק התזונתי שבמאכל ינוצל לקדושה, אלא גם חלק ההנאה שבו, ובכלל בכל סוגי ההנאות הקיימות, ניתן וצריך להשתמש בהן לקדושה (ובמקביל גם לעשות ’אתכפיא’ בחלק מההנאות, וכדלקמן), וכפי שכתוב בתניא (פרק ז) על רבא שהיה אומר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן כדי לשמח לבו לה’, ושם גם בנוגע למאכל - שהאוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם (ומובא שם גם מאמר רבא ע"ז) להרחיב דעתו לה’ ולתורתו הרי זה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
אך כמובן האדם צריך לא לרמות את עצמו, ובוודאי שעל כל אחד לעסוק גם ב’אתכפיא’ כפשוטה, אך יחד עם זאת אין צריך להיות רק בתנועה של כיווץ ולאכול רק מאכלים בלי מלח וכו’, אלא אם נהנה בצורה עדינה בכדי שיהיה בשמחה לעבודתו ית’ הרי שההנאה בעצמה עולה לקדושה, וכמובן שבכל מקרה של ספק בזה - אזי ישנה ההוראה ד"עשה לך רב", והוא יורנו הדרך העולה בית א-ל.
בהצלחה,
שמואל א. בשם הרב
|
22/12/2013 |
כאילו נאמר שזה עבירה לשם שמים? (אריה לייב)
לא דברתי מה לעשות למעשה. פשוט לכאורה משמע מפ"ח בתניא שרק בן אדם כמו רבינו הק’ שלא נהנה כלל מעולם הזה לא שייך לחיבוט הקבר.
|
22/12/2013 |
עבירה?! מאן דכר שמיה! (שמואל א)
ההפך, מה שהוסבר הוא שעצם ההנאה יכולה ג"כ להיות דבר חיובי ולשם שמים (ועד לעולה וקרבן!), אם כי שצריך זיכוך כפי שהבאת בתחילה מהמשך תרס"ח.
מה שנכנסתי כאן גם בעניין של ’למעשה’ בפועל ממש, הוא מסיבה פשוטה ביותר - שאני לא יכול לכתוב כאן כביכול ’היתר’ ליהנות מעולם הזה (לש"ש כמובן), מבלי להגביל ולסייג את הדברים...
|
22/12/2013 |
קרבן ולא עולה (אריה לייב)
שמעתי מרב אחד שלמד אצל ר. ש.ח. קסלמן שיש דיוק נפלא כאן.
בשבת הכל כליל עולה למעלה, גם הנאה הגשמית. משא"כ ביום זה רק קרבן כי נשאר איזה שמץ למטה.
וכן משמע מקונטרס עץ חיים פ"ח שלהרגיש טעם גשמי זה לא דבר חיובי.
[אצטט בקרוב ממש].
|
22/12/2013 |
מתיר אסורים (המשך) (אריה לייב)
הנה מקור שאלתי בקונטרס עץ חיים ע’ 33. מביא שם רבי רש"ב שבן שלא "אוחז" ביחודא עילאה מרגיש טעם ועונג בעת האכילה. זה מוריד את הבן אדם וצריך יגיעה לגרש תולדות הרגש זה.
אלא אולי בדרך אפשר למצוא סיוע לשאלה בדברי בעל שם טוב כפי שהרב הזכיר בהתוועדות כ"ד טבת משנים קודמות. שקב"ה התיר אהבת השם אף שיש בזה בעיה "יש מי שאוהב" כדי לעזוב אהבה לתענוגים של עולם הזה.
|
23/12/2013 |
כעולה וכקרבן ממש (המערכת)
לאריה לייב היקר שליט"א
היה קשה קצת להשיג את הרב בימים האחרונים, אך לבסוף נתקיים בי "יגעת ומצאת" (מגילה ו, ב), ודיברתי עמו באריכות על כל העניין.
וזכיתי לשמוע מהרב חידוש נפלא: שגם מה שמבואר בד"ה פדה בשלום תרס"ח וכל המקורות שציינת שהרגשת הנאה גשמית היא דבר שלילי, כל זה כשהנאתו אינה לשם שמים לגמרי, ומעורב בזה (אפילו בדקות) הנאה אישית, אבל כשהנאתו לש"ש וכמו רבא שהי’ אומר לתלמידיו מלתא דבדיחותא אין כאן שום עניין שלילי וא"צ בזה שום זיכוך!
במילים אחרות: גם מה שמבואר בתניא שרק רבינו הקדוש שלא נהנה כל ימיו מעוה"ז א"צ לחיבוט הקבר, אין הכוונה שלרבינו הקדוש לא היתה בפועל שום הנאה מעוה"ז (וראה רש"י בראשית כה, כג:
"אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים") אלא שכשנהנה לא היתה בזה הנאה אישית אלא לש"ש, ואז א"צ חיבוט הקבר, ועולה לה’ כעולה וכקרבן (בנוגע למה שהבאת בשם הרש"ח קסלמן הרב אמר שאין זה מוכרח, ואין זה פשטות כוונת רבנו הזקן).
בכבוד רב,
ש. אלבום -בשם הרב יוסף יצחק אופן שליט"א
|
29/12/2013 |
הטעם בדרך חסידות (משה וויס)
מקור הטעמים בדברי מאכל מקורם בקדושה, וכן שמעתי מהרב אופן בשם אחד הרביים אודות אכלו משמנים ושתו ממתקים בביאור מהו לשון שתו ממתקים, וכן מבואר באוה"ח הק’ שכשנפגע הגיד הנשה של יעקב אין בו גם טעם שנסתלק ממנו כל הקדושה ולכן אין אוכלים ממנו.
עפי"ז אפשר לומר שברכת הנהנין היא ברכה על ניצוצות הקדושה שיש בטעם המאכל.
|
28/01/2014 |
ללא הביאור דלעיל - לא סגי בזה (שמואל אלבום)
זה שמקור הטעם הגשמי הוא בקדושה אין זה מספיק כשלעצמו להצדיק ע"ז ברכת הנהנין באם ההנאה היא עניין בלתי רצוי, דהגע עצמך, אם גזל דבר מאכל, הרי אסור לו לברך עליו (ואין זה מברך אלא מנאץ - סנהדרין ו, ב) ואפילו שלאותו מאכל יש טעם המורה על מקורו שבקדושה, והוא הדין אם נהנה שלא לש"ש שמוריד את המאכל (ואת עצמו) בגקה"ט שהם רע גמור, ולכן צריכים עדיין לכל השקלא וטריא שבתגובות לעיל שכשנהנה לש"ש אין בזה עניין לא טוב, ואדרבה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
|
28/01/2014 |
|
• שאלה בתניא (שמואל י)
בתניא פ"ה ופל"ח מכוון אותנו רבינו הזקן שלימוד התורה וקיום המצוות צריך לקיים בכדי לקשר נפשו לה’ ולדבקה בו וכו’,והנה הרבי בהתוועדות פרשת משפטים תשי"ד (תו"מ התוועדויות כרך יא) כותב שלימוד התורה וקיום המצוות לא יהיו מורכבים בשום דבר אלא בפשיטות ללא כל כוונות ואפי’ הכוונה הנעלית לקשר נפשו לה’ ,דמתוך החשבון עלול לרדת מדחי אל דחי ע"ש. ולפ"ז צ"ב כיצד נתייחס מעתה להדרכת התניא, שהרי הרבי אינו בא להציע הדרכה נעלית יותר, אלא אומר שההדרכה המוצעת בתניא עלולה לגרום לירידה מדחי אל דחי ח"ו, וא"כ הנאמר מעתה ח"ו שאיננו מקבלים את דברי התניא בזה?
|
13/12/2013 |
תשובה בדרך אפשר (המערכת)
לשמואל י. היקר
שאלתך החשובה הופנתה על ידי מערכת האתר לרב, ולאחר עיון מעמיק באותה שיחה שציינת, אמר הרב שיש לומר בדרך אפשר כך: ברור שהעניין המובא בתניא (ומקורו בפרי עץ חיים כפי שכותב שם) הוא נכון ונצרך, והוא עניין בקדושה.
אך הרבי כותב שאי אפשר להסתפק רק בזה ותו לא, אלא חייבת להיות גם העבודה באופן דאחדות הפשוטה וכפי שמבאר שם שזוהי העבודה שמצד עצם ופנימיות הנשמה. ורק ע"י העבודה מצד עצם ופנימיות הנשמה אפשר להבטיח שלא תהיה ירידה כו’.
ועל דרך מי שלומד רק גליא דתורה שוודאי הוא עניין נצרך ביותר והוא מצוות עשה דאורייתא נעלית ביותר "ות"ת כנגד כולם" (משנה ריש פאה) וכו’ - אך אם לא יעסוק גם בפנימיות התורה הרי יכול להיות מזה ירידה. וכן גם בעניין המבואר שם במאמר ושיחה דש"פ משפטים ששם מודגשת מעלת העבודה מצד עצם ופנימיות הנשמה - הרי ברור שיחד עם עבודה זו צריכה להיות עבודה בכוחות הגלויים ג"כ, וכן בעניין לימוד התורה לשמה, שצריכה להיות העבודה מצד פנימיות הנשמה, אך וודאי ופשיטא שצריכים להיות כל העניינים דלקשר נפשו לה’ - ולא בא רבינו לשלול זאת, אלא לא להסתפק רק בזה. בברכה,
שמואל א. בשם הרב
|
15/12/2013 |
עצ"ע (שמואל י)
ייישר כח.
אך עדיין צריך הרבה עיון לפי מש"כ בשיחה שם.
|
16/12/2013 |
תוספת ביאור (שמואל אלבום)
אכן יש מקום להתבוננות נוספת, אך לכאורה זהו הכיוון.
אולי יש להביא דוגמא נוספת מהמבואר שם באותה שיחה עצמה - הרבי מדבר שם אודות הדרגות דעבד עברי, אמה עבריה, וכו’, וע"ז כותב שהמעלה הכי גדולה היא בעבד כנעני (שבו קיימת מעלה גם על בת - כמבואר שם ס"ז) שעבודתו היא בלי חשבונות, וכמבואר שם בארוכה. והנה פשיטא שגם שאר הדרגות (ובוודאי הדרגה דבת - ביטול במציאות) נצרכים ונוגעים בעבודה, ובכל אחד מעלה הנוגעת להאיר בחינות נפשו, אך הכל צריך להיות חדור בנקודה דאחדות פשוטה המודגשת בעבודת העבד כנעני.
כדאי גם לעיין במאמר רבינו האמצעי בדרך חיים הנסמן בהערות 13-14 בשיחה, שם מבואר עיקר ויסוד העניין אותו מחדש רבינו בשיחה.
|
16/12/2013 |
בשיחה מפורש לא כך! (שמואל י)
לכאורה אי אפשר כלל וכלל לומר כן, לאור דבריו הברורים של הרבי בשיחה שם והנני מצטט: "ולכן מוכרח ביותר שהעבודה בלימוד התורה וקיום המצוות לא תהיה מורכבת בשום דבר, גם לא בענין הנעלה ביותר , כי כשיש ענין של הרכבה, הרי היום ההרכבה היא בענין נעלה ביותר, ולמחר עלולה להיות ההרכבה בדבר פחות ביותר כו’, אלא העבודה צריכה להיות באופן של אחדות הפשוטה, שזוהי העבודה שמצד עצם ופנימיות הנשמה, ובאה על ידי לימוד פנימיות התורה דוקא".
ולכאורה כל זה אינו עולה בקנה אחד עם הדרכת התניא הנ"ל.
|
16/12/2013 |
תשובה (שמואל אלבום)
לר’ שמואל שליט"א
הפנינו את דבריך שוב לרב אופן, והוא חזר
ואמר שבוודאי אין לפרש את הנאמר בשיחה שהעבודה צריכה להיות רק מצד עצם ופנימיות הנשמה
ולא מצד כוחות הגלויים, שזה סותר מש"כ בריבוי רבבות מקומות שצריכה להיות העבודה
גם מצד שכל ומידות וכוחות הגלויים (שזה הרי עניינה של חסידות חב"ד שיהיה הבנה
גם בשכל ולא רק אמונה כו’), וא"כ הכרחי לפרש את הנאמר בשיחה שצריכה להיות גם העבודה
שמצד עצם ופנימיות הנשמה.
ומש"כ בשיחה וז"ל: "שהעבודה
בלימוד התורה וקיום המצוות לא תהיה מורכבת בשום דבר" הכוונה בזה שתהיה גם עבודה
כזו שאינה מורכבת בשום דבר, ודוק.
במקביל הפנינו את שאלתך גם למשפיע הרה"ת
ר’ מיכאל גאלאמב (משפיע ישיבת תו"ת המרכזית ב-770 ברוקלין נ.י.) והוא ענה כך:
רבינו הזקן עצמו אומר (ראה ליקו"ת
פרשת האזינו דף עה סוף עמוד ד, ובכ"מ) שהפירוש במאמר חז"ל (פסחים
נ, ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה" וכו’ הוא ע"ד
מאמר חז"ל (שם סח, ב) "מעיקרא כי קא עביד איניש אדעתיה דנפשיה
קעביד" דהיינו שבתחילה לומד תורה בכדי לקשר נפשו לה’ (אדעתיה דנפשיה),
ולבסוף בא ללשמה - לשם התורה עצמה.
והיינו שרבינו הזקן עצמו משווה את הלימוד לקשר נפשו לה’ ללימוד שלא
לשמה.
והוסיף עוד, שמה שרבינו אומר בשיחה שמוכרח להיות לימוד התורה בדרגה
הכי נעלית מצד עצם ופנימיות הנשמה שאם לא יכול לירד מדחי אל דחי כו’ הרי אין
הכוונה בזה שע"י לימוד התורה באופן כזה ירד מדחי אל דחי, אלא שמצד דרגא זו
דלימוד התורה אין מושלל שירד, ומצד דרגה גבוהה יותר הדבר אכן מושלל.
ומה שרבינו הזקן מביא דרגה זו בפרק ה’ אזי י"ל שזו תחילת העבודה,
וכפי שכותב בליקו"ת שמעיקרא כי קא עביד איניש אדעתיה דנפשיה קעביד, וגדולה
מזו מצינו בדברי חז"ל עצמם שהתירו (וחייבו) ללמוד שלא לשמה (כפירוש הפשוט
שבזה) - הגם שבלימוד כזה וודאי יכול להיות עניינים בלתי רצויים! דסו"ס המאור
שבה יחזירנו למוטב.
עוד עניין נפלא ציין הרב הנ"ל ממאמרו המפורסם של הרבי ד"ה
ביום עשתי עשר יום תשל"א, ששם מבואר המדרש המפורסם (איכה רבה ג, יד) מהפיקח
שאמר "אנא נסיב מלכא" שמבואר שם באריכות שדרגת הפיקח היא כדרגתו של
רבינו הזקן שהיה אומר (בשעת דביקותו) "איך וויל ניט דאיין ג"ע, איך וויל
ניט דאיין עוה"ב, איך וויל מער ניט אז דיך אליין", וכשאינו בדרגא זו
יכול לבוא (בריבוי השתלשלות) עד לע"ז ח"ו, ובכ"ז בסיום המאמר כותב
רבינו דהגם שאנו לא בדרגא זו, ממ"מ צריך שיהיה "מעין" זה,
ועד"ז י"ל גם בתניא, שמביא את הדרגה שאנו שייכים אליה (לקשר נפשו לה’)
אף שרק מצד הדרגה הגבוהה באמת מושלל לגמרי עניין של ירידה.
(והוסיף עוד שהיות ששיחה זו הינה בלתי מוגהת, אזי אין איתנו יודע עד
מה כיצד נאמרו הדברים בדיוק, דפעמים שרוצים לבאר בחסידות דרגה מסויימת אזי שוללים
בתכלית הדרגות שלמטה ממנה, וזאת בכדי להסביר הנקודה של אותה הדרגה וכו’).
ואקווה שמיני’ ומיני’ תסתיים שמעתתא.
שמואל אלבום - בשם הרבנים הנזכרים.
|
19/12/2013 |
|
יישר כח גדול, ועדיין צ"ב , ודי בזה לע"ע. (שמואל י)
|
19/12/2013 |
|
• מציאות הנברא (אריה לייב)
בשער היחוד ואמונה מבואר שמציאות הנברא זה אותיות של עשרה מאמרות. וידוע שדיבור זה הארה מצומצמת מאת הבורא.
יחד עם זאת מובא בהרבה מקומות בחסידות שישנו ניצוץ אלוקות בכל דבר ודבר.
[וניצוץ ,כזכור לי ,הוא יותר מהארה כי זה ממשות האש]
האם ניצוץ זה ואותיות עשרה מאמרות זה אותו ענין או שניצוץ הוא משהו נוסף המצוי בנברא, ואיפה ניתן לעיין בנידון?
|
13/12/2013 |
ניצוץ ואותיות (המערכת)
לכבוד אריה לייב שיחיה
שאלתך הופנתה אל הרב, והרב ענה, שבאופן כללי מדברים על ב’ עניינים בחיות האלוקית. ישנו הניצוץ האלוקי מעולם התוהו שנפל בשבירת הכלים ונמצא בכל העולמות, אלא שבעולם האצילות הוא ’נתקן’ על ידי הבורא (ועל כן נקרא עולם זה בשם ’עולם התיקון’) ובעולמות בי"ע הניצוצות לא נתקנו לגמרי, ותפקידנו לגמור את תיקונם (כדאי שתיכנס לתגית "שבירת הכלים" ותאזין ותקרא את השיעורים המבארים עניין זה בארוכה), וישנה החיות המגיעה מספירת המלכות דאצילות, שהיא העשרה מאמרות.
בכדי לדעת מתי מדובר על הניצוץ דעולם התוהו ומתי מדובר על החיות המגיעה ממלכות דאצילות, יש לעיין בכל מאמר לגופו, ואם נתקשית במאמר מסויים, אנא ציין אותו ונתייחס ספציפית לעניינים המבוארים בו.
בברכה,
שמואל אלבום, בשם הרב
|
15/12/2013 |
|
• כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (יואב)
שלום לרבנים ולגולשים שליט"א
בתחילת ספר בראשית נאמר כמה פעמים שהאדם נברא בצלם א-להים (בראשית א, כו-כז; ט, ו) רציתי לשאול כיצד מפרשת זאת תורת הסוד והחסידות. אשמח אם תרחיבו ככל שניתן במסגרת זו.
|
11/12/2013 |
צלם א-להים (מערכת האתר)
ליואב הי"ו.
באופן כללי ניתן לומר שבנפש האדם קיימים
עשרה כוחות המקבילים לעשר הספירות העליונות (תוכל לראות הסבר קצר על הספירות כאן בפורום
- בתשובה לנדב ש. מתאריך 05-12-2013). יתרה מזו: גם גוף האדם מקביל לעשר ספירות
אלו כפי שמתואר בהרחבה ב"פתח אליהו" (הקדמת התיקוני זהר) שם נעשית הקבלה
של כל אברי האדם לספירות העליונות.
בעומק יותר, מוסבר בתורת הסוד כי אותיות
המילה ’צלם’ רומזות לחמשת חלקי הנשמה, וכדלהלן:
כידוע בנשמה קיימים חמישה ’אורות’, שסדרם
מלמטה למעלה הוא: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה.הסבר קצר על כל אחד מהאורות הללו: נפש
- הכוח המחיה את הגוף; רוח - מידות (רגשות); נשמה - מוחין (שכל); חיה - רצון שלמעלה
מהשכל; יחידה - עצם הנשמה. אורות אלו מקבילים לספירות (כאמור לעיל) שכן הכוחות נר"ן
(נפש, רוח, נשמה) מקבילים לתשעת הספירות העליונות המחולקים גם הם לג’ קבוצות: חב"ד
(חכמה בינה דעת) חג"ת (חסד גבורה תפארת) ונה"י (נצח הוד יסוד), נפש מקבילה
לנה"י (המידות השייכות להנהגה בפועל) רוח מקבילה לחג"ת (המידות לכשעצמן) ונשמה
לחב"ד (שכל). זו הסיבה שכוחות הנר"ן נרמזות באות צ’ ד’צלם’, שכן צ’ הוא
9 פעמים 10, והיינו תשעת הספירות חב"ד חג"ת נה"י כפי שהן באות בתור
’פרצוף’ (שכל ספירה כלולה מכל העשר ספירות - כפי שאנו רואים בספירת העומר "חסד
שבחסד" "גבורה שבחסד"). ה’חיה’ נרמזת באות ל’ שכן ה’חיה’ מאירה לנר"ן
שלמטה ממנה, ועל כן היא נחלקת לג’ אורות (כנגד הנר"ן), ונרמזת באות ל’ ד’צלם’
שהיא ג’ פעמים 10, והיחידה שמאירה גם לנר"ן וגם ל’חיה’ אזי היא נחלקת ל-4 אורות
כנגד הנרנ"ח, ולכן נרמזת כמובן באות ם’ ד’צלם’ שהאות מ’ היא 4 פעמים 10.
כמובן שהדברים נכתבים כאן בקיצור נמרץ,
ותן לחכם ויחכם עוד
בברכה
|
11/12/2013 |
ההבדל בין יהודי לגוי (יעקב יצחק)
לאור הנ"ל התעוררה אצלי שאלה:
אם ’יחידה’ היא עצם הנשמה, א"כ כיצד זה יתאים עם המבואר בתורת החסידות שלגוי אין יחידה, כיצד ניתן לומר שלגוי אין את עיקר הנשמה? שאלה זו אף מתגברת לאור המבואר בכמה מאמרים שיחידה מקבילה לתענוג שלמעלה מרצון, וכי גוי אינו מתענג?
|
11/12/2013 |
אשר בחר בנו מכל העמים (שמואל אלבום)
ליעקב יצחק
בכדי לענות לשאלתך עלינו להבהיר מהו ’עצם הנשמה’. עצם הנשמה הוא האלוקות שבנשמה, המקום שבו ה’ניצוץ בורא’ שבנשמה (ראה הערה 21 (מאת כ"ק הרבי) בד"ה באתי לגני התש"י) וזהו ההבדל שבין ישראל לעמים: אצל היהודי הניצוץ האלוקי שייך אליו ומאיר בנשמתו הפרטית, אך אצל הגוי למרות שהכל מתהווה מכח האלוקי, אך הכח האלוקי אינו קשור אליו והוא מהווה אותו באופן שהוא מובדל ממנו ואינו מתאחד אתו (זו הסיבה שבקדושה יש עשר ספירות, ולא י"א, ובקליפה יש י"א כתרין דמסאבותא (עץ חיים שער יא (שער המלכים) פרק י) - שכיוון שהניצוץ האלוקי המחיה את הקליפות אינו מתאחד עמהן, לכן הוא נמנה בפני עצמו, ואזי מספרם הוא י"א). מה ששאלת בקשר לתענוג, הנה באותם מקומות ששם מבואר שהיחידה קשורה בעניין התענוג - אין הכוונה לתענוג המורגש, שזה כמובן יש גם לגוי, אלא הכוונה לתענוג הבלתי מורגש שזהו עניין עצם הנשמה, וכפי שנתבאר.
ומבואר ההבדל בין גוי לזרעו של יעקב ויצחק (ואברהם).
שמואל אלבום - בשם הרב יוסף יצחק אופן
|
11/12/2013 |
|
• התגלות של נפש אלוקית (אריה לייב)
האם שייך התגלות נפש אלוקית באופן מורגש אצל יהודי מן השורה?
אם כן מה סימנים לזה ומה הדרך להרגיש נפש זו חוץ ממה שמוזכר בתניא פי"ח?
|
10/12/2013 |
התגלות הנפש האלוקית (שמואל אלבום)
לארי’ לייב היקר!
הפנינו את שאלתך המרתקת לרב יוסף יצחק אופן שליט"א, וכך הוא ענה:
לנשמה יש כמה חלקים, ובכללות: נר"ן = שכל ומידות; חיה=רצון שלמעלה מטעם ודעת, ויחידה = כח המס"נ.
כשיהודי מתבונן בענייני אחדות ה’ וגדלות ה’ (או באותיות פשוטות - כשהוא לומד מאמרי דא"ח) והוא מתעורר ברגשות של אהבה ויראה הרי זה בכוח המידות של הנפש האלוקית, ובזה הוא גילה את הנר"ן של הנפש האלוקית.
בכדי לגלות את ה’חיה’ דרוש לעשות ’כלי’ לכך. ה’חיה’ כאמור היא הרצון שלמעלה מטעם ודעת, בכדי לגלותו אנו זקוקים לגלות את הרצון התחתון - הרצון שלמטה מטעם ודעת (כלומר הרצון שמתעורר על ידי שכל והתבוננות). בכללות, זהו החילוק בין העבודה שבימות החול לעבודה דשבת קודש. בימות החול האדם מכין את ה’כלי’ - הרצון התחתון הנ"ל, ואז "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (ע"ז ג, א) - שבשבת מתגלה אצלו הרצון שלמעלה מטעם ודעת, שזהו עניינה של הנשמה יתרה שיש בשבת (ביצה טז, א), שעל ידי הכנת הכלי בששת ימי המעשה מתגלה אצלו הרצון שלמעלה מטו"ד וזה מתבטא בתשוקה גדולה שיש לו לאדם לאלוקות למעלה מטעם ודעת.
וכח היחידה מתגלה כפי שנאמר בתניא אותו ציינת, בשעת מס"נ.
יהי רצון שנזכה לגילוי אור הנשמה שזו ’גאולה פרטית’ "פדה בשלום נפשי" (תהלים נה, יט) ומזה נבוא לגאולת עולמים, תיכף ומיד ממש.
בשם הרב - שמואל אלבום
|
11/12/2013 |
|
• ועשו לי מקדש (רות)
לכבוד רבני האתר
בקשר לעשרה בטבת יהפך לששון ולשמחה, רצוני ללמוד על בית המקדש, כלי המקדש, המשכן וכו" מנקודת מבט חסידית. אשמח באם תפנו אותי למקורות העוסקים בנושא.
בציפיה לחידוש העבודה בבית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש
|
08/12/2013 |
מקדש חסידי (המערכת)
לרות תחי’
בתורת החסידות קיימים מאמרים רבים העוסקים בעניין המקדש והקרבנות. אנו נרשה לעצמנו להציע עבורך מספר סדרות המצויות כאן באתר:
- "מצוות בניין מקדש" לרבינו הצמח צדק, סדרה ובה שבעה שיעורים העוסקים במאמר מיוחד של רבינו הצ"צ שבו מתוארים המקדש על כל חלקיו וכליו באריכות רבה, הרבי יורד שם לפרטי פרטים, כמו למשל ביאור נרחב בנוגע לכל הכלים, ארון העדות, השולחן המנורה, מזבח הפנימי ומזבח החיצון ומסביר באריכות מהו עניינו הרוחני של כל פרט ופרט.
- ד"ה "גדול יהיה כבוד הבית" לכ"ק הרבי, סדרה ובה תשעה שיעורים העוסקים במאמר מרתק של הרבי המבאר את עניינו של מקום המקדש והמקדש מנקודת מבט מיוחדת במינה, בסדרה זו ישנו חידוש נוסף: מתחת לכל שיעור מתשעת השיעורים יש תמליל מלא וערוך מדברי הרב!
- שיעור במאמר ד"ה "מי יתנך כאח לי" (תורה אור פרשת תרומה) - שיעור במאמר העוסק בביאור עניין ארון העדות והכרובים. גם שיעור זה מלווה בתמליל ערוך מתחתיו.
- ניתן ללמוד את המאמר "באתי לגני" המפורסם של הרבי הקודם העוסק בעניין המשכן והקרבנות, מאמר זה אמנם אינו נמצא באתר, אך באתר קיימים שיעורים במאמרי הרבי המיוסדים על מאמר זה.
בברכה שנזכה הן למקדש חסידי, "ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה שהוא העיקר - בית מקדש גשמי, כפשוטו, בהר המוריה שבירושלים עיר הקודש, תיכף ומיד ממש!
|
09/12/2013 |
|
• דמי חנוכה (נחמן)
לכבוד רבני האתר, חג שמח ומאיר.
ברצוני לדעת מהו המקור (החסידי, כמובן) למנהג לחלק לילדים דמי חנוכה בחג החנוכה
1,000 תודות מראש
|
06/12/2013 |
מנהג דמי חנוכה (המערכת)
לנחמן שי'
המקור הקדום ביותר למנהג נמצא לכאורה בדברי ה"מגן אברהם"
ריש הלכות חנוכה, שם כתוב בזה הלשון: "נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על
הפתחים".
אך ברבות השנים המנהג התרחב יותר, ונהוג לחלק לכל הילדים מעות חנוכה,
וכמסופר ב"היום יום" כח כסלו שכן היתה הנהגת רבותינו נשיאנו.
אביו של הרבי הרה"ק ר' לוי יצחק זי"ע מביא על כך
(ליקוטים ואגרות עמוד שנח) מספר טעמים מעניינים:
- נאמר בגמרא (ב"ק צב, ב) ש"אסור להרצות מעות כנגד נר
חנוכה" ומזה שנקטו "מעות" בדווקא, משמע שבחנוכה נותנים מעות.
- חנוכה הוא מלשון חינוך, וכשמתחילים לחנך הילד ללמוד, זורקים לו
מעות.
- נר חנוכה בשמאל, וכתיב (משלי ג, טז) "בשמאלה עושר
וכבוד" (ומוסיף שם שגם "כבוד" רומז לכסף, וכדכתיב בראשית לא,
א) "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה).
- בפרשת מקץ, הנקראת בחנוכה מדובר רבות אודות כסף, הכסף בעד השבר,
הכסף משנה, הכסר שהוחזר לשבטים באמתחותיהם (ה"מטמון") והמשאת שקבלו
מיוסף (ובפרט משאת בנימין).
שנזכה, כפי שהרבי תמיד נהג להתבטא, שהקב"ה יקיים אף הוא את
המנהג, ויתן ל"נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא, א) מעות חנוכה, ועד למתנה
הגדולה ביותר - בית המקדש השלישי.
בכבוד,
המערכת.
|
06/12/2013 |
|
• עשר הספירות (נדב ש.)
שלום וברכה!
אשמח לדעת קצת על עשר הספירות, מה עניינן, ומהי תוכנה של כל ספירה.
|
05/12/2013 |
תקציר עשר הספירות (המערכת)
לנדב,
כפי
שבוודאי מבין אתה, התשובה לשאלה זו ארוכה מני ארץ ורחבה מני ים, אך בכל זאת ננסה
לענות עליה בקיצור נמרץ כפי שמתאים לפורום זה.
ובכן:
הספירות הם גילוי כח הגבול של הבורא, שכן מובן שכפי שהבורא יכול לפעול ולהראות את
כוחו הבלתי מוגבל, אזי יכול הוא גם לגלות כוח מוגבל (עבודת הקודש א, ח) ואלו למעשה
הספירות, שהם כוחות מוגבלים, שכן חכמה מוגבלת בזה שהיא חכמה ולא חסד, וכן להפך.
בהקדמת
התיקוני זהר ("פתח אליהו") ישנו משל על כל ספירה מכוחות הנפש ואברי
האדם. ננסה לנסח את הדברים בקיצור: כתר הוא כוח הרצון, כוח זה
שונה מכל כוחות הנפש, שכן לכל כוחות הנפש ישנו איבר שבו הם מתלבשים (כמו החכמה -
במוח) ואילו כוח הרצון שורה על הנפש כולה. זו אחת הסיבות לכך שכוח זה נקרא כתר,
שכן הכתר נמצא על האדם, ולא בתוכו. ספירה זו מייצגת את רצון
הבורא, הן בבריאת העולמות, ולמעלה יותר בתורה ומצוות.
החכמה היא
גרעין ההשכלה הראשוני, טרם שהאדם עמל לפתח אותו לאורך רוחב ועומק, שכן פיתוח השכל
זהו תפקיד הבינה, וכפי שממשילים בתורת הסוד את החכמה והבינה לאב ואם,
שכידוע תפקידו של האב הוא ליצור את גרעין החיים הראשוני, המתפתח לאחר מכן במשך
תשעה חדשים בבטן האם.
הדעת (למעשה
אם אנו מונים את הכתר כספירה - אזי אין מונים את הדעת, ועל כך בהרחבה ראה בשיעור
בנושא דעת עליון ודעת תחתון במדור "נושאים
בחסידות") עניינה הוא שאותה השכלה שהחכים (חכמה) והתבונן (בינה) בה, הוא קשור
ומחובר אליה, דהיינו שהעניין נוגע לו.
אחרי
שהאדם יש לו את ג' המוחין חכמה בינה ודעת (ובנמשל חכמת הבורא, שממנה הכול מתהווה
כדכתיב (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" ולמעלה יותר: חכמת התורה), אזי
נולדים ה"מידות" (כפי שאנו רואים בפשטות שכשהדם יודע בשכלו שדבר מסויים
הוא טוב עבורו, אזי הוא מתעורר ברגשות לגבי הדבר ההוא).
המידות
נחלקים ל-7: חסד - נתינה והשפעה; גבורה - מידת
הדין והצמצום, שנותן רק אם ראוי ומגיע לתת. תפארת - היא מעין
מיזוג של המידות חסד וגבורה יחד (לכן נקראת תפארת מלשון נוי ויופי - שכן היא כלולה
מכמה גוונים - חסד וגבורה) שכן מידת החסד נותנת לראוי ולשאינו ראוי, הגבורה נותנת
רק לראוי, אך התפארת מסכימה כביכול עם הגבורה שאדם זה אינו ראוי, אך היא מציעה לתת
לו מצד רחמנות (ולכן המקובלים הראשונים קראו לה "רחמים"). מידות אלו
למעלה עניינם הוא השפע הא-להי שממנו מתהווים העולמות והנבראים.
נצח הוא ענף החסד, וכפי שאנו רואים אצל האדם שגם לאחר
שנתעורר במידת החסד אזי (לפני ההשפעה בפועל) יש לו מפריעים מבית ומחוץ, והוא צריך
להתגבר עליהם ולנצחם (נצח) ובכך הוא מאפשר את ביצוע החסד.
הוד - ענף הגבורה. שהאדם מבטל את עצמו ומבטל את
דעתו, והיינו כמו צמצום והתכנסות אל תוך עצמו.
במידת
היסוד אנו כבר מוכנים אל ההשפעה, ובמידה זו אנו כביכול נכנסים לתוך
ראשן של המקבל, כדי לדעת כיצד להשפיע לו, וכמו רב היורד אל תלמידיו ובורר עבורם את
מילותיו בכדי שיוכלו לקלוט את דבריו.
מלכות עניינה ההשפעה בפועל, ובנמשל שהקב"ה מהווה
ומחיה את הנבראים.
והנה
נתבארו לנו כל הספירות: כתר, חכמה, בינה, (דעת), חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד,
יסוד, מלכות.
ברור
כי הדברים ניתנים פה על קצה קצהו של המזלג וכטיפה מן הים הגדול, ואם ברצונך להחכים
ולהתבונן ולידע עוד, הרי הדברים כתובים על ספרי רבותינו נשיאנו, והנך מוזמן לבוא
ולטעום מאילנא דחיי.
|
05/12/2013 |
|
• ראש בני ישראל (אריה לייב)
בפ"ב בתניא מבואר בטוב טעם מי הוא האדם שצריך לקבל ממנו חיות.
למה האלטער רבי משתמש בלשון רבים "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל" הרי ראש יש רק אחד!
הרי מכאן יכול להיות הוה אמינא שלא חייבים להיות קשורים לרבי שליט"א ח"ו. ואף שבפ"א הוזכר [קצת] צדיק יסוד עולם ,איפה קישור לענין?!
|
29/11/2013 |
ודוד עבדי נשיא להם לעולם (המערכת)
לאריה לייב היקר שיחיה.
נראה לומר בפשטות כי רבינו הזקן אינו מדבר רק על עמי הארצות והמון העם שבדור אחד, אלא על כל הדורות, ולכן כותב שאותם עמי הארצות קשורים לצדיקים שבדורם, כלומר כל הצדיקים שבכל דור ודור (ולכן נוקט לשון רבים).
אך נראה לומר עוד יותר בפשטות, שאמנם "נשיא" ישנו רק אחד, אך צדיקים שהם בבחינת "ראש ומוח" ישנם הרבה, וכפי שמובן שבדור התנאים והאמוראים היו בכל דור כו"כ תנאים ואמוראים, ועד לשבעים ואחד חכמי הסנהדרין ומאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה (שיותר משמונים מהם היו נביאים! - ירושלמי ברכות ב, ד), והגם שנשיא הוא אחד, וכמו רבינו הקדוש, והנשיאים שהיו בכל דור ודור.
שנזכה היות קשורים לצדיקים, ובפרט לנשיא הדור,
המערכת
|
30/11/2013 |
|
• אורות וכלים (אריה לייב)
כאשר מדובר על אור בעצם מדובר על הקב"ה. משא"כ על הכלים א"א לומר כן. ההפך, כלים זה כמו שעצמות נעשה משהו שזה לא הוא. האם אפשר לומר כן ואיפה ניתן לעיין ממה "עשויים" הכלים?
|
27/11/2013 |
אורות וכלים (שמואל אלבום)
לר' אריה לייב שי'
ראשית, גם שמדובר על 'אורות'
זה לא עצמות הבורא, בחסידות תמיד מדובר על 'אור' ו'מאור' שהאור
יוצא מהמאור (דוגמא: ישנו גוף השמש, שהוא נקרא 'מאור' (ראה בראשית א, יד-טז),
וממנו יוצא 'אור' לארץ ולדרים עליה, ומובן שה'אור' היוצא מהשמש
הוא הארה, ולא עצמות השמש), אך בכל זאת מבואר שהאור הוא 'מעין' המאור, דהיינו
שהאור אין לו מציאות לכשעצמו, וכל עניינו הוא גילוי המאור.
כעת ניגש לנושא ה'כלים'. באופן
כללי, מבואר בחסידות, שהכלים הם 'כוח הגבול' שבאין סוף (ראה עבודת הקודש
א, ח: "האין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ח"ו, ואם תאמר שיש לו כח בבלי גבול
ואין לו כח בגבול, אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבלתי בעל גבול, כן יש לו כח
הגבול"). כלומר: קיים כח באין סוף להגביל את העניינים ולתת להם הגדרה. וכפי שבנפש
האדם כח ההגבלה הוא כח עצמי, כך גם למעלה כח הגבול בא מעצמות אור א"ס.
בחסידות מבואר, שה'מופע' הראשוני
של כח הגבול כפי שהוא בא בעניין של הגבלה, הוא ה'רשימו' (שממנו שרש הכלים).
אחרי שהקב"ה צמצם את אורו הבלתי מוגבל (ראה 'סוד הצמצום' במדור
'מושגים בחסידות') נתגלה ה'רשימו' כלומר: 'רושם' מהאור
הבלתי מוגבל שהיה קודם הצמצום. ה"רשימו" הוא כמו אותיות שגם הם משמשים מעין
'כלי' להשכלה הכתובה בהם (שעל ידם ניתן 'לקחת' ולהבין את השכל),
וזה השרש לכל העניין של ה'כלים'.
לאחר שנתגלה ה'רשימו', חזר הקב"ה
וגילה את 'אור הקו', שהוא מעין 'צינור דק' מהאור הבלתי מוגבל שהיה
לפני הצמצום. בקו זה פועל ה'רשימו' ונותן בו הגדרה וציור. לאחר שקו זה יורד
עוד ומצטמצם ו'מתעבה', אזי הוא מצטייר ב'כלים' שהם גם כמו
'אותיות' הנותנים לאור הגדרה, והן למעשה הספירות חכמה, חסד וכו' שכל
אלו הן הגדרות ו'ציור' לאור המלובש בהן.
הוי אומר: האורות הם החיות מהבורא, הנשמה,
ואורות אלו מלובשים ב'כלי' המגביל אותם ונותן להם ציור והגדרה כחכמה או חסד
וכיוצא בזה.
כאמור, שרש ה'כלים' הוא מה'רשימו'
שהוא כח הגבול וההגדרה שבאין סוף, אך הכלים תמיד מתגלים על ידי (ויחד עם) האור, שכן
האור הוא הנשמה והחיות גם של הכלים, וכמאמר (הקדמת תיקוני זהר יז, א - אחרי שמפרט כל
הספירות) "וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא" (וכח הגבול עניינו הוא העלם),
ו"מהתעבות האורות נעשו הכלים" (ע"ח שער העקודים פ"ג) כלומר: באור
עצמו קיים כח ההגבלה - שהוא החלק ה'עבה' שבאור, וכח זה נמצא באור מכיוון
שאור הקו עצמו פועל בו ה'רשימו', וכח זה יוצר את הכלים.
עד כאן הביאור בקצרה. מובן שנושא זה הוא
'דק' מאד, ואין באותיות 'עבות' אלו בכדי לשמש לו כ'כלי',
וכפי בקשתך נציין לך מספר מאמרים העוסקים בנושאים אלו בהרחבה: א) שרש מצוות התפילה
(לרבינו הצמח צדק - נדפס בספרו "דרך מצוותיך") מפרק ב' ואילך, ד"ה
חסידים ואנשי מעשה עת"ר (לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) וראה גם בהמשך תרס"ה
(לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) עמוד רפח ואילך).
בתודה וברכה,
שמואל אלבום, עפ"י הבנתי הקלושה בדברי
הרב - בלתי מוגה.
|
28/11/2013 |
|
• הנפש הבהמית לאחר הפטירה (אורח)
ב"ה
ידוע שהנפש הבהמית שורשה מעולם התוהו והאלוקית מעולם האצילות
בזמן הפטירה האלוקית עולה לגן עדן מחכה לביאת משיח,
מה קורה לנפש הבהמית לאחר הפטירה?
|
24/11/2013 |
הנפש הבהמית לאחר 120 (שמואל אלבום)
לשואל שליט"א
העברנו לרב את שאלתך המעניינת, והרב ענה, כי גם לאחר הפטירה הנפשות אינן נפרדות זו מזו, והנפש האלוקית 'מלובשת' בנפש הבהמית. יתרה מזו: אם האדם עבד את עבודתו כדבעי, אזי הנפש הבהמית מעלה את הנפש האלוקית לדרגה יותר גבוהה, שהרי כפי שציינת, שרש הנפש הבהמית הוא מעולם התוהו שהוא גבוה מעולם האצילות, וכשהנפש האלוקית הצליחה 'לפעול' ולברר את הנפש הבהמית, הרי הנפש האלוקית מקבלת גם את האורות דעולם התוהו (להבנת הדברים בעומק יותר מומלץ להיכנס לתגית 'שבירת הכלים' שבאינדקס הנושאים).
הרב הוסיף שלעתיד לבוא יתעלו שתי הנפשות (והגוף) למעלה מעולם התוהו ועולם התיקון גם יחד, ועד לעצמות הבורא ממש.
בברכה, שמואל אלבום - בשם הרב
|
25/11/2013 |
|
• שאלה בדברי אדמוה"ז (הלל)
שלום הרב, אדמוה"ז כותב שע"י ההתבוננות ב אני הוי"ה לא שניתי מחזירים את העולם מיש לאין, הייתי שמח להבין למה זה ככה. אם אפשר גם להרחיב מעט בכוונה בלהחזיר את העולם לאין? (רק שהוא לא קיים בפני עצמו או יותר מכך?) אשמח גם לקבל רשימה קצרה של מאמרים של אדמוה"ז שכדי להתחיל איתם.(אני קצת בקי במושגים ולמדתי את התניא) תודה רבה ואני מקווה שלא הטרחתי את הרב.
הלל.
|
24/11/2013 |
תשובה בדברי אדמוה"ז (שמואל אלבום)
להלל הנכבד!
הרב התיייחס לשאלותיך, ומסר את הדברים דלהלן:
א) ראשית לא ציינת בדבריך היכן כותב רבינו הזקן את הדברים אותם הבאת בשמו, ולכן ניתן לומר הסבר באופן כללי בלבד (מבלי לבדוק בלשון רבינו הזקן בפנים האם אכן לכך הכוונה).
ובכן, באופן כללי נראה שהכוונה בזה, שעל ידי שהאדם מתבונן בזה ש"אני הוי' לא שניתי" (מלאכי ג, ו) שהפירוש בזה עפ"י תורת החסידות הוא, שאחדותו של הקב"ה לא נשתנתה ("לא שניתי") גם לאחרי בריאת העולמות, שכמו שקודם הבריאה היה הקב"ה אחד ויחיד ולא היתה שום מציאות מבלעדו ית', כך גם לאחר הבריאה אין שום מציאות נוספת, היות והעולמות אינם תופסים מקום לגביו (וכאילו לא נבראו), הנה כשהאדם מתבונן בזה, הרי הוא מגיע ל'ביטול' (שהוא מבין את אפסותו ושפלותו לגבי הבורא), שזהו העניין ד'אין' (ביטול).
והיות שהאדם הוא 'עולם קטן' (אדר"נ פל"א) ומעשיו פועלים בעולם (ובכל העולמות), אזי כשהאדם מגיע לביטול, הוא ממשיך ומגלה זאת גם בעולם, ובכך הוא מביא גם את העולם ל'אין'.
ב) בנוגע לשאלתך אודות לימוד מאמרי רבינו הזקן. היות שמדבריך מובן שכבר למדת את ספר התניא, יש להמליץ להתחיל באותם מאמרים שנדפסו על ידי מכון 'חסידות מבוארת' (למיטב ידיעתי יצאו לאור עד כה ארבעה או חמישה כרכים ובהם מאמרים על עבודת התפילה, שבת, מועדים, זמני שמחה ועוד), ואולי יש להוסיף את המאמרים המפורסמים כמו ד"ה אדם כי יקריב (לקו"ת פרשת ויקרא); ד"ה וידעת היום (לקו"ת פרשת ואתחנן) וד"ה תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה (לקו"ת פרשת תבא) - אשר מאמרים אלו מבארים את יסודות עבודת ה' עפ"י תורת החסידות.
ארשה לעצמי להמליץ עבורך על שיעורי הרב הקיימים באתר בתורת רבינו הזקן, ולמשל סדרת השיעורים שעלתה לאחרונה במאמר ד"ה לא הביט אוון ביעקב (ליקו"ת פרשת בלק) אשר מלבד זאת שמאמר זה כולל בתוכו את היסודות של עבודת התפילה ומלחמת היצר ועבודת הבירורים עפ"י דא"ח, הנה בכל שיעור מסדרת השיעורים מופיע (למטה) תמליל ערוך מכל דברי הרב בשיעור.
בברכה,
שמואל אלבום - בשם הרב שליט"א
|
25/11/2013 |
לינק ישיר (המערכת)
לינק ישיר לסדרת השיעורים המיוחדים בד"ה לא הביט אוון ביעקב:
לחץ כאן
|
25/11/2013 |
|
• לימוד תורת חסידות חב"ד (שלמה א.)
לכבוד הרבנים שליט"א והנהלת האתר
שלום!
ברצוני לשאול, מדוע הכרחי ללמוד דווקא תורת חסידות חב"ד, ולמה אי אפשר להסתפק בלימוד הנגלה / מוסר או תורת החסידות הכללית לענפיה?
1,000 תודות
|
22/11/2013 |
תשובה לשלמה (מערכת האתר)
לשלמה הנכבד, שלומו ישגא לעד.
שאלתך אקטואלית במיוחד בימים אלו בהם אנו חוגגים את גאולתו של רבינו הזקן ממאסרו הידוע, אשר גאולה זו, כידוע אינה רק גאולה פיזית-חומרית, אלא בזה נפסק משמיא, כי הוא יכול להמשיך ולהפיץ את מעיינותיו וביתר שאת, כפי שאמרו לו רבותיו (הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש נשמתם עדן) שנגלו אליו מהעולם העליון בהיותו במאסר.
מסיבה זו, נרחיב קצת את היריעה בעניין בו שאלת.
ובכן: נפתח בלשון ההלכה הערוכה ברמב"ם (יסודי התורה ב, ב): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מב, ג) "צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי". וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". ובהלכות תשובה (י, ו) "אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג".
כלומר: הדרך לבוא לקיום מצוות "ואהבת את ה' א-להיך" (דברים ו, ה) היא על ידי ההתבוננות בגדלות ה'. האדם מטבעו, נמשך לענייני עולם הזה, שאותם הוא חש ומכיר, ואילו התענוג האלוקי "נמצא בספרים" (כפתגמו הידוע של ר' לוי יצחק מברדיטשוב), ולכן, אין דרך אחרת 'להפוך' את לבו לאלוקות מלבד התבוננות בגדלות הא-ל הן בבריאת שמים וארץ הגשמיים וכל צבאם, ועוד יותר מזה - בהאצלת העולמות העליונים עד למעלה מעלה (וכפי שממשיך שם הרמב"ם בפרקים שלאח"ז).
ומסיבה זו, אין די בלימוד הנגלה לבד, ואף אין די בלימוד המוסר או בקריאת דברי חסידות בקיצור - שכן בכדי לעורר את לב האדם - חייב הוא להתבונן באריכות בגדלות ה', ודווקא עי"ז מתהפך לבו לאהבת ה'. ובמיוחד ע"י ההתבוננות במאמרי חסידות, שהחידוש העיקרי שבהם הוא שהקב"ה נמצא בכל דבר, ואלוקות הוא הכול, וממילא אלוקות אינה רק "בספרים" אלא אדרבה, האדם רואה בכל דבר ודבר בעולם - את האלוקות שבו!
הדבר מודגש שבעתיים בדורות האחרונים, בהם נהוג שבכל ענייני העולם אין מסתפקים ב'סיפורים' ו'מעשיות', אלא חוקרים ומשיגים כל דבר לעומק, ואף לומדים ומתייגעים במשך שנים ארוכות בכדי להבין את חכמות העולם השונות. ואם כך, על אחת כמה וכמה בעניין זה שהוא חייך ואורך ימיך, לאהבה את ה' א-להיך.
נקודה נוספת: אדם שאינו עמל על השגת אלוקות במוחו, ומקיים מצוות 'רק' בידיו וברגליו, אך 'מוחו' אינו שם, הרי שחלק מגופו לא שייך לעבודת ה' כפי שהיה ראוי להיות, ולא 'סתם' חלק, אלא האיבר החשוב ביותר בגוף - המנהיג את כל הגוף!
מסיבה זו על האדם ללמוד דווקא פנימיות התורה, ודווקא חסידות חב"ד המבארת בהרחבה ענייני אלוקות באופן שהמוח הגשמי מסוגל לקלוט ולהבין. גם מצד מצוות תלמוד תורה הרי לא ייתכן 'לדלג' על חלק יסודי זה של התורה, ובמיוחד שהוא 'נשמתא' דאורייתא, והרי מובן מהו 'גוף' ללא נשמה... (וכפי שאכן כותב ר' חיים וויטאל (בהקדמתו ל'שער ההקדמות') שלא ניתן להבין גם את חלק ה'נגלה' של התורה לאמיתו, ללא לימוד פנימיות התורה!).
אמנם היו חששות בנוגע ללימוד חלק ה'סוד' שבתורה, היות ששם ממשילים ענייני אלוקות לדברים גשמיים - כמו "חסד - דרועא ימינא; גבורה דרועא שמאלא" (הקדמת התיקוני זהר) וכיוצא בזה - ונוצר חשש שמא יפרשו את הדברים על פשטן, ובכך יעברו על דברי הכתוב (דברים ד, טו) "כי לא ראיתם כל תמונה" - שאין לתת שום ציור או הגדרה באלוקות, אך בזאת מתייחדת תורת החסידות, שהיא אינה עוסקת כ"כ במשל (כמו בקבלה), אלא היא עוסקת בעיקר בנמשל האלוקי, ובכך ישנו רק הרווח הנעלה שבהתבוננות זו, וללא כל חשש.
והעיקר, שע"י לימוד תורה זו, 'טועמים' ומקרבים את הגאולה העתידה, שהרי אז יתגלה "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה" (רש"י שיר השירים א, ב), וכמענה משיח לבעש"ט (כשעשה הבעש"ט 'עליית נשמה' להיכלו של משיח, בר"ה שנת תק"ז) - על שאילתו "אימתי קאתי מר?" וענהו: "כשיפוצו מעינותיך חוצה".
בברכה, שנזכה ש'חג הגאולה' זה, יהיה בפשטות חג הגאולה האמיתית והשלימה, "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (סיום יד החזקה להרמב"ם).
א גוט'ן יום טוב! לחיים ולברכה!
|
22/11/2013 |
גנבא אפום מחתרתא (גרשון מענדל)
שלום וחג שמח!
בעניין זה בו אתם עוסקים, ידועה גם הראיה הנפלאה שהביא על כך רבינו הזקן מהגמרא במסכת ברכות (דף סג, א - עפ"י גירסת העין יעקב) דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא (=הגנב מתפלל לה' שיצליח את דרכו...) שמזה רואים שכשיש רק אמונה לבד עדיין אין הדבר משפיע על המעשים, שהרי אותו גנב מאמין בה' (שלכן מתפלל איליו מעומק לבו), ובכל זאת עושה הפך רצון ה'.
ומזה ראיה שאמונה שהיא רק בבחינת 'מקיף' (=אינה חודרת באדם בפנימיות מוחו ולבו) אינה מספיקה, ודווקא על ידי הבנה והשגה פנימית במוח אזי יתהפך לבבו לעבוד את ה' כראוי.
|
28/11/2013 |
הכנה לביאת המשיח (ברוך)
קודם כל תודה על האתר המושקע, מדהים לראות "כלי" חדש ומקורי ליצוק לתוכו את התכנים דתורת החסידות. יישר כוח כפול ומכופל על הפורום הייחודי מסוגו שבו ניתן לפלפל ולהחכים עוד יותר בתורת החסידות, בין בשאלות לרב, ובין בבחינת "איש את רעהו יעזורו" (ישעיה מא, ו).
ובכן, ברצוני לשאול על כל הנאמר לעיל שדווקא על ידי ההתבוננות באריכות וכו' ניתן להגיע לאהבה ויראה, וכפי שהוסיף הכותב הקודם שללא התבוננות אזי הוא בבחינת "גנבא אפום מחתרתא", שהנה יצא לי ללמוד לקראת י"ט כסלו שיחה מרתקת של הרבי (חלק ל"א - י"ט כסלו), בה מבאר הרבי בארוכה שישנם שתי תשובות על השאלה מדוע תורת החסידות נתגלתה בדורות האחרונים דווקא:
א) מחמת ירידת הדורות והתגברות הרע בעולם, לכן היה צריך לגלות 'תרופה' חדשה, והיא תורת החסידות (וכהמשל הידוע על בן המלך שחלה ואמרו הרופאים שאין לו תרופה כי אם לשחוק את האבן היקרה שבכתר המלך, ולערבבה במים, ולשפוך לתוך פיו, ואז אולי תיכנס טיפה אחת לתוך פיו ויתרפא);
ב) בגלל מעלת הדור שמתקרבים יותר ויותר לגאולה, אזי יש להתכונן לימות המשיח שאז יתגלה סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, ויהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים (כדברי רש"י והרמב"ם שהובאו בתשובה לשאלתו של שלמה א.).
והרבי כותב ששני ביאורים אלו הם למעשה החילוק שבין חסידות חב"ד והחסידות הכללית, שהחסידות הכללית שהיא בקיצור ובאופן של 'נקודות' בלבד, זה משום שהיא 'הולכת' עם הביאור הראשון, שחסידות הוא תרופה כנגד התגברות הרע, ולזה אכן מספיק חסידות בקיצור (וכפי שאכן תרופה לוקחים במינון נמוך...) אך חסידות חב"ד 'הולכת' לפי הביאור השני, שגילוי החסידות הוא כהכנה לימות המשיח, ולזה צריך ללמוד חסידות בהרחבה גדולה כהכנה לאותו הזמן שהדעת בה' תהיה כמים לים מכסים.
ולכאורה יוצא ברור משיחת הרבי שאין הכרח בתורת חסידות חב"ד לעבודת ה' הרגילה היום-יומית (כפי שכתבו המגיבים הקודמים שללא חסידות חב"ד לא תיתכן עבודת ה' כראוי), ואדרבה, לזה מספיקה בהחלט גם חסידות 'קצרה', ותורת חסידות חב"ד הינה מעין 'בונוס' ובכדי להתכונן לעניין נעלה יותר - לגאולה העתידה?
|
28/11/2013 |
לא רק "בונוס"... (המערכת)
לברוך שיחיה, גם ברוך יהיה:
חושבני, ששאלתך הובהרה על ידי הרבי בעצמו באותה שיחה בהערה 51. שם הרבי כותב, שכל האמור בשיחה (שלעבודת ה' מספיקה גם חסידות קצרה) - זה רק לגבי דורו של רבינו הזקן, אבל היום מחמת ירידת הדורות עוד יותר ממה שהיה בזמנו של רבינו הזקן, אזי מוכרח להיות להיות לימוד פנימיות התורה באופן של הרחבה גם בשביל עבודת ה' 'הרגילה'. הרבי מציין שם את הכתוב (דברי הימים א כח, ט): "דע את א-להי אביך (ודווקא על ידי זה:) ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה".
יישר כוח, ושאכן נזכה הן ל'לב שלם' בעבודת ה' היום-יומית, והן לגאולה העתידה, שאז כדברי הרמב"ם שהוזכרו, לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
ולהעיר שהרמב"ם מתחיל ומסיים את ספרו 'היד' בעניין הדעת באלוקות: בתחילת הספר: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון"; ובסיום הספר: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
|
28/11/2013 |
|
