שי
14/02/2016
|
מעלת בעל תשובה
יש על כך כמה הסברים, אזכיר כאן חלק מהן:
א) הרמב"ם (תשובה ז, ד) כותב, שמעלת בעל התשובה על הצדיק, שהוא כובש את יצרו יותר ממנו, "שהרי טעם טעם החטא". בעל התשובה מוכרח לגלות כוחות עמוקים ופנימיים יותר בנשמתו כדי לנצח את יצרו הבוער בקרבו. לכן, עבודתו מביאה מלמעלה גילוי של דרגות אלוקיות פנימיות ונעלות יותר (מאשר עבודת הצדיק).
ב) בעל התשובה, דווקא בגלל שהיה רחוק מקדושה, יש לו צימאון חזק להתקרב לקב"ה, יותר מהצדיק שמעולם לא נתרחק. על כך אומר דוד המלך (תהלים סג, ב) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים". דווקא בארץ צייה, בלי מים (=כשיש ’ריחוק’ מאלוקות, שזה מצבו הקודם של הבעל תשובה) - ה’צימאון’ גדול ביותר. וממשיך (שם פסוק ג): "כן בקודש חזיתיך", ומפרש הבעש"ט (כתר שם טוב, הוספות סימן ד): הלוואי ש"בקודש" יהיה לי אותו הצימאון שהיה ב"ארץ צייה"...
ג) כלל הוא, ש’כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר’ (למשל, כשנופלת חומת אבנים, האבנים הגבוהות ביותר נופלות למרחק רב יותר). לפי כלל זה, הניצוץ האלוקי שירד ו’התלבש’ בדברים האסורים הוא נעלה ביותר (ודווקא לכן, הוא נפל והתלבש בדברים האסורים ממש). בדרך הרגילה, אין שום אפשרות להעלות את אותו ניצוץ לקדושה, כי בירור והעלאת הניצוצות מתבצע בדרך כלל, על ידי שהאדם לוקח דבר מאכל גשמי, ואוכלו לשם שמים, ובכך מעלה את הניצוץ שבמאכל למקורו בקדושה, ומנצל אותו למימוש רצון הבורא. אך בדבר אסור, אין שום אפשרות לקחת את המאכל ולאוכלו לשם שמים. ורק אם האדם נכשל ואכל את המאכל באיסור, ואחר כך עושה תשובה, שעל ידה נעשים הזדונות לזכויות (יומא פו, ב), אז עולה אותו ניצוץ לקדושה (ונהפך למצווה)!
נמצא, שבעל התשובה מצליח לברר ניצוצות נעלים וגבוהים מאד, שלצדיק אין אפשרות לבררם, ועל ידי שהוא מברר ניצוצות אלו, הוא מקבל את הכוח הנעלה שטמון בהם, ומתעלה על ידו למקום גבוה מאד שהצדיק אינו יכול להגיע לשם.
ד) גם למעלה, השמחה שיש לקב"ה כשיהודי שב בתשובה, היא גדולה יותר. אין להשוות את שמחת המלך בבנו באופן רגיל, לשמחת מלך שבנו היה בשביה, בצר ובמצוק, ולאחר זמן רב בו לא יכלו להתראות זה עם זה, סוף סוף הצליח הבן לחזור לארמון אביו!
לגבי השאלה השניה, נראה שבצדיק שעושה תשובה, יש מעין המעלות שיש בבעל תשובה, אך בבעל תשובה ממש זה הרבה יותר חזק.
|
