|
• ברכה ותפילה. (הלל)
ב"ה.
במקומות רבים בחסידות (ואצל הרבי במיוחד) מוסבר החילוק בין ברכה לתפילה, שברכה היא בדרך ציווי ובלי השתדלות והיא ודאית לעומת התפילה שהיא דורשת עבודה ולא וודאית. וסיבת החילוק היא שברכה (רגילה) היא בתוך סדר השתלשות "להבריך" מה"בריכה" העליונה למטה ומכיוון שכך המברך נמצא מעל המקור שממנו הברכה באה והא יכול לצוות וכו’ (ולכן צריך להיות בעל מדרגה וכו’ "הברכות נתונות לך"...).
מה שאינו מובן לי זה שלא משנה איך בדיוק נסביר מהוא המקור שממנו ממשיכים את הברכה (בין אם נסביר שהמקור ממנו ממשיכים את הברכה הוא העניין כפי שהוא מצד שורשו ובין אם נסביר שזה מצד מה שהקב"ה חפץ בדבר). סוף סוף יש סיבה שזה לא נמשך למטה ולכאורה המברך בברכתו לא מבטל את העניין הזה. מה זה עוזר שהמברך עומד מעל המקור שממנו נמשך הברכה אם ע"פ הרצון העליון נכון לעכשיו הדבר צריך שלא להמשך, והרי המברך לא ממשיך רצון חדש (בשונה מתפילה)...
|
19/08/2019 |
למה לא נמשך? (רב)
אכן שאלתך הגיונית מאוד, אם באמת כל מה שלא נמשך למטה, הוא בגלל איזה סיבה. אך לאמיתו של דבר זה הפוך - צריכה להיות סיבה שיומשך למטה, ואם לא זה נשאר ברוחניות.
ניתן להביא לזה משל גשמי, מגאון גדול בעל רעיונות מבריקים לרוב, שיושב ומתכנן רעיונות. אך הרעיונות אינם באים לכלל ביצוע. ואין זה כי הוא לא רוצה שיבוצעו, אלא להיפך, כי אין מי שיבצע אותם.
לכן מובן, שכשיש מישהו שמוריד את הברכה וממשיך אותה למטה, אין זה רצון חדש, אלא יישום של הרצון הרוחני, שעוד לא ירד עד כה לכלל ביצוע.
|
21/08/2019 |
ברכה (הלל)
ב"ה
אני חושב שהבנתי את ההסבר והוא נשמע לי נכון אבל אני לא מבין איפה רואים את זה בברכה כפשוטה, בברכה לזרע של קיימא וכו’.
וגם בדוג’ שמובאת בחסידות לעניין הברכה שהיא בתוך סדר השתלשלות מאפרים ומנשה שיעקב לא היה יכול להחליף את הברכות.
בפשטות נראה שהפעולה היא במתברך ולא בברכה.
ואדרבה במשל שהבאת אז נראה לומר שוודאי הגאון הוא מעל הרעיונות אבל בכל זאת הם לא ירדו למעשה כי צריך אדם שידע איך להלביש את הרעיונות.
|
22/08/2019 |
על ראשון ראשון (רב)
א. בברכה כפשוטה, כמו למשל ברכה לזרע של קיימא. הרי כידוע היו שביקשו ברכה מאיזה צדיק, והוא דחה אותם. ובפשטות הסיבה, כי ראה שאין להם ’למעלה’ בנים, ואין בכוחו להמשיך רצון חדש בזה. לעומת זאת, היו שביקשו ברכה וקיבלו בלי שהיות. כי ’היה להם’ למעלה בנים, והיה צריך רק להמשיכם למטה.
ב. לא הבנתי למה הפעולה היא במתברך? אדרבא, יעקב לא יכל להחליף את הברכות, כי לכל אחד היה את ההמשכה שנועדה לו, ויעקב רק ביערך והמשיך זאת למטה, אבל לא המשיך הכל ’מאפס’.
ג. נכון. הגאון מעל הרעיונות, אבל אין בכוחו להמשיכם. צריך מי שמעל הרעיונות (ומשיגם היטב) ויש לו כח להמשיכם ולהורידם לכלל ביצוע. כך גם בנידון דידן, צריך מי שנמצא למעלה, וגם יש לו כח לרדת למטה ולהמשיך ולברך בגשמיות.
|
24/08/2019 |
על ראשון ראשון (רב)
א. בברכה כפשוטה, כמו למשל ברכה לזרע של קיימא. הרי כידוע היו שביקשו ברכה מאיזה צדיק, והוא דחה אותם. ובפשטות הסיבה, כי ראה שאין להם ’למעלה’ בנים, ואין בכוחו להמשיך רצון חדש בזה. לעומת זאת, היו שביקשו ברכה וקיבלו בלי שהיות. כי ’היה להם’ למעלה בנים, והיה צריך רק להמשיכם למטה.
ב. לא הבנתי למה הפעולה היא במתברך? אדרבא, יעקב לא יכל להחליף את הברכות, כי לכל אחד היה את ההמשכה שנועדה לו, ויעקב רק ביערך והמשיך זאת למטה, אבל לא המשיך הכל ’מאפס’.
ג. נכון. הגאון מעל הרעיונות, אבל אין בכוחו להמשיכם. צריך מי שמעל הרעיונות (ומשיגם היטב) ויש לו כח להמשיכם ולהורידם לכלל ביצוע. כך גם בנידון דידן, צריך מי שנמצא למעלה, וגם יש לו כח לרדת למטה ולהמשיך ולברך בגשמיות.
|
24/08/2019 |
ברכה ותפילה. (הלל)
ב"ה.
אני מנסה לשחזר עכשיו למה חשבתי שיש משם ראייה ולא מצליח, יכול שפשוט לא מספיק עיכלתי את התשובה וכתבתי מיד.
יישר כוח!
|
27/08/2019 |
|
• הבנה בפשט במאמר אני לדודי תשל"ב. (מנחם )
במאמר אני לדודי תשל"ב אומר הרבי בסעיף ד’
ויש לומר. . זמן הוא מגדרי העולם, ולכן, הרוממות דאוא"ס שמתגלה בר"ה מצד הזמן דר"ה הוא שייך לעולמות, והגילוי דאוא"ס כמו שהוא קדוש ומובדל מעולמות הוא בעיקר ע"י המצוות, אשר קדשנו במצוותיו.
והשאלה שלי - לפי הביאור במאמר, הרי הסיבה לכך שהאור האלוקי שמאיר בראש השנה לא מספיק, כי הוא מאיר בזמן של ראש השנה, וזמן הוא מגדרי העולם. ולכן צריך דווקא מצווה שהיא למעלה מגדרי העולם.
ואני שואל - לכאורה גם מצווה מוגדרת וחייבת להיות בזמן מסוים, ואם כן, מאותה סיבה שהאור שמאיר בזמן דר"ה לא מספיק, בדיוק מאותה סיבה לא יספיק לנו האור של המצווה, שהרי המצווה מאירה דווקא בזמן מסוים??
אשמח לחידוד הנושא.
|
06/08/2019 |
מעל הזמן או מתחת הזמן (מתושבי תל ציון)
למנחם היקר שלום וברכה:
ראשית, אבאר קצת מדוע הזמן הוא מגדרי העולם. אנו חיים בעולם גשמי, ולכן קשה לנו מאוד להשיג, כיצד יתכן משהו שאינו כפוף לזמן. אך גם אנחנו רואים, שדברים רוחניים אינם תחת ממשלת הזמן. וכמו למשל סברא שכלית, שגם אם הומצאה לפני אלפי שנים, עדיין היא עומדת בתוקפה בדיוק כמו בזמן שהומצאה (וגם אין לה הגבלות מקום, ולכן ניתן ללומדה בו זמנית במקומות שונים ומרוחקים).
וזה מה שמבאר במאמר שציינת. כי האור שמגיע מצד הזמן של ראש השנה, הוא אור נמוך כביכול, שמגיע מצד הזמן, והרי הגורם הוא נעלה מהתוצאה. לעומת זאת מצוה, היא הוראה של ה’, שהוא כמובן למעלה מהזמן. אמנם הוראה זו ניתנה לנבראים שמתחת הזמן, אך המצוה עצמה היא מעל הזמן.
(לשלימות הענין אוסיף, שבכל זאת למצוה יש קשר מסוים עם הזמן. על כך מבואר, שדווקא התורה היא למעלה לגמרי מהזמן, כי היא מבטאת את חכמת ה’ כפי שהיא, שאינה מוגבלת בזמן כלל).
מקווה שעזרתי. אם עדיין משהו לא מובן, שאל שוב.
|
08/08/2019 |
|
• מצות האמנת אלוקות (הלל)
ב"ה.
(מכורח הדברים השאלה נכתבת בלי להיכנס לדקויות ובצורה "גסה")
במצווה זו כ"ק אדמו"ר הצ"צ מסביר מהרבה כיוונים איך הפעולה בעולם, שינוי הרצון, ההתפעלות ועוד עניינים היא מהקב"ה עצמו ואעפ"כ אין שינוי בו עצמו וזה ע"י סוד הספירות.
והנה בעניין הסיבה שהשינוי שבספירות לא נוגע למהותו ועצמותו יש שתי עניינים כמ"ש בסוף אות ז’ " אעפ"כ אין זה גורם התפעלות ושינוי בו ית’,
א) - לפי שאצילותן ממנו ית’ הוא מבחינת אור וזיו לבד שאינו נוגע להעצם,
ב) - וגם זאת ע"י צמצום רב ועצום שנצתמצם האור הזה כנ"ל עד שברשימו הנשאר (שהוא שורש הכלים של הספירות) הוא ההתפעלות"
והנה ברוב הפעמים שהרבי הצ"צ מזכיר נקודה זו במאמר הוא בעיקר מדבר על העניין השני, שהספירות לא פועלת שינוי בו ית’ כי התווהותם הוא ע"י צמצום ומקו"פ. ואינני מבין, לכאורה עיקר העניין הוא זה שהם לא העצם וזה מתבטא ע"י העניין הראשון, שהתהוותם מהאור (שאופן הימצאותו במאור הוא רק ביכולת להאיר), ולמה הרבי הצ"צ מדגיש בעיקר את העניין השני?
זה נשמע קצת שאם לא היה את הצמצום ומקו"פ אז הפעולה דרך האור וההתפעלות מהאור כן הייתה פועלת בו ית’ ח"ו, ולא ברור לי מדוע.
|
30/07/2019 |
צמצום רב ועצום (יהודי)
בפשטות, אין כאן שני הסברים שונים, אלא הסבר אחד. תחילה מבאר הצמח צדק, שהאצילות היא רק אור וזיו. וכמו השמש שמאירה ואין זה פועל בה כלום. והוא מוסיף ומדגיש, שאור זה עצמו מצטמצם מאוד, עד שאין לו כלל ערך אל העצם.
זה שההתהוות אינה מהעצם עצמו, אין בה די. כי אף שאין זה מהעצם, עדיין יכול להיות שהוא חשוב בעיני העצם, ותופס מקום שם. לכן מוסיף, שאין זה סתם אור, אלא גם הצטמצם מאוד מאוד.
אך סוף סוף, עיקר התירוץ הוא ריחוק הערך בין העצם והאור, ולכן הוא זה שמובא בדרך כלל.
|
01/08/2019 |
בקשה לתוספת הסבר (הלל)
ב"ה.
זה נשמע שיש עניין עצמי להסבר הנקודה בכך שהתהוות הכלים היא ע"י הרשימו שנוצר בעקבות הצמצום ועדיין אינני מבין למה.
|
02/08/2019 |
הסברת השאלה (יהודי)
מלכתחילה, הרי ברור שהעולם הוא נברא, ואינו חלק מעצמות הבורא. כל השאלה היא, שסוף סוף כיוון שה’ בורא את העולם, כביכול ’אכפת’ לו ונוגע לו מה קורה בעולם. על זה מתרץ, שהבריאה נעשית כביכול כדבר שולי לגמרי, שאינו נוגע לאדם. וכפי שהמשיל זאת מישהו לאדם הטרוד באיזו עיסקה, ואגב חשיבתו המאומצת הוא מקמט איזו פיסת נייר. אמנם הוא עושה זאת, אך פיסת הנייר כלל אינה תופסת מקום וחשיבות אצלו.
זהו גם עיקר התירוץ כאן. אך כדי לבאר את ריחוק הערך, מסביר תחילה שהיה צמצום (כמו כמו השיער שיוצא מהראש, ואין שום ערך בינו לבין מהות המוח), ואחר כך מוסיף שהאור הצטמצם. אך סוף סוף, נקודת התירוץ היא אותה נקודה.
|
04/08/2019 |
|
• מצות האמנת אלוקות (הלל)
ב"ה.
באות א’ הרבי הצ"צ מסביר ש"מבשרי אחזה אלוק", שכמו שאדם מרגיש וודאי לו שיש משהו שהוא לא הגוף שהוא"
א) קיים (ובאופן שונה מהגוף, כלומר מהות אחרת של קיום).
ב) מחייה את הגוף.
כך מהתבוננות בזה שהעולם חי, ברי לו שיש מהות אחרת מהעולם שהיא:
א) קיימת (ובסוג אחר של קיום כנ"ל)
ב) היא מחייה את העולם..
עד כאן מובן גם לקטנות וגסות שכלי. והדברים מאירים מאד מאד.
באות ב’ הרבי הצ"צ כשהוא חוזר על המסקנה מאות א’ כותב: "שאנחנו נדע שיש בורא מקור החיים המחיה ומהווה העולם..."
לא הבנתי איך התווסף פה העניין של "בורא", במיוחד שהנפש לא בוראת את הגוף כידוע אלא רק מחייה אותו כידוע.
(אחרי שברור שבורא אז וודאי שגם מהווה כמבואר בתחילת שער היחוד והאמונה.)
מה שחשבתי אולי זה מכיוון שהתברר לנו שהעולם מצד עצמו הוא לא חי, והחיות באה מהקב"ה. אזי מובן שדבר מת לא יכול להוות את עצמו, לעומת דבר חי וקיים, שמציאותו מעצמותו, שממנו כן מובן שמתהווים דברים. אבל"
א) העיקר חסר מן הספר.
ב) מי אמר שיש בריאה ושהעולם לא קדמון, הרי כל ההסבר בתחילת שער היחוד והאמונה מבוסס על כך שברי לנו שהקב"ה ברא את העולם.
|
13/07/2019 |
בדרך אגב (שי שמעון כהן)
בפשטות, בסעיף א’ שם, בא לבאר את מצות ידיעת ה’. ועל זה בא לבאר, שעצם מציאות ה’ היא מובנת בהגיון, כפי שמציאות הנשמה מובנת בהגיון. ממילא בהכרח לומר, שמצות ידיעת ה’ היא דבר נעלה מזה.
מה שמזכיר בסעיף ב’ "בורא", הוא בדרך אגב כביכול, כי אין ענינו כאן לבאר ולהוכיח שהעולם נברא ואינו נצחי (ואין הכי נמי, שגם לזה יש הוכחות שכליות, כפי שניתן לראות בספר שערי אמונה (של הרבי) ועוד ספרים רבים שעוסקים בזה, אך לא זה עיקר ענינו כאן).
|
16/07/2019 |
|
• שמיעת שיעור של הרב אופן או משפיע חבד"י גדול אחד בירושליים (שמה)
שלום! אני מעוניין לשמוע שיעור מפי משפיעים חבדיים גדולים, שיש להם שיעור בירושליים.
אני רוצה במיוחד לשמוע שיעור בירושליים של רבי יואל כהן שליט"א, האם אתם מכירים שיעור שלו שנמסר בירושליים??,
אם אין שיעורים של הרב כהן, אז האם יש שיעורים של הרב אופן שליט"א, או של משפיעים גדולים אחרים, שאפשר לשמוע מהם שיעור בירושליים??
תודה מראש!
|
26/06/2019 |
שיעור חסידות (יהודי)
למיטב ידיעתי, הרב יואל כהן גר בארצות הברית, ורק מדי פעם הוא מגיע לארץ הקודש ומוסר שיעורים.
לעומת זאת, הרב יוסף יצחק אופן אכן גר בירושלים, ומוסר שיעור קבוע בלקוטי תורה בליל שישי בשעה 22:30 ברמת שלמה. בבית הכנסת חב"ד "770", שברחוב האדמו"ר מליובאוויטש 36.
|
28/06/2019 |
|
• פרקים כ’ כ"א בתניא. (הלל)
ב"ה.
אפ על פי שהדברים מפורסמים ויש ביאורים וכו’ יש שני נקודות לכאורה פשוטות שאני מתקשה להבין. כידוע פרק כ’ מסביר איך שהעולם לא תופס מקום ומציאות ("מציאות שאינה מציאות") מצד פחיתות הערך והיותו רחוק מלהיות עצמי. לעומת זאת בפרק כ"א הדגש הוא על כך שההדיבור לא נפרד מהמאור ולכן הוא בטל במציאות במקורו ויש צורך בשתי הביאורים ואכמ"ל. מה שאינני מבין זה:
א. בפרק כ’ נקודת הביאור הוא שהעולם נברא מדיבור פרטי שהוא לא תופס מקום אצל עצם כח הדיבור שהוא לא תופס מקון אצל המחשבה וקל וחומר שאין לו מקום לגבי עצמות ומהות הנפש, עשר כוחותיה. מה שלא מובן לי זה שלכאורה כל זה נכון בדיבור עצמו, אבל יש את התוכן שעובר ע’’י הדיבור ומולבש בו והוא כן תופס מקום (ודווקא ע"י הדיבור מתגלה עצם כח המשכיל וכו’ כמבואר בחסידות).
ב. יסוד הביאור בפרק כ"א היא שבדיבור של הקב"ה קיים רק המימד של הגילוי אבל לא הנפרדות והזרות. אינני מצליח להבין איך ששיך דבר כזה שהוא מצד אחד מוגדר ומוגבל עד שהו בורא נבראים ומצד שני כלול אצלו ית’. אינני יודע אם שייך להבין נקודה זו על בוריה כי זה דבר ששייך רק אצלו יתברך שהוא אינו מוגבל וכו’ אבל אם בכל זאת ישנו ביאור אשמח.
|
23/06/2019 |
דיבור העליון (שי שמעון כהן)
להלל היקר שלום וברכה:
לגבי שאלתך הראשונה, בפשטות התשובה היא, שאכן התוכן שבדיבור יש בו מעלה, אך כאן מדובר על מילות הדיבור עצמו, בלי התוכן שבו. ובפשטות, הרי העולם לא נברא על ידי התוכן שבעשרת המאמרות, אלא על ידי המילים עצמם. וכמאמר הידוע, שהאותיות של ’יהי רקיע’ נמצאות בשמים ומחיות אותם.
ולגבי שאלתך השניה, הרי זה פשוט מאוד. כי האדם הוא מוגבל, אך ה’ אינו מוגבל כלל, ואין שום דבר חוץ ממנו. זה רק נראה כאילו הדיבור יוצא חוץ ממנו ומנותק ונפרד, ואילו האמת היא ש"אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם".
|
23/06/2019 |
עדיין לא מבין (הלל)
ב"ה.
לגבי השאלה הראשונה, הרי הביאור שם הוא למה העולם הזה הוא בטל ובעולם הזה כן יש תוכן. וזה פשוט שמלכות בוראת ע"י קבלתה מהספירות שמעליה כמבואר בחסידות ע"פ הזוהר מהפסוק "ששת ימים עשה וכו’ ". (וגם דרגות יותר גבוהות כמו "בחכמה עשית" ו"כל אשר חפץ" וכו’ אבל את זה יותר קל להבין ואכמ"ל )
לגבי השאלה השנייה כתבתי בשאלה ש"אינני יודע אם שייך להבין נקודה זו על בוריה כי זה דבר ששייך רק אצלו יתברך שהוא אינו מוגבל וכו’ ". רק שאלתי אם יש דרך בכל זאת לקרב את זה לשכל.
כלומר אני מבין שמצד החוסר מוגבלות של הקב"ה אז זה ככה, כידוע מספר הק’ "עבודת הקודש" והובא בחסידות שהקב"ה הוא "שלימות בלתי חסרון", ושזה חייב (בשם המושאל כידוע מהשיחות של הרבי ואכמ"ל) להיות ככה כי "לית אתר פנוי מניה" ואין חוץ ממנו, אבל סוף-סוף, אינני מצליח לצייר לעצמי מציאות כזו.
|
25/06/2019 |
לפי קוצר דעתי (שי שמעון כהן)
לגבי שאלה א’, כמובן שהמלכות מקבלת מהספירות שמעליה, כי מצד עצמה אין לה כלום. אך למרות זאת, עצם היכולת לברוא הוא מהמלכות דווקא. בדוגמת האדמה, שדווקא בה יש את הכח להזריע. וזה מה שמחדש אדה"ז, שעצם מציאות הבריאה בטלה לגמרי, כמו מילה לגבי עצם הנפש.
לגבי שאלה ב’, הדוגמה בדרך כלל לזה, היא מאור השמש לפני שיצא מהשמש. כי אם האור יוצא החוצה, פשיטא שהוא קיים גם בתוך השמש. אך כשהוא בתוך השמש, אין הוא נחשב למציאות כלל, וכביכול יש כאן רק את השמש עצמה.
בברכה
|
25/06/2019 |
פרקים כ’ כ"א. (הלל)
לגבי השאלה הראשונה, אם סוף סוף יש תוכן שמתגלה ושרשו מ"עצמות ומהות הנפש" אז למה העולם הזה בטל בתכלית מצד תפיסת המקום שיש לדיבור, הרי לתוכן כן יש תפיסת מקום, (לפחות לגבי כח הדיבור הכלל והמחשבה), (בלי להיכנס לעניין שבתניא האדמוה"ז קורא לעשר ספירות "עצמות ומהות הנפש" כי גם בפרק כ’ הוא מסביר למה אין לדיבור פרטי תפיסת מקום כלפי "עצמות ומהות הנפש" בתור עשר הספירות שלה ולא עצמותה ממש.)
לגבי השאלה השנייה, אדרבה את זה שהעולם בטל במציאות אפשר להבין אבל לא את זה שהוא קיים בתור דבר מסוים בתוך העצם, ובפרק כ"א האדמו"ר הזקן מסביר שיש מציאות של דיבור שהיא נמצאת אצל העצם.
ולגבי המשל מאור וזיו השמש, אע"פ שהמשל עוזר:
1) שם זה אור כללי ששהוא מעין המאור ויוצא בדרך ממילא ופה יש פעולה של :א) - דיבור ב) - מסוים.
2) את זה גופא אני לא מצליח להבין, למה ברור שבמאור עצמו יש את זיו השמש אלא שהוא בטל וכו’ לא אומרים שהמציאות של אור קיימת רק במקום שאין את המאור (בגילוי לפחות)
|
28/06/2019 |
יותר בהרחבה (שי שמעון כהן)
נראה שקיצרתי מדאי קודם. אנסה לבאר יותר בהרחבה.
לגבי שאלה א’, אכן יש תוכן בדיבור. אך הבריאה בפועל היא דווקא מהמלכות, שנמשלה לדיבור. וכמו שהצמיחה בפועל היא דווקא מהאדמה. ממילא, כשאנו מדברים על ביטול הבריאה הגשמית, העיקר הוא מה שגשמיות העולם מתבטלת, ולזה מספיק המשל מביטול מילה אחת (וכמובן, גם התוכן שבעולם אין לו ערך כלל לגבי העצמות, שנעלה ממנו שלא בערך. ולכן נדרשים צמצומים רבים כל כך כדי לברוא את העולם, אך לא בזה אנו עוסקים בפרק זה).
לגבי שאלה ב’, נבאר קודם את המשל הגשמי יותר בבירור, ולכן נתייחס לנר (בו יש לנו יותר תפיסה והשגה, אף שכך הוא ממש גם בשמש). כשמדליקים נר בחדר חשוך, יש את השלהבת שממנה יוצא האור, ויש את האור שמתפשט בחדר. אך ברור, שהאור יוצא מהשלהבת, וממילא ברור גם שלפני יציאתו היה הוא בתוך השלהבת. לא יתכן שהאור יוצא מהשלהבת, אך לא היה בה. אף על פי כן, כל זמן שהאור היה בתוך השלהבת, לא התייחסו אליו בכלל. לא אומרים שיש כאן שלהבת ויש בתוכה אור, אלא (בלשון בני אדם) יש כאן רק שלהבת. כי האור שבשלהבת בטל אליה לגמרי, ואין לו שום חשיבות. רק לאחר שהוא יוצא מחוץ לשלהבת, מתייחסים אליו כמציאות, שיש כאן אור (וכך ממש גם באור השמש, שקיים בתוכה עוד לפני שיוצא לחוץ, אך אינו נחשב למציאות כלל).
ולגבי החילוק שכן יש פעולה וכאן אין, הרי ידוע בחסידות שיש דרגות שונות באלוקות. ומצד האור הממלא, אכן העולמות הם חשובים, והאור ’יורד’ כדי לפעול ולהחיות אותם. אך מצד האור הסובב, ’הוא ציוה ונבראו’ בדרך ממילא כביכול. אמנם ה’ עושה את הכל, אבל לעשיה זו אין כל ערך אצלו.
מביאים לזה משל, מאדם שעוסק באיזה נושא עמוק, ואגב אורחא הוא מקמט איזו פיסת נייר. כמובן, הקימוט הוא פעולה שעושה, אך הוא כמעט ולא מודע לפעולה זו, שאין לה שום חשיבות אצלו.
|
02/07/2019 |
עדיין לא מבין (הלל)
ב"ה.
אינני יודע אם הבעייה בי אבל עדיין לא מובן לי.
לגבי השאלה הראשונה, לא הצלחתי להבין איך זה עונה על השאלה, אם סוף סוף יש תוכן בדיבור אז למה אין לו תפיסת מקום? משל למה הדבר דומה, אדם שנואם נאום שהוא השקיע בו שעות רבות והכניס את כל כולו לתוכו האם נאמר שבגלל שזה התבטא בדיבור אז אין לזה תפיסת מקום לגביו?
לגבי שאלה ב’, אע"פ שהבנתי מעט יותר אני חושש שלא מספיק הבהרתי את שאלתי, את עניין ביטול לעצם אני מבין (בדרגה מסוימת כמובן). מה שאינני מבין זה מה שהאדמו"ר הזקן מסביר שיש כביכול "שלב ביניים" שבו הקב"ה כן מדבר את "דבר ה’" שמחייה את העולמות אבל זה לא יוצא לחוץ כי "לית אתר פנוי מיניה" וגם אח"כ שהיה את הצמצום שגרם להסתר, ההסתר הוא רק לגבינו וכו’. אבל עוד לפני ההסתרים יש מציאות של דבר ה’ בגילוי! אצלו, אלא שהיא בטלה במציאות.
מה שאינני מבין זה איך קיימת מציאות כזו, הרי לכאורה יש שם את העצם ואיך יש מקום לדבר ה’, מקור העולמות בתור מציאות שבטלה.
ולגבי המשל מאור וזיו השמש שקיים במאור:
א) גם שם אני לא מבין מניין לנו שהוא קיים במאור, אולי שם קיים רק עניין זה שבכל מקום פנוי המאור יאיר אבל במאור עצמו אין מציאות של זיו ואור.
ב) גם כשזה קיים, אלא שזה בטל ואינו עולה בשם אור, זה מציאות שהיא מעין המאור.
|
13/07/2019 |
לעניות דעתי (שי שמעון כהן)
לגבי השאלה הראשונה, נראה לי שאכן יתכן דיבור שתופס מקום לגבי האדם (וכמו הדוגמה שאתה מביא), אך שים לב ששם הדגש הוא על תוכן הדיבור. אדם נורמאלי אינו צריך להשקיע מאמץ בשביל עצם הדיבור.
ובכן, אם הדיבור האלוקי עצמו לא היה יכול להוות, אלא רק החוכמה העצומה שבו, אכן היה מקום לשאלתך. אך הבריאה אינה מהחכמה שבדיבור, כי החכמה עצמה אינה בוראת. הבריאה היא דווקא מעצם הדיבור (וכפי שכל העשרה מאמרות הם דברים פשוטים וברורים - יהי אור, יהי רקיע וכו’), ולכן מסביר שעצם הדיבור אין לה חשיבות והיא בטלה לגבי המדבר.
ולבי שאלתך השניה, נראה שכדי להבין זאת להתמקד תחילה במשל. הרי כל אדם מבין שעצם האש אינה אור. אש היא אש, ואור הוא אור. אלא שהאור יוצא מהאש. יחד עם זאת, ההגיון מחייב שאם האור יוצא מהאש, הוא נמצא גם כן בתוך האש, אלא ששם מציאותו אינה חשובה, וכביכול רק האש קיימת.
כעת נעבור לנמשל (כפי שהוא נראה לעינינו. בהמשך נבאר בעומק יותר): ה’ אמר את עשרת המאמרות, והם מקור החיות של העולמות. כיוון שהמאמרות האלו יצאו (כביכול) מה’, בהכרח שהם קיימות בו גם לפני שיצאו. רק שבעודם כלולות בו, כביכול אינם מציאות. הדיבור הוא מציאות רק כשיוצא מהמדבר, ולפני כן יש כביכול רק את המדבר בעצמו.
אך בעומק יותר, הרי ה’ באמת נמצא בכל מקום. רק אנו רואים את העולם כאילו הוא ריק ממציאות אלוקית. אם כן, כל מציאותנו העצמית, נובעת מכך שאיננו רואים את האלוקות, ולכן אנו כמו הדיבור שיצא ממקורו. ואילו מצד האמת, עדיין אנו כלולים בבורא, ובטלים אליו לגמרי.
כעת זה יותר מובן?
|
14/07/2019 |
|
• שכינה שורה בישראל (ירון)
שלום וברכה יהודים יקרים ונכבדים.
רש"י כותב פ’ בהעלותך, פסוק לו: " אין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות," איך זה מסתדר עם אכל ביה עשרה שכינתא שריא?
|
14/06/2019 |
כללי ופרטי (שי שמעון כהן)
בפשטות, דברי רש"י מתייחסים להשראת השכינה בכללות עם ישראל. ולזה נדרש מספר מינימאלי של יהודים - 22000 איש. לאחר שהשכינה שורה בעם ישראל, זה מתגלה בעיקר במקום שבו יש עשרה יהודים, ולכן דווקא בו אפשר לומר דברי קדושה.
|
16/06/2019 |
|
• אמיתית הבחירה (ירון)
שלום וברכה,
ידוע שנין הבחירה ה אמיתית הוא בין 2 דברים זהים, לכן הוא יתברך בחר בגוף היהודי ולא בנשמה.
אם כך, איך כתוב בתורה "ובחרת בחיים"? הרי ההפך רחמנא ליצלן אינו זהה... ואף להיפך לגמרי.
|
28/05/2019 |
בחירה (ש.ש.כ)
לירון היקר:
אמנם אמיתית הבחירה היא בשני דברים שווים, אבל אין צריך דווקא שיהיו שווים ממש אלא די בכך שבעיני הבוחר הם שווים. וממילא, כיוון שבעיני רוב בני האדם הבחירה ברע היא אפשרות ראויה (ועד שרוב מעשי עולם הזה קשים ורעים), אין פלא שהבחירה בטוב נקראת בחירה.
|
30/05/2019 |
|
• בענין ספרי האדמו"ר הרש"ב (שלמה)
האם בספרי האדמו"ר הרש"ב בכלל, ובפרט ב"המשך ע"ב" - יש מין סיכום רחב של הבנת "כל" חלק וחלק מן סדר ההשתלשלות המבואר במקומות מפוזרים רבים אצל כל האדמורים שלפניו ושלאחריו??,
ואם כן - האם תוכלו לומר לי הקבלת חלקי "ספר הע"ב" אל חלקי סדר ההשתלשלות (דהיינו "נניח" - שמאמר ראשון מקביל לאוא"ס שלפני הצימצום וכו וכו), בתודה מראש!
|
27/05/2019 |
ערכים בחסידות (מנחם הכהן)
לשלמה היקר שלום וברכה!
ככלל עליך לדעת, שרבותינו נשיאינו לא הקדישו ספרים מסודרים לכל נושא ונושא (מלבד ספר התניא, וקונטרסים שונים של אדמו"ר האמצעי, וגם הם בלולים מכמה עניינים), אלא הם גילו את מצפוניהם כנביעה עצמית אחת הבלולה מהכל יחדיו, ומהלומד המחפש ערך מסויים הם ציפו שיתייגע בכוחות עצמו למצוא את מבוקשו בין מרחבי האין סוף של תורת החסידות.
אמנם, הרבי עורר על ליקוט ערכים מתוך ספרי רבותינו נשיאינו, וכפי שידוע שהרבי עודד והדריך להוציא לאור לפי סדר הא"ב את סדרת ’ספר הליקוטים - דא"ח צמח צדק’, וכמו כן ’ספר הערכים חב"ד’ גם הוא יצא למטרה זו. כך שאם ברצונך דווקא לחפש ערך מסויים בספרי החסידות, כדאי שתחפש בספרים אלו,או בספרי המפתחות של שאר ספרי החסידות.
ובנוגע ל’ספר הע"ב’: בכללות, ספר זה מתמקד (בעיקר בתחילתו אבל גם בהמשכו) בהסברת עניין ומדרגת הכתר בפרטיות, באורך רוחב ועומק (ומתחיל בביאור מאמר חז"ל ’בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים’ - ומבאר עניינם ומהותם של ’כתרים’ אלו), ובפרט - את מדרגת פנימיות הכתר ופנימיות עתיק, כמבואר שם בהרחבה.
במידה ותרצה לדעת באופן מפורט יותר במה עוסק כל מאמר מההמשך (הכולל 144 מאמרים כידוע, מלבד חלק נוסף שלא נחלק לפרקים), כדאי שתסתכל במפתח שבתחילת הספר ושם תמצא על מה מדובר בכל מאמר, וכשתרצה לדעת אודות נושא מסויים (כמו אוא"ס שלפני הצמצום וכדומה) תסתכל במפתח שבסוף הספר ושם תמצא בעז"ה את מבוקשך.
בברכת התורה והגאולה.
|
27/05/2019 |
לכבוד שלמה. (הלל)
ב"ה.
בתור המשך לתגובה הקודמת.
אפשר לומר שזה בעצמו שמתקשים לענות לך זה חלק מהלימוד של תורת חב"ד.
אמנם יש תורה מערכתית שלמה ומובנת וכו’ אבל זה רק בגילוי של תורת החסידות אבל היא בעצמה זה עצם ולכן גם הגילוי שלה הוא לא בצורה מערכתי אלא כמו שקודמי אמר נביעה...
כידוע שתורת החסידות זה טעימה מתורתו של משיח שהיא עצם שמעל ה"חכמה" במובן הגלוי שלה.
ועל כן גם אם בעז"ה תמצא את מבוקשך יש מה ללמוד מהדרך לשם...
ד"א. ד"ה וארדה נא בתורה אור והמאמר עם הגהות של הרבי הרש"ב משנת תרנ"ח מאד יסודיים בעיניינים אלו...
|
29/05/2019 |
|
• לימוד תורת ריבותינו נשיאינו, בצורה תמציתית (שלמה)
שלום!, אני חפץ להקיף את כל שיעור קומת תורת חב"ד, אך אני מעוניים ללמוד כמו שצריך את המאמרים שנוגעים בצורה תמציתית והעקרית של כל נושא ונושא מסדר ההשתלשלות, ז"א ישנם מאמרים ריבם שעוסקים בנושא מסויים, אך אני מחפש את המאמר שמתמקד בתמצית העקרית של הנושא, אך לא ברדידות כ"א מבאר את עומק הענין.
ועל כן אני מבקש, האם אפשר בבקשה לכוון אותי אל המאמר התמציתי ביותר ביחס לכל נושא ונושא שאכתוב! (עדיף - שקודם כל תכוונו אותי לכתבי האדמוה"ז ביחס לכל נושא ונושא. ובנוסף לזה תכוונו אותי למאמר אחד תמציתי ועיקרי בכל נושא ונושא, מכתבי שאר ריבותינו נשיאינו. דהיינו שבכל נושא תציינו לשני מאמרים תמציתיים - האחד מכתבי האדמוה"ז, והשני מתוך כתבי שאר האדמורי"ם, תודה!).
נושא ראשון שאני מחפש לדעת - הבנת כל אחת ואחת מן ה"ע"ס" (ואם אין מאמר אחד שעוסק בתמצית ובעומק בכל הע"ס, אז אשמח לדעת מאמר תמציתי שמבאר כל ספירה וספירה בפע"צ, או כנגד שני ספירות, כמו לדוגמא "חכמה ובינה" וכו).
נושא שני - הבנת ענין "אורות, כלים ולבושים".
נושא שלישי - הבנת ענין "מהלך אבי"ע" באופן עקרוני (עוד לפני סוגי האבי"ע השונים).
נושא רביעי - הבנת "חמשת הפרצופים" העקריים שבאצילות (שבזה יש השלכת ההבנה של ענין הע"ס אל ענין לפרצופים הכלליים, שהלא כל אחד מהם הוא בחינת ספירה מסויימת, אלא שמשמעותו היא אחרת כשהוא בבחינת פרצוף. את "שינוי המשמעות" שבין ספירה מסויימת לבין פרצוץ מסויים, לדוגמא - מספירת החכמה לפרצוף אבא, וכך בכל חמשת הפרצופים, את זה אני מבקש להבין בנושא הרביעי הזה)
נושא חמישי - הבנת ענין "עולם הנקודים כולל השבירה והתיקון" (הנחת היסוד שלי - שהבנת "הכתר" על שני בחינותיו, נכלל במש"כ לעיל הבנת הע"ס).
נושא שישי - הבנת ענין "עולם העקודים".
נושא שביעי - הבנת ענין "שאר ענפי א"ק", כמו אוזנים וחוטם ואולי יש גם ביאורים בנוגע לענפי הגולגלתא.
נושא שמיני - הבנת ענין "אדם קדמון" עצמו (כולל ענין "ע"ס דעיגולים" המקיפים את הע"ס דיושר = שהם א"ק).
נושא תשיעי - הבנת ענין "הקו".
נושא עשירי - הבנת ענין "הרשימו" (וכן, שלאחר הבנת ענין הרשימו והקו - יובן גם ענין "השיתוף" שיש בין הקו והרישמו בהתהוות הע"ס דעיגולים ודיושר, שכמובן שיתוף זה ממשיך בכל סדר ההשתלשלות, מה עומק ודיוק ענין שיתוף זה!?).
נושא אחד עשר - הבנת ענין "הצימצום".
נושא שנים עשר - הבנת ענין "אוא"ס" (דהיינו ענין הע"ס גנוזות שבו).
בתודה רבה מראש!!, אני מקווה שתואילו לענות ליף ובזה תועילו גם לאנשים אחרים. בברכת האדרת והפצת מעיינות תורת החסידות עלי ארץ.
|
21/05/2019 |
מראה מקומות לספרים העוסקים בעניין (מנחם כהן)
לשלמה היקר שלום וברכה!
שאלתך מעניינת וחשובה ביותר, אך האמת היא שקשה למצוא איך כל מושג מבואר דווקא במאמר אחד או שניים, כי כידוע "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", ובפרט בנושאים אלו שרובם ככולם עמוקים מאוד. אבל ישנם כמה ספרים ייחודיים שמלקטים ומסדרים לפי מושגים, ושם גם מפנים ומעתיקים ממאמרי רבותינו נשיאינו. לדוגמא: ’קיצור סדר ההשתלשלות’ של הרב מיכאל חנוך גאלאמב, או ’סדר ההשתלשלות’ של הרב אייבס. תוכל לעיין שם ובמקורות המצויינים שם, וכשתעשה כך בוודאי תמצא תמונה מקיפה מדברי רבותינו נשיאינו ואדמו"ר הזקן.
בברכת התורה והגאולה.
|
21/05/2019 |
כמה מקורות נוספים (הכהן)
ברצוני לציין בכל זאת כמה מאמרים העוסקים בחלק מהנושאים ששלמה העלה: בעניין עשר ספירות - ראה אגרת הקודש לאדמו"ר הזקן סימן טו, ומאמר ד"ה ’וספרתם לכם’ תשי"א.
לגבי עניין אורות וכלים ולבושים - ראה דרך מצותיך להצמח צדק מצות האמנת אלוקות פרקים ג’-ד’, ומאמר ד"ה ’זה יתנו’ תשט"ו (נוגע גם בעניין העולמות אבי"ע).
לגבי מהלך אבי"ע - ראה ספר המאמרים תרפ"ח עמוד קסז ואילך, ולקוטי תורה בלק ’ביאור על פסוק מי מנה’.
לגבי עניין השבירה והתיקון - ראה ד"ה ’והנה אנחנו מאלמים אלומים’ שבתורה אור פרשת וישב, וד"ה ’מי שם פה לאדם’ שבתורה אור פרשת שמות.
ועוד ועוד...
|
22/05/2019 |
|
• שלמות השכל / שלמות המוחין (ירון)
שלום וברכה!
דבר מלכות השבוע פ’ בהר. עמוד רמא, מאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. שורה 58 (צד ימין למטה), כתוב הקטע הבא שלא ברור לי כלל:
"דהמדות הם שלמות השכל, והיינו דאין זה שלמות המוחין, דשלמות זו בהמוחין נעשה ע"י המידות שבמוחין, וענין המדות הוא מה שהם משלימות ומאמתות את המוחין, כמאמר " אין חכם כבעל הנסיון", דחכמתו עמדה לו לתקן דבר בפועל בהטבת מדותיו והנהגותיו"
1. מה ההבדל/החילוק בין שלמות השכל לשלמות המוחין? שלכן הוא כתב "דאין זה שלמות המוחין..."
2. אין המשפט "אין חכם וכו’" מהווה דוגמא להשלמת המוחין.
אודה לכם אם תאירו את עיני מעט בענין הקטע הנ"ל.
|
15/05/2019 |
שני סוגי שלימות (יהודי)
לירון היקר שלום וברכה:
אכן, הקטע שציינת מוקשה מעט, אך אשתדל לבארו לפי קוצר דעתי.
אדמו"ר הריי"ץ בא לבאר, שהמידות מוסיפות שני סוגי שלימות במוחין. השלימות הראשונה (אותה לא מבאר כאן), היא כפשוטו - שכאשר השכל מביא מסקנות מעשיות, מה לקרב ומה לרחק (מוחין שבשכל) - זוהי שלימותו. אך לזה אין צורך במידות ורגשות ממש, אלא די במידות שבשכל, ובהחלטה מה טוב ומה רע.
מעלת המידות עצמן, שהן מוכיחות ומאמתות את מעלת המוחין. כי מיהו חכם אמיתי? מי שמשתמש בחכמתו כדי לתקן את מידותיו. וכמאמר ’אין חכם כבעל הנסיון’ דהיינו שחכם אמיתי הhttp://www.cow.org.il/admin/home.asp#וא מי שאפשר לנסות ולראות כיצד ועד כמה תיקן את מידותיו.
כן נראה לעניות דעתי.
|
16/05/2019 |
יהודי יקר (אורח)
תודה על התשובה, אבל לא הבנתי.
|
20/05/2019 |
שלמות השכל (הלל)
ב"ה
על דרך אפשר נראה לי לומר, שאמנם השכל הוא בעל אופי של מחשבה אבל זה רק מרכיב שלו ולא כולו. לכן הרבי הריי"ץ מסביר ששלימות המוחין של השכל (האופי המחשבתי/ שכלי בשפה שלנו) היא בכך שהוא מבין את מה שהשכל מחייב, מידות שבמוחין. לעומת זאת המידות עצמם, אמנם אין להם אופי מחשבתי, אבל השכל שלם רק אם הוא מופיע ומשתקף במידות. זה שלימות השכל שהוא נמצא גם במידות.
אדם שהשכיל השכלה אבל היא לא פעלה על המדות שלו, חסר משהו בשכל עצמו, "שכל קר" זה חסרון בשכל עצמו ולא רק שהוא לא מצליח לפעול.
זוהי ההוכחה מכך ש"אין חכם כבעל הנסיון", הכוונה היא שאדם כזה שאצלו ההשכלה איננה קשורה רק לרובד המחשבתי/שכלי אלא יש לה ביטוי ברבדים אחרים ("בעל נסיון") הוא חכם יותר, ההשכלה שלו אמתית יותר.
במילים אחרות אדם כזה מאיר אצלו עצם ההשכלה, ולא רק אותיות ההשכלה ולכן זהו השלמות של השכל.
כך נלענ"ד
ועיין בדברי הרבי שמסביר למה כתוב ב"פתח אליהו" ש"בינא לבא", מה הקשר בין הלב למידת הבינה.
"ידוע החידוש של בינה על חכמה – שחכמה היא נקודה בלבד, משא"כ בינה ענינה פירוט הענין לפרטיו, עד שנקלט באדם בפנימיותו. וזהו "בינה לבא", כי הבחינה על קליטת השכל בפנימיות האדם, היא, דוקא ע"י המשכתו גם במדות שבלב, וכמאמר "אין חכם כבעל הנסיון"."(תו"מ כרך ל’ שבת פרשת משפטים)
|
20/05/2019 |
אורח יקר (יהודי)
צר לי שלא הבנת את דברי. תוכל להסביר מה בדיוק לא הבנת?
נ.ב. ראיתי שעוד מישהו (הלל) ניסה להשיב לך. עדיין יש משהו לא ברור?
|
21/05/2019 |
עדיין לא מובן (ירון)
שלום וברכה,
ראשית - תודה לכולכם!
אבל עדיין לא מובן לי במילים פשוטות מה ההבדל בין "שלמות המוחין" ל-"שלמות השכל"
דבר נוסף, לא השכלתי ממש להבין איך "אין חכם כבעל נסיון" מהווה שלמות למוחין בכלל, ובפרט למה לא אומרים שהוא מהווה שלמות לשכל.
יש דוגמא פשוטה אחרת שראיתי בחסידות, שלעולם ילמד אדם היכן שלבו חפץ, זו דוגמא מעולה לאיך הלב/חפץ/מידות, משלימות את הלימוד במח. אבל במשפט "אין חכם כבעל נסיון" לא ירדתי לסוף דעתו, אולי כי לא הבנתי את ההבדל בין שלמות המוחין לשלמות השכל.
|
11/06/2019 |
נסיון להסביר (הלל)
ב"ה.
שלום וברכה.
בטרם אנסה להסביר נראה לי שלא פסקת לעצמך נכון את הפסקה.
יש מעין סוגרים מהמילה "והיינו" עד המילה "שבמוחין", כלמור הרבי הריי"ץ מסביר שהשלימות שהמידות נותנים לשכל היא לא כמו השלימות שה"מידות שבמוחין" נותנות, אלא שלימות אחרת.
השלימות שה"מידות שבמוחין" נותנות זה "שלימות המוחין", ואילו המידות עצמן נותנות לשכל את "שלימות השכל".
המשפט "אין חכם כבעל הנסיון" הוא דוגמא לשלימות השכל ולא לשלימות המידות.
אנסה להסביר בעזרת דוגמא. ניקח למשל תיאוריה חינוכית מסוימת, קודם כל יש את עצם התיאוריה, ה"שכל" של התיאוריה. אח"כ יש את ההשלכות של התיאוריה ואת ההתנהגות בהתאם לעקרונות התיאוריה. כאשר בן אדם יודע להסיק מהתיאוריה איך צריך להתנהל - "מידות שבמוחין" - אזי הוא מבין בצורה מקיפה ומלאה את התיאוריה - "שלימות המוחין".
לעומת זאת שבן אדם בפועל מתנהל על פיי התיאוריה הזו - "מידות" - אזי התיאוריה נהיית דבר שלם יותר ואמיתי יותר -"שלימות השכל".
|
12/06/2019 |
תגובה להלל היקר ! (ירון)
הלל היקר והנכבד, שלום וברכה!
נעם לי מאוד ההסבר המדוייק והנקי שלך, תרם לי מאוד להבנה הכללית של הסוגיה, ואף הבנתי את כולו! נפלא מאוד, ממש פעל בי "שלמות המוחין" :)
רק מה.... זה עדיין לא מסתדר לי עם הפסקה המקורית כפי שאני פוסק אותה לעצמי.
לטענתך יש מעין סוגריים מהמילה "והיינו" עד המילה "שבמוחין", אבל זה קצת קשה, כי מיד לאחד מכן הרבי הרייצ נשאר באותו מינוח של מוחין ולא של שכל כפי שהפסקה פותחת לפני הסוגריים.
דבר נוסף , כתוב בפירוש :"וענין המידות הוא מה שהם משלימות ומאמתות את המוחין" (ולא את השכל כפי שכתבת).
ובהמשך כתוב "אין חכם כבעל נסיון - דחכמתו עמדה לו לתקן דבר בפועל בהטבת מידותיו" - מפה נראה בכלל הפוך, שהחכמה פעלה שלמות במידות (בהטבת מידותיו) ולא במוחין. אז איך אתה כותב שהמשפט הנ"ל הוא דוגמא לשלמות השכל?! - לכאורה לפי ההסבר דלעיל הוא אמור להיות בכלל דוגמא לשלמות המידות ככתוב "דחכמתו עמדה לו לתקן... מדותיו" ולא לתקן את שכלו/חכמתו.
מקווה שהטבתי לשאול.
|
09/07/2019 |
שלום וברכה. (הלל)
ב"ה.
שלום שלום, שמח שעזרתי להבין דא"ח.
לגבי השאלה הראשונה, אני מבין את הסיבוך אך עדיין חושב שזה ההסבר. הכוונה היא שהמידות משלימות את המוחין ע"י זה שהם מאמתות אותם. כלומר יש שני דרכים להוסיף שלמות במוחין:
א) ע"י ה"מידות שבמוחין" - שלמות במוחין עצמם ע"י הבנת המתחייב מתוך ה"מוחין" וכו’.
ב) ע"י המידות עצמם - שלימות שנתווספה למוחין כמוסבר לעיל, כלומר זה משלים את המוחין ע"י שמתווסף להם המידות ואזי נעשה "שלמות השכל". (כמו שמי שיאמר שהשלימות של החתן זה שיש לו עכשיו כלה וכך נוצר בית שלם).
לגבי השאלה השנייה, הרבי הריי"ץ מוכיח שמי שהחכמה "ירדה" אצלו לרובד של המידות - "בעל הנסיון", הוא נקרא "חכם". כלומר רואים במשפט זה שדווקא אדם כזה הוא נקרא חכם יותר, ולא מי שמבין לעומק ולרוחב וכו’. כי אצל אדם כזה שהחכמה ירדה למידות ושינתה אצלו משהו בחיי היום יום מאירה עצם החכמה ולא רק ה"אותיות" וה"מוחין" שלה.
|
14/07/2019 |
|
• קליפת נוגה (יהודי פשוט)
בכמה מקומות מובא, שעולם הבריאה מיעוטו רע, עולם היצירה מחצה על מחצה ועולם העשייה רובו רע. האם הכוונה ב"רע"’ היא לקליפת נוגה (שבעולם הבריאה יש מעט ק"נ, וביצירה מע"מ ובעשייה רוב החיות מק"נ), או שהכוונה לעניין דק יותר מקליפת נוגה?
|
08/05/2019 |
מקליפת נוגה (ב.נ.)
ליהודי הפשוט שלום וברכה:
נתבאר בליקוטי תורה תזריע (כג, ג-ד) שגם באצילות(!) יש ק"נ... כמובן בדקות דדקות דדקות, אבל בהחלט מקשר זה לעניין ק"נ. וממשיך שם, שק"נ עצמה חציה טוב וחציה רע, והחצי שבאצילות הוא החצי הטוב... ממילא מובן גם בעניינינו, שניתן לומר שהרע שיש בבי"ע הוא הרע דק"נ.
|
08/05/2019 |
הרע שבעולמות (ב.ג.)
מדיוק לשון אדה"ז תניא פרק ז עולה, שק"נ יש בכל עולם, וק"נ כלולה מטו"ר כנודע, ובזה גופא החילוק בין העולמות, באופן ההתערבות של הטוב והרע בק"נ עצמה, שבעולם העשייה "רק מעט טוב מעורב בתוכה" (ולכן עולם העשייה רובו ככולו רע), ועל דרך זו בעולם היצירה מחצה על מחצה, ובעולם הבריאה רק מיעוטה רע.
אם כן, השינוי ברע שבעולמות, הוא ’פועל יוצא’ מהשינוי שבק"נ, שבכל עולם, תערובת הרע בק"נ הוא באופן אחר.
|
08/05/2019 |
|
• מידת הנצח (ירון)
שלום וברכה לחכמים הנכבדים,
שאלה לגבי מאמר של הרבי, אחרון של פסח תשכ"ה - ונחה עליו רוח הוי’ שפורסם בדבר מלכות של שבוע שעבר פרשת אחרי מות.
באות ג’ כתוב "והנה הטעם על זה שההעלם וההסתר דהגלות (כולל גם העלם וההסתר דדרא דעקבתא דמשיחא) הוא רק על כחות הפנימיים דהנשמה ולא על מדת הנצח", השאלה היא - אני מבין שכוונתו הינה שמידת הנצח אינה נחשבת פנימית כחב"ד חג"ת, ואם כך אז על כל הנה"י לא אמור להיות הסתר ולא רק על הנצח מהסיבה ששרשו הוא דווקא מפנימיות הכתר. כלומר מדוע מידת ההוד/יסוד/מלכות למרות שהן חיצוניות יותר הן אינן בהעלם כי לכאורה ההעלם הוא"רק על כחות הפנימיים" דהיינו חב"ד חג"ת.
|
01/05/2019 |
נצח (שי)
לירון היקר שלום וברכה:
בפשטות, אכן הוד/יסוד/מלכות הם בהעלם, אף שאינם כוחות פנימיים. רק הנצח נשאר גלוי, מסיבה מיוחדת ויוצאת מן הכלל - בגלל שורשו הנעלה בפנימיות הכתר, כמבואר שם בהרחבה.
בברכה
|
02/05/2019 |
זה מובן (ירון)
שי היקר, שלום וברכה.
אם בפשטות הוד/יסוד/מלכות בהעלם, מדוע כתוב "רק על כחות הפנימיים", הרי היה יותר נכון לכתוב: על כל כחות הנשמה (לא רק הפנימיים) מלבד נצח.
|
02/05/2019 |
ומאידך (שי)
אכן, לא כתוב שם על כל כוחות הנשמה. אך מאידך, מדובר שם בפירוש (לפני זה, וגם אחרי זה) רק על הנצח.
נראה לי שכתוב "רק על כוחות הפנימיים", כדי להגדיל את השאלה. הרי הכוחות הפנימיים הם חזקים יותר. ואיך אפשר שהם נכנעים כביכול להעלם הגלות, ואילו הנצח שחלש יותר, נשאר בתוקפו?
לכן הוא מזכיר כאן רק את הכוחות הפנימיים, ולא את שאר כוחות הנפש.
|
03/05/2019 |
|
• משה בחי’ דעת - "הלשון" (ירון)
שבוע טוב ומבורך.
השבוע בדבר מלכות פ’ קדושים, עמ’ נו’ ילקוט לוי יצחק על התורה מבואר ענין ברית הלשון וברית המעור.
בהערה מס’ 5 כתוב "משה בחי’ דעת - הלשון". השאלה היא מהי השייכות ע"פ חסידות בין דעת (משה) ללשון?
|
28/04/2019 |
תורה = דיבור (שי שמעון כהן)
לירון היקר שלום וברכה:
כפי שמבאר שם בהערה, עיקר ענינו של משה רבינו הוא תורה, והרי לימוד התורה נעשה בעיקר בפה ובלשון.
בברכה.
|
29/04/2019 |
|
• השפעת הרב והשפעה הטיפה (הלל)
ב"ה
בריבוי מקומות מוסבר ההבדל בין השפעת השכל של הרב להשפעת הטיפה של האב. ומוסבר שהשפעת השכל היא רק הארה והראייה לכך היא שמי שאין לו שכל בעצם לא יבין את ההשפעה, מכאן ראייה שאת עצם השכל הרב לא מעביר אלא רק הארה. לעומת זאת מהטיפה נוצר מציאות חדשה לגמרי שהיא בדומה לאב ממש (ויותר מזה, לאב כמו שהוא בעצם ולא כמו שהוא בגילוי) כי בגשמיות אפשר להעביר עצמות וכו’
השאלה היא מה הראייה לכך שבהשפעת השכל לא מועבר עצם השכל, הרי גם אצל הרב יש את עצם השכל המשכיל ואת ההשכלה ואילו אצל התלמיד חסר את השכל המשכיל ולכן הוא לא כלי להשכלה אבל מניין לנו שלא עצם ההשכלה עצמה עוברת אלא רק הארה.
במילים אחרות גם בטיפה גשמית הרי צריך את הכלי של האשה (כמוסבר בעומק והארוכה בחסידות)ובלי זה ההשפעה העצמית של הטיפה לא תתגלה. מניין לנו שבשכל אין הדבר כן? שההשפעה היא עצמית ורק חסר בכלי של המקבל?
|
28/04/2019 |
מציאות חדשה (שי שמעון כהן)
להלל היקר שלום וברכה:
בפשטות, בהשפעת דבר שכל, לא נוצרת מציאות חדשה. עצם מציאות השכל חייבת להיות קודם אצל התלמיד, ורק נוסף בשכלו עוד רעיונות על ידי הלימוד, אבל לא מתחדש אצלו כח שכלי, וכפי שציינת שמי שאין לו שכל כלל, לא יעזרו לו כמה שיעורים שישמע כדי ליצור אצלו שכל.
לעומת זאת בטיפה, אמנם חייב להיות כלי מתאים, אבל סוף סוף נוצר מזה תינוק, שהוא מציאות חדשה לגמרי, שלא הייתה קיימת כלל קודם.
|
29/04/2019 |
השפעת הרב והשפעה הטיפה (הלל)
ב"ה.
תודה.
זה שיש חילוק בהשפעה זה מובן, עדיין לא ברור למה אומרים שזה רק הארה ולא עצם.
(אם הכוונה היא ביחס לעצם של הבן אדם אז אני מבין שרק בגשמיות הוא משפיע את העצם שלו וכמו שאמרת שנוצרת מציאות חדשה, לעומת השכל ששם הוא לא משפיע מציאות חדשה ולכן זה רק הארה ביחס לעצם. אבל בנוגע לעצם ההשכלה מניין לנו שהוא משפיע רק הארה ולא את עצמות ההשכלה, ובמיוחד את ההוכחה אני לא מבין?)
|
29/04/2019 |
השפעת הרב והשפעה הטיפה (הלל)
אבל ההשכלה זה מציאות חדשה (מציאות מסוג אחר כמובן.) שלא הייתה אצל התלמיד ועכשיו היא נמצאת אצלו.
|
29/04/2019 |
מציאות חדשה (שי שמעון כהן)
כמובן, ניתן להתייחס לכל דבר בכמה אופנים. והרבה פעמים, הרי זה תלוי ביחס למה.
כשמביאים את ההשוואה של השפעת השכל ביחס להשפעת הטיפה, מתייחסים לרעיון השכלי כהארה מעצם השכל (אף שניתן באמת גם להתייחס אליו כעצם בפני עצמו). באופן כזה, המשפיע (הרב) אינו משפיע את עצם שכלו, ולכן גם אינו יוצר שכל אצל מי שאין לו.
(כמובן, אין בזה סתירה לכך שאפשר להתייחס לכל רעיון שכלי כעצם בפני עצמו, ואז אכן השפעת עצם הרעיון השכלי יכולה ליצור אצל התלמיד עוד רעיונות שכליים עצמיים).
לעומת זאת, השפעת הטיפה ביחס להשפעת השכל היא השפעה עצמית מובהקת, ולכן ביכולתה ליצור מציאות חדשה לחלוטין (אף שנדרש שתתקבל בתוך כלי).
בברכה.
|
29/04/2019 |
|
• ביאור עניין נפש השכלית (simon)
שלום וברכה.
בתניא מבואר שהאב ממשיך לבנו לבוש לנפש, ומבאר הצ"צ שהיא הנפש השכלית. אשמח אם אפשר לבאר מעט מהי הנפש השכלית, וכן מקורות לעיון בעניין.
|
06/04/2019 |
הנפש השכלית (מנחם הכהן)
לשמעון היקר שלום וברכה!
מבואר בחסידות (ראה למשל בד"ה "חביב אדם" ה’תש"ב. וד"ה "אם בחוקותי" – ה’ת"ש, ועוד), שהחילוק בין השגת שכל נפש האלוקית לשכל נפש השכלית הוא: שהנפש האלקית מצד עצמה להיותה "חלק אלוקה", נמשכת רק לענינים רוחניים, ורצונה להיכלל בבורא, ולכן, גם לאחר התלבשותה בגוף, היא תופסת בשכלה בחיות האלקית של כל דבר (דבר ה’ המחיה אותו), וכידוע, ש"כל חוש - תופס מוחשו" (ראה דרך מצוותיך מט, א).
לעומת זאת הנפש השכלית, למרות שעיקרה "מוחין", ומתייחסת לחכמה והשכל שבכל דבר, מכל מקום הרי זה "שכל אנושי", וכמו אדם שהשתלם בלימודי ’מדע’, שבכל דבר נמשך אל החלק המדעי שבו, איזה חומרים מכיל ומה תכונת כל אחד מהם, ולמשל כשרופא רואה איזה דבר מאכל, הוא נמשך אל החלק התזונתי שבו, איזה רכיבים מכיל, ומהם הויטמנים והמינרלים שיש בו, שאין לזה שייכות מצד עצמו ל’אלקות’.
לפי זה, בנוסף לב’ הנפשות - האלוקית והחיונית הבהמית, ישנה ’נפש שלישית’ הנקראת "נפש השכלית", והיא ממוצעת בין נפש האלוקית לנפש הבהמית. ומבואר שלמרות שגם היא נמשכה מ"קליפת נוגה" כמו הנפש הבהמית, אולם היא ממדריגות עליונות שבנוגה, ועל כן בשונה מהנפש הבהמית החיונית, שעיקרה "מידות" (ושכלה אינו אלא לצורך תאוותיה), ומחמת זה משיכתה הטבעית היא לענינים גשמיים, וזהו "כל ענינה" והתעסקותה בשכלה ומידותיה, להתענג מדברים גשמיים, ולהתרחק מכל דבר העלול לקלקל את הנאתה. הנה הנפש השכלית עיקר עניינה "מוחין", ובשכלה יכולה להבין את שני הצדדים: פיתויי היצר מחד, וסברות הנפש האלקית מאידך, ולכן על ידי נפש זו, יש לאדם היכולת לבחור, האם לציית לנפש האלקית, או ח"ו להיפך.
לכן, ההשגה האלוקית המתקבלת ב"שכל הטבעי" של הנפש השכלית, היא רק "מדרגות תחתונות" שבאלקות, שהוא האלקות כפי שירדה ונתלבשה בנבראים, מה שאין כן "מדרגות עליונות" באלקות, שלמעלה מהתלבשות בנבראים, הם מופשטים מהשגת ה"שכל הטבעי".
וכמבואר ב’תורה אור’ (וישב כט, ב ואילך), שההתבוננות בענין "שמע ישראל.. ה’ אחד", הוא ביטול נעלה של "יחודא עילאה", ועניינו, שהבריאה כולה בטילה ב"מציאות" לגבי האלקות, ואופן ביטול זה אינו נתפס בשכל הטבעי, מאחר והיא "מציאות יש", שאינה מסוגלת לתפוס בהשגה המבטלת את מציאותה לגמרי, אל התבוננות זו שייכת רק הנפש האלוקית.
|
07/04/2019 |
|
• ע"י ברור נה"ב נעשה תיקון הכלים (ירון)
שלום וברכה!
כותב הרבי הרש"ב בדבר מלכות (בחלק של "מתוך רבותינו נשיאנו") השבוע פרשת משפטים, עמ’ רנו’ שורה 13. שע"י ברור הנה"ב נעשה תיקון הכלים.
אודה אם מישהו יוכל להסביר את הקשר בין הנה"ב לכלים.
תודה ושבת מבורכת.
ירון
|
01/02/2019 |
הנפש האלוקית היא האור, שמאיר ומתקן את הכלי – הנפש הבהמית (מנחם כהן)
לירון היקר שלום וברכה!
בפשטות התשובה לכך היא, שהנפש הבהמית היא מעין כלי שאינו מזוכך מספיק, ותפקידנו להאיר אותה על ידי עבודת הנפש האלוקית, שהיא האור המזכך ומתקן אותו.
וכפי שמרחיב בזה הרבי הריי"צ (ספר המאמרים תרפ"ד עמוד קטו), ש"נפש האלוקית ונפש הבהמית הם אור וכלי, דהנפש הבהמית הוא באופן כזה שיוכל להתברר ולהזדכך על ידי הנפש האלוקית, והנפש האלוקית הרי יש לו כח לברר ולזכך את הנפש הבהמית.
דמשום זה הנה אל יפול לב האדם עליו, דכאשר מוצא בעצמו מדות רעות ביותר, וכמו מדת השקר וכדומה שהם מדות רעות דנפש הבהמית, הנה עם כל זה אל יאמר נואש, דודאי הדבר אשר יש כח בנפש האלוקית שלו לברר ולזכך את הרע דנפש הבהמית, דלפום גמלא שיחנא, וכאשר יש מדות רעות ביותר הנה ודאי הדבר שיש כח בנפש האלוקית להתגבר על המדות בנפש הבהמית, והוא לפי שנפש האלוקית ונפש הבהמית הם אור וכלי, שמרגישים זה את זה ופועלים זה בזה".
|
04/02/2019 |
|
• תניא פרק כד - הקלי’ (ירון)
שלום וברכה,
תחילת פרק כד בתניא,מוסבר העניין שהקליפות "אינן עוברין רצונו יתברך לעולם" אם כך כיצד ישנם גויים שהם ג’ קליפות הטמאות ואפילו ז’ מצוות בני נח (שהן רצונו של ה’) אינן מקיימות? הרי הוסבר שקליפה לא יכולה לעבור על רצונו יתברך... ולכאורה לפי זה הרי כל הגויים היו צריכים לשמור ז’ מצוות בני נח שהן רצונו יתבאך... כיצד מסתדרים הדברים? מה אני מפספס :)
בברכה,
ירון.
|
30/01/2019 |
גוי רשע (שי שמעון כהן)
לירון היקר שלום וברכה:
בפשטות, המבואר שם בתניא, מתייחס לקליפות הרוחניות, ולכוחות הטומאה המופשטים. ואכן, להם אין כלל בחירה ויכולת לעבור על רצון ה’. אך הגויים המלובשים בגוף גשמי, כבר יש להם בחירה חופשית במידה מסוימת, ולכן ביכולתם לעבור על רצון ה’ (וכמו בלעם עצמו, שאמנם אמר ’לא אוכל לעבור את פי ה’, ואף על פי כן מצינו שעבר עבירות חמורות, שאסורות גם לבני נח).
|
01/02/2019 |
|
• תניא פרק ח’ (ירון)
שלום וברכה מורי ורבותיי.
פרק ח’ בתניא לק"א. כתוב: "המידות מיסוד הרוח הקדוש" ואז בבאור בחוברת הדבר מלכות של השבוע, הוא מסביר "המדות כאהבה, פחד וכדומה, באות מיסוד הרוח"
האם הכוונה היא שכשאדם עוסק בדברים בטלים הוא מטמא אך ורק את אותן מידות שבאות מיסוד הרוח? מה לגבי המידות הבאות משאר היסודות - הן לא נטמאות בדברים בטלים? , הרי מצינו בפרק א’ בתניא לגבי הנה"ב שהמידות הרעות שבא באות מארבע יסודות רעים שבה, ואך כך אז להבדיל בין הטמא לטהור, המידות בנה"א באות גם כן מכל 4 היסודות שבה, ולא רק מיסוד הרוח. אז למה בדיוק התכוון כאן אדמו"ר הזקן? מקווה שהשאלה ברורה.
|
19/12/2018 |
המידות מיסוד הרוח הקדוש (הרב מנחם הכהן כהן)
לירון היקר שלום וברכה!
שאלתך מעניינת, ובפשטות, כוונת התניא היא שכל המידות כולם שייכות בכללות ליסוד הרוח (אף שבפרטיות יש בהם עצמם את כל היסודות), מכיוון שיסוד הרוח בכללותו שייך למידות ולרגשות.
כלומר: במדרש (בראשית רבה יד, ט) נאמר: "חמשה שמות נקראו לה (לנשמה): נפש רוח נשמה חיה יחידה". בחסידות מבואר, שאלו ה’ דרגות שיש בנשמת היהודי. ונבאר בקצרה את שלושת המדרגות הראשונות – נפש, רוח, נשמה:
נפש = הנפש מפעילה ומניעה את כל מערכות הגוף, ואת המחשבה הדיבור והמעשה, וממנה באה החיות הגשמית. לכן נאמר עליה "הדם הוא הנפש" (דברים כב, יג). דרגת הנפש מקבילה לספירת המלכות שלמעלה.
רוח = מידות (רגשות). דרגה זו משכנה בלב, כנאמר בסידור. כעין מקור לכך, ניתן למצוא בלשון הזהר (חלק ב קסב, ב): "רוח אמשיך רוח ואייתי רוח" (התעוררות אהבת היהודי אל הבורא מלמטה, ממשיכה התעוררות של אהבה מהבורא אל היהודי, מלמעלה). אם כן, ה’רוח’ הוא כינוי ל’מידות’, שעיקרן בלב. דרגה זו מקבילה למידות העליונות.
נשמה = שכל. וכדכתיב (איוב לב, ח) "נשמת ש-ד-י תבינם". משכן הנשמה - במוח. דרגה זו מקבילה למוחין שלמעלה.
אם כן, הרוח היא המקבילה של המידות והרגשות כולם, וכאשר האדם מדבר דברים בטלים, הוא מטמא את הרוח – המידות והרגשות הקדושים הקיימים בנפשו האלוקית, שייאלצו להתעסק בעל כרחם בהתלהבות וברגשות של שטות והבל.
|
20/12/2018 |
|
• החילוק בין שכל אנושי לאלוקות (ירון)
שלום וברכה,
בדבר מלכות השבוע פרשת ויגש, מאמר של הרבי ד"ה ויגש אליו יהודה. אות ה’.
הרבי מסביר את החילוק בין שכל אנושי לבין התורה שהיא אלוקות. כשאדם לומד שכל אנושי כל שהוא יש חילוק בשכל בהתאם לגילו, אך בתורה החילוק הוא בהשגה ולא בתורה עצמה.
לא הצלחתי כלכך לרדת לעומקו של ענין, הרי לכאורה מה זה משנה אם אני יושב בשעור תורה או בשעור כימיה, בשניהם החילוק נראה לי כדומה, כלומר תמיד ההשגה תהיהי לפי מה שאני הצלחתי להשיג בשכלי, ומן הסתם אני אשיג יותר ככל שאתבגר. אז איפה פה באמת החילוק בין שכל אנושי לבין חכמה אלוקית?
|
12/12/2018 |
תורה או כימיה (שי)
לירון היקר:
בפשטות כוונת הרבי שם, שבשכל אנושי יש שכל ותו לא. ומכיוון שהמבוגר הוא חכם יותר, ממילא ההשכלות שמשיג אין להם ערך למה שהשיג בצעירותו. לעומת זאת, התורה אינה שכל בלבד, אלא אלוקות. החלק השכלי שבתורה, אכן ’משתדרג’ ככל שהאדם מתבגר. אך האלוקות היא אותה אלוקות, בלימוד שטחי (של צעיר), או עמוק (של מבוגר).
|
13/12/2018 |
המשך (ירון)
צהריים טובים שי היקר.
תודה על תשובתך, בוא ברשותך נחדד מעט את הענין מעבר לפשטות המובנת שבו.
גם אדם שלומר כימיה, בכתה ג’ או באוניברסיטה, זו אותה "תורת" כימיה. פשוט בכתה ג’ למדו אותה בהשגה אחת ובאוניברסיטה בהשגה הרבה יותר גבוהה. כלומר - לכאורה זה כמו בתורה בדיוק: כשאתה נער אתה משיג מעט וכשאתה מתבגר אתה משיג יותר.
אז היכן ההבדל?
|
14/12/2018 |
חידוד (שי)
לירון שיחיה שלום וברכה:
להבנתי, אין שום דמיון וערך, בין ילד שלומד כימיה, לפרופסור. הילד, לומד עובדות בסיסיות על התכונות הכימיות של אי אלו חומרים, ואילו הפרופסור ניצב בחזית המחקר ועוסק בדברים שנדרשת עבורם רמת אינטלגנציה גבוהה הרבה יותר. כמובן, הכל נמצא תחת הכותרת ’כימיה’, אבל ממש אין ערך בין זה לזה.
מבחינה שטחית, אכן כך גם בלימוד התורה. אין ערך בין הרמה השכלית של ילד שלומד חומש בראשית, לבין רמתו של גאון אדיר שצולל בעומק ים התלמוד. אך התורה בעיקרה אינה שכל, אלא אלוקות. ובזה שווים הגאון והילד, ששניהם לומדים את תורת ה’, וכך מתקשרים עם ה’. האלוקות שבתורת הגאון, אינה (בהכרח) יותר עמוקה או חשובה, מהאלוקות שבתורת הילד.
נ.ב. מתנצל שרק עכשיו עניתי, עקב תקלה, רק עכשיו ראיתי את מה שהוספת...
|
17/12/2018 |
|
• עשר או אחד עשר? (ירון)
שלום וברכה,
תניא פרק ו’ - "כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא"
ומצד שני בלא מעט מאמרים כתוב "אחד עשר כתרין דמסאבותא" שהם כנגד י"א סממני הקטורת. כיצד מסתדרים הדברים?
|
13/12/2018 |
10-11 (שי שמעון כהן)
לירון היקר שלום וברכה:
עניין זה נתבאר במאמר ד"ה ’ויתן לך’ תשכ"ח (שיצא לאור כקונטרס ר"ח כסליו תש"נ - מלוקט ד’), סעיף ה’. נקודת הענין שנתבארה שם, שבקדושה, יש בכל ספירה חיות אלוקית, אך החיות מאוחדת עם הספירה, ואינה דבר בפני עצמה. לעומת זאת בקליפה, אם החיות תהיה מאוחדת עם הספירות, היא תיבלע בהם ותפסיק להיות חיות. לכן החיות נבדלת מהספירות ואינה מאוחדת עמהם, ולכן היא נמנית בפני עצמה.
בברכה
|
13/12/2018 |
חילוק בקליפה עצמה (ירון)
שי שמעון היקר, שלום וברכה.
שאלתי הראשונה היתה לגבי החילוק (10 או 11) בקליפה עצמה, ולא בין הקדושה לקליפה.
איך יתכן שבקליפה עצמה כתוב פעם אחת 10 (תניא פרק ו) ופעם אחת 11, כפי שציינתי בשאלתי למעלה.
מקווה שעכשיו השאלה יותר מובנת.
|
26/12/2018 |
עדכון (ירון)
האם מישהו מהמכובדים מצא תשובה לענין?
|
06/01/2019 |
התכבדו מכובדים (שי שמעון כהן)
לפי מה שציינתי בתשובתי הקודמת, נראה שהתשובה היא פשוטה. בעצם, יש זהות בין הקדושה לקליפה, שהרי זה לעומת זה עשה האלוקים. לכן, כפי שבקדושה יש עשר, כך גם בקליפה. זהו הביאור, במקומות שבהם מבואר שיש עשר ספירות בקליפה.
יחד עם זאת, במקומות שבהם מדובר על 11 בקליפה, לוקחים בחשבון גם את החיות שבספירות. כי בקדושה חיות זו אינה נחשבת, ובקליפה יש מקום להחשיב אותה בפני עצמה.
לסיכום: ההבדל בין המקומות שציינת, הוא רק לגבי אופן החישוב. אבל כולם מודים שיש עשר ספירות בקליפה, ויש את החיות שמחיה אותם.
|
24/01/2019 |
• ראייה שתמונה שלמה על עצמו מהווה שלימות (סער הרן)
ב"ה
שלום לכ’ הרב יוסף יצחק אופן.
ישנו איזה עניין שמונח אצלי כבר הרבה זמן אך לא מצאתי עניין זה מובא בצורה מפורשת. אני מחפש ראייה שעניין זה נכון או לא נכון.
ממש אודה מקרב לב אם יואיל כב’ לעבור על הקובץ המצורף. אם ראית כיוצא בו בשיחות או מאמרים ובכלל אם יש הערות אשמח לשמוע.
שוב תודה וחנוכה שמח!
סער
|
04/12/2018 |
שלימות (מערכת האתר)
לסער היקר שלום וברכה. עברנו על הקובץ, ואלו ההערות שהיו לנו:
1. בקטע הראשון שבקובץ המצורף, אתה שואל האם מצאנו שידיעה ברורה שהאדם יודע את מעלות עצמו ואת חסרונותיו, זה נקרא שלימות.
לא הצלחנו להבין, האם יש לזה נפקא מינה. הרי ברור שצריך לדעת את מצבו מחד, ושאין די בידיעה אלא צריך להשתפר, מאידך. שלימות היא מושג יחסי, וכפי שבין בני האדם, אפשר למצוא אחד מושלם ביחס לחבירו, אך ביחס לאדם שלישי אינו מושלם כלל. כך גם, ברור שהיודע את חסרונות עצמו ומעלותיו, מושלם יותר ממי שאינו יודע. אך אין הוא מושלם כלל, ביחס למי שעובד על עצמו ומתקן את מצבו.
2. בקטע השני ("כמות שהיא"), אתה מביא את דברי אדמו"ר האמצעי. אך בפשטות, שם הוא בא לשלול שקר, כי אז לא שורה אור ה’ בכלל. ובלשונו שם בהמשך: "הנה השקר שלא אמרו האמת כמו שהוא זה רע ביותר". לעומת זאת כשהאדם אמיתי, שורה בו אור ה’.
3. בקטע השלישי ("הקשר לאמת של הבינוני"), בדרך כלל מבואר, שהאהבה של הבינוני היא נפסקת ועוברת. אך כיוון שביכולתו תמיד לעורר אותה מחדש, יש כאן ’שפת אמת’. ואילו האמת לאמיתו היא אצל הצדיק, שאהבתו לה’ אינה נפסקת כלל.
4. לגבי הקטע האחרון ("הקשר לקו האמצעי"), אין לנו ראיה בזה לכאן או לכאן. אך בפשטות, גם בשכל יש סברות לחסד וסברות לגבורה. החידוש בדרגת הכתר, שהיא מאחדת וכוללת את החסד והגבורה.
בברכת חנוכה שמח!
|
06/12/2018 |
|
• תניא פרק א’ - חסד דק"נ (ירון)
שלום וברכה,
בסוף פרק א’ בתניא מוסבר שגם מידות טובות כמו גמ"ח באות מק"נ. אם כך לא ברור לי מה ההבדל בין חסד וצדקה שהנפש האלוקית עושה ובין חסד שהטוב בק"נ עושה? מה החילוק ביניהן ואיך אני יכול לדעת בכל פעם שאני עושה חסד האם זה מק"נ או מהנפש האלוקית?
שאלה נוספת, באותו פרק מוסבר שגאווה מגיעה מיסוד האש והתפארות מיסוד הרוח, האם כשאדם מתפאר זה לא עניין של גאווה?? מה החילוק בין גאווה להתפארות.
בברכת חג שמח ובתודה מראש.
ירון.
|
03/12/2018 |
תניא (שי שמעון כהן)
לירון היקר שלום וברכה:
אני אענה תחילה על שאלתך השניה, כיוון שהיא מתייחסת לעניין שמופיע קודם בתניא. בדרך כלל מבואר, שגאווה היא במחשבה. האדם באמת חושב שהוא נעלה, ולכן הוא מתגאה ורוצה לעלות למעלה. לעומת זאת התפארות היא בדיבור. זו סתם התרברבות חסרת כיסוי, כשהאדם מתפאר בפני אחרים, אך יודע שהוא ’סתם עושה רוח’, בלי שום כיסוי.
ולשאלתך הראשונה, אכן מבואר בדרך כלל שיש שלוש דרגות של חסד. הדרגה הנמוכה ביותר מגיעה מהקליפות הטמאות, והיא לחלוטין מרוכזת בתועלת לאדם הנותן - שיכבדוהו ויוכל להתגאות וכו’.
דרגה נעלית יותר היא מקליפת נוגה, והיא נובעת מרחמנות. גם בה יש ’אגו’, כי הרחמן לא יכול לראות מישהו סובל, וזה ’עושה לו רע’. אך סוף סוף לא יוצא לו מזה רווח ממש, ואיכפת לו ממצבו של המסכן.
הדרגה הנעלית ביותר היא מצד הקדושה, והיא נובעת מקיום רצון ה’ כמו כל מצווה. קיום מצות צדקה, אהבת ישראל, וכו’. בדרגה זו, האדם הנותן לא חושב כלל על עצמו והנאתו, וכל חפצו רק לעשות את רצון ה’.
בברכת חנוכה שמח!
|
06/12/2018 |
|
• דעת המקובלים שצריך לכוון בהזכרת השם בברכות שמונה עשרה ניקוד השם לפי ענין הברכה (אהרון)
הצמח צדק בשרש מצות התפילה (דף קיז) מבאר דעת המקובלים שצריך לכוון בהזכרת השם בברכות שמונה עשרה ניקוד השם לפי ענין הברכה, וז"ל:
אבל מה דמשמע מרז"ל שצריך לכוין בהשמות, כמו באתה חונן צריך לכוין ש’ הוי’ בניקוד פתח שהוא בחכמה כו’ כי פתח ל’ פתיחו וגילוי והחכמ’ היא ראשית הגילוי כו’, אין זה בכלל הקריאה למדותיו ח"ו, רק למהו"ע ית’ ממש, שהוא הנק’ בשם הוי’ בניקוד פתח כשמתלבש בבחי’ חכמה להשפיע חכמה באבי"ע וכמאמר אתה חונן לאדם דעת כו’, והאיך הוא, אם לא ע"י כלי החכמ’ דאצי’ שאא"ס מתלבש בה ומשפיע על ידה חכמה בכל עולם האצילות, ואח"כ מלביש השפעתו ע"י חכמה דבי"ע להשפיע החכמה בג"ע עד שמשפיע גם בעוה"ז כו’, והרי החכמה דאבי"ע היא רק כגרזן ביד החוצב בו לאא"ס המשפיע על ידה וכשמשפיע בה אנו קורין לו חכם בחכמה וע"ז מורה השם הוי’ בניקוד פתח, ונמצא כשאומר בא"י חונן הדעת, ומכוין שם הוי’ בניקוד פתח, הוא קורא אליו ית’ ממש, אלא שמכוין לו ית’ בהיותו מלובש בכלי החכמ’ יען שאז דייקא הוא משפיע ענין ובקשה שבברכה זו וכו’ משא"כ אם יכוין באתה חונן בשם הוי’ בניקוד סגול שמורה על מהו"ע ית’ כשמלובש בכלי החסד להשפיע חסד בעולם, הרי אז אין דרך לבקשתו שהרי ע"י כלי הנ"ל אין האא"ס משפיע חכמה כו’, והגם שביד האא"ס המלובש בחסד להתלבש בחכמ’ להשפיע לזה. מ"מ לזה צריך זכות גדול ועצום, משא"כ כשקורא לו ית’ להשפיע לו חכמה כשאא"ס מלובש במדת חכמה הוא פועל בקל יותר, וכמשל המבקש דבר מהמלך, שאם אותו הדבר שמבקש מהמלך היא אז ממש ביד המלך הוא פועל בקל יותר כגון שמבקש נדבה מהמלך בשעה שהמלך באוצרותיו וכסף וזהב לאין קץ מונח לפניו שיפעול בקל יותר משיבקש זה בשעה שהמלך עוסק באיזו ענין אחר הגם שגם אז ביכולת המלך לפנות מעסק הנ"ל וליתן לו הנדבה מאוצרותיו מ"מ לזה צריך בקשה רבה וכשיראה המלך עוצם לבבו הנאמן איך שראוי ליתן לו כו’ משא"כ כשיבקש הנדבה מהמלך בשעה שהוא באוצרותיו לא ידקדק כ"כ עמו כו’, וזהו ענין מארז"ל שאין יודעין לכוין בשם כו’ שאם היו יודעין לכוין בשם לכוין השם המורה על מהו"ע ית’ כשמתלבש באותו מדה שעל ידה צריך להתמשך בקשתם היו נענין במהרה יותר ויותר מה"ט דאמרן, ונמצא מובן שמארז"ל אליו ולא למדותיו, עם ענין לכוין בשם לא סתרי אהדדי כלל, (ואמנם בחי’ הדבק במדותיו ממש כמארז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום כו’ הוא ענין אחר שזהו בכלל מצות דביקות שהוא הנהגת האדם עם הבריות וגם מצות ת"ת הוא מעין זה להתדבק בחכמתו שבה שורה אא"ס כו’ ועוד יש בפי’ אליו ולא למדותיו דהיינו למהו"ע ית’ ממש כמו שהוא למעלה מהתלבשות במדותיו והוא ענין מצות ק"ש שקדמה לתפלה, ואפשר שגם בתפלה יש לכוין כן באמרו בא"י, דאתה היינו למהו"ע כמו שהוא טרם התלבשותו במדותיו, שאין שם המורה עליו רק באמרו אתה לנוכח, והוי’ הוא כמו שהוא מתלבש אח"כ במדה ההיא שבברכה ההוא שם הוי’ בניקוד פתח בחכמה, ובצירי בבינה כו’):
השאלה האם כך צריך לנהוג בתפלה לפי חב"ד? או שזה רק ליחידים ?
|
25/11/2018 |
כוונות בתפילה (הרב מנחם כהן)
לאהרן היקר שלום וברכה!
שאלתך מעניינת, ובפשטות, זה מסוג הדברים שעליהם נאמר בספר ’היום יום’ (ב’ תשרי), ש"העוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה".
חג שמח, לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, תכתבו ותחתמו.
|
28/11/2018 |
|
• עתיק ועצמות (אריאל רזניק)
שלום הרב,
מה ההבדל בין עתיק לעצמות אור אינסוף,
תודה,
|
21/11/2018 |
עתיק (שי שמעון כהן)
לאריאל היקר, שלום וברכה:
באופן כללי, אריך (= חיצוניות הכתר) הוא תחילת הנאצלים, ואילו עתיק (= פנימיות הכתר) הוא סוף המאציל. המשל לזה בכוחות הנפש, הוא מכח הרצון, שמבטא את ריצת הנפש לאיזה דבר שמחוץ לנפש. באלוקות, זהו תחילת המציאות של דבר מחוץ לבורא. זה מקביל לאריך. ואילו כח התענוג, מבטא את הנפש עצמה שמתענגת, ואינה נמשכת לחוץ (מקביל לעתיק). יחד עם זאת, התענוג הוא שורש הרצון, כי האדם רוצה את מה שיגרום לו לתענוג. לכן, עתיק הוא פנימיות הכתר, ואריך הוא חיצוניות הכתר.
זו הסיבה, שלעיתים מתייחסים לעתיק כחלק מהעצמות, אך בדקות יותר, העצמות מרומם לגמרי מהנבראים, ולמעלה מעלה מעתיק.
|
22/11/2018 |
|
• האם יש יעד להיות צדיק? (מנחם )
בפרק כ"ז בתניא מביא שיש לפניו ב’ סוגי נחת רוח. ובזה אדמוה"ז "מנחם" את הבינוני שלמרות המחשבות זרות שיש לו בכל זאת כנראה נבחר להיות בסוג הנחת רוח של אתכפיא ולא של אתהפכא. וזה מ"ש ועשה לי מטעמים וכו’.
שאלתי - כיצד זה מסתדר עם מה שכתוב בפרק י"ד שמשביעין אותו תהי צדיק כי כולי האי ואולי יתעבר בו מנשמת צדיק? לכאורה אם אין בזה שום עניין וזה ב’ סוגי נחת רוח מה בכל זאת הסיבה שמשביעים אותו.
|
12/11/2018 |
צריך להשתדל להיות צדיק למרות מעלת הבינוני (הרב מנחם כהן )
למנחם היקר שלום וברכה.
ההבדל בין ’בינוני ל’צדיק’ הוא, שה’בינוני’ (המבואר בתחילת ספר התניא) נדרש להילחם עם ה’רע’ שבו, מצליח להכניעו, ובפועל אינו עובר שום עברה, אך הרע קיים בקרבו. יש לו משיכה לענייני העולם, והוא כופה את עצמו בכל עת לבצע את רצון ה’. עבודה זו מקבילה לעבודת ה’אתכפיא’ = כפיית היצר.
לעומת זאת אצל ה’צדיק’ (כהגדרתו בתחילת ספר התניא, שם מבואר ש)אין לו כלל יצר הרע, ולכן אין לו משיכה לענייני העולם ותאוותיו. עבודה זו מקבילה לעבודת ה’אתהפכא’ - כי יצרו הרע כבר ’התהפך’ לגמרי.
שני סוגי עבודות אלו, רמוזים בפסוק (בראשית כז, ז) "הביאה לי ציד, ועשה לי מטעמים ואוכלה". אדמו"ר הזקן מבאר (תניא פרק כז), שבפסוק זה מבקש הקדוש ברוך מבני ישראל, לעשות עבורו ’מטעמים’ מענייני הגוף והעולם.
בפסוק נאמר "מטעמים" לשון רבים - כי יש שני סוגי נחת רוח לפני הקב"ה, בדומה לשני סוגי מטעמים גשמיים. יש מאכל ערב ומתוק - זו עבודת הצדיק שכבר אין לו יצר הרע, ועבודתו היא רק להוסיף בטוב. אצלו הכל כבר ’מתוק’. לאידך, יש מאכל חריף או חמוץ, שמתובל ומתוקן היטב, וכך נעשה מעדן משיב נפש. זו עבודת ה’אתכפיא’, כי ה’בינוני’ נלחם עם הרע שבו בעודו בתקפו, שובר את תאוותיו, ומבצע את רצון ה’. על ידי מלחמה זו, גם מציאות הרע בעולם גורמת לתענוג, כי על ידו מתגלית מסירותו של היהודי ביתר שאת. בדומה למאכל החמוץ שטעמו רע, אך בגלל עבודת האדם (התיבול והתיקון), הוא משיב את הנפש.
מובן אם כן, שלמרות שגם עבודת הבינוני גורמת תענוג ונחת רוח נפלאה למעלה, ובמידה מסויימת אף יותר מעבודת הצדיק (ובדוגמת מעלת מאכל מתובל על מאכל מתוק), מכל מקום עבודת ה’צדיק’ נעלית הרבה יותר מעבודת ה’בינוני’. כי הבינוני צריך להילחם ביצרו הרע ולנצחו, ואילו הצדיק כבר הרג את יצרו לגמרי (או הפך אותו לטוב). והרי הצדיק נעלה יותר מהבינוני.
ניתן לדמות זאת לפועל העובד בנקיון הבית, הוא מתאמץ ומתאמץ ולאחר שמסיים הוא מקבל את שכרו מבעל הבית. אמנם עיקר המעלה היא בכך שהבית כבר מסודר ונקי (עבודת הצדיק), אך מאידך התשלום ניתן דווקא על העבודה כאשר עדיין הבית לא מסודר, וצריך להתאמץ שהבית יהיה מסודר, וזה עיקר התענוג של האדון, שמתאמצים ומנקים את הלכלוך שבבית (עבודת הבינוני)
בהצלחה ובברכת הגאולה השלימה.
|
13/11/2018 |
|
• אהבה בתענוגים (מענדל)
בד"ה ת"ר נר חנוכה רנ"ט מבואר שאהבה כרשפי אש נולדת על ידי התבוננות באלקות באופן המושג.
ואהבה בתענוגים נולדת דווקא מעניין שהוא למעלה מהשגה.כיון שתענוג הוא למעלה מהשגה
ובהשקפה ראשונה נראה בדיוק להיפך;
שהרי צמאון לדבר היינו שאין לי אותו שאינו מושג אצלי ורק שידוע לי שהוא ישנו ושהוא טוב .לאידך אהבה בתענוגים היא עניין של התכללות ודביקות ועד שכמבואר התניא בפעם הראשונה שמדובר אודות אהבה בתענוגים שזה דרגת צדיק גמור שעל ידי זה אוהב השם ביצר הרע שכח המתאווה עצמו נהפך לטוב ומבאר שם והעונג הוא במחיר חכמה ושכל המתענג הץבנשכלת השם וידיעתו . ומשמע שזהו דבר המושג ??
יישר כח!
|
25/10/2018 |
אהבה כאש ואהבה כמים (שי שמעון כהן)
למענדל שלום וברכה:
ראשית אציין, שאכן בכמה מקומות בחסידות, מבואר ממש כדבריך - שאהבה כאש נובעת מהתבוננות שלמעלה מהאדם, ולכן הוא מתלהב ויוצא ממציאותו. ואילו אהבה כמים נובעת מהאור האלוקי שבערך אל האדם.
יחד עם זאת, הרי אש ומים הם משלים גשמיים, לאהבה רוחנית. ולעיתים מתייחסים לזה מזווית שונה. שאהבה כמים מגיעה מהתבוננות באלוקות שלמעלה מהשגה, וכך האדם יוצא ממציאותו ומתענג בעונג נפלא. ואילו אהבה כרשפי אש מגיעה מהאור האלוקי שבערך אל האדם, ודווקא הוא יכול להיות מושג על ידי הנפש הבהמית, ולשרוף אותה.
|
25/10/2018 |
|
• מקיף למקיף שנמשך בדומם (גל)
ב"ה
שלום
מבואר רבות בחסידות, בפרט בד"ה ’מזמור שיר חנוכת הבית’ בסוף לקו"ת (ברכה), וכן ביתר הרחבה בסידור עם דא"ח ד"ה ’מזמור שיר כו’’ וכן בד"ה ’אשר לקחתי מיד האמורי’
שבבית, הדומם, העשוי מאבן וכו’ נמשך בו מהמקיף של המקיף, עתיק, עצמות אא"ס וכו’. ולכן צריך לעשות חנוכת בית, להמשיך שמחה במדרגה נעלית כזאת שלמעלה משמחה וכו’. וכן זה הסיבה לאיסור הבמות שצריך דווקא בבית המקדש להמשיך ממקום גבוה כזה.
לא זכיתי להבין האם האור המקיף הזה נמשך בכל בית שבונים? בכל דומם? ורק שבביהמ"ק זה היה גלוי? או שזה דווקא שהוא נמשך בביהמ"ק ולא בכל בית? כי אם כן קשה למה שמבואר שם שלכן צריך לעשות חנוכת בית...
תודה ישר כח
|
12/10/2018 |
מזון, לבוש, בית (מנחם הכהן)
לגל היקר שלום וברכה!
אכן, אחת הדוגמאות להבדל שבין ’אור פנימי’, ’מקיף הקרוב’ ו’מקיף הרחוק’, הוא ההבדל שבין מזון, בגד ובית (כמבואר בהרחבה בד"ה ’מזמור שיר חנוכת הבית’ בליקוטי תורה לפרשת ברכה).
המזון – נקלט ממש בגוף האדם, מתאחד עמו ונעשה דם ובשר כבשרו, וזו דוגמה ל’אור פנימי’.
הלבוש – הוא אמנם ’מקיף’ על האדם ואינו חודר בפנימיותו, אך הוא ’קרוב’ לאדם ומותאם למידותיו.
ואילו הבית - הוא ’מקיף הרחוק’, ויכול גם להיות גדול מאד ביחס לצרכי האדם שמתגורר בו, ואדרבה – זהו יופיו ותפארתו של האדם, שהוא גר בבית גדול ומרווח.
כפי שכתבתם, בבית המקדש האור האלוקי הנעלה מאיר בגלוי, ובשאר הבתים פחות. וזו המטרה של חנוכת הבית וענייני קדושה נוספים השייכים לבית, בכדי להכניס את הקדושה הנעלית הזו לבית.
בברכת התורה והגאולה.
|
17/10/2018 |
|
• עולם הזה מציאות אמתית או אחיזת עניים? (אברהם)
האם נכון לומר שבערכנו הוא מציאות אמיתית אך בערכי העליונים הוא אחיזת עניים, שהרי ברובו הוא רע ושקרי.? אודה על הארותכם, תודה מראש אברהם.
|
09/10/2018 |
בראשית ברא (שי שמעון כהן)
לאברהם היקר שלום וברכה:
אכן, בתורת החסידות מבואר, שעולם הזה אינו מציאות אמיתית, שכן אין לו קיום ללא החיות האלוקית. ממילא, הוא עצמו אינו כלום, והעיקר היא החיות, שאיננו מסוגלים לראות.
עם זאת, כמובן אין הכוונה שהעולם אינו מציאות כלל, שהרי בפירוש נאמר בתורה "בראשית ברא אלוקים". הכוונה היא שהוא אינו מציאות אמיתית מצד עצמו, אלא כל קיומו הוא רק מצד האלוקות.
|
09/10/2018 |
|
• שתי שאלות בתניא ודרך מצוותיך (אורח)
א. בתחלת שער היחוד והאמונה מקשה אדמוה"ז-"וצריך להבין, וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרֵה במים מתחת לארץ, שצריך להזהיר כ"כ ״והשבות אל לבבך״ וכו’. והכוונה היא איך תעלה על דעתך שהדגה אשר במים היא ח"ו אלוקים (ליקוטי שיחות חכ"ט עמ’ 27-הובא בהערות למהדורת מעיינותיך). ולכאורה הדבר לא מובן, שהרי מצינו שלפלשתים היה אלוה בשם דגון-שהיה בצורת דג (כ"כ רש"י לשמואל א פרק ה פסוק ב-דמות עשוי כדמות דג), ואם כן רואים שאדם אכן מסוגל לטעות ולחשוב ש"הדגה אשר במים" היא אלוקה ח"ו?
ב. בדרך מצוותיך מצות וידוי ותשובה (לח,ב) מובא הלשון-וכולא קמיה כטפה מאוקיינוס. וצריך להבין, שהרי הלשון המורגל בד"כ הוא-"וכולא קמיה כלא". ועוד, ש"טיפה מאוקיינוס" משמע שיש ח"ו איזשהו יחס בין הנבראים לבורא?
תודה רבה, אשמח לתשובה.
|
27/09/2018 |
שתי תשובות לשתי השאלות (מנחם כהן)
לאורח היקר שלום וברכה!
לגבי שאלותיך, א. אכן, ודאי יתכן שמישהו יקח איזה דג ויחליט שמכאן ואילך זה יהיה ה’עבודה זרה’ שלו. אבל יחד עם זה לא מדובר ב’סברא’ כזו הגיונית עד כדי כך "שצריך להזהיר כל כך והשבות אל לבבך"? כלומר, להתבונן היטב ולשים לב כי אין הדבר כך?
ב. אכן, הדוגמא מים אוקיינוס היא רק דוגמא בלבד, כי מכיוון שבעולם הזה אין דבר גשמי שהוא בלי גבול ממש, לכן האוקיינוס הוא הדוגמא הכי ’קרובה’ לבלי גבול. אבל באמת ריחוק הערך בין הבורא לנברא הוא יותר מזה באין ערוך.
וכמובא גם בדרך מצוותיך עצמו בשורש מצוות התפילה (קיח, ב), ש"אין ערוך כלל לי’ ספירות דאצילות הנקראים או"א או זו"נ לגבי אור אין סוף ב"ה, ויותר ממה שאין ערוך הטיפה אחת לגבי ים אוקיינוס כו’, לפי שהים יוכלו לשער כמה טיפין יש בו, מה שאין כן הספירות לגבי אור אין סוף אין ערוך ממש כלל".
בברכת הצלחה.
|
03/10/2018 |
|
• אלוקות (נריה)
שולם, במהלך המבצועים נתקלתי בשאלות שקשה לענות עליהם, אשמח לקבל עזרה...
א. למה אני צריך לדעת שהכל אלוקות ואין מציאות?
ב. אם אין מציעות אז מה הענין בעצם בעולם הזה אם הוא לא קיים (תורה מצוות וכו’)? ואיך בכלל אמורים להחזיק את זה בראש?
ג. שאומרים שחידוש הבעשט זה לית אתר וכו’ הכוונה לאוא"ס ולא לעצמות או שמה? כל מה שתמיד מדובר בחסידות זה האור ותכלס לגלות את האור ולא אותו ממש שלא נמצא כביכול... או שאני לא מבין טוב...
תודה רבה!
|
22/09/2018 |
הכל זה אלוקות (שי שמעון כהן)
לנריה היקר שלום וברכה. אני מתנצל על העיכוב בתשובה, עקב טרדות החג.
א. יש חשיבות רבה, לידיעה שהכל זה אלוקות, והדבר מהווה בסיס לענינים רבים בעבודת ה’. למשל, הרבי מסביר בתחילת הליקוטי שיחות (כרך א עמ’ 1), שהידיעה שה’ ברא את העולם, ושמחיה אותו בכל רגע גם כעת, מסייעת לנו להתמודד עם האתגרים שהעולם מציב בפנינו. כשיודעים שהכל נברא בכל רגע על ידי ה’, וממילא העולם עצמו הוא גילוי אלוקי, לא יתכן שהוא יפריע למילוי רצונו יתברך. כך נוכל לבצע את שליחותינו בו באופן מושלם, בלי ’להתפעל’ מקשיים והפרעות. ידיעה זו היא גם המפתח לחיים רגועים בגשמיות. כשיהודי יודע, שה’ שהוא תכלית הטוב, בורא את כל העולם בכל רגע מחדש, וכל מציאותו של העולם היא אלוקות, ממה יש לדאוג או לפחד?!
ב. אכן, אין הכוונה שהעולם הוא דמיון וכדו’. העולם קיים, והראיה שבתורה נאמר שה’ ברא את העולם. אך הוא אינו מציאות אמיתית מצד עצמו, כי בלעדי החיות האלוקית שמקיימת אותו בכל רגע, הוא היה מתבטל מיד. ממילא מובן, שאין סתירה בין אמיתת מציאות העולם, עם זה שה’ הוא הכל.
ג. בראשית ימי החסידות, ניטש ויכוח ופולמוס גדול בין החסידים ל’מתנגדים’. מתנגדי החסידות נטו לפרש, שהאור הבלתי מוגבל לא נמצא בעולם הזה, והבורא רק משגיח על הברואים ’מלמעלה’. ואילו תורת החסידות טוענת, שהקב"ה ואורו הבלתי מוגבל מצויים בכל מקום ובכל פינה, וה’צמצום’ הוא רק בנוגע אלינו - המקבלים. הקב"ה כמו מסמא את עינינו, שלא נראה ולא נחוש את האור האלוקי הבלתי מוגבל (כדי שנוכל להתקיים, ומציאותינו לא תתבטל).
רבינו הזקן שואל בספר התניא (שער היחוד והאמונה) שתי שאלות על שיטת ’צמצום כפשוטו’. א) כיצד ייתכן לומר שהקב"ה כביכול ’סילק עצמו’ ממקום למקום, הרי ’להסתלק’ ממקום למקום היא ’ממקרי הגוף’ (כמו גוף גשמי שנמצא במקום מסוים, ויכול ’להסתלק’ משם למקום אחר), והקב"ה אין לו דמות הגוף, ואם כן כיצד שייך לומר לגביו ’סילוק’ כפשוטו ? ב) הרי גם לשיטתם, הקב"ה לא סילק את השגחתו מהעולם. ואם ידיעתו והשגחתו יתברך קיימות בעולם, הרי גם מציאותו נמצאת שם, כי הקב"ה וידיעתו הם ’חד’, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות תשובה סוף פרק ה)? לכן מכריע רבינו הזקן, שהצמצום ’אינו כפשוטו’.
מכל מקום, אין קשר בין דיון זה, לבין הקביעה שהכל זה אלוקות, דלעיל.
מקווה שהכל מובן, ואם לא, אל תהסס לשאול שוב.
|
01/10/2018 |
מציאות העולם בטילה אל הבורא. (מנחם הכהן כהן)
לנריה היקר שלום וברכה.
ננסה להביא כמה דוגמאות הממחישות כיצד ידיעה זו ש"אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה) כה חשובה, והיא פועלת על כל ענייני האדם, ומשפיעה על עבודת ה’ שלו. אלו אמנם דוגמאות בודדות, אך ללמד על הכלל יצאו, כמה ידיעה זו יסודית ביותר, והשפעתה עצומה.
כמובן, אין הכוונה לומר שהעולם הזה הוא רק דמיון ח"ו, אדרבה, כל התורה והמצוות הם בשביל לפעול בעולם הנפלא שהקב"ה ברא. אבל זה שהעולם נראה כמציאות נפרדת מאלוקות זהו שקר. כי האמת האמתית היא שהעולם בטל לגמרי אל הבורא שמהווה ומקיים אותו בכל רגע ורגע. ומזה נובע גם החשיבות העצומה בקיום התורה ומצוות, כי הם מדגישים וממחישים שהקב"ה הוא הוא הבעל הבית האמיתי של העולם, והעולם כולו מתנהל לפי רצונו והוראותיו.
יראת ה’
הבסיס המוצק, לקיום התורה והמצוות באופן ראוי ואמיתי, הוא רגש ה’יראה’. אמנם רגש ה’אהבה’ ’נעים’ יותר, אך הוא פחות מחייב ויציב.
רגש היראה הנמוך יותר (’יראה תתאה’), נובע מהתבוננות בגדולת ה’, כפי שהיא ניכרת מברואיו העצומים. כאשר האדם מתבונן במעלת כל נברא, והשילוב המופלא שבין כל הנבראים (הגשמיים, ועל אחת כמה וכמה הרוחניים), הוא יחוש יראה וביטול פנימי כלפי גדולת בורא הכל. עבור יראה זו, אין צורך בידיעה מוקדמת. אדרבה, היא היסוד לקיום התורה, ועליה אמרו (אבות ג, יז) "אם אין יראה אין חכמה".
רגש יראה נעלה יותר (’יראה עילאה’), מגיע מההתבוננות בכך שכל הנבראים בטלים באופן מוחלט אל הבורא, ואין להם שום מציאות. כאשר האדם מפנים שמלבד הבורא אין שום דבר בעולם, ושהכל (כולל כמובן גם האדם המתבונן בעצמו) בטל בצורה מוחלטת אל הבורא ואין לו שום ערך (כפי שיוסבר לקמן באריכות), יראתו מפני גדולת הבורא הרבה יותר עמוקה ופנימית. על יראה זו אמרו (שם) "אם אין חכמה אין יראה", כי יש ללמוד על אחדות ה’ ולקיים את מצוותיו, כדי להגיע ליראה נעלית זו באופן אמיתי.
אהבת ה’
כתוצאה מהתבוננות זו, שכל הבריאה כולה בטלה לה’, ורק הבורא הוא המציאות היחידה שהיא בעלת ערך, מתפתח גם רגש האהבה לה’.
וכפי שממשיך שם רבינו הזקן, שהמסקנה העולה מהתבוננות זו היא "שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני לאהבה אותו, ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי לה’ לבדו מקור החיים של כל התענוגים, שכולם בטלים במציאות וכלא ממש קמיה חשיבי, ואין ערוך ודמיון כלל ביניהם ח"ו, כמו שאין ערוך לאין ואפס המוחלט לגבי חיים נצחיים".
אם הבורא הוא המציאות החשובה היחידה, והוא מקור החיים של כל התענוגים, ומקור הכל, ברור כי את רגשות האהבה יש להפנות רק אליו, אל ה’מקור’, ולא למציאות בטלה ומבוטלת.
לשמוח ולנצח
אחד מיסודות החסידות הידועים ביותר הוא השמחה.
בספר התניא (פרק כו) מובא על כך משל משני בני אדם שנאבקים זה עם זה. גם אם אחד גבור יותר, הוא ינוצח מהר מאד אם יפעל בעצלות וכבדות. כך גם במאבק כנגד היצר, לא ניתן לנצח באמצעות עצלות וכבדות, אלא דווקא על ידי שמחה.
כיצד ניתן ליצור שמחה, ולהאיר את הנפש באמצעותה? מסביר על כך אדמו"ר הזקן (פרק לג), שכאשר יתבונן האדם בביטול כל הבריאה לה’, ובכך שהבורא עצמו נמצא בכל מקום, ואין שום דבר חוץ ממנו, ממילא הוא ישמח שמחה רבה על קירבת ה’ אליו. ממש כמו אדם פשוט ורגיל, שזוכה לארח את המלך בביתו בקביעות.
שמחה זו, תתן לו את הכח להתמודד כנגד כל המפריעים לקיום התורה והמצוות.
להתמודד עם העולם
בדומה לזה, מסביר הרבי מה"מ בתחילת הליקוטי שיחות (כרך א עמ’ 1), שסיפור בריאת העולם בחומש בראשית חשוב לעבודתו של היהודי בעולם. הידיעה שה’ ברא את העולם, ושהוא מחיה אותו בכל רגע גם כעת, מסייעת לנו להתמודד עם האתגרים שהעולם מציב בפנינו. כאשר אנו יודעים שהכל נברא בכל רגע על ידי ה’, וממילא העולם עצמו הוא גילוי אלוקי, לא יתכן שהוא יפריע למילוי רצונו יתברך. רק כך נוכל לבצע את שליחותינו בו באופן מושלם, בלי ’להתפעל’ מקשיים והפרעות.
ידיעה זו היא גם המפתח לחיים רגועים בגשמיות. כשיהודי יודע, שה’ שהוא תכלית הטוב, בורא את כל העולם בכל רגע מחדש, וכל מציאותו של העולם היא אלוקות, ממה יש לדאוג או לפחד?!
לפי זה מובן, מדוע דווקא רעיון זה, פותח את סדרת ספרי הליקוטי שיחות.
כל מעשיך יהיו לשם שמים
ידיעה זו, משליכה גם על הנהגת האדם בפועל. לדוגמה:
לפני התגלות תורת החסידות, היה מקובל לחלק את כל ענייני העולם, לשלוש קבוצות. מצוות, עברות, ודברי הרשות. כולם ידעו, שאת המצוות חובה לקיים, ואת העברות אסור לעשות. אך דברי הרשות, נחשבו ל’שטח הפקר’, שכל אחד יכול לעשות בו כרצונו.
תורת החסידות חידשה, שאין בעולם שום שטח אמצע. יש רק את הקדושה מחד, ואת היפך הקדושה (ח"ו) מאידך. לכן, ענייני הרשות נחלקים לשנים: כשעושים אותם לשם שמים, הם רצון ה’, ואם עושים אותם למילוי התאווה בלבד, הם איסור מוחלט.
ההסבר לכך הוא, כי מצד האמת אין שום דבר בעל חשיבות מבלעדי ה’. וכשאדם הולך אחר תאוותיו (ואפילו תאוות היתר), הוא נותן חשיבות לדבר שהוא מתאווה לו, ובזה הוא כמו ’מכריז’ שקיימים דברים נוספים שראוי להימשך אחריהם חוץ מהבורא! השימוש בענייני העולם צריך להיות אך ורק לשם שמים, כדברי המשנה (סוף מסכת אבות) "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו", והוא ’מנתק’ את הדבר שאליו הוא מתאווה מהבורא, ומשתמש בו לתאוותיו האישיות בלבד!
יתרה מזו: רודף התאוות, מנתק גם את עצמו ואת רגש התאווה שלו, מהבורא. הוא רודף אחרי תענוגות ליבו, למרות שתאוותיו אינן משרתות את הבורא בשום צורה!
כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה
ביטוי מעשי נוסף לזה שהכל אלוקות ו"אין עוד מלבדו", ניתן למצוא גם במאמר חז"ל (זהר חלק א כז, ב. וראה שבת קה, ב) "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". לכאורה, מה הקשר בין רגש הכעס הטבעי (לכאורה), לבין עבודת אלילים חס ושלום?
רבינו הזקן מבאר (אגרת הקדש כה), שבשעת הכעס, מסתלקת מהאדם האמונה בה’. אדם שהזיקו לו, כועס על המזיק, כי סבור שניזוק רק בגלל רשעותו של אדם זה. אך אם הניזק היה מאמין, שהכל מאת ה’, וגם פעולת ההיזק באה ממנו, לעולם לא תהיה לו שום סיבה לכעוס. לכן, הכועס כאילו עובד עבודה זרה - כי הכעס נובע מחוסר אמונה.
ואף שהמזיק הוא בעל בחירה חפשית, ולכן יחוייב על פי תורה גם בדיני אדם וגם בדיני שמים על רוע בחירתו, אך על הניזק כבר נגזר מן השמים. אם המזיק לא היה מזיק, מישהו אחר היה עושה זאת, והרבה שלוחים למקום. אם כן, מה יש לכעוס על אדם טיפש, ש’התנדב’ לבצע את העבודה ולהיענש עליה? הרי עבודה זו תתבצע בין כה וכה!
ה’ אמר לו קלל
מסופר בתנ"ך (שמואל ב טז, י), שאבישי בן צרויה רצה להרוג את שמעי בן גרא, כי קילל את דוד המלך (כשברח מפני אבשלום בנו). אמר לו דוד, שלא יפגע בשמעי - "כי ה’ אמר לו קלל".
לכאורה תמוה מאד: דוד נמנע מלהעניש את שמעי, כי קיללתו נעשתה בהוראת ה’?! היכן הקב"ה אמר לשמעי לקלל את דוד? מסביר רבינו הזקן, שהבורא מהווה את הבריאה בכל רגע ורגע, ברוח פיו. עשרת המאמרות שבהם נברא העולם בששת ימי בראשית, נמצאים כל הזמן בנבראים, ומעניקים להם חיות. חיות אלוקית זו, נתלבשה בשמעי גם כשקילל את דוד, כי בלעדיה לא היה לשמעי כח ויכולת לקלל.
זהו הפירוש "כי ה’ אמר לו" - בעת ההיא ממש - "קלל". דיבורו של ה’ (בעשרת המאמרות), נתן לשמעי את החיות והיכולת לקלל. לכן, הוא אמנם צפוי לעונש על רוע בחירתו, ודוד צווה לשלמה בנו להרוג את שמעי, לאחר שיתמנה למלך, אך על הניזק - דוד - כבר נגזר מקודם, וגזירה אלוקית זו תתבצע בכל מצב.
דין תורה - כן; כעס - לא!
ניתן לשאול: לפי זה, מה מקום יש לתבוע אדם שהזיק בדין תורה? הרי הכל נעשה בהוראת ה’, ומה מקום יש לתבוע מישהו בדין תורה על נזק שעשה?
התשובה היא, שהנאמר כאן, נועד רק לשלול את רגש הכעס. הגזירה יצאה מאת ה’ (שהניזק יפגע), ולכן אין מקום לכעס. אך ה’ קבע בתורתו, שהמזיק חייב לשלם, ולכן יש לניזק זכות ממונית, ואין שום סיבה שיוותר עליה.
אם כן, מדוע נמנע דוד מלהעניש את שמעי, הרי הוא היה חייב מיתה לפי דין תורה, מדין ’מורד במלכות’?
שם הייתה סיבה אחרת. דוד חשש, שיתערב בעונש זה מידת הכעס, והוא יעניש שלא כהוגן. לכן הוא העדיף, שהעונש (שהגיע לשמעי) יבוצע רק לאחר זמן (על ידי שלמה בנו). דוד גם ידע ברוח קדשו, שמשמעי בן גרא עתיד לצאת מרדכי היהודי, כדכתיב "איש יהודי . . ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש" (אסתר ב, ה). לכן, הוא עדיין לא יכל להמיתו.
חסידים מספרים, שר’ הלל מפאריטש, דרש פעם אחת באריכות, והסביר בטוב טעם ש"אין עוד מלבדו", ואין שום מציאות מלבד הבורא. לאחר מכן באו אליו, והתלוננו שיהודי אחד חייב כסף רב לחברו, ואינו רוצה לשלם. הוא טוען שהכל אלוקות, אין מלווה, אין לווה, אין חוב, והכל בטל לה’...
אמר להם ר’ הלל, שיקראו ל’ביטול’ הזה, ישכיבו אותו על אחד ה’ביטולים’ שבבית המדרש, ויצליפו בו כמה ’ביטולים’, עד שיבין שכשלוקחים הלוואה צריך גם להחזיר אותה...
ולסיכום: ההבנה ש’הכל אלוקות’, וש"אין עוד מלבדו", מביאה רגשות יראה ואהבה ושמחה, מסייעת לנו להתרכז במילוי תפקידנו בעולם, ואף להימנע מרדיפה אחר הקנאה והתאווה והכבוד המוציאים את האדם מהעולם (אבות ד, כא). כי כמו שאין סיבה לכעוס על הזולת, אין מה גם לקנא בו, הכבוד האמיתי הוא למלך הכבוד, ולא לברואיו השפלים, ומאותה סיבה אין להעניק חשיבות לעצמו ולתאוותיו, כנ"ל.
|
03/10/2018 |
|
• שאלה במאמר (משה )
במאמר ד’’ה שיר המעלות תשי’’ט אומר הרבי באות ב’[ע’ 4 בתורת מנחם תשי’’ט ח’’א] ’’ענין האברים למעלה הו’’ע רמ’’ח אברים דמלכא שבבחי’ ז’’א כי ז’’א הוא בעל ט’ ספירות וט’ פעמים ט’ שבכל אחד מהם יש ראש תוך וסוף וה’ חסדים המגדילים הם בגמטריא רמ’’ח’’
אם שייך להסביר מה הפשט בזה?
|
17/09/2018 |
הסבר במאמר (שי שמעון כהן)
למשה היקר, שלום וברכה. אנסה להבהיר את העניין בקיצור נמרץ:
באופן זה, מתייחסים רק לתשע ספירות (חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד). ספירת המלכות אינה נמנית, כי תפקידה רק לגלות את השפעת הספירות שמעליה למטה.
ספירות אלו, כלולות כל אחת מכל חברותיה, כמו בספירת העומר שאנו מונים את המידות כפי שכל אחת כלולה מכל השבע - חסד שבחסד; גבורה שבחסד וכו’. כך מגיעים למספר 81 (9 פעמים 9).
לכל ספירה יש ראש, תוך וסוף (קבלתה מהספירה שלמעלה ממנה; עניינה בעצמה; השפעתה לספירה שתחתיה) - נמצאו 243 (רמ"ג) דרגות (בגימטריה ’אברם’).
על זה מוסיפים את ’ה’ חסדים המגדילים’ (ביאור המושג בקצרה: בכל יד יש 5 אצבעות. כך יש בחסד ("דרועא ימינא") ה’ חסדים (וכן בגבורה - ה’ גבורות). כנגד חמשת החסדים יש חמישה ’איברים’ שממונים על ’הגדלת’ ו’בניית’ כלי הספירות).
נמצאו 248 (רמ"ח) דרגות (בגימטריה ’אברהם’), וכנגדן יש רמ"ח מצוות שבונים ו’מגדילים’ את הספירות דאצילות (ליקוטי תורה במדבר יז, ב).
אם משהו עדיין לא ברור, אל תהסס לשאול שוב.
בברכת גמר חתימה טובה!
|
17/09/2018 |
|
• כח הרצון ביחס לכוחות פנימיים (מנחם )
כתוב בחסידות שיש הבדל גדול בין רצון שנקרא כח מקיף לבין כוחות פנימים כדוגמת כח הראיה וכח ההילוך וכו’,
אחד המעלות של כח הרצון הוא שהוא פועל בלי שיהוי זמן. לעומת כח פנימי.
שאלתי היא – במה מתאפיין מעלת כח הרצון בזה? וכי לכח הנמצא באברים לוקח שיהוי זמן?
כלומר - מדוע אומרים שכח פנימי לוקח לו זמן? וכי כח הראיה שנמצא בעין לוקח לו זמן עד שהעין רואה? כח ההילוך שנמצא ברגל לוקח לו זמן?
|
12/09/2018 |
כח פנימי (שי שמעון כהן)
למנחם היקר שלום וברכה:
בפשטות, כאשר מדובר על מעלת כח הרצון, שפועל ללא שיהוי, הכוונה היא ביחס לשכל, שנדרש לו זמן כדי להשפיע על המידות, ולעורר אותם, כמבואר באריכות בתניא פרק ג’.
בעומק יותר, כאשר כח כבר שורה באיזה איבר (כמו כח הראיה והשמיעה), אין זה פלא שהוא משפיע ופועל באופן מיידי. החידוש הוא, כאשר כח משפיע מחוץ למקומו. ואז, כאשר מדובר בכח מקיף כמו רצון, הוא משפיע מייד. ואילו כשמדובר בכח פנימי, זה לוקח זמן עד שהוא חודר בכלי, ומשפיע עליו.
בברכת שנה טובה ומתוקה
|
13/09/2018 |
|
• העצמות קשור עם הגוף דווקא (ירון)
שלום וברכה,
כתוב בכמה מקומות שהעצמות קשור דווקא עם הגוף, לדוגמא:
"ועפ"ז יש לבאר הטעם שבמאמר זה דוקא נתבאר שהטעם שכל הענינים שבסדר השתלשלות וכן למעלה מסדר השתלשלות הם במספר תרי"ג הוא לפי שכן הוא ציור גוף האדם – כיון שהעצמות (שרק מצדו יכול להיות ענין של הפכים) קשור עם הגוף דוקא, כמבואר בהשיחה הידועה של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע"
המקור לשיחה הידועה הינו סה"ש תורת שלום ע’ 120 ואילך. מכיוון שאין לי את הספר הזה ולא מצאתי אף הסבר אונליין, אם מישהו מהחסידים יוכל להסביר את הענין בנקודה, מדוע דווקא הגוף קשור עם העצמות, אשמח.
תודה מראש, וכתיבה טובה לשנה טובה ומתוקה.
|
27/08/2018 |
בגוף מתגלה העצמות (הרב מנחם הכהן כהן)
לירון היקר שלום וברכה!
אכן, מבואר בתורת החסידות שדווקא בגוף מתגלה העצמות, כי כדי להחיות דבר גשמי כמו הגוף הגשמי עצמו, דרוש כח עמוק ונעלה יותר מאשר הכח האלוקי המחיה את הנשמה. כשיש גילוי אלוקי בנשמה אין זו רבותא כל כך, כי גם הנשמה היא רוחנית. לכן אין צורך לגלות את העצמות. אך כדי להמשיך חיות אלוקית בגוף הגשמי, דרוש כח עמוק ונעלה הרבה יותר, שנובע מעצמותו ומהותו יתברך.
עניין זה דומה למה שמבואר בנוגע ל"אנכי הוי’ א-להיך", שהכוח לגלות את שם הוי’ שיהיה - "א-להיך" - שלך ממש - שיתגלה בגוף הגשמי, הוא דווקא על ידי הגילוי של "אנכי", עצמותו ומהותו יתברך, שדווקא מכוחו שם הוי’ מתגלה בנשמה גם כפי שהיא מלובשת בגוף הגשמי.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה! (אגב, להבא אם תוכל לציין מקור לציטוט שאתה מביא, כך יהיה יותר קל לענות לשאלותיך המעניינות בצורה מדוייקת)
|
28/08/2018 |
|
• סדר השתלשלות (ארז בר ששת)
שלום הרב
רציתי לדעת האם העולם הזה הגשמי נברא כתוצאה של המצמום או בקפיצת המדרגה...ראיתי כל מיני באורים של חסידים שסותרים זה את זה ורציתי לדעת האמת...אותי למדו בישיבה הקדושה בצפת שזה בקפית המדרגה....וראיתי ביאור בספר שנקרא סדר השתלשלות שמסביר שהעולם הגשמי נברא מהתגשמות של הרוחניות...אשמח לתגובה
תודה
|
26/08/2018 |
עילה ועלול או יש מאין (שי שמעון כהן)
לארז היקר שלום וברכה:
באופן כללי, השתלשלות העולמות הרוחניים מדרגה לדרגה, נמשלת ל’עילה ועלול’. עולם האצילות למשל, נמשך ומשתלשל מעולם נעלה יותר, בו יש אור רב ונעלה יותר . לעומת זאת התהוות העולם הגשמי, היא בדרך ’יש מאין’. התהוות זו לא נוצרת כהשתלשלות מדרגה עליונה יותר, כי משום דרגה רוחנית לא יווצר נברא גשמי. זוהי ’קפיצה’, כפי שאתה קורה לזה.
עם זאת, אין בכך סתירה למה שהבאת שהעולם נברא מהתגשמות של הרוחניות, שכן התגשמות זו היא עצמה קפיצה. גשמיות היא מהות אחרת מרוחניות, וכשרוחניות ’הופכת’ לגשמיות, זוהי קפיצה.
אם משהו עדיין לא ברור, אל תהסס לשאול שוב!
|
27/08/2018 |
|
• ארץ חפץ (אריאל)
שלום וברכה,
באגרת הקדש סוף אגרת ח’,
אדמו’’ר הזקן מסכם שאה’’ק התחתונה היא כנגד הארץ העליונה שנקראת השכינה וכנ’’י,
שאלתי היא, כיצד עניין שלכאורה שייך יותר למימד הנפש, כי כנ’’י היא השורש של נשמות ישראל, אבל למטה זה הופך לארץ ממש - מימד העולם?
כלומר, למעשה נראה שצדקה לכל יהודי תעורר את שורש החסדים, כי כל נשמה יהודית שרשה בכנ’’י, ואילו כאן אדה’’ז אומר שצריך דווקא בארץ הקודש ממש
|
09/08/2018 |
ארץ ישראל לעם ישראל (מנחם כהן)
לאריאל היקר שלום וברכה!
אכן, מבואר בכמה מקומות שארץ ישראל - ארץ הקודש, מקבילה לספירת המלכות דאצילות (ראה גם במאמר ד"ה ’לך לך’ תשל"ח ועוד), וגם כנסת ישראל היא ספירת המלכות דאצילות, שכונסת לתוכה את כל הגילויים והמדרגות שלמעלה ממנה. זו גם הסיבה שדווקא ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, כפי שהרבי מעורר על כך כמה וכמה פעמים, מכיוון שמדובר באותה מדרגה.
לכן, אמנם נתינת צדקה לכל יהודי פועלת זריעה בארץ העליונה, וממילא היא מצמיחה גם שפע ברכה והצלחה כמבואר באגרת הקודש הנ"ל, אך נתינה לצדקת ארץ ישראל פועלת לא רק ב’נפש’ של כנסת ישראל, אלא גם ב’מקום’ של כנסת ישראל (וכידוע שכל דבר מורכב מנפש זמן ומקום), והרי זו נתינה וזריעה נעלית יותר.
בברכת הצלחה בכל העניינים, ובנתינה לצדקה שמקרבת את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש!
|
12/08/2018 |
|
• הבהירות שבזכוכית והבהירות שבאור (מנחם)
בספר המאמרים עת"ר עמוד עט (בהוצ"ח עמ’ קט) מובא, ש"זכוכית בהירה, הרי הבהירות שבה הרי זה כלי לקבל אור, הגם שבהירות הזכוכית אינו בערך כלל לבהירות האור, מכל מקום הרי הבהירות שבזכוכית זהו הכלי להאור". אשמח לקבל הסבר מהו ה’בהירות שבזכוכית’ ומהו ה’בהירות שבאור’, ואיך הבהירות שבזכוכית היא כלי לבהירות שבאור?
|
30/07/2018 |
הסבר (שי שמעון כהן)
הסבר מדעי אני לא יודע. אבל בפשטות, הוא מדבר בלשון בני אדם. לאור יש בהירות, וגם לזכוכית יש איזה ברק ונצנוץ. כמובן, הברק של הזכוכית אין לו שום ערך ויחס לברק של האור, אבל כיוון שיש להם שייכות, הזכוכית מתאימה לקבל את האור. לכן האור יכול להאיר דרך זכוכית, וכפי שאנו רואים שנורה חשמלית וכיו"ב הכלי שלה הוא זכוכית, ואם נכניס אור לתוך קופסת עץ למשל, הוא לא יאיר דרך העץ, כי עץ אינו כלי לאור. זהו הפירוש שדווקא ה"בהירות דזכוכית" הוא הכלי לאור, למרות שגוף חומר הזכוכית הגשמי אינו בערך לאור הדק והרוחני?
|
01/08/2018 |
|
• המלצה (יצחק)
איזה מאמרים של הרבי מבין המאמרים על אלול (כגון "אני לדודי") הם מאמרים על מהות החודש, ולא רק דיוק בפרטים מסויימים?
|
29/07/2018 |
כמה מאמרים יסודיים (מנחם הכהן)
ליצחק היקר שלום וברכה!
כידוע תורתו של הרבי רחבה מיני ים, וכמעט בכל מאמר ישנם נקודות נוספות בעניינו של חודש אלול, ובכל זאת אנסה להביא לך רשימה קצרה של כמה מאמרים העוסקים במהותו של החודש:
מאמר ד"ה ’אני לדודי’ תשכ"ו.
מאמר ד"ה ’אני לדודי’ תשל"ב.
מאמר ד"ה ’אני לדודי’ ת"ש (זה אמנם לא מאמר של הרבי, אבל זהו מאמר יסודי מאוד בעניינו של חודש אלול).
|
30/07/2018 |
|
• בה’ נברא העולם הזה (אריאל)
שלום הרב,
באגרת הקדש, אדמו’’ר הזקן מסביר שאות ה’ ’אתא קלילא’ היא מקור הגוף של האותיות, ושה’ מוצאות הפה מעצבות את הקול לאותיות עצמן.
האם זה אומר שכשם שה’ מוצאות הפה הן ה’ גבורות, כך האות ה’ עצמה היא ה’ חסדים?
תודה רבה מראש
|
26/07/2018 |
ה’ חסדים (שי שמעון כהן)
אכתוב כאן את הידוע לי בסוגיא זו:
כידוע, יש שבע מידות (יחד עם המלכות), אך חמשת המידות הראשונות (חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד) הן המידות ה’עיקריות’. שתי המידות האחרונות (יסוד ומלכות), רק מעבירות ומקבלות את המידות, ואינן מידות פעילות בעצמן (היסוד, משפיע את חמש המידות הראשונות, ומעבירן אל המקבל, והמלכות היא קבלת ההשפעה.
בכל אחת מחמשת המידות העיקריות, יש את החסד שבה (חסד שבחסד, חסד שבגבורה, חסד שבתפארת, חסד שבנצח, וחסד שבהוד). וכך יש בסך הכל ה’ חסדים, וכן ה’ גבורות. לכן יש חמש אצבעות ביד ימין, שמבטאת את מידת החסד (כאמור בהקדמת תיקוני זהר ב’פתח אליהו’), וגם ביד שמאל שעניינה גבורה.
ברוחניות, מגבורות אלו נעשה בניין המלכות, שמקבילה לפה, וה’ מוצאות הפה מקבילים לה’ גבורות, שומצמצמים את הקול להיות מוגבל באותיות. תחילה יוצא עולה הבל פשוט דרך הקנה, והוא מתחלק לכ"ב אותיות פרטיות, באמצעות ה’ מוצאות הפה (חיך, שפתיים, לשון, גרון, שיניים), היוצרים מההבל הברות שונות. כך גם למעלה, השפע האלוקי הנמשך מהמידות, הינו פשוט ללא התחלקות, וספירת המלכות מחלקת ומצמצמת את שפע המידות, על ידי ה’ גבורות להתחלקות כ"ב אותיות, על ידן מתהווים כללות העולמות והנבראים. האות ה’ רומזת לה’ גבורות אלו.
|
27/07/2018 |
אתא קלילא (אריאל)
שלום,
תודה רבה על התשובה,
לפי התיאור של אדמו’’ר הזקן באגרת הקודש, נראה שהיחס בין האות ה’’א עצמה לה’’א מוצאות הפה, הוא כמו היחס בין שם הוי’’ה לשם אלקים,
כמו אור וכלים, ואולי אפילו ממש אור וכלים, כי זה ברוחניות
|
31/07/2018 |
|
• היתר נחירה במדבר (אריאל)
שלום הרב.
יש הסבר חסידי להיתר הנחירה שהיה לבני ישראל במדבר?
לכאורה, זה צער בעלי חיים...
|
25/07/2018 |
נחירה (שי שמעון כהן)
לאריאל היקר שלום וברכה:
בלקוטי שיחות חלק ד’, בשיחה על פרשת ראה (סעיף ד’ ה’), הרבי מביא שני ביאורים לטעם היתר בשר נחירה במדבר, לשיטת רבי עקיבא.
א. כשבני ישראל היו במדבר, הסדר הרגיל היה שהם אכלו מן, שהוא אוכל מזוכך מהשמים. אכילת בשר, הייתה דבר היוצא מגדר הרגיל. לכן, לא קבעו בזה להקפיד על ה"דרכי נועם" של שחיטה, שכן דבר שאינו מצוי אין גוזרים בו גזירות.
ב. שחיטה ענינה העלאה של הבשר, לרשות הקדושה. במדבר, לא היה לבני ישראל כח לעשות זאת בשלימות, ולכן הותר להם בשר נחירה.
כל זה הוא בקיצור נמרץ, ואם תרצה לעיין במקור הדברים, תרווה נחת.
|
26/07/2018 |
|
