|
• ברכת המוציא בשבת על ידי האשה (יוסף פרידמן )
- מדוע המנהג בחב"ד שאשה מברכת ברכת המוציא לכאורה למה שלא תצא ידי חובת האיש כמו שבקידוש יוצאת ידי חובה ולא מברכת לעצמה אותו דבר צריך היה להיות בברכת המוציא במקום שאין הפסק גדול שלא תברך
|
04/01/2014 |
הרבי נשאל על כך (שמואל י)
הרבי נשאל על כך, ותשובתו נדפסה באגרות קודש כרך יד עמ’ כט (והובאה גם בשערי הלכה ומנהג או"ח חלק א אות קמג). יעויין שם.
|
05/01/2014 |
מצ"ב לשון המכתב: (מערכת האתר)
לתועלת הגולשים יחיו - העתקנו כאן לשון האג"ק:
ד’תשעט
ב"ה, י"ט תשרי, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א עוסק בצ"צ מו"ה שלמה
זלמן שי’
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מערב חג הסוכות.
במה שכותב שראה מנהג אנ"ש דכשיש לחם משנה רק לאחד ומוציא את האחרים, נוהגים שאר בני הבית לברך ברכת המוציא כל אחד לעצמו, ומקשה על זה ממה שכתוב בשו"ע רבנו הזקן סי’ קע"ד סעיף ד’ ובאחרונים שם - אשר המסובים יוצאים גם בברכת המוציא.
והנה אף כי כן הוא, שיכולים גם לצאת בברכת המוציא, וכידוע שאפילו בברכת הנהנין מוציא את אחרים ידי חובתם אם גם הוא נהנה, בכל זה נכון מנהג הנ"ל - כיון שבכדי לצאת בברכה זו צריך לכוון המוציא והיוצא, אסור להפסיק בין שמיעת הברכה להאכילה וכו’, ובה בשעה שבברכת קידוש והבדלה וכיו"ב כבר הורגלו השומעים שיוצאים ידי חובתם, ולכן אפילו בסתם ה"ז כן ונגרר אחרי הרוב שמכוון לצאת בשמיעתו, שונה הוא בהנוגע לברכת המוציא. ובפרט כשהעם רב - וכמו בכוס של ברכה בסעודה, התועדות וכיו"ב - שמפני אריכות הזמן בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס על ידי כל השומעים קשה להזהר מהפסק. ולכן יש להנהיג דוקא מנהג ההוא, ז. א. שכל אחד ואחד יברך לעצמו ברכת הנהנין.
ומ"ש אשר נראה באחרונים שאם עושים כן, ברכה כ"א לעצמו, לא יצא ידי החיוב של לחם משנה. לא ידעתי מקור על זה. ואדרבה בפירוש כתוב באשל אברהם להגה"צ מבוטשאטש לסימן הנ"ל - שיוצא ידי חובתו של לחם משנה אף שמברך ברכת המוציא לעצמו. ולא עוד אלא - אפילו אם השומע לא נטל ידיו עדיין. הועתק ג"כ בארחות חיים שם.
|
05/01/2014 |
|
• שאלה על דברי אדמוה"א (הלל)
כתוב בשערי תשובה ד"ה והיה העטפים "דהנה ודאי זהו דבר שא"א שיהיה אדם מתפלל בכוונה בלב שיש בזה בחי’ גלוי אלקות ממש ובמעט רגע יהיה לבבו נמשך אחר שום דבר רע אפי’ בתערובת ואם נמשך לבו לרע כמו שאנו רואים שיוכל אדם להתפעל בכעס ורציחה וגזל או תאות ניאוף ותאות כבוד והשתררות מיד אחר התפלה או מיד שנתעורר לבו בתשובה ודאי שקר גמור עשה בנפשו האלקית והטעה א"ע וקרוב הוא אל כת הצבועים כו’ שעושין במזיד כי מה שמטעה א"ע בתפלה ותשוב’ כמזיד יחשב ממש וד"ל".
שאלתי היא איך זה מסתדר עם דברי אדמוה"ז בתו"א פרשת ויגש ד"ה שיר המעלות.
|
01/01/2014 |
טעות סופר (זלמן מ.)
בטח כוונתו לתו"א פרשת וישב, שם יש הד"ה "שיר המעלות".
|
02/01/2014 |
תיווך דברי רבותינו (מערכת האתר)
לרבי הלל שליט"א
הפנינו את שאלתך למשפיע ר’ מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א, והוא ענה שאין כאן שום קושיה. ובהקדם שאין אתה צריך להגיע לתו"א פרשת וישב, אלא יכוולת גם להקשות מתניא פי"ב ופי"ג, שם מבואר בהדיא שזו דרגת הבינוני שבזמן התפילה הוא מתעורר לאלוקות, ואחר התפילה יכול הוא להתאוות לענייני עוה"ז, ובפי"ג קורא לזה רבינו הזקן עבודה תמה, ו"שפת אמת תכון לעד" כמבואר שם.
ועכ"פ הביאור הוא, דבתניא ובתו"א המדובר הוא על תאוות היתר, שהבינוני אחר התפילה מתאווה וחומד בליבו ענייני עוה"ז, אך המאמר של אדמו"ר האמצעי מדבר: א) על ענייני איסור וכמ"ש שם דברים נוראים ביותר כמו כעס רציחה גזל וניאוף ה’ ישמרנו; ב) רבינו האמצעי מדבר לא על תאווה בליבו, אלא על התפעלות - כלומר שהוא כועס בפועל ממש וכיו"ב; ג) רבינו האמצעי גם מדגיש שם שאצל אותו אדם הדבר נעשה מיידית אחר התפילה "במעט רגע" - וזה ג"כ מורה על כך שההתעוררות שהיה לו בתפילה לא היתה עניין אמיתי.
שנזכה לעבדו ית’ באמת ובתמים,
שמואל א. בשם הרב הנ"ל
|
05/01/2014 |
|
• שאלה במאמר הרבי (שמואל י)
במאמר ויבוא משה בתוך הענן תשי"ז, מבאר הרבי שנש"י בעבודתם
בתומ"צ לאחר מ"ת ממשיכים
את העצמות דוקא ע"י אתכפיא ואתהפכא, ובכל מצוה יש
איזה עבודה וכפיה פרטית ע"ש.
ולכאורה דבר זה צריך עיון מכמה צדדים: א) התניא בפל"ח מביא
הכוונה הנצרכת בקיום המצוות, ומביא הכוונה לדבק נפשו בה’, ואי"ז ענין כפיה
כלל, ולפי המבואר במאמר הנ"ל בכוונה המובא בתניא העיקר חסר מן הספר. ב)כיון
שהכפיה הפרטית הוא ענין כה מהותי, איך יתכן שדבר זה כמעט לא הובא
כלל בחסידות, ואמאי רבותינו נשיאנו לא ערכו לנו עבודת הכפיה בכל מצוה, הרי מדובר
בכוונה פשוטה שכל אדם יכול להבינה, וגם אותם ד’ דוגמאות שהובאו בהמאמר לא היינו
מעלים אותם על דעתינו מעצמנו, ג) וביותר צריך ביאור כיצד הבזק מחשבתי קצר עודות
ענין הכפיה- שודאי לא פועלת קנין בנפש, שהרי לקנות ענין אמיתי בנפש נדרש ריבוי
עבודה ויגיעה וכולי האי ואולי- היא היא הפועלת את המשכת העצמות
עוד צ"ע במאמר שם. דביאר דיורדי הים זכו לראות יותר
ממשרע"ה, דדוקא בעלמא דאתגליא נאמר ’כי לא יראני האדם וחי’ ,ויורדי הים התגלה
להם עלמא דאתכסיא, משא"כ משרע"ה היתה נבואתו מספירת הבינה ודרך מעבר
הבריאה ולא היה במדרגת איהו וחיוהי חד וכו’, וצ"ב מריבוי מקומות שמשרע"ה
היה במדרגת החכמה, וגם בעוה"ז היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
עיין בסה"מ תשי"ב עמ’ רנא דכתב וז"ל משא"כ משה נתנבא בזה,
כיון שבהיותו למטה היה כמו שהוא למעלה באצילות, דכשם שבאצילות איהו וחיוהי חד
ואיהו וגרמוהי חד, הנה במדריגה זו היה משה גם למטה,שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו,
ולכן היתה נבואתו בזה עכ"ל.ועד כדי כך שהרבי שואל בהתוועדות (התוועדויות
תשי"ד ח"ג עמ’ 28)וז"ל אצל כל בני ישראל- פעל מתןתורה שיהיו יכולים
לעלות למעלה משורשם וליקח את העצמות , אבל משה רבינו שהיה במדרגת חכמה
דאצילות, שעליה כותב אדמו"ר הזקן בתניא ,שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה "- מה פעל בו מתן
תורה?
במאמר ש"פ פקודי תשי"ז (סה"מ תשי"ז עמ’ קמד) מביא
הרבי "והנה כשם שהוא בחתן וכלה למטה שכל אחד מהם הוא פלג גופא, וע"י
חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד, עד שהיא יולדת בדומה להבעל וכו’" וצ"ב
דחז"ל אמרו שרוב בנים דומים לאחי האם (ולא לבעל).כלומר צריך לתווך בין הענין
דהלידה הוא בדומה לאב לבין מאמר חז"ל הנ"ל דדומים לאחי האם.
|
29/12/2013 |
על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון (המערכת)
לר’ שמואל ידידנו שי’
הפנינו את שאילותיך לרבנים המשפיעים ה"ה הרב יוסף יצחק אופן שליט"א, והרב מיכאל גאלאמב שליט"א, ולהלן כל התשובות לכל השאלות:
ג’ שאלותיך הראשונות, שאלה אחת הן, מהו המקור הקדום יותר בדא"ח לעבודת הכפייה שבכל מצווה, וכיצד דווקא זה ממשיך את העצמות, והגם שלכאורה עבודה קצרה היא ואינה באה מתוך יגיעה וכו’.
לכאורה אין מובן כוונתך בשאלות הנ"ל, דהרי כל ספר התניא מיוסד על העניין דאתכפיא (=כפייה) שהוא עמוד חזק בכל ענייני התורה והמצווה, וכפי שמאריך רבינו הזקן (ויסודו במדרש תנחומא נשא טז) בעניין ד"דירה בתחתונים" שהוא הוא העניין דאתכפיא (הן בנוגע לעולם, והן בנוגע לאדם) כמבואר בארוכה בהמשך ההילולא (באתי לגני תש"י), ובאמת כבר מפורש כן בחז"ל (ב"ר רפמ"ד) דמאי איכפת לי’ להקב"ה אי שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, שזהו עניין הכפי’, ודווקא על ידי זה אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין (כמבואר בהמשך ההילולא שם) ועד להמשכת העצמות (המשכת עיקר שכינה), ובאמת היא עבודה קשה וכרוכה ביגיעה עצומה, לבטל ולהכניע את עצמו, למרות שהאדם חש את מציאותו וכו’.
בנוגע לשאלות אודות דרגתו של משה - הרבי בעצמו כתב מכתב מיוחד (נדפס בהוספות ללקוטי שיחות חלק וא"ו עמוד 244 ואילך) לבאר כל הסתירות שיש בעניין זה בדא"ח...
ובנוגע לשאלתך האחרונה - איך יתאים המבואר במאמר שאישה יולדת בדומה לבעל עם המובא בחז"ל (בבא בתרא קי, א) שרוב בנים דומים לאחי האם. הנה משנה ערוכה היא (עדיות ב, ט) "האב זוכה לבן בנוי ובכח" וכו’, וע"כ יש לתווך בין מאמרי רז"ל אלו, ואכמ"ל.
בשם הרבנים - שמואל א.
|
01/01/2014 |
דברי לא הובנו (שמואל י)
נבהלתי והשתוממתי עד מאד בקריאת המענה. חלילה וחלילה
לייחס לי שהנני מחפש מקור קדום בדא"ח לדברי הרבי,
לגבינו הרבי הוא המקור ואין עוד !!!! והמחפש מקור לדברי
הרבי ה"ה ח"ו בכלל "המהרהר אחר רבו וכו ".
א)מאמר הרבי מיוסד על מאמר כ"ק אדמור הרש"ב נ"ע,
ובמאמר הרש"ב נ"ע הזכיר ענין הכפיה הכללית שיש בכל המצוות בשוה
"לצרף בהם את הבריות " [מה שהבאתם כמענה על שאלתי ] אך לא הסתפק בזה
והמשיך לבאר שישנה גם כפיה פרטית בכל מצוה ע"ש . הרבי במאמרו השמיט
לחלוטין ענין הכפיה הכללית שישנה בשווה בכל המצוות, ודיבר רק על
עבודת הכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע, וכמו אותם ד’ דוגמאות שהובאו
במאמר,וממילא
מתבאר מדבריו שהכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע {ולא הענין הכללי
ש "לצרף בהם את הבריות " שלא הוזכר כלל במאמר זה } היא היא הגורמת את
המשכת העצמות, ועל דבר זה, חוזרות וניערות שלושת השאלות ששאלתי,שאינם כלל שאלה
אחת!
ב) לא שאלתי כלל לגבי הסתירות שישנם גבי דרגתו של משרע"ה. שאלתי
היתה שבמאמר זה מבאר הרבי שמשרע"ה
בהיותו כאן למטה, לא היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
משא"כ יורדי הים שהתגלה להם עלמא דאתכסיא,
ואילו במאמר דשנת תשי"ב מבאר הרבי להדיא שמשרע"ה בהיותו כאן למטה היה במדרגת איהו וחיוהי חד
וכו’, וכיצד שני הדברים מסתדרים בתורת הרבי.
ג) גם בנוגע תירוץ השאלה האחרונה עדיין חסר קצת ביאור, שהרי חז"ל הזהירו כ"כ לבדוק באחי האם, ומשמע דזה לא עניין חיצוני אלא עניין עיקרי הנוגע אל תכונות הנפש ממש, ועצ"ע.
|
01/01/2014 |
תשובה והתנצלות (המערכת)
לכבוד ידידנו היקר ר’ שמואל שליט"א
אכן "שגיאות מי יבין" (תהלים יט, יג) ואשרי מי שחושדים בו ואין בו (עפ"י מו"ק יח, ב).
באמת לא ירדנו לעומק שאלותיך, ולכן גם עשינו משלושת שאלות שאלה אחת, ואנו מקווים שעמך הסליחה על הטעות שבוודאי אחד הגורמים לה היא - פזיזות יתר מצידנו.
ועל כל פנים, במכתבך האחרון אתה מסביר את שאלותיך בטוב טעם ובפנים מסבירות ומאירות, ועל כן גם שאלתי ובקשתי: הקפד תמיד לבאר שיחתך בהרחבה, ואל תחסוך במילים, יש לנו מקום בשפע רב, והרחב פיך ואמלאהו (תהלים פא, יא), וכך אי"ה נוכל תמיד להבין את כוונתך, ובקלות רבה.
וכעת ננסה לטפל בשאלות עצמן - וכפי שנתבארו והוגדרו מחדש. ובכן: בנוגע לג’ השאלות הראשונות, שוחחתי על כך שוב עם המשפיע ר’ מיכאל גאלאמב שליט"א, והוא אמר שהוא אמנם לא למד בעיון את שני המאמרים (של הרש"ב ושל הרבי) אך ב’מושכל ראשון’ ניתן לומר בפשטות, שאין הכוונה בזה שאכן כשיהודי לוקח את האתרוג שיכווין ויחשוב בפועל על העניין של "אל תבואני רגל גאווה" (תהלים לו, יב - ר"ת אתרג) אלא, שהרבי מסביר שבכל מצווה נמשך העניין ד’אתכפיא’ גם באופן פרטי, וזו סגולת המצווה, ולא שהאדם צריך לכווין זאת, ובזה מיושב: א) כיצד ייתכן שדבר עיקרי ומהותי זה לא נזכר בעוד מקומות, דהעניין ד’אתכפיא’ מובא כנ"ל בכל תורת הדא"ח, אלא שכאן הרבי רק מגלה לן שהדבר נמשך בפרטיות ע"י כל מצווה, ואין זה שעל האדם לכווין זה, ועל כן אין זה תימה מה שלא הוזכר במק"א - דאין זה כ"כ עבודת האדם (ומה שהרבי ’משנה’ מהמאמר שעליו מיוסד המאמר - זה וודאי אינו קושיא), ולהכי גם אין מבואר מהי הכוונה בכל מצווה, דהרבי רק הביא דוגמא איך הוא העניין במצוות אתרוג, אבל היות שאין זה חובת גברא על האדם לכווין כוונה זו, לכן אין נוגע לפרט אותה כיצד היא בכל מצווה, ואדרבה הכוונה היא לקיים רצון ה’ בפשטות (או הכוונות שנתבארו בדא"ח - וכמו במצוות ד’ מינים שידוע הכוונה בזה להמשיך בנוקבא שבחזה דז"א - ראה סידור עם דא"ח שער הלולב רסג, ג ובכ"מ וכידוע).
ולפ"ז א"ש גם הקושיה השלישית, שאין הכוונה בהמאמר שע"י שהאדם יחשוב אודות עניין זה ד"אל תבואני רגל גאווה" וכיו"ב תהיה המשכת העצמות, אלא שהמכוון שבתורה ומצוות הוא המשכת העצמות, וזה נעשה על ידי קיום המצוה שעל ידה נעשה העניין ד’אתכפיא’ גם מצד עניינה הפרטי.
בנוגע לשאלתך בקשר לדרגת משה רבינו, הנה כאן באמת לא ענינו תשובה, אלא הפנינו אותך למכתב ידוע של הרבי, בו הרבי כותב במפורש שמצינו סתירות בדא"ח בנוגע לדרגת נבואתו של משה רבינו, ועד שמצינו בזה קצוות מנוגדים ממש, והרבי מטפל בזה וכותב שבמשה עצמו היו כמה זמנים וכו’, וכוונתינו בזה היתה שתעיין קודם במכתב זה, ותראה אם התכנים המבוארים בו לא מיישבים את קושיתך. ואכן אנו רואים שעיינת במכתב זה, ועדיין הקושיא במקומה עומדת. ואולי י"ל שיש לחלק בין דרגת משה עצמו (מצד נפשו, וה’ביטול’ שלו וכו’) לדרגת הנבואה שלו, שהנבואה שלו היתה דרך מעבר הבריאה (וכמובא בשער היחוד והאמונה פ"ה), אך הוא עצמו הי’ בביטול בתכלית לאלוקות, ובדרגת אצילות ממש, ולכן מצד ביטולו הי’ באופן של איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, ובזה נתחבט משה ואמר הראיני נא כו’ שביקש לראות (עניין הנבואה) שלא ע"י מעבר הבריאה, ויורדי הים "ראו" (כלומר עניין הנבואה ג"כ) דרגא זו, כיוון שלהם נתגלה עלמא דאתכסייא ממש, שהרי "הפך ים ליבשה" (תהלים סו, ו), וראו עלמא דאתכסיא (ים) בגילוי ממש (יבשה).
ובנוגע לשאלתך האחרונה - וודאי שמאמר חז"ל "רוב בנים דומים לאחי האם" נראה שתכונות ואופי הבן הם כמו אחי האם ולכן הזהירו חז"ל לבדוק באחי האם, אך כמובן אין זה סותר שדמיון הבן (בכל העניינים) הוא בראש ובראשונה לאביו מולידו, וזה כלל אינו חידוש, והוא דבר הפשוט לכל, וכמאמר המשנה (הובאה למעלה) "האב זוכה לבנו בנוי וכח" וכו’, וכלשון הכתוב (בראשית ה, ג) "ויולד בדמותו כצלמו" (כלומר חז"ל באו להוסיף שהבן יש לו קשר גם לאחי האם, אבל אין זה שולל את הקשר הפשוט מה שהוא דומה להאב בכל העניינים, ופשוט).
ויה"ר שנזכה זעהן זיך מי’ן רבי’ן דאָ למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
שמואל אלבום - בשם הרב מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א
|
05/01/2014 |
|
• "ניטל" הייתכן?! (פלוני)
שלום!
כידוע נוהגים שלא ללמוד תורה בליל ה-25 לדצמבר, והטעם הוא שלא להוסיף חיות בקליפה כו’.
וכאן נשאלת שאלת השאלות:
תמיד למדנו בדא"ח שע"י תורה ומצוות מגבירים כח הקדושה, וממשיכים אוא"ס מריש כל דרגין ועד למטה מטה ממש בתוספת מרובה על העיקר, ועל אחת כמה וכמה בתורה - "תורה אור" שאפילו מעט מן האור דוחה (ובדרך ממילא) הרבה מן החושך, והנה כאן הוא הפך כ"ז, שעל ידי לימוד תורה הנה לא רק שמעט מן האור אינו דוחה את החושך, אלא האור מוסיף ומגביר את החושך, ו"יתרון החושך" נעשה "מן (וע"י) האור"?
אתמהה!
|
26/12/2013 |
לכל דבר זמן ומקום (אריה לייב)
בדרך אפשר. יחד עם זאת הרי יש מקומות, כמו בית מרחץ למשל ,שלימוד תורה אסור שם. אז יתכן שיש גם זמן שלימוד אז אינו ראוי.
|
26/12/2013 |
ראה באגרות קודש! (שמואל י)
הרבי כבר נשאל על כך באג"ק חי"ד עמ’ שנא וע"ש במענה.
|
26/12/2013 |
לתועלת הרבים מובא בזה לשון הרבי באג"ק הנ"ל: (המערכת)
ה’קכג
ב"ה, י"ב שבט, תשי"ז
ברוקלין, נ. י.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ וכו’ מו"ה יעקב שי’
שלום וברכה!
במה ששואל למנהג ישראל אשר תורה היא שבליל ניתל אין לומדים עד חצות הלילה, מה טעם בדבר. ואיך אפשרי אשר לימוד תורה יגרום לענינים בלתי מתאימים ורצוים ואשר לכן נמנעים מלימוד.
הנה לטעם הדבר יעיין בספרי טעמי המנהגים אשר רבים הם ומובאים בהם כמה טעמים בשם גדולי ישראל, וגם מנהגנו הוא כנ"ל, וכמועתק בלוח היום יום י"ז טבת ה’תש"ג ובשם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהוא כדי שלא להוסיף חיות, ואמר, די מתמידים וואס די אכט שעה איז זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט, וכבר ידוע שהוא רק עד חצות לילה.
ב) איך אפשר שלימוד התורה יגרום לתוצאות בלתי רצויות ועוד גרוע מזה.
ישנם עוד דוגמאות לזה וגם בנגלה, וכמו לימוד רוב ענינים שבתורה בתשעה באב, לימוד רוב עניני התורה ע"י אבל, ר"ל, לימוד התורה עי"ז שעליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. וראה ג"כ הלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ד’ סעיף ג’ ובקו"א.
|
26/12/2013 |
נעשה ונשמע (פלוני)
שלום לכל המגיבים שליט"א!
הנה בכל התשובות שצויינו הובאו רק ראיות שאכן זה כך (וגם ראיות מנגלה, כמובא באג"ק).
אך עדיין צ"ב טעם הדבר, ובסגנון אחר: יש כאן רק חלק ה"נעשה" אך חסר עדיין את ה"נשמע" = ההבנה.
אשמח באם ירחיבו את הביאור ככל הניתן.
|
26/12/2013 |
שני ביאורים (המערכת)
לפלוני שליט"א
הפנינו את השאלה לרב יוסף יצחק אופן ולרב מיכאל חנוך גאלאמב, וכל אחד ענה עפ"י סגנונו והרי שלך לפניך:
הרב מיכאל גאלאמב ביאר (ואולי כיוון לזה המגיב ארי’ לייב דלעיל) - שכמו שיש "מקום" שאינו ראוי - מבואות המטונפות, בית הכסא ובית המרחץ וכו’ - שהגם שהתורה אינה מקבלת טומאה (ברכות כב, א) בכל זאת אסור ללמוד שם, הנה יש גם "זמן" שאינו נקי, והוא זמן לידתו ימ"ש.
והוסיף דבעווה"ר אין זה עניין שהי’ רק לפני אלפיים שנה, אלא עד היום מליארדי אנשים הולכים בטומאה וכסילות זו, ואף חוגגים את ליל הולדתו ימ"ש.
ושאלתיו, שלכאורה מהמקור שאותו מצטט הרבי (הלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ד סעיף ג ובקו"א שם) מוכח איפכא, דשם מבואר שרשע הלומד תורה, אף שעליו נאמר (תהלים נ, טז) "ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חוקי" ותורתו מוסיפה חיות בקליפות בכ"ז אומרים לו שילמוד, דסופו לעשות תשובה או בגלגול זה או בגלגול אחר ואז מוציא מהקליפה את כל התורה והמצוות, שהרי "לא ידח ממנו נידח" (עפ"י שמואל ב יד, יד), וא"כ הרי הדברים ק"ו: ומה באחד כזה שתורתו אינה רצון ה’ (שעליו נאמר "ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חוקי") ומוסיף בפועל חיות בקליפות, בכ"ז אומרים לו שילמוד, יהודי פשוט ויר"ש הלומד תורה בתמימות ביום לידת אותו האיש, שווודאי תורתו היא מצווה גמורה ורצון ה’ - איך נאמר לו שלא ילמוד בגלל שמוסיף חיות בקליפות?
וע"ז ענה הרב תשובה נפלאה: שברשע הלומד תורה שתורתו הולכת לקליפות לפי שעה אין בזה בעיה, שהרי סופו לעשות תשובה ולהוציא מהקליפה התורה והמצוות כנ"ל, אך כ"ז בקליפה "רגילה", אך בנוגע לטומאת עבודה זרה הרי בזה יהודי ירא ומפחד אפילו מנגוע בקצה טומאתה, ואפילו בלבושיה החיצוניים, ואפילו באופן של אחד בפה ואחד בלב כמבואר בתניא (סוף פי"ט) ובוודאי שבנוגע לטומאה זו א"א לומר שניתן להוסיף בה כוח וחיות "לפי שעה"...
והרב אופן הוסיף בזה ביאור מכיוון נוסף: ידוע שאותו האיש ימ"ש הי’ לו כח התורה, שכן עי’ עוסק בתורה. וביום לידתו דנים אותו, ובאם ביום זה יגדל כח התורה בעולם ע"י לימוד התורה דבנ"י אזי יכול להיות לו למזכרת ולזכות התורה שלמד.
הרב הוסיף שבנושאים אלו אין שייך ממש "להבין" את הדברים, שכן עניינים אלו אינם כמובן עפ"י נגלה, ובהדי כבשי דרחמנא ללמה לך, ואין לנו אלא דברי רבותינו הקדושים, ומסורת הדורות.
בכבוד רב, ובברכה שיקויים הייעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב) תומ"י ממש,
ש. אלבום - בשם הרבנים המשפיעים הנ"ל
|
29/12/2013 |
ביאורים נוספים (משה וויס)
א) בספר ’מנהגי ישראל’ עמ’ קמ ואילך מביא עוד כמה טעמים בזה, ואחד מהם הוא שאותו האיש למד הרבה תורה, ובסוף נתברר שהיה שלא לשמה, ולכן ביום זה מתעורר קטרוג על כל הלומדים שלא לשמה, עיין שם עוד.
ב) לגבי מה שהקשו כאן שהרי רבינו הזקן עצמו פוסק שגם כשעוסק שלא לשמה והתורה הולכת לקליפות בכ"ז ילמד שסופו לעשות תשובה ויתוקן הכול, י"ל בפשטות דאינו דומה כלל לעניינינו, שבשלמא בעניין הלומד שלא לשמה שהוא המקלקל אזי הוא יכול גם לתקן, אבל בעניין הניטל שלא הוא המקלקל - איך יתקן מה שלא הוא היה המקלקל? וכי נאמר שגם הלומד במקומות המטונפים יכול אח"כ לתקן זה? ואתי שפיר בפשטות.
|
28/01/2014 |
|
• מאמר לבר מצווה (אריה לייב)
במאמר איתא במדרש תהילים הידוע, שילד לומד בעל פה לחזור ביום הבר מצווה שלו ,מבואר בטוב טעם ענין לימוד התורה, ושהנחת התפילין גם פועלת המשכת המוחין כמו התורה.
השאלה היא מה המסר לילד שעומד לפני כניסה לתומכי תמימים? הרי הוא יכול לקחת מאריכות הדברים שלא חייבים ח"ו להשקיע בתורה אלא פשוט להדר במצוות תפילין!
במילים אחרות זה יותר מתאים לבעל עסק שנאלץ לפרנס את משפחתו ולא לילד שכל יעודו כעת זה לימוד טהור בישיבה.
|
22/12/2013 |
מעלת התפילין, שהם כמעט כמו ת"ת! (המערכת)
שלום וברכה! הפנינו את שאלתך המעניינת למשפיע הרה"ת ר’ מיכאל גאלאמב - משפיע ישיבת תו"ת המרכזית ב-770 והוא ענה כדלהלן: המכוון בזה הוא, לתת להילד הרגש יוקר המצוה דתפילין שזה עתה נתחדשה אצלו מצווה גדולה זו. וזה הרי פשוט לו מראש שהדבר הכי גדול הוא תלמוד תורה, וכפי שאומר בכל יום (בתפילת השחר) "ותלמוד תורה כנגד כולם", ועל הנחה פשוטה זו מיוסדת גם הטענה שאמרו "רוצים אנו ליגע בתורה יומם ולילה" שמזה גופא יודע הילד שעניין היגיעה בתורה הוא הדבר הכי חשוב ונעלה, ובזה מחדשים לו שכעין ת"ת הוא גם החשיבות דתפילין, אבל אינו שוה לגמרי, וכמ"ש שם בסוף המאמר. בכבוד רב,
|
26/12/2013 |
|
• יש ששים רבוא אותיות לתורה (שמחה)
מובא בחסידות ש"ישראל" נוטריקון "יש ששים ריבוא אותיות לתורה" ומזה אנו למדים שלכל יהודי יש אות בתורה, ועד שזו אחת הסיבות שהרבי יצא במבצע "אות בספר התורה".
ברצוני לשאול, ידוע שבתורה יש רק כמחצית מהסכום האמור, שכן בתורה שלפנינו יש רק 304,805 אותיות בלבד?
|
23/12/2013 |
600,000 אותיות (המערכת)
לשמחה,
אכן נאמר בספר ’מגלה עמוקות’ (רמז קפו) שישראל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, ובפועל בתורה יש 304,805 אותיות כפי שציינת. על שאלה זו נאמרו כמה וכמה תירוצים, ואנו אין לנו אלא דברי רבינו הזקן בלקוטי תורה פרשת בהר (מג, ד) שהביאור בזה הוא, שהנה בכל השפות הניקוד הוא גם אות, וכמו למשל בשפה האנגלית שניקוד ’קמץ’ אינו בא כסימן מתחת האות, אלא יש לו אות מיוחדת האות "O".
ונמצא שכל ניקוד בא במקום אות (וראה רש"י לכתובות סט, ב), ואם נצרף את כל אותיות הניקוד, יש לומר שנגיע לסכום המדוייק של ששים רבוא!
שנזכה לשמחה אמיתית, שמחת הגאולה ובניין בית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש!
|
23/12/2013 |
|
• באתי לגני (ח.מ.)
לכבוד מערכת האתר והרבנים שליט"א
הייתי רוצה לדעת מה היה הסדר באמירת מאמרי "באתי לגני" במשך השנים, מתי הרבי הקודם אמר את המאמר שהכותרת שלו היא "יו"ד שבט תש"י", והאם היה סדר מיוחד באמירת המאמרים הללו על ידי חתנו - הרבי.
|
22/12/2013 |
באתי לגני (המערכת)
שלום!
להלן הסבר ותיאור קצר על מאמר "באתי לגני" תש"י, ומאמרי "באתי לגני" של הרבי נשיא דורנו.
דרכו בקודש של הרבי הריי"צ נ"ע היתה, שהיה מדפיס מאמרים שונים שילמדו בהם ברבים בתאריכים מסוימים ויומי דפגרא.
לקראת שבת־קודש יו"ד שבט התש"י (יום הסתלקות זקנתו הרבנית רבקה נ"ע - אשת אדמו"ר מהר"ש) צווה הרבי הריי"צ להדפיס את המאמר "באתי לגני". מאמר זה הוא המאמר הראשון מתוך סדרה (’המשך’) של ארבעה מאמרים, שבכל אחד מהם חמשה פרקים. כשה’המשך’ כולו כולל עשרים פרקים (החלק השני נועד ללימוד ביום י"ג שבט - יום הסתלקות אמו של הרבי הקודם - אשת הרבי הרש"ב, והחלקים שנותרו יצאו לאור על ידי הרבי מאוחר יותר).
לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ באותה שבת - יו"ד שבט התש"י, החל הרבי לבאר בכל שנה ביו"ד שבט (החל מיו"ד שבט תשי"א - שנה לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ) - פרק אחד מתוך אותם עשרים פרקים שב’המשך’ "באתי לגני", וכשהסתיים מחזור אחד (בשנת התש"ל) התחיל הרבי שוב מהתחלה, עד לשנת תשמ"ח (ועד בכלל). וכך נמצאים בידינו על כל אחד מח"י הפרקים הראשונים שב’המשך’ שני מאמרים מהרבי; ועל שני הפרקים האחרונים - מאמר אחד.
ונסיים כפי שהרבי כותב בסיום מאמר באתי לגני תשי"א, המאמר שהיווה את ’קבלת הנשיאות’ של הרבי: "ונזכה זעה’ן זיך מיט’ן רבי’ן דא למטה אין א גוף, ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
|
23/12/2013 |
|
• תאריך עברי (שמואל י)
ראוי לפורום החשוב להשתמש בתאריך העברי.
|
16/12/2013 |
העניין יבדק (שמואל א)
לשמואל י
אכן ראוי לעם העברי להשתמש בתאריך העברי.
נבדוק מול האגף הטכני אם שייך לשנות זאת.
|
22/12/2013 |
תאריך (COW)
לשמואל
אין אפשרות טכנית לביצוע הנ"ל.
בשורות טובות, ומשיח נאו.
|
22/12/2013 |
|
• גשמיות וחומריות (אריה לייב)
מה הבדל בין גשמיות וחומריות?
דבר הזה מוזכר, למשל ,בשער היחוד פ"ג.
|
19/12/2013 |
מציאות, ותכונה (המערכת)
שלום!
גשמיות היא עניין של מציאות. כל דבר שיש לו אורך, רוחב, משקל, נפח וכדומה הרי הוא עניין גשמי.
חומריות היא ’גסות’ (גרָאבּקייט ביידיש) והיינו שכאן מציינים תכונה של אדם או דבר שאין בו עדינות, ואינו שייך לעניינים נעלים, או שיש לו מידות מושחתות וכיוצא בזה.
והיינו שגשמיות אינה דבר רע בעצם, אלא שצריך שתהיה כלי לקדושה, ומשא"כ גסות.
|
22/12/2013 |
|
• משל ומליצה (אריה לייב)
משל ידוע שמובא במקומות אין ספור בחסידות על אור ומאור. בפרט חידוש של אלטער רבי שאור הוא מעין המאור. מה נמשל מזה (גם לעבודה)?
|
11/12/2013 |
אור ומאור (המערכת)
שלום!
באופן כללי משל זה הובא לבאר כיצד ישנו דבר שכל מציאותו אינה אלא מקורו. לדוגמא: בתניא פרק ג כותב רבינו הזקן שהשכל ’מוליד’ מידות. והנה, למרות שהמידות הן לפי ערך השכל, "כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי שששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם" (שם פרק וא"ו), אך בכל זאת כשהשכל הוליד את המידה, ישנה גם מציאות המידה הגם שברור מה מקורה.
לעומת זאת באור היוצא מן המאור חוץ ממה שהאור הוא בדוגמת המאור (שאם המאור חזק אזי גם אורו חזק) הנה לאור שום מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא גילוי מקורו - המאור.
והעניין בעבודה בדרך אפשר (לא צויין בשאלה מאיזה מאמר דא"ח הנך שואל, ועל כן ניתן לענות רק באופן כללי ביותר): הביטול לקב"ה בתכלית, כמו הנבראים שבים שחשים במקורם, ועד שכל מציאותם היא מציאות המים וכדעת רשב"ג (מקוואות פ"ו מ"ז) שדגים שבים אינם חוצצים (לעניין טבילה במים) - שכל מציאותם היא - מקורם (המים).
בהצלחה,
המערכת
|
19/12/2013 |
|
• חידושו של אריז"ל (אריה לייב)
ידוע שלפי קבלת האריז"ל מתיישבת קושיא מסוימת לגבי יחס בין הקב"ה והעולמות.
אם אפשר, נא להגדיר את השאלה ולהסביר באופן המתקבל איך אריז"ל פתר אותה בזה שצמצום ראשון היה בדרך סילוק ולא בדרך מיעוט.
מאוד אודה אם תשובה תכלול לא רק עיון במשלים [כמו אור ומאור] אלא גם בנמשל. כלומר איך זה אצל הקב"ה.
|
16/12/2013 |
הרחב פיך ואמלאהו (המערכת)
לאריה לייב שליט"א
הפנינו את שאלתך לרב, והוא ביקש שתפנה אותנו למקור בו ראית את הדברים שציטטת, ואז נוכל לבאר את העניין בסייעתא דשמיא.
ככלל, לכל הפונים לפורום זה, חשוב מאוד לא לחסוך במילים (יש מספיק מקום, ב"ה...), ולצטט מקורות לכל דבר אותו רוצים לשאול.
בהצלחה, ולהשתמע בהקדם
|
19/12/2013 |
מקור השאלה (אריה לייב)
למשל כאן זה מובא תער"ב ע’ שכט. שאם אומרים שהתהוות העולמות היא בדרך עילה ועלול אז יש השתוות מסוימת בין בורא ונברא. ורבי רש"ב שולל את זה ממש על סמך חידושו של אריז"ל בענין הצמצום.
אבל בקשה נפשית מהרב שיפשיט ענין מגשמיותו בשביל אנשים כערכינו.
|
19/12/2013 |
ההבדל בין ’סילוק’ ל’מיעוט’ (המערכת)
לאריה לייב היקר!
הרב עיין בדברים שציינת, והביאור הוא כך: ישנה השתלשלות באופן של ’עילה ועלול’ (=סיבה ותוצאה).
אחת הדוגמאות ל’עילה ועלול’ היא ’שכל’ ו’מידות’, שהמידות ’נולדות’ מן השכל (ש"כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה’ . . נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו . . ושוב יתלהב לבו באהבה עזה" כו’ - תניא פ"ג). באופן השתלשלות זה, הרי העלול הוא ’בערך’ העילה, כלומר: השכל והמידות אין ביניהם ריחוק כ"כ, והגם שהשכל נעלה יותר מהמידות, אך יש ביניהם שייכות מסויימת, ששניהם הם תכונות בנפש, ועד ש"המידות הן לפי ערך השכל, כי הקטן חושב ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם" (תניא פ"ו).
אם השתלשלות העולמות מהבורא היתה באופן כזה ח"ו, הרי שח"ו היה גם יחס ומכנה משותף בין הבורא והנבראים, ובוודאי שהדבר אינו כן, אלא הנבראים נבראו "יש מאין" כלומר שהם לא תוצאה הבאה ממילא מהסיבה שקדמה לה, אלא שרק משום שהקב"ה החליט כך ברצונו הפשוט נבראו הנבראים וקדם אותם אפס המוחלט ("אין"). וכל המושג ’השתלשלות’ שייך רק בתוך הנבראים (והנאצלים) עצמם, שמחכמה משתלשלת בינה, ומהמוחין מתהווים המידות, אבל מהבורא הכל נתהווה בדרך של יש מאין.
וזה מה שהרבי הרש"ב מביא מהאריז"ל שהצמצום היה בדרך סילוק ולא בדרך מיעוט. שכן צמצום בדרך מיעוט מקביל ל’עילה ועלול’ - שצמצום בדרך מיעוט הוא כמו שבבית לא מאיר אור השמש כפי שמאיר בחוץ, אלא השמש מאירה דרך חלון, שזה אמנם מיעוט האור, אבל האור שמאיר דרך החלון הוא אותו מהות אור כמו האור שבחוץ, והיינו ששניהם הם באותו ’ערך’ - כמו עילה ועלול ששניהם באותו יחס, כנ"ל.
אבל הצמצום בדרך סילוק פירושו, שהאור שהיה כאן מקודם הסתלק לגמרי, ואין עכשיו את אותה מהות אור שהיתה מקודם, ובנמשל: שבצמצום הראשון הקב"ה העלים את האור הבלי גבול, ומה שנתגלה אח"כ (אור הקו) זו מהות אחרת לגמרי, שזהו אור הבא במידה וגבול.
צמצום זה מקביל לעניין של יש מאין, שנתהווה כאן דבר חדש מאין ואפס המוחלט, ואין קודם להתהוות איזה עניין שבערך הדבר המתהווה.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב
|
21/12/2013 |
פשיטות האורות (אריה לייב)
א"כ שהקו הוא מהות אחרת לגמרי, ולא בערך ד"בורא", ובוודאי האורות דאצילות שלמטה יותר ממנו, א"כ מדוע ישנה אריכות בחסידות להסביר פשיטות האורות, ושח"ו לומר שיש ציור עצמי באור וכו'?
|
22/12/2013 |
האור והגבול (מערכת)
שלום וברכה!
הפנינו את שאלתך לרב יוסף יצחק אופן שליט"א, והוא הקדים שלהבנת הנושא לאשורו יש ללמוד בעיון את סדרת המאמרים המופיעה בהמשך תרס"ו ממאמר החודש הזה ס"ו עד לד"ה אדם כי יקריב, שם ישנה סוגיא שלימה וב’ שיטות בעניין הקו, ואכמ"ל.
אך בקיצור נמרץ, הביאור הוא כך: מה שנתבאר שהאור הקו הוא ’יש מאין’ זה בנוגע למה שהוא בבא בבחי’ גבול, שהגבול נעשה ע"י צמצום בדרך סילוק, ולגבי הבורא הוא נחשב כמו יש מאין, אך האור עצמו ע"ז נאמר שהוא "מעין המאור", ועניינו לגלות את הבורא, ועל כן יש בו עניין הפשיטות, ועד שגם האורות המלובשים בספירות המה פשוטים ביחס לכלים וכו’.
וכפי שכתבנו בתחילה יש ללמוד המאמרים הנ"ל שבהמשך תרס"ו, ועל ידי זה יבררו ויתלבנו הדברים.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב שליט"א
|
30/12/2013 |
|
• גדר מצוות אמונה (אריה לייב)
כל מצווה בתורה מוגדרת בצורה מדויקת איך לקיימה. למשל כאשר מצות נעשו כראוי והגיע ליל הסדר, יהודי פשוט צריך לאכול כזית. אמנם מה צריך בדיוק לעשות כדי לקיים מצווה ראשונה בתורה - להאמין בה’?
דבר ראשון אמונה היא ירושה מאבותינו. זה כח להתקשר לדבר אף ששכל לא מבין, כ"ח מ"ה. מוזכר בפי"ח בתניא.
ז"א יש את זה כבר!
במצוות מחצית השקל להצ"צ ע’ ס"ה מובא כך "אך למעלה מסובב וממלא הוא למעלה מענין האמונה כי בעצמות א"ס ב"ה אין שום תפיסא למקבלים כו’". משמע משם שאמונה היא איזה פעולת האדם הקשורה לסובב.
עוד נתון אחד בנידון:
האמנת אלוקות להצ"צ סוף עמוד מ"ה: "דבר האמון אינו בבחי’ הרגשה". כלומר אמונה לא קשורה לכאורה עם דעת.
יחד עם זאת ברור שיהודי חייב להתאמץ לפחות במחשבה בענין האמונה.
האם יש הגדרה פשוטה [ע"ד פעולה גופנית לבלוע מצה הנ"ל] מה היא מצוות האמונה ?
|
18/12/2013 |
דעת ואמונה (המערכת)
לאריה לייב הי"ו
שאלתך הופנתה לרב, שענה כך: בחסידות עומדים על הסתירה שיש לכאורה בין מצוות ידיעת אלוקות למצוות האמונה בה’, שהרי ידיעה ואמונה הם לכאורה ב’ עניינים הפכיים.
ועפ"י המבואר בכ"מ (ראה מצוות האמנת אלוקות להצ"צ בתחלתו) הגדר בזה הוא, שידיעה קשורה באור הממלא כל עלמין, היינו במה שהבורא מהווה ומחיה את הבריאה כולה מאין ליש, ואמונה קשורה באור הסובב כל עלמין, היינו האלוקות הנעלה מהעולמות (שהרי לא זה כל האלקות מה שהוא מהווה ומחיה את העולמות), והיינו שידיעה היא במה שניתן לידע ולהשיג, ואמונה היא במה שמעל לגדרי ההשגה, והעבודה בזה היא לידע ולהתבונן יותר בעומק ויותר בעומק, וכמה שיודע יותר הרי גם האמונה נעלית יותר, שהרי האמונה מתחילה היכן שהידיעה נפסקת, וא"כ כמה שידע יותר, כך גם אמונתו תתעלה יותר עד אין סוף.
בכבוד רב,
ושזכה לקיום היעוד (הושע ב, כא): "וארשתיך לי באמונה וידעת את הוי’"
ש. אלבום - בשם הרב
|
19/12/2013 |
תגובה לדעת ואמונה (אריה לייב)
יוצא מכאן שמצוות האמונה נעשית בדרך ממילא על ידי מצוות ידיעת אלוקות?
אז מה א"כ יעשה בן אדם שכלי מוחו קטנים מלהתבונן? איך אחד כזה מקיים ציווי "אנכי ה"א אשר כו’"?
|
19/12/2013 |
איני מבקש אלא לפי כוחן (מערכת)
נראה בפשטות, כי היות שאין מדובר כאן על שוטה (הפטור מכל המצוות) ובשופטני לא עסקינן, א"כ פשיטא שכאמור כל אחד יתבונן עד מקום שיד שכלו מגעת, והשאר ישאיר לאמונה.
|
19/12/2013 |
מה היא מילה נרדפת לאמונה (אריה לייב)
האמנת אלוקות ע’ מה.
"העיקר הראשון כו’ שנאמין כו’ שהוא יותר ראשון יותר שלם כו’".
אני מחפש מה זה פעולה הזאת "להאמין". להכיר,לקבל, להסכים, לישב את הלב?
|
19/12/2013 |
אמונה בפשטות (המערכת)
שלום!
ההגדרה של אמונה היא להרגיש בבירור שכך הוא העניין. גם ידיעה היא הרגשה, שהרי האדם מרגיש את הדבר שיודע (שהרי אדם הוא לא כמו מחשב שמעבד נתונים וכותב תוצאות, והוא עצמו לא חלי ולא מרגיש), אך אמונה היא הרגשה שמעל לידיעה (דומה קצת למה שקוראים היום ’אינטואיציה’ אך אמונה היא דבר ברור חזק ויציב) - ואם נמשיך בסגנון שהתחלנו בו נגדיר זאת כך: כשהאדם מבין בשכלו את מציאות הבורא ויודע זאת הוא חש בזה, אך הוא חש בבירור שיש גם מה שמעל לידיעתו, ותחושה זו - היא היא האמונה.
שבוע טוב, והצלחה רבה
שמואל א. בשם הרב
|
22/12/2013 |
|
• היתכן ברכת הנהנין (אריה לייב)
במאמר באתי לגני תשי"ג סס"ו מבואר שורש של תענוגים גשמיים שזהו פסולת של ת"ע הנדחה בחוץ ע"י המלאכים.
בספר
חסידות מבוארת תניא חלק א ע’ שפ [הערה קמה] מובא לשון של רבי רש"ב ממאמר
פדה בשלום תרס"ח שגם האוכל לש"ש מ"מ הוא שייך אל הגשם כו" וצריך זיכוך.
ואין הכרעה שם בספר הנ"ל אם זה חיבוט הקבר.
משמע מכאן שנעשה איזה ענין שלילי אפילו עם הייתה כוונת האכילה כראוי.
שאלה היא למה חייבים בברכת הנהנין אם הנאה זה דבר בלתי רצוי.
|
17/12/2013 |
כמו תרופה (מערכת האתר)
לאריה לייב הי"ו
הרב ענה על שאלתך, שאכן בכל אכילה יש שייכות לגשמיות, וגם אם היא נעשית בכוונה הרצויה, אך מ"מ יש בה גם עניין רצוי, שעל ידי זה הגוף ניזון, והאדם חי וממשיך בקיום המצוות ובעשיית הדירה לו יתברך בתחתונים, ולכן יש לברך על זה, הרב הוסיף דוגמא לזה מאדם הלוקח תרופה ומבריא, שהגם שהתרופה יש בה גם חומר המזיק, בכל זאת הנה דווקא על ידה נתרפא. ופשוט.
בכבוד רב,
המערכת
|
19/12/2013 |
תגובה על תרופה (אריה לייב)
בתרופה יש ב’ דברים. תועלת ונזק.
אבל באכילה הרי ברכת הנהנין היא על תענוג גשמי גופא, כלומר ברכה היא על נזק!
|
19/12/2013 |
נראה בפשטות (המערכת)
נראה בפשטות שהכוונה בהנאה (שעליה מברכים ברכת הנהנין) היא לאו דווקא להנאת גרונו (שנהנה מכך שהמאכל טעים, וכיו"ב), אלא להנאת מעיו - כלומר שגופו ניזון וחי מהמאכל, ולפ"ז לא קשיא מעיקרא.
|
19/12/2013 |
הדרה קושיא לדוכתא (אריה לייב)
שולחן ערוך אורח חיים רד.ח
ברכה בפירוש תלויה אם חיך נהנה מהמאכל.
|
19/12/2013 |
נושא זה נידון בארוכה בין הפוסקים (שמואל אלבום)
מהשו"ע שהבאת אין כל ראיה, די"ל בפשטות שמה שהשו"ע תולה זה במה שהתרופה ערבה עבורו, הוא דאל"כ אינו חשוב אוכל כלל, והטעם הטוב של התרופה משווי לה כאוכל.
(ועוד יותר בפשטות: כשהתרופה טעימה וערבה לו, מי יימר לן שבאמת אין כאן עניין של אכילה כפשוטה?)
ובעיקר הדבר באמת מצאתי שדנו בזה הפוסקים, ראה למשל חידושי חתם סופר חולין (קג, א) שנקט להדיא, דלעניין ברכת המזון (ומסתבר שכן הוא בכל ברכות הנהנין) בעינן הנאת מעיו דווקא, עיין שם.
אך ייתכן שא"צ לכ"ז, והדבר יתברר לאשורו ע"י הרבנים - מחר.
להשתמע.
|
19/12/2013 |
הנאה לשם שמים (המערכת)
לאריה לייב היקר
הפניתי את הדברים לרב, והרב אמר שבפשטות הברכה היא על התזונה, ולא על הנאת החיך, וכדיוק לשון הברכה "הזן את העולם" וכו’.
אך גם אם נאמר שהברכה היא על הנאת החיך (ואכן יש אחרונים שנוקטים כך) - הנה גם את ההנאה גופא ניתן וצריך לנצל לקדושה.
שהרי ברור שהעבודה היא לא רק שהחלק התזונתי שבמאכל ינוצל לקדושה, אלא גם חלק ההנאה שבו, ובכלל בכל סוגי ההנאות הקיימות, ניתן וצריך להשתמש בהן לקדושה (ובמקביל גם לעשות ’אתכפיא’ בחלק מההנאות, וכדלקמן), וכפי שכתוב בתניא (פרק ז) על רבא שהיה אומר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן כדי לשמח לבו לה’, ושם גם בנוגע למאכל - שהאוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם (ומובא שם גם מאמר רבא ע"ז) להרחיב דעתו לה’ ולתורתו הרי זה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
אך כמובן האדם צריך לא לרמות את עצמו, ובוודאי שעל כל אחד לעסוק גם ב’אתכפיא’ כפשוטה, אך יחד עם זאת אין צריך להיות רק בתנועה של כיווץ ולאכול רק מאכלים בלי מלח וכו’, אלא אם נהנה בצורה עדינה בכדי שיהיה בשמחה לעבודתו ית’ הרי שההנאה בעצמה עולה לקדושה, וכמובן שבכל מקרה של ספק בזה - אזי ישנה ההוראה ד"עשה לך רב", והוא יורנו הדרך העולה בית א-ל.
בהצלחה,
שמואל א. בשם הרב
|
22/12/2013 |
כאילו נאמר שזה עבירה לשם שמים? (אריה לייב)
לא דברתי מה לעשות למעשה. פשוט לכאורה משמע מפ"ח בתניא שרק בן אדם כמו רבינו הק’ שלא נהנה כלל מעולם הזה לא שייך לחיבוט הקבר.
|
22/12/2013 |
עבירה?! מאן דכר שמיה! (שמואל א)
ההפך, מה שהוסבר הוא שעצם ההנאה יכולה ג"כ להיות דבר חיובי ולשם שמים (ועד לעולה וקרבן!), אם כי שצריך זיכוך כפי שהבאת בתחילה מהמשך תרס"ח.
מה שנכנסתי כאן גם בעניין של ’למעשה’ בפועל ממש, הוא מסיבה פשוטה ביותר - שאני לא יכול לכתוב כאן כביכול ’היתר’ ליהנות מעולם הזה (לש"ש כמובן), מבלי להגביל ולסייג את הדברים...
|
22/12/2013 |
קרבן ולא עולה (אריה לייב)
שמעתי מרב אחד שלמד אצל ר. ש.ח. קסלמן שיש דיוק נפלא כאן.
בשבת הכל כליל עולה למעלה, גם הנאה הגשמית. משא"כ ביום זה רק קרבן כי נשאר איזה שמץ למטה.
וכן משמע מקונטרס עץ חיים פ"ח שלהרגיש טעם גשמי זה לא דבר חיובי.
[אצטט בקרוב ממש].
|
22/12/2013 |
מתיר אסורים (המשך) (אריה לייב)
הנה מקור שאלתי בקונטרס עץ חיים ע’ 33. מביא שם רבי רש"ב שבן שלא "אוחז" ביחודא עילאה מרגיש טעם ועונג בעת האכילה. זה מוריד את הבן אדם וצריך יגיעה לגרש תולדות הרגש זה.
אלא אולי בדרך אפשר למצוא סיוע לשאלה בדברי בעל שם טוב כפי שהרב הזכיר בהתוועדות כ"ד טבת משנים קודמות. שקב"ה התיר אהבת השם אף שיש בזה בעיה "יש מי שאוהב" כדי לעזוב אהבה לתענוגים של עולם הזה.
|
23/12/2013 |
כעולה וכקרבן ממש (המערכת)
לאריה לייב היקר שליט"א
היה קשה קצת להשיג את הרב בימים האחרונים, אך לבסוף נתקיים בי "יגעת ומצאת" (מגילה ו, ב), ודיברתי עמו באריכות על כל העניין.
וזכיתי לשמוע מהרב חידוש נפלא: שגם מה שמבואר בד"ה פדה בשלום תרס"ח וכל המקורות שציינת שהרגשת הנאה גשמית היא דבר שלילי, כל זה כשהנאתו אינה לשם שמים לגמרי, ומעורב בזה (אפילו בדקות) הנאה אישית, אבל כשהנאתו לש"ש וכמו רבא שהי’ אומר לתלמידיו מלתא דבדיחותא אין כאן שום עניין שלילי וא"צ בזה שום זיכוך!
במילים אחרות: גם מה שמבואר בתניא שרק רבינו הקדוש שלא נהנה כל ימיו מעוה"ז א"צ לחיבוט הקבר, אין הכוונה שלרבינו הקדוש לא היתה בפועל שום הנאה מעוה"ז (וראה רש"י בראשית כה, כג:
"אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים") אלא שכשנהנה לא היתה בזה הנאה אישית אלא לש"ש, ואז א"צ חיבוט הקבר, ועולה לה’ כעולה וכקרבן (בנוגע למה שהבאת בשם הרש"ח קסלמן הרב אמר שאין זה מוכרח, ואין זה פשטות כוונת רבנו הזקן).
בכבוד רב,
ש. אלבום -בשם הרב יוסף יצחק אופן שליט"א
|
29/12/2013 |
הטעם בדרך חסידות (משה וויס)
מקור הטעמים בדברי מאכל מקורם בקדושה, וכן שמעתי מהרב אופן בשם אחד הרביים אודות אכלו משמנים ושתו ממתקים בביאור מהו לשון שתו ממתקים, וכן מבואר באוה"ח הק’ שכשנפגע הגיד הנשה של יעקב אין בו גם טעם שנסתלק ממנו כל הקדושה ולכן אין אוכלים ממנו.
עפי"ז אפשר לומר שברכת הנהנין היא ברכה על ניצוצות הקדושה שיש בטעם המאכל.
|
28/01/2014 |
ללא הביאור דלעיל - לא סגי בזה (שמואל אלבום)
זה שמקור הטעם הגשמי הוא בקדושה אין זה מספיק כשלעצמו להצדיק ע"ז ברכת הנהנין באם ההנאה היא עניין בלתי רצוי, דהגע עצמך, אם גזל דבר מאכל, הרי אסור לו לברך עליו (ואין זה מברך אלא מנאץ - סנהדרין ו, ב) ואפילו שלאותו מאכל יש טעם המורה על מקורו שבקדושה, והוא הדין אם נהנה שלא לש"ש שמוריד את המאכל (ואת עצמו) בגקה"ט שהם רע גמור, ולכן צריכים עדיין לכל השקלא וטריא שבתגובות לעיל שכשנהנה לש"ש אין בזה עניין לא טוב, ואדרבה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
|
28/01/2014 |
|
• שאלה בתניא (שמואל י)
בתניא פ"ה ופל"ח מכוון אותנו רבינו הזקן שלימוד התורה וקיום המצוות צריך לקיים בכדי לקשר נפשו לה’ ולדבקה בו וכו’,והנה הרבי בהתוועדות פרשת משפטים תשי"ד (תו"מ התוועדויות כרך יא) כותב שלימוד התורה וקיום המצוות לא יהיו מורכבים בשום דבר אלא בפשיטות ללא כל כוונות ואפי’ הכוונה הנעלית לקשר נפשו לה’ ,דמתוך החשבון עלול לרדת מדחי אל דחי ע"ש. ולפ"ז צ"ב כיצד נתייחס מעתה להדרכת התניא, שהרי הרבי אינו בא להציע הדרכה נעלית יותר, אלא אומר שההדרכה המוצעת בתניא עלולה לגרום לירידה מדחי אל דחי ח"ו, וא"כ הנאמר מעתה ח"ו שאיננו מקבלים את דברי התניא בזה?
|
13/12/2013 |
תשובה בדרך אפשר (המערכת)
לשמואל י. היקר
שאלתך החשובה הופנתה על ידי מערכת האתר לרב, ולאחר עיון מעמיק באותה שיחה שציינת, אמר הרב שיש לומר בדרך אפשר כך: ברור שהעניין המובא בתניא (ומקורו בפרי עץ חיים כפי שכותב שם) הוא נכון ונצרך, והוא עניין בקדושה.
אך הרבי כותב שאי אפשר להסתפק רק בזה ותו לא, אלא חייבת להיות גם העבודה באופן דאחדות הפשוטה וכפי שמבאר שם שזוהי העבודה שמצד עצם ופנימיות הנשמה. ורק ע"י העבודה מצד עצם ופנימיות הנשמה אפשר להבטיח שלא תהיה ירידה כו’.
ועל דרך מי שלומד רק גליא דתורה שוודאי הוא עניין נצרך ביותר והוא מצוות עשה דאורייתא נעלית ביותר "ות"ת כנגד כולם" (משנה ריש פאה) וכו’ - אך אם לא יעסוק גם בפנימיות התורה הרי יכול להיות מזה ירידה. וכן גם בעניין המבואר שם במאמר ושיחה דש"פ משפטים ששם מודגשת מעלת העבודה מצד עצם ופנימיות הנשמה - הרי ברור שיחד עם עבודה זו צריכה להיות עבודה בכוחות הגלויים ג"כ, וכן בעניין לימוד התורה לשמה, שצריכה להיות העבודה מצד פנימיות הנשמה, אך וודאי ופשיטא שצריכים להיות כל העניינים דלקשר נפשו לה’ - ולא בא רבינו לשלול זאת, אלא לא להסתפק רק בזה. בברכה,
שמואל א. בשם הרב
|
15/12/2013 |
עצ"ע (שמואל י)
ייישר כח.
אך עדיין צריך הרבה עיון לפי מש"כ בשיחה שם.
|
16/12/2013 |
תוספת ביאור (שמואל אלבום)
אכן יש מקום להתבוננות נוספת, אך לכאורה זהו הכיוון.
אולי יש להביא דוגמא נוספת מהמבואר שם באותה שיחה עצמה - הרבי מדבר שם אודות הדרגות דעבד עברי, אמה עבריה, וכו’, וע"ז כותב שהמעלה הכי גדולה היא בעבד כנעני (שבו קיימת מעלה גם על בת - כמבואר שם ס"ז) שעבודתו היא בלי חשבונות, וכמבואר שם בארוכה. והנה פשיטא שגם שאר הדרגות (ובוודאי הדרגה דבת - ביטול במציאות) נצרכים ונוגעים בעבודה, ובכל אחד מעלה הנוגעת להאיר בחינות נפשו, אך הכל צריך להיות חדור בנקודה דאחדות פשוטה המודגשת בעבודת העבד כנעני.
כדאי גם לעיין במאמר רבינו האמצעי בדרך חיים הנסמן בהערות 13-14 בשיחה, שם מבואר עיקר ויסוד העניין אותו מחדש רבינו בשיחה.
|
16/12/2013 |
בשיחה מפורש לא כך! (שמואל י)
לכאורה אי אפשר כלל וכלל לומר כן, לאור דבריו הברורים של הרבי בשיחה שם והנני מצטט: "ולכן מוכרח ביותר שהעבודה בלימוד התורה וקיום המצוות לא תהיה מורכבת בשום דבר, גם לא בענין הנעלה ביותר , כי כשיש ענין של הרכבה, הרי היום ההרכבה היא בענין נעלה ביותר, ולמחר עלולה להיות ההרכבה בדבר פחות ביותר כו’, אלא העבודה צריכה להיות באופן של אחדות הפשוטה, שזוהי העבודה שמצד עצם ופנימיות הנשמה, ובאה על ידי לימוד פנימיות התורה דוקא".
ולכאורה כל זה אינו עולה בקנה אחד עם הדרכת התניא הנ"ל.
|
16/12/2013 |
תשובה (שמואל אלבום)
לר’ שמואל שליט"א
הפנינו את דבריך שוב לרב אופן, והוא חזר
ואמר שבוודאי אין לפרש את הנאמר בשיחה שהעבודה צריכה להיות רק מצד עצם ופנימיות הנשמה
ולא מצד כוחות הגלויים, שזה סותר מש"כ בריבוי רבבות מקומות שצריכה להיות העבודה
גם מצד שכל ומידות וכוחות הגלויים (שזה הרי עניינה של חסידות חב"ד שיהיה הבנה
גם בשכל ולא רק אמונה כו’), וא"כ הכרחי לפרש את הנאמר בשיחה שצריכה להיות גם העבודה
שמצד עצם ופנימיות הנשמה.
ומש"כ בשיחה וז"ל: "שהעבודה
בלימוד התורה וקיום המצוות לא תהיה מורכבת בשום דבר" הכוונה בזה שתהיה גם עבודה
כזו שאינה מורכבת בשום דבר, ודוק.
במקביל הפנינו את שאלתך גם למשפיע הרה"ת
ר’ מיכאל גאלאמב (משפיע ישיבת תו"ת המרכזית ב-770 ברוקלין נ.י.) והוא ענה כך:
רבינו הזקן עצמו אומר (ראה ליקו"ת
פרשת האזינו דף עה סוף עמוד ד, ובכ"מ) שהפירוש במאמר חז"ל (פסחים
נ, ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה" וכו’ הוא ע"ד
מאמר חז"ל (שם סח, ב) "מעיקרא כי קא עביד איניש אדעתיה דנפשיה
קעביד" דהיינו שבתחילה לומד תורה בכדי לקשר נפשו לה’ (אדעתיה דנפשיה),
ולבסוף בא ללשמה - לשם התורה עצמה.
והיינו שרבינו הזקן עצמו משווה את הלימוד לקשר נפשו לה’ ללימוד שלא
לשמה.
והוסיף עוד, שמה שרבינו אומר בשיחה שמוכרח להיות לימוד התורה בדרגה
הכי נעלית מצד עצם ופנימיות הנשמה שאם לא יכול לירד מדחי אל דחי כו’ הרי אין
הכוונה בזה שע"י לימוד התורה באופן כזה ירד מדחי אל דחי, אלא שמצד דרגא זו
דלימוד התורה אין מושלל שירד, ומצד דרגה גבוהה יותר הדבר אכן מושלל.
ומה שרבינו הזקן מביא דרגה זו בפרק ה’ אזי י"ל שזו תחילת העבודה,
וכפי שכותב בליקו"ת שמעיקרא כי קא עביד איניש אדעתיה דנפשיה קעביד, וגדולה
מזו מצינו בדברי חז"ל עצמם שהתירו (וחייבו) ללמוד שלא לשמה (כפירוש הפשוט
שבזה) - הגם שבלימוד כזה וודאי יכול להיות עניינים בלתי רצויים! דסו"ס המאור
שבה יחזירנו למוטב.
עוד עניין נפלא ציין הרב הנ"ל ממאמרו המפורסם של הרבי ד"ה
ביום עשתי עשר יום תשל"א, ששם מבואר המדרש המפורסם (איכה רבה ג, יד) מהפיקח
שאמר "אנא נסיב מלכא" שמבואר שם באריכות שדרגת הפיקח היא כדרגתו של
רבינו הזקן שהיה אומר (בשעת דביקותו) "איך וויל ניט דאיין ג"ע, איך וויל
ניט דאיין עוה"ב, איך וויל מער ניט אז דיך אליין", וכשאינו בדרגא זו
יכול לבוא (בריבוי השתלשלות) עד לע"ז ח"ו, ובכ"ז בסיום המאמר כותב
רבינו דהגם שאנו לא בדרגא זו, ממ"מ צריך שיהיה "מעין" זה,
ועד"ז י"ל גם בתניא, שמביא את הדרגה שאנו שייכים אליה (לקשר נפשו לה’)
אף שרק מצד הדרגה הגבוהה באמת מושלל לגמרי עניין של ירידה.
(והוסיף עוד שהיות ששיחה זו הינה בלתי מוגהת, אזי אין איתנו יודע עד
מה כיצד נאמרו הדברים בדיוק, דפעמים שרוצים לבאר בחסידות דרגה מסויימת אזי שוללים
בתכלית הדרגות שלמטה ממנה, וזאת בכדי להסביר הנקודה של אותה הדרגה וכו’).
ואקווה שמיני’ ומיני’ תסתיים שמעתתא.
שמואל אלבום - בשם הרבנים הנזכרים.
|
19/12/2013 |
|
יישר כח גדול, ועדיין צ"ב , ודי בזה לע"ע. (שמואל י)
|
19/12/2013 |
|
• מציאות הנברא (אריה לייב)
בשער היחוד ואמונה מבואר שמציאות הנברא זה אותיות של עשרה מאמרות. וידוע שדיבור זה הארה מצומצמת מאת הבורא.
יחד עם זאת מובא בהרבה מקומות בחסידות שישנו ניצוץ אלוקות בכל דבר ודבר.
[וניצוץ ,כזכור לי ,הוא יותר מהארה כי זה ממשות האש]
האם ניצוץ זה ואותיות עשרה מאמרות זה אותו ענין או שניצוץ הוא משהו נוסף המצוי בנברא, ואיפה ניתן לעיין בנידון?
|
13/12/2013 |
ניצוץ ואותיות (המערכת)
לכבוד אריה לייב שיחיה
שאלתך הופנתה אל הרב, והרב ענה, שבאופן כללי מדברים על ב’ עניינים בחיות האלוקית. ישנו הניצוץ האלוקי מעולם התוהו שנפל בשבירת הכלים ונמצא בכל העולמות, אלא שבעולם האצילות הוא ’נתקן’ על ידי הבורא (ועל כן נקרא עולם זה בשם ’עולם התיקון’) ובעולמות בי"ע הניצוצות לא נתקנו לגמרי, ותפקידנו לגמור את תיקונם (כדאי שתיכנס לתגית "שבירת הכלים" ותאזין ותקרא את השיעורים המבארים עניין זה בארוכה), וישנה החיות המגיעה מספירת המלכות דאצילות, שהיא העשרה מאמרות.
בכדי לדעת מתי מדובר על הניצוץ דעולם התוהו ומתי מדובר על החיות המגיעה ממלכות דאצילות, יש לעיין בכל מאמר לגופו, ואם נתקשית במאמר מסויים, אנא ציין אותו ונתייחס ספציפית לעניינים המבוארים בו.
בברכה,
שמואל אלבום, בשם הרב
|
15/12/2013 |
|
• כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (יואב)
שלום לרבנים ולגולשים שליט"א
בתחילת ספר בראשית נאמר כמה פעמים שהאדם נברא בצלם א-להים (בראשית א, כו-כז; ט, ו) רציתי לשאול כיצד מפרשת זאת תורת הסוד והחסידות. אשמח אם תרחיבו ככל שניתן במסגרת זו.
|
11/12/2013 |
צלם א-להים (מערכת האתר)
ליואב הי"ו.
באופן כללי ניתן לומר שבנפש האדם קיימים
עשרה כוחות המקבילים לעשר הספירות העליונות (תוכל לראות הסבר קצר על הספירות כאן בפורום
- בתשובה לנדב ש. מתאריך 05-12-2013). יתרה מזו: גם גוף האדם מקביל לעשר ספירות
אלו כפי שמתואר בהרחבה ב"פתח אליהו" (הקדמת התיקוני זהר) שם נעשית הקבלה
של כל אברי האדם לספירות העליונות.
בעומק יותר, מוסבר בתורת הסוד כי אותיות
המילה ’צלם’ רומזות לחמשת חלקי הנשמה, וכדלהלן:
כידוע בנשמה קיימים חמישה ’אורות’, שסדרם
מלמטה למעלה הוא: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה.הסבר קצר על כל אחד מהאורות הללו: נפש
- הכוח המחיה את הגוף; רוח - מידות (רגשות); נשמה - מוחין (שכל); חיה - רצון שלמעלה
מהשכל; יחידה - עצם הנשמה. אורות אלו מקבילים לספירות (כאמור לעיל) שכן הכוחות נר"ן
(נפש, רוח, נשמה) מקבילים לתשעת הספירות העליונות המחולקים גם הם לג’ קבוצות: חב"ד
(חכמה בינה דעת) חג"ת (חסד גבורה תפארת) ונה"י (נצח הוד יסוד), נפש מקבילה
לנה"י (המידות השייכות להנהגה בפועל) רוח מקבילה לחג"ת (המידות לכשעצמן) ונשמה
לחב"ד (שכל). זו הסיבה שכוחות הנר"ן נרמזות באות צ’ ד’צלם’, שכן צ’ הוא
9 פעמים 10, והיינו תשעת הספירות חב"ד חג"ת נה"י כפי שהן באות בתור
’פרצוף’ (שכל ספירה כלולה מכל העשר ספירות - כפי שאנו רואים בספירת העומר "חסד
שבחסד" "גבורה שבחסד"). ה’חיה’ נרמזת באות ל’ שכן ה’חיה’ מאירה לנר"ן
שלמטה ממנה, ועל כן היא נחלקת לג’ אורות (כנגד הנר"ן), ונרמזת באות ל’ ד’צלם’
שהיא ג’ פעמים 10, והיחידה שמאירה גם לנר"ן וגם ל’חיה’ אזי היא נחלקת ל-4 אורות
כנגד הנרנ"ח, ולכן נרמזת כמובן באות ם’ ד’צלם’ שהאות מ’ היא 4 פעמים 10.
כמובן שהדברים נכתבים כאן בקיצור נמרץ,
ותן לחכם ויחכם עוד
בברכה
|
11/12/2013 |
ההבדל בין יהודי לגוי (יעקב יצחק)
לאור הנ"ל התעוררה אצלי שאלה:
אם ’יחידה’ היא עצם הנשמה, א"כ כיצד זה יתאים עם המבואר בתורת החסידות שלגוי אין יחידה, כיצד ניתן לומר שלגוי אין את עיקר הנשמה? שאלה זו אף מתגברת לאור המבואר בכמה מאמרים שיחידה מקבילה לתענוג שלמעלה מרצון, וכי גוי אינו מתענג?
|
11/12/2013 |
אשר בחר בנו מכל העמים (שמואל אלבום)
ליעקב יצחק
בכדי לענות לשאלתך עלינו להבהיר מהו ’עצם הנשמה’. עצם הנשמה הוא האלוקות שבנשמה, המקום שבו ה’ניצוץ בורא’ שבנשמה (ראה הערה 21 (מאת כ"ק הרבי) בד"ה באתי לגני התש"י) וזהו ההבדל שבין ישראל לעמים: אצל היהודי הניצוץ האלוקי שייך אליו ומאיר בנשמתו הפרטית, אך אצל הגוי למרות שהכל מתהווה מכח האלוקי, אך הכח האלוקי אינו קשור אליו והוא מהווה אותו באופן שהוא מובדל ממנו ואינו מתאחד אתו (זו הסיבה שבקדושה יש עשר ספירות, ולא י"א, ובקליפה יש י"א כתרין דמסאבותא (עץ חיים שער יא (שער המלכים) פרק י) - שכיוון שהניצוץ האלוקי המחיה את הקליפות אינו מתאחד עמהן, לכן הוא נמנה בפני עצמו, ואזי מספרם הוא י"א). מה ששאלת בקשר לתענוג, הנה באותם מקומות ששם מבואר שהיחידה קשורה בעניין התענוג - אין הכוונה לתענוג המורגש, שזה כמובן יש גם לגוי, אלא הכוונה לתענוג הבלתי מורגש שזהו עניין עצם הנשמה, וכפי שנתבאר.
ומבואר ההבדל בין גוי לזרעו של יעקב ויצחק (ואברהם).
שמואל אלבום - בשם הרב יוסף יצחק אופן
|
11/12/2013 |
|
• התגלות של נפש אלוקית (אריה לייב)
האם שייך התגלות נפש אלוקית באופן מורגש אצל יהודי מן השורה?
אם כן מה סימנים לזה ומה הדרך להרגיש נפש זו חוץ ממה שמוזכר בתניא פי"ח?
|
10/12/2013 |
התגלות הנפש האלוקית (שמואל אלבום)
לארי’ לייב היקר!
הפנינו את שאלתך המרתקת לרב יוסף יצחק אופן שליט"א, וכך הוא ענה:
לנשמה יש כמה חלקים, ובכללות: נר"ן = שכל ומידות; חיה=רצון שלמעלה מטעם ודעת, ויחידה = כח המס"נ.
כשיהודי מתבונן בענייני אחדות ה’ וגדלות ה’ (או באותיות פשוטות - כשהוא לומד מאמרי דא"ח) והוא מתעורר ברגשות של אהבה ויראה הרי זה בכוח המידות של הנפש האלוקית, ובזה הוא גילה את הנר"ן של הנפש האלוקית.
בכדי לגלות את ה’חיה’ דרוש לעשות ’כלי’ לכך. ה’חיה’ כאמור היא הרצון שלמעלה מטעם ודעת, בכדי לגלותו אנו זקוקים לגלות את הרצון התחתון - הרצון שלמטה מטעם ודעת (כלומר הרצון שמתעורר על ידי שכל והתבוננות). בכללות, זהו החילוק בין העבודה שבימות החול לעבודה דשבת קודש. בימות החול האדם מכין את ה’כלי’ - הרצון התחתון הנ"ל, ואז "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (ע"ז ג, א) - שבשבת מתגלה אצלו הרצון שלמעלה מטעם ודעת, שזהו עניינה של הנשמה יתרה שיש בשבת (ביצה טז, א), שעל ידי הכנת הכלי בששת ימי המעשה מתגלה אצלו הרצון שלמעלה מטו"ד וזה מתבטא בתשוקה גדולה שיש לו לאדם לאלוקות למעלה מטעם ודעת.
וכח היחידה מתגלה כפי שנאמר בתניא אותו ציינת, בשעת מס"נ.
יהי רצון שנזכה לגילוי אור הנשמה שזו ’גאולה פרטית’ "פדה בשלום נפשי" (תהלים נה, יט) ומזה נבוא לגאולת עולמים, תיכף ומיד ממש.
בשם הרב - שמואל אלבום
|
11/12/2013 |
|
• ועשו לי מקדש (רות)
לכבוד רבני האתר
בקשר לעשרה בטבת יהפך לששון ולשמחה, רצוני ללמוד על בית המקדש, כלי המקדש, המשכן וכו" מנקודת מבט חסידית. אשמח באם תפנו אותי למקורות העוסקים בנושא.
בציפיה לחידוש העבודה בבית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש
|
08/12/2013 |
מקדש חסידי (המערכת)
לרות תחי’
בתורת החסידות קיימים מאמרים רבים העוסקים בעניין המקדש והקרבנות. אנו נרשה לעצמנו להציע עבורך מספר סדרות המצויות כאן באתר:
- "מצוות בניין מקדש" לרבינו הצמח צדק, סדרה ובה שבעה שיעורים העוסקים במאמר מיוחד של רבינו הצ"צ שבו מתוארים המקדש על כל חלקיו וכליו באריכות רבה, הרבי יורד שם לפרטי פרטים, כמו למשל ביאור נרחב בנוגע לכל הכלים, ארון העדות, השולחן המנורה, מזבח הפנימי ומזבח החיצון ומסביר באריכות מהו עניינו הרוחני של כל פרט ופרט.
- ד"ה "גדול יהיה כבוד הבית" לכ"ק הרבי, סדרה ובה תשעה שיעורים העוסקים במאמר מרתק של הרבי המבאר את עניינו של מקום המקדש והמקדש מנקודת מבט מיוחדת במינה, בסדרה זו ישנו חידוש נוסף: מתחת לכל שיעור מתשעת השיעורים יש תמליל מלא וערוך מדברי הרב!
- שיעור במאמר ד"ה "מי יתנך כאח לי" (תורה אור פרשת תרומה) - שיעור במאמר העוסק בביאור עניין ארון העדות והכרובים. גם שיעור זה מלווה בתמליל ערוך מתחתיו.
- ניתן ללמוד את המאמר "באתי לגני" המפורסם של הרבי הקודם העוסק בעניין המשכן והקרבנות, מאמר זה אמנם אינו נמצא באתר, אך באתר קיימים שיעורים במאמרי הרבי המיוסדים על מאמר זה.
בברכה שנזכה הן למקדש חסידי, "ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה שהוא העיקר - בית מקדש גשמי, כפשוטו, בהר המוריה שבירושלים עיר הקודש, תיכף ומיד ממש!
|
09/12/2013 |
|
• דמי חנוכה (נחמן)
לכבוד רבני האתר, חג שמח ומאיר.
ברצוני לדעת מהו המקור (החסידי, כמובן) למנהג לחלק לילדים דמי חנוכה בחג החנוכה
1,000 תודות מראש
|
06/12/2013 |
מנהג דמי חנוכה (המערכת)
לנחמן שי'
המקור הקדום ביותר למנהג נמצא לכאורה בדברי ה"מגן אברהם"
ריש הלכות חנוכה, שם כתוב בזה הלשון: "נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על
הפתחים".
אך ברבות השנים המנהג התרחב יותר, ונהוג לחלק לכל הילדים מעות חנוכה,
וכמסופר ב"היום יום" כח כסלו שכן היתה הנהגת רבותינו נשיאנו.
אביו של הרבי הרה"ק ר' לוי יצחק זי"ע מביא על כך
(ליקוטים ואגרות עמוד שנח) מספר טעמים מעניינים:
- נאמר בגמרא (ב"ק צב, ב) ש"אסור להרצות מעות כנגד נר
חנוכה" ומזה שנקטו "מעות" בדווקא, משמע שבחנוכה נותנים מעות.
- חנוכה הוא מלשון חינוך, וכשמתחילים לחנך הילד ללמוד, זורקים לו
מעות.
- נר חנוכה בשמאל, וכתיב (משלי ג, טז) "בשמאלה עושר
וכבוד" (ומוסיף שם שגם "כבוד" רומז לכסף, וכדכתיב בראשית לא,
א) "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה).
- בפרשת מקץ, הנקראת בחנוכה מדובר רבות אודות כסף, הכסף בעד השבר,
הכסף משנה, הכסר שהוחזר לשבטים באמתחותיהם (ה"מטמון") והמשאת שקבלו
מיוסף (ובפרט משאת בנימין).
שנזכה, כפי שהרבי תמיד נהג להתבטא, שהקב"ה יקיים אף הוא את
המנהג, ויתן ל"נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא, א) מעות חנוכה, ועד למתנה
הגדולה ביותר - בית המקדש השלישי.
בכבוד,
המערכת.
|
06/12/2013 |
|
• עשר הספירות (נדב ש.)
שלום וברכה!
אשמח לדעת קצת על עשר הספירות, מה עניינן, ומהי תוכנה של כל ספירה.
|
05/12/2013 |
תקציר עשר הספירות (המערכת)
לנדב,
כפי
שבוודאי מבין אתה, התשובה לשאלה זו ארוכה מני ארץ ורחבה מני ים, אך בכל זאת ננסה
לענות עליה בקיצור נמרץ כפי שמתאים לפורום זה.
ובכן:
הספירות הם גילוי כח הגבול של הבורא, שכן מובן שכפי שהבורא יכול לפעול ולהראות את
כוחו הבלתי מוגבל, אזי יכול הוא גם לגלות כוח מוגבל (עבודת הקודש א, ח) ואלו למעשה
הספירות, שהם כוחות מוגבלים, שכן חכמה מוגבלת בזה שהיא חכמה ולא חסד, וכן להפך.
בהקדמת
התיקוני זהר ("פתח אליהו") ישנו משל על כל ספירה מכוחות הנפש ואברי
האדם. ננסה לנסח את הדברים בקיצור: כתר הוא כוח הרצון, כוח זה
שונה מכל כוחות הנפש, שכן לכל כוחות הנפש ישנו איבר שבו הם מתלבשים (כמו החכמה -
במוח) ואילו כוח הרצון שורה על הנפש כולה. זו אחת הסיבות לכך שכוח זה נקרא כתר,
שכן הכתר נמצא על האדם, ולא בתוכו. ספירה זו מייצגת את רצון
הבורא, הן בבריאת העולמות, ולמעלה יותר בתורה ומצוות.
החכמה היא
גרעין ההשכלה הראשוני, טרם שהאדם עמל לפתח אותו לאורך רוחב ועומק, שכן פיתוח השכל
זהו תפקיד הבינה, וכפי שממשילים בתורת הסוד את החכמה והבינה לאב ואם,
שכידוע תפקידו של האב הוא ליצור את גרעין החיים הראשוני, המתפתח לאחר מכן במשך
תשעה חדשים בבטן האם.
הדעת (למעשה
אם אנו מונים את הכתר כספירה - אזי אין מונים את הדעת, ועל כך בהרחבה ראה בשיעור
בנושא דעת עליון ודעת תחתון במדור "נושאים
בחסידות") עניינה הוא שאותה השכלה שהחכים (חכמה) והתבונן (בינה) בה, הוא קשור
ומחובר אליה, דהיינו שהעניין נוגע לו.
אחרי
שהאדם יש לו את ג' המוחין חכמה בינה ודעת (ובנמשל חכמת הבורא, שממנה הכול מתהווה
כדכתיב (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" ולמעלה יותר: חכמת התורה), אזי
נולדים ה"מידות" (כפי שאנו רואים בפשטות שכשהדם יודע בשכלו שדבר מסויים
הוא טוב עבורו, אזי הוא מתעורר ברגשות לגבי הדבר ההוא).
המידות
נחלקים ל-7: חסד - נתינה והשפעה; גבורה - מידת
הדין והצמצום, שנותן רק אם ראוי ומגיע לתת. תפארת - היא מעין
מיזוג של המידות חסד וגבורה יחד (לכן נקראת תפארת מלשון נוי ויופי - שכן היא כלולה
מכמה גוונים - חסד וגבורה) שכן מידת החסד נותנת לראוי ולשאינו ראוי, הגבורה נותנת
רק לראוי, אך התפארת מסכימה כביכול עם הגבורה שאדם זה אינו ראוי, אך היא מציעה לתת
לו מצד רחמנות (ולכן המקובלים הראשונים קראו לה "רחמים"). מידות אלו
למעלה עניינם הוא השפע הא-להי שממנו מתהווים העולמות והנבראים.
נצח הוא ענף החסד, וכפי שאנו רואים אצל האדם שגם לאחר
שנתעורר במידת החסד אזי (לפני ההשפעה בפועל) יש לו מפריעים מבית ומחוץ, והוא צריך
להתגבר עליהם ולנצחם (נצח) ובכך הוא מאפשר את ביצוע החסד.
הוד - ענף הגבורה. שהאדם מבטל את עצמו ומבטל את
דעתו, והיינו כמו צמצום והתכנסות אל תוך עצמו.
במידת
היסוד אנו כבר מוכנים אל ההשפעה, ובמידה זו אנו כביכול נכנסים לתוך
ראשן של המקבל, כדי לדעת כיצד להשפיע לו, וכמו רב היורד אל תלמידיו ובורר עבורם את
מילותיו בכדי שיוכלו לקלוט את דבריו.
מלכות עניינה ההשפעה בפועל, ובנמשל שהקב"ה מהווה
ומחיה את הנבראים.
והנה
נתבארו לנו כל הספירות: כתר, חכמה, בינה, (דעת), חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד,
יסוד, מלכות.
ברור
כי הדברים ניתנים פה על קצה קצהו של המזלג וכטיפה מן הים הגדול, ואם ברצונך להחכים
ולהתבונן ולידע עוד, הרי הדברים כתובים על ספרי רבותינו נשיאנו, והנך מוזמן לבוא
ולטעום מאילנא דחיי.
|
05/12/2013 |
|
• ראש בני ישראל (אריה לייב)
בפ"ב בתניא מבואר בטוב טעם מי הוא האדם שצריך לקבל ממנו חיות.
למה האלטער רבי משתמש בלשון רבים "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל" הרי ראש יש רק אחד!
הרי מכאן יכול להיות הוה אמינא שלא חייבים להיות קשורים לרבי שליט"א ח"ו. ואף שבפ"א הוזכר [קצת] צדיק יסוד עולם ,איפה קישור לענין?!
|
29/11/2013 |
ודוד עבדי נשיא להם לעולם (המערכת)
לאריה לייב היקר שיחיה.
נראה לומר בפשטות כי רבינו הזקן אינו מדבר רק על עמי הארצות והמון העם שבדור אחד, אלא על כל הדורות, ולכן כותב שאותם עמי הארצות קשורים לצדיקים שבדורם, כלומר כל הצדיקים שבכל דור ודור (ולכן נוקט לשון רבים).
אך נראה לומר עוד יותר בפשטות, שאמנם "נשיא" ישנו רק אחד, אך צדיקים שהם בבחינת "ראש ומוח" ישנם הרבה, וכפי שמובן שבדור התנאים והאמוראים היו בכל דור כו"כ תנאים ואמוראים, ועד לשבעים ואחד חכמי הסנהדרין ומאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה (שיותר משמונים מהם היו נביאים! - ירושלמי ברכות ב, ד), והגם שנשיא הוא אחד, וכמו רבינו הקדוש, והנשיאים שהיו בכל דור ודור.
שנזכה היות קשורים לצדיקים, ובפרט לנשיא הדור,
המערכת
|
30/11/2013 |
|
• אורות וכלים (אריה לייב)
כאשר מדובר על אור בעצם מדובר על הקב"ה. משא"כ על הכלים א"א לומר כן. ההפך, כלים זה כמו שעצמות נעשה משהו שזה לא הוא. האם אפשר לומר כן ואיפה ניתן לעיין ממה "עשויים" הכלים?
|
27/11/2013 |
אורות וכלים (שמואל אלבום)
לר' אריה לייב שי'
ראשית, גם שמדובר על 'אורות'
זה לא עצמות הבורא, בחסידות תמיד מדובר על 'אור' ו'מאור' שהאור
יוצא מהמאור (דוגמא: ישנו גוף השמש, שהוא נקרא 'מאור' (ראה בראשית א, יד-טז),
וממנו יוצא 'אור' לארץ ולדרים עליה, ומובן שה'אור' היוצא מהשמש
הוא הארה, ולא עצמות השמש), אך בכל זאת מבואר שהאור הוא 'מעין' המאור, דהיינו
שהאור אין לו מציאות לכשעצמו, וכל עניינו הוא גילוי המאור.
כעת ניגש לנושא ה'כלים'. באופן
כללי, מבואר בחסידות, שהכלים הם 'כוח הגבול' שבאין סוף (ראה עבודת הקודש
א, ח: "האין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ח"ו, ואם תאמר שיש לו כח בבלי גבול
ואין לו כח בגבול, אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבלתי בעל גבול, כן יש לו כח
הגבול"). כלומר: קיים כח באין סוף להגביל את העניינים ולתת להם הגדרה. וכפי שבנפש
האדם כח ההגבלה הוא כח עצמי, כך גם למעלה כח הגבול בא מעצמות אור א"ס.
בחסידות מבואר, שה'מופע' הראשוני
של כח הגבול כפי שהוא בא בעניין של הגבלה, הוא ה'רשימו' (שממנו שרש הכלים).
אחרי שהקב"ה צמצם את אורו הבלתי מוגבל (ראה 'סוד הצמצום' במדור
'מושגים בחסידות') נתגלה ה'רשימו' כלומר: 'רושם' מהאור
הבלתי מוגבל שהיה קודם הצמצום. ה"רשימו" הוא כמו אותיות שגם הם משמשים מעין
'כלי' להשכלה הכתובה בהם (שעל ידם ניתן 'לקחת' ולהבין את השכל),
וזה השרש לכל העניין של ה'כלים'.
לאחר שנתגלה ה'רשימו', חזר הקב"ה
וגילה את 'אור הקו', שהוא מעין 'צינור דק' מהאור הבלתי מוגבל שהיה
לפני הצמצום. בקו זה פועל ה'רשימו' ונותן בו הגדרה וציור. לאחר שקו זה יורד
עוד ומצטמצם ו'מתעבה', אזי הוא מצטייר ב'כלים' שהם גם כמו
'אותיות' הנותנים לאור הגדרה, והן למעשה הספירות חכמה, חסד וכו' שכל
אלו הן הגדרות ו'ציור' לאור המלובש בהן.
הוי אומר: האורות הם החיות מהבורא, הנשמה,
ואורות אלו מלובשים ב'כלי' המגביל אותם ונותן להם ציור והגדרה כחכמה או חסד
וכיוצא בזה.
כאמור, שרש ה'כלים' הוא מה'רשימו'
שהוא כח הגבול וההגדרה שבאין סוף, אך הכלים תמיד מתגלים על ידי (ויחד עם) האור, שכן
האור הוא הנשמה והחיות גם של הכלים, וכמאמר (הקדמת תיקוני זהר יז, א - אחרי שמפרט כל
הספירות) "וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא" (וכח הגבול עניינו הוא העלם),
ו"מהתעבות האורות נעשו הכלים" (ע"ח שער העקודים פ"ג) כלומר: באור
עצמו קיים כח ההגבלה - שהוא החלק ה'עבה' שבאור, וכח זה נמצא באור מכיוון
שאור הקו עצמו פועל בו ה'רשימו', וכח זה יוצר את הכלים.
עד כאן הביאור בקצרה. מובן שנושא זה הוא
'דק' מאד, ואין באותיות 'עבות' אלו בכדי לשמש לו כ'כלי',
וכפי בקשתך נציין לך מספר מאמרים העוסקים בנושאים אלו בהרחבה: א) שרש מצוות התפילה
(לרבינו הצמח צדק - נדפס בספרו "דרך מצוותיך") מפרק ב' ואילך, ד"ה
חסידים ואנשי מעשה עת"ר (לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) וראה גם בהמשך תרס"ה
(לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) עמוד רפח ואילך).
בתודה וברכה,
שמואל אלבום, עפ"י הבנתי הקלושה בדברי
הרב - בלתי מוגה.
|
28/11/2013 |
|
• הנפש הבהמית לאחר הפטירה (אורח)
ב"ה
ידוע שהנפש הבהמית שורשה מעולם התוהו והאלוקית מעולם האצילות
בזמן הפטירה האלוקית עולה לגן עדן מחכה לביאת משיח,
מה קורה לנפש הבהמית לאחר הפטירה?
|
24/11/2013 |
הנפש הבהמית לאחר 120 (שמואל אלבום)
לשואל שליט"א
העברנו לרב את שאלתך המעניינת, והרב ענה, כי גם לאחר הפטירה הנפשות אינן נפרדות זו מזו, והנפש האלוקית 'מלובשת' בנפש הבהמית. יתרה מזו: אם האדם עבד את עבודתו כדבעי, אזי הנפש הבהמית מעלה את הנפש האלוקית לדרגה יותר גבוהה, שהרי כפי שציינת, שרש הנפש הבהמית הוא מעולם התוהו שהוא גבוה מעולם האצילות, וכשהנפש האלוקית הצליחה 'לפעול' ולברר את הנפש הבהמית, הרי הנפש האלוקית מקבלת גם את האורות דעולם התוהו (להבנת הדברים בעומק יותר מומלץ להיכנס לתגית 'שבירת הכלים' שבאינדקס הנושאים).
הרב הוסיף שלעתיד לבוא יתעלו שתי הנפשות (והגוף) למעלה מעולם התוהו ועולם התיקון גם יחד, ועד לעצמות הבורא ממש.
בברכה, שמואל אלבום - בשם הרב
|
25/11/2013 |
|
• שאלה בדברי אדמוה"ז (הלל)
שלום הרב, אדמוה"ז כותב שע"י ההתבוננות ב אני הוי"ה לא שניתי מחזירים את העולם מיש לאין, הייתי שמח להבין למה זה ככה. אם אפשר גם להרחיב מעט בכוונה בלהחזיר את העולם לאין? (רק שהוא לא קיים בפני עצמו או יותר מכך?) אשמח גם לקבל רשימה קצרה של מאמרים של אדמוה"ז שכדי להתחיל איתם.(אני קצת בקי במושגים ולמדתי את התניא) תודה רבה ואני מקווה שלא הטרחתי את הרב.
הלל.
|
24/11/2013 |
תשובה בדברי אדמוה"ז (שמואל אלבום)
להלל הנכבד!
הרב התיייחס לשאלותיך, ומסר את הדברים דלהלן:
א) ראשית לא ציינת בדבריך היכן כותב רבינו הזקן את הדברים אותם הבאת בשמו, ולכן ניתן לומר הסבר באופן כללי בלבד (מבלי לבדוק בלשון רבינו הזקן בפנים האם אכן לכך הכוונה).
ובכן, באופן כללי נראה שהכוונה בזה, שעל ידי שהאדם מתבונן בזה ש"אני הוי' לא שניתי" (מלאכי ג, ו) שהפירוש בזה עפ"י תורת החסידות הוא, שאחדותו של הקב"ה לא נשתנתה ("לא שניתי") גם לאחרי בריאת העולמות, שכמו שקודם הבריאה היה הקב"ה אחד ויחיד ולא היתה שום מציאות מבלעדו ית', כך גם לאחר הבריאה אין שום מציאות נוספת, היות והעולמות אינם תופסים מקום לגביו (וכאילו לא נבראו), הנה כשהאדם מתבונן בזה, הרי הוא מגיע ל'ביטול' (שהוא מבין את אפסותו ושפלותו לגבי הבורא), שזהו העניין ד'אין' (ביטול).
והיות שהאדם הוא 'עולם קטן' (אדר"נ פל"א) ומעשיו פועלים בעולם (ובכל העולמות), אזי כשהאדם מגיע לביטול, הוא ממשיך ומגלה זאת גם בעולם, ובכך הוא מביא גם את העולם ל'אין'.
ב) בנוגע לשאלתך אודות לימוד מאמרי רבינו הזקן. היות שמדבריך מובן שכבר למדת את ספר התניא, יש להמליץ להתחיל באותם מאמרים שנדפסו על ידי מכון 'חסידות מבוארת' (למיטב ידיעתי יצאו לאור עד כה ארבעה או חמישה כרכים ובהם מאמרים על עבודת התפילה, שבת, מועדים, זמני שמחה ועוד), ואולי יש להוסיף את המאמרים המפורסמים כמו ד"ה אדם כי יקריב (לקו"ת פרשת ויקרא); ד"ה וידעת היום (לקו"ת פרשת ואתחנן) וד"ה תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה (לקו"ת פרשת תבא) - אשר מאמרים אלו מבארים את יסודות עבודת ה' עפ"י תורת החסידות.
ארשה לעצמי להמליץ עבורך על שיעורי הרב הקיימים באתר בתורת רבינו הזקן, ולמשל סדרת השיעורים שעלתה לאחרונה במאמר ד"ה לא הביט אוון ביעקב (ליקו"ת פרשת בלק) אשר מלבד זאת שמאמר זה כולל בתוכו את היסודות של עבודת התפילה ומלחמת היצר ועבודת הבירורים עפ"י דא"ח, הנה בכל שיעור מסדרת השיעורים מופיע (למטה) תמליל ערוך מכל דברי הרב בשיעור.
בברכה,
שמואל אלבום - בשם הרב שליט"א
|
25/11/2013 |
לינק ישיר (המערכת)
לינק ישיר לסדרת השיעורים המיוחדים בד"ה לא הביט אוון ביעקב:
לחץ כאן
|
25/11/2013 |
|
• לימוד תורת חסידות חב"ד (שלמה א.)
לכבוד הרבנים שליט"א והנהלת האתר
שלום!
ברצוני לשאול, מדוע הכרחי ללמוד דווקא תורת חסידות חב"ד, ולמה אי אפשר להסתפק בלימוד הנגלה / מוסר או תורת החסידות הכללית לענפיה?
1,000 תודות
|
22/11/2013 |
תשובה לשלמה (מערכת האתר)
לשלמה הנכבד, שלומו ישגא לעד.
שאלתך אקטואלית במיוחד בימים אלו בהם אנו חוגגים את גאולתו של רבינו הזקן ממאסרו הידוע, אשר גאולה זו, כידוע אינה רק גאולה פיזית-חומרית, אלא בזה נפסק משמיא, כי הוא יכול להמשיך ולהפיץ את מעיינותיו וביתר שאת, כפי שאמרו לו רבותיו (הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש נשמתם עדן) שנגלו אליו מהעולם העליון בהיותו במאסר.
מסיבה זו, נרחיב קצת את היריעה בעניין בו שאלת.
ובכן: נפתח בלשון ההלכה הערוכה ברמב"ם (יסודי התורה ב, ב): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מב, ג) "צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי". וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". ובהלכות תשובה (י, ו) "אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג".
כלומר: הדרך לבוא לקיום מצוות "ואהבת את ה' א-להיך" (דברים ו, ה) היא על ידי ההתבוננות בגדלות ה'. האדם מטבעו, נמשך לענייני עולם הזה, שאותם הוא חש ומכיר, ואילו התענוג האלוקי "נמצא בספרים" (כפתגמו הידוע של ר' לוי יצחק מברדיטשוב), ולכן, אין דרך אחרת 'להפוך' את לבו לאלוקות מלבד התבוננות בגדלות הא-ל הן בבריאת שמים וארץ הגשמיים וכל צבאם, ועוד יותר מזה - בהאצלת העולמות העליונים עד למעלה מעלה (וכפי שממשיך שם הרמב"ם בפרקים שלאח"ז).
ומסיבה זו, אין די בלימוד הנגלה לבד, ואף אין די בלימוד המוסר או בקריאת דברי חסידות בקיצור - שכן בכדי לעורר את לב האדם - חייב הוא להתבונן באריכות בגדלות ה', ודווקא עי"ז מתהפך לבו לאהבת ה'. ובמיוחד ע"י ההתבוננות במאמרי חסידות, שהחידוש העיקרי שבהם הוא שהקב"ה נמצא בכל דבר, ואלוקות הוא הכול, וממילא אלוקות אינה רק "בספרים" אלא אדרבה, האדם רואה בכל דבר ודבר בעולם - את האלוקות שבו!
הדבר מודגש שבעתיים בדורות האחרונים, בהם נהוג שבכל ענייני העולם אין מסתפקים ב'סיפורים' ו'מעשיות', אלא חוקרים ומשיגים כל דבר לעומק, ואף לומדים ומתייגעים במשך שנים ארוכות בכדי להבין את חכמות העולם השונות. ואם כך, על אחת כמה וכמה בעניין זה שהוא חייך ואורך ימיך, לאהבה את ה' א-להיך.
נקודה נוספת: אדם שאינו עמל על השגת אלוקות במוחו, ומקיים מצוות 'רק' בידיו וברגליו, אך 'מוחו' אינו שם, הרי שחלק מגופו לא שייך לעבודת ה' כפי שהיה ראוי להיות, ולא 'סתם' חלק, אלא האיבר החשוב ביותר בגוף - המנהיג את כל הגוף!
מסיבה זו על האדם ללמוד דווקא פנימיות התורה, ודווקא חסידות חב"ד המבארת בהרחבה ענייני אלוקות באופן שהמוח הגשמי מסוגל לקלוט ולהבין. גם מצד מצוות תלמוד תורה הרי לא ייתכן 'לדלג' על חלק יסודי זה של התורה, ובמיוחד שהוא 'נשמתא' דאורייתא, והרי מובן מהו 'גוף' ללא נשמה... (וכפי שאכן כותב ר' חיים וויטאל (בהקדמתו ל'שער ההקדמות') שלא ניתן להבין גם את חלק ה'נגלה' של התורה לאמיתו, ללא לימוד פנימיות התורה!).
אמנם היו חששות בנוגע ללימוד חלק ה'סוד' שבתורה, היות ששם ממשילים ענייני אלוקות לדברים גשמיים - כמו "חסד - דרועא ימינא; גבורה דרועא שמאלא" (הקדמת התיקוני זהר) וכיוצא בזה - ונוצר חשש שמא יפרשו את הדברים על פשטן, ובכך יעברו על דברי הכתוב (דברים ד, טו) "כי לא ראיתם כל תמונה" - שאין לתת שום ציור או הגדרה באלוקות, אך בזאת מתייחדת תורת החסידות, שהיא אינה עוסקת כ"כ במשל (כמו בקבלה), אלא היא עוסקת בעיקר בנמשל האלוקי, ובכך ישנו רק הרווח הנעלה שבהתבוננות זו, וללא כל חשש.
והעיקר, שע"י לימוד תורה זו, 'טועמים' ומקרבים את הגאולה העתידה, שהרי אז יתגלה "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה" (רש"י שיר השירים א, ב), וכמענה משיח לבעש"ט (כשעשה הבעש"ט 'עליית נשמה' להיכלו של משיח, בר"ה שנת תק"ז) - על שאילתו "אימתי קאתי מר?" וענהו: "כשיפוצו מעינותיך חוצה".
בברכה, שנזכה ש'חג הגאולה' זה, יהיה בפשטות חג הגאולה האמיתית והשלימה, "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (סיום יד החזקה להרמב"ם).
א גוט'ן יום טוב! לחיים ולברכה!
|
22/11/2013 |
גנבא אפום מחתרתא (גרשון מענדל)
שלום וחג שמח!
בעניין זה בו אתם עוסקים, ידועה גם הראיה הנפלאה שהביא על כך רבינו הזקן מהגמרא במסכת ברכות (דף סג, א - עפ"י גירסת העין יעקב) דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא (=הגנב מתפלל לה' שיצליח את דרכו...) שמזה רואים שכשיש רק אמונה לבד עדיין אין הדבר משפיע על המעשים, שהרי אותו גנב מאמין בה' (שלכן מתפלל איליו מעומק לבו), ובכל זאת עושה הפך רצון ה'.
ומזה ראיה שאמונה שהיא רק בבחינת 'מקיף' (=אינה חודרת באדם בפנימיות מוחו ולבו) אינה מספיקה, ודווקא על ידי הבנה והשגה פנימית במוח אזי יתהפך לבבו לעבוד את ה' כראוי.
|
28/11/2013 |
הכנה לביאת המשיח (ברוך)
קודם כל תודה על האתר המושקע, מדהים לראות "כלי" חדש ומקורי ליצוק לתוכו את התכנים דתורת החסידות. יישר כוח כפול ומכופל על הפורום הייחודי מסוגו שבו ניתן לפלפל ולהחכים עוד יותר בתורת החסידות, בין בשאלות לרב, ובין בבחינת "איש את רעהו יעזורו" (ישעיה מא, ו).
ובכן, ברצוני לשאול על כל הנאמר לעיל שדווקא על ידי ההתבוננות באריכות וכו' ניתן להגיע לאהבה ויראה, וכפי שהוסיף הכותב הקודם שללא התבוננות אזי הוא בבחינת "גנבא אפום מחתרתא", שהנה יצא לי ללמוד לקראת י"ט כסלו שיחה מרתקת של הרבי (חלק ל"א - י"ט כסלו), בה מבאר הרבי בארוכה שישנם שתי תשובות על השאלה מדוע תורת החסידות נתגלתה בדורות האחרונים דווקא:
א) מחמת ירידת הדורות והתגברות הרע בעולם, לכן היה צריך לגלות 'תרופה' חדשה, והיא תורת החסידות (וכהמשל הידוע על בן המלך שחלה ואמרו הרופאים שאין לו תרופה כי אם לשחוק את האבן היקרה שבכתר המלך, ולערבבה במים, ולשפוך לתוך פיו, ואז אולי תיכנס טיפה אחת לתוך פיו ויתרפא);
ב) בגלל מעלת הדור שמתקרבים יותר ויותר לגאולה, אזי יש להתכונן לימות המשיח שאז יתגלה סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, ויהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים (כדברי רש"י והרמב"ם שהובאו בתשובה לשאלתו של שלמה א.).
והרבי כותב ששני ביאורים אלו הם למעשה החילוק שבין חסידות חב"ד והחסידות הכללית, שהחסידות הכללית שהיא בקיצור ובאופן של 'נקודות' בלבד, זה משום שהיא 'הולכת' עם הביאור הראשון, שחסידות הוא תרופה כנגד התגברות הרע, ולזה אכן מספיק חסידות בקיצור (וכפי שאכן תרופה לוקחים במינון נמוך...) אך חסידות חב"ד 'הולכת' לפי הביאור השני, שגילוי החסידות הוא כהכנה לימות המשיח, ולזה צריך ללמוד חסידות בהרחבה גדולה כהכנה לאותו הזמן שהדעת בה' תהיה כמים לים מכסים.
ולכאורה יוצא ברור משיחת הרבי שאין הכרח בתורת חסידות חב"ד לעבודת ה' הרגילה היום-יומית (כפי שכתבו המגיבים הקודמים שללא חסידות חב"ד לא תיתכן עבודת ה' כראוי), ואדרבה, לזה מספיקה בהחלט גם חסידות 'קצרה', ותורת חסידות חב"ד הינה מעין 'בונוס' ובכדי להתכונן לעניין נעלה יותר - לגאולה העתידה?
|
28/11/2013 |
לא רק "בונוס"... (המערכת)
לברוך שיחיה, גם ברוך יהיה:
חושבני, ששאלתך הובהרה על ידי הרבי בעצמו באותה שיחה בהערה 51. שם הרבי כותב, שכל האמור בשיחה (שלעבודת ה' מספיקה גם חסידות קצרה) - זה רק לגבי דורו של רבינו הזקן, אבל היום מחמת ירידת הדורות עוד יותר ממה שהיה בזמנו של רבינו הזקן, אזי מוכרח להיות להיות לימוד פנימיות התורה באופן של הרחבה גם בשביל עבודת ה' 'הרגילה'. הרבי מציין שם את הכתוב (דברי הימים א כח, ט): "דע את א-להי אביך (ודווקא על ידי זה:) ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה".
יישר כוח, ושאכן נזכה הן ל'לב שלם' בעבודת ה' היום-יומית, והן לגאולה העתידה, שאז כדברי הרמב"ם שהוזכרו, לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
ולהעיר שהרמב"ם מתחיל ומסיים את ספרו 'היד' בעניין הדעת באלוקות: בתחילת הספר: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון"; ובסיום הספר: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
|
28/11/2013 |
|
