|
• ההבדל בין שליח לעבד (Yoavakrich@gmail.com )
בכמה מקומות מבואר ההבדל בין שליח לעבד שדלוח גם באופן הנעלה ביותר שמציאות השליח נעשה כהמשלח עדיין הוא מציאות לעצמו משא"כ עבד שכלל אינו מציאות לעצמו מה שקנה עבד קנה רבו (לקו"ש חכ"ב בהר בחוקותי)
אבל בליקוטי שיחות חלק ט עמ’ 323 מבואר שהדרגה העליונה בשליחות היא היא דרגת עבד וזו הדרגה של מאן פני אדון הויה דא רשב"י
על פניו זה נראה לכאורה כסתירה אשמח אם תוכלו להאיר את עיני. יישר כח
|
05/05/2021 |
כמותו, או כמותו ממש (הרב מנחם הכהן)
בכמה שיחות הרבי מבאר שגם במדרגה הגבוהה בשליח, יש כמה סוגים. יש ’שלוחו של אדם כמותו’ אבל עדיין לא כמותו ממש, ויש ’כמותו ממש’ (ראה דבר מלכות חיי שרה תשנ"ב, ועוד).
ובפשטות זה החילוק שבין 2 השיחות: בשיחה של חלק כב מדובר רק על דרגת ’שלוחו של אדם כמותו’ אך לא ’כמותו ממש’, ובזה עבד נעלה משליח. ואילו בחלק ט מדובר על מדרגת ’כמותו ממש’, שבזה שליח הוא כמו ה(מדרגה העליונה שב)עבד.
בהצלחה רבה וגאולה שלימה. כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
|
30/08/2021 |
|
• פנימיות המוחין (ישראל מאיר)
בספר המאמרים עת"ר ד"ה "וזאת התרומה" - עמ’ רי"ב מובא: שיש הבדל בין פנימיות המוחין לחיצוניות המוחין: חיצוניות המוחין: זה דבר שמתלבש בהשגה ואפנים שונים בכדי לבאר אותו ולכן הוא שייך יותר אל המידות, ואילו פנימיות הוחין זה עצם העניין כפי שהוא מופשט מלבושי השגה, האם אפשר לקבל יותר ביאור נרחב על פנימיות המוחין בעבודה?
ב. כתוב בסוף המאמר הנ"ל: שע"י עבודה בעשר הכוחות שלנו נעשה המשכה מעשר ספירות דאצילות, האם ההמשכה היא רק בעולמות העליונים או גם בנפש האדם שהוא יצליח לעשות את העבודה וכיוצא בזה?
|
28/10/2020 |
ביאור פנימיות המוחין בעבודת ה’ (מנחם הכהן)
לישראל מאיר היקר שלום וברכה!
בכל שכל יש את עצם ופנימיות הענין, ויש את חיצוניותו. ה"חיצוניות", הוא הענין כפי שהתלבש ב"לבושי השגה", שעניינה להלביש את נקודת השכל המופשטת בהסברים ומשלים מפורטים, ועל ידם הענין מושג. אולם, ישנו חיסרון ב"לבושי ההשגה", שהם מעלימים על עצם השכל המופשט, וכענין "לבוש" גשמי, המעלים ומסתיר על העצם.
אמנם, לאחר שהאדם משיג את השכל היטב - בלבושי ההשגה, יש באפשרותו לבוא להשגת "פנימיות המוחין" , והיינו כאשר הוא מפשיט את "לבושי ההשגה", ומתבונן ב"עצם" ונשמת הענין האלוקי כמו שהוא - ללא לבושים המעלימים.
ניתן להמחיש זאת באמצעות משל: ישנם שני סוגי ציירים; צייר ’פועל’ וצייר ’אומן’. צייר ’פועל’ מצייר לפי הכללים שלמד, אולם ציורו חסר חיות, ואף שלא חסר בחיצוניותו כלום והקווים והשרטוטים כולם לפי הכללים, אך הציור חסר נשמה. לעומתו צייר אומן בעל חוש אינו חושב כל כך על כללי הציור, אלא מדבק את עצמו בעניין שהוא מצייר, והקווים באים מאליהם, ואזי החיות שישנה באותו ענין מתגלה בציור - והציור חי. נמצא כי הצייר הפועל - מונח בחיצוניות הציור, לעומת זאת האומן - מפשיט את עצמו מהחיצוניות ודבק בפנימיות הציור ונשמתו ועל כן ציוריו חיים הם .
מובן אם כן, שישנו אדם שתופס בציור כזה רק את יופי הציור וכדומה, והשני – תופס את העיקר וה’נשמה’ שבציור, ובזה הוא דבק בכל נשמתו.
וכמו כן ישנם שני מיני רופאים שלמדו והשתלמו בחכמת הרפואה, אך הרופא הרגיל, בודק את החולה לפי מה שרכש ולמד. לעומתו הפרופסור, שיש לו חוש ברפואה ומרגיש את נשמת הענין ופנימיותו, הרי הוא מסוגל להבחין גם בעניינים שלא למדו אותו בעוד הראשון לא יבחין בהם, היות שהפרופסור חי את הענין ונכנס לעומקו ותוכו .
וכמו כן הוא גם - להבדיל בין קודש לחול - בהתבוננות בענייני אלקות, יש המבין את חישובי הענין מה מתחייב ומה מתחדש וכדומה, אולם את האלקות (נשמת הדבר) הוא אינו משיג, כי הוא עסוק בעיקר ב’לבושים’, אך יש מי שמפשיט לבושים אלו ודבק בפנימיות הענין ונשמתו - בעצם האור האלוקי שהוא העיקר ופנימיות הלבושים.
מכאן נבין כי גם בתפיסה אלוקית ניתן לתפוס את חיצוניות ההשכלה, אולם התכלית היא לעורר ’חוש הפשטה’, ועל ידו להרגיש את עצם האלקות – הנושא המלובש בתוך גוף ההשכלה, וכינוי עניין זה הוא ’פנימיות המוחין’ .
ופנימיות ועצמות המוחין נבדלת במהותה מ’מידות’, שהמידות במהותן הן ’יש’ ו’מציאות’, ואילו האלוקות - פנימיות ועצמות המוחין, הינה שלא בערך מציאות היש, כי כל עניינה הוא ביטול.
ולגבי השאלה השניה ששאלת: נאמר בזוהר הקדוש, "רוח אייתי רוח" – והיינו, שהתעוררות רוחו של האדם (’אתערותא דלתתא’), מביאה ’רוח’ והתעוררות מלמעלה (’אתערותא דלעילא’). מידה כנגד מידה, כאשר האדם מתמסר לידיעת הבורא ולמילוי רצונו, גם הבורא נמשך אל האדם ומשלים את רצונו. וכלשון המשנה : "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". וכך גם כאשר האדם מרחם על חבירו, הוא ממשיך ומביא גילוי רחמים מלמעלה, וכמאמר חז"ל "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים".
וכך גם בענייננו, על ידי העבודה במידות, ממשיך האדם מלמעלה את שפע גילוי המידות העליונות, ועל ידי העבודה עם המוחין, ממשיך האדם מלמעלה שפע מהמוחין העליונים, ועל ידי העבודה עם עצם הנשמה, מעורר האדם למעלה את שפע גילוי עצמות אור אין סוף.
כי כאשר האדם מתעורר באהבה שנובעת מההתקשרות לעצמות הבורא, שכל עניינו הוא שאינו רוצה שום דבר מלבד את הבורא יתברך, וכל מה שהעצמות רוצה . זו האהבה הבלתי מוגבלת של "בכל מאדך" וכפי שהמשנה בברכות מפרשת שזה "בכל מידה ומידה שהא מודד לך" – במדרגה זו אין שום חילוקים, ושום דבר לא ’נמדד’ לעצמו, והכל הוא רק רצון העצמות, ומה שהוא ’ימדוד’.
זו האהבה בלתי מוגבלת, שממשיכה גם כן מלמעלה, את ה"מאד העליון" - גילוי עצמות אור אין סוף הבלי גבול, בנפש האדם.
קצת הארכתי, מכיוון שמדובר בשאלות יסודיות וחשובות מאוד בתורת החסידות.
בברכת התורה והגאולה מיד ממש.
|
28/01/2021 |
|
• קונטרס אחרון (ירון)
שלום וברכה,
בתחילת הקונטרס האחרון (להבין איךהקורא בסיפורי מעשיות שבתורה כו’..) - מוסבר הענין שע"פ דרגת העבודה שלי (מרכבה, דו"ר שכליים / טבעיים) כך הלימוד עולה. לדוגמא אם אני לומד / מתפלל בדו"ר שכליים אז עבודת ה’ שלי עולה בעולם הבריאה.
מצד שני (וכך גם הערה 6 בחוברת למטה) אפשר ללמוד שהעליה היא ע"פ הענין שאני לומד, כתוב שמשנה לדוגמא ביצירה. אז אם אדם בעל דו"ר שכליים (בריאה) לומד משנה (יצירה) לאן זה עולה? לבריאה או ליצירה? או להיפך, אדם בעל דו"ר טבעיים לומד גמרא, לאן זה עולה?
במילים אחרות מה קובע את העליה? דרגת העבודה או הענין הנלמד? או שילוב של שניהם. איך ניתן ליישב את הדברים. מקווה שהשאלה ברורה. תודה ושבוע טוב ומבורך.
|
14/11/2020 |
ארבעת העולמות (שי)
לירון היקר שלום וברכה:
כדי לענות על שאלתך, צריך להבין תחילה את משמעות העולמות, שהם רוחניים כידוע. בעולם האצילות מאירה החכמה - שענינה ביטול לה’. בבריאה מאירה הבינה - ההבנה וההשגה. ביצירה מאירות המידות האלוקיות, ובעשיה מאירה המלכות - קבלת עול. לכן, כשלומדים בדו"ר שכליים, התורה מגיעה לבריאה שהיא עולם ההשגה, ובדו"ר טבעיים לעולם הרגש.
מצד שני, בגמרא יותר מודגש השכל וההבנה, ולכן היא מגיעה לבריאה. ובמשנה מודגש יותר הרגש (מותר, אסור), ולכן מגיעה ליצירה.
לסיכום, שני הדברים נכונים, ומצד אחד זה יגיע לבריאה, ומצד שני ליצירה.
|
24/01/2021 |
|
• זווג שבעתיק (מנחם מענדל)
מה הפירוש "שזווג שבעתיק הוא מיני’ ובי’"?
|
30/07/2020 |
פירוט (שי)
למנחם מענדל היקר:
קשה מאוד להסביר מושגים בקבלה, בלי ההקשר בו הם מובאים. אם תרצה, שלח בבקשה את המקור שבו פגשת את המושג, וננסה לבארו כמיטב יכולתינו.
|
18/08/2020 |
|
• תפילה - תשובה עלאה (אורח)
שלום וברכה,
מדוע התפילה נקראית בתניא תשובה עלאה?
|
16/08/2020 |
חיבור לה’ (שמעון)
לאורח היקר שלום וברכה. כמבואר בתניא, עיקר החילוק בין תשובה תתאה לעילאה, כי תשובה תתאה מיועדת לכפר על עבירות. לעומת זאת תשובה עילאה, מיועדת לאפשר לאדם להתחבר עם ה’. והרי זוהי גם מעלת התפילה, מלשון התופל כלי חרס. כי בעת התפילה, האדם פונה מכל עניניו, ומבקש מה’ את אשר ברצונו. האדם מתחבר אל ה’. בברכה.
|
18/08/2020 |
חיבור (שמעון)
לאורח היקר שלום וברכה. כמבואר בתניא, עיקר החילוק בין תשובה תתאה לעילאה, כי תשובה תתאה מיועדת לכפר על עבירות. לעומת זאת תשובה עילאה, מיועדת לאפשר לאדם להתחבר עם ה’. והרי זוהי גם מעלת התפילה, מלשון התופל כלי חרס. כי בעת התפילה, האדם פונה מכל עניניו, ומבקש מה’ את אשר ברצונו. האדם מתחבר אל ה’. בברכה.
|
18/08/2020 |
ומצוות? (אורח)
שמעון הנכבד,
ומה עם מצוות? הרי גם מצוות מלשון צוותא וחיבור... מדוע לא נאמר שמצוות עניינם תשובה עלאה? מה שונה התפילה ממצוות (או תורה).
|
25/08/2020 |
בפשטות... (שמעון)
שאלה טובה מאוד...
בפשטות נראה לי לומר, שבמצווה, פחות מורגשת התחברות האדם לה’. כי הוא בסך הכל עושה איזו פעולה פיזית. לעומת זאת, התפילה בפשטות היא פניה ודיבור עם ה’.
|
28/08/2020 |
|
• רקיעא תמינאה (ירון)
שלום וברכה,
ליקוטי תורה > פרשה ראה > כז ג.
" כי כוכבים הם ברקיעא תמינאה שלמעלה מבחי’ שמש שהיא ברקיע הד’ " - מצינו בגמרא (חגיגה יב , ב) שדלעת ר"ל יש שבה רקיעים במקסימום (שהם כנגד המידות). מה זה רקיע שמיני שמביא אדמו"ר הזקן?
|
05/07/2020 |
הרקיע השמיני (שי)
לירון היקר שלום וברכה:
במענה לשאלתך, אצטט את דברי הרבי מלך המשיח, בתורת מנחם תשי"ז א’, עמוד 276: "בהקדם המבואר בחסידות בענין הכוכבים – בנוגע לסוכה, שצ"ל כוכבים נראים מתוכה – שהם ברקיע השמיני (כמ"ש בספרי תכונה, והובא גם במדרש), למעלה משבעה הרקיעים, – ולהעיר שאין הכוונה לשבעת הרקיעים שנימנו במסכת חגיגה, "וילון רקיע וכו’ רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין", היינו, שהכוכבים הם ברקיע השני; אלא שרקיע זה גופא נחלק לשבעה רקיעים שהם שבעה כוכבי לכת, ומלבדם ישנו רקיע השמיני שבו כל שאר הכוכבים שנראים ברקיע – ששבעת הרקיעים קשורים עם כללות ענין הבריאה הקשורה עם שבעת ימי הבריאה, ואילו רקיע השמיני הוא למעלה מכללות ענין הבריאה, וזהו טעם החילוק שבין החמה והלבנה שהם בשבעת הרקיעים ובין הכוכבים שהם ברקיע השמיני – שהחמה והלבנה כאשר מביטים עליהם רואים שיש להם מדה, ויש בהם שינוי מקטנות לגדלות [אפילו החמה, שבעת זריחתה ושקיעתה נראית גדולה יותר מכמו שהיא בעמידתה באמצע הרקיע, ועאכו"כ הלבנה], משא"כ הכוכבים שנראים תמיד כנקודה בעלמא – שזהו לפי שהכוכבים הם ברקיע השמיני שלמעלה מכללות הבריאה".
מכל זה משתמע, שאמנם יש שבעה רקיעים שבהם קבועים שבעת כוכבי הלכת, אך מעליהם יש את הרקיע השביעי, בו קבועים כוכבי השבת.
|
24/07/2020 |
|
• שער היחוד והאמונה (אורח)
בפרק ה’ כתוב בעניין מידת הרחמים (שיתף בו) שזה המשכת אור לא מוגבל לחוקי הטבע (התגלות אלקות, אותות ומופתים וכו), למדתי את הפרק עם פירוש שהביא כדןגמה את קריעת ים סוף כדבר שהוא גילוי מופת בטבע, זה לקח אותי לפרקים הקודמים על ההתלבשות של החיות דרך האותיות של הצמצום ששם אדמוהז הביא את קריעת הים כדוגמה לשינוי בסדר אותיות הצמצום שמשתלשל לדבר שונה, זה העלה לי את השאלה האם גילויי הניסים והמופתים בעולם, שהם בעצם גילויי אלקות, מתלבשים ומתגלים באותיות הצמצום פשוט בצורה ניסית? האם גם זה יורד דרך האותיות?
|
22/06/2020 |
אתא בוקר (שי)
לאורח היקר שלום וברכה:
בחסידות מבואר, של גילוי אלוקי הוא באמצעות אותיות. ליתר דיוק, אותיות משמעותן היא גילוי. וכלשון הפסוק "אתא בוקר" - הגיע והתגלה הבוקר.
|
01/07/2020 |
|
• יקרא דקודשא בריך הוא (אריאל)
שלום וברכה,
באילו מאמרים ניתן ללמוד את העניין של ’יקרא דקודשא בריך באופן מסודר’?
מעדיף מאמרים של הרבי מה’’מ שליט’’א
תודה רבה
|
16/06/2020 |
המשכת אור אלוקי הנעלה מהעולמות (מנחם כהן)
לאריאל היקר שלום וברכה!
העניין של ’יקרא דקודשא בריך הוא’ מבואר בהרחבה בכמה מקומות, ונתחיל במאמרי הרבי מלך המשיח שליט"א: ראה במאמר ד"ה ’כימי צאתך’ תשמ"ב סעיף ו שם מבואר העניין ומובא גם משל מעניין לזה. כמו כן ראה במאמר ד"ה ’באתי לגני’ תשי"א סעיף ז ואילך בהרחבה (ייתכן גם שתוכל להשיג את הביאור שכתבנו על שני מאמרים אלו, ובעזרת ה’ זה יוסיף לך בהבנת העניין). וראה עוד בתניא פרק כז, תורה אור ויקהל פט, ג-ד. לקוטי תורה ריש פרשת פקודי, חוקת סה, ג. ובמאמר ד"ה ’באתי לגני’ תש"י סעיף א ואילך.
ותן לחכם ויחכם עוד. בהצלחה!
|
01/07/2020 |
|
• פלפול והרצון העליון (שואל)
תורה שבעל פה ממשיכה את הרצון העליון, אבל מה היתרון בלימוד שלי בגמרא וראשונים ואחרונים על לימוד שלחן ערוך אם בעצם הלימוד מתגלה הרצון העליון? למה לעשות את העבודה הקשה?
ראיתי באדמו"ר האמצעי שהפלפול הוא בירור של האמת מהקליפה, אבל איך זה קשור ללימוד שלי, הרי בסופו של דבר אני יכול ללמוד רק את ההלכה, חז"ל עשו את הבירור ולמה אנחנו צריכים ללמוד אותו?
בעל תשובה שאל אותי, אשמח לעזרה
|
18/05/2020 |
מעלת העיון וההעמקה בגילוי רצון הבורא (מתרץ ומעיין)
לשואל הנכבד שלום וברכה!
כפי שכבר ציינת, אכן על ידי לימוד התורה בעיון והעמקה מתגלה הרצון האלוקי ונפרד מן הקליפה, וכפי שמבואר בהרחבה גם באגרת הקודש לאדמו"ר הזקן סימן כו (קמד, ב ואילך), ש"על ידי עיון ובירור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים ראשונים. . מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה" יעויין שם בהרחבה.
ולגבי מה ששאלת ’איך זה קשור ללימוד שלי’, הרי רואים במוחש שאינו דומה כלל ידיעת תמצית ההלכה בלבד בשולחן ערוך, לידיעתה כפי שהיא עם כל ההרחבה יחד עם המקורות בש"ס ובראשונים, וכידוע שדווקא לימוד כזה הוא הלימוד העיקרי הנדרש ואילו לימוד ההלכה הפסוקה בלבד, נועד בעיקר למי שאין עיתותיו בידו לעיין כראוי.
בנוסף לכל זה, מבואר שדווקא על ידי היגיעה בתורה וההתגברות על הקשיים בלימוד התורה, זוכים בני ישראל לגילוי העומק הפנימי והנעלה ביותר של התורה, ועד לשלימות הגילוי בזה לעתיד לבוא, בגאולה השלמה.
ועל זה נאמר : "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו", ומבואר בזוהר - "אלין אינון דדחקין למלה דחכמתא, ודייקין לה ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה" (אלו שדוחקים ומייגעים את עצמם על דברי התורה, ומדייקים בכל מלה ומלה שבה, ומחכים ומצפים לדעת את אמיתית הדבר), ועבורם יתגלה (לעתיד לבוא) מה ש"עין לא ראתה אלקים זולתך".
וכדברי הגמרא שזה "עדן - שלא שלטה בו עין כל בריה". המקום שבו היה אדם הראשון הוא "גן עדן" ולא "עדן", וכפי שהגמרא בברכות שם ממשיכה, שמהפסוק (בראשית ב, י) "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" אנו למדים ש"גן" לחוד ו"עדן" לחוד. ה"עדן" נעלה מן ה"גן", ואפילו אדם הראשון לא זכה להיות בו. "עדן" זה מחכה וממתין לאותם שמחכים לגאולה ומתייגעים ב"מלה דחכמתא".
בברכת התורה והגאולה.
|
01/06/2020 |
|
• לימוד תורה (אורח)
אני לא חושב שאני מבין יותר מידי במאמרים, בתקופה האחרונה למדתי כמה מאמרים של אדמו"ר הזקן וסך הכל הבנתי שעניין התפילה הוא רצוא והתעוררות הלב, ולימוד תורה זה השוב והביטול. למדתי תורה קצרה בתחילת ליקוטי אמרים להמגיד ממזריטש והוא מדבר שם על דחילו ורחימו בלימוד תורה, רציתי לדעת האם יש אהבה ויראה גם בלימוד תורה ע"פ חב"ד?
|
26/04/2020 |
לימוד באהבה ויראה (שי)
לאורח היקר שלום רב.
כעיקרון, כל המצוות צריכות להתקיים מתוך אהבה ויראה, וגם לימוד התורה בכלל.
יחד עם זאת, בתפילה האדם ’נפגש’ עם המלך ה’, ולכן מרגיש יותר את אהבתו אליו ויראתו ממנו. ואילו בלימוד תורה, האדם מפעיל בעיקר את שכלו, ופחות את רגשותיו.
|
30/04/2020 |
ביטול? המשך השאלה (סתם יהודי)
כתוב שצריך שהלימוד יהיה מתוך ביטול לעומת התפילה שהיא אהבה ויראה, אז איך זה מסתדר בביטול שבלימוד?
|
11/05/2020 |
ביטול! (שי)
לא מובנת השאלה. אכן, הלימוד גם כן צריך להיות בביטול, כי ה’ אמר ללמוד. אך בלימוד עצמו, פחות מורגש הביטול, ויותר מורגשת מציאות הלומד.
|
13/05/2020 |
אז זה בעצם (אורח)
אז לימוד תורה צריך להיות בביטול ’מתוך’ אהבה ויראה?
|
18/05/2020 |
גם וגם (שי שמעון)
באופן כללי, כל עבודת ה’, היא בביטול - כי ה’ אמר לעשות (ובנידו"ד, כי ה’ אמר ללמוד תורה). בנוסף, כל עבודת ה’ היא באהבה ויראה, שהרי זהו יסוד העבודה. אך בפרטות, כשמדובר על התורה, פחות מורגש הרגש הסוער, ויתר מודגש השכל הרגוע, והביטול לדבר ה’.
|
01/06/2020 |
|
• ההתבוננויות קונטרס התפילה פרק א (יהודה לייב קנדל)
יש בקונטרס התפילה פרק א כמה וכמה סוגי התבוננויות א. ממלא. ב. סובב ג. למעלה מסובב ד יחודא תתאה ה. יחודא עילאה ו. חסד ז. גבורה ח. תפארת ט. פנימיות בינה (השכל והלב מתבטלים יחדיו בעצם האור - ללא התפעלות). י. המשכת הלב לאלוקות ללא השפעת המח (-התפעלות ללא גבול) יא. רצוא דתיקון יב. רצוא דתוהו
ומכיוון שכל אחד מהעניינים דורש התבוננות שלימה הייתי רוצה לדעת היכן מוסברים בתורת החסידות העניינים הנ"ל לעומקם.
|
28/03/2020 |
המשך עת"ר (המערכת)
שאלה זו ששאלת רחבה מיני ים... עיין בהמשך עת"ר שנאמר בסמיכות להוצאת קונטרס התפילה וקונטרס העבודה (וכעת י"ל עם ביאורים בחוברות הכוללים של ’מרכז חמ"ש’ - בכל חוברת מאמר אחד מבואר), ובפרט במאמר ’בסוכות תשבו’ ו’ביום השמיני’ ו’ואלה המשפטים’ עת"ר ותרווה את צמאונך במי הדעת הטהור.
ברכה והצלחה.
|
21/04/2020 |
• ימות המשיח (מענדי דהן)
האם הבכורות יעבדו במקדש לעתיד לבוא
|
23/03/2020 |
עבודת הבכורות (שי)
כתב ב’אור החיים’ (ויחי מט, כח): וז"ל: "ע"ד אמרו ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות כו’ והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ואין מורידין כו’" עכ"ל. וכ"כ בפ’ במדבר (ג, מה) עה"פ "והיו לי הלוים" דהכוונה דאף שאמרו רז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות לא ירדו הלוים מהיות לה’ כו’ עיי"ש. וראה גם בס’ ’אהבת יונתן’ (להג"ר יונתן אייבשיץ) בהפטורה דפ’ אמור שכתב: "ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות". וביאר בזה פסוקי ההפטרה שם. וכ"כ באור התורה פ’ מקץ ע’ שד"מ ובפ’ בא ע’ שמא, וראה כל מה שצויין בזה בהערות וביאורים גליון תקצד,
|
21/04/2020 |
עבודת הבכורות לעתיד לבוא (הרב מנחם כהן)
אכן, בכמה מקומות מובא, כי העבודה בבית המקדש הייתה אמורה להיות על ידי בכורי ישראל, ואף הייתה בפועל על ידם עד חטא העגל (ויש אומרים שעד טענת קורח) שאז עברה מהם העבודה בבית המקדש וניתנה לכוהנים.
בגאולה האמיתית והשלימה יחזרו הבכורות לעבוד במקדש יחד עם הכהנים והלויים. ובלשון ה"אור החיים" (ויחי מט, כח): "אמרו ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות... והגם שניתנה העבודה ללוויים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלין בקודש ואין מורידים" כך גם נאמר בתורת החסידות בכמה מקומות.
לפי זה מחדש האדמו"ר ה"צמח צדק" שבזמן הגאולה לא יצטרכו לקיים את מצות פדיון הבן, מכיון שהבכורות יישארו קדושים לעבוד בבית המקדש ולא יהיה שייך לפדות אותם (על דרך שלא שייך היום לפדות את הכהנים)! ובזה גם מובן מדוע בפעם הראשונה שמוזכרת קדושת הבכורות בתורה (בפרשת בא (יג, ב)) מוזכר בציווי ה’ רק קדושת הבן ולא פדיונו: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" ותו לא.
ובלשון ה’צמח צדק’ (אור התורה שמות א, עמ’ שמא): "יש לבאר מה שכתוב [בפרשת בא] "קדש לי כל בכור" כו’, ולא נזכר פדיון בן בכור... ויש לומר הטעם, משום שלעתיד לבוא יהיה העבודה בבכורות, אם כן אז אין שייך פדיון" (אמנם, הרבי מלך המשיח אומר כי שינוי זה יתבצע רק בתקופה השנייה של ימות המשיח ולא בתקופה הראשונה, שאז עדיין יישאר הסדר של "כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם" ללא שינויים).
הצמח צדק מביא גם הסבר מעניין לכך שלעתיד דווקא יעלו הבכורות לגדולתם, מכיון שלעתיד לבוא האשה תתעלה כנאמר "אשת חיל עטרת בעלה" ולכן גם הבכורות שקשורים עם האמא (כיון שהבכור כאן הוא "פטר רחם" לאמו דווקא) גם הם יתעלו למעלה מהכהנים שייחוסם נקבע על פי האב דווקא כידוע, ולכן דווקא היום צריך הבכור לתת חמשה סלעים לכהן כמו שכתוב "והוא ימשל בך" כלומר שהאיש מושל על האשה ולכן גם הבכור כפוף לכהן, אבל כאשר האשה תתעלה מהאיש, גם הבכור יתעלה מהכהן כאמור.
|
21/04/2020 |
|
• אמונה למעלה ממקום ואף שאין כעס (יהודה)
שאלה: באגרת הקדש כ"ה בתניא מביא אדמו"ר הזקן שאם היה מאמין שמאת ה’ היתה לו זאת שאדם מקללו או מכהו וכו’ לא היה בכעס כלל, והשאלה מה קורה כאשר אדם מתבונן בענין הזה כבר תקופה ארוכה ואכן אינו כועס ומגלה שכל רצונו רק לעשות רצון הבורא ולהתבטל אליו ולא לחטוא לפניו למרות השפעה רעה של חבר וביחד עם זה מאמין שכל מה שקורה איתו כי כך נגזר עליו מלמעלה, אך הצער והסבל והכאב שלו מאד גדול שממש מרגיש שזה מחליש אותו באמונה ומקרר אותו מלחיות כפי מה שנדרש ממנו. מה אז ניתן לעשות?
|
03/02/2020 |
בדרך הטבע (המערכת)
ליהודה היקר שלום וברכה:
המבואר בתניא, לחלוטין אינו בא לשלול פעולה טבעית. בכל דבר אנו מצווים לעשות כלי טבעי (בפרנסה, בריאות וכו’) וכך גם בנידון דידן. תעשה מה שביכולתך, כדי למנוע את המשך הצער והסבל. ויחד עם זה, תאמין באמונה שלימה שהכל מאיתו יתברך.
הרבה הצלחה!
|
11/02/2020 |
|
• קלי’ נוגה בשבת (ירון)
ברכה ושלום.
עוד שאלה ברשותכם מפרק ז’ בתניא:
"דֶּרֶךְ מָשָׁל הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבֻשָּׁם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה’ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא: "חַמְרָא וְרֵיחָא" כו’, אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. אֲזַי נִתְבָּרֵר חִיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִפַּת נֹגַהּ וְעוֹלֶה לַה’ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן"
ידוע בחסידות, שקליפת נוגה מסתלקת בערב שבת, אם כך, הדוגמא בשבת שהאדמו"ר הזקן נתן קצת לא ברורה, כי אם קליפת נוגה הסתלקה בערב שבת - מה שייכת הדוגמא בשבת? ועוד הרי ידוע שאין ברורים בשבת. אז מה ענין שבת לכאן?
|
21/01/2020 |
נוגה בשבת (יהודי)
היכן ידוע שקליפת נוגה מסתלקת בערב שבת? אני לא מכיר דבר כזה... ולגבי הבירורים, אכן, מכיוון שכל האכילה היא קודש, מצד מצות עונג שבת, לכן אין כאן בירור בין טוב לרע.
|
31/01/2020 |
|
• 2 שאלות כלליות (ירון)
שלום וברכה ושבוע טוב ומבורך!
שתי שאלות בבקשה שלא נחה דעתי מהן....
1. האם עולם התוהו קיים גם בזמננו, או שהוא היה לפני שנברא עולם התיקון?
2. אנו לומדים הרבה בתניא על ענין הדו"ר שהן גדפין ומעלים את התפילה, כתוב שהקב"ה לא מואס בתפילת רבים והיא מתקבלת בכל מקרה, אם כך למה חשוב הדו"ר בכל זאת?
|
22/12/2019 |
עולם התוהו, וחשיבות התעוררות אהבה ויראה (מנחם כהן)
לירון היקר
א. האמת אינה כמו שיש הטועים לחשוב שעולם התוהו הינו עולם שהיה ואיננו, מפני שהוא נשבר ונפל. זאת תפיסת טעות, שתופסים את עולם זה תחת מערכת הזמן, ובאמת הוא עולם שנעלה ממערכת הזמן. עולם התוהו קיים גם היום - אלא שמה שנפל משם הוא בדרגת נפילה ושבירה.
וכמו ירידת הנשמה שיורדת לגוף, אין הכוונה שהיא אינה נמצאת למעלה, כי שורשה נמצא עדיין למעלה, רק שהיא ירדה גם למטה, וכמו חבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה. כך גם שבירת הכלים משמעותה, ירידת הכלים למטה מעולם התוהו, באופן של ’שבירה’.
וההבדל המהותי בין נפילת ושבירת עולם התוהו, לכל סדר ההשתלשלות בעולם התיקון, כמו הנשמות ומלאכים – שאף הם ירדו ונשתלשלו מאלוקות, יובן מההבדל בגשמיות שבין ירידה לנפילה.
’ירידה’ היינו כאדם היורד במדרגות, שמקודם הוא היה למעלה, וכעת הוא למטה. ואף שהסביבה והמקום הינם שונים, אך הוא עצמו נותר כמו שהיה למעלה. במילים אחרות, רק מה שמסביב השתנה אך לא הוא עצמו. מה שאין כן ב’נפילה’ רח"ל - האדם נופל למטה ועצמותיו נשברות והוא כבר אינו כמו שהיה קודם. אם כן השינוי הוא לא רק בסביבה אלא בעיקר בו עצמו.
וכמו כן בנמשל, נשמות ישראל שיורדות לעולם נותרות כפי שהן בשורשן – אלוקות ממש, ורק הסביבה גורמת לשינוי בלבושי המחשבה דיבור ומעשה שלהם. לעומת זאת הנפש הבהמית שבאדם (ועולם הזה הגשמי בכללותו), אף שגם הוא נברא מעשרה מאמרות, הוא ’נפל’ במהותו ונשבר, ולכן כעת מהותו אומרת ’ישות’ ופירוד מאלוקות, כי הוא כמו אותיות שנפרדו ממילה שלימה, שאינן מגלות את האור והן ישות לעצמן.
והעבודה היא, לתקן את הניצוצות שנפלו בשבירה, ו’לסדר מחדש את האותיות’, כדי שהאור יהיה ניכר. כמו בפאזל משחק, שכשהחלקים מעורבבים לא ניכרת התמונה, אך כשגומרים להרכיב את הפאזל, מתגלית התמונה במלוא יופייה.
אך כמו שבמשחק הפאזל, תחילה יש לדעת מהי התמונה השלמה, ורק לאחר מכן ניתן לשבץ כל חלק במקומו המתאים, כך גם בנמשל: כל אדם יש לו חלק בעולם בו הוא פועל, האוכל והלבוש שלו, המקום שבו הוא נמצא, השפעתו על בני אדם וכו’. הקב"ה נתן לנו את התורה, שהיא ה’תמונה’ המלאה, המורה לנו כיצד והיכן להציב כל חלק בבריאה.
וכשמשתמשים בכל חלק בבריאה לפי הוראות התורה - מתאימים את החלקים, ואז יראו בספירות ובכל חלק בבריאה את התוכן האלוקי הבלתי מוגבל שבו. וזה יושלם לעתיד לבוא. אז יתגלה ש’אין עוד מלבדו’, כי כל הבריאה כולה הינה עשרה מאמרות – תורה ממש, ואורייתא וקב"ה כולא חד.
ב. החשיבות של התעוררות אהבה ויראה בזמן התפילה, מבוארת בהרחבה בכמה מקומות, ולמשל בפרק לח בתניא. ונקודת העניין היא, שאמנם הגילוי האלוקי נמצא בכל תפילה ותפילה שהאדם מתפלל, אך כמו שבגשמיות יש הבדל עצום בין אבן דוממת לבין אדם המדבר וחושב, אף ששניהם חיים וקיימים על ידי הבורא, כך גם ברוחניות יש הבדל עצום בין תפילה ’דוממת’ שהאדם מתפלל בפועל, ובין תפילה מלאות חיות והתעוררות אהבה אל הבורא, שאז התפשטות החיות שבמצווה היא באין ערוך.
ועל זה אמרו חכמינו ז"ל "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".
בברכת התורה והגאולה
|
07/01/2020 |
|
• נפש רוח שהן דו"ר (ירון)
שלום וברכה ושבוע טוב ומבורך,
תניא יומי, י’ כסליו. "נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו"
מה בדיוק הקשר בינהן? איך נפש רוח בורא דחילו רחימו....
|
08/12/2019 |
דרגות הנשמה (שי)
בנפש האדם, נפש מקביל לעשיה, ורוח מקבילה למידות (נשמה - מוחין, חיה - רצון ותענוג, יחידה - מסירות נפש). ממילא, גם בעולמות שלמעלה, הנפש רוח שבהם היינו עשיה מתוך מידות של אהבה ויראה - דחילו ורחימו.
|
11/12/2019 |
לא כלכך ברור... (ירון)
מהלשון בתניא "נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו" זה נראה כאילו דחילו = נפש , ורחימו = רוח. האם אני צודק?
|
12/12/2019 |
אם אתה צודק... (שי)
אני עדיין נשארתי בדעתי, אבל אם אתה צודק, נוכל לומר שהיראה היא נמוכה יותר, ומבטאת קבלת עול ’עיוורת’, שקשורה לעשיה בפועל - נפש. והאהבה היא כבר רגש מוחשי, שקשור יותר למידות - רוח.
|
14/12/2019 |
|
• קונטרס אחרון (ירון)
שלום וברכה,
תניא יומי ו’ כסלו, קונטרס אחרון:
"אך הכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין"
איך התרוץ שהכלים נעשו נשמה מסביר שהדו"ר שכליים הן כמלאכים, לא הבנתי את הקשר.
|
04/12/2019 |
שני סוגי השפעה מהנשמה (מנחם כהו)
לירון היקר שלום וברכה!
אדמו"ר הזקן מבאר קודם לכן, שעבודת המלאכים היא מזיווג רוחני (נשיקין), ולכן עבודתם היא עבודה רוחנית. לעומת זאת הנשמות יוצאין מהכלים, ולכן יש בהם השפעה עצמית, וכמו השפעת הטיפה שיש בה השפעה של ’עצם’.
אבל, לפי זה לכאורה היה צריך לומר שגם באהבה ויראה של הנשמות יש השפעת ה’עצם’, כי הרי הנשמות באים מהכלים ובכלים יש עניין של עצם, ואם כן מדוע הובא קודם לכן שהאהבה ויראה של הנשמות היא הארה רוחנית בלבד (בדומה למלאכים)?
על כך מבאר כאן רבינו הזקן, ש"הכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע", ומהנשמה יש שני סוגי השפעה, ולכן "דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין", כי זו השפעה רוחנית והארה בלבד, בדומה לעבודת המלאכים, ואילו השפעת ה’עצם’ מתבטאת דווקא במצוות מעשיות, וכפי שהולך ומבאר בהמשך.
בברכת התורה והגאולה האמיתית והשלימה.
|
08/12/2019 |
הרעיון מובן (ירון)
מנחם היקר, ברכה ושלום!
הרעיון מובן - תודה. אבל אני שאלתי נקודתית מה ההוכחה מכך ש"הכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע" שזה מחייב ש"דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין" - מה הקשר בין הדברים, כלומר איך זה שהכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע גורם לכך שהדו"ר הם הן כמלאכים דווקא - איך זה נגרם? מה הקשר בין הדברים שאחד גורם לשני? מקווה שהקושי שלי מובן.
שאלה נוספת - מדוע יש 2 סוגי השפעה בנשמה? מה גורם לכך?
ושאלה אחרונה בבקשה - מדוע דווקא בכלים יש ענין של עצם.
תודה מראש (:
|
12/12/2019 |
השפעה עצמית מול השפעת הארה (מנחם הכהן כהן)
לירון היקר, ברכה והצלחה!
התשובות על שאלותיך, מקיפות עניינים רחבים בתורת החסידות, ואנסה לתמצת אותם בקצרה:
א. איך זה שהכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע גורם לכך שהדו"ר הם כמלאכים דווקא? התשובה לכך היא, שכאשר מדובר בכלים, זו המשכה עצמית, וכמו הולדה, ואילו כאשר מדובר בנשמה, יכול להיות מזה השפעה עצמית ויכול להיות גם השפעת הארה (וכפי שארחיב בזה בתשובה לשאלתך האחרונה). ולכן, אם היה מדובר רק בכלים, בהכרח שההשפעה מהם היא עצמית בלבד, אבל מכיון שמהכלים נעשה נשמה לבי"ע, לכן כאשר מדובר בהארה של הנשמה, והיינו דו"ר שלה בלבד, לכן זה כמו הדו"ר של המלאכים, שגם הם רק בבחינת הארה בלבד.
ב. כמו בגשמיות, שהנשמה יכולה להתעורר בדברים רוחניים, ויכולה לפעול גם בגשמיות על ידי הגוף, כך גם למעלה, מה’נשמה דבי"ע’ יכול להיות גילוי הארה רוחנית, כמו המלאכים, ויכול להיות התעוררות עצמית כמו על ידי קיום המצוות בפועל.
ג. כמו שהמשכה עצמית של הולדה קיימת רק למטה בגשמיות, ודווקא בזה נמשך עצם האב, ואילו למעלה אצל המלאכים או גם בהשפעת שכל מרב לתלמיד - אין הולדה אלא רק השפעה רוחנית בלבד, כך גם למעלה, דווקא על ידי הכלים נמשך העצם, ולא על ידי הארת הנשמה, למרות שהארת הנשמה נעלית ורוחנית באין ערוך.
בברכת הגאולה.
|
14/12/2019 |
|
• משל אדם הדר בבית (משה)
במאמר הוי’ אמר ל"ז הרבי מסביר מה שמובא ע"ד דירה בתחתונים שזהו "משל לאדם הדר בבית חבירו" שנשאר בית חבירו אע"פ שנמצא שם בכל עצמותו.
רצונוי לשאול לתוספת ביאור בדבר כי ע"פ הבנתי לכאורה הרי תמיד מבואר שענין דירה בתחתונים הוא כמו דירה שאדם נמצא שם בכל עצמותו משא"כ כשהוא לא בביתו אין לו התפשטות כל מציאותו וכו’ כמבואר כמדומה בכ"מ. ובפשטות נראה שזהו דוקא בדירתו ולא של אחרים. וכאן מבאר שגם בדירת חבירו נמצא בכל עצמותו.
|
15/11/2019 |
גר בכל עצמותו (שי שמעון)
למשה שלום וברכה:
בפשטות, אין כוונת הרבי למי שנמצא בבית חבירו כאורח בלבד. כי אז אכן אינו גר שם בכל עצמותו, וכפי ששאלת. הכוונה היא למי שגר לבדו בבית חבירו. וכמו ששוכר דירה מחבירו וגר בה.
והטעם לדגש זה, כי מחד גיסא, אכן מבואר תמיד שהאדם נמצא בבית בכל עצמותו. אך מאידך גיסא, מודגש במקומות רבים, ששלימות הדירה בתחתונים היא דווקא כשהתחתון נשאר במצבו, ואינו מתעלה. לכן מודגש שזו דירת חבירו כביכול. דהיינו שמצד עצמה עדיין אין לה קשר לבעל הדירה, ואינה שייכת לו. ואף על פי כן, הוא מתגלה בה בכל עצמותו.
|
21/11/2019 |
|
• עתיק (אורח)
ב"ה.
אשמח לקבל הפנייה למאמר שמבאר את עניינו של מדריגת עתיק ביחס למדרגות שמאליו, כלומר למה זה מדריגה תחתונה שבמאציל.
|
15/09/2019 |
ביאור מדרגת עתיק - בחינה תחתונה שבמאציל (מנחם הכהן כהן)
לאורח היקר שלום וברכה!
ביאור מדרגת עתיק, והסיבה לכך שהיא נקראת מדרגה תחתונה שבמאציל, מבוארת בכמה מקומות, ואחד המאמרים העיקריים העוסקים בזה הוא הביאור על דרוש ’אם בחוקותי’ שבלקוטי תורה ויקרא, דף מו עמוד ג. עיין שם.
בברכת התורה והגאולה.
|
16/09/2019 |
עתיק (אורח)
ב"ה.
תודה רבה, עכשיו ראיתי שבאות א’ בביאור על ד"ה שחורה אני בלקו"ת שה"ש (ז’ ע"ד) יש ביאור בעניין.
|
19/09/2019 |
|
• בחירה בגוף היהודי (בצלאל )
איך זה שדווקא בגופו של היהודי בחר הקב"ה בבחירה חפשית אמיתית (בין דברים זהים לחלוטין, תניא פמ"ט) כשלכאורה יש הבדל עצום ויסודי בזה שגוף היהודי הינו מקליפת נגה וגוף הא"י הינו מגקה"ט?
|
10/09/2019 |
הבחירה (ש.ש.כ.)
לבצלאל היקר שלום וברכה. העתיק כאן את דברי הרבי בשיחת שבת בראשית תשנ"ב (סעיף ג’), שלכאורה עונה על שאלתך:
"דיוק לשון התניא הוא "גוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע", ולא "גוף הגשמי הנדמה בגשמיותו" – שכן: גם הגוף הגשמי של היהודי הוא שונה (גם) בגשמיותו מגופי אוה"ע (מצד זיכוך הגוף (דם ובשר) הנעשה ע"י כשרות האכילה ושתי’ (הנעשים דם ובשר כבשרו ), וכיו"ב), במילא אין שייך על זה בחירה אמיתית, כי בזה שונה היהודי מהאינו־יהודי; דוקא ב"גוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע" – שחומריות היא הדרגא הכי תחתונה [כפשטות הענין, שחומר הוא מיסוד העפר, היסוד והנברא הכי תחתון, והכל דשין עלי’ ], ולכן הוא "נדמה (בחומריותו) לגופי אוה"ע"".
|
11/09/2019 |
|
