|
• ראש בני ישראל (אריה לייב)
בפ"ב בתניא מבואר בטוב טעם מי הוא האדם שצריך לקבל ממנו חיות.
למה האלטער רבי משתמש בלשון רבים "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל" הרי ראש יש רק אחד!
הרי מכאן יכול להיות הוה אמינא שלא חייבים להיות קשורים לרבי שליט"א ח"ו. ואף שבפ"א הוזכר [קצת] צדיק יסוד עולם ,איפה קישור לענין?!
|
29/11/2013 |
ודוד עבדי נשיא להם לעולם (המערכת)
לאריה לייב היקר שיחיה.
נראה לומר בפשטות כי רבינו הזקן אינו מדבר רק על עמי הארצות והמון העם שבדור אחד, אלא על כל הדורות, ולכן כותב שאותם עמי הארצות קשורים לצדיקים שבדורם, כלומר כל הצדיקים שבכל דור ודור (ולכן נוקט לשון רבים).
אך נראה לומר עוד יותר בפשטות, שאמנם "נשיא" ישנו רק אחד, אך צדיקים שהם בבחינת "ראש ומוח" ישנם הרבה, וכפי שמובן שבדור התנאים והאמוראים היו בכל דור כו"כ תנאים ואמוראים, ועד לשבעים ואחד חכמי הסנהדרין ומאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה (שיותר משמונים מהם היו נביאים! - ירושלמי ברכות ב, ד), והגם שנשיא הוא אחד, וכמו רבינו הקדוש, והנשיאים שהיו בכל דור ודור.
שנזכה היות קשורים לצדיקים, ובפרט לנשיא הדור,
המערכת
|
30/11/2013 |
|
• אורות וכלים (אריה לייב)
כאשר מדובר על אור בעצם מדובר על הקב"ה. משא"כ על הכלים א"א לומר כן. ההפך, כלים זה כמו שעצמות נעשה משהו שזה לא הוא. האם אפשר לומר כן ואיפה ניתן לעיין ממה "עשויים" הכלים?
|
27/11/2013 |
אורות וכלים (שמואל אלבום)
לר' אריה לייב שי'
ראשית, גם שמדובר על 'אורות'
זה לא עצמות הבורא, בחסידות תמיד מדובר על 'אור' ו'מאור' שהאור
יוצא מהמאור (דוגמא: ישנו גוף השמש, שהוא נקרא 'מאור' (ראה בראשית א, יד-טז),
וממנו יוצא 'אור' לארץ ולדרים עליה, ומובן שה'אור' היוצא מהשמש
הוא הארה, ולא עצמות השמש), אך בכל זאת מבואר שהאור הוא 'מעין' המאור, דהיינו
שהאור אין לו מציאות לכשעצמו, וכל עניינו הוא גילוי המאור.
כעת ניגש לנושא ה'כלים'. באופן
כללי, מבואר בחסידות, שהכלים הם 'כוח הגבול' שבאין סוף (ראה עבודת הקודש
א, ח: "האין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ח"ו, ואם תאמר שיש לו כח בבלי גבול
ואין לו כח בגבול, אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבלתי בעל גבול, כן יש לו כח
הגבול"). כלומר: קיים כח באין סוף להגביל את העניינים ולתת להם הגדרה. וכפי שבנפש
האדם כח ההגבלה הוא כח עצמי, כך גם למעלה כח הגבול בא מעצמות אור א"ס.
בחסידות מבואר, שה'מופע' הראשוני
של כח הגבול כפי שהוא בא בעניין של הגבלה, הוא ה'רשימו' (שממנו שרש הכלים).
אחרי שהקב"ה צמצם את אורו הבלתי מוגבל (ראה 'סוד הצמצום' במדור
'מושגים בחסידות') נתגלה ה'רשימו' כלומר: 'רושם' מהאור
הבלתי מוגבל שהיה קודם הצמצום. ה"רשימו" הוא כמו אותיות שגם הם משמשים מעין
'כלי' להשכלה הכתובה בהם (שעל ידם ניתן 'לקחת' ולהבין את השכל),
וזה השרש לכל העניין של ה'כלים'.
לאחר שנתגלה ה'רשימו', חזר הקב"ה
וגילה את 'אור הקו', שהוא מעין 'צינור דק' מהאור הבלתי מוגבל שהיה
לפני הצמצום. בקו זה פועל ה'רשימו' ונותן בו הגדרה וציור. לאחר שקו זה יורד
עוד ומצטמצם ו'מתעבה', אזי הוא מצטייר ב'כלים' שהם גם כמו
'אותיות' הנותנים לאור הגדרה, והן למעשה הספירות חכמה, חסד וכו' שכל
אלו הן הגדרות ו'ציור' לאור המלובש בהן.
הוי אומר: האורות הם החיות מהבורא, הנשמה,
ואורות אלו מלובשים ב'כלי' המגביל אותם ונותן להם ציור והגדרה כחכמה או חסד
וכיוצא בזה.
כאמור, שרש ה'כלים' הוא מה'רשימו'
שהוא כח הגבול וההגדרה שבאין סוף, אך הכלים תמיד מתגלים על ידי (ויחד עם) האור, שכן
האור הוא הנשמה והחיות גם של הכלים, וכמאמר (הקדמת תיקוני זהר יז, א - אחרי שמפרט כל
הספירות) "וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא" (וכח הגבול עניינו הוא העלם),
ו"מהתעבות האורות נעשו הכלים" (ע"ח שער העקודים פ"ג) כלומר: באור
עצמו קיים כח ההגבלה - שהוא החלק ה'עבה' שבאור, וכח זה נמצא באור מכיוון
שאור הקו עצמו פועל בו ה'רשימו', וכח זה יוצר את הכלים.
עד כאן הביאור בקצרה. מובן שנושא זה הוא
'דק' מאד, ואין באותיות 'עבות' אלו בכדי לשמש לו כ'כלי',
וכפי בקשתך נציין לך מספר מאמרים העוסקים בנושאים אלו בהרחבה: א) שרש מצוות התפילה
(לרבינו הצמח צדק - נדפס בספרו "דרך מצוותיך") מפרק ב' ואילך, ד"ה
חסידים ואנשי מעשה עת"ר (לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) וראה גם בהמשך תרס"ה
(לכ"ק אדמו"ר הרש"ב) עמוד רפח ואילך).
בתודה וברכה,
שמואל אלבום, עפ"י הבנתי הקלושה בדברי
הרב - בלתי מוגה.
|
28/11/2013 |
|
• הנפש הבהמית לאחר הפטירה (אורח)
ב"ה
ידוע שהנפש הבהמית שורשה מעולם התוהו והאלוקית מעולם האצילות
בזמן הפטירה האלוקית עולה לגן עדן מחכה לביאת משיח,
מה קורה לנפש הבהמית לאחר הפטירה?
|
24/11/2013 |
הנפש הבהמית לאחר 120 (שמואל אלבום)
לשואל שליט"א
העברנו לרב את שאלתך המעניינת, והרב ענה, כי גם לאחר הפטירה הנפשות אינן נפרדות זו מזו, והנפש האלוקית 'מלובשת' בנפש הבהמית. יתרה מזו: אם האדם עבד את עבודתו כדבעי, אזי הנפש הבהמית מעלה את הנפש האלוקית לדרגה יותר גבוהה, שהרי כפי שציינת, שרש הנפש הבהמית הוא מעולם התוהו שהוא גבוה מעולם האצילות, וכשהנפש האלוקית הצליחה 'לפעול' ולברר את הנפש הבהמית, הרי הנפש האלוקית מקבלת גם את האורות דעולם התוהו (להבנת הדברים בעומק יותר מומלץ להיכנס לתגית 'שבירת הכלים' שבאינדקס הנושאים).
הרב הוסיף שלעתיד לבוא יתעלו שתי הנפשות (והגוף) למעלה מעולם התוהו ועולם התיקון גם יחד, ועד לעצמות הבורא ממש.
בברכה, שמואל אלבום - בשם הרב
|
25/11/2013 |
|
• שאלה בדברי אדמוה"ז (הלל)
שלום הרב, אדמוה"ז כותב שע"י ההתבוננות ב אני הוי"ה לא שניתי מחזירים את העולם מיש לאין, הייתי שמח להבין למה זה ככה. אם אפשר גם להרחיב מעט בכוונה בלהחזיר את העולם לאין? (רק שהוא לא קיים בפני עצמו או יותר מכך?) אשמח גם לקבל רשימה קצרה של מאמרים של אדמוה"ז שכדי להתחיל איתם.(אני קצת בקי במושגים ולמדתי את התניא) תודה רבה ואני מקווה שלא הטרחתי את הרב.
הלל.
|
24/11/2013 |
תשובה בדברי אדמוה"ז (שמואל אלבום)
להלל הנכבד!
הרב התיייחס לשאלותיך, ומסר את הדברים דלהלן:
א) ראשית לא ציינת בדבריך היכן כותב רבינו הזקן את הדברים אותם הבאת בשמו, ולכן ניתן לומר הסבר באופן כללי בלבד (מבלי לבדוק בלשון רבינו הזקן בפנים האם אכן לכך הכוונה).
ובכן, באופן כללי נראה שהכוונה בזה, שעל ידי שהאדם מתבונן בזה ש"אני הוי' לא שניתי" (מלאכי ג, ו) שהפירוש בזה עפ"י תורת החסידות הוא, שאחדותו של הקב"ה לא נשתנתה ("לא שניתי") גם לאחרי בריאת העולמות, שכמו שקודם הבריאה היה הקב"ה אחד ויחיד ולא היתה שום מציאות מבלעדו ית', כך גם לאחר הבריאה אין שום מציאות נוספת, היות והעולמות אינם תופסים מקום לגביו (וכאילו לא נבראו), הנה כשהאדם מתבונן בזה, הרי הוא מגיע ל'ביטול' (שהוא מבין את אפסותו ושפלותו לגבי הבורא), שזהו העניין ד'אין' (ביטול).
והיות שהאדם הוא 'עולם קטן' (אדר"נ פל"א) ומעשיו פועלים בעולם (ובכל העולמות), אזי כשהאדם מגיע לביטול, הוא ממשיך ומגלה זאת גם בעולם, ובכך הוא מביא גם את העולם ל'אין'.
ב) בנוגע לשאלתך אודות לימוד מאמרי רבינו הזקן. היות שמדבריך מובן שכבר למדת את ספר התניא, יש להמליץ להתחיל באותם מאמרים שנדפסו על ידי מכון 'חסידות מבוארת' (למיטב ידיעתי יצאו לאור עד כה ארבעה או חמישה כרכים ובהם מאמרים על עבודת התפילה, שבת, מועדים, זמני שמחה ועוד), ואולי יש להוסיף את המאמרים המפורסמים כמו ד"ה אדם כי יקריב (לקו"ת פרשת ויקרא); ד"ה וידעת היום (לקו"ת פרשת ואתחנן) וד"ה תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה (לקו"ת פרשת תבא) - אשר מאמרים אלו מבארים את יסודות עבודת ה' עפ"י תורת החסידות.
ארשה לעצמי להמליץ עבורך על שיעורי הרב הקיימים באתר בתורת רבינו הזקן, ולמשל סדרת השיעורים שעלתה לאחרונה במאמר ד"ה לא הביט אוון ביעקב (ליקו"ת פרשת בלק) אשר מלבד זאת שמאמר זה כולל בתוכו את היסודות של עבודת התפילה ומלחמת היצר ועבודת הבירורים עפ"י דא"ח, הנה בכל שיעור מסדרת השיעורים מופיע (למטה) תמליל ערוך מכל דברי הרב בשיעור.
בברכה,
שמואל אלבום - בשם הרב שליט"א
|
25/11/2013 |
לינק ישיר (המערכת)
לינק ישיר לסדרת השיעורים המיוחדים בד"ה לא הביט אוון ביעקב:
לחץ כאן
|
25/11/2013 |
|
• לימוד תורת חסידות חב"ד (שלמה א.)
לכבוד הרבנים שליט"א והנהלת האתר
שלום!
ברצוני לשאול, מדוע הכרחי ללמוד דווקא תורת חסידות חב"ד, ולמה אי אפשר להסתפק בלימוד הנגלה / מוסר או תורת החסידות הכללית לענפיה?
1,000 תודות
|
22/11/2013 |
תשובה לשלמה (מערכת האתר)
לשלמה הנכבד, שלומו ישגא לעד.
שאלתך אקטואלית במיוחד בימים אלו בהם אנו חוגגים את גאולתו של רבינו הזקן ממאסרו הידוע, אשר גאולה זו, כידוע אינה רק גאולה פיזית-חומרית, אלא בזה נפסק משמיא, כי הוא יכול להמשיך ולהפיץ את מעיינותיו וביתר שאת, כפי שאמרו לו רבותיו (הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש נשמתם עדן) שנגלו אליו מהעולם העליון בהיותו במאסר.
מסיבה זו, נרחיב קצת את היריעה בעניין בו שאלת.
ובכן: נפתח בלשון ההלכה הערוכה ברמב"ם (יסודי התורה ב, ב): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מב, ג) "צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי". וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". ובהלכות תשובה (י, ו) "אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג".
כלומר: הדרך לבוא לקיום מצוות "ואהבת את ה' א-להיך" (דברים ו, ה) היא על ידי ההתבוננות בגדלות ה'. האדם מטבעו, נמשך לענייני עולם הזה, שאותם הוא חש ומכיר, ואילו התענוג האלוקי "נמצא בספרים" (כפתגמו הידוע של ר' לוי יצחק מברדיטשוב), ולכן, אין דרך אחרת 'להפוך' את לבו לאלוקות מלבד התבוננות בגדלות הא-ל הן בבריאת שמים וארץ הגשמיים וכל צבאם, ועוד יותר מזה - בהאצלת העולמות העליונים עד למעלה מעלה (וכפי שממשיך שם הרמב"ם בפרקים שלאח"ז).
ומסיבה זו, אין די בלימוד הנגלה לבד, ואף אין די בלימוד המוסר או בקריאת דברי חסידות בקיצור - שכן בכדי לעורר את לב האדם - חייב הוא להתבונן באריכות בגדלות ה', ודווקא עי"ז מתהפך לבו לאהבת ה'. ובמיוחד ע"י ההתבוננות במאמרי חסידות, שהחידוש העיקרי שבהם הוא שהקב"ה נמצא בכל דבר, ואלוקות הוא הכול, וממילא אלוקות אינה רק "בספרים" אלא אדרבה, האדם רואה בכל דבר ודבר בעולם - את האלוקות שבו!
הדבר מודגש שבעתיים בדורות האחרונים, בהם נהוג שבכל ענייני העולם אין מסתפקים ב'סיפורים' ו'מעשיות', אלא חוקרים ומשיגים כל דבר לעומק, ואף לומדים ומתייגעים במשך שנים ארוכות בכדי להבין את חכמות העולם השונות. ואם כך, על אחת כמה וכמה בעניין זה שהוא חייך ואורך ימיך, לאהבה את ה' א-להיך.
נקודה נוספת: אדם שאינו עמל על השגת אלוקות במוחו, ומקיים מצוות 'רק' בידיו וברגליו, אך 'מוחו' אינו שם, הרי שחלק מגופו לא שייך לעבודת ה' כפי שהיה ראוי להיות, ולא 'סתם' חלק, אלא האיבר החשוב ביותר בגוף - המנהיג את כל הגוף!
מסיבה זו על האדם ללמוד דווקא פנימיות התורה, ודווקא חסידות חב"ד המבארת בהרחבה ענייני אלוקות באופן שהמוח הגשמי מסוגל לקלוט ולהבין. גם מצד מצוות תלמוד תורה הרי לא ייתכן 'לדלג' על חלק יסודי זה של התורה, ובמיוחד שהוא 'נשמתא' דאורייתא, והרי מובן מהו 'גוף' ללא נשמה... (וכפי שאכן כותב ר' חיים וויטאל (בהקדמתו ל'שער ההקדמות') שלא ניתן להבין גם את חלק ה'נגלה' של התורה לאמיתו, ללא לימוד פנימיות התורה!).
אמנם היו חששות בנוגע ללימוד חלק ה'סוד' שבתורה, היות ששם ממשילים ענייני אלוקות לדברים גשמיים - כמו "חסד - דרועא ימינא; גבורה דרועא שמאלא" (הקדמת התיקוני זהר) וכיוצא בזה - ונוצר חשש שמא יפרשו את הדברים על פשטן, ובכך יעברו על דברי הכתוב (דברים ד, טו) "כי לא ראיתם כל תמונה" - שאין לתת שום ציור או הגדרה באלוקות, אך בזאת מתייחדת תורת החסידות, שהיא אינה עוסקת כ"כ במשל (כמו בקבלה), אלא היא עוסקת בעיקר בנמשל האלוקי, ובכך ישנו רק הרווח הנעלה שבהתבוננות זו, וללא כל חשש.
והעיקר, שע"י לימוד תורה זו, 'טועמים' ומקרבים את הגאולה העתידה, שהרי אז יתגלה "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה" (רש"י שיר השירים א, ב), וכמענה משיח לבעש"ט (כשעשה הבעש"ט 'עליית נשמה' להיכלו של משיח, בר"ה שנת תק"ז) - על שאילתו "אימתי קאתי מר?" וענהו: "כשיפוצו מעינותיך חוצה".
בברכה, שנזכה ש'חג הגאולה' זה, יהיה בפשטות חג הגאולה האמיתית והשלימה, "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (סיום יד החזקה להרמב"ם).
א גוט'ן יום טוב! לחיים ולברכה!
|
22/11/2013 |
גנבא אפום מחתרתא (גרשון מענדל)
שלום וחג שמח!
בעניין זה בו אתם עוסקים, ידועה גם הראיה הנפלאה שהביא על כך רבינו הזקן מהגמרא במסכת ברכות (דף סג, א - עפ"י גירסת העין יעקב) דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא (=הגנב מתפלל לה' שיצליח את דרכו...) שמזה רואים שכשיש רק אמונה לבד עדיין אין הדבר משפיע על המעשים, שהרי אותו גנב מאמין בה' (שלכן מתפלל איליו מעומק לבו), ובכל זאת עושה הפך רצון ה'.
ומזה ראיה שאמונה שהיא רק בבחינת 'מקיף' (=אינה חודרת באדם בפנימיות מוחו ולבו) אינה מספיקה, ודווקא על ידי הבנה והשגה פנימית במוח אזי יתהפך לבבו לעבוד את ה' כראוי.
|
28/11/2013 |
הכנה לביאת המשיח (ברוך)
קודם כל תודה על האתר המושקע, מדהים לראות "כלי" חדש ומקורי ליצוק לתוכו את התכנים דתורת החסידות. יישר כוח כפול ומכופל על הפורום הייחודי מסוגו שבו ניתן לפלפל ולהחכים עוד יותר בתורת החסידות, בין בשאלות לרב, ובין בבחינת "איש את רעהו יעזורו" (ישעיה מא, ו).
ובכן, ברצוני לשאול על כל הנאמר לעיל שדווקא על ידי ההתבוננות באריכות וכו' ניתן להגיע לאהבה ויראה, וכפי שהוסיף הכותב הקודם שללא התבוננות אזי הוא בבחינת "גנבא אפום מחתרתא", שהנה יצא לי ללמוד לקראת י"ט כסלו שיחה מרתקת של הרבי (חלק ל"א - י"ט כסלו), בה מבאר הרבי בארוכה שישנם שתי תשובות על השאלה מדוע תורת החסידות נתגלתה בדורות האחרונים דווקא:
א) מחמת ירידת הדורות והתגברות הרע בעולם, לכן היה צריך לגלות 'תרופה' חדשה, והיא תורת החסידות (וכהמשל הידוע על בן המלך שחלה ואמרו הרופאים שאין לו תרופה כי אם לשחוק את האבן היקרה שבכתר המלך, ולערבבה במים, ולשפוך לתוך פיו, ואז אולי תיכנס טיפה אחת לתוך פיו ויתרפא);
ב) בגלל מעלת הדור שמתקרבים יותר ויותר לגאולה, אזי יש להתכונן לימות המשיח שאז יתגלה סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, ויהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים (כדברי רש"י והרמב"ם שהובאו בתשובה לשאלתו של שלמה א.).
והרבי כותב ששני ביאורים אלו הם למעשה החילוק שבין חסידות חב"ד והחסידות הכללית, שהחסידות הכללית שהיא בקיצור ובאופן של 'נקודות' בלבד, זה משום שהיא 'הולכת' עם הביאור הראשון, שחסידות הוא תרופה כנגד התגברות הרע, ולזה אכן מספיק חסידות בקיצור (וכפי שאכן תרופה לוקחים במינון נמוך...) אך חסידות חב"ד 'הולכת' לפי הביאור השני, שגילוי החסידות הוא כהכנה לימות המשיח, ולזה צריך ללמוד חסידות בהרחבה גדולה כהכנה לאותו הזמן שהדעת בה' תהיה כמים לים מכסים.
ולכאורה יוצא ברור משיחת הרבי שאין הכרח בתורת חסידות חב"ד לעבודת ה' הרגילה היום-יומית (כפי שכתבו המגיבים הקודמים שללא חסידות חב"ד לא תיתכן עבודת ה' כראוי), ואדרבה, לזה מספיקה בהחלט גם חסידות 'קצרה', ותורת חסידות חב"ד הינה מעין 'בונוס' ובכדי להתכונן לעניין נעלה יותר - לגאולה העתידה?
|
28/11/2013 |
לא רק "בונוס"... (המערכת)
לברוך שיחיה, גם ברוך יהיה:
חושבני, ששאלתך הובהרה על ידי הרבי בעצמו באותה שיחה בהערה 51. שם הרבי כותב, שכל האמור בשיחה (שלעבודת ה' מספיקה גם חסידות קצרה) - זה רק לגבי דורו של רבינו הזקן, אבל היום מחמת ירידת הדורות עוד יותר ממה שהיה בזמנו של רבינו הזקן, אזי מוכרח להיות להיות לימוד פנימיות התורה באופן של הרחבה גם בשביל עבודת ה' 'הרגילה'. הרבי מציין שם את הכתוב (דברי הימים א כח, ט): "דע את א-להי אביך (ודווקא על ידי זה:) ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה".
יישר כוח, ושאכן נזכה הן ל'לב שלם' בעבודת ה' היום-יומית, והן לגאולה העתידה, שאז כדברי הרמב"ם שהוזכרו, לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
ולהעיר שהרמב"ם מתחיל ומסיים את ספרו 'היד' בעניין הדעת באלוקות: בתחילת הספר: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון"; ובסיום הספר: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
|
28/11/2013 |
|
