גל
12/10/2018
|
מקיף למקיף שנמשך בדומם
ב"ה
שלום
מבואר רבות בחסידות, בפרט בד"ה ’מזמור שיר חנוכת הבית’ בסוף לקו"ת (ברכה), וכן ביתר הרחבה בסידור עם דא"ח ד"ה ’מזמור שיר כו’’ וכן בד"ה ’אשר לקחתי מיד האמורי’
שבבית, הדומם, העשוי מאבן וכו’ נמשך בו מהמקיף של המקיף, עתיק, עצמות אא"ס וכו’. ולכן צריך לעשות חנוכת בית, להמשיך שמחה במדרגה נעלית כזאת שלמעלה משמחה וכו’. וכן זה הסיבה לאיסור הבמות שצריך דווקא בבית המקדש להמשיך ממקום גבוה כזה.
לא זכיתי להבין האם האור המקיף הזה נמשך בכל בית שבונים? בכל דומם? ורק שבביהמ"ק זה היה גלוי? או שזה דווקא שהוא נמשך בביהמ"ק ולא בכל בית? כי אם כן קשה למה שמבואר שם שלכן צריך לעשות חנוכת בית...
תודה ישר כח
|
מנחם הכהן
17/10/2018
|
מזון, לבוש, בית
לגל היקר שלום וברכה!
אכן, אחת הדוגמאות להבדל שבין ’אור פנימי’, ’מקיף הקרוב’ ו’מקיף הרחוק’, הוא ההבדל שבין מזון, בגד ובית (כמבואר בהרחבה בד"ה ’מזמור שיר חנוכת הבית’ בליקוטי תורה לפרשת ברכה).
המזון – נקלט ממש בגוף האדם, מתאחד עמו ונעשה דם ובשר כבשרו, וזו דוגמה ל’אור פנימי’.
הלבוש – הוא אמנם ’מקיף’ על האדם ואינו חודר בפנימיותו, אך הוא ’קרוב’ לאדם ומותאם למידותיו.
ואילו הבית - הוא ’מקיף הרחוק’, ויכול גם להיות גדול מאד ביחס לצרכי האדם שמתגורר בו, ואדרבה – זהו יופיו ותפארתו של האדם, שהוא גר בבית גדול ומרווח.
כפי שכתבתם, בבית המקדש האור האלוקי הנעלה מאיר בגלוי, ובשאר הבתים פחות. וזו המטרה של חנוכת הבית וענייני קדושה נוספים השייכים לבית, בכדי להכניס את הקדושה הנעלית הזו לבית.
בברכת התורה והגאולה.
|
