חיים
25/01/2016
|
בבואה דבבואה לית להו? מה הכוונה?
מלבד מה שידוע על ראשית גויים עמלק שזו חוצפה למעלה מטו"ד, מובא במאמר "ועשית ציץ" שיש מושג של "מכפירים יחידתי".
ובכלל, מה ההבדל בין גילוי היחידה החסידי לגילוי ה"עצמי" הקיומי (שמעבר לכל הגדרה = למעלה מטו"ד) וגילוי הרצון לעוצמה שמעבר לרצון לשרוד (כוח המס"נ) של הזרם האקזיסטנציאליסטי ושל ניטשה שכידוע לא נהגה ע"י יהודים וא"כ מה בין ישראל לעמים?
|
מנחם
26/01/2016
|
יחידה לייחדך
נקודת ההבדל שבין דרגת היחידה שבקדושה, לבין ה’עמים’ היא, שבקדושה המסירות נפש היא ללא שום ’תועלת’ ורווח אישי, אלא בכדי להתמסר לחלוטין לרצון האלוקי. בשונה מכל החיקויים הקיימים אצל האומות, ששם המטרה היא בסופו של דבר רווח אידאולוגי או אחר. לכן, אמנם גם בקליפה ישנה יחידה, שזו קליפת עמלק, אך אין היא בערך כלל וכלל, למדריגת היחידה שבקדושה.
בברכה
|
חיים
26/01/2016
|
וכי התאחדות עם זה שמציאותו מעצמותו אינה רווח אידאולוגי?
זה הרי שיא העוצמה! אמנם לא עוצמה אישית אבל גם המוסר נפשו למען מולדתו עושה זאת בשביל עוצמה לא אישית אלא של מה שהוא רואה את עצמו חלק ממנה = מדינתו.
אא"כ תאמר שאין רווח כי בקב"ה לא שייך רווח. ז"א שהמוסר נפשו למען מולדתו יכול לתת לכך איזושהי הנמקה שמולדתו תרוויח והוא מזוהה עימה להבדיל מהמוסר נפשו כדי לא להיפרד מהקב"ה שאף אחד לא הרוויח מזה ולכן אין כאן שום הנמקה ולכן זה לגמרי למעלה מטו"ד. מעניין. אשמח אם תפנה אותי למקורות שמהם הוצאת את דבריך.
|
חיים
27/01/2016
|
הרחבת והעמקת השאלה
לפי הרמב"ם למשל שכל השגה היא השגת השלילה ניתן לומר שלקב"ה יש מהות אלא שאין אנו תופסים את מהותו בגלל קוצר המשיג. ואם נשאל" מהיכן בכלל יודע האדם על הקב"ה אם הוא למעלה להשגתו? יענה: האדם משיג את מציאותו ולא את מהותו. חסידות טוענת "שהאומר שלא ניתן להשיגו מחמת עומק המושג הרי הוא כאומר על חכמה רמה ועמוקה שא"א למששה בידיים מחמת עומק המושג שכל השומע יצחק לו". הקב"ה כלל אינו בר השגה. א"כ נשאל: איך אנחנו מדברים עליו? עונה חסידות: לית מחשבה תפיסא ביה אבל הוא נתפס ברעותא דלבא. הקב"ה אינו מושג בגלל שהוא "עצם". השגה שייכת בגילויים. עצם הנשמה שלנו תפיסה בקב"ה שכן גם היא עצם ועצם שאתה תופס בחלקו תפסת בכולו. זו לכאורה הטענה האקזיסטנציאליסטית. הקיום קודם למהות. ולכן גם האדם אינו מוגדר במהות. אלא שהמסקנה שלהם היא "תהיה אתה בלי להגדיר את עצמך".
|
חיים
27/01/2016
|
אני חושב שנקודת ההבדל היא בין פירוד לאחדות
וכפי שמובא בתניא היומי. האקזיסטנציאליסט רואה את עצמו "עצם" נפרד מהקב"ה. מה שמאפשר לו לחוש עצם זה הגוף הגשמי שלו. כמו"כ עצמו יכול להיות מנוגד לעצמו. פי’, שפעם ירצה כך ויראה בזה עצם ופעם את הניגוד ויראה בזה עצם. למעלה מזה, מה שהוא רואה גם בנפשו עניין שלמעלה מטו"ד זה מצד שורש (נפשות בלשון רבים) עשו ועמלק שבתוהו. בקדושה יש גילוי של אחדות. זה מצד עקודים שלמעלה מנקודים. ונראה שאכן הנשמה מצ"ע אינה יכולה לגבור על עמלק שכן הנפש הבהמית אכן בשורשה למעלה מהנה"א. ז"א, עמלק (שלדעתי מתבטא באקזיסטנציאליזם) טוען טענה אמתית. באדם יש שורש שלמעלה מטו"ד ולכן אין להתחשב בטו"ד. אצלו זה מוביל לשבירת הכלים = בירת כל ההגדרות. הדרך היחידה להתמודד עמו הוא ע"י משה ששורשו מעקודים. כשהכלי הוא מצוות התורה.
|
אורח
27/01/2016
|
סליחה שאני מתערב
נראה לי לומר, שעיקר הייחודיות של דרגת היחידה, אינה ההתמסרות אל הבורא (מטעמים כאלו ואחרים), אלא הויתור המוחלט על המציאות האישית.
בשיטות הפילוסופיות שמזכיר חיים, עומדת השאלה מהו האדם המושלם (בניסוח כזה או אחר). ולכן, גם אם האדם מוכן למות עבור משהו, הוא עושה זאת כדי להגדיל את עצמו, ולהגיע למושלמות. לעומת זאת, דרגת היחידה משמעה, שהאדם מוכן לוותר על כל מציאותו האישית, למען הבורא. הוא מוכן להפסיק לחלוטין להיות, כדי ש’יתגדל ויתקדש שמיה רבא’.
בכל זה, ראה באריכות בלקוטי שיחות חלק כ’, בשיחה השלישית לפרשת וירא.
|
חיים
27/01/2016
|
תודה שהתערבת. תתערב תמיד. ותנוח דעתך שהנחת את דעתי. ת"ח.
ז"א האקזיסטנציאליסטים אמנם אינם מגדירים את האדם אבל ברור להם שהאדם הוא מציאות. משא"כ כאן שהאדם מוכן לוותר על כל המציאות שלו. או כלשון הרבי "אויף זיין איך". (ולא באופן שה"איך" שלו מורחב ואפילו לא למציאות דקדושה) והתשובות שהוזכרו כאן קשורות לזה. אין כאן "בשביל". תודה רבה.
|
חיים
27/01/2016
|
ודידכו (התשובה של ר’ מנחם ושל האורח שמתאימות הנה) עדיפא מדידי
כי אני רק הסברתי מה ההבדל אבל לא הסברתי מדוע המס"נ בקדושה היא יותר נעלית (/יותר "עצמית") משל היפך הקדושה.
|
