"יש" ו"אין"

עזריאל לוי
27/01/2014

"יש" ו"אין"

במאמר ד"ה באתי לגני תשי"ד (המאמר השייך לשנה זו) סוף אות ה, וזה לשונו: "שהבכורה דעשו אינה אלא ביחס להאין שמברר את היש, דכיון שהאין בא ונמשך בשביל לברר את היש, הרי בהכרח לומר שהיש קדם להאין, ורק לאחרי שישנו מציאות היש יכול לבוא האין לבררו. אבל האין של יש האמיתי, בודאי קודם הוא להיש הנברא" ע"כ.

מהו הביאור ב’אותיות’ אלו "אין המברר את היש" ו"אין של יש האמיתי"?

אשמח מאוד באם תבארו את הדברים בשפה ברורה ופשוטה המתאימה גם לפשוטי העם כמוני.

שלח תגובה

שמואל אלבום
29/01/2014

קיצור סדר ההשתלשלות

הביאור בקצרה הוא כך:

ידוע (ראה שער היחוד והאמונה פ"ד ואילך) שאם האור והשפע של הבורא היה מגיע לנבראים כמות שהוא, אזי הנבראים היו בטלים במציאות, ולכן קיים ’סדר השתלשלות’ שהאור יורד מדרגה לדרגה, ובכל דרגה האור מתמעט עד שהוא מגיע לנבראים.

בפרטיות יותר מבואר בתורת הסוד שהקב"ה צמצם את האור הבלי גבול, ואח"כ חזר והמשיך ’קו’ כלומר אור דקיק ומועט, ומקו זה (שגם הוא למעלה מהתלבשות בנבראים) נתהוו ’קוים’ דקים יותר, וכך נתהוו העולמות העליונים, והספירות, וכל הדרגות עד שהאור ’הותאם’ להתלבש בנבראים.

’סדר ההשתלשלות’ זה הינו מסכת ארוכה העוסקת בכל פרטי הפרצופים והעולמות העליונים, והוא מבואר בארוכה בקבלה ובדא"ח.

אך אם רוצים ’לסכם’ את כל העניין בקיצור ובתמציתיות, אזי מדברים באופן כללי על שתי הארות: א) האור הבלתי מוגבל (לפני הצמצום) והאור המוגבל (אור הקו, וכל ’הסתעפויותיו’) ולשתי הארות אלו אנו קוראים ’אין’. אך כפי שמוסבר באריכות בדא"ח, כל הארה נקראת ’אין’ מסיבה שונה לגמרי (ועד שהסיבה שאנו קוראים להארה הא’ ’אין’ היא סיבה הפוכה מהסיבה שבגללה אנו קוראים להארה הב’ ’אין’): שההארה הבלתי מוגבלת נקראת בשם ’אין’ משום שהיא בטלה בתכלית למקורה - עצמות אין סוף, ואינה ’תופסת מקום’ לעצמה כלל, ומצד ביטול זה היא נקראת ’אין’; אך ההארה הב’ נקראת אין לא מצד שהיא אינה תופסת מקום לגבי היש הנברא המתהווה ממנה, שהרי אדרבה, היא המקור של היש הנברא, וגם לא מצד הביטול שלה לבורא, שכן אם ביטולה היה כמו הביטול של האור שלפני הצמצום, אזי לא היו מתהווים ממנה נבראים החשים את מציאותם (וזו הסיבה שהיה הצמצום, שכן מצד הביטול בתכלית של האור שלפני הצמצום לא ייתכן שיתהוו נבראים המרגישים את עצמם ל’יש’), אלא הסיבה שהיא נקראת ’אין’ היא מכיוון שה’יש’ הנברא אינו משיג אותה, ועל כן בעולם המושגים שלו היא כמו לא קיימת. ונמצא שהפירוש בשתי דרגות ה’אין’ הוא שונה: ה’אין’ הראשון נקרא כך על שם ביטולו, וה’אין’ השני נקרא כך על שם שהוא ’אינו מושג’.

האור הבלתי מוגבל, נקרא ה’אין’ של ה’יש האמיתי, שכן כאמור הוא בטל לגמרי למקורו - הבורא שהוא היישות האמיתית, וההארה המצומצמת נקראת ה’אין’ של היש הנברא, שכן היא מקור הנבראים, שיישותם אינה אמיתית, אלא הם מתהווים ונבראים בכל רגע על ידי הבורא שהוא לבדו ה’יש האמיתי’ שמציאותו מעצמותו, ולא שח"ו הוא מקבל את מציאותו מאיזה עילה הקודמת לו.

במאמר זה של הרבי, הרבי מבאר שהכוחות הגלויים שבנשמה דהיינו השכל, הם מקבילים לדרגת האין של היש הנברא, ותפקידם לפעול ביטול בגוף, ולכן הם נקראים "אין המברר את היש", ומזה שמטרתם לפעול בה"יש" אזי ה"יש" הוא כמו קודם להם (במעלה) שהרי כוחות אלו של הנשמה נועדו למענו, אבל האין של היש האמיתי הוא מייצג את הבורא, והוא נעלה לגמרי מהתלבשות בגוף, ועל כן הוא וודאי קודם להיש הנברא.

שלח תגובה

מערכת האתר
30/01/2014

בסגנון אחר קצת

לשואל היקר שליט"א,

הפנינו את שאלתך להרה"ח ר’ דוד אופן שליט"א, והוא כתב לנו את הדברים הבאים:

הנה מבואר בחסידות בכ"מ (ראה בהמשך רנ"ט ע’ מו ואילך) דיש ב’ בחי’ אין: א) אין האמיתי שזה האוא"ס שנמשך מעצמות א"ס שכיון שמרגיש את מקורו ורוצה ליכלל בו והוא בבחי’ ביטול במציאות לגבי מקורו ולא שייך עליו שום שם, ולהיותו אין ואפס עש"ז נקרא אין על העדר מציאותו, והשם אין הוא בו באמיתית ונקרא אין העצמי כי בטל ומיוחד עם עצמות ולכן הוא מהווה את היש, כי התהוות היש הוא בכח העצמות וע"י האור שמגלה את כח העצמות בהתהוות הנבראים, וכמ"ש באגה"ק לאדמוה"ז שהאור הוא מעין המאור ולכן על ידו מתהווים הנבראים והוא קדם להיש, כי הרי בכוחו נתהווה היש אלא כדי שיהיה ההתהוות בפועל גבול ויש ממש, צ"ל אין הב’ והוא אין של יש הנברא היינו שזה האור שבא לאחר הצמצום ואע"פ שהוא באמת באין ערוך מהנבראים, מ"מ הוא מקור לנבראים והוא אור שבא לפי ערך הנבראים להחיותם ונקרא אין ע"ש שהוא אינו דומה להנבראים, וגם הם אינם משיגים אותו שלכן הם קוראים לו אין והוא גורם שיהיו בבחי’ גבול ויש, ע"י שמסתיר עליהם ע"י התלבשותו בספירת המלכות שמעלימה ומסתירה על הנבראים. ואח"כ ע"י עבודת האדם יורד אור זה לברר אותם, שזה האין שמברר את היש.

עפ"ז יובן מ"ש במאמר בשם הצ"צ (עין קיצורים והערות לתניא ע’ מח ואילך), דזה שעשו הוא הבכור הוא לגבי האין של יש הנברא שזה בא אחרי היש, כי בריאת היש הוא בכח העצמות והאור א"ס דוקא, כי הוא לבדו בכוחו ויכולתו להוות יש מאין (כמ"ש לעיל). ואח"כ בא האור להחיותו ולבררו שזהו האין של יש הנברא, ובמילא מובן שבאין של היש האמיתי שמיוחד עם עצמות כנ"ל ומשם הוא שרש נשמות ישראל חלק אלוקה, הנה אין זה, בודאי קודם להיש ובדרגא זו אין שום שליטה לנפה"ב, אבל באין של יש הנברא שזה אור ששייך לסדר השתלשלות ועד"ז בהארת הנשמה שמתלבשת בגוף בשכל וטו"ד שם אפשר לנפה"ב להעלים כי היש קדם לאין של יש הנברא.

לסיכום יש ב’ דרגות ביעקב ועשו: א) בסדר השתלשלות בעולמות עשו בכור, שזה היש ששרשו מעולם התוהו, קדם ליעקב עולם התיקון אצילות, שזה האין של יש הנברא אור של סדר השתלשלות שמברר את היש. ב) בשרש שלמעלה מעולמות יעקב הוא הבכור כי שרשו באין העצמי שקשור עם עצמות א"ס ולכן כשמתגלה דרגה זו אין שליטה לעשו ונפה"ב, ולכן לקח יעקב הבכורה במרמה שזה לא עפ"י סדר השתלשלות, ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי (ובאמת יש דרגא באמצע שאח עשו ליעקב שהם בהשוואה מצד חיצוניות של אוא"ס אבל אין כאן המקום להאריך בזה).

שלח תגובה