שיעור במאמר "כימי צאתך מארץ מצרים'' חלק חמישי
- תגיות: ניסים , נס וטבע , אחרון של פסח , פסח
- 1 תגובות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
סיכום הנקודות שעלו בשיעור הקודם:
בשיעור הקודם ביארנו באריכות שלפני בריאת העולמות היה אור בלי גבול ממלא את כל המציאות, ובמצב כזה לא נתאפשרה בריאת העולמות שמעצם טבעם הם מדודים ומוגבלים, ולכן 'צמצם' והעלים הקב"ה את אורו הבלתי מוגבל. לאחר מכן חזר הקב"ה והמשיך אור מצומצם הנקרא בשם 'אור הקו' (על שם שהוא דק ומצומצם ביותר) וממנו נמשכת החיות בספירות (המכונים 'כלים') ומאור זה נמשך (דרך הספירות, כנ"ל) חיות לעולמות.
ונמצא שיש שני כוחות מרכזיים למעלה: ישנו כוח הצמצום שעניינו להגביל את האור (וממנו באים גם הכלים של הספירות שעניינם הוא ג"כ להגביל את האור שבהם), וישנו כוח הגילוי שממנו נמשך האור הבלתי מוגבל קודם הצמצום, וגם לאחרי הצמצום נמשך ממנו 'אור הקו', שאמנם הוא נמשך אחרי הצמצום, אבל מקורו באור שלפני הצמצום.
וזהו ההסבר למה שאנו רואים בהנהגת הטבע שמצד אחד הוא מוגבל ביותר, אך לאידך, דווקא בטבע מתגלה עניין הנצחיות (וכפי שביארנו באריכות בשיעור ב' וג') והביאור בזה הוא, שאמנם החיות שבטבע עובר דרך הכלים (=הספירות) שהם מגבילים את החיות, אבל שרש החיות הוא מאור הקו (שהוא מתלבש בכלים, וכנ"ל) ואור הקו - כפי שביארנו - שרשו הוא מהאור הבלתי מוגבל שלפני הצמצום, ולכן ניתן לראות בנבראים את עניין הנצחיות הקשור עם אור א"ס שלפני הצמצום שהוא למעלה מכל עניין של הגבלה.
* * * * *
ת"ת הנעלם
כעת מחדש הרבי חידוש נפלא: השורש של 'אור הקו' נעלה יותר מהאור הבלתי מוגבל שהאיר קודם הצמצום. שהרי כאמור, הקב"ה העלים את האור הבלתי מוגבל, וא"כ, חוזר אור הקו ומאיר לאחר הצמצום? אין זאת אלא משום שאור זה אור הקו יש בכוחו לבקוע את הצמצום, וא"כ יוצא שיש לו כוח גדול יותר מהאור שלפני הצמצום, שכן האור שלפני הצמצום הוסתר ע"י הצמצום, ואילו אור הקו אינו מוסתר ע"י הצמצום אלא אדרבה, הוא מבקיע אותו (בלשון הרבי: "כל בקיעה היא מצד תגבורת"), ומאיר בתוכו.
ב'אותיות של קבלה' מבאר הרבי, ששרש אור הקו הוא מת"ת (=תפארת) הנעלם, כלומר: מדת התפארת כפי שהיא במקורה. המיוחד בתפארת שהיא כוללת הפכים. חסד עניינו גילוי, וממנו שרש האור הבלתי מוגבל, שהוא מאיר בגילוי ללא הגבלה. גבורה עניינה היא צמצום, וממנה הכוח העוצר ומעלים את האור; מידת התפארת היא כלולה מחסד וגבורה יחד (שלכן הת"ת היא בקו האמצעי המחבר את ימין (חסד) ושמאל (גבורה)), ולכן היא יכולה להאיר בתוך הצמצום.
בעומק יותר מבאר הרבי, שאור הבל"ג גם הוא מוגבל, והגבלתו היא שהוא בלי גבול, 'ללא מעצורים', הצמצום בוודאי מוגבל, שהרי הוא כוח הגבול, אך אור הקו יש בו את כל העניינים גבול ובלי גבול יחד, ולכן הוא דווקא יכול להאיר בתוך העולם המוגבל, והיינו שהוא מחבר בלי גבול (אור) וגבול (עולמות) יחדיו.
כעת יצא לנו עומק נפלא במעלת הטבע על נס: נס שרשו מהאור שלפני הצמצום, ולכן אי אפשר שיאיר בעולמות המוגבלים, וביכולתו רק לשדד מערכות הטבע ולא לפעול בתוכם; אך הטבע שרשו מאור הקו הכולל ומחבר גבול ובל"ג, ולכן עניין הנצחיות המתגלה על ידו הוא בתוך גדרי העולם והנבראים.
(במענה לשאלות משתתפי השיעור, ביאר הרב שניתן לסכם שישנם (כנ"ל) שתי מגמות כלליות: ישנה מגמה להאיר, ומגמה לצמצם. מן המגמה להאיר נתהווה האור שלפני הצמצום, וכן אור הקו. מהמגמה לצמצם נתהווה כוח הצמצום (הרב הדגיש כי לכוח זה אין לקרוא בשם 'אור' אלא בשם 'כוח' - ההבדל בין אור לכוח הוא, שאור תמיד 'דבוק' במאור, וכמו למשל בשמש, שאם יהיה דבר מסתיר אזי אור השמש לא יאיר למטה, וזאת משום שהאור תמיד צריך להיות דבוק למקורו. כוח הוא קיים בדביקות בלתי ניכרת, וכמו אדם הזורק אבן - שבאבן לא ניכר כוח האדם הזורק בגילוי), וממגמת הצמצום נבראו גם הכלים (=הספירות) שעניינם הוא להגביל את האור המלובש בהם (וכפי שנתבאר באריכות בשיעור השלישי), ויתרה מזו: ממגמת הצמצום נברא גם גוף הנבראים, שגם הוא מעלים על החיות שבהם ששורשו מאור הקו. הרב ביאר שבעולמות העליונים (ובעולם האצילות) מאיר אור הקו, ובעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) מאיר אור הקו דרך 'מסך' (בכל עולם ישנו מסך נוסף, כך שבעולם שלנו - עולם העשייה - האור מאיר דרך ג' מסכים).
נס המלובש בטבע - שתי המעלות
אות ה:
עד כאן ביארנו מהי המעלה בטבע, ומה המעלה בנס. שהמעלה בטבע היא עניין התמידיות, שבזה ניכר החיבור של גבול ובל"ג, והמעלה של נס שבו ניכר אור א"ס הבל"ג מצד עצמו כפי שהוא נעלה מהתלבשות בעולם וזאת נוסף על המעלה (שביארנו בתחילת אות ד) שבנס א"צ להתבוננות, ורואים אלוקות בגילוי.
באות זו מבאר הרבי, שבנס המלובש בטבע ישנם שתי המעלות. מצד אחד זהו נס, שזהו גילוי אור א"ס הנעלה מהתלבשות בעולם, אך בכל זאת הוא חודר ומלובש בטבע, ולכן יש לו גם את מעלת הטבע (ששרשו נעלה ביותר, כנ"ל), וגם לגבי הנס עצמו אזי מתגלה שלא רק שהוא 'שובר' את הטבע, אלא שהטבע עצמו נעשה כפי רצון הבורא (שני ביאורים אלו הינם בעצם עומק נוסף בשני הביאורים שנאמרו באות ג' במעלת הנס המלובש בטבע).
מעלות מיוחדות בנס שלמעלה מהטבע
אך לאידך, מעיר הרבי, עדיין ישנה מעלות מיוחדות דווקא בנס הנעלה לגמרי מגדרי הטבע. ראשית, בנס זה ניכר אלוקות בגילוי יותר מנס המלובש בטבע, וכמובן בפשטות, ועוד מעלה שבנס המלובש בטבע אין ניכרת שליטה מוחלטת על הטבע, ורק שהקב"ה מסובב את אופן הנהגת הטבע שיהיה כפי רצונו, אך בנס שמעל הטבע ניכר בבירור שלטבע אין כל מציאות, והוא בטל מכל וכל.
הרבי מוסיף, שהחילוק הזה שבין נס המלובש בטבע לנס שמעל הטבע (שנס המלובש בטבע נותן מקום לטבע, ונס שמעל הטבע פועל בטבע ביטול בתכלית) הוא גם בשרשם. שנס המלובש בטבע שרשו באור הבל"ג הנותן מקום לגבול, ונס שמעל הטבע שרשו מדרגת האור בל"ג נעלית כל כך עד שאין כלל מקום לעניין הגבול (הרבי מביא לכך דוגמא מכוחות הנפש. שכוח הרצון הינו נעלה מכח השכל, ועד שלגבי השכל נחשב הרצון כמו 'בלי גבול' (הרב הביא על כך את הפתגם הידוע: "אין לך דבר העומד בפני הרצון"...) והנה לפעמים אנו מוצאים שהרצון 'מלובש' בשכל (כלומר: שהאדם רוצה דבר מה, ויש לו על כך טעם שכלי) אך כמובן ישנו אופן שבו הרצון הוא מעל לכל גדרי ההיגיון, והיינו כנ"ל, שעצם הרצון הוא נעלה לגמרי מגדרי השכל, ואינו נותן כלל מקום לשכל, אך ישנה דרגה נמוכה יותר ברצון (בלשון הרבי "הארת הרצון") שהיא 'נותנת מקום' לשכל...).
מעלה מיוחדת בנס המלובש בטבע
אך בכל זאת, ישנה מעלה מיוחדת בנס המלובש בטבע, שבניסים אלו מתגלה כוח ה' גם כאשר הטבע בתוקפו (הרב הביא על כך את מאמר חז"ל (בבא בתרא טז, א): "שבור חבית ושמור את יינה" - שהקב"ה עושה נס שעניינו הוא גילוי אלוקות מעל הטבע, אך בכל זאת הטבע נשאר קיים, שלזה צריך כוח נעלה במיוחד).
ומוסיף הרבי, שבדוגמת ההבדל בין שני סוגי הניסים, כך יש בעבודת ה' שני סוגי 'ביטול'. הביטול של 'יחודא עילאה' (דרגה עילאית באחדות ה'), והביטול של 'קבלת עול'. שמצד יחודא עילאה הרי כל העולמות בטלים במציאות, ואין שום דבר מבלעדי ה' אחד, וממילא לא קיימים שום רצונות חוץ מרצון ה', אך הביטול של 'קבלת עול' עניינו הוא שהגם שהאדם נשאר במציאותו, ומצד עצמו "בהפקירא ניחא ליה" (=נוח לו בחיי הפקר - ראה גיטין יג, א), אך עם כל זאת הוא כופה את עצמו, והנהגתו היא כפי רצון האדון.
שני סוגי ביטול אלו, הם בדוגמת שני סוגי הניסים האמורים. שהביטול של 'יחודא עילאה' הוא בדומה לנס שמעל לטבע, שלגביו הטבע בטל לגמרי ואין לו כל מציאות; והביטול של קבלת עול הוא מקביל לנס המלובש בטבע, שהטבע נשאר במציאותו, ובכל זאת הוא 'תואם' לרצון ה'.
בפרק הבא (פרק ו) יבאר הרבי, שבכל סוג ביטול ישנה מעלה: מצד אחד הביטול של יחודא עילאה הוא מקיף את כל האדם, ואת כל כוחות הנפש שלו, עד שלא נשאר שום חלק באדם שאינו בטל, ואילו הביטול של קב"ע הוא רק בנוגע להנהגה בפועל, אך רצונו, שכלו ומידותיו של האדם אינם בטלים, אך לאידך, בביטול של יחודא עילאה יש 'חסרון': כיוון שגם רצון האדם הוא באלוקות, א"כ הוא אינו כופה את עצמו, ואדרבה, הבחירה באלוקות באה ממנו (וקשורה עם מציאותו). אך בביטול של קב"ע כיוון שהוא רוצה בתאוות העולם, רק שהוא מבטל את רצונו מפני רצון העליון, הרי שבפרט זה, יש כאן ביטול נעלה יותר (הרב הגדיר זאת, שבביטול של יחו"ע יש שלימות ב'כמות' הביטול, שחודר בכל פרט ופרט; אך בביטול הבא מצד קב"ע שלימות הביטול היא ב'איכות' הביטול).
(לקראת סוף השיעור האריך הרב בפרטי ההתבוננות המביאה לביטול, שבתחילה מתבוננים שכל העולמות נבראו בדיבור אחד של הקב"ה, והרי גם באדם דיבור אחד אין לו ערך למיליוני הדיבורים אותם הוא יכול לדבר במשך כל ימי חייו, ואם באדם (שהוא מוגבל) אין ערך לדיבור אחד לגבי כללות כוח הדיבור שלו אזי כל שכן שלגבי הבורא שהוא אין סוף שאין ערך לעולמות שנבראו מדיבור אחד שלו. אך השלב השני בהתבוננות הוא שנעשה 'חשבון' שגם אותו דיבור בודד אזי כל מציאותו היא כאשר האדם מדבר אותו והדיבור יוצא מפיו החוצה, אך אצל הקב"ה הרי הדיבור אינו יוצא ח"ו חוץ ממנו, כיוון שאין דבר שחוץ ממנו, וא"כ הרי שאותו דיבור אין לו כלל מציאות עצמאית, וכל מציאותו היא הבורא, וא"כ גם העולמות המתהווים מאותו דיבור, אזי מציאותם היא הבורא).
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -
