שיעור במאמר "כימי צאתך מארץ מצרים'' חלק רביעי
- תגיות: עשר הספירות , צמצום , קו , עיגול , אחרון של פסח , פסח , ספירות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
עשר הספירות (ב)
בשיעור הקודם התחלנו לבאר את עניינם של עשר הספירות. בשיעור זה נמשיך להאיר זאת מזוויות נוספות.
כפי שהסברנו בשיעור הקודם, הספירות הם ה'כלים', ובתוכם ישנו ה'אור'. נביא לכך דוגמא: כאשר אדם נותן צדקה, ברור כי הפעולה לא נעשית על ידי היד גרידא, אלא על ידי הנפש המניעה את היד, שבה נעשה גם התעוררות הרצון לתת צדקה, אלא שמכיוון שהנפש היא רוחנית והיא אינה יכולה להתעסק עם מטבע גשמי, לכן היא פועלת באמצעות היד. והיינו, שהיד היא ה'כלי' שבו 'מלובש' אור הנפש.
וכך הוא למעלה, שהשפעת החסד מגיעה מאור אין סוף, אך כדי שאותו חסד יוכל להתגלות בעולם למטה, זקוקים ל'כלי' ש'יגשם' את אור החסד הרוחני, ו'כלי' זה הוא ספירת החסד, שבו מלובש אור אין סוף, ומתגלה דרכו למטה.
'כלי' זה גם מצמצם את החסד, שכן אם יתגלה למטה החסד כמות שהוא, הרי שהעולם לא יוכל להכיל זאת. יתרה מזו: ה'כלי' הוא זה שנותן את ההגדרה שזו השפעת החסד, שלולא הכלי, הרי ההשפעה היא אין סופית, ולא ניתן להגדיר אותה בשם חסד או בכל שם אחר המגדיר וממצה את מהות השפע, ההגדרה יכולה להיווצר רק בשלב שבו אותו שפע אין סופי מצטמצם ומתלבש בכלי ספירת החסד (וכך הוא בכל ספירה, שכשאור א"ס מתלבש בספירת החכמה אזי הוא נקרא חכמה, וכך בכל הספירות).
הוי אומר: המשפיע הוא אור א"ס, והספירות הם כלים בכדי להגדיר את האור ולהורידו אל הנבראים.
ה'צמצום'
בפירוט יותר, גם באור יש דרגות. אור = גילוי. לפני שהקב"ה ברא את העולמות, היה אור (כלומר: גילוי) אין סוף ממלא את כל המציאות כולה. במצב כזה לא ניתן לברוא את העולמות, שכן העולמות יבטלו במציאות לנוכח גילוי אור כזה ששום דבר לא יכול לעמוד מולו. ולכן היה 'צמצום'. ה'צמצום' הוא אחד המושגים היותר יסודיים בתורת הקבלה, ותוכנו עפ"י תורת החסידות, שלצורך בריאת העולמות יצר הקב"ה מקום מסוים שבו אותו אור לא יתגלה (אין הכוונה שהאור לא נמצא באותו מקום, אלא שהוא אינו מתגלה לנבראים הנמצאים שם), ובמקום זה ברא הקב"ה את כל העולמות.
במילים אחרות: ידוע הפתגם (עבודת הקודש א, ח): "אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון, ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול, ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלמותו" כלומר: אם נאמר שלבורא יש רק כוח בלי גבול, הרי אנו מחסרים שלמותו, שהרי כיצד יהיה לו קשר עם העולם שכל כולו מדוד ומוגבל? ובהכרח שאם הקב"ה הינו "שלימות מבלי חסרון" הרי שיש לו גם את 'כח הגבול'.
וזהו ההבדל בין קודם הצמצום לאחר הצמצום: קודם הצמצום האיר בגלוי כוחו הבלי גבול של הקב"ה, ו'כוח הגבול' היה נסתר; לאחר הצמצום הקב"ה גילה את כוח הגבול שלו, ולשם כך הסתיר את כוחו הבלי גבול.
אך גם אחרי הצמצום, אזי לגבי הקב"ה עצמו מורגש הכוח הבלי גבול, וכוח הגבול מורגש בעיקר אצלנו. ניתן להביא דוגמא על כך מהעולם שלנו: כאשר אנו רואים ספר שבו כתובים דברי השכלה (וכמו ספר המאמרים שבו אנו לומדים כעת) הרי שתוכן ההשכלה הוא כמו 'אור בלתי מוגבל' והאותיות הם מגבילים את ההשכלה. אדם חכם, בכוחו לקרוא את האותיות, ולהבין מתוכם את ההשכלה העמוקה הכתובה בספר, אך מי שאינו חכם, אזי האותיות בעבורו הם מעלימים על ה'אור'. ונמצא, שאצל אדם חכם האותיות הגם שהם הגבלה מסוימת לאור, אך בגלל שהוא יודע את ההשכלה, הרי שעבורו כוח הגבול אינו מסתיר, אך אדם שאינו חכם, הוא יראה באותיות רק את כוח הגבול, ואור ההשכלה יהיה מוסתר עבורו.
ולסיכום: הצמצום גילה את 'כוח הגבול' של הבורא, שכתוצאה ממנו יוכל להתגלות שפע מוגבל כאן למטה.
אור הקו
וכאן מגלה לנו תורת הקבלה עניין נוסף: הקב"ה לא רצה שאחרי הצמצום יהיה הסתר מוחלט, ולכן לאחר הצמצום חזר הקב"ה והאיר (בתוך אותו מקום שיועד לבריאת העולמות) את 'אור הקו'. אור הקו כשמו כן הוא - קו אור דק מאוד (כמו חוט השערה), והיינו הארה מועטת ביחס לאור שהאיר שם לפני הצמצום (הרב ביאר שהסיבה שמשתמשים בדימוי מחוט השערה, שהשערות הגם שהם יונקים מהמוח, אך חיותם כל-כך מועטת עד כדי שכשגוזזים אותם - לא חשים בכאב...), אך דווקא מסיבה זו שהיא הארה מועטת ומצומצמת, יכולה היא להאיר בגלוי גם בתוך העולמות.
לקו ישנו התחלה וסוף (וזאת בשונה מהאור א"ס שלפני הצמצום הנקרא 'עיגול' שבו אין התחלה וסוף, וכפי שבעיגול אין התחלה וסוף), וההתחלה של הקו היא המקום שבו היא נקודת המוצא שלו, שהקו שרשו באור שלפני הצמצום, שמשם הוא בוקע ומאיר אל מקום העולמות, והסיום של הקו היא הנקודה הרחוקה ביותר מאותה נקודת מוצא. מובן שכמה שאנו מתרחקים מנקודת המוצא כך האור פוחת והולך, וזו הסיבה שישנם עולמות עליונים ועולמות תחתונים, שהעולמות העליונים מקבלים מתחילת הקו, והעולמות התחתונים מקבלים מסיום הקו.
אור הקו קשור באור שלפני הצמצום
אור הקו למרות שהוא אור מצומצם ומוגבל הוא קשור באור הבלתי מוגבל שהיה קודם הצמצום. הרב הביא דוגמא מאדם הפותח חלון בכדי שאור השמש ייכנס דרכו אל הבית, שדרך החלון מאיר אור קטן יותר מהאור המאיר בחוץ (כמידת החלון), אך האור המאיר דרך החלון הוא מגיע מהאור שבחוץ; אך אור זה מתלבש בכלים (שהם הספירות, כנ"ל) שהכלים שרשם מכוח הגבול. ונמצא דבר מעניין: אור הקו - שרשו באור הבלי גבול, והכלים שרשם בכוח הגבול.
כל האמור כאן הוא ההסבר למה שהרבי מביא כאן במאמר (מהמשך תרס"ו) שמה שאנו רואים בהנהגת הטבע את עניין הנצחיות (וכפי שביארנו באריכות בשיעורים הקודמים) אפילו שלכאורה החיות שבטבע הוא חיות מוגבל, הוא משום שאמנם החיות שבטבע הוא עובר דרך הכלים שהם מגבילים את החיות, אבל שרש החיות הוא מאור הקו (שהוא מתלבש בכלים, וכנ"ל) ואור הקו - כפי שביארנו - שרשו הוא מהאור שלפני הצמצום, ולכן ניתן לראות בנבראים את עניין הנצחיות הקשור עם אור א"ס שלפני הצמצום שהוא למעלה מכל עניין של הגבלה.
העיגול
כעת נמשיך לעיין בלשון המאמר.
הרבי מביא מספר 'עץ חיים' (שער א ענף ב) "שאחר הצמצום המשיך מן אוא"ס קו א' ישר מן אור העיגול שלו".
זה למעשה, מה שביארנו קודם, שאחרי שהקב"ה פעל שבמקום עמידת העולמות אזי האור הבלתי מוגבל לא יאיר בגילוי, ונמצא שישנו מקום שבו האור מוסתר, הקב"ה חזר והמשיך באותו מקום שבו הוסתר האור, אור מצומצם הנקרא 'קו' (וזאת מכיוון שהוא אור דק ומצומצם כמו קו), ואור זה נמשך מהאור הבלתי מוגבל שקודם הצמצום הנקרא בשם "אור העיגול".
האור שלפני הצמצום (שכמובן קיים גם לאחר הצמצום לגבי הקב"ה) נקרא 'אור העיגול', וזאת משתי סיבות: א) שלגבי אור זה לא שייך תחילה וסיום (כמו עיגול שאין לו תחילה וסיום), ובכל מקום הוא מאיר בשווה (וכנ"ל); ב) שאמנם אור זה אינו מאיר בגלוי בתוך העולמות, אך הוא נמצא מסביב להם (בלשון הקבלה: 'מקיף'). בכדי להבין זאת נעזר בדוגמא הבאה: אדם החושב אודות בניין גדול רב קומות, הרי שמחשבתו כאילו מקיפה את כל הבניין על כל קומותיו ומבואותיו. הבניין אמנם אינו מרגיש זאת, אבל אצל האדם 'מקופל' כל הבניין בתוך מחשבתו. גם למעלה אותו אור שאינו יכול להתלבש בגלוי בעולמות, הוא כביכול 'חושב' כל העולמות מבחוץ, העולמות אינם חשים זאת, אך למעשה כל העולמות 'מקופלים' בתוך מחשבתו של הקב"ה המקיפה עליהם מלמעלה.
ההבדל בין אדם החושב אודות בניין למחשבתו של הקב"ה הוא, שבמחשבת האדם לא נוצר כלום בנוגע לבניין, אך מחשבתו של הקב"ה היא יוצרת את כל המציאות...
וזו הסיבה שאור זה נקרא בשם 'עיגול' שהוא עוטף את כל העולמות מסביב ו'מקיף' אותם.
הקב"ה מקומו של עולם
זה גם ההסבר במאמר חז"ל (בראשית רבה סח, ט): "הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" כלומר: הקב"ה מכיל בתוכו את העולם, ולא שהקב"ה נמצא בתוך העולם, והיינו כפי שביארנו, שהקב"ה הוא מקיף את כל העולמות, וכל העולמות 'מקופלים' במחשבתו (בספר הזוהר (ח"ג רכה, א) ישנו ביטוי דומה: "איהו תפיס בכולא, ולית מאן דתפיס ביה" = הוא יתברך תופס בכל העולמות, ואין מי שתופס בו). זו כמובן אינה סתירה לכך שהקב"ה נמצא בכל מקום, שהרי מצידו הצמצום כלל לא מעלים, והוא נמצא בכל מקום בשווה, וכל עניין הצמצום הוא רק לגבינו - הנבראים, שאנו לא רואים אותו, והיינו שהקב"ה הוא כמו 'רואה ואינו נראה'.
(בקשר לעניין זה של 'רואה ואינו נראה' סיפר הרב סיפור על רש"י הקדוש: כידוע שרש"י חי בזמן 'מסעי הצלב' האיומים שבהם נרצחו על קידוש ה' כשליש מאחינו שבאירופה (מסעי הצלב היו מכוונים רשמית כנגד המוסלמים בארץ הקודש, אך כמו תמיד, היהודים היו הקורבנות, וקהילות שלמות נעקדו ע"י הנוצרים במיתות שונות ומשונות, הי"ד). באותו הזמן התפרסם רש"י כאיש קדוש ובעל מופת, ועד כדי שאחד ממנהיגי מסע הצלב - הנסיך גוטפריד מבויון - בא להתייעץ ברש"י באם ינצח במלחמה... רש"י ידע ברוח קדשו שאותו נסיך ינחל תבוסה צורבת מול המוסלמים, והוא פחד לומר לו את האמת פן יבולע כתוצאה מזה לאחיו היהודיים, ועל כן, כשבא אותו נסיך לבית מדרשו של רש"י, עשה רש"י עצמו כרואה ואינו נראה. הנסיך קרא בשמו של רש"י, ורש"י ענה לו כשהנסיך אינו מצליח לראותו... כשהדבר חזר ונשנה כמה פעמים, הבין הנסיך שלפניו עומד אדם בעל כוחות בלתי רגילים, ואז הבטיח לו שלא יפגע בו ובאחיו היהודיים לרעה, ואז נתגלה אליו רש"י, וניבא לו כי הוא ינחל מפלה, ויחזור לעירו כשהוא מלווה בשני פרשים בלבד. הנסיך כעס מאוד, ובזעמו אמר לרש"י כי באם יחזור לעירו עם שלושה פרשים - יכלה את זעמו ברש"י וביהודי העיר.
הנסיך יצא למלחמה, ובינתיים נסתלק רש"י, אך כפי שרש"י התנבא, כן היה, הנסיך ניגף בפני המוסלמים, והוא חזר לעירו עם חמישה פרשים. הנסיך חשב בליבו כי כעת יוכל להינקם ביהודים, מכיוון שנבואתו של רש"י לא נתקיימה במלואה, אך בעוד כברת דרך לבוא העירה, חלו שני פרשים ומתו. אך עדיין אותו נסיך עמד במריו, כיוון שבכל זאת נשארו לו שלושה פרשים ולא שנים. והנה כשהם נכנסים בשערי העיר, נפלה אבן כבדה מהחומה על ראש אחד הפרשים, והוא נהרג במקום... כך התקיימה נבואתו של רש"י למרות שרש"י עצמו כבר לא היה בין החיים).
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -