שיעור במאמר "כימי צאתך מארץ מצרים'' חלק ראשון
- תגיות: פסח , אחרון של פסח , קריעת ים סוף , גאולה , ניסים
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
שלוש שאלות
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו). הנביא אומר, שהניסים והנפלאות שיהיו בגאולה העתידה, יהיו בדומה לניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים.
הרבי שואל על כך שלוש שאלות:
א) הרי גאולה העתידה תהיה נעלית הרבה יותר מיציאת מצרים, וא"כ מדוע מדמים את הניסים של הגאולה דלעתיד לניסי יציאת מצרים? (הרבי מביא לזה ראיה מדעת בן זומא, הסובר (ברכות יב, ב - ואנו מזכירים זאת בהגדה) שלעתיד לבוא לא יזכירו את יצי"מ (כיוון שהניסים שיהיו אז יהיו גדולים הרבה יותר), ואף לדעת חכמים החולקים עליו, בכל זאת יצי"מ תהיה טפלה לגאולה העתידה. הרב ביאר שהסיבה שלדעת חכמים יזכירו בכל זאת את ניסי יציאת מצרים, שאז היתה מעלת ה'אתכפיא' שהיצר הרע הי' בתקפו (וכפי שיבואר בהמשך) והיה צורך להתגבר עליו, אך בגאולה העתידה יתקיים הייעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב), ולא יהיה עוד יצה"ר. זו גם הסיבה שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר והגאולה העתידה לאור היום (ראה מדרש תהלים מזמור לו), שהגם שאור הנר הוא מוגבל ובר-כיבוי, אך הוא נעשה ע"י עבודת האדם, ולא כמו אור היום הבא מלמעלה).
ב) מדוע מודגש בכתוב שלעתיד יראו את הניסים ("אראנו נפלאות"), שראיית הנס היא פרט בהנס, ואינו אומר בפשטות שלע"ל הקב"ה יעשה ניסים?
ג) מדוע הפסוק פותח בלשון 'נוכח' - "כימי צאתך מארץ מצרים" ומסיים בלשון נסתר "אראנו נפלאות". הרבי ציין שבזהר (ח"ב נד, א) מפרש ש"אראנו" קאי על משה רבינו, אך עדיין דרוש ביאור הקשר שבין פירוש הזהר לפירוש הפשוט ש"אראנו" הוא לכל ישראל (וכידוע שכשיש ב' פירושים (או יותר) על פסוק אחד - הרי שיש קשר בין הפירושים).
שלושה סוגי ניסים
בכדי ליישב את התמיהות הללו, מקדים הרבי, שהנה אנו מבחינים בשלושה סוגי ניסים:
א) ניסים שלמעלה מהטבע (כמו הניסים שהיו ביציאת מצרים - הפיכת מים לדם, והפיכת ים ליבשה (בקריעת ים סוף) - שניסים אלו אין להם מקום כלל בגדרי הטבע);
ב) ניסים המלובשים בטבע (וכמו נס פורים שהוא בעצם צירוף מקרים, כל מקרה לגופו הינו מקרה טבעי לחלוטין - כמו הריגת וושתי, לקיחת אסתר, מרדכי מציל את המלך מבגתן ותרש וכו' שאין כאן שידוד מערכות הטבע, אך הכול רואים בבירור את יד ה' המכוונת את המאורעות, ועד ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - (אסתר ט, א) במענה לשאלה הוסיף הרב, שהסיבה שבפורים היה נס מלובש בטבע, שבפורים לא היתה עדיין גאולה שלימה, וכמאמר חז"ל (מגילה יד, א - בנוגע לנס פורים): "אכתי עבדי דאחשוורוש אנן").
ג) ניסים המלובשים בטבע, עד כדי שאין רואים כלל את יד ה' המכוונת אותם, וכמאמר חז"ל (נדה לא, א) על הפסוק (תהלים קלו, ד): "לעושה נפלאות גדולות לבדו" - "שאפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" (ולדוגמא: אדם שניצל (בדרך נס) מצרה שכלל אינו יודע על קיומה. הרב הביא את דברי אדמו"ר מהר"ש שהפרנסה בזמן הזה היא כמו ירידת ה'מן', והראיה שהרי ההוצאות הם יותר מההכנסות, ובכ"ז הכל ממשיך ומתנהל...)
במענה לשאלה שלכאורה גם הטבע הוא נס, שהרי עצם בריאת העולם יש מאין היא נס ופלא שאין כמוהו, וידוע (ראה באריכות ב'שער היחוד והאמונה' לרבינו הזקן) שהקב"ה מהווה את הבריאה בכל רגע ורגע, וא"כ גם הטבע הוא נס, ביאר הרב, שאמנם הטבע הוא ג"כ נס, אבל כוונת המאמר כאן היא לעניינים שעפ"י סדר הבריאה הרגיל (המכונה 'טבע' מלשון טביעה, שהכוח האלוקי המהווה את הבריאה הוא נסתר וכמו חפץ ש'נטבע' בים, שאמנם הוא נמצא במעמקי הים, אבל הוא מוסתר) לא היו צריכים להיות, והקב"ה שינה את הסדר, וכתוצאה מזה נגרמה הצלה ליחיד או לרבים, שלז קוראים כאן 'נס' ובזה קיימים שלושה סוגים, וכפי שנתבאר.
מצד אחד נראה שיש מעלה בניסים הגלויים, ששם רואים באופן ברור את יד ה' השולט בטבע ועושה בו כרצונו, אך ידוע ששרש הניסים המלובשים בטבע - ובמיוחד אותם ניסים שעליהם נאמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו" הוא למעלה יותר - שלכן בנוגע לניסים אלו נאמר הלשון "לבדו" שמלבד הפירוש הפשוט שרק הקב"ה יודע על הנס, הרי שיש כאן ביטוי עמוק יותר: זהו נס המגיע מהקב"ה "לבדו" - מעצמותו ומהותו של הקב"ה, ולכן נס זה אינו יכול להיות בגילוי, ששרשו מדרגה כזו שאינה שייכת לגילוי.
הניסים שיהיו לעתיד יהיו בדרגת הניסים הנמשכים מדרגת "לבדו" (הרבי מביא בקשר לזה את מאמר חז"ל (שמות רבה יט, ו): "לשעבר (ביצי"מ) אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם, אבל לעתיד לבוא אני לבדי" - שביצי"מ הניסים נמשכו ע"י 'בית דינו' של הקב"ה, ולע"ל יהיו הניסים מהקב"ה לבדו), והחידוש הוא שאפילו שניסים אלו אינם באים בגילוי ("אין בעל הנס מכיר בניסו"), לעתיד הם יבואו בגילוי - "אראנו נפלאות".
בגאולה העתידה יהיה נס דומה לקריעת ים סוף
אות ב:
באות זו שואל הרבי עוד שאלה: הפסוק משתמש בלשון רבים ("כימי צאתך"), ולכאורה יציאת מצרים היתה ביום אחד (וכפי שהתורה אומרת (שמות יג, ג - לגבי מצוות זכירת יצי"מ): "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים")?
והביאור הוא, שכאן כוונת הכתוב גם לנס קריעת ים סוף (שהיה בשביעי של פסח - ובו 'הושלמה' למעשה יציאת מצרים, שהרי עד אז היתה אימת המצרים עליהם כיוון שהם אמרו לפרעה שיחזרו לאחר שלושה ימים, ופרעה שלח אתם שומרים בכדי לוודא זאת - כמובא ברש"י שמות יד, ה), ולכן אומר "כימי צאתך" בלשון רבים (ומה שלגבי זכירת יצי"מ נאמר רק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" - הוא שלגבי מצווה זו אין מעכב זכירת קריעת ים סוף (ובכל זאת חז"ל הכניסו את סיפור קי"ס בתוך ההגדה, וגם בזכירת יצי"מ שבכל יום, אנו מזכירים את נס קי"ס בברכת 'אמת ויציב', וראה בהערות בארוכה).
וכוונת הכתוב היא, שכפי שביציאת מצרים היה נס קריעת ים סוף, כך יהיה גם לעתיד (וכפי שאכן כתוב בישעיה (יא, טו - הפטרת אחרון של פסח): "והחרים הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר . . והכהו לשבעה נחלים" וגו'). ודרוש ביאור מה העניין בזה, ובמיוחד דרוש ביאור מדוע הכתוב מדגיש שנס זה יהיה 'גלוי' (וכפי ששאלנו באות א').
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -