שיעור במאמר "ויתן לך" התשכ"ח - חלק ראשון
- תגיות: מידת הגבורה , המתקה , חסד גבורה תפארת
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
ויתן לך הא-להים
המאמר עוסק בברכה "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ" וגו' (בראשית כז, כח) שבירך יצחק את יעקב כשהתחזה לעשו עפ"י בקשת אמו, כפי שהתורה מספרת באריכות בפרשת תולדות.
* * * * *
שם הוי' ושם א-להים
הרבי פותח את המאמר בקושיה יסודית:
ידוע שכל הברכות הם משם הוי' (וכמו ברכת כהנים שנזכר בה ג"פ שם הוי'), ששם הוי' מורה על מידת החסד, ושם אלוקים מורה על מידת הדין והגבורה, וא"כ מדוע בברכה זו אומר "ויתן לך הא-להים"?
הרבי מוסיף, שאותה קושיה יש להקשות גם בנוגע לברכה הראשונה שהתברך יצחק עצמו לאחר מות אברהם, וכפי שנאמר (בראשית כה, יא): "ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו" - שגם כאן רואים שהברכות הגיעו משם א-להים, ולכאורה היה מתאים יותר שהברכות יהיו משם הוי' המורה על חסד והשפעה (ובפרט שבשאר הברכות שנתברכו אברהם ויצחק נאמר שם הוי').
"גבורות" מלשון "תגבורת"
אות ב:
ומבאר הרבי, עפ"י מה שנתבאר ב'סידור עם דא"ח' (= סידור עם דברי אלוקים חיים - מאמרי רבינו הזקן על סדר תפילות השנה, שנכתבו ע"י בנו וממלא מקומו רבינו האמצעי) ב'שער התקיעות', שההשפעה הנמשכת מהגבורות היא גדולה יותר מההשפעה הנמשכת ע"י החסדים. שהרי חסד וגבורה נמשלו לאש ומים, שחסד שעניינו השפעה למטה הוא כטבע המים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך, וגבורה שעניינה הוא העלאה היא כטבע האש העולה למעלה. וידוע שטבע המים הוא קרירות, וטבע האש הוא חמימות, ולכן ההשפעה ממידת החסד היא בהגבלה, באופן של קרירות, אבל ההשפעה הנמשכת מהגבורות הוא בחמימות, שהוא בתוקף גדול יותר כטבע החמימות, וכפי שרואים שהדם שהוא חיות האדם, הוא בחמימות, וכן ההולדה נעשית דווקא ע"י חמימות, וזהו לשון 'גבורה' - מלשון 'תגבורת' וכוח גדול.
והגם שגבורה (בכלל) קשורה עם מניעת ההשפעה, מוסבר על כך, שעניינה של הגבורה הוא להשפיע רק למי שראוי לשפע (בשונה מחסד שעניינו הוא להשפיע לכול - ראוי ושאינו ראוי) - ואכן למי שאינו ראוי לא יבוא שפע מצד מידת הגבורה, אבל למי שראוי - יבוא שפע גדול יותר וב'תגבורת'.
זו גם הסיבה שחז"ל קוראים לגשמים בשם "גבורות גשמים" (ראה ברכות לג, א, ובכ"מ), ואף מזכירים את הגשם בברכה השנייה "אתה גבור" הקשורה עם גבורה, כי הגשמים הם שפע המגיע לעולם באמצעות הגבורה, שלכן הם יורדים בכוח רב, ובאופן של התחלקות - "אין טיפה נוגעת בחברתה" (בראשית רבה יג, י) - כטבע הגבורות.
'המתקת הדינים'
הרבי מוסיף בהערה (9), שבסידור עם דא"ח שם מבואר, שאותה השפעה ב'תגבורת' הבאה מצד מדת הגבורה שהיא בתוקף גדול, ועד לתוקף בלי גבול, תתכן רק באופן של 'מיתוק' הגבורות בחסדים.
מיתוק הוא 'שילוב' של חסד וגבורה יחד, היוצר מציאות שיש לה את שני המעלות, והתוצאה היא השפעה (חסד) באופן של בלי גבול (גבורה). ניתן להמשיל זאת לדבר מאכל חריף שמוסיפים לו דבש או סוכר, שהתוצאה עריבה לחך הרבה יותר ממאכל מתוק ביסודו - כיוון שהדבר החריף תורם את חלקו, ומבין שניהם נוצר דבר משובח ביותר.
זה למעשה העניין של ראש השנה (כמבואר בסידור בשער התקיעות שם). ראש השנה נקרא 'יום הדין', ובכל זאת ביום זה נקצב השפע בגשמיות וברוחניות על כל השנה, וזאת כתוצאה ממיתוק הדין הנעשה ע"י השופר (וכפי שאומרים חז"ל (ויק"ר כט, ג) על הפסוק (תהלים מז, ו): "עלה א-להים בתרועה הוי' בקול שופר" = שע"י קול השופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים) - זה גם העניין של עקדת יצחק (שאנו קוראים ביום ב' דראש השנה) שיצחק עניינו גבורה, ואברהם עניינו חסד, וביום הדין יש 'לעקוד' את יצחק (גבורה) ולהמתיקה ע"י אברהם (חסד).
ולכן הברכות של יצחק הם בריבוי גדול ביותר, ועד שלא מצינו ברכה ברכות כאלה לא באברהם ולא ביעקב, כי יצחק עניינו הוא גבורה, וכשההשפעה באה ע"י הגבורות (ע"י מיתוקה, כנ"ל), ההשפעות הם בריבוי גדול ביותר.
ולכן מדגיש הכתוב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו", שבחיי אברהם (חסד) היתה גם ההנהגה למעלה במידת חסד, אבל "אחרי מות אברהם" שאז היתה ההנהגה למעלה במידת הגבורה (מידתו של יצחק) אז "ויברך א-להים את יצחק בנו" - שהברכות נמשכו מהגבורות שהם ברכות נעלות ביותר, וגם כשיצחק בא לברך את בנו - יעקב, ברכו בשם אלוקים - "ויתן לך הא-להים" - שההשפעה תהיה בריבוי ובתגבורת.
חסד גבורה ותפארת
דובר באריכות אודות שלושת המידות חסד גבורה תפארת. שמידת החסד רוצה להשפיע לכול, לראוי ולשאינו ראוי, ומידת הדין רוצה שיהיה כפי ה'דין' - רק למי שבאמת ראוי להשפיע לו. מידת התפארת עושה 'פשרה' - מצד אחד היא מסכימה עם מידת הגבורה שאכן לא מגיע למי שאינו ראוי; אבל היא טוענת, שמצד ה'רחמים' יש לרחם עליו. זו הסיבה שמידה זו נקראת 'תפארת' (מלשון יופי) - שיופי נוצר כתוצאה משילוב של כמה גוונים, וזה עניינה של התפארת שהיא 'שילוב' של חסד וגבורה.
אמנם חסד היא המידה הראשונה, וכפי שבפועל אברהם (חסד) הוא הוליד את יצחק (גבורה), וזאת משום שהגבורה עניינה לעצור את השפע, ולא ניתן לעצור אם לא היה מקודם שפע, אך הגבורה היא כוח עמוק יותר, שבכדי לעצור נדרשים כוחות חזקים יותר, וכפי שאומרים חז"ל (אבות ד, א): "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
נכתב על ידי שמואל אלבום
- המשך יבוא -