שיעור במאמר "ויתן לך" התשכ"ח - חלק שלישי
- תגיות: יעקב ועשו , עשר הספירות , ספירות
- 1 תגובות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר הפרקים הקודמים:
הרבי מבאר שאותם ברכות שנזכר בהם שם "א-להים" הם ברכות נעלות ביותר. והגם ששם "א-להים" מורה על דין וגבורה, אך בכל־זאת, כשמשם "א-להים" נשפעת ברכה, ברכה זו היא ב'תגבורת' ('גבורה' מלשון 'תגבורת'), וכמו טבע האש (טבע הגבורות) שהוא בחמימות ובתוקף.
ומוסיף הרבי, שבאותם שתי ברכות שנזכר בהם שם "א-להים" - הברכה שנתברך יצחק עצמו ("ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו" - בראשית כה, יא), והברכה שבירך יצחק את יעקב ("ויתן לך הא-להים") - אזי ברכת "ויתן לך" היא ברכה נעלית יותר. והראיה לזה, שהנה רש"י מסביר על הפסוק "ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו" - שאברהם נתיירא לברך את יצחק, מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר: יבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב"ה ובירכו. ומזה מובן שהברכה שבירך הקב"ה את יצחק נמשכת בדרך ממילא לשני בניו עשו ויעקב (שאם הברכה אינה נמשכת להם - ממה נתיירא אברהם?), וא"כ מדוע יעקב השתדל ביותר ועד שפעל ב'מרמה' (הפך טבעו) בכדי לקבל את ברכת "ויתן לך" - הרי הברכות נמשכות לו בדרך ממילא? ואלא, שברכת "ויתן לך" הינה ברכה נעלית יותר מהברכה שאביו עצמו התברך, ואפילו שבשניהם הוזכר שם א-להים.
* * * * *
מדוע יצחק רצה לברך את עשו
אות ד:
החל מאות זו מתחיל הרבי לבאר מדוע באמת ברכת "ויתן לך" היא ברכה כל־כך נעלית.
הרבי מבאר זאת בהקדם עוד שאלה: מדוע בכלל רצה יצחק בתחילה לברך את עשו בברכה כל־כך נעלית, בעוד שבעיון קל בסיפור המופיע בפרשתינו - נראה שיצחק ידע היטב 'עם מי יש לו עסק' - שהרי כשיעקב נכנס וטען בפני אביו שהוא עשו, שאל אותו יצחק (פרשתינו כז, כ): "מה זה מהרת למצא בני", ויעקב עונה לאביו (שם): "כי הקרה ה' א-להיך לפני", ואז מיד התעורר חשדו של יצחק אם מדובר כאן בעשו, וכפי שרש"י מסביר שהרי עשו "אין שם שמים שגור בפיו" (הרבי מוסיף בהערה שהכוונה כאן לא רק שעשו אינו מזכיר שם שמים בתדירות גבוהה, כי אם לעתים רחוקות עשו מזכיר שם שמים, ייתכן שפעם זו היא מאותם פעמים בודדות... ולכן צריך לומר שהוא אינו מזכיר אף פעם שם שמים), וא"כ הרי שיצחק ידע היטב 'עם מי יש לו עסק', ומדוע רצה לברך דווקא אותו בברכות נעלות כאלו?
ומבאר הרבי, שיצחק ראה שבעשו יש ניצוצות קדושה גבוהים ביותר, ולכן רצה לברכו ולהמשיך עליו אור עליון ביותר בכדי לברר את הניצוצות הגבוהים שבו.
ידוע שבמעמד קבורת יעקב במערת המכפלה, הגיע לשם עשו, וניסה לטעון לבעלותו על המערה. כשראה זאת חושים בן דן, לא חשב הרבה, והתיז את ראשו של עשו, ראשו של עשו התגלגל ו'נחת' בחיקו של יצחק, ואכן 'זכה' עשו שלפחות ראשו יטמן במערת המכפלה.
הביאור בזה, ש'ראשו' של עשו - היינו השורש שלו, הוא באמת גבוה ביותר, ורק עשו כפי שהוא למטה הוא 'עשו הרשע'. זו גם הסיבה שמעשו יצאו גרים כמו עובדיה הנביא, אונקלוס הגר, ר' מאיר, ר' עקיבא, שמעיה ואבטליון, ועוד - שכל זה בא מאותם ניצוצות קדושה הטמונים בעשו, ולכן יצחק רצה לברכו.
אבל הקב"ה סיבב שיעקב יקבל את הברכות, כי אם עשו היה מקבל את הברכות, היה זה באחד משני אופנים: או שה'אור' היה 'נבלע' בו ונהפך גם למציאות שלילית, או שמציאותו של עשו היתה מתבטלת לגמרי (שלא ניתן להמשיך את האור לעשו כפי מצבו בהווה), ולכן המשכת האור צריכה להיות ליעקב, שדווקא הוא ע"י עבודתו יוכל לברר את עשו.
עשר הספירות
אות ה:
היות שבאות זו הרבי מאריך בעניין הספירות העליונות, נרחיב מעט את הדיבור אודות הספירות, מדוע נאצלו, ומה עניינם.
ידוע המאמר (עבודת הקודש חלק א פרק ח): "אור אין סוף הוא שלימותא דכולא, כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כך יש לו כח בגבול, שאם תאמר יש לו כח בבלתי בעל גבול ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו ואין סוף הוא שלימותא דכולא". כלומר: הקב"ה הוא אמנם בלתי מוגבל, אבל ברור שאם יעלה ברצונו לבצע פעולות מוגבלות, בוודאי שגם אותם יוכל הוא לבצע, שהרי לא ניתן להגביל את הבורא בכך שהוא מסוגל לבצע רק דברים שאינם מוגבלים.
וזה עניינם של הספירות. ברור שאם מדברים על ספירת החכמה או ספירת החסד אין באים לומר שמהותו של הקב"ה היא שהוא 'חכם' או 'חסיד' - שהרי חכמה וחסד הן תכונות מוגבלות (שהרי אפילו אם מדובר בחכמה אינסופית - הרי שעצם זה שהיא מוגדרת כ'חכמה' ולא 'בינה' או מידה אחרת - זו כבר הגבלה), והקב"ה הוא אין סוף, אלא הכוונה שהקב"ה מנהיג את העולם ע"י הנהגת החכמה או החסד. וכך בכל הספירות שהם 10 הנהגות שונות שבהם הקב"ה מתנהג לצורך העולמות, אפילו שמהותו היא למעלה מעלה מהן עד אין קץ.
הספירות מתחלקות ל'אורות' ו'כלים'. ה'אור' הוא המשכת החכמה מהקב"ה, אך היות שחכמה זו מופשטת וגבוהה עדיין מכדי להתלבש בעולמות, היא זקוקה ל'צינור' - כפי שרוצים למלא כוס מים מהנהר אנו לא ממלאים ישירות מהנהר השוטף, אלא דרך מערכת של צינורות המביאים את המים בקילוח דק ומתאים, כך החכמה כשהיא באה להתלבש בעולם היא באה ב'כלי' המגביל אותה, וממילא מתאים אותה להשפעה.
וכך הוא בכל הספירות, יש ספירות הקשורות עם כוחות השכל, כמו הספירות חב"ד, ויש ספירות הקשורות למידות כמו חסד גבורה ותפארת (הרב לא האריך בשיעור זה בפרטי הספירות השונות).
הספירות מתגלות בעולם האצילות, ומשם הם מאירים לכל העולמות. גם נפש האדם מורכבת מעשר כוחות בדוגמת הספירות העליונות (ככתוב (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו") והיות ש"זה לעומת זה עשה הא-להים" (קהלת ז, יד) - אזי גם ב'קליפות' ובנפש הבהמית ישנם ספירות של טומאה.
בקדושה - 10; בקליפות - 11
וכאן אומר הרבי דבר מעניין: אמנם "זה לעומת זה עשה הא-להים", אבל יש שוני: בספירות דקדושה יש רק עשר ספירות (וכפי שמודגש בספר יצירה (א, ד): "עשר ולא תשע; עשר ולא אחד עשר") אבל בקליפות יש "י"א כתרין דמסאבותא" (ראה עץ-חיים שער יא פרק י, ועוד). הסיבה לכך, מסביר הרבי, שבקדושה החיות שמחיה את הספירות 'מתאחדת' עם הספירות, והם כמו 'כלים' אליה, ולכן חיות הספירות אינה נמנית כדבר נוסף, כי היא דבר אחד עם הספירות, אבל בקליפות היות שהם מנגדים לחיות האלוקית שמהווה אותם, החיות לא נחשבת כדבר אחד אתם, והיא רק מחיה אותם באופן 'מקיף' (=מלמעלה) ולכן היא נמנית כדבר נוסף, וממילא המספר הוא 11.
זו הסיבה, אומר הרבי, שבקטורת היו 11 סממנים - בכדי 'לברר' את הקליפות שהם במספר 11.
אנת הוא חד ולא בחושבן
וכאן מחדש הרבי חידוש: היות שבכל זאת "זה לעומת זה עשה הא-להים", הכרחי לומר שגם בקדושה ישנה דרגה המקבילה לאותו כח ה־11 שבקליפה, והיינו, אור נעלה כ"כ שאינו יכול להתלבש בספירות בפנימיותם, והוא 'מקיף' עליהם מלמעלה (והחילוק שבין הקדושה לקליפה, שבקדושה אין הכרח למנות את אותו כח נעלה בכלל הספירות, כי הוא נבדל ונעלה מהם, ומאידך החיות שמהווה את הספירות דקדושה היא מתאחדת עמהם, אך בקליפה היות שאותו כח 'מקיף' הוא מהווה אותם בפועל, ממילא הוא שייך אליהם ונמנה עמם).
על אותו כח אלוקי נעלה שמאיר 'מעל' הספירות ולכן אינו נמנה עמהם נאמר (תקוני זהר יז, א, ב"פתח אליהו"): "אנת הוא חד ולא בחושבן" - שאור א"ס לא נמנה בחשבון העשר ספירות (הרב לא סיים בשיעור זה את אות ה' - וב"ה בשיעור הבא נשוב לבאר אות זו).
נכתב על ידי שמואל אלבום
- המשך יבוא -
