שיעור במאמר "ויתן לך" התשכ"ח - חלק אחרון
- תגיות: אור ישר ואור חוזר , עתיק יומין
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר הפרקים הקודמים:
"זה לעומת זה עשה הא-להים" (קהלת ז, יד) - כשם שבקדושה ישנם עשר ספירות קדושות, כך יש גם בקליפה. אך יש שוני: בספירות דקדושה יש עשר ספירות; אבל בקליפות יש "י"א כתרין דמסאבותא".
הסיבה לכך היא, שבקדושה החיות שמחיה את הספירות 'מתאחדת' עם הספירות, ולכן חיות הספירות אינה נמנית כדבר נוסף, כי היא דבר אחד עם הספירות, אבל בקליפות היות שהם מנגדים לחיות האלוקית שמהווה אותם, החיות לא נחשבת כדבר אחד אתם, והיא רק מחיה אותם באופן 'מקיף' (=מלמעלה), ולכן היא נמנית כדבר נוסף, וממילא המספר הוא 11.
אך היות שבכל זאת "זה לעומת זה עשה הא-להים", הכרחי לומר שגם בקדושה ישנה דרגה המקבילה לאותו כח ה־11 שבקליפה. והיינו, שאמנם בקדושה הכוח האלוקי המחיה את הספירות מתאחד ממש עם הספירות, אבל ישנו כוח עליון נעלה יותר שהוא אינו החיות של הספירות, ולכן הוא אינו מתגלה בהם, ונשאר 'מקיף' מלמעלה.
ובכדי לברר את הקליפות שהם במספר 11, 'חובה' להשתמש בכוח ה־11 שבקדושה, שהוא בעצם ה"לעומת זה" של הכוח ה־11 שבקליפה.
כוח זה נקרא בקבלה "עתיק" = 'פנימיות הכתר'. מדרגה זו נעלית באין-ערוך מהספירות עצמם, וקשורה באין-סוף עצמו (שלכן נקרא בשם "עתיק" - שנעתק (=נבדל) מהספירות).
ולכן כשיצחק רוצה לברר את הקליפות (עשו), הוא ממשיך את ברכת "ויתן לך" שהעניין הראשון המוזכר שם הוא "טל" - וכפי שמביא על כך בזהר (פרשתינו קמג, ב) שהוא "טלא דעתיקא" - שהכוח לברר את הניצוצות שבעשו הוא ע"י המשכת בחינת "עתיק".
* * * * *
על 'עצמות' אין שאלות
אות ז:
לכאורה ניתן לשאול: אם דרגת 'עתיק' היא נעלית כל כך עד שאינה מתגלית אפילו בספירות (וכפי שנתבאר ש'עתיק' הוא מלשון נעתק ונבדל) - א"כ כיצד יצחק המשיך דרגא זו למטה?
והביאור, שאכן דרגה זו מצד עצמה אינה שייכת להתגלות והמשכה למטה, אך כאן יצחק ממשיך דרגה זו מעצמותו של הקב"ה, וכפי שאומר: "ויתן לך הא-להים" - "הא-להים" בה"א הידיעה, היינו 'עצמות' (בלשון הרבי: "העלם העצמי דא"ס"), וה'עצמות' - מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, ואינו מוגדר בשום גדר, ובאם ירצה יכול להמשיך גם את דרגת 'עתיק' בשביל עבודת הבירורים (לברר את עשו).
וזה החידוש של ברכת יצחק ליעקב על הברכה שנתברך יצחק בעצמו, שביצחק נאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו", שם א-להים, שממנו דווקא נמשכות ברכות נעלות ביותר (וכפי שנתבאר בהתחלת המאמר), אבל בלי ה"א הידיעה, ובברכת יצחק ליעקב נאמר "ויתן לך הא-להים" בה"א הידיעה - דהיינו מ'עצמות' ממש.
יגיעת התורה
ולפי זה מבאר הרבי עוד עניין: במדרש (בראשית רבה סו, ג) נאמר: "מטל השמים - זו מקרא; ומשמני הארץ - זו משנה; דגן זה תלמוד" והיינו שיצחק בירך את יעקב בתורה. ולכאורה הרי גם אם יצחק לא היה מברכו בתורה - היתה ניתנת התורה לישראל, שהרי כל מטרת הבריאה היא על-מנת שישראל יקבלו את התורה?
והביאור שיצחק נתן ליעקב את ה'עצמות' שבתורה ("העלם עצמי דתורה") שלזה מגיעים ע"י עניין היגיעה בתורה, וכפי שחז"ל אומרים (ראה ברכות לד, ב, וזהר ח"א מז, א) על הפסוק (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה א-להים זולתך יעשה למחכה לו" שלאלו היגעים בתורה ("מחכה לו"), יתגלה 'עדן' (שלמעלה מ'גן עדן' וכפי שרואים בכתוב (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" שמ'עדן' יוצא נהר, והוא נמשך ל'גן עדן') שבחינת 'עדן' - "עין לא ראתה א-להים זולתך" - ששם נמשך ה'עצמות'.
אור ישר ואור חוזר
בקשר לעניין היגיעה בתורה הרבי מזכיר את הביטוי 'אור חוזר'.
ידוע שתלמוד ירושלמי נקרא 'אור ישר' ותלמוד בבלי נקרא 'אור חוזר' - הגמרא (בבא מציעא פה, א) מספרת על ר' זירא שעלה מבבל לא"י, והתענה 100 תעניות בכדי לשכוח את אופן הלימוד של תלמוד בבלי, ולהיכנס בשערי התלמוד הירושלמי אותו למדו בא"י.
בתלמוד הירושלמי האור מאיר בגלוי. לכן בתלמוד הירושלמי אין קושיות וסתירות, וישר מגיעים אל ההלכה. התלמוד הבבלי לעומתו מלא בקושיות ולוקח זמן רב עד שמגיעים למסקנת הדברים. עד כדי כך, שעל הפסוק (איכה ג, ו): "במחשכים הושיבני כמתי עולם" - דרשו בגמרא (סנהדרין כד, א): "זה תלמודה של בבל".
זו גם הסיבה שבגמרא הבבלית נקראים האמוראים 'רב' כמו רב חסדא, רב פפא וכו' ובגמרא הירושלמית כל האמוראים נקראים 'רבי' - בתוספת יו"ד. טעם הדבר, שבתלמוד הירושלמי אור החכמה נמצא בגילוי, והחכמה הרי נרמזת באות יו"ד (ראה תניא, אגרת התשובה, פרק ד).
והנה אנו מוצאים דבר פלא: כשישנה מחלוקת בין שני התלמודים, אנו פוסקים כפי הגמרא הבבלית! והביאור, ש"יתרון האור מן החשך" (קהלת ב, יג) - דווקא בגלל שבתלמוד הבבלי ישנם ריבוי קושיות וזקוקים ליגיעה גדולה, אזי נעשה "יתרון האור מן (כלומר: ע"י) החשך" ומאיר אור נעלה יותר (ניתן לראות זאת גם בפשטות: כשאדם לומד, ובא אדם ומציג בפניו קושיה, הוא מתעמק יותר, ומגיע להבנה חדשה ועמוקה יותר בסוגיה - בכדי ליישב את הקושי). זה מה שהרבי מדגיש לגבי היגיעה את העניין של 'אור חוזר' - בתלמוד ירושלמי יש 'אור ישר' ואין צריך יגיעה, אבל בתלמוד הבבלי שהאור מגיע כתוצאה מיגיעה - 'אור חוזר' - זה ממשיך את ה'עצמות' (הרב הרחיב בעניין "יתרון האור מן החושך", ו"ירידה צורך עלייה" והביא על כך ביאורים ודוגמאות רבות).
החידוש שנפעל ע"י עבודת הבירורים
אות ז:
באות זו מחדש הרבי חידוש נפלא: עד עכשיו למדנו שיש חילוק בין הקדושה לקליפה, שבקליפה החיות האלוקית מחיה את כוחות הטומאה בדרך 'מקיף', ואינה מתאחדת עם כוחות הקליפה, ולכן היא נספרת לחוד, ואז יש 11 כוחות הטומאה, ובקדושה החיות מתאחדת ממש עם הספירות, וממילא אינה נספרת לעצמה, ובחינת 'עתיק' גם היא אינה נספרת עם הספירות, כי בחינה זו 'נעלית' מהעניין של להחיות את הספירות, ולכן אינה נמנית עמהם.
ומחדש הרבי, שכ"ז לפני עבודת הבירורים, אבל ע"י עבודת הבירורים נעשה 'דמיון' מעניין בין הקדושה והקליפה. והדמיון הוא, שכמו שבקליפה אפילו שהחיות האלוקית היא רק 'מקיפה' עליהם בכ"ז היא נמנית עמהם מכיוון שהיא החיות שלהם, אותו הדבר בקדושה, ע"י שממשיכים את בחינת 'עתיק' לעניין הבירורים, אזי הוא נמשך ממש בספירות (ולא רק באופן 'מקיף'), וזה כאילו שהוא נמנה עמהם.
שתי נתינות
ועל ידי זה נעשה גילוי העצמות ממש. והרבי מוסיף שזה קשור עם מה שרש"י אומר על 'וא"ו החיבור' של "ויתן לך" (שלכאורה היא אינה במקומה - שהרי לא נאמרו ברכות מקודם שע"ז אומר 'וא"ו החיבור') שהכוונה בזה היא "יתן ויחזור ויתן" - והיינו שקודם נמשך כוח מ'עתיק' לברר בירורים ("ויתן"), וע"י עבודת הבירורים בפועל מתגלה ה'עצמות' ("ויחזור ויתן").
והרבי מסיים, שאכן יהיה המשכת בחינת 'עתיק' ולאח"כ המשכת העצמות ("יתן ויחזור ויתן"), והמשכת התורה טל - מקרא, משמני הארץ - משנה, ודגן - תלמוד, וגם המשמעות הפשוטה של הברכות, טל השמים, וכן משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ובתכלית ההרחבה, וכמידתו של יעקב הקשור עם בית המקדש השלישי (ראה פסחים פח, א) - תכלית השלימות של 'דירה בתחתונים'.
נכתב על ידי שמואל אלבום