ליקוטי תורה פרשת תזריע ד''ה ''למנצח על השמינית''
- תגיות: ברית מילה , שמונה , עבודת הבירורים , שבת , מה ובן , יסוד , אדם קדמון , שבירת הכלים , רעווא דרעווין , חסד גבורה תפארת , נצח הוד יסוד , נצח
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור:
מאמר זה מבאר את מצוות ברית מילה עפ"י קבלה וחסידות. מאמר זה נמצא בסגנון שונה בסידור עם דא"ח (שער המילה), וראה גם 'דרך מצוותיך' (במצוות מילה) שדבריו מיוסדים על מאמר זה (ניתן לראות בווידיאו שהרב מעיין בספרים הללו).
מילה שניתנה בשמיני
הגמרא במסכת מנחות (מג, ב) מספרת, שדוד המלך עמד במרחץ, וחלשה דעתו שעומד כך ערום בלי שום מצווה. אך כשנזכר במילה נתיישבה דעתו. לאחר מכן, חיבר את מזמור יב שבתהילים "למנצח על השמינית" - "על מילה שנתנה בשמיני".
דרוש ביאור, מהי ההדגשה כאן על כך שהמילה היא ביום השמיני, וכי אם מצוות מילה היתה ביום אחר לא היה צריך להודות ולשבח על מצווה זו?
נקודת הביאור, שבמספר שמונה 'מקופל' המעלה המיוחדת של מצוות מילה, שהיא נעלית אפילו משבת (הקשורה עם מספר שבע), שזו גם הסיבה שמילה דוחה שבת.
בכדי להבין זאת, עלינו לבאר קודם מהי מעלת השבת (וכאן מתחיל רבינו הזקן לבאר את החילוק בין ששת ימי המעשה ליום השביעי - שבת קודש):
עבודת הבירורים
בששת ימי המעשה אנו עסוקים בל"ט מלאכות, שהצד השווה שבהם שהם קשורים לענייני העולם (רבינו הזקן מבאר, שהל"ט מלאכות מתחלקים לג' חלקים כלליים: ישנם מלאכות הקשורות למזון (כמו זריעה וחרישה ואפיה וכו'); ישנם מלאכות הקשורים ללבוש (כמו אריגה ותפירה וכו'), וישנם מלאכות הקשורות לבית (בניין וסתירה וכיו"ב) - שג' עניינים אלו - מזון לבוש ובית, הם צרכיו העיקריים של האדם בעולם), וע"י שאדם משתמש בענייני העולם לקדושה (לדוגמא: אדם אוכל ובכח האכילה ההיא הוא לומד ומתפלל) הרי הוא מעלה את ענייני העולם לקדושה ומברר אותם.
הסיבה שכל ענייני העולם צריכים בירור ותיקון היא, שבעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה - עולמות הנבראים) טמונים ניצוצות קדושה גבוהים שנפלו שם ב'שבירת הכלים' (הרב ביאר כאן בקצרה את עניין 'שבירת הכלים' אך לא העתקנו כאן את הביאור - מכיוון שהרב הקדיש לכך שיעור שלם (השיעור השני בד"ה 'מים רבים' התשל"ח), שיעור שזה עתה עלה לאתר (מדור בעלי עסקים), ובו ניתן גם לצפות וגם לקרוא את תקציר השיעור המבאר בצורה נפלאה ויסודית את המושג הקבלי הזה 'שבירת הכלים' - למעוניינים מצ"ב לינק ישיר לשיעור זה: לחץ כאן) וע"י שיהודי משתמש בענייני העולם לשם שמים הרי שהוא מתקן את אותו ניצוץ ומעלה אותו לשרשו.
התגלות הארה עליונה
אך עבודה זו שייכת לימות החול. בשבת, ההתעסקות בל"ט מלאכות אסורה, מכיוון שבשבת אין מתעסקים בתיקון והעלאת העולמות, אדרבה, בשבת העולמות כבר תוקנו ע"י העבודה בששת ימי המעשה, ובשבת מתגלה הארה עליונה מלמעלה הבאה כתוצאה מהעבודה בימות החול, וכמאמר (עבודה זרה ג, א): "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" - שע"י עבודת הבירורים בימות החול זוכה האדם להתגלות הארה עליונה מלמעלה בשבת קודש.
ובלשון תורת החסידות: ששת ימי המעשה עניינם הוא 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות מלמטה, כלומר: עבודת הנבראים); ושבת עניינה הוא 'אתערותא דלעילא' (=המשכה מלמעלה) המגיעה כתוצאה מהאתערותא דלתתא שהי' קודם.
ולכן כתיב (ישעיה נח, יג): "וקראת לשבת ענג" שבשבת (ובפרט בג' סעודות השבת) נמשך ומתגלה העונג העליון, שכשהקב"ה רואה את עבודת הנבראים והוטבה בעיניו - "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית סוף פרק א), מיד (שם תחילת פרק ב): "ויכלו השמים והארץ" - שנמשך בנבראים העונג העליון עד שנעשה בהם בחי' 'כלות הנפש' ("ויכלו").
ובסגנון הקבלה: ששת ימי המעשה שייכים לבחי' מ"נ (=מיין נוקבין - העלאה ממטה למטה - נקבה) ושבת שייכת לבחי' מ"ד (מיין דוכרין - המשכה מלמעלה למטה - זכר), ששרשם באותיות שם הוי' הוא שם מ"ה וב"ן (הרב האריך בזה, אך היות שכבר ביארנו נושא זה פעמים רבות, לא נביא כאן את כל האריכות שוב, ורק נשלח שוב את הגולשים לשיעור הראשון בד"ה חייב איניש לבסומי התשי"ז שהעלינו לאתר בערב פורים (מדור מאמרי הרבי), שם ניתן גם לצפות וגם לקרוא את הדברים. קישור ישיר: לחץ כאן וכפי עליית הב"ן (=הנבראים המתבררים) בימות החול, כך יהיה המשכת המ"ה (המברר) ביום השבת).
אתערותא לעילא הנמשכת מעצמה
אות ב:
כפי שהוסבר, שבת היא אתערותא דלעילא הנמשכת כתוצאה מאתערותא דלתתא, אך מילה היא אתערותא דלעילא הנמשכת מעצמה בלי אתערותא דלתתא כלל (מכיוון שהיא נעלית באין ערוך מעבודת האדם, ולכן אינה יכולה להגיע כתוצאה מעבודת האדם).
יסוד דא"ק
כעת מבאר אדמו"ר הזקן היכן הוא ה'מקום' של מצוות מילה למעלה:
מקודם הוסבר ששבת קשורה עם שם מ"ה שהוא מברר את שם ב"ן. בכללות, זה עולמות אצילות ובי"ע, שעולמות בי"ע (המתבררים) קשורים עם שם ב"ן, ואצילות שמשם נמשך הבירור קשור עם שם מ"ה, ונמצא שימות החול קשורים עם בי"ע ושם ב"ן, ושבת קשור עם אצילות ושם מ"ה.
מצוות מילה מקומה בא"ק (='אדם קדמון') הנקרא גם 'רעווא דכל רעווין' וכפי שיבאר רבינו הזקן בהמשך. דרגת א"ק נעלית באין ערוך מאצילות, וכפי שמבאר רבינו הזקן שעולם האצילות נוצר אף הוא משבירת הכלים, אלא שבכ"ז הוא נקרא 'עולם התיקון' מכיוון שהקב"ה בעצמו תיקנו (בשונה מבי"ע שלא נתקנו לגמרי - וזאת עבודתינו כאן למטה לתקן ולהעלות אותם); אך מדרגת א"ק היא 'שרש התיקון', שגם בא"ק יש שם מ"ה (הנעלה יותר משם מ"ה שבאצילות), הנמשך מיסוד (=כח ההשפעה) שבא"ק (ששרשו מ'מצחא דא"ק' = הארת החכמה שבא"ק), והוא המקור לשם מ"ה שבאצילות שתפקידו כאמור לברר ולתקן את השבירה.
רבינו הזקן מבאר שבחינה זו - יסוד דא"ק - נרמזת בסוף פרשת וישלח שם התורה מונה את מלכי אדום, ושם נמנו שבע מלכים שמלכו ומתו, ואילו המלך השמיני "הדר" לא נאמרה בו מיתה. וידוע שז' המלכים שמתו רומזים לשבירת הכלים שהיתה בז' המידות של עולם התוהו (וכמבואר בשיעור הנ"ל) והמלך השמיני רומז על בחי' השמינית (שלמעלה מז') שמשם שרש התיקון, וזהו גם עניינה של המילה שהיא בשמיני.
רעווא דכל רעווין
מדריגת א"ק נקראת בזהר 'רעווא דכל רעווין' (=רצון של כל הרצונות) כלומר: ידוע ש'כתר' הוא רצון. כשמדברים על כתר סתם, הכוונה היא בדרך כלל ל'כתר דאצילות' דהיינו הרצון להאציל את עולם האצילות, אך יש הרצון הכללי לכל סדר ההשתלשלות שהוא כולל את כל אבי"ע (ואף למעלה יותר) וזהו 'רעווא דכל רעווין' - שמרצון זה נשתשלשלו אח"כ כל הכתרים (הרצונות) הפרטיים.
והיות שזהו רצון כללי - אין הבדל לגביו בין אצילות לעשייה, והכל אצלו בהשוואה (ולכן נקרא 'אדם קדמון' - מכיוון שהוא 'קדמון' לכל סדר השתלשלות שהוא בציור 'אדם' מוחין ומידות וכו').
ונמצא שישנו הבדל יסודי בין אצילות לא"ק. שאצילות שייך לסדר השתלשלות, וכידוע שאצילות מתלבש בבריאה, ובריאה ביצירה, ויצירה בעשיה (כלומר: עולם האצילות מוסתר ע"י עולם הבריאה, שהוא מכסה ומעלים עליו שלא יתגלה אורו הגדול כמות שהוא, אלא רק אור מצומצם כפי שיכולים להשיג בבריאה, וכן עולם היצירה מעלים על עולם הבריאה, ועולם העשייה מעלים על עולם היצירה, ונמצא שעולם האצילות מכוסה מאיתנו בשלושה כיסויים (בפרטיות יותר כל עולם מורכב מעשר ספירות, וא"כ נמצא שיש 30 כיסויים על אור האצילות - 'למ"ד כלים דאצילות') וכך אנו מקבלים אור מצומצם ביותר מאצילות. אך א"ק מכיוון שאינו שייך כלל להשתלשלות (וכנ"ל שלגביו הכל בהשוואה) א"כ אין דבר שיכול להעלים עליו מכיוון שהוא לא בא בהתלבשות (כמו האצילות).
וזו הסיבה שמצוות שבת נוהגת בכל זמן ובכל מקום, וגם בהיותינו בין העכו"ם, שכיוון שמקומה באצילות, והאצילות לא מופיעה כמות שהיא אלא בצמצום גדול, לכן מצוות שבת נוהגת בכל מקום (וכמו שמאצילות גופא יש 'יניקה' לקליפות וכעניין אברהם (חסד דאצילות) שיצא ממנו ישמעאל (חסד דקליפה) ויצחק (גבורה דאצילות) שיצא ממנו עשו כמבואר בכ"מ). אך א"ק שאינו בא בהתלבשות והוא נשאר כמות שהוא, מוכרח שיהי' הסרת הקליפות משם שלא יינקו אור נעלה כזה שא"א כלל לצמצמו, וזהו שרש מצוות המילה שהוא באותו האבר המכוון כנגד היסוד, שביסוד (היינו ההשפעה, כנ"ל) דא"ק חייבת להיות הסרת הערלה שהיא הקליפה כדי שלא יינקו משם ההשפעה.
ולכן מילה היא מלשון גילוי, אך גם מלשון הכרתה (כמו "כי אמילם" - תהלים קיח, י) דהא בהא תליא, בכדי שיתגלה אצל כל איש ישראל קדושת א"ק, הוא חייב להסיר הערלה שהם הקליפות כדי שלא יינקו חיות מאור זה.
וזו הסיבה שמצינו אצל אברהם אבינו שנאמרו לו הרבה נבואות גם קודם שמל, ועד שהיה בדרגת חסד דאצילות, שלגבי דרגת האצילות אין מעכב הערלה כלל, שהרי האצילות בא בצמצום ובהתלבשות, אך כשהקב"ה רצה להאיר בו מדרגת א"ק צווה אותו על המילה.
(רבינו הזקן מוסיף שיש ב' סוגי ערלה, ערלה גסה ודקה (שהפריעה היא כנגד הערלה הדקה) והיינו ב' סוגי קליפות קליפה גסה וקליפה דקה. הרב ביאר בזה שקליפה גסה הכוונה לתאוות איסור וקליפה דקה היינו תאוות היתר).
נצח דא"ק
אות ג:
באות זו מבאר רבינו הזקן את מאמר הזהר (ח"ג רכג, ב - וראה בהערות שבסוף הליקו"ת) ש"למנצח" - "תמן מל, תמן נצח" כלומר בתיבת למנצח יש אותיות 'מל' (הרומז על המילה), ותיבות 'נצח' (ספירת הנצח), ולכאורה מדוע מצוות מילה קשורה עם ספירת הנצח דווקא?
ומבאר רבינו הזקן, שכאמור המילה מגלה את בחינת א"ק, והיות שא"ק הוא בחינה רמה ונישאה במאד מאד, אזי אין יכול להתגלות ממנה המוחין ואפילו לא המידות חג"ת (=חסד גבורה תפארת), ויכול להיות גילוי רק מהמידות התחתונות יותר - נה"י (=נצח הוד יסוד) דהיינו רק ממידת הנצח ולמטה.
רבינו הזקן מוסיף, שאכן כשמתבוננים בסדר הספירות והפרצופים למעלה מוצאים שיש חילוק בין א"ק לכל המדרגות שלאחרי א"ק. שבכל הפרצופים אזי הפרצוף התחתון מקבל מז"ת (=ז' תחתונות, כלומר ז' המידות) של הפרצוף העליון, וכמו למשל מה שמבואר (ע"ח שער כט פרק ו) שאו"א (=אבא ואמא, אבא=חכמה, ואמא=בינה) מלבישים לזרועות דאריך, דהיינו שחסד וגבורה (הנקראים 'זרועות' - חסד דרועא ימינא (=זרוע ימין), וגבורה דרועא שמאלא (=זרוע שמאל) של 'אריך' (=כתר) מתגלים בחכמה ובינה (חסד דאריך מתגלה בחכמה, וגבורה דאריך מתגלה בבינה) אך בא"ק אין מתגלים כלל המידות חג"ת, והגילוי הוא רק מנה"י בלבד.
ההבדל בין חג"ת לנה"י
מדוע מנה"י יכול להיות גילוי? הסיבה היא שיש הבדל יסודי בין המוחין והמידות חג"ת לבין המידות נה"י. רבינו הזקן מביא דוגמא מהשפעת החסד. ישנו אדם שמשפיע מצד השכל, שמבין בשכלו שצריך לנהוג בנדיבות, זה נקרא חכמה שבחסד. ישנו אדם שהוא נדיב לב בטבעו, ולזה קוראים חסד שבחסד, שזה מצד הרגש הלב, אך ישנה מדרגה תחתונה יותר, שאין לו טעם שכלי בזה, ואין לו הרגש בלב, ורק שעשה הסכם חזק בנפשו להשפיע חסד - זה נקרא נצח שבחסד, נצח מלשון נצחון, שהוא צריך להלחם על זה, מאחר שאין לו משיכה לא מצד השכל ולא מצד הרגש הלב בכדי לעשות זאת. בדרגה זו קיים רק ההשפעה בפועל מבלי שיש לו הזדהות פנימית עם העניין.
ונמצא שהשפעה מצד המוחין או המידות, מבטאים יותר את הנפש, והשפעה מצד הנצח קשורה יותר עם הצד ה'טכני' של ההשפעה, וכן למעלה בא"ק, השכל והמידות דא"ק אינם יכולים להתגלות, והגילוי מתאפשר רק מספירת הנצח, וגם זה כאמור ע"י 'מל' - הסרת הערלה וכנ"ל שבזה ב' עניינים הכרתת הקליפה, וכתוצאה מזה גילוי ההשפעה דא"ק למטה.
נצח ישראל לא ישקר
רבינו הזקן מוסיף, שלאידך גיסא, הנצח שרשו גבוה מאד, וכמו שמצינו בעבודת ה' שהעניין של נצח הוא מעלה גדולה ביותר שהאדם מתגבר על יצרו במס"נ (גם כשאין לו השגת המוח או הרגש הלב) שבזה מתבטא הקשר העצמותי עם אלוקות למעלה מטעם ודעת, רבינו הזקן מבאר בזה באריכות כו"כ פסוקים ומאמרי חז"ל, נזכיר כאן אחד מהם: כתיב (שמואל א טו, כט): "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" - והיינו שעיקר התוקף של הנצח ("נצח ישראל לא ישקר") מגיע מדרגת "לא אדם" דהיינו למעלה מהשתלשלות הנקרא 'אדם' (הרב גם הוסיף משל על זה, שנצח הוא כמו 'חוק יבש' שעליו אין כל וויכוח, שבנוגע לשכל ומידות אפשר להתווכח על השכל, וגם לשנות את המידות, אבל ב'חוק יבש' הרי אין נוגע מה הסיבה של החוק, ולא ניתן לשנות זאת).
כיצד הקב"ה עושה מלאכות בשבת
עפ"י היסוד האמור שלגבי ההארה הנמשכת מא"ק (והכוונה מנה"י דא"ק, כנ"ל) כל ההשתלשלות בהשוואה אחת, מבאר רבינו הזקן את דברי המדרש (בראשית רבה יא, ה) ששאל מין א' מרבי עקיבא אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת, אל ישיב בה רוחות אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב (שמלאכת נטיעה וזריעה אסורות בשבת), והשיב לו במשל ממלאכת הוצאה, שאמנם נאסר לנו להוציא מרשות לרשות, אבל הקב"ה שכל העולם שלו אזי אין לו חילוק רשויות, כיוון שהכל נחשב כרשות אחת השייכת לו יתברך.
ולכאורה אינו מובן, שאמנם לגבי מלאכת הוצאה מרשות לרשות ענה לו ר"ע תשובה ניצחת, אך מה בדבר כל המלאכות האחרות כזריעה ונטיעה, מה יועיל להם שהכול הוא רשותו ית'?
והביאור בזה, שעניינם של הל"ט מלאכות הוא בירור והעלאה מבי"ע לאצילות, וזה אסור בשבת (וכפי שנתבאר באריכות באות א'), אך היות והחילוק שבין בי"ע לאצילות שייך רק לגבי המדרגות שלמטה מא"ק, ולגבי א"ק שכל הדרגות שם בהשוואה א"כ אין הבדל בין אצילות לעשיה (ואכן לגבי א"ק נאמר ש'רגלי א"ק בעשיה', כלומר שנה"י (=רגלים) דא"ק נמצאים גם בעולם העשיה, וזאת בשונה מכל האורות העליונים המאירים בבי"ע רק דרך צמצום) א"כ לגבי הארת א"ק אין לאסור כלל את הל"ט מלאכות, ששם לא שייך העלאה מבי"ע לאצילות, כיוון שאצילות ובי"ע שוין.
מילה דוחה שבת
ומה שבשבת נפעל עלייה בעולמות זהו רק בפנימיות העולמות, אבל בחיצוניות העולמות הרי לא נפעל בהם שום שינוי, והסיבה לזה שהחיות של חיצוניות העולמות הוא מחיצוניות א"ק (נה"י דא"ק, כנ"ל) שלגביו אצילות ובי"ע שווין ולכן א"צ להעלאה.
עכ"פ המילה תפקידה היא לגלות פנימיות א"ק (שהיסוד ממשיך הארת המוחין כפי שבארנו באות ב') ולכן דרושה הסרת הערלה, אך מזה מובן מדוע המילה דוחה שבת, שהמילה קשורה עם א"ק שלגביו ל"ט מלאכות שבת מותרים, וכנ"ל.
כינור של שמונה נימין
בסוף המאמר מקשר רבינו הזקן את עניין מילה שנתנה בשמיני עם ההארה שתהיה לעתיד לבוא, כפי שאיתא בחז"ל (ערכין יג, ב): "כנור של מקדש שבעת נימין הי' . . ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית" (רבינו הזקן מבאר שכינור קשור עם שם הוי' כמבואר בתיקוני זהר (נב, א): "כנור כ"ו נר, קודשא בריך הוא דאיהו הוי' . . נהיר בנר דאיהי שכינתא" - כלומר: כינור כולל את האותיות כ"ו (גימטריא שם הוי') והוא מאיר בנר - השכינה, וכידוע שיש ב' דרגות בהוי' וכפי שבי"ג מידות הרחמים אנו אומרים הוי' הוי' (ופסיק טעמא בגוויהו = יש 'פסיק' בין שניהם, מכיוון שהם ב' דרגות, הוי' דלתתא והוי' דלעילא) ולכן הכינור (הוי') דעכשיו הוא של ז' נימין, שקשור עם ז' מידות, אך לעתיד יתגלה הוי' דלעילא, דרגת א"ק שלמעלה מהשתלשלות, שהוא קשור עם שמונה, כנ"ל.
רבינו הזקן מוסיף, שי"ל בעוד אופן: מבואר בגמרא (פסחים נ, א) שלעתיד יהיה הוי' נקרא כמו שהוא נכתב (ולא כמו בזמן הזה שהכתיב הוא הוי' אך הקרי (=הקריאה) הוא אדנ"י). והנה ידוע, שהכתיב הוא 'עלמא דאתכסיא' (=העולם הנסתר) והקרי הוא 'עלמא דאתגליא' (=העולם הגלוי) ולכן לעתיד יהיה הקרי כמו הכתיב, כי לעתיד עלמא דאתכסיא יאיר בגילוי, ונמצא שיש ב' פעמים הוי', וביחד הם שמונה - "למנצח על השמינית").
נכתב ע"י ש. אלבום