ד’’ה ואתה תצווה תשמ’’א - חלק שישי
- תגיות: אחדות , מרדכי , אמונה , משה , מסירות נפש , עצם הנשמה
- שלח שאלה או תגובה
תמליל השיעור
תקציר השיעורים הקודמים:
משה רבינו נקרא 'רעיא מהימנא', כי הוא 'זן ומפרנס' (רועה) את האמונה של ישראל. כל יהודי מאמין מטבעו, אך משה רבינו גורם שהאמונה תחדור בפנימיות האדם ותשפיע עליו. על זה נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל" - משה "מצוה" (=מחבר ומקשר) את ישראל עם אור אין סוף.
גם מרדכי בדורו, חיזק את האמונה, ופעל שישראל יעמדו במסירות נפש על התורה והמצוות למרות הגזרות והרדיפות. הקשיים והנסיונות מרוממים את האדם, ומקרבים אותו לבורא. עניין זה נרמז בהמשך הכתוב: "כתית למאור" = על ידי הקשיים שבגלות - "כתית" מגיעים ל"מאור" - עצמות הבורא (ועצם הנשמה).
דרוש ביאור מה הקשר בין שני עניינים אלו: שמשה מצווה את בני ישראל, ורועה את האמונה, ושעל ידי קשיי הגלות מתגלה ה"מאור".
ומבאר, שמה שישראל מאמינים באמונה פשוטה, הוא משתי סיבות:
א) הנשמה המלובשת בגוף היא רק חלק קטן מהנשמה. עיקר הנשמה נמצאת למעלה, והיא משפיעה לנשמה המלובשת בגוף. הנשמה שלמעלה 'רואה' אלוקות, והיא 'משדרת' זאת לנשמה שבגוף, ולכן יהודי מטבעו הוא מאמין;
ב) האמונה נובעת מכך שעצם הנשמה קשורה לאלוקות ב'התקשרות עצמית' שלמעלה מראיה.
האמונה הבאה מראית הנשמה שלמעלה היא באופן 'מקיף', כי הנשמה המלובשת בגוף אינה רואה, אלא שהנשמה שלמעלה משפיעה בה. והיות שהנשמה שלמטה אינה 'כלי' לקבל את הגילוי של הנשמה שלמעלה שהיא לגמרי 'שלא בערך' אליה, הגילוי של הנשמה שלמעלה משפיע עליה רק באופן מקיף. אך האמונה שמצד עצם הנשמה אינה מותנית בכך שהנשמה המלובשת בגוף תהיה 'כלי' לכך, האמונה שמצד עצם הנשמה חודרת גם בדרגות הנמוכות ביותר של הנשמה כי עצם הנשמה הוא המהות וה'עצם' של כל חלקי הנשמה.
לפי זה מובן הקשר בין 'רעיא מהימנא' לגילוי ה"מאור": שעיקר עניינו של משה רבינו ('רעיא מהימנא') הוא, לגלות את האמונה העמוקה שמצד עצם הנשמה ("מאור").
ומה שהכתוב מוסיף גם "כתית" ("כתית למאור") - הוא כדי לבאר ולהדגיש, שעיקר הגילוי של עצם הנשמה הוא על ידי הקשיים והמסירות נפש שבזמן הגלות.
אך עדיין קשה: בין המילים "ואתה תצוה את בני ישראל" למילים "כתית למאור" נאמר: "ויקחו אליך שמן זית זך". ולכאורה מדוע הפסוק ראה להפסיק את העניין, ולכתוב את המילים "כתית למאור" בהמשך ל"ויקחו אליך שמן זית זך" דווקא?
ומבאר, שבפורים היו שתי 'קבלות': האחת בזמן הגזירה, שעמדו במסירות נפש במשך כל זמן הגזרה, כמבואר בתורה אור. והיתה קבלה נוספת, כמשמעות פשטות הכתובים - אחרי הנס, שהיתה להם התעוררות, וקיבלו את אשר החלו לעשות.
וכך גם ב"כתית למאור" יש שני שלבים: א) כשנמצאים במצב של "כתית" כפשוטו, כשיש גזירות ומתעוררים במסירות נפש; ב) כשיש הרחבה בגשמיות וברוחניות, אך נמצאים בגלות, וגם אז יהודי 'שבור ונדכא' ו"כתית" מזה שהוא בגלות, והעבודה בבית המקדש מושבתת, ואין גילוי אלוקות.
ומבאר, ש"כתית" זה נובע מכך שגילוי אלוקות הוא עצם המציאות של יהודי. וכשגילוי זה חסר הוא מזועזע לגמרי.
זו גם משמעות דברי האריז"ל ש'חולה' בגימטריה מ"ט (=49). שסיבת החולי היא שיש לו 'חמישים שערי בינה', חוץ משער הנו"ן - עצמות הבורא, ולכן הוא 'חולה', שיש לו רק 49 שערים. ואין לו את הדרגה האלוקית הבלתי מוגבלת.
ומביא מה שכותב הצמח צדק ב'שרש מצוות התפילה' ש"היה נשמע ממורינו ורבינו נ"ע (אדמו"ר הזקן): איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא . . איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין" - כי כל הגילויים ביחס לעצמות הבורא הם מוגבלים, ולכן רצונו רק בעצמות הבורא.
וזה נובע מעצם הנשמה, הקשורה בהתקשרות עצמית לעצמות הבורא שלמעלה מכל הגילויים.
ומבאר, שכתוצאה מה"כתית" הב' מתגלית עצם הנשמה באופן נעלה יותר מהגילוי שעל ידי ה"כתית" ה'רגיל':
כדי לבאר זאת, מקדים, שאחד הטעמים המובאים בדרושי חסידות לכך שבמתן תורה היתה רק ההתחלה, ובימי אחשוורוש היתה הקבלה, הוא, כי במתן תורה האיר גילוי מלמעלה, ואילו זאת בימי אחשוורוש, הקבלה היתה מלמטה, מצד ישראל עצמם. בפורים התגלה שיהודי מצד עצמו רוצה אלוקות.
וחילוק זה הוא כמו החילוק בין האמונה הנובעת מראיית הנשמה שלמעלה לאמונה שמצד עצם הנשמה. כי האמונה שמצד ראיה היא אמונה מצד סיבה חיצונית, שהוא רואה עניין אחר. וזה כמו הקדמת נעשה לנשמע במתן תורה שבאה מלמעלה. אך האמונה שמצד עצם הנשמה היא לא מצד סיבה חיצונית, אלא שמתגלה עצם הנשמה שלו, וזה דומה לקבלה שבפורים שבאה מלמטה למעלה, מצד ישראל עצמם.
ודוגמת חילוק זה אנו מוצאים גם בין שני סוגי ה"כתית": שניהם אמנם מגלים את עצם הנשמה, אך קיים חילוק באופן התגלות עצם הנשמה: ב"כתית" הרגיל, מתעורר כח המסירות נפש, אך זה לא שייך ל'ציור' של הכוחות הגלויים של הנשמה (שכל ומידות עצמם) אלא כוחות אלו כמו בטלים לעניין נעלה יותר המאיר ומתגלה בזמן הרדיפות והגזרות. ולכן, מצד ה'ציור' של כוחות הגלויים עצמם, גילוי עצם הנשמה אינו מתאחד עמם, אלא הוא כמו דבר 'נוסף' עליהם; וב"כתית" שיש במצב של הרחבה - עצם הנשמה מתאחד גם עם ה'ציור' של הכוחות הגלויים, ומשתקף בפרטיהם, והם לא רק 'בטלים' אליו.
ומביא לזה דוגמה והוכחה: רואים, שיש אנשים שכשהיו במקום שהיו גזירות על תורה ומצוות הם מסרו את נפשם, וכשבאו לארצות הרווחה, למקומות שאפשר לעסוק בתורה ומצוות בהרחבה, אין ניכרת בהם כל כך המסירות נפש שהיתה להם קודם! ובזה רואים, שהמסירות נפש לא הפכה להיות חלק ממשי מהם, אלא שבזמן הגזרות כוחותיהם הגלויים היו בטלים לגילוי עצם הנשמה, אך לא שכוחותיהם הגלויים הפכו בעצמם להיות ביטוי לעצם הנשמה. אך כשיהודי פועל על עצמו שגם בחייו היום-יומיים הרגילים הוא "כתית" והוא מהווה 'כלי' לעצם הנשמה, זה מראה שהגילוי הופך להיות חלק ממציאותו (הגלויה).
והטעם לזה הוא, שגם בעצם הנשמה קיימים כמו שתי דרגות: יש את עצם הנשמה כפי שהיא 'מוגדרת בגדר' וגדרה היא, שהיא למעלה מציור הכוחות. כלומר: היא אכן 'בלי גבול' אבל זו גופא ההגבלה שלה שהיא בלי גבול, ואינה שייכת לגבול. ודרגה עמוקה יותר - עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת וטבועה בעצמותו יתברך - שם אין לה גם את ההגדרה של 'בלי גבול', ושם היא יכולה להתאחד גם עם הציור של הכוחות, ואין זה גורע מאומה מפשיטותה, והכל חד ממש.
וזה החילוק בין שתי דרגות ה"כתית": עצם הנשמה שמתגלה על ידי מסירות נפש היא עצם הנשמה כפי שהיא מוגדרת בזה שהיא למעלה מהציור של הכוחות. ואכן, כשאדם יש לו מסירות נפש הוא מתעלה מעל עצמו ומעל לענייניו האישיים. אך עצם הנשמה שמתגלה על ידי זה ששבורים מהגלות, גם אם נמצאים בהרחבה, זה גילוי עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות.
* * * * *
חיבור ישראל עצמם
אות יא:
לאור ההסבר שנאמר באות הקודמת, נבין מדוע בין המילים "ואתה תצוה" למילים "כתית למאור" נאמר "ויקחו אליך שמן זית זך":
מילים אלו ("ויקחו אליך שמן זית זך") - נתבארו באות ב, שעל ידי שמשה משפיע לישראל נוספת עלייה גם במשה בעצמו (הרב הוסיף: כל 'משפיע' כשהוא משפיע ל'מקבל' - ה'מקבל' משפיע בו בחזרה. וכעין מאמר המדרש (ויקרא רבה לד, ח): "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית"). אך כעת יבוארו מילים אלו באופן עמוק יותר:
הפסוק מדבר על פעולתו של משה ("ואתה תצוה") ופעולתם של ישראל ("ויקחו אליך"). פעולתו של משה כבר הוסברה לעיל, שהוא רועה את האמונה, ועיקר פעולתו היא שהאמונה לא תהיה רק מצד ראיית הנשמה שלמעלה אלא מצד עצם הנשמה (וכפי שביארנו באריכות בשיעורים הקודמים). והנה, באות הקודמת נתבאר, שגם בגילוי עצם הנשמה יש שני מצבים. ומשה רבינו (ומרדכי) פועלים את גילוי עצם הנשמה באופן שאינו שייך ל'ציור' הכוחות הגלויים, והגילוי הנעלה יותר הוא על ידי ה"כתית" במצב של הרחבה דווקא.
לפני שהרבי ממשיך את הביאור הוא מוסיף עוד דבר עיקרי שאותו פועל משה בישראל (עניין זה הוזכר בקיצור לעיל הערה 8, אלא שעכשיו יובן היטב): לשון "ואתה תצוה את בני ישראל" משמע, שמשה 'מצווה' ומחבר את בני ישראל עצמם (שיהיו מאוחדים). וגם זה נובע מגילוי עצם הנשמה. מצד עצם הנשמה כל ישראל הם דבר אחד.
ומוסיף בהערה (59 - מדברי אדמו"ר הרש"ב ב'המשך תער"ב'), שבאמונה הנובעת מראיה יש חילוקי דרגות, והיא לא מתגלית באותו אופן אצל כל יהודי, כי לא כל אחד רואה אותו הדבר. אך באמונה שמצד עצם הנשמה כל ישראל שווים. כי מצד עצם הנשמה מתבטלים החילוקים וההבדלים שבין איש לרעהו (שלכן נעשה 'חיבור בין בני ישראל עצמם, כנ"ל).
שני חלקי הפסוק = שתי דרגות ה"כתית"
ונחזור לעניינינו: קודם הוסבר, ששני השלבים בהתגלות עצם הנשמה - מקבילים לחילוק שבין מתן תורה ופורים. שבמתן תורה הגילוי היה מלמעלה, ובפורים הקבלה היתה מלמטה. ויש לומר, שזה גם החילוק שבין שני חלקי הפסוק "ואתה תצווה" (הגילוי שעל ידי משה) ו"ויקחו אליך" (העבודה של ישראל עצמם) משה רבינו (ואתפשטותא דילי') מגלים את עצם הנשמה באופן שאינה שייכת ל'ציור' של הכוחות הגלויים, ואז צריכים ישראל לצעוד שלב נוסף, ו'להתאים' את גילוי עצם הנשמה (שנתגלתה על ידי משה) גם לכוחות הגלויים, ול'ציור' שלהם. וזה השלב של "ויקחו אליך". וזה נעשה על ידי תחושת ה"כתית" הנובעת רק מצד זה שאין גילוי אלוקות מושלם. ועל ידי זה מתגלה בעצם הנשמה שרשה האמיתי, שהיא מושרשת בעצמות הבורא.
וזה הכוונה העמוקה במשמעות הכתוב שישראל מוסיפים בדרגת משה: הכוונה בזה היא שישראל מוסיפים בדרגת 'משה' הקיימת בכל אחד ואחד. דרגת משה הנמצאת בכל אחד ואחד היא גילוי עצם הנשמה (בדרגה ה'נמוכה' יותר), ובזה יהודי יכול לפעול עלייה והוספה שתתגלה דרגת עצם הנשמה המושרשת בעצמות הבורא.
אחדות - גם מצד הגוף
ומוסיף (בהמשך להנאמר לעיל אודות אחדותם של ישראל), שעל ידי גילוי עצם הנשמה ברובד הנעלה יותר - נפעלת עלייה גם באחדות ישראל. שהאחדות דישראל על ידי עצם הנשמה שמתגלית בהם (בדרגה הנמוכה יותר) היא כמו דבר נוסף על מציאותם הם, כי גילוי זה אינו קשור ל'ציור' הכוחות שלהם. ולכן, לצורך גילוי אחדות זו, צריכים שתהיה 'נפשם עיקר וגופם טפל' (ראה תניא פרק לב שם). אך על ידי גילוי עצם הנשמה שמושרשת בעצמות הבורא, המתאחדת גם עם ה'ציור' של הכוחות הגלויים, האחדות של ישראל היא גם מצד הגוף.
(תוספת הסבר: בתניא פרק לב מוסבר באריכות, כי רק יהודי שאינו מחשיב את ענייני גופו, יכול לחוש אהבת ישראל אמיתית. כי מצג הגוף - "הגופים מחולקים", ואם כן, וודאי שיעדיף את גופו שלו על גוף חברו. ורק מצד הנשמה כל ישראל הם באחדות אמיתית. ואם כן יוצא, שגם מי שחש שנפשו היא העיקר וגופו טפל, האהבת ישראל שלו אינה מצד ענייני הגוף (אלא שהגוף בטל). ויש כאן כמו שני דברים, שאמנם מצד עצם הנשמה כל ישראל מאוחדים, אך עצם הנשמה היא כמו דבר נוסף על מציאות האדם, כי אינה מתאחדת לגמרי עם הציור של כוחותיו הגלויים (מציאותו הגלויה), ונמצא שאהבת ישראל היא כמו עניין הנוסף על מציאותו.
אך כשמתגלה עצם הנשמה שמושרשת בעצמות הבורא, יוצא שאחדות ישראל שמצד עצם הנשמה קשורה גם ענייני הגוף עצמו, וממילא נעשית אהבת ישראל מושלמת הן מצד הנשמה והן מצד הגוף, ואין כאן שני דברים).
נר תמיד
על פי זה נבין גם את סיום הפסוק "להעלות נר תמיד". בפסוק השני אכן נאמר "יערוך אותו . . מערב עד בקר" (רק בשעות הלילה), ואילו כאן נאמר "נר תמיד". כי כאן ההדגשה היא שה"נר הוי' נשמת אדם" (משלי כ, כז) מאיר ב'תמידיות' ללא שינויים. והביאור בזה הוא, שדווקא אחרי העבודה של "ויקחו אליך" (שנאמרה קודם בפסוק) מאיר עצם הנשמה ללא שום שינויים. בגילוי של עצם הנשמה 'מלמעלה למטה' על ידי משה, יכול להיות שינוי בין "ערב" לבין "בוקר". כי עצם הנשמה שמתגלית על ידי משה וממשיכי דרכו, מתגלית דווקא ב'לילה' - כשחשוך, ויש העלם והסתר (כפי שהיה בזמן מרדכי, וברוסיה), אך כשבאים למקום שאפשר לעסוק בתורה ומצוות מתוך הרחבה - "בוקר", מסירות הנפש אינה ניכרת עוד. זה לא נקרא "נר תמיד" במשמעותו המלאה. אך על ידי עבודת ישראל 'מלמטה למעלה' ("ויקחו אליך") שעצם הנשמה מתאחדת עם הציור של כוחות הגלויים - אז נהיה "נר תמיד".
[שיעור זה נאמר בעת ששונאי ישראל העזתים ימ"ש שיגרו טילים ופצמ"רים אל ערי ישראל, ובתגובה לכך צבא ישראל לחם בהם בעוצמה רבה, והבס את המחבלים, אך הדבר עלה באבדות בקרב חיילינו, הי"ד (שלהי קיץ תשע"ד). והרב אמר, שבזמן כזה בוודאי יש התעוררות עצומה, אך זו התעוררות של "ערב", והמטרה היא, להפוך את ההתעוררות ל"נר תמיד" - להביא את ההתעוררות גם לימים הרגילים שאחרי המלחמה, לימי השגרה. וכמבואר במאמר דידן].
העבודה מלמטה - חודרת יותר
ועל פי זה יש לבאר גם את זה ש"כתית למאור" נאמר בהמשך ל"ויקחו אליך":
כפי שהוסבר לעיל, העבודה של "כתית למאור" אינה רק כשיש גזרות ורדיפות, אלא גם ברובד עמוק ונעלה יותר: שישראל שבורים ונדכאים מעצם זה שהם בגלות, גם אם יש להם הרחבה בגשמיות וברוחניות. ולדרגה זו ניתן להגיע על ידי עבודתם של ישראל שגם כוחות הגלויים שלהם יתאימו לגילוי עצם הנשמה. רק על ידי עבודה מלמטה למעלה, וכנ"ל.
לכן נאמר "כתית למאור" בהמשך ל"ויקחו אליך". שעל ידי העבודה של "ויקחו אליך" יוכלו להגיע לדרגה הגבוהה יותר ב"כתית למאור" - גילוי עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות הבורא ממש.
נתינת כח - ממשה שבדור
אות יב:
כאן הרבי 'מתאים' את הפירוש הפנימי האמור במאמר עם הפירוש הפשוט שבפסוק, ומזה יוצא חידוש נוסף ומפתיע:
הפירוש הפשוט בפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" הוא, שמשה מצוה את בני ישראל שיקחו אליו שמן זית זך. כלומר: גם את "ויקחו אליך" מצווה משה.
ומזה מובן שכן הוא גם בפנימיות העניינים. שמה שמשה מצווה ומקשר את בני ישראל, זהו גם ציווי ונתינת כח בשביל עבודת "ויקחו אליך" שנתבארה במאמר. גם שזו עבודתם של ישראל, הם מקבלים כח וסיוע לזה ממשה רבינו!
וכך הוא בנוגע למשה שבדורנו - הרבי הקודם (ואנו חסידים, נאמר זאת על הרבי שלנו), שעבודתו היא לעורר ולגלות את האמונה המצויה בכל אחד מישראל מצד עצם הנשמה, ובאופן שאחר כך יעבדו את עבודתם בכח עצמם, ועד שיהיו "נר תמיד" שלא שייך בו שינוי גם מצד הכוחות הגלויים.
ועל ידי זה מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה, שעניינה הוא גילוי אלוקות גם מצד התחתון (כמבואר בארוכה בתניא).
ואז תהיה הבאת השמן והדלקת הנרות לא רק ברוחניות (כמבואר במאמר), אלא גם כפשוטו ממש: משה ואהרן יקומו לתחייה, משה רבינו יצווה אותנו להביא שמן זית זך, ואנחנו נביא אליו את השמן, והוא ימסור אותו לאהרן הכהן שילך וידליק את הנרות בבית המקדש השלישי. תיכף ומיד ממש!
נכתב על ידי שמואל אלבום