סיום ד"ה על כן קראו לימים האלו פורים התשי''ג
- תגיות: פורים , חשמל , שממית בידים תתפש , גורל , עד דלא ידע , כרחל לפני גוזזיה , אסתר
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
לצערנו, אין בידי המערכת את הווידיאו מחלקו הראשון של שיעור זה שבו נתבארו בקיצור עיקרי הדברים שנאמרו בשיעור הקודם, וכן נתבארו בו אות ה' ותחילת אות ו' שבמאמר הרבי.
בכדי לסייע בידי הגולשים שי' לעקוב אחרי הרצף של המאמר, ננסה במסגרת זו לסכם בקצרה א) את עיקרי הדברים שנתבארו בשיעור הקודם, ב) וכן 'נתמצת' בקיצור את תוכן אות ה' ואת תחילת אות ו' של מאמר הרבי (ולאחר מכן נמשיך כמובן ונסכם כרגיל את המשך שיעורו של הרב הניתן לצפיה בווידיאו זה, העוסק בביאור המאמר - מאמצע אות ו' ועד לסיום המאמר).
תקציר השיעור הקודם:
השם 'פורים' נגזר מן ה'פור' - הגורל שעשה המן הרשע באיזה יום ישמיד ח"ו את עם ישראל. ולכאורה דרוש באור: מובן, כי שמו של דבר אמור לבטא בצורה הטובה ביותר את תכנו ומהותו של הדבר, ואם כך, מדוע נקבע שהשם של החג שבו היה הנס הגדול שנתבטלה מחשבת המן הרשע להשמיד ח"ו את כל עם ישראל מנער ועד זקן, ונהפוך הוא - אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ואת הצורר ובניו תלו - כל זה נקרא רק על שם עניין צדדי בכל הספור הזה - ה'גורל' שעשה המן באיזה יום לבצע את זממו?!
עוד אינו מובן, שלכאורה פור זה שעשה המן - היה בכלל חלק מהגזרה ולא חלק מהנס וההצלה.
והכרחי לומר, ש'גורל' זה הוא עניין עיקרי ביותר בספור הנס. ובכדי לבאר זאת, מקדים הרבי את דברי רבינו הזקן (וראה גם תקוני זוהר נז, ב), שפורים ויום הכפורים שייכים זה לזה (וכפי שרואים את הדמיון בשמותיהם). והרבי מביא שני עניינים שבהם ניכרת השייכות שבין פורים ויוה"כ: א) שכמו שפורים נקרא על שם הפור=הגורל, כך גם ביוה"כ ישנה המצווה של הטלת הגורל בין שני השעירים. ב) וקשר נוסף שישנו בין פורים ויוה"כ, ששניהם הם למעלה משם הוי', שלכן לא הוזכר שם הוי' במגילת אסתר - שבפורים מתגלה גילוי אור אין סוף שלמעלה משם הוי', וכך גם ביוה"כ כתיב (ויקרא טז, ל): "לפני הוי' תטהרו" - לפני הוי' = למעלה משם הוי', שמשם נמשכת הטהרה והכפרה של יום הכפורים.
והרבי מוסיף ששני עניינים אלו שבהם רואים את הקשר דפורים ויוה"כ (עניין הגורל, ומה ששניהם למעלה מהוי') שייכים זה לזה. שהנה גורל הוא למעלה מהשכל. שכשלא ניתן להכריע עפ"י שכל, אזי מכריעים עפ"י הגורל, וכפי שמצינו לגבי שני השעירים דיוה"כ שהיו שווים "במראה ובקומה ובדמים" (יומא סב, א) ולא היה ניתן להכריע עפ"י ההיגיון איזה יוקרב לקרבן לה' ואיזה לעזאזל וכאן מכריע הגורל, ונמצא שהגורל מבטא עניין שנעלה מהשכל.
וכפי שבאדם למטה ה'גורל' הוא מעל לשכל, כך גם למעלה דרגת הגורל היא 'למעלה מהשתלשלות' (ראה באריכות בשיעור הקודם), שראשית ההשתלשלות (=הספירה הראשונה) היא ספירת החכמה, ודרגת הגורל שלמעלה מהשכל, מבטאת את גילוי האור שלמעלה מהשתלשלות.
וזה הקשר בין שני העניינים שבהם משתווים פורים ויוה"כ, שהיות שבשניהם ישנו עניין ה'גורל', אזי שניהם הם 'למעלה מהוי'' שכן שם הוי' שייך להשתלשלות (וכפי שמבואר באריכות באגרת התשובה (פרק ד), שיו"ד - חכמה, ה"א - בינה, וא"ו - שש המידות, והה"א האחרונה - מלכות), והיות שפורים ויוה"כ הינם למעלה מהשתלשלות (דרגת הגורל), אזי הם למעלה משם הוי' (השתלשלות).
ולכן נקרא פורים על שם הפור - שהנס נמשך מדרגה זו - דרגת הגורל.
ומוסיף הרבי, שעניין הגורל הוא לא רק למעלה מהשכל, אלא גם למעלה מהרצון, שהרי כשאדם מטיל גורל הוא מחליט שכמו שייפול הגורל כן יהיה רצונו, וכך גם למעלה, דרגת הגורל היא למעלה מדרגת הרצון, והיא קשורה בבעל הרצון. ועניין זה גם מרומז במה שנתבאר שפורים ויוה"כ הם למעלה משם הוי', ששם הוי' רומז גם לעניין הרצון, שכפי המבואר באגרת התשובה (שם) נרמז הרצון ב'קוצו של יו"ד' (שהיו"ד עצמה רומזת לספירת החכמה, כנ"ל, אך ה'קוץ' שעל היו"ד רומז לרצון שלמעלה מחכמה) והיות שפורים ויוה"כ הם למעלה משם הוי' אזי הם גם למעלה מהקוצו של יו"ד הרומז לבחינת הרצון, וזהו מצד זה שפורים ויוה"כ שייכים לבחינת הגורל (בעל הרצון) שלמעלה גם מרצון.
ומבאר הרבי, שלפי זה יש לומר ששני הפירושים ב'יום הכפורים' (הפירוש הפשוט - שביום זה מתכפרים כל החטאים, והפירוש שכפורים היינו 'כמו פורים') שייכים זה לזה. שהיות וביוה"כ נמשך מבעל הרצון, אזי כתוצאה מזה מתכפרים החטאים, שעל ידי החטאים נעשה פגם ברצון (שבשעת החטא - האדם עובר על רצון ה') ובשביל לתקן פגם זה יש להמשיך מדרגה נעלית יותר - מאור אין סוף בעל הרצון שלמעלה מהרצון דתורה ומצוות.
וזה הקשר בין ב' הפירושים - שהיות ויוה"כ הוא כמו פורים שגם בו נמשך הגורל - בחינת בעל הרצון, ממילא נעשה 'כפורים' כפשוטו - שמתכפרים העניינים הבלתי רצויים. והיינו שמה שיוה"כ הוא 'כמו פורים' - זהו הטעם לכך שהוא 'יום כפורים' כפשוטו.
אך בכל זאת, יוה"כ הוא רק כפורים (בכ"ף הדמיון), שהכפרה דימי הפורים היא כפרה נעלית יותר, שלכן יוה"כ מכפר רק עם התשובה ויש להתענות בו וכו' ואילו בפורים לא מצינו בו הדגשה מיוחדת על עניין התשובה, ואדרבה הוא יום של משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו וכו', והיינו שהכפרה דפורים היא ללא שום תנאים והגבלות.
ה'גורל' של המן
אות ה:
אלא שלפי מה שנתבאר עד כה, לכאורה אין מובנת כלל סברתו של המן שהפיל פור הוא הגורל, שהרי לפי המבואר כאן עניין הגורל הוא המשכה נעלית ביותר מאור אין סוף בעל הרצון, ועד כדי שכתוצאה מהמשכה זו נמשכת כפרה ללא תנאים וללא גבולות, וא"כ מדוע המן חתר בכל כוחו להגיע לגילוי בחינה נעלית זו?
ומבאר הרבי שהיא הנותנת: שהנה כשהמן בא לקטרג כנגד עם ישראל, הוא הבין היטב שלאחרי כל הקטרוגים שיקטרג, עדיין יש הבדל גדול ביותר בינו לבין ישראל, שהרי בישראל "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון" (עירובין יט, א), ואלו הוא (כשמו) "המן הרשע". ולכן הוא בא ומציג טענה חדשה, והוא טוען כך: הרי המצוות 'תופסים מקום' רק בדרגת ההשתלשלות, אך למעלה מהשתלשלות - בדרגת ה'גורל' - אזי הקב"ה הוא 'מרומם' מכדי שיהיה אפשר 'לקנות' אותו במעשים של ילוד אשה (גבוהים ככל שיהיו), וכפי שנאמר (איוב לה, ו-ז): "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו", שהרי המרחק בין בורא ונברא הוא מרחק אין סופי, ואם כך, הרי שלגבי הקב"ה אין שום הבדל ח"ו בין ישראל לאומות - "כחשיכה כאורה" (תהלים קלט, יב)!
וזה מה שטען המן: הרי מצד דרגת ה'גורל' אי אפשר לבחור בעם ישראל בגלל מעלתם שלומדים תורה ומקיימים מצוות - כי מעלה זו אינה תופסת מקום כלל לגבי דרגה זו וכפי שבארנו, ואם כך יוצא שלגבי הקב"ה ישראל ואומות העולם הינם 'שוים' כביכול, ואכן בדרגה זו ששני הדברים הם שווים, ראוי לערוך 'גורל' בכדי להכריע מי עדיף, ואם כן, נערוך 'גורל', ואולי בגורל יצא דווקא צד הטומאה והחושך, וכך חשב המן שדווקא מצד בחינת הגורל יש מקום שהוא ינצח ח"ו את ישראל.
אחשוורוש = בחינת הכתר
אות ו:
באות זו מבאר הרבי שגם השם "אחשוורוש" קשור עם למעלה מהשתלשלות, והרבי מביא מה שכותב רבינו הצמח צדק (באור התורה על מגילת אסתר) שתיבת אחשוורוש רומזת על בחינת הכתר, ש"אחש" דאחשוורוש רומז ל'שתיקה' וכמאמר חז"ל (חגיגה יא, א): "מאי 'חשמל' (הנזכר במרכבת יחזקאל - יחזקאל א, כז) . . עתים חשות (מלדבר), עתים ממללות (=מדברות)", ולגבי שתיקה זו נאמר (אבות ג, יג): "סיג לחכמה שתיקה" - והיינו ששתיקה היא נעלית מהחכמה ("סיג לחכמה"), והיא ספירת הכתר שלמעלה מספירת החכמה שהיא ראשית ההשתלשלות, ולפ"ז נמצא שאחשוורוש הוא בחינת הכתר שלמעלה מהשתלשלות.
והרבי מוסיף שזה גם מה שמצינו במדרש (ראה מאורי אור ערך א אות קפב ובכ"מ) שאחשוורוש זה הקב"ה שאחרית וראשית שלו. שגם מזה מוכח שבחינתו היא בחינת הכתר שלמעלה מהשתלשלות שלגבה אחרית וראשית - הכול בהשוואה (עד כאן החלק החסר בווידיאו).
* * * * *
שני פירושים סותרים?
וכאן הרבי שואל שאלה:
נתבאר ש"אחשוורוש" הוא דרגת הכתר - אחרית וראשית בהשוואה, ו"חש" דשתיקה וכנ"ל. והנה איתא בגמרא (מגילה יא, א) שאחשוורוש הוא על שם ש"הושחרו פניהם של ישראל בימיו" כלומר שבימיו היו הגזרות כנגד ישראל, ומובן שכאשר יש שני פירושים בפסוק אחד או במילה אחת אזי כל הפירושים קשורים א' בשני - ולכאורה כאן שני הפירושים הם הפכיים לגמרי, שלפי פירוש אחד "אחשוורוש" הוא דרגת הכתר, ולפי פירוש ב' "אחשוורוש" מורה על ירידה גדולה ביותר!
ומבאר הרבי דגם כאן י"ל שהיא הנותנת: שדווקא מצד זה שלגבי דרגת הכתר אזי אחרית וראשית ואור וחושך הכול בשווה, אזי מזה משתלשל התגברות הקליפה, וכפי שביארנו באות הקודמת לגבי דרגת הגורל, שדווקא מצד דרגה זו המן חשב שיעלה בידו לנצח את ישראל, כיוון שלגבי דרגה אור וחושך הכול בהשוואה, ועל דרך זה לגבי בחינת הכתר, שכיוון שהכתר הוא בהעלם ואינו בגילוי בעולם (שלכן הוא גם נקרא בשם 'סובב כל עלמין' - שהוא סובב ו'מקיף' על העולמות ואינו מאיר בהם בגילוי) אזי מ'שתיקה' זו שלמעלה מדיבור משתלשלת ה'שתיקה' שלמטה מדיבור, כלומר: מהעלם הכתר נוצר העלם כפשוטו - שאין גלוי אלוקות בעולם (הרב הוסיף שזהו בכלל המצב בזמן הגלות שאין רואים שחיות העולמות היא מדבר ה' (שבעשרה מאמרות שבהם נברא העולם) המחיה אותו, ורק לעתיד לבוא יראו הכול את דבר ה' המחיה את העולמות, וכדכתיב (ישעיה מ, ה - לגבי זמן הגאולה): "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו - כי פי הוי' דיבר").
כרחל לפני גוזזיה נאלמה
וממשיך הרבי, שמכוח שתיקה (=העלם) זו (שלמטה מדיבור) נעשית ירידה נוספת המרומזת בפסוק (ישעיה נג, ז) "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" - כידוע ש'רחל' היא ספירת המלכות שממנה נמשך חיות לכל הנבראים, וחיות זו נמשלת לשערות היונקים מהמוח, שהיניקה שלהם מצומצמת ביות (שלכן כשגוזזים השערות - אין מרגישים כאב) וכאשר הקליפות יונקים חיות מאותם 'שערות' (שהרי גם הקליפות התהוותם היא מאתו יתברך) אזי יניקה זו נקראת "גוזזיה" שהרי הם לוקחים את אותה חיות ומרידים אותה מהקדושה, ובכל זאת המלכות 'שותקת' על כך ("נאלמה") ומאפשרת זאת, ושתיקה זו נעשית כתוצאה מאותה שתיקה שלמטה מדיבור.
וזו דרגה נמוכה יותר (מהשתיקה שלמטה מדיבור), שאין זה רק שהאלוקות מצד עצמה בהעלם, אלא הקליפות גם מסתירים עליה ו'מכסים' אותה.
ומוסיף הרבי, שזה מה שמצינו שגם 'קליפת נוגה' (הקליפה ה'דקה' יותר - שניתן להעלותה לקדושה) נקראת "חש" - שהקליפה התהוותה היא מהשתיקה ("חש") שלמטה מדיבור.
ואז נעשית ירידה נוספת (המרומזת בשם "אחשוורוש") שקליפת נוגה ("חש") מתחברת עם "רוש" -מלשון (דברים כט, יז) "ראש ולענה" - שם של צמח רעיל, או מלשון 'עני ורש' - שזה רומז לג' הקליפות הטמאות (שאינם יכולים לעלות לקדושה) - שכן אותם ג' הקליפות הטמאות אינם יכולים 'לינוק' ישירות מהקדושה אלא רק דרך 'קליפת נוגה' שהיא מעין 'ממוצע' בין הקדושה וג' קליפות הטמאות.
הקשר בין ב' הפירושים
וכעת מובן הקשר שבין שני הפירושים ב"אחשוורוש" - שמצד זה שאחרית וראשית ואור וחושך הכול בהשוואה (פירוש הא' באחשוורוש), ממילא נעשה "הושחרו פניהם" וכו' (פירוש הב' באחשוורוש). שדווקא כתוצאה מדרגה נעלית זו נמשכת השפעה לקליפת נוגה ועד לג' קליפות הטמאות, וכנ"ל.
הכל תלוי במעשינו ועבודתינו
במענה לשאלה ביאר הרב, שגם מציאות זו (שהקב"ה נותן מקום שתהיה התגברות הקליפות) נוצרה בשביל ישראל, שהכול תלוי במעשינו ועבודתינו, וע"י שישראל יוסיפו חיזוק בעבודתם (ובעיקר בעבודת התשובה, וכפי שהי' בפורים שהיו צריכים כפרה על מה שנהנו מסעודתו של אחשוורוש) ע"י זה מתבטל ההעלם (שהוא שורש כל הצמצומים והירידות), ונמשך אלוקות בגלוי בעולם, וראה גם בהמשך מאמר זה (שע"י עבודת המס"נ ממשיכים את עצמותו של הקב"ה, ושם הבחירה היא בישראל דווקא - כמבואר לקמן באריכות).
ה'גורל' - נעלה עוד יותר מה'כתר'
אות ז:
באות זו הרבי עומד על קושי המתעורר לאור המבואר באות הקודמת:
באות הקודמת נתבאר ש"אחשוורוש" הוא דרגת הכתר, ואכן כך היתה ההנהגה בדורו של אחשוורוש, וכפי שביארנו באריכות שדווקא מצד זה שאז היתה ההמשכה מבחינת הכתר שלמעלה מהשתלשלות - נעשה כתוצאה מזה "שהושחרו פניהם של ישראל" וכנ"ל. ולכאורה אם כך, מדוע היה צריך המן להפיל פור הוא הגורל - שהמן חתר להגיע לדרגת הגורל שלמעלה מהשתלשלות, אם בכל אופן ההנהגה אז היתה למעלה מהשתלשלות?
ומבאר הרבי, שאמנם גם בחינת הגורל וגם בחינת הכתר שניהם למעלה מהשתלשלות, אף בכל זאת דרגת הגורל היא נעלית יותר, שדרגת הכתר הגם שהיא (בכללות) למעלה מהשתלשלות - אך היא בכל זאת קשורה עדיין בהשתלשלות, שזה גופא שאנו אומרים שאחרית וראשית שווים לגבה, מזה משמע שגם לגבי דרגא זו ישנם העניינים דאחרית וראשית, אלא שהם שווים לגבה.
שני משתאות - שתי דרגות
והרבי מבאר זאת עוד יותר. במגילת אסתר (א, ג-ה) מסופר אודות שני משתאות שערך המלך אחשוורוש. המשתה הראשון היה מיועד "לכל שריו ועבדיו" ונמשך על פני "שמונים ומאת יום" ושם הראה המלך את "עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו". לאחר מכן ("ובמלואת הימים האלה") עשה המלך משתה נוסף "לכל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן" ומשתה זה נמשך "שבעת ימים" בלבד.
ומבאר רבינו הזקן בלקו"ת (דרושי שמיני עצרת) ששני המשתאות הללו הם על דרך החילוק שבין יו"ט ראשון ליו"ט שני של גלויות. שביו"ט הראשון הגילוי הוא נעלה יותר, והוא בדוגמת המשתה הראשון שהיה מיועד לשרי ועבדי המלך, וששם הראה המלך את עושרו וגדולתו, ויו"ט שני הוא גילוי המתאים לכל העם (שהרי יו"ט שני הי' חול גמור, ומ"מ עשו אותו ליו"ט).
ונמצא שלמרות שלגבי המלך כל הדרגות (אחרית וראשית) הם בהשוואה, אבל בכל זאת יש הבדל בין הגילוי לשרים ועבדים ובין הגילוי לשאר העם, והרבי מוסיף שגם בנוגע לגילוי לכל העם מצינו חילוקים וכפי שהגמרא (מגילה יב, א) אומרת על הפסוק (במגילת אסתר שם) "ובמלואת הימים האלה עשה המלך . . משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך" - "הראוי לחצר - לחצר, הראוי לגינה - לגינה, הראוי לביתן - לביתן" - ואנו רואים שגם הגילוי המיועד לכל העם היו בו חילוקי דרגות.
והעניין בזה הוא שמה שאחרית וראשית בהשוואה זהו רק לגבי הכתר עצמו, שלגביו הכול בהשוואה, אך כפי שזה נמשך למטה - יש חילוק וכל אחד מקבל בהתאם לדרגתו.
אך כל זה מצד בחינת הכתר, אך מצד דרגת הגורל מלכתחילה אין את העניינים דאחרית וראשית (ולכן גם כפי שהם נמשכים למטה אין ביניהם שום חילוק) שהרי (כפי שהוסבר באות ב) דרגת הגורל הוא דווקא בשני דברים שווים.
משל השממית
ובמילים אחרות כתר הוא 'רצון', ודרגת הגורל מגעת בבעל הרצון (וכפי שנתבאר באריכות לעיל באות ג ואות ד דהמאמר). ולכן מצד אחשוורוש (כתר, רצון) יש חילוק בין קדושה לסטרא אחרא, אלא שמצד רוממות המלך אין זה תופס מקום כל כך, וכפי שמובא בכמה מקומות בדא"ח (ראה גם בשיעור השני בד"ה באתי לגני התשל"ג (הב') שהועלה זה עתה לאתר (במדור זה). קישור: לחץ כאן) המשל הידוע מהשממית, וכדכתיב (משלי ל, כח): "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך". הפירוש הפשוט של הפסוק הוא, שאצל ה'שממית' (מין שרץ קטן) מצינו דבר פלא: מצד אחד היא קטנה וקלה ביותר, עד שביכולתה לטפס על הקירות באצעות ידיה מבלי ליפול (לרוב קלותה), ולמרות שהיא כל כך קטנה וחלשה היא לא נרתעת ללכת גם על הקירות שבארמון המלך, ואיש אינו שת ליבו לגרשה משם. והנמשל הוא מציאות הקליפות, שאמנם מציאותם מנגדת לקדושה, אך לגודל רוממות המלך הוא אינו מתייחס אליהם כלל לגרשם, והוא מניח להם להסתובב באין מפריע. והגם שהשממית מלכלכת את קירות המלך, בכל זאת המלך מתעלם מכך, וכן בנמשל - הגם שהסט"א יוצרת לכלוך, והמלך יודע זאת, בכל זאת המלך לא שת את ליבו לכך.
ולכן מצד דרגה זו יכולה להיות יניקה גם לקליפות, הן לקליפת נוגה ("חש") והן לג' קליפות הטמאות ("רוש"), ועד שתהיה התגברות הסט"א על הקדושה ("הושחרו פניהם של ישראל"), אך מצד דרגה זו לא שייך להשמיד ח"ו את ישראל. ולכן כשהמן רצה להשמיד את כל היהודים (ח"ו היל"ת) אזי הפיל פור הוא הגורל, שבבחינת הגורל מלכתחילה אין חילוק בין קדושה לסט"א, שלכן חשב המן שמצד דרגא זו אולי יוכל להפיק ח"ו את זממו.
(במענה לשאלה ביאר הרב, שמה שהמן יכל להגביה את עצמו לדרגת הגורל, ומשם ניסה להפיק את זממו הוא כתוצאה מזה שישראל שבאותו הדור אכן נתחייבו כו' או מצד שנהנו מסעודתו של אותו רשע או מפני שהשתחוו לצלם (כדאיתא במגילה יב, א) ואז נעשה 'הגבהה' לקליפות, שהכול תלוי בעבודת ישראל, וכדכתיב (קהלת ג, יא) "וגם את העולם נתן בלבם" - שכל הנעשה בעולם הוא כתוצאה ממעשינו ועבודתינו בתורה ומצוות.
הרב ביאר (במענה לשאלות הנוכחים) שכשאנו אומרים שהמן הגביה עצמו לדרגת הגורל אין הכוונה שהמן הגשמי פעל זה, שבוודאי המן לא הי' שייך לידיעת העניינים המבוארים בדא"ח... אלא הכוונה שכל צורר שקם על ישראל בכל דור ודור, יש לו שורש למעלה, ואותו שורש רוחני מנסה לפעול את העניינים למעלה, ומזה נשתלשל למטה המן גשמי וכו', וכמו שמבואר (ראה עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ג פכ"ב) לגבי כל העניינים שבתורה, שהתורה "מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים").
נס פורים = נס הגורל
אות ח:
באות זו יבאר הרבי כיצד באמת קרה שלמרות שהמן הטיל גורל, ובגורל הרי יש סיכוי שווה לשני הצדדים לזכות, ובכל זאת זה היה נס פורים (=נס הגורל - פור הוא הגורל) שבגורל גופא - תמיד יזכו ישראל!
והרבי מבאר זאת, שהנה כמו שנתבאר לגבי גורל שהוא למעלה מהשכל ואף למעלה מהרצון (ראה באריכות באות ב ואות ג דהמאמר) הנה כן הוא גם לגבי הבחירה (עניין זה נתבאר על ידי הרב גם בשיעור הקודם לקראת סופו). שבחירה אמיתית היא למעלה גם משכל וגם מרצון. שהרי כאשר השכל מחייב שיש לבחור בדבר מסויים (מפני חשיבותו או גודלו וכיו"ב) הרי זו אינה בחירה כלל, שהרי מה שבוחר באותו דבר מסויים הוא מפני שהשכל מחייב אותו לבחור בו, וזו אינה בחירה חפשית. וגם כאשר יש לו רצון אל הדבר ההוא - הרי שוב אין שייכת כאן בחירה אמיתית (ששוב הבחירה אינה מצד האדם הבוחר - שהרי אם יש לו רצון לאותו דבר סביר לומר שאותו רצון מגיע מצד חיסרון כל שהוא הקיים באדם - וכמו אדם המרגיש רצון לאכול שזה מצד שהוא רעב וכיוצא בזה, ואם כן מה שכביכול 'בחר' לאכול וודאי ש'בחירה' זו אינה נקראת בחירה חפשית אמיתית). ובחירה אמיתית שייכת רק בשני דברים שווים ממש, ושהאדם מחליט בבחירתו החפשית לבחור באחד מהם. ונמצא שגם בחירה היא כמו גורל ששניהם למעלה משכל ולמעלה מרצון.
ובשניהם (גורל ובחירה) גופא - אזי בחירה נעלית יותר מגורל, שכשאדם עושה גורל אזי הוא אינו יכול להחליט מה לעשות (שלכן הוא מפיל גורל - שהגורל 'יחליט' עבורו), ובבחירה אזי הנפש נמצאת במצב 'משוחרר' יותר, שגם אם מדובר בשני דברים שווים היא יכולה להחליט במה לבחור, והנפש אינה נמצאת ב'הגבלה' הזו שכשהדברים שווים אזי לא ניתן להחליט, והיא יכולה לבחור כפי שתרצה.
והרבי מחדד זאת עוד יותר: שלמעשה בבחירה ישנם את שני העניינים (גורל ובחירה) שמה שישנה אפשרות לבחור בזה ובזה (ששניהם שווים) - זהו עניין הגורל, אך מה שבכל זאת יכול לבחור כמו שרוצה זהו עניין הבחירה.
ובהמשך למה שנתבאר לעיל שדרגל הגורל היא דרגת 'בעל הרצון' יש לומר שהבחירה היא דרגת עצם הנפש (שנעלית יותר מדרגת בעל הרצון) ובנמשל באלוקות - דרגת הבחירה היא המשכת עצמותו של הקב"ה.
בחירת העצמות
וזה היה נס פורים (=נס הגורל) שבדרגת הגורל נמשכה עצמות הבורא, ולכן הגורל עצמו הי' כפי הבחירה, וזה מרומז בפסוק (תהלים טז, ה) "אתה תומיך גורלי" - שהקב"ה תומך ומכווין את הגורל שיהיה כפי בחירת העצמות. וזהו עומק הנס של פורים שהקב"ה בוחר בעם ישראל גם בדרגת ה'גורל' כלומר גם בדרגה ששם לכאורה אין סיבה שכלית לבחירה, ואין מסתכלים על מעלות וכיו"ב, ובחירה זו היא הבחירה הנעלית והאמיתית ביותר, שכן עם הבחירה בישראל היתה בגלל מעלותיהם - אזי היתה זו בחירה מוגבלת - בהתאם למעלותיהם, והרי תמיד מעשי הנבראים הם בהגבלה, אך היות שהבחירה באה מצד עצמותו של הבורא - הרי זו בחירה בלי גבול - שהרי היא באה מצד הבורא ולא מצד הנברא (ועל דרך זה השלילה של שאר האומות אינה מצד הרוע שלהם - שאז היתה זו שלילה מוגבלת בהתאם למידותיהם הרעות, אלא השלילה היא מצד העצמות, ולכן מצד אחד הבחירה היא בישראל באופן של בלי גבול, והשנאה לאומות היא גם כן ללא הגבלות. הרב הוסיף שעניין זה נתגלה במתן תורה, שהרי אז היה (כפי שאנו אומרים בברכות ק"ש) - "ובנו בחרת מכל עם ולשון").
ומוסיף הרבי, שזוהי גם כוונת הפסוק (תהלים מז, ה) "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב" גו' שאנו מבקשים מהקב"ה שיהיה ביעקב עניין הבחירה, שלגבי יעקב נאמר (דברים לב, ט) "יעקב חבל נחלתו" ותרגם אונקלוס "יעקב עדב אחסנתי'" - ש"עדב" הוא גורל, וע"ז מבקשים שגם בדרגת הגורל שלמעלה מהשתלשלות שהכול שווים שם - תומשך הבחירה בישראל דווקא.
הרב הוסיף שפסוק זה ("יבחר לנו" וגו') הוא מהפסוקים שאומרים לפני תקיעת שופר, שכן גם בתקיעת שופר ההמשכה היא מהעצמות ממש (ראה סידור עם דא"ח שער התקיעות).
ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי
אות ט:
באות זו מיישב הרבי את שני הקושיות הראשונות שבהם נפתח המאמר - מדוע החג נקרא על שם הפור - הגורל, ומה גם שמדובר אודות הפור שעשה המן - שלכאורה הוא חלק מהגזירה.
וכעת מובן כי עיקר הנס היה הגורל (הפור) שבגורל עצמו נמשך בחירת העצמות. וכפי שהרבי מביא על כך את הפסוקים (מלאכי א, ב-ג): "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' (ועם כל זאת) ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי" - שגם בדרגת הגורל שהכול בהשוואה ("אח עשו ליעקב") הקב"ה בוחר ביעקב ("ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי").
כוח המס"נ - ממשיך העצמות
וממשיך הרבי, שמה שגרם ועורר את המשכת העצמות למטה (שהרי דרגת העצמות מצד עצמה אינה בגילוי, והיתה יכולה להישאר בהעלם) היה המס"נ של ישראל במשך כל השנה (כפי שכותב רבינו הזקן (בתורה אור בדרושים למגילת אסתר) שישראל מסרו עצמן למות כל השנה, שהרי אם היו ממירין דתם ח"ו היו יכולים להינצל) והוא מידה כנגד מידה, שעניין המס"נ הוא מעצם הנשמה, והוא למעלה מטעם ודעת (שמסירות נפש היא דבר שמעל להיגיון) ועל כן נמשך גם מלמעלה עצמות הבורא - עצם הנשמה ממשיכה את עצמות הבורא, ואת בחירתו בישראל - הבחירה שמעל להיגיון כנ"ל.
(בהערה 69 הרבי מביא את לשון רבינו הזקן בתניא (פרק יח) "שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד" (ומבאר שזהו מצד שכנגד היחידה (=עצם הנשמה) אין שום כוח כנגדה בקליפה, שבקליפה יש נר"נ (כוחות הנשמה) וגם מקיף דחי' (רצון) אך 'יחידה' אין כלל בקליפה) ולפ"ז קצת קשה על המבואר בפנים המאמר ששם מודגשת המעלה דבחירת ישראל בקב"ה, שלכאורה עפ"י דברי רבינו הזקן לא שייכת כלל אפשרות אחרת? אך הרבי מבאר שוודאי הכול מתחיל בבחירה (שהרי הבחירה היא "עמוד התורה והמצווה" - רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ג) והכוונה בדברי רבינו הזקן שהבחירה היא השוללת שלא יהי' נתינת מקום לכפור ולהיפרד מה' אחד, ועל דרך שנאמר במדרש (פתיחתא דרות רבה ג - בנוגע לקב"ה) "להחליפם באומה אחרת איני יכול" שבוודאי אף אחד אינו כופה זאת על הקב"ה, אלא שמצד הבחירה שבחר הקב"ה בישראל אזי אינו יכול להחליפם).
הפור שהפיל המן - הוא גופא הנס
והרבי מבאר שאמנם אותו הפור היה הפור שהפיל המן, אך זה גופא החידוש כאן, שע"י הנס דפורים נתגלה שגם הפור שהפיל המן הי' מלכתחילה בשביל הגילוי דבחירת העצמות בישראל, שזו גם הסיבה שהפור נפל בחודש אדר - החודש שבו נולד מושיען של ישראל, שנפילת הפור מלכתחילה היתה בכדי שיתגלה שהפור עצמו אף שיש בו מקום לשני הצדדים (ויתרה מזו - שבתחילה הי' נראה שהפור הוא כפי רצונו של המן, שהרי היתה הגזרה) - בכ"ז הכוונה הפנימית בפור היתה שעל ידו תתגלה בחירת העצמות - "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי".
מדוע חמישים אמה?
ובזה מבאר הרבי גם מדוע המן הכין עץ בגובה חמישים אמה, שלכאורה מדוע המן עשה עץ בגובה עצום שכזה (והגם שלבסוף כשתלו אותו ואת בניו על העץ הבינו שהיה צריך את הגובה הזה בכדי שיספיק עבור כולם... (וכפי שמובא באריכות במדרשי חז"ל (ראה מדרש לקח טוב אסתר ט, ז - ובכ"מ) החשבון המפורט שלצורך תליית המן ואחד עשר בניו (כולל רווח של אמה בין כל אחד ואחד) בעינן חמישים אמה בדיוק) אך הוא הרי הכין את העץ למרדכי, וא"כ מדוע הוצרך לעשות עץ גבוה כל כך, ובפרט שזה היה בעצת חכמיו ובראשם זרש אשתו), והביאור בזה הוא, שהמן רצה להגיע לשער הנו"ן (=50) שלמעלה מהשתלשלות (=העולם (השתלשלות) קשור עם שבעת המידות, והיות שכל אחת משבעת המידות כלולה מכל השבע, אזי בסך הכול ישנם 49 מידות, ושער הנו"ן (מספר 50) הוא 'מעליהם' - כלומר 'למעלה מהשתלשלות').
אך כפי שהגמרא אומרת (ראה מגילה טז, א) המן הכין עץ זה לעצמו (וכדכתיב (אסתר ו, ד) "אשר הכין לו" - לו לעצמו) - שמלכתחילה היתה עשיית העץ לו לעצמו, וכדי שתתגלה בחירת העצמות בישראל.
עד דלא ידע
הרב הוסיף, שזו גם הסיבה שבפורים ישנו העניין של "עד דלא ידע" (מגילה ז, ב) - שכן בפורים מתגלה שהחילוק בין ישראל ואומות העולם הוא לא בגלל המעלות שיש בישראל או החסרונות שיש באומות העולם, שאם הבחירה בישראל ושלילת הבחירה באומות העולם היתה מחמת ענינים אלו - הרי הבחירה מוגבלת בהתאם לאותם מעלות או חסרונות, אך בפורים מתגלה כי הבחירה בישראל היא מעל לכל טעם הגיוני, 'למעלה מטעם ודעת' ולכן המצווה בפורים היא שגם אנו נהיה "עד דלא ידע" כלומר למעלה מטעם ודעת, שגם הבחירה שלנו בקב"ה היא מעצם הנפש מעל לכל כללי היגיון (שכפי שנתבאר לעיל - שזה עניין המס"נ).
והרבי מסיים, שכל העניינים האלו נמשכים מחדש בימי הפורים שבכל שנה ושנה, ושלימות העניין של בחירת העצמות בישראל ו"מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז, יד) יהיה בגאולה השלימה ובקרוב ממש.
נכתב ע"י: שמואל אלבום