ד"ה על כן קראו לימים האלו פורים התשי''ג - חלק ראשון
- תגיות: פורים , גורל , שני השעירים , בעל הרצון , אסתר
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
הרקע לאמירת המאמר:
דרכו בקודש של הרבי היתה שבכל התוועדות בשבת מברכים, חג ומועד, ויומא דפגרא (=יום מיוחד) הרבי היה אומר כמה וכמה שיחות, ומאמר דא"ח אחד. בזמן אמירת מאמר זה שלפנינו (התוועדות פורים התשי"ג), אירע דבר יוצא דופן: אחרי שהרבי אמר את המאמר הראשון (ד"ה ויהי אומן את הדסה) ראו שינוי על פניו הקדושות של הרבי שלפתע היו רציניות וחיוורות מהרגיל, ואז הרבי פתח באמירת מאמר זה, כשלפני המאמר הרבי סיפר סיפור 'שמימי' שקרה בזמן נשיאותו של הרבי הרש"ב נ"ע: בזמנו של הרבי הרש"ב התקיימו בחירות למושל המחוז, והרבי הורה להשתתף בבחירות אלו, ולבחור במועמד מסויים שהיה טוב יותר ליהודים. אחד החסידים, יהודי מופשט מענייני העולם, לא הבין מה הם בחירות, ובמה דברים אמורים, אך מכיוון שכך הורה הרבי, הלך אותו חסיד לקיים את הוראת הרבי כפי שהדריכו אותו חביריו, לא לפני שחגר עצמו בגארטל (=אבנט) וטבל במקווה. לאחר הבחירות שמע אותו חסיד את ההמונים המתגודדים ברחוב וקוראים "הורה" (=הידד). אותו חסיד עצם את עיניו, וקרא אף הוא יחד עם כולם, אלא שהוא קרא "הוא רע" "הוא רע"... הנוכחים בהתוועדות עדיין לא ירדו לסוף דעתו של הרבי, אך כולם נעמדו בהתרגשות וקראו ג' פעמים "הוא רע", ומיד לאחר מכן פתח הרבי באמירת המאמר השני - ד"ה על כן קראו לימים האלה פורים. לאחר זמן הגיעה הידיעה כי באותה שעה בדיוק מת צורר היהודים סטאלין ימ"ש מיתה חטופה. כן יאבדו כל אויביך ה'.
* * * * *
על כן קראו לימים האלה פורים - על שם הפור (אסתר ט, כו)
אות א:
ידוע (ראה שער היחוד והאמונה בתחילתו) שבלשון הקודש, שמו של דבר מבטא את עניינו. לפי זה, יש להבין כיצד נקבע ששמו של החג שבו נתבטלה מחשבת המן צורר היהודים, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, וכל זה נקרא על שם פרט שלכאורה די שולי בכל סיפור המגילה - ה'פור' (=הגורל) שעשה המן באיזה חודש יבצע ח"ו את זממו?
והקושי הוא בשנים: א) שפרט זה הוא מהפרטים השוליים יותר בסיפור המגילה, וכנ"ל; ב) שגורל זה אינו חלק מנס גאולת פורים, אלא אדרבה הוא חלק מהגזירה, וכלשון המגילה (ט, כד): "הפיל פור הוא הגורל להומם ואבדם"?
דרגת הגורל
הרבי מעיר, שאולי היה ניתן ליישב זאת עפ"י מה שנאמר בגמרא (מגילה יג, ב) שכשנפל הפור בחודש אדר שמח המן שמחה גדולה, שהפור נפל בחודש אדר שבו מת משה, אלא שהמן לא ידע שבחודש זה גם נולד משה, שבז' אדר מת ובז' אדר נולד (וכפי שרש"י מוסיף שם: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה") ולפי זה ניתן לומר שהנס דפורים הוא מה שהפור נפל בחודש אדר החודש שבו נולד מושיען של ישראל, שזה גרם את התשועה וההצלה.
אך הרבי דוחה זאת, שפי זה הרי 'העיקר חסר מן הספר' - שכן לפי ביאור זה עיקר הנס הוא מה שהפור נפל בחודש אדר, אך בשם "פורים" מודגש רק עצם עניין הפור והגורל לכשעצמו, ואין מוזכר כלל עיקר העניין שהפור נפל בחודש אדר. ולכן אומר הרבי, שהכרחי לומר שאכן כל רעיון הנס 'מקופל' ונובע מעניין הגורל עצמו, שכן הגורל הוא דרגה נעלית ביותר (וכפי שיבואר בהמשך).
פורים - כיפורים
אות ב:
בכדי לבאר זאת, מקדים הרבי את דברי רבינו הזקן בתורה אור בדרושי מגילת אסתר (ד"ה ומרדכי יצא), שפורים ויום הכפורים שייכים זה לזה (ויתירה מזו: פורים נעלה יותר מיום הכפורים, שיום הכפורים הוא רק כפורים = כמו פורים. בהערה (9) הרבי מביא שלכאורה בתיקוני זוהר (נז, ב) מצינו פירוש הפכי, ששם נאמר "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים" (=פורים קרוי על שם יום הכפורים), ולפי זה יום הכפורים נעלה יותר מפורים. הרבי מנסה ליישב זאת על פי לשון הזוהר שם - "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא בי' ולשינויי לי' מעינוי לעונג" (=פורים קרוי על שם יום הכפורים שלעתיד יהפך מיום של עינוי ליום של עונג), ולפי זה היה אפשר ליישב שמה שיוה"כ נעלה יותר מפורים הוא רק לעתיד שאז יוה"כ יהיה יום של עונג (הרב ביאר שהסיבה שיוה"כ יהפך ליום של עונג היא שלעתיד לא יהיו יותר עבירות שעליהן יש לשוב בתשובה ולהתענות), אבל כיום שיוה"כ הוא יום של עינוי אזי פורים יותר נעלה ממנו. אך הרבי דוחה זאת, שהרי גם לעתיד יוה"כ ייקרא כפורים, כמו פורים. בהערה הבאה מביא הרבי ראיה שפורים נעלה מיוה"כ, ממה שאומרים חז"ל (מדרש משלי פ"ט) שכל המועדים עתידים ליבטל, ולדעה אחת גם יוה"כ, וימי הפורים אינם בטלים (הרב ביאר זאת שהסיבה שכל המועדים יבטלו לעתיד, היא שלעתיד יאיר אור אלוקי נעלה כל כך, שהגילוי שיש במועדים יהיה לגביו 'כשרגא בטיהרא' (=נר המאיר בצהריים, כשהשמש בתקפה, שלאור הנר אין כל משמעות) - אך הגילוי של פורים הוא גילוי עצמות הקב"ה) ובכל אופן - לשני הפירושים (פירוש הזוהר ופירוש רבינו הזקן) - פורים ויוה"כ שייכים זה לזה).
הדמיון שבין בין פורים ויום הכפורים
והרבי מביא שני עניינים שבהם ניכרת השייכות שבין פורים ויוה"כ: א) כמו שפורים נקרא כאמור על שם הפור=הגורל, כך גם ביוה"כ ישנה המצווה של הטלת הגורל בין שני השעירים (ראה ויקרא פרק טז); ב) קשר נוסף שישנו בין פורים ויוה"כ ששניהם הם למעלה משם הוי', שזה הסיבה מדוע בכל מגילת אסתר לא נזכר שם הוי' - שבפורים מתגלה גילוי אור אין סוף שלמעלה משם הוי', וכך גם ביוה"כ כתיב (ויקרא טז, ל): "לפני הוי' תטהרו" - לפני הוי' = למעלה משם הוי', שמשם נמשכת הטהרה והכפרה של יום הכפורים.
(הרב הוסיף שזהו גם הביאור בתחילת הפסוק: "כי ביום הזה יכפר עליכם" - שלא נאמר מי המכפר, והיינו שהכפרה באה מעצמותו של הקב"ה שלמעלה מהעניין של 'שם'. וזו גם הסיבה שמשם נמשכת הכפרה, שכן הפגם הוא רק לגבי אותיות שם הוי' (וכפי שאנו אומרים בקריאת שמע שעל המיטה "שאם חטאתי . . ופגמתי באות . . של שמך הגדול" וכו'), אך לגבי העצמות שום דבר אינו תופס מקום, וכפי שנאמר (איוב לה, ו-ז): "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו" גו', ולכן משם מגיעה הכפרה כיוון ששם שום דבר אינו תופס מקום (הרב הוסיף, שבכללות, שם הוי' הוא הספירות העליונות, ושם שייך כביכול פגם, אך לגבי העצמות אין שייך כלל חיסרון ופגם).
ומוסיף הרבי ששני עניינים אלו שבהם רואים את הקשר דפורים ויוה"כ (עניין הגורל, ומה ששניהם למעלה מהוי') שייכים זה לזה. וכאן מתחיל הרבי לבאר מהי דרגת הגורל.
למעלה מהשכל
הרבי מסביר, שגורל הוא למעלה מהשכל. שמתי שלא ניתן להכריע עפ"י שכל, אזי מכריעים עפ"י הגורל, וכפי שמצינו לגבי שני השעירים דיוה"כ שהיו שווים "במראה ובקומה ובדמים" (יומא סב, א) - כלומר: שכל הנתונים שלהם היו זהים, הם נראו אותו דבר, מחירם היה זהה, ולכן לא ניתן להכריע עפ"י ההיגיון איזה יוקרב לקרבן לה' ואיזה ישלח לעזאזל (כפי שאומרת התורה בסדר עבודת יוה"כ), ובנקודה זו אנו משתמשים בגורל, ונמצא שהגורל מבטא עניין שנעלה מהשכל.
(בהערות (19-20) הרבי מוסיף שייתכן שהאדם יעשה גורל גם בין דברים שאינם זהים, שהאדם יכול להחליט שהוא אינו רוצה להכריע בשכלו אלא עפ"י הגורל, אך ככלל, גורל עושים כשאי אפשר להכריע עפ"י השכל. ולכו לכתחילה צריך שייקחו שעירים זהים בתכונותיהם כנ"ל, אך בדיעבד גם אם לא מצא שעירים זהים הם כשרים (שגם במצב כזה ניתן לערוך גורל אם האדם מעוניין בכך).
וכפי שבאדם למטה ה'גורל' הוא מעל לשכל, כך גם למעלה דרגת הגורל היא 'למעלה מהשתלשלות' ('השתלשלות' = כינוי לספירות העליונות העשויים כעין 'שלשלת' טבעות, שכל טבעת משתלשלת מהטבעת העליונה יותר), שראשית ההשתלשלות (=הספירה הראשונה) היא ספירת החכמה (=השכלה), ודרגת הגורל שלמעלה מהשכל, מבטאת את גילוי האור שלמעלה מהשתלשלות.
וזה הקשר בין שני העניינים שבהם משתווים פורים ויוה"כ, שהיות שבשניהם ישנו עניין הגורל, אזי שניהם הם 'למעלה מהוי'' שכן שם הוי' שייך להשתלשלות (וכפי שמבואר באריכות באגרת התשובה (פרק ד), שהאות יו"ד רומזת לספירת החכמה, האות ה"א לספירת הבינה, האות וא"ו - שש המידות, והה"א האחרונה - מלכות), והיות שפורים ויוה"כ הינם למעלה מהשתלשלות (דרגת הגורל), אזי הם למעלה משם הוי' (השתלשלות).
ולכן נקרא פורים על שם הפור - שהנס נמשך מדרגה זו - דרגת הגורל (וכפי שיבואר בהמשך באריכות).
למעלה מהרצון
אות ג:
באות זו הרבי מצביע על עוד נקודה חשובה בגורל. הגורל הוא לא רק למעלה מהשכל, הגורל הוא גם למעלה מהרצון (הגם שהרצון הוא גם למעלה מהשכל). שהרי כשאדם מטיל גורל הוא מחליט שכמו שייפול הגורל כן יהיה רצונו (או במילים אחרות: כשהאדם עורך גורל, משמע שלא רק שאינו יכול להחליט עפ"י שכל, אלא גם שאין לו נטייה מצד הרצון לצד מסוים, ולכן עושה גורל בכדי שהגורל יקבע עבורו כיצד לנהוג).
בעל הרצון
וכך גם למעלה, דרגת הגורל היא למעלה מדרגת הרצון, והיא קשורה בבעל הרצון. ועניין זה גם מרומז במה שנתבאר שפורים ויוה"כ הם למעלה משם הוי', ששם הוי' רומז גם לעניין הרצון, שכפי המבואר באגרת התשובה (שם) נרמז הרצון ב'קוצו של יו"ד' (שהיו"ד עצמה רומזת לספירת החכמה, כנ"ל, אך ה'קוץ' שעל היו"ד רומז לרצון שלמעלה מחכמה) והיות שפורים ויוה"כ הם למעלה משם הוי' אזי הם גם למעלה מהקוצו של יו"ד הרומז לבחינת הרצון, וזהו מצד זה שפורים ויוה"כ שייכים לבחינת הגורל (בעל הרצון) שלמעלה גם מרצון.
שני פירושים ב'יום הכפורים'
אות ד:
באות זו יבאר הרבי, שלפי מה שנתבאר באות הקודמת (שביום הכפורים נמשך מדרגת 'בעל הרצון') יש לומר ששני הפירושים ב'יום הכפורים' (הפירוש הפשוט - שביום זה מתכפרים כל החטאים, והפירוש שכפורים היינו כמו פורים) שייכים זה לזה. שהיות וביוה"כ נמשך מבעל הרצון, אזי כתוצאה מזה מתכפרים החטאים, שעל ידי החטאים נעשה פגם ברצון (שבשעת החטא - האדם עובר על רצון ה') ובשביל לתקן פגם זה יש להמשיך מדגה נעלית יותר - מאור אין סוף בעל הרצון שלמעלה מהרצון דתורה ומצוות.
וזה הקשר בין ב' הפירושים - שהיות ויוה"כ הוא כמו פורים שגם בו נמשך הגורל - בחינת בעל הרצון, ממילא נעשה 'כפורים' כפשוטו - שמתכפרים העניינים הבלתי רצויים. והיינו שמה שיוה"כ הוא 'כמו פורים' - זהו הטעם לכך שהוא 'יום כפורים' כפשוטו.
כפרה ללא גבולות
והרבי מוסיף, שעם כל זאת יוה"כ הוא רק כפורים (בכ"ף הדמיון), שהכפרה דימי הפורים היא כפרה נעלית יותר, שלכן יוה"כ מכפר רק עם התשובה (יומא פה, ב - וראה תוספות ישנים המצויין בהערה 27) ויש להתענות בו וכו' ואילו פורים לא מצינו שיש בו עניין התשובה, ואדרבה הוא יום של משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו וכו' (והיינו שהכפרה דימי הפורים אין בה הגבלות. בהערה 26 מוסיף הרבי דמצינו עוד חילוק בין הכפרה דיוה"כ לכפרה דימי הפורים, שיום הכפורים אינו מכפר על הכול (ראה יומא פו, א) ובפרט לגבי עוון חילול ה' שגמר כפרתו היא על ידי מיתה דווקא, ובימי הפורים נתכפר להם העוון שנהנו מסעודתו של אותו רשע - שזה הי' חילול שם שמים בפרהסיא).
בחירה - למעלה מגורל
בהמשך יבאר הרבי, ש'בחירה' היא למעלה גם מגורל. שהנה בחירה אמיתית היא ג"כ למעלה משכל ולמעלה מהרצון, שגם בחירה שייכת בדברים שווים, שהרי אם יש לדבר אחד מעלה על חבירו - כגון זהב וכסף, אזי כשבוחר בזהב אין זו בחירה אמיתית הקשורה בבחירתו החפשית של הבוחר, אלא הבחירה נובעת ממעלת הזהב על הכסף, ובחירה אמיתית היא רק כאשר הדברים שווים לגמרי, ואז בוחר באחד מהם, וזה כמו עניין הגורל, שבוחר לא בגלל טעם שכלי, וכן לא ניתן לומר שרוצה בזה ולא בזה, שהרי שניהם שווים, אלא שבוחר בהם למעלה משכל ולמעלה מרצון. אך בחירה היא למעלה מגורל, שכן בגורל האדם אינו יודע כיצד לבחור (ולכן הוא נותן לגורל שיחליט עבורו), ובבחירה הוא בוחר בבחירתו החפשית.
ה'גורל' של המן
וזה היה עומק הנס של פורים. שהמן הטיל 'גורל' כלומר: המן חשב שמצד הדרגה שלמעלה מהשתלשלות אזי אין הבדל בין ישראל לבין אומות העולם (שהרי מצד דרגה זו המצוות והעבירות אינם תופסים מקום וכמו שנתבאר לעיל), ולכן בדרגה זו הכרחי לעשות 'גורל' (שהרי כשיש ב' דברים שווים עורכים גורל) והוא חשב שמצד עניין הגורל אולי ינצח הוא ח"ו (הרב הסביר - במענה לשאלה - שהכוונה כאן לשורש של המן למעלה. הרב גם הוסיף שזו הסיבה שהמן עשה עץ גבוה חמישים אמה - שלכאורה למה הי' צריך עץ בגובה עצום שכזה (הגם שלבסוף כשתלו אותו ואת בניו על העץ הבינו שהיה צריך את הגובה הזה בכדי שיספיק עבור כולם... אך הוא הרי הכין את העץ למרדכי), והביאור הוא שהמן רצה להגיע לשעך הנו"ן (=50) שלמעלה מהשתלשלות, וכפי שיבואר בסוף המאמר), אך הנס דפורים הי' שאז נתגלה עניין הבחירה - שלמעלה מהגורל, שאמנם מצד הבחינה שמעלה מהשתלשלות הכול בהשוואה (וכדכתיב (תהלים קלט, יב): "כחשיכה כאורה") אך בכל זאת הקב"ה בוחר (בבחירתו החפשית - ששייכת דווקא כששני הדברים שווים) בישראל דווקא, וכמו שנאמר (מלאכי א, ב-ג): "הלוא אח עשו ליעקב . . (ובכל זאת): ואוהב את יעקב, ואת עשו שנאתי".
עומק הנס של פורים
וכאן נעשה נס ופלא עמוק ומיוחד במינו: הקב"ה לא ביטל את רעיון הגורל, כלומר: גם בדרגה זו ששם הכול בהשוואה (דרגת הגורל), הקב"ה אכן עורך את הגורל, אלא שבגורל עצמו נמשך בחירת העצמות (וכפי שנרמז בפסוק (תהלים טז, ה): "אתה תומיך גורלי" - שהקב"ה תומך את הגורל שיהיה כפי בחירת העצמות).
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -