תורה אור מגילת אסתר ד''ה ''ומרדכי יצא 'מלפני המלך''
- תגיות: פורים , גורל , פנים ואחור , שער החמישים
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
שני הגורלות
רבינו הזקן מבאר, שפורים ויום הכיפורים שייכים זל"ז. כי 'כיפורים' פירושו כמו פורים, וכפי שאנו רואים שבשניהם יש ענין ה'גורל' - ביוה"כ הגורל על שני השעירים, ופורים ע"ש ה'פור' - גורל.
גורל הוא למעלה מטעם ודעת (אדם עושה גורל כשאינו יכול להחליט עפ"י שכל), והיינו, ש'גורל' רומז לדרגה נעלית באלוקות למעלה מהשתלשלות, שלדרגה זו מגיעים בפורים וביוה"כ.
פנים ואחור
כיצד יכול יהודי להתעלות בפורים ויוה"כ לדרגה כ"כ נעלית (רבינו הזקן מוסיף, שגם אם נאמר שהעוונות אינם תופסים מקום למעלה וכדכתיב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך", היינו שאינם מעכבים מלעלות, אבל זה עדיין לא מסביר כיצד פועלים את העלייה)?
והביאור הוא, שביוה"כ הי' מתן תורה דלוחות השניות. ובמ"ת היו ישראל במדריגה נעלית ביותר, וכדכתיב (דברים ה, ד): "פנים בפנים דיבר הוי' עמכם", היינו שהתגלה להם בחי' פנימיות ("פנים"). והסיבה שזכו לזה, הוא מכיוון שגם הם היו בבחי' "פנים", וכפי שידוע שכל דבר שהוא ברצון נקרא "פנים" (שרוצה זאת בפנימיות נפשו) ומה שהוא נגד רצונו (אפילו שעושה זאת) נקרא "אחור" (כלומר הפך מ"פנים", שאינו רוצה זאת בפנימיות נפשו), ובשעת מ"ת הי' אצל ישראל רצון רק באלוקות, וכל ענייני הגוף היו אצלם בבחי' "אחור", שזה נרמז במה שאומרים חז"ל (שבת פח, ב) שבשעת מ"ת "פרחה נשמתן" - היינו שלא חשו במציאות הגוף, וכמו שנפרדה נפשם מגופם, וכתוצאה מזה נעשה "כמים הפנים אל הפנים" (משלי כז, יט), ונמשך להם גם כן מפנימיות אלוקות.
(הרב ביאר, שבזה מבאר רבינו הזקן רעיון עמוק. לולא ההדגשה שמדגיש כאן רבינו הזקן הי' אפשר לפרש שזה עניין של "במדה שאדם מודד בה מודדין לו" (סוטה ח, ב) שזהו בדרך של שכר או סגולה וכיו"ב. אך כאן רבינו הזקן מבאר עניין עמוק יותר: כמו כשאדם מביט במים, היות שהמים הם 'פשוטים' ללא גוון, ממילא משתקפת שם דמותו, כך זה גם למעלה, שמציאותו של הקב"ה היא 'פשוטה', וע"י עבודת האדם, נפעל למעלה העניין, וזה משתקף וחוזר אליו חזרה).
וכאן מוסיף רבינו הזקן, שגם היום צריך להיות כן שענייני אלוקות יהיו אצלו בבחי' "פנים", וענייני העולם יהיו בבחי' "אחור" וכפי שאומרים חז"ל (נדרים כ, ב): "כאלו כפאו שד" ועיי"ז יהיה בבחי' "פנים בפנים".
שער ה'נו"ן'
וכפי שהי' במ"ת בחי' פנים בפנים, כך הוא ג"כ בפורים, שבפורים תלו את המן ובניו למעלה מחמישים (כוונת רבינו הזקן היא למה שמבואר בחסידות, שהמן רצה לתלות את מרדכי על עץ בגובה חמישים אמה - היינו שהמן טען שמצד הבחי' של 'חמישים' - 'שער הנו"ן', אין נוגע מה שישראל מקיימים מצוות, שלגבי דרגה זו נאמר (איוב לה, ו-ז):
"אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו" שלגבי דרגה זו אין 'תפיסת מקום' לעבודת האדם, ולכן מצד דרגא זו אולי יכול לנצח ח"ו את ישראל, והנס של פורים הוא, שנתגלה שישראל מושרשים בעצמותו של הקב"ה ממש, וזה נתגלה ע"י עבודתם של ישראל בזמן הגזרה, שעמדו במס"נ, ולא עלתה בלבם מחשבת חוץ, והיינו שנתגלה שפנימיות הרצון דישראל הוא באלוקות, וממילא "כמים הפנים אל הפנים" נתגלה כך גם מלמעלה, ולפ"ז פורים הוא אותו עניין כמו במ"ת, ויתרה מזו: במ"ת היה זה מצד למעלה ("כפה עליהם הר כגיגית" - שבת פח, א), ובפורים היתה זו עבודת בנ"י מצד עצמם, שלכן אומרים חז"ל (שבת שם) שדווקא בפורים הי' הגמר והשלימות של מ"ת).
אתה הוי' אבינו
והנה דרגות נעלות אלו מתגלים מלמעלה כשישראל נמצאים במצב שענייני אלוקות הם אצלם בבחינת "פנים", וענייני העולם הם בבחינת "אחור" וכנ"ל. אך בזמן הגלות, שעליו נאמר (ירמיה ב, כז): "כי פנו אלי ערף (=אחור) ולא פנים", אזי גם מלמעלה לא מתגלה פנימיות אלוקות, והכול הוא בהסתר פנים, וע"ז אומר רבינו הזקן, שאכן בזמן הזה אין משיגים שום דבר, אך א"צ להיות כמו ה"שוטים שנופלים מזה", והעניין הוא, שהגם שיש הסתר, אבל יהודי קשור תמיד עם עצמותו ומהותו ית'. וע"ז נאמר (ישעיה סג, טז): "כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה הוי' אבינו" ואומרים חז"ל (שבת פט, ב): ש"יצחק לא קאמר" - שאמנם אין גילויים הקשורים עם מידת ה'חסד' (=אברהם) ו'תפארת' (=יעקב (ישראל)), והכול בהסתר (מידתו של יצחק - גבורה) - ודווקא אז כנס"י אומרת "אתה הוי' אבינו", שאז מתגלה שבכל מצב שלא יהי', תמיד קשורים עם העצמות. והסיבה האמיתית שאין 'גילויים' - שבדרגת העצמות לא שייך גילוי, שהעצמות הוא למעלה מגילוי.
והעניין בעבודה, שבזמן בית המקדש הי' לכל אחד ואחד אהוי"ר גלויים, ועתה בזמן הגלות העבודה היא במס"נ הקשורה עם העצמות.
ולכן מבאר רבינו הזקן, אין לנו כיום ניסים גלויים כמו קריעת ים סוף ויצי"מ, ואין לנו נביאים, שהכול הוא בהעלם, ובאמת יש ניסים בדוגמת קריעת ים סוף וכמו עניין הפרנסה שהוא כמו קריעת ים סוף, אלא שהוא בהעלם (ולהעיר ממאמר אדמו"ר מהר"ש שעניין הפרנסה בזמנינו הוא כמו ירידת המן).
ומבאר רבינו הזקן, שהשגחה זו הקשורה עם העצמות ממש היא נעלית יותר מעניין הניסים הגלויים, שהגילויים הנקראים 'אברהם' ו'ישראל' הם נבראים (וכמ"ש (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה הוי'", וידוע הפי' בזה שזה קאי על השש מידות העליונות, שהם בבחי' עשייה), אך כשההנהגה היא מהעצמות, א"א להיות בהתגלות.
ולכן גם בפורים (שהי' בזמן הגלות) הנס התלבש בדרכי הטבע (וזה גם הביאור שבכל המגילה לא נזכר שם הוי', וי"ל שלכן מבואר (ראה ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) שלעתיד לבוא, כל המועדים יהיו בטלים וימי הפורים לא נבטלים. שכל המועדים עניינם גילוי אלוקות, ולע"ל שיהיה גילוי העצמות, אזי הגילוי של המועדים יהי' 'כנר בפני אבוקה', אך פורים שאינו קשור ל'גילויים' אלא לעצמות, זה אינו בטל לעולם).
הגילוי הוא ע"י התורה
ומסיים רבינו הזקן (אחר שמביא ריבוי פסוקים ומאמרי חז"ל שבהם מבואר העניין שגם בשעת ההסתר אזי קשורים בעצמות), שבכדי להביא הדבר לגילוי (שגם בזמן הגלות שיש הסתר, יכול להיות בשני אופנים, הא' כמו שהי' בזמן גזרת המן, שנגזרה גזרת כלי' ח"ו, והיינו הסתר לגמרי, והאופן הב' כמו שהי' אחר נס דפורים, שהגם שהוא בלבושי הטבע, אך בכ"ז התוצאה הי' שהי' בגילוי "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט, א), ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (אסתר ח, טז)) - זה ע"י התורה, וכדכתיב (אסתר ח, טו): "ומרדכי יצא מלפני המלך (=היינו שממשיך גילוי העצמות) בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן" - שששה לבושים אלו רומזים על ששה סדרים: "לבוש מלכות" זה סדר זרעים, כידוע שהמלכות נקראת 'ארץ'; "תכלת" מלשון זמן (כדכתיב (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה"); "חור" זה סדר נשים (מלשון נוקבא); "עטרת זהב גדולה" זה סדר נזיקין, ש'עטרה' הוא עניין הכתר והמוחין, ו"הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות" (ב"ב קעה, ב); "תכריך בוץ" הוא סדר קדשים, שהיו בבגדי לבן (בוץ), ו"ארגמן" הוא סדר טהרות, ששם יש מראות דם ונגעים וכו'.
לעתיד יהיו ב' המעלות
על מאמר זה יש 'ביאור' ארוך מרבינו הזקן, ושם מבאר את העניינים עפ"י הסוד, ושם מבואר שההמשכה שהי' בזמן הבית הי' מ'חכמה עילאה' כפי שנמשכת במידות (ז"א), ובזמן הגלות ההמשכה היא ישירות מ'חכמה עילאה' שלא ע"י המידות, ולכן ההמשכה היא לא בגילוי, אבל ההמשכה היא נעלית יותר, ומבאר שם שלעתיד לבוא יהיו שתי המעלות: מצד אחד ההמשכה תהיה נעלית ביותר, אך לאידך כל זה יהי' בגילוי.
נכתב על ידי שמואל אלבום