שיעור במאמר "מים רבים" התשל"ח - חלק רביעי
- תגיות: כח ופועל
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר השיעור הקודם:
בשיעור הקודם למדנו, שלא רק שה"מים רבים" אין ביכולתם 'לכבות' את האהבה, אלא יתרה מזו: על ידם נעשה יתרון באהבה. שכשמתגברים ועומדים בניסיון, מתרוממים לדרגה גבוהה יותר, וכפי שכתוב (קהלת ב, יג): "יתרון האור - מן (כלומר ע"י) החושך".
* * * * *
מדוע ירדו הנשמות למטה
בכללות יותר מסביר הרבי שזו בכלל הסיבה שהנשמות ירדו למטה בגוף גשמי, שזה בכדי לפעול בהם את העלייה הנוצרת דווקא כתוצאה מהירידה למטה, שזו המעלה של 'בעל תשובה'. שלפני הירידה הנשמה היתה במדריגת 'צדיק', ועל ידי הירידה מתעלה הנשמה לדרגה של 'בעל תשובה' (שהיא דרגא נעלית יותר מ'צדיק'), והעניין של 'תשובה' קשור בדרגות האלוקיות הגבוהות ביותר.
ועל זה שאל הרבי - שלכאורה הרי הנשמה בהיותה למעלה היא היתה מושרשת בעצמותו של הקב"ה, וא"כ לאיזה עילוי נוסף ניתן להגיע ע"י הירידה למטה?
הקב"ה 'נמלך' בנשמות
והרבי אף מביא ראיה לכך שהנשמות היו מושרשים בעצמותו של הקב"ה, שהרי חז"ל אומרים (רות רבה, יב), שלפני שהקב"ה החליט על הבריאה, הוא 'נמלך' על כך "בנשמותיהן של צדיקים", והכוונה בזה היא לא רק על בריאת העולם הגשמי, אלא גם על כל העולמות והגילויים הרוחניים (שהרי כל העולמות והגילויים העליונים הם לצורך הבריאה), וכל גילוי הוא הרי ברצון ולא בהכרח, וממילא ניתן 'להימלך' על כך. וא"כ יוצא שהנשמות עומדים מעל כל הגילויים הכי עליונים, דהיינו שהנשמות מושרשים ב'עצמות' ממש.
'עצם' ו'גילויים'
בכלל יש להבהיר, שבחסידות תמיד מבדילים בין 'עצם' ל'גילויים'. יש את עצמותו של הקב"ה שהוא למעלה מגילוי (ואדרבה ה'עצם' אינו שייך כלל לגילוי) ויש 'גילויים' - הארות רוחניות היוצאות מהעצם. וכפי שאנו רואים למשל בשמש, שיש את גוף השמש ויש את קרני האור היוצאים מהשמש ומאירים לארץ ולדרים עליה (בחסידות עושים שימוש רב משל זה של השמש, ופעמים רבות כשרוצים לדבר על עצמותו של הקב"ה משתמשים בביטוי 'מאור' וכרוצים לדבר על 'גילויים' משתמשים בביטוי 'אור').
בקשר למה שהרבי מביא שהנשמות מושרשים ב'עצמות', וודאי אין הפירוש בזה שב'עצמות' יש התחלקות של נשמות, שהעצמות הוא אחדות פשוטה, אלא הכוונה היא שכל הנשמות נמצאים שם באחדות. ניתן להביא משל גשמי לכך מכוח הצומח. שהנה אנו רואים מיני אילנות וצמחים שונים ורבים, אבל לפני שאותם צמחים ואילנות צמחו, הם נמצאים (ב'פוטנציאל') בכוח הצומח שבאדמה, ושם בוודאי שלא ניתן לדבר על מינים שונים, אלא הכול הוא באופן של אחדות. אך בנשמות זה עוד יותר מזה: כשהנשמות היו בעצמות הם היו כלולים ממש בעצמות, ולא היתה כאן שום מציאות נוספת. והפירוש שהקב"ה 'נמלך' בהם הוא, שהקב"ה 'שיער בעצמו' את התענוג שיהיה לו מעבודת הנבראים (והגם שהנבראים עדיין לא נבראו, הרי הקב"ה הוא למעלה מגדר הזמן, ועבר ועתיד אצלו הם כאחד), וזה 'מצא חן בעיניו' ו'שכנע' אותו על הבריאה.
נשמות ישראל נקראו בנים
במענה לשאלה הרי כל הנבראים שרשם בסופו של דבר מהעצמות (ולא רק הנשמות) ענה הרב שישנו הבדל יסודי בין הנשמות לכל הנבראים: נשמות גם כעת קשורים ב'עצמות' וכמו בן שגם לאחר שנולד הוא קשור עם האב; אך לשאר הנבראים אין כמובן את המעלה המיוחדת הזו.
בניין המלכות
מה שמבואר כאן במאמר שהנשמות מושרשים בעצמות ממש, קשור עם מה שלמדנו לפני ראש השנה שבראש השנה צריכים לבנות את ספירת המלכות - כלומר כל השנה אנו צריכים לקיים את מצוות המלך, אבל בראש השנה אנו צריכים כביכול 'לשכנע' את הקב"ה לבוא ולמלוך על העולם. ולכאורה איך אנו יכולים לעורר אצל הקב"ה רצון למלוכה (אם הקב"ה בעצמו עדיין לא החליט זאת)? והביאור הוא, שבגלל שנשמות ישראל מושרשים וקשורים בעצמות, ממילא הם פועלים משם גם על הרצון של הקב"ה!
על כל פנים, הרבי שואל כיצד ניתן לומר שהנשמה ירדה למטה לצורך עלייה, הרי גם קודם הירידה הנשמה היתה מושרשת ב'עצמות', ומה שייך יותר לעלות?
'בכוח' ו'בפועל'
ומבאר הרבי, שאכן גם ממצב זה שהנשמה מושרשת בעצמות, יש עדיין מקום לעלייה נוספת! והביאור בזה (ראה בגוף המאמר שהרבי מדייק זאת מדברי המגיד ממעזריטש נ"ע) - שעומק העניין שהקב"ה נמלך בנשמות הצדיקים הוא כאמור לעיל, שהקב"ה שיער בעצמו את התענוג שיהיה לו כתוצאה מעבודת הנבראים, וזה 'שכנע' אותו על הבריאה. וא"כ יוצא, שעיקר התענוג של הקב"ה הוא העבודה שתבוא לאחר שהנשמות יתלבשו בגוף, וא"כ מובן שכשהנשמות מתלבשים בגוף ומבצעים בפועל את אותה כוונה - שאז הם מגיעים לתכלית שבשבילה נבראו.
והגם שעוד קודם התלבשותם בגוף יודעים שישלימו הכוונה (שהרי לכך נבראו), אבל בסופו של דבר קודם הבריאה התענוג בנשמות הוא רק 'בכוח' (בפוטנציה), וכשהם מבצעים בפועל את הכוונה אז הם מגיעים לאמיתית מציאותם ולמטרה שלשמה הם קיימים.
יש להוסיף, שלגבי הנבראים ברור שדבר שהוא רק 'בכוח' אין לו שום ערך (לדוגמא אדם שיש לו כשרונות ללימוד, אך בפועל הוא לא לומד); אך למעלה הרי ידוע הכלל (ראה באריכות סהמ"צ להצ"צ מצוות האמנת אלוקות פי"א) ש"אין כוח חסר פועל", אך עם כל זאת, עיקר התענוג והכוונה של הקב"ה הוא ה'בפועל ממש'.
* * * * *
סיום ד"ה "מים רבים" ה'תשל"ח
עקב תקלה טכנית, אין את הסרטון של השיעור האחרון בד"ה "מים רבים" המסביר את אות וא"ו, שהיא האות האחרונה במאמר. לתועלת הגולשים, נסכם כאן בקצרה את האות הזו, ובזה מסתיים המאמר.
"ויעקב הלך לדרכו"
אות ו:
מה שנתבאר שעיקר התענוג למעלה הוא מה'בפועל ממש' קשור לזמן שאנו עומדים בו - סיום חודש תשרי. חודש תשרי הינו 'מרובה במועדות', ואנו מנותקים קצת מהעולם הגשמי וענייניו. אך כשמסתיים חודש תשרי ויוצאים שוב לחיי המעשה (וכפי שהמנהג להכריז במוצאי־שבת פרשת בראשית ובמוצאי־שבת פרשת נח: "ויעקב הלך לדרכו" (בראשית לא, ב) - שאז יוצאים לחיי המעשה) אז מתחילה עבודת הבירורים וההתעסקות עם העולם 'בפועל ממש'.
וצריך לזכור את מה שנתבאר באריכות במאמר (באות ד) שהכוונה בירידה היא לצורך עלייה, שע"י שמתמודדים עם טרדות העולם ("מים רבים") ומתגברים עליהם, אזי מתעלים לדרגה הכי גבוהה, וכפי שהוסבר באריכות בשיעורים הקודמים.
נכתב על ידי שמואל אלבום