שיעור במאמר "מים רבים" התשל"ח - חלק שלישי
- תגיות: נסיונות , צדיקים ובעלי תשובה
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר השיעור הקודם:
בשיעור הקודם למדנו בקשר לפסוק בשיר השירים (ח, ז): "מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה" - ש"מים רבים" הם טרדות הפרנסה והמחשבות בענייני עולם הזה המבלבלות את האדם ומנסות להפריע לו בעבודתו. ועל זה אומר שלמה המלך, שאותם "מים רבים" לא יוכלו 'לכבות' את האהבה לה' הנמצאת בלבו של כל יהודי.
ועל זה מוסיף הרבי, שאפילו ששורש ה"מים רבים" הוא מ'עולם התוהו' שהוא עולם גבוה ביותר שקדם ל'עולם התיקון' (העולם שלנו) - והאהבה לה' הנמצאת בנפש האלוקית היא מ'עולם התיקון' - בכל זאת החידוש הוא, שאותם "מים רבים" לא יוכלו לכבות את האהבה, וזאת משום שאהבה זו שרשה האמיתי הוא ב'עצמות' שלמעלה מ'תוהו' ו'תיקון' גם יחד.
בשיעורים הקודמים (ובפרט בשיעור האחרון) הוסבר בהרחבה מהו העניין של עולם התוהו, ושבירת הכלים שהיתה בו שכתוצאה ממנו נוצרו עולמות אבי"ע, מטרת השבירה, ואופן התיקון.
* * * * *
ירידה לצורך עליה
אות ד:
באות זו מבאר הרבי חידוש נוסף: לא זו בלבד ש"מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה" כלומר שה"מים רבים" אין ביכולתם להפריע, אלא יתרה מזו: על ידם נעשה יתרון באהבה. וכפי שביארנו בשיעור הראשון, שמתגברים ועומדים בניסיון, אזי אותו ניסיון מחשל ומרומם את האדם לדרגה גבוהה יותר (וכפי שביארנו בשיעור הראשון שגם במבול הגשמי, אזי ע"י מי המבול עצמם 'התרוממה' התיבה).
צדיקים ובעלי תשובה
הרבי מבאר שהעלייה שנעשית לנשמה כתוצאה מה"מים רבים" היא בדומה למעלה שיש ל'בעלי תשובה' על צדיקים (ראה ברכות לד, ב), שאחד ההסברים לכך שהבעל תשובה הוא במדרגה גבוהה יותר מצדיק, שהבעל תשובה כיוון שהיה במקום רחוק מאלוקות יש לו צימאון יותר, ועל דרך זה ב"מים רבים" שהם מנסים להפריע לאדם בעבודתו, ואז נוצר צימאון גדול לאלוקות.
בעומק יותר יש לומר, שהיות ואותם "מים רבים" שרשם כאמור ממקור נעלה מאוד - 'עולם התוהו' - אזי כשיהודי מצליח לרתום את אותם "מים רבים" גופא לעבודתו, הרי מתווסף לו אותו כוח נעלה של 'עולם התוהו'.
יתרון האור - מן החושך
הרבי מוסיף, שיש לומר, שכשיהודי מתגבר על ההעלם וההסתר, והופך את החושך לאור, הוא מגלה בעצם את המטרה של החושך עצמו, שכל מטרתו היא להביא את האדם לעלייה נוספת, וע"ד (קהלת ב, יג): "יתרון האור - מן (כלומר ע"י) החושך".
בכללות יותר מסביר הרבי שזו בכלל הסיבה שהנשמה ירדה למטה, לפעול בה את העלייה הנוצרת דווקא כתוצאה מהירידה למטה, שזו המעלה של 'בעל תשובה' (שהרי לפני הירידה הנשמה היתה במדריגת 'צדיק') - שדווקא על ידי המעלה של 'תשובה' ניתן להגיע לדרגות אלוקיות גבוהות ביותר.
מעלת הנשמות קודם שירדו לעולם
אות ה:
באות זו הרבי שואל על מה שנתבאר באות הקודמת שדווקא ע"י ירידת הנשמה למטה ניתן להגיע לדרגות אלוקיות נעלות ביותר - שלכאורה הרי הנשמה בהיותה למעלה היא היתה מושרשת בעצמותו של הקב"ה, וא"כ לאיזה עילוי נוסף ניתן להגיע ע"י הירידה למטה?
הרבי מביא ראיה לכך שהנשמות מושרשים בעצמותו של הקב"ה מכך שחז"ל אומרים (רות רבה, יב) שלפני שהקב"ה החליט אודות הבריאה, הוא נמלך על כך "בנשמותיהן של צדיקים" והכוונה בזה היא לא רק על בריאת העולם הגשמי, אלא גם על כל העולמות והגילויים הרוחניים (שהרי כל העולמות והגילויים העליונים הם לצורך הבריאה), וכל גילוי הוא הרי ברצון ולא בהכרח, וממילא ניתן 'להימלך' על כך. וא"כ יוצא שהנשמות עומדים מעל כל הגילויים הכי עליונים, דהיינו שהנשמות מושרשים ב'עצמות' ממש.
בכלל יש להבהיר, שבחסידות תמיד מבדילים בין 'עצם' ל'גילויים'. יש את עצמותו של הקב"ה שהוא למעלה מגילוי (ואדרבה ה'עצם' אינו שייך כלל לגילוי) ויש 'גילויים' - הארות רוחניות היוצאות מהעצם. וכפי שאנו רואים למשל בשמש, שיש את גוף השמש ויש את קרני האור היוצאים מהשמש ומאירים לארץ ולדרים עליה (בחסידות עושים שימוש רב משל זה של השמש, ופעמים רבות כשרוצים לדבר על עצמותו של הקב"ה משתמשים בביטוי 'מאור' וכרוצים לדבר על 'גילויים' משתמשים בביטוי 'אור').
לקראת סוף השיעור הרב האריך (במענה לשאלות ממשתתפי השיעור) בביאור המושגים 'עצם' ו'גילויים'; 'אור' ו'מאור', ושה'צמצום' (המבואר בספרי הקבלה) ייתכן רק ב'אור' ולא ב'מאור'.
נכתב על ידי שמואל אלבום
- המשך יבוא -