שיעור במאמר ''מים רבים'' התשל''ח - חלק ראשון
- תגיות: שבירת הכלים , תיבת נח , ידיעה ובחירה , תוהו ותיקון
- 1 תגובות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
הקדמה:
התורה - מעל לגדרי הזמן
כל סיפורי התורה כמו סיפור המבול, או הסיפורים אודות האבות והשבטים והקדושים וכדומה, אינם רק סיפורים שקרו בעבר. הסיפור ב'גשמיות' אמנם אירע בעבר; אבל סיפורי התורה מתרחשים לא רק במובן הגשמי אלא גם (ובעיקר) במובנם הרוחני. הסיפור הרוחני הוא כמובן נצחי, ושייך לכל אחד ואחד ולכל זמן.
יתרה מזו: ידוע מה שמובא בספרים (עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ג פכ"ב), שהתורה "מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים" - כלומר: התורה מדברת בעצם בעניינים רוחניים נעלים ("בעליונים") אך עבורנו הם נרמזים בסיפור הגשמי.
בכך נבין את הרקע למאמר העוסק בעצם במבול (רוחני) הנקרא "מים רבים" אשר 'מים' אלו מאיימים לשטוף אותנו ו'לכבות' את רגש אהבת ה' הקיים בנפשו של כל יהודי, אך על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים (ח, ז): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".
* * * * *
המבול בימינו
הרבי מבאר, שאותו מבול רוחני יכול להגיע בשתי צורות: א) "מים רבים", שהם "טרדות הפרנסה, והמחשבות שבעניני עולם הזה"; אך ישנו אופן מדאיג יותר: ב) "נהרות" - שאז המחשבות מטרידות ביותר וכמו מי הנהר ששוצפים וגועשים ללא מנוחה.
ועל שתי האפשרויות אומר שלמה המלך: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".
לשמור על ה'ראש'
אות ב:
באות זו הרבי מבאר כי עצם העובדה שיש לאדם טרדות מענייני הפרנסה - זה מצביע על חסרון בהנהגתו. הרבי מביא על כך את הפסוק בתהלים (קכח, ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" - שמפסוק זה רואים שיגיעת הפרנסה צריכה להיות בידים ("יגיע כפיך") ולא בראש... ולכן אל לאדם להיות טרוד מענייני הפרנסה.
מספרים, שאחד מחסידי הרבי הרש"ב החזיק בבעלותו בית חרושת לערדליים (מן כיסוי מגומי לנעליים). יום אחד אמר לו הרבי הרש"ב: רגליים בערדליים ראיתי, אך ראש בערדליים לא ראיתי...
ואכן אם אותו יהודי היה מאמין בקב"ה כדבעי, אזי הידיים בלבד הם שהיו טרודים בפרנסה, אבל המוח והלב היו פנויים לעבודת ה'.
הסיבה שה'ידיים' כן צריכים להיות שקועים בפרנסה (אפילו שפרנסה מגיעה מהשמיים) היא, שהקב"ה קבע שכל דבר יהיה נמשך ע"י לבוש הטבע, וכמו מזון, שהגם שחיותו של האדם נמשכת מה', אך בכל זאת צריכים למזון ושתיה גשמיים (הרבי מביא בהערה, שמה שצריכים להתייגע (לפחות בידיים) על הפרנסה, זה כתוצאה מחטא עץ הדעת, שכתוצאה ממנו נוצר המצב של "בזעת אפיך תאכל לחם" - ראה בראשית ג, יט).
אך כאמור, ה'ראש' לא צריך להיות טרוד בענייני הפרנסה, כי לאמיתו של דבר הפרנסה מגיעה מאת הקב"ה, אלא שהקב"ה רוצה שהאדם יעשה לכך 'לבוש' בדרכי הטבע.
אם העסק הוא היה מקור הפרנסה, הרי כמה שיותר ישקיע את עצמו בעסק - כך תגדל פרנסתו, אבל היות ש"ברכת הוי' היא תעשיר" (משלי י, כב) והעסק הוא רק 'לבוש' - הרי ברור שאת הראש יש להשקיע באלוקות (שהוא באמת מקור הפרנסה), ולא להרבות בלבושים - שאדרבה המרבה בלבושים (אדם הלובש לבוש ארוך מידי וכדומה) - מפסיד.
וכאן מגיע החידוש של שלמה המלך: שאפילו אותו אדם המשקיע את ראשו בעניני הפרנסה, וכל כולו טרוד בזה (אם באופן של "מים רבים" או באופן של "נהרות") - עם כל זאת - "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".
תיבת נח בימינו
מאמר זה של הרבי מיוסד על מאמר רבינו הזקן ב'תורה אור' פרשת נח, ושם מבואר שהעצה להינצל ממי המבול הללו, הם (כפי שהקב"ה אמר לנח) להיכנס לתוך התיבה. 'תיבה' (במשמעותה הרוחנית) הכוונה לתיבות התורה והתפילה. שכשאדם 'נכנס' בתוכם ושקוע בהם באמת, הוא ניצל מאותם "מים רבים".
יתרה מזו: כאשר האדם מצליח להתגבר על נסיון קשה, הוא מתעלה יותר, ואכן אותם "מים רבים" שגרמו למבול, הם עצמם גורמים לתפילה ותורה נעלים יותר, וכפי שנאמר בקשר למבול (בראשית ז, יז): "וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ" - כלומר: תגבורת המים בעצמם רוממו את ה'תבה'.
שבירת הכלים
אות ג:
באות זו הרבי מסביר, שמה שאומר שלמה המלך "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" הוא חידוש גדול. כי אותם "מים רבים" יש להם שורש רוחני גבוה מאוד, שאותם מים רבים שייכים ל'עולם התוהו' שקדם לעולם שלנו הנקרא 'עולם התיקון'.
בכדי להבין את עניינם של 'עולם התוהו' ועולם התיקון' עלינו להקדים, שכשאנו אומרים ש'עולם התוהו' קדם ל'עולם התיקון' אין הכוונה שהוא קדם בזמן, שהרי זמן הוא מושג הקיים רק בעולם הגשמי שלנו, ובעולמות רוחניים לא שייך כלל המושג של זמן, אלא הכוונה היא ש'עולם התוהו' הוא הסיבה שממנה נולד 'עולם התיקון'.
ב'עולם התוהו' היתה 'שבירת הכלים', וכפי שמוסבר בתורת הסוד, שב'עולם התוהו' היו גם כן ספירות (כמו בעולם האצילות), אלא ששם בעולם התוהו ה'אורות' של הספירות היו 'מרובים' - כלומר כל ספירה הכילה שפע רוחני רב ועצום, וה'כלים' של הספירות היו 'מועטים' - כלומר כלי הקבלה של הספירות לא היו מתאימים להכיל אור כה רב, ולכן הכלים 'נשברו' וה'אור' שהיה בתוכם - הסתלק. ומאותם שברי כלים נעשו ארבעת העולמות אצילות בריאה יצירה וכן עולם העשייה שבו אנו נמצאים, והמטרה היא, שאנו נתקן את הכלים, ונחזיר לתוכם את האור (ולכן העולם שלנו נקרא 'עולם התיקון').
ננסה להסביר זאת יותר:
'שבירה' בגשמיות פירושה שהיתה כוס זכוכית, והיא התנפצה לרסיסים. שבירת הכלים הינה 'שבירה' קצת שונה. בכדי להבין זאת נשתמש במשל מדברי חכמה הכתובים בספר. החכמה לכשעצמה הינה ה'אור', וכשהיא 'מתלבשת' באותיות ובמילים הכתובים בספר - אזי ה'אור' מתלבש ב'כלים'.
כעת, אם ניקח את אותם אותיות, נחלק אותם ונערבב אותם (כמו בתפזורת), הרי ה'אור' (כלומר: דברי החכמה שהיו כתובים באמצעות האותיות הללו) הסתלק. והאותיות כרגע לא משמשים לכלום (כמו שברי כלים).
וכעת ניגש לנמשל: הקב"ה מהווה את כל הבריאה באמצעות האותיות של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ובדיוק כפי שהיה בתחילת הבריאה שהקב"ה אמר (בראשית א, ו): "יהי רקיע" וכתוצאה מאותו דיבור נברא הרקיע, אזי גם כיום, הרקיע עומד מכח אותו דבר ה' (וכפי שנאמר בתהלים (קיט, פט): "לעולם הוי' דברך נצב בשמים" - שדבר הוי' "יהי רקיע" לעולם ניצב בשמים כדי להחיותו ולקיימו), וכך בכל יתר הנבראים.
נשאלת השאלה: אם כך שכל מציאותם של הנבראים הוא דבר ה' - מדוע זה לא ניכר בנבראים, ואדרבה הבריאה 'מעלימה' על אלוקות, ועד שניתן ח"ו לכפור במציאות ה'?
התשובה היא, שהקב"ה אמנם מחיה באמצעות האותיות של העשרה מאמרות את כל הבריאה, אבל הקב"ה בלבל את האותיות, עד כדי שהאור שיש באותם אותיות אינו ניכר לנבראים.
הרכבת הפאזל
תפקידנו כאמור לסדר את האותיות מחדש באופן שיהיה ניכר האור. וכמו בפאזל משחק, שכאשר מערבבים את החלקים לא ניכרת התמונה, אך כשגומרים להרכיב את הפאזל, מתגלית התמונה במלוא יופייה.
אך כיצד ניתן להרכיב מחדש את הפאזל? התשובה היא, שבדיוק כמו שבאותו פאזל משחק בכדי שיוכלו להרכיבו צריך לראות קודם את התמונה, ובאמצעותה ניתן להרכיב אח"כ את הפאזל, אותו הדבר בנמשל: הקב"ה נתן לנו את התורה, שאם משתמשים בכל חלקיק בבריאה עפ"י הוראות התורה הקדושה - כך מתאימים את החלקים ובונים את הפאזל מחדש, ואז יראו בכל חלק בבריאה את הדבר ה' שמחיה אותו, שזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא, וכפי שנאמר (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר" כלומר: אז כולם יראו שכל המציאות היא "פי הוי' דבר" - דבר הוי' המהווה את כל הנבראים.
לקראת סוף השיעור הרב ענה לשאלות, וביאר באריכות גדולה את המושג של "למעלה מן הזמן" כשתוך כדי ההסבר מתבארים מושגים נוספים כמו שאלת ידיעה ובחירה; הגדרת מושג הבחירה וכו'.
נכתב על ידי שמואל אלבום
- המשך יבוא -
