ד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא התשי''ז - חלק ב
- תגיות: פורים , אסתר , חשמל , סיג לחכמה שתיקה
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר הפרקים הקודמים:
סיפור המגילה רומז על כנס"י והקב"ה. 'אסתר' קאי על כנסת ישראל בזמן הגלות, שעל זמן זה נאמר (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני"; ו'אחשוורוש' קאי על הקב"ה שאחרית וראשית שלו. וא"כ יש להבין, מדוע אסתר "לא בקשה דבר" בכדי לבוא ולהתקבל אצל המלך?
בכדי להבין את הסיבה מדוע אסתר (כנס"י) אינה מבקשת דבר, עלינו להתבונן מהו הסיוע הזה שאותו יכלה כנס"י לקבל (באם היתה מבקשת). ומבאר הרבי, שזה מה שנאמר (תהלים לד, ח): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא, י) - שהנשמה זקוקה לעזר וסיוע המלאכים. ומבאר הרבי, שהעניין הזה שהנשמה צריכה סיוע, זהו רק כשהנשמה אינה בתכלית הביטול. אבל כשהנשמה היא בתכלית הביטול - אזי "לא בקשה דבר", והדיוק בזה שהיא אינה מבקשת ואינה שייכת לעניינים של "דבר" - עולם הדיבור (היינו עולמות בריאה יצירה עשייה - הנבראים מדיבורו של ה' בעשרה מאמרות), וכתוצאה מביטול זה, נמשך לה מלמעלה עזר וסיוע נעלה יותר מהבחינה של עולם הדיבור, והיא מקבלת את המדרגה של "הגי" ("כי אם את אשר יאמר הגי") - ש"הגי" הוא ממוצע בין עולם הדיבור ועולם המחשבה, שלכן הגי הוא מלשון הגיון (מחשבה), והוא גם מורה על אותיות, כפי שמצינו במשנה (סנהדרין צ, א): "ההוגה את השם באותיותיו" (והיינו שע"י הביטול עולים לפנימיות המלכות, שלמעלה מעולם הדיבור (חיצוניות המלכות, היורדת לעולמות בי"ע) שממנו מתהוים הנבראים), ועד שעי"ז נעשה "ותשא חן וחסד לפניו".
'אחש' ו'רוש'
אות ג:
כפי שהשם 'אסתר' הוא הכינוי לכנס"י בזמן הגלות, בזמן של "ואנכי הסתר אסתיר פני", כך השם אחשורוש מרמז על דרגת האלוקות הנמשכת בזמן הגלות (מלבד מה ש'אחשורוש' מרמז על העניין דאחרית וראשית, כנ"ל).
תיבת אחשורוש נחלקת לשנים: 'אחש' ו'רוש'. אחש הוא מלשון חש = שתיקה, וכדאיתא בגמרא (חגיגה יג, א) בנוגע למלאכים הנקראים 'חשמל' שנקראים כך מכיוון ש"עתים חשות עתים ממללות". (=יש זמן שהם בביטול ושתיקה, ויש זמן שבו הם אומרים שירה) ושתיקה זו היא דרגא נעלית מדיבור, ומרמזת על ספירת הכתר, וכפי שרמזו חז"ל בלשונם (אבות פ"ג מי"ג) "סיג לחכמה שתיקה" כלומר: השתיקה היא "סיג" (=גדר מקיפה) לחכמה, והיינו הכתר ה'מקיף' ושורה מעל לספירת החכמה. או בפרטיות יותר - 'כח המשכיל' (=חכמה שבכתר) שהוא המקור לחכמה הגלויה.
וכאן מבאר הרבי שבשתיקה יש שני עניינים: הא' ששתיקה היא למעלה מדיבור, וכנ"ל ששתיקה היא מדרגת הכתר, והעניין הב' היא שתיקה שלמטה מדיבור - מצד עניינים המעלימים ומסתירים על הדיבור.
ושני עניינים אלו מתגלים בזמן הגלות, שמצד אחד ישנו העניין של שתיקה שלמעלה מדיבור, וכמבואר בזוהר (ח"א רי, א) על הפסוק (ירמיה לא, יד) "רחל מבכה על בניה . . כי איננו" - שהפי' בזה הוא - כי אין ו' (שהקב"ה מסתלק מהשש מידות העליונות הנרמזים באות ו') שהקב"ה "סליק לעילא לעילא" - והיינו לבינה ולכתר (ב' פעמים לעילא) אבל כתוצאה מזה גופא נעשה למטה שתיקה שלמטה מדיבור - שדבר הוי' המהווה את הבריאה מוסתר, ואינו ניכר במציאות הנבראים, ועל שתיקה זו נאמר (תהלים לט, ג): "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב".
ובכל אופן, שתיקה מרמזת על ספירת הכתר שמצד אחד זו מדרגה גבוהה ביותר, אך לאידך דווקא בגלל מעלתה אינה יכולה להיות בגילוי. וזה הביאור בחלקו הראשון של השם 'אחשורוש' - חש = כתר. ו'רוש' מורה על כללות המצב בזמן הגלות, כמ"ש (דברים לב, לב): "ענבימו ענבי רוש" (עשב מר) שמפני חטאינו נעשה מרירות הגלות, או מלשון דלות ורישות שבזמן הגלות.
והחידוש בזה הוא שב' העניינים ד'חש' ו'רוש' באים בתיבה אחת, דהא בהא תליא: כיוון שבזמן הגלות הקב"ה "סליק לעילא לעילא" לספי' הכתר, נעשה למטה מצב של 'רוש', ולאידך, דווקא מבחי' 'חש' - ספירת הכתר יכול להיות עזר וסיוע למרירות והרישות של הגלות (עניין זה יבאר הרבי בהרחב הביאור באות הבאה - אות ד').
"סומך ה' לכל הנופלים"
אות ד:
חז"ל אומרים (ברכות ד, ב) שכשדוד המלך חיבר את 'אשרי' (מזמור קמה בתהלים) המיוסד לפי הא' ב', הוא 'דילג' על האות נו"ן, הרומזת לנפילה, וכפי שנאמר (עמוס ה, ב): "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", אך בפסוק שלאחריה (אות ס') "חזר וסמכה ברוח הקודש" - "סומך ה' לכל הנופלים".
כלומר ישנו מצב של נפילה (שדוד המלך לא רצה להכניס זאת ב'אשרי'), אך ישנו סיוע וסמיכה מלמעלה - "סומך ה' לכל הנופלים". וכפי שאנו מוצאים במקביל בזוהר (ח"ב רמ, א) על הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" - "לא תוסיף קום מגרמה (=מעצמה), אלא קוב"ה יוקים לה" - וזהו העזר והסיוע לבחינת 'רוש' שנמשך ממקום נעלה ביותר - בחינת 'חש'.
מדוע הסיוע לנופלים צריך להיות נמשך מדרגה נעלית כל כך?
מבאר הרבי שהנה יש כמה אופני נפילה. ישנה נפילה קלה, ויש נפילה חזקה, ועד לזריקה והשלכה בכוח גדול. בכל אופני הנפילה, אם רוצים למנוע מהדבר להגיע לארץ, צריכים לעצור אותו. הכוח העוצר חייב להיות כח גדול יותר מהכוח הזורק או מהכוח של הנפילה, שכן אם הכוח המנסה לעצור יהיה חלש יותר - אזי כוחה של הנפילה או הזריקה יגבר על הכוח העוצר, והדבר יפול לארץ.
גם למעלה ישנם כמה מצבים של נפילה. ישנו מצב של נפילה קלה ביותר, וכמו יוסף הצדיק שהגם ש"ויוסף הורד מצרימה" (בראשית לט, א) - אבל גם שם נשאר במעמדו ומצבו ועמד בצדקו והי' מרכבה לאצילות. ישנה נפילה גדולה יותר, הגורמת גם היזק, ועד לאלה שעליהם נאמר (ראה נדה יג, ב) שאין מכניסים אותם במחיצתו של הקב"ה, והיינו שדוחים ומשליכים אותם החוצה, וכמ"ש (איכה ב, א): "השליך משמים ארץ תפארת ישראל". ובנוגע לכל אופני נפילה אלו נאמר (תהלים לז, כד): "כי יפול לא יוטל (לארץ) כי הוי' סומך ידו" - והיינו שגם בנפילה באופן של דחייה והשלכה, לא יוטל לארץ לעומק תחת, כי הוי' סומכו - "סומך ה' לכל הנופלים". וכפי שראינו במשל שבכדי לעצור דבר הנופל צריך להפעיל כוח גדול יותר מאותו כוח שגרם הנפילה, כך גם בנמשל, בכדי להציל מהנפילה הגדולה של הגלות, צריך כוח עליון ביותר - מספירת הכתר.
דבר נוסף שאנו רואים כשאנו רוצים למנוע מדבר הנופל להגיע ארצה, שהעצירה תמיד תבוא מתחת לדבר הנופל. ודוגמתו בנמשל, שאותו כוח עליון הבא מלמעלה הוא מתלבש בלבושי התחתון, והיינו שלא ניכרת המשכת אלוקות בגילוי, והסיוע בא כביכול מתוך האדם עצמו, ועד שאינו מרגיש כלל שזהו עניין הבא מלמעלה (ע"ד "אין בעל הנס מכיר בניסו" - נדה לא, א).
ולכן 'חש' נעשית תיבה אחת עם 'רוש', שבכדי להיות "סומך הוי'" גם למרירות והרישות דהגלות, צריך שהסיוע יבוא ממדרגה נעלית ביותר - מבחינת 'חש' - ספירת הכתר, וסיוע זה מתלבש בלבושי הגלות, והיינו ש'חש' נעשה דבר אחד עם בחי' 'רוש'.
והיות שהסיוע בזמן הגלות הוא ממדיגה נעלית ביותר, ממילא נעשה הביטול בתכלית, ועד ש"בהגיע תור אסתר . . לא בקשה דבר" ועומדת בתכלית הביטול.
סיפור המגילה
אות ה:
וזה כללות סיפור המגילה. שהמלך אחשוורוש נמצא (ויתרה מזו 'יושב' - שישיבה היא השפלה, וכמו ישיבה בגשמיות שהאדם משפיל קומתו) בשושן הבירה, ששושן מרמז על מקום הגלות וכמ"ש (תפילת מוסף יוהכ"פ) "שושן עמק איומה". ושם נמצאת ושתי 'חשמל דקליפה' המסתרת (כמו קליפה המכסה על הפרי) על עניני אחשוורוש דקדושה, ואז מגיעה אסתר, וע"י ש"לא בקשה דבר" נעשה "ותשא חן וחסד לפניו . . וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי", והיא מקבלת את כל העניינים הנרמזים בתחילת המגילה - "חור", "כרפס", "תכלת", "רצפת בהט", וכו' שכפי שמוסבר בזהר הם מרמזים על כל הדרגות בג"ע התחתון וג"ע העליון, ועד לחור מלשון 'חירות' המרמז לעלמא דאתי - עולם החירות, שהכל ניתן לאסתר המלכה - כנס"י.
-המשך יבוא אי"ה -
נכתב על ידי שמואל אלבום