המשך תער"ב - סוף ד''ה ויחן שם ישראל, ותחילת ד''ה נשא

ויחן שם ישראל נגד ההר ופרש"י כאיש אחד בלב אחד, וצ"ל מה"ע כאיש א', ומה הי' נצרך במ"ת להיות כאיש אחד דוקא. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים והממוצע כלול מב' מדרי' והן בחי' האורות והכלים דע"ס דאצי', דהכלים הן בבחי' מציאות דבר בבחי' גבול והאורות הן בבחי' בלי מ"ה כו'.

ט) ועפ"י הנ"ל יובן דמה שהאצי' הוא באין ערוך לגבי אוא"ס ב"ה, היינו בחי' הכלים שהן בבחי' גבול שאינו ערוך לגבי אוא"ס כו', והתהוותן הוא ע"י הצמצום דהיינו ע"י העדר האור כנ"ל, הרי דאופן התהוותן הוא בדרך אין ערוך היינו בבחי' ריחוק כו', וכמו"כ ההתהוות משרשן מהרשימו הוא בדרך אין ערוך שהרי רשימו הוא בחי' כח נעלם, שזהו ההפרש בין הקו לרשימו דקו הוא בחי' גילוי ורשימו הוא בחי' העלם כו', וא"כ מה שנמשך מן הרשימו התהוות הכלים ה"ז ג"כ בבחי' העלם, הרי אין זה התהוות שבבחי' קירוב כו'. והענין הוא דהנה ידוע דז' שמות שאינן נמחקים הם בע"ס שם אל בחסד שם אלקים בגבו' כו', ה"ז בבחי' הכלים דע"ס ש' אל בכלי החסד דאל הוא ל' גדולה וגם ל' תוקף והיינו תוקף ההשפעה כמ"ש הפרד"ס וזהו שייך בכלי החסד שהוא בחי' חסד ממש ושם שייך ענין הגדולה ותוקף ההשפעה כו', וכן ש' אלקי' שהוא בחי' הדין ה"ז שייך בכלי הגבו' כו'. אך מה שהשמות הן בכלים אין זה בהכלים עצמן שהרי השמות הן להבורא ית', אלא הכוונה אל האור והחיות של הכלי כו', והוא החיות של הכלי עצמה לבד האור המלובש בה כו', וכמ"ש בלק"ת בהביאור דאת שבתותי ובשא"ד, והחיות של הכלים עצמן הוא מן הרשימו וז"ע השמות אל אלקי' כו' שהן המשכות מבחי' הרשימו להוות ולהחיות הכלים כו', והרי המשכות אלו מהרשימו אינן בבחי' גילוי אור היינו בבחי' קירוב ודביקות במקורם כ"א בבחי' העלם כו', ולכן הכלים הם בבחי' העלם מצ"ע וכמא' כד אנת תסתלק כו' אשתארו כגופא בלא נשמתא, הרי גם שיש בהם בחי' החיות שמצ"ע היינו בחי' הכחות שמהרשימו כו', מ"מ אשתארו כגופא כו', בבחי' העלם האור והגילוי כו' כמ"ש במ"א. והיינו לפי שמה שנמשך בהם מהרשימו אין זה בבחי' דביקות במקורם דהיינו בבחי' קירוב להיות בבחי' גילוי אור כ"א בבחי' העלם כו', דרשימו היא בחי' כח נעלם וההמשכה משם היא בבחי' העלם כו', וכן בהתהוות הכלים בפועל שהוא ע"י האורות כנ"ל פ"ח שהאור הוא בחי' גילוי כו', הנה אי' בע"ח שהתהוות הכלים הוא ע"י פגיעת האו"י והאו"ח שמכים זב"ז שעי"ז נופלים מהם אותיות שמהם מתהוים הכלים כו', ומבו' במ"א שזהו עד"מ ב' שכליים הפכים של ב' לומדים שמפלפלים ומקשים זל"ז נולד מזה השגה וסברא חדשה שלא הי' בדעתם קודם, והיינו שע"י הקושי' מא' לזולתו שסותר דעת הזולת ה"ה מוצא סברא חדשה לתרץ ולהעמיד סברתו הקודמת כו', ולהיות שבאה ע"י סתירת וביטול שכלו וסברתו ה"ה סברא קטנה בערך עצם ההשגה שנמשכה תחלה, שהרי אם לא הי' חבירו סותרו לא הי' הולדת הסברא כלל רק מן הסתירה דוקא באה ע"כ היא סברא קטנה בערך כו', ואם בלא סתירה הי' בא לידי עוד השגה מהשגה הקודמת, היתה ג"כ השגה גדולה כמו השגה הקודמת כו', אבל השגה הנ"ל שבאה ע"י סתירה ונפילת השגתו ה"ה השגה קטנה בערך כו' וכמ"ש במ"א באורך. והדוגמא מזה בהתהוות הכלים שע"י הכאת האו"י ואו"ח שסותרים זל"ז נופלים אותיות שזהו כענין נפילת ההשגה כו' ומזה נתהוו הכלים שזהו כמו ההשגה הקטנה שנעשה ע"י הנפילה מהשגתו שאינה בערך ההשגה הקודמת כו'. הרי דהתהוות הכלים מהאותיות שבהאורות אין זה בבחי' קירוב כ"א מה שנופל מהאותיות שבהם שזהו בבחי' הבדלה וריחוק כו' (וכבר נת"ל פ"ח דהאותיות שבהאור הו"ע התעבות האור שבא מבחי' הרשימו). וז"ש והחכ' מאין תמצא היינו בחי' כלי החכ' דהתהוותה בבחי' אין ערוך ה"ז כמו יש מאין כו', וכמו"כ בכל הכלים דע"ס דאצי' כו'.
קיצור. וזהו שאצי' הוא באין ערוך היינו הכלים דהתהוותן ע"י הצמצום, וגם החיות שבהם משרשם הרשימו והן הז' שמות, ה"ז בבחי' ריחוק, ולכן הם העלם כגופא בלא נשמתא, וגם התהוותן מן האור הוא מפגיעת או"י ואו"ח שנופלים אותיות, ונת' משל ע"ז, ונפילה הוא בחי' ריחוק כו'.

יו"ד) והגם דבאמת גם הכלים דאצי' הן בבחי' אצילות שה"ה אלקות ממש, מ"מ בחי' האלקות דכלים אין זה בחי' התפשטות אלק' דהיינו התפשטות הארה מאוא"ס המאציל בבחי' גילוי כו', כ"א מה שבא בבחי' הבדלה וריחוק כו'. וכמו ניצוץ הנבדל מן האבוקה ה"ה מהות אש ממש שבא מעצם האבוקה, ומ"מ ה"ה נבדל מן האבוקה ואינו מאיר כמו להב האבוקה שמאיר כו'. וכמו"כ בחי' הכלים שהן אלקות ממש שנאצל מבחי' עצמות אוא"ס מבחי' כח הגבול שבו כו', מ"מ ה"ז בא בבחי' הבדלה מן העצם כו', וכמ"ש הרקנטי בענין הע"ס דמאורו הגדול התנוצצו הכלים, דענין ההתנוצצות הוא שאין זה כמו אצי' ממש שהוא ע"ד ויאצל מן הרוח שהיא הארה הקשורה במקורה כשלהבת הקשורה בגחלת כו', משא"כ ענין ההתנוצצות הוא שבא בבחי' הבדלה כו', וי"ל דענין התנוצצות הוא כענין נפילת האותיות שע"י הכאת או"י ואו"ח כו' כנ"ל. וע"כ עם היותם אלקות ממש דעש"ז נק' אצי' כו' (ובמ"א מבו' די"ל שהן בבחי' אצי' שאינן באים בבחי' שינוי המהות מכח הגבול שבא"ס שה"ה אלקות ממש, ולא כמו הברי' שע"י ההתהוות בבחי' אין ערוך היינו בבחי' ריחוק הרי נעשו שלא בערך אלקות לגמרי שהן בבחי' יש כו', משא"כ בכלים דאצי' הגם דהתהוותן בבחי' אין ערוך מ"מ ה"ה אלקות ממש, והיינו דאין ערוך שלהם אינו בעצם מהותם כ"א מה שהתהוותם הוא באין ערוך היינו בבחי' ריחוק, אבל בעצם מהותם הם כמו שרשן ומקורם שהן אלקות ממש כו' (והחילוקים במדרי' אלקות גופא אין זה בבחי' אין ערוך כו'). ועמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה, רס"ו, שהכלים דאצי' אינם בבחי' מהות אחר בעצם לגבי בחי' הכלים דא"ק דהעדר המציאות שלהם שהם רק בחי' שרש נשמות דגופו' הוא רק מצד האור שמאיר שם בתוקף הגילוי כו', והעיקר מה שהכלים הם באין ערוך לגמרי הוא לגבי הא"ס הבלי גבול כו', וכן לגבי האור המאיר בהם שהוא הארת אוא"ס כו' (וי"ל דכמו"כ הוא גם לגבי בחי' כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום כו', דהרי לפני הצמצום אינו שייך ענין המציאות כלל באיזה אופן שיהי' כו', וכמ"ש בדרוש הנ"ל בענין אותיות החקיקה דלפני הצמצום הוא כמו חקיקה מעבר לעבר שהי' בלוחה"ר שלא יש כלל מציאות אותיות כו' והכלים שהן בבחי' מציאות ה"ה באין ערוך לגבי מדרי' זו גם בעצם מהותם כו', אבל לגבי בחי' הרשימו כמו שהוא לאחר הצמצום אין הכלים באין ערוך בעצם מהותם כ"א באופן התהוותם כו'). ועמ"ש במ"א דאמיתית ענין אין ערוך הוא לך דוקא לגבי עצמות א"ס כו'), מ"מ ה"ה ג"כ בבחי' יש מאין מפני שהן בחי' גבול שאינן ערוך לגבי אוא"ס הבלי גבול כו' והתהוותן הוא בדרך אין ערוך כו', ויותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' כו', דהרי הכלים דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע כו', וכל מה שנתהווה בבי"ע הכל הוא מבחי' הכלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד לברוא כו' דבחי' איהו הוא למעלה מגדר הנבראים כו', ובחי' גרמוהי הוא מה שבבחי' שייכות אל הנבראים כו' (וכמ"ש במ"א דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בבחי' בלי מספר ובחי' גרמוהי הוא בבחי' מספר, וגם הארת בחי' איהו שע"י גרמוהי מבו' שם די"ל שהוא בבחי' מספר שז"ע שיעור קומה של יוצר בראשית כו'). הרי שיש להם איזה ערך, אבל הכלים דאצי' לגבי אוא"ס הן באין ערוך לגמרי כו'.
קיצור. והגם שהכלים הן ג"כ אצי', הנה זהו בבחי' התנוצצות (ע' דרוש שיטת הרמ"ר פ"ג) כמו הניצוץ שהוא אותו המהות ונבדל כו', ולכן לגבי מקורם בא"ק ואותיות הרשימו אחר הצמצום אינו בבחי' שינוי המהות, ולגבי אוא"ס הבל"ג וגם לגבי הרשימו לפני הצמצום ה"ה באין ערוך כו'. ויותר משאין ערוך כו'.

יא) וכ"ז הוא בבחי' הכלים, אבל האורות דאצי' ה"ה בבחי' גילוי ההעלם מאוא"ס המאציל שהרי התהוותן מהקו הוא בבחי' קירוב שהרי האור קשור ודבוק באוא"ס המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כו', ולכן הן בבחי' בלי מ"ה שלא בבחי' מהות ומציאות מדות וכחות כו'. וכן הקו מאוא"ס ה"ה ג"כ בבחי' דביקות וכמ"ש בע"ח שהקו נוגע ודבוק בא"ס ב"ה כו', והגם דהקו נמשך ג"כ ע"י הצמצום כו', מ"מ הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', ועם היות דהמשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום כמשל השערות ע"י הפסק הגולגולת כו', מ"מ הרי השערות יונקים מהמוח כו', כמו"כ בחי' חוטא יקירא קדישא כו' דאיקרי מזל ה"ה בבחי' דביקות באוא"ס ב"ה שהמשכתו הוא בבחי' גילוי ה"ז בבחי' גילוי ההעלם כו' (ועמשי"ת לקמן פי"ח), (והנה ממשנת"ל יובן דבאמת יש יתרון מעלה בכלים על האורות דשרש הכלים הן מהרשימו שזהו רושם מהא"ס שלפני הצמצום כו', וכמ"ש במ"א דהאותיות דרשימו לא נגע בהם הצמצום כלל. ועם היות שי"ל שע"י שנתעלם גילוי האור מן האותיות עי"ז נעשו בבחי' מציאות כו', שזהו ההפרש בין אותיות הרשימו כמו שהן לפני הצמצום לכמו שהן אחר הצמצום כו' וכמ"ש במ"א. מ"מ ה"ז רק ע"י התעלמות האור לא שנגע הצמצום בהאותיות רק שנתעלם האור ונתגלו האותיות עי"ז בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א, והאורות שנמשכים מהקו הגם דשרשו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', מ"מ ה"ז לאחר שנתעלם האור וחזר ונמשך כו', וכן משמע בע"ח ממה שהקשה למה לא נשאר הקו מאחר שעתיד להחזיר ולהמשיכו, ותי' שלא הי' אפשר להיות התהוות הכלים כ"א כאשר נתעלם האור לגמרי ואח"כ חזר והמשיך את האור במדה ובמשקל כו'. הרי מובן דאור הקו שחזר והמשיך האוא"ס ב"ה הוא האור שנתצמצם ונסתלק כו' (ומ"ש בהגהת אוצ"ח דאדם הישר הוא ממדרי' שלא הגיע בו הצמצום כו' י"ל שזהו בחי' פנימיות הקו כו'). הרי שיש יתרון מעלה בהכלים לגבי האורות כו', וכן מובן ממשל דניצוץ הנבדל מן השלהבת הנ"ל שהרי הניצוץ הוא מגוף ועצם הגחלת והשלהבת אינו עצם הגחלת כו', וזהו הטעם מה שהאורות יורדים להתלבש בהכלים הוא מחמת שרש הכלים שלמעלה מהאורות כמ"ש במ"א. וע"כ באמת ביטול הכלים מגיע למעלה מביטול האורות שז"ע הקדמת נעשה לנשמע דנעשה הוא הביטול שמצד הכלים כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דוקבל היהודים, וי"ל דזהו ג"כ מעלת אתכפי' על אתהפכא דעיקר ענין האתכפי' הוא בהכלים דוקא וזה מגיע למעלה מאתהפכא כו' וכמ"ש בהבי' דקחו מאתכם תרומה בהוספות דתו"א. וי"ל דזהו ג"כ מ"ש ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש אחד כו', דענין ההתחלקות מה שאין דעותיהן שוות ה"ז מצד הכלים כו', דהרי מצד הנפשות כולם מתאימות המה כו', וכמו בחי' האורות שהן פשוטין ואין בהם התחלקות כו', כמו"כ הוא בנשמות בעצם שמתאימות המה וההתחלקות הוא מצד הכלים כו', ומה שבמ"ת היו כולם כאיש א' הו"ע ביטול הכלים כו'. וכמו בהתאסף ראשי עם יחד כו' דקאי על ר"ה שהן בבחי' התאחדות והתכללות מצד ביטול הכלים כו', דזהו ג"כ ענין קבעומ"ש דר"ה שהו"ע ביטול הכלים דוקא ועי"ז הוא ההתאחדות כו'. וכמו"כ במ"ת הי' בהם ביטול הכלים עד שנעשו כאיש אחד וזה הי' הכנה רבה למ"ת דבכדי שיומשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה שז"ע התורה שהוא המשכת גילוי עצמות א"ס ב"ה דבמ"ת הי' בגילוי ממש כו', דהמשכה זו הוא ע"י ביטול הכלים דוקא. וזהו ויחן שם ישראל כולם כאיש א' ע"י הביטול שלהם והוצרך זה במ"ת בכדי שתהי' המשכת התורה מבחי' עצמות כו').
קיצור. אבל האורות התהוותן מהקו בבחי' קירוב, והקו נוגע ודבוק באוא"ס, ויש יתרון מעלה בכלים דאותיות הרשימו לא נגע בהן הצמצום, משא"כ הקו הוא מאור שנסתלק ולכן ביטול הכלים מגיע למעלה יותר, ובזה יתבאר מ"ש ויחן ישראל כו'.

בס"ד. ש"פ נשא, וש"פ בהעלותך, תער"ב
נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם כו', וצ"ל מה"ע אומרו גם הם איזה מקום יש לחלק בני גרשון מבני קהת שהוצרך לומר גם הם, גם בד"כ מה"ע נשיאת ראש כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבאצי' יש ב' ענינים שהוא בבחי' גילוי ההעלם וגם באין ערוך. ונת' שזהו בבחי' האו"כ דאצי' דהכלים הן באין ערוך והאורות דשרשן מהקו והקו הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום ה"ז בבחי' גילוי ההעלם כו'.

יב) אך עדיין צ"ל שהרי מ"ש והחכ' מאין תמצא משמע דקאי על כללות החכ' גם בחי' האור דחכ' שהוא בבחי' אין ערוך לגבי אוא"ס כערך יש לגבי אין כו', והרי לפי הנ"ל פ"ח דהקו נמשך מאוא"ס שלפני הצמצום ה"ה בבחי' בלי גבול ולכן האורות הם ג"כ בלי מה בבחי' פשיטות כו', וא"כ איך שייך לומר שהן באין ערוך כו'. אמנם י"ל שגם האורות דע"ס הנמשכים מן הקו אין ר"ל שהן פשוטים לגמרי כמו פשיטות האוא"ס ממש שהרי או' בס"י ע"ס בלי מ"ה כו' הרי גם כמו שהן בלי מה ה"ה בבחי' ע"ס עכ"פ כו', ומצינו ע"ס באורות ג"כ כמו ע"ס דעתיק והרי בעתיק לא יש עדיין בחי' הכלים, וכידוע בענין ואין אלקים עמדי דלעת"י אתמר, דאלקים הוא בחי' הכלים, ובעת"י ואין אלקים עמדי כו'. וי"ל דמה שבעתיק לא יש בחי' הכלים היינו שלא יש שם ענין הכלים כלל לא רק העדר המציאות של הכלים כו', הגם שבמדרי' שלמעלה מעתיק דאצי' כמו בבחי' א"ק מבו' במ"א ונת' ג"כ לעיל פ"י דהעדר הכלים דשם הוא רק בבחי' העדר המציאות כו', והיינו שגם בא"ק יש מציאות הכלים רק שמפני תוקף האור והגילוי הן בבחי' העדר המציאות כו', מ"מ בבחי' עתיק י"ל ששם לא יש ענין הכלים כלל, דהרי א"ק הוא בחי' אריך דכללות העולמות וכמ"ש בלקו"ת בהבי' דמוצאיהם בשם המ"ח, אבל בחי' עתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל (וכמשי"ת דשרשו למעלה מבחי' א"ק) י"ל דשם לא יש ענין הכלים כלל כו', וא"כ הרי הע"ס דעתיק הן בבחי' האור כו'. וכמו"כ בעקודים אי' בע"ח שהן עשר אורות בכלי א' כו', הרי שיש ע"ס בהאורות עצמן גם כמו שהן עקודים בכלי א' כו'. ובאמת אם היו האורות בבחי' בלי גבול ממש לא הי' אפשר להיות כלל התלבשות האורות בהכלים, שהרי זה דבר מוסכם שכל גוף שהוא בבחי' גבול א"א שיהי' בתוכו בבחי' התלבשות אור וחיות הבלתי מוגבל, והרי הכלים הן בבחי' גבול שהרי יש מציאות ספירות באצי' שהן בבחי' מציאות חכ' וחסד כו', ובהכרח שזהו בבחי' הכלים עכ"פ (וכמ"ש בת"ז וכמה גופין כו', ואתקריאו בתקונא דא חסד דרועא ימינא כו'), הרי הכלים הן ודאי בבחי' מהות ומציאות ספירות ממש (עם היות שהן אלקות ממש מ"מ ה"ה בבחי' מציאות והוא מה שאלקות נעשה בבחי' מציאות כו' וכמ"ש בעה"ק והגבול הנמצא ממנו תחלה הן הספי' והיינו הכלים כו'), ואם נאמר שהאור הוא בבחי' בל"ג ממש איך אפשר שיתלבש בהכלים בבחי' אור פנימי כו'. והנה במ"א מכריחים מזה דהגבול דכלים הוא שהן רק כח הגבול לא גבול ממש, והוא דעם היותם בגדר מיוחד דחו"ג מ"מ אין סוף להתפשטותן כו', הרי שהן בגדר מיוחד דחו"ג עכ"פ. וענין מה שהן רק כח הגבול הוא לשלול שבאצי' אינם מגבילים והחסד עד"מ הוא בבחי' בל"ג, מ"מ ה"ז בבחי' הגבלה דחסד כו'. וגם מאחר שפועלים בהאור דכשיומשך חוץ לאצי' יהי' בבחי' הגבלה דלולא כח המגביל שבאצי' הרי היו בבחי' בל"ג גם חוץ לאצי' כו', ממילא בהכרח שגם באצי' פועלים איזה הגבלה, והוא שהגם שא"ס להתפשטותן מ"מ יהי' התפשטותן רק באצי' לבד כו'. וכנודע ההפרש בין האוא"ס שלפני האצי' ובין האוא"ס שבאצי', דאוא"ס שלמעלה מאצי' הוא שנמשך ומתפשט בכל העולמות ואוא"ס שבאצי' הוא שמתפשט רק באצי' לא חוץ לאצי' כו', ובכדי שיהי' גילוי האצי' בבי"ע הוא ע"י גילוי אור עליון שלמעלה מאצי' כו', וכמו בקרי"ס שהי' התחברות אצי' עם בי"ע כתי' ויולך ה' את הים ברוח קדים מבחי' קדמונו של עולם כו', וכן בנשמות כשנמשך לפעמים נשמה דאצי' בבי"ע וכמ"ש במ"א שיש נשמות שנקרע עליהם הפרגוד כו' הוא ע"י גילוי אור עליון דוקא כו', והיינו לפי שהאוא"ס שלמעלה מאצי' הוא בבחי' א"ס ממש וע"כ יוכל להיות משם שיהי' גילוי אצי' בבי"ע כו', משא"כ אור האצי' הוא שנגבל ע"י הכלים להיות התפשטותו רק באצי' כו', ואם נא' שהאור דאצי' הוא בבחי' בל"ג ממש איך אפשר שיתלבש בכלים שהן בבחי' כח הגבול ושתגביל אותו הכלי כו'. ואינו דומה למדרי' שלפני הצמצום דבבחי' כח הגבול שבא"ס שהן אותיות הרשימו הי' בהם בגילוי ממש בחי' האוא"ס הבל"ג כו', הנה לפני הצמצום הרי לא הי' ענין המציאות כלל וכלל שהרי האותיות דרשימו אינם בבחי' מציאות אותיות ח"ו וכמשנת"ל פ"י ומבו' במ"א באורך שזהו כמו האותיות שבלוחות כו', וא"כ אינו שייך לשאול ע"ז איך הי' בהם גילוי אוא"ס מאחר שהכל הוא א"ס ממש רק מה שכחו בגבול והכח הגבול הוא א"ס ממש כמו כח הבל"ג כו'. וגם בזה כשהי' הגילוי דאור הא"ס הבל"ג הי' כח הגבול בבחי' העלם בתכלית כו', דכשם שאחר הצמצום כאשר נתגלה כח הגבול ונתגבר על הכח הבל"ג הרי הבל"ג הוא בהעלם לגמרי כו', שהרי הגם דאוא"ס נמצא בכל מקום ממש בכל החלל עד למטה מטה דלית אתר פנוי מיני', ומ"מ הרי אינו מורגש כלל עד שיש מדרי' שאין בהם גילוי אוא"ס כלל היינו שאינן יודעים כלל מענין האלקות כו', כמו"כ קודם הצמצום שאור הא"ס הי' בגילוי הי' ממלא כל מקום החלל דבכל חלקי החלל הי' בגילוי ממש בחי' האור הא"ס כו' (ועמשי"ת לקמן פ'), וכ"ז הוא במדרי' שקודם הצמצום כו'. אבל שיהי' לאחר הצמצום התלבשות פנימי דאור הא"ס בכלים שהן בבחי' גבול ושיפעלו ההגבלה בהאור באצי' וחוץ לאצי' איך אפשר שיהי' כן כו', ובהכרח שהאורות דאצי' הן בבחי' התלבשות פנימי בהכלים וכמו שנת"ל פה"ו, והרי אנו רואין שיש בחי' התלבשות בעולמות שזהו בשרש מע"ס דאצי' כו', וגם האמת עד לעצמו שהן בבחי' התלבשות פנימי כו', ואיך אפשר להיות שבגוף שהוא בבחי' גבול יהי' בהתלבשות אור הבל"ג כו', אלא בהכרח לומר שגם האור דאצי' אינו בבחי' פשיטות ובבחי' בל"ג ממש כו'.
קיצור. אמנם גם האורות דאצי' הן בבחי' ע"ס (וכמו בעתיק ועקודים שהע"ס הן באורות), שאם הם בל"ג איך מתלבשים בהכלים שהן בחי' גבול, והגם שהן רק כח הגבול, ה"ה מגבילים עכ"פ בבחי' חסד וגבורה, וגם מגבילים בהתפשטותן להיות רק באצי', וא"ד לגילוי האוא"ס באותיות הרשימו לפני הצמצום, שהרי האותיות לא היו במציאות כלל, וגם באמת הי' אז כח הגבול בהעלם כערך העלם אוא"ס הבל"ג לאחר הצמצום כו'.

יג) ולבד כל הנ"ל לא יתכן לומר דמה שהאור נק' אור החסד זהו רק לאחר התלבשותו בכלי, אבל מצ"ע יוכל להיות אור הגבורה. דא"כ מה"ע דאי' בזהר לך לך דפ"ז ע"א ובמק"מ שם בשם האריז"ל אחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבו' כו', הרי אינו שייך לקרותו אף אחליפו שהרי אין לו יחס לחסד יותר מלגבורה כו'. ובמ"א מבו' ענין אחליפו דוכתייהו עד"מ שמאי והלל ששניהם קיבלו מרב א' (שקיבלו משמעי' ואבטליון כמ"ש בפר"א) סברא א' ואעפ"כ זה אוסר וזה מתיר, והיינו שנעשה השינוי בהכלים שלהם, כי שמאי שהי' מצד הגבו' נוטה לאיסור שהוא מבחי' גבורה, והלל שהי' מצד החסד נוטה להיתר שהוא בחי' חסד, אבל האורות שהוא הסברא שקיבלו מרבם הרי שניהם קיבלו סברא אחת אלא שנשתנה לפי מזג הכלי כו' (י"ל שזהו ע"ד המבו' בענין אור מים רקיע דמיא ניידי ורקיע אגלידו מיא כו', והיינו דמים היא נקודת החכ' שיכולים עדיין להטותה לכל צד כו'. דג' מדרי' אור מים רקיע הן בהשפע שנמשך מן המשפיע אל המקבל, דאור הוא כמו שההשפעה היא עדיין אצל המשפיע בהעלם, ומים הוא כמו שנמשך בהתגלות מן המשפיע אל המקבל, ורקיע הוא כמו שנתפס אצל המקבל כו' וכמ"ש במ"א. כמו"כ בשכל הרב אין בה עדיין התחלקות חו"ג כו', ובהשגה שלהם נעשה התחלקות דחו"ג כפי אופן ההשגה אם מבחי' החסד או כו', ומבו' במ"א שיש בחי' אור מים רקיע עד רום המעלות ובשרשן הן בחי' ג"ר דעתיק וג' ראשין לראשין שהן בחי' אור קדמון וצח ומצוחצח כו'), והנה כשבאים בפעם שני' לשמוע אותה הסברא מפי הרב שהו"ע יציאת האורות מהכלים בכדי לקבל שכל הרב המשפיע, הנה אז בפעם השני' יכולים להחליף אור החסד בכלי הגבו', כי הסברא שקיבלו מרבם היא (רק) מקור החסדים והגבורות כי עצם הסברא אינה עדיין בבחי' חו"ג (וע"כ יכול להיות שיתחלפו אם בענין זה גופא או בענין אחר כו'. וכמו שאנו רואין בחוש בבעל שכל שמקבל איזה ענין שכלי ומשיגו באופן כך וכך ואח"כ כששומע או לומד עוד הפעם את השכלי הזה ה"ה משיגו באופן אחר, ואין זה שמקודם הטעה א"ע בזה, כ"א מפני פשיטות השכלי יוכל להתחלף להיות בהשגה כזו ובהשגה אחרת כו', ומכ"ש שבענין אחר יכול להיות שישיג לפעמים לחסד ולפעמים לגבו' כו'). ולכן מצינו לפעמים ב"ש מקילין ומאחר שהן מבחי' הגבו' היו צריכים להיות לעולם מחמירין, אך הו"ע שהתחלף אור החסד להיות בכלי הגבו'. וכנודע בענין ד' פרשיות שהן ד' מוחין חו"ב וחו"ג, ולכאו' יפלא איך נחשבים חו"ג שהם מדות בבחי' מוחין. אך הענין הוא כנ"ל שחו"ג שנחשבים למדות היינו כשהאורות בכלים של חו"ג ששם הם מתחלקים להיות חסד או גבו' ע"י מזג הכלי כנ"ל, אבל האורות אין בהם התחלקות חו"ג עדיין, וכמו במשל שמאי והלל הנ"ל שמתחלקים להיות חו"ג בכלים שלהם כנ"ל ולא באורות כו'. ומ"מ מובן שגם שכל הרב ה"ה עכ"פ מקור בחי' חו"ג שיש בו בחי' חו"ג בהעלם רק שהוא בבחי' פשיטות לגבי שכל והשגת המקבלים שבהם בא החו"ג בבחי' התחלקות במציאות כו', וכמו בד"פ דתפילין הרי הב' מוחין חו"ג עם היותן מוחין ה"ה בבחי' חו"ג עכ"פ, וכמבו' במ"א שזהו בחי' הדעת שהוא ההטי' לחו"ג כו', ונמצא שגם בבחי' הפשיטות אינו בבחי' פשיטות ממש עם היות שעי"ז יכול להיות אחליפו דוכתייהו כו'. והמובן מזה הוא ג' ענינים, הא' דהאורות דחו"ג כשהן בהכלים שלהם ה"ה בבחי' חו"ג ממש, וכמו הסברא כשהיא בהשגת הלל ושמאי ה"ה בבחי' חו"ג ממש, דבהשגת הלל הרי הסברא מחייבת החסד ולהיפך בהשגת שמאי כו', הרי שהאורות הן בבחי' חו"ג ממש כו'. ואין זה כמו משל המים שמשתנים לפי גוון הכלים שגם בעת שהן בתוך הכלי ונראים לפי גוון הכלי ה"ה פשוטים בעצם מהותם כו', אבל כאן הרי הסברא כשהיא בהשגת הלל ה"ה מחייב רק חסד ולא גבו' וכן להיפך בהשגת שמאי כו', והיינו לפי שסיבת בחי' החו"ג שבהאורות אינו רק מצד הכלים לבד כ"א מצד שרש ומקור האור כו', וכמו החו"ג שבהסברא גבי שמאי והלל הרי הסיבה הוא מפני שגם בסברת הרב יש בה חו"ג בהעלם. ועם היות שבהשגתם נעשה בחי' החו"ג במציאות דלפי שהשגת שמאי היא בבחי' גבורה ע"כ הוא תופס הסברא לחומרא, והלל להיות השגתו בעצם בבחי' חסד ע"כ הוא תופס להיתר כו', מ"מ אם בהסברא עצמה לא הי' בה חו"ג כלל לא הי' ההתחלקות בהשגתם בבחי' חו"ג ממש במציאות כו'. וכמו"כ עם היות שע"י הכלים נעשה בחי' החו"ג, מ"מ הסיבה לזה הוא מה שבשרש ומקור יש בחי' חו"ג בהעלם וע"כ נעשים בבחי' אור החסד ואור הגבו' כו'. ומ"מ יכול להיות אחליפו דוכתייהו וכמו גבי שמאי דעם היות שהסברות שלהם הן בבחי' חו"ג ממש ומ"מ יכולים להתחלף מצד פשיטות מקורם כו'. וענין הב' שההתחלפות הוא רק בהאורות לא בהכלים, שהרי כלי השגתם בעצם אינו משתנה דשמאי כלי השגתו הוא בבחי' גבו' וגבי הלל היא בבחי' חסד, רק שהסברות מתחלפים שזהו האור אבל הכלי אינה משתנית שגם בעת שהשגת הסברא היא לחסד גבי שמאי מ"מ עצם כלי השגתו היא בבחי' גבו' כו' (רק יכול להיות שזהו ע"י התכללות בחי' חסד בגבורה ע"כ ההשגה היא בבחי' חסד כו', ונודע דגם חסד שבגבו' היא בבחי' גבו' וכן גבו' שבחסד היא בחי' חסד כו'). ונמצא שהחילוף הוא רק בהאורות לפי שעם היותם בבחי' חו"ג ממש מ"מ ה"ה בבחי' פשיטות לגבי הכלים ויכולים להתחלף, אבל הכלים שהן בבחי' חו"ג במציאות ממש אינם משתנים ומתחלפים כו'. והג' שסיבת החילוף הוא ע"י הרב (היינו ע"י הקבלה ממקורם כנ"ל), והרי סברת הרב יש בה ג"כ בחי' חו"ג בהעלם ומ"מ ה"ה בבחי' פשיטות לגבי המקבלים עד שיהי' בהם וע"י ההתחלפות שזהו בהכרח ע"י הפשיטות דוקא שעי"ז דוקא נעשה בהם ההתחלפות כו', הרי הגם שיש בחי' חו"ג בהעלם ומ"מ היא בבחי' פשיטות כזו שיכול להיות מזה התחלפות הסברות כו', ונמצא שגם ענין הפשיטות בזה אינו שהוא בבחי' פשיטות לגמרי ומ"מ הוא בבחי' פשיטות עד שיהי' עי"ז אחליפו דוכתייהו כו'.
קיצור. וגם ממש"א אחליפו דוכתייהו כו' מובן שיש בחי' חו"ג בהאורות, והוא עד"מ שמאי והלל שקבלו סברה אחת ומתחלקת בבחי' חו"ג בכלי השגתן וכאשר שומעים עוה"פ מהרב יכולה להתחלף השגתן מחמת פשיטות שכל הרב, ומ"מ שם דוקא הוא המקור דחו"ג שלהם והחו"ג שלהם הוא בעצם הסברה היינו בהאור מפני שהחו"ג שבהעלם הוא סיבת החו"ג שבהתחלקות, וכן ההתחלפות הוא בהסברות, והוא מחמת פשיטת המקור, הרי שיש שם חו"ג והן בבחי' פשיטות שיהי' משו"ז ההתחלפות כו'.

יד) ויובן זה למעלה ע"ד מארז"ל שתוק כך עלה במח', דלכאו' משמע שאין לזה טעם כלל, אבל באמת חלילה לומר כן שאין זה בדרך עקשות ח"ו, אלא שז"ע טעם הכמוס שלמעלה מהשכל והחכ' וע"פ השכל אין לזה טעם כלל עד שלא הי' לו מקום בשכלו ע"ז ושאל וכי זו תורה וזו שכרה כו'. וזהו ענין האור של החכ' כמו שהוא למעלה מכלי החכ', דעם היותו חכ' וטעם, מ"מ לגבי החכ' והשכל שהוא כלי החכ' נראה כאלו הוא רצון בלי טעם, וא"כ הוא מופשט מגדר כלי החכ' שהוא שכל (והיינו גם מהאור המתלבש בהכלי כי האור כאשר מתלבש בכלי ה"ה כמו הכלי להבין ולהשיג מה שהכלי יכולה להשיג, ועצם האור מופשט מזה הגם שהוא ג"כ חכ' כו'). וה"ז ע"ד כמו השכל שבמוח לגבי השכל שבנפש המשכלת קודם התלבשותה בגוף שהוא שכל להשיג מהות הרוחניות ממש שז"ע ההשגה העליונה, וכמו השגת המלאכים שמשיגים מהות הרוחניות (היינו מהות הרוחני דבי"ע כו'), וכמו ההשגה בדבר שאינו בבחי' מקום וזמן כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש השגת הנשמות בג"ע שמשיגים מהות הרוחניות שז"ע הלימוד דג"ע בכל ענין בבחי' הרוחניות שבו שהנשמות משיגים מהות הדבר כו', משא"כ השכל שבמוח אינו משיג מהות הרוחני כלל כ"א בחי' מציאות לבד, ומה שמשיג המהות הוא בדבר גשמי. הרי שאינו מערך השכל שבנשמה כלל דשם ההשגה היא רק במהות הרוחני ובשכל שבמוח מושג רק מהות הגשמי והרוחני הוא רק בבחי' מציאות לבד כו', ולא כמו המדות לגבי השכל דעם היותם שני מהותים מ"מ ה"ה בערך זל"ז בבחי' המציאות שלהם ושניהם מהותים רוחנים כו', אבל השכל שבנפש המשכלת שמשיג מהות הרוחני ה"ז כמו למעלה מהשכל ממש לגבי השכל הגלוי כו', ומ"מ הרי גם הוא שכל והוא מקור לשכל הגלוי כו'. ועד"ז יובן ענין ח"ע לגבי ח"ס ועד"ז הכלים לגבי האור שאור החכ' שרשו ממוחא סתימאה כו' (ונר' הענין בזה דבחי' אור החכ' להיות שגם בשרשו הוא בבחי' חכמה ע"כ ההארה הנמשכת ממנו להאיר בכלי החכ' ה"ה בבחי' התלבשות והתאחדות בכלי החכ' להיות כערך מהות הכלי עד שאינו בערך שרשו ומקורו כו', וז"ע שח"ע אינו בערך לגבי ח"ס כו', וכמו שכל אנושי דהיינו השכל שבמוח שאינו בערך השכל וההשגה שבנשמה מצ"ע שהיא למעלה מן השכל לגבי השכל שבמוח, והסיבה לזה הוא מפני שגם השכל שבנשמה היא בבחי' שכל עכ"פ ע"כ הארתה שנמשך במוח נעשה בבחי' שכל כמהות המוח הגשמי לתפוס רק מהות דבר גשמי ובדבר רוחני תופס רק המציאות לבד כו'. והיינו מה ששרשו ומקורו הוא ג"כ בבחי' שכל זהו הסיבה שההארה בהתלבשותה בכלי ה"ה נעשית כמהות הכלי ואינה בערך שרשה ומקורה כו' (וכמשנת"ל בהשגת שמאי והלל שנעשה אצלם הסברא בבחי' חו"ג ממש שהסיבה לזה הוא בחי' החו"ג בהעלם שיש בסברת הרב כו'). וכ"ה בח"ע לגבי ח"ס כו', וכמו ששורש ומקור החכ' עם היותו ג"כ חכמה ה"ה בבחי' פשיטות לגבי החכ' הגלוי' וכמו שתוק כך עלה כו' שאין לזה מקום כלל בחכ' הגלוי', הגם שבח"ס יש ע"ז טעם והוא מפני שהטעם והחכ' דח"ס היא למעלה מהטעם לגבי חכ' הגלוי' כו' כנ"ל. כמו"כ בחי' האור דחכ' עם היות שבהתלבשותו בהכלי הוא בגדר החכ' של הכלי, מ"מ בעצם הוא בבחי' בלי מ"ה לגבי הכלי, מפני שענין ההשגה של האור בעצם מהותו היינו מצד שרשו ומקורו הוא בבחי' פשיטות היינו כמו למעלה מן השכל והשגה לגבי ענין ההשגה של הכלי, רק ע"י הכלי נקנה בה השגה כזו (עם היות שסיבת הדבר הוא מה שבשרשה ומקורה ה"ז ג"כ שכל כנ"ל, מ"מ לולא הכלי היתה באופן שרשה ומקורה ורק ע"י הכלי נעשה באופן השגה כזאת שאינה בערך כו'), וע"כ האור בעצם הוא בבחי' פשיטות לגבי הכלי שהכלי אינו בערך האור כו'. ומובן דענין באין ערוך דהכלי לגבי האור הוא הרבה יותר מהאין ערוך דהאור המתלבש בהכלי לגבי שרשו ומקורו, דבהאור המתלבש הרי מה שהוא בגדר ענין השגת הכלי ה"ז רק מצד ההתלבשות בהכלי כו' (וזאת גופא הוא לפי שגם בשרשו הוא בבחי' החכ' והאור הוא רק הארה ממנו כו'). אבל בעצם ענין ההשגה של האור הוא כמו ההשגה בשרשו ומקורו כו'. וענין אין ערוך דהכלי לגבי האור הוא שבעצם ענין ההשגה והחכ' דהכלי אינו במהות החכ' של האור כו'). ועד"ז הוא בכל האורות דע"ס, וכמו חסד דלגאו דע"י נק' אור לגבי חסד עולם דז"א, ומ"מ יכול להיות אחליפו דוכתייהו אור הגבו' בכלי החסד, שהרי בע"ק אע"פ שיש שם חו"ג אמרו לית שמאלא בהאי עתיקא והכל ימין כו', ולכן אור הגבו' עם היות שהוא בבחי' גבו' מ"מ מצד שרשו מגבו' דעת"י יוכל להיות בכלי החסד כו', וכנ"ל בענין שמאי והלל שיש מקולי ב"ש מצד שכל והשגת הרב שהוא בבחי' פשיטות לגביהם וע"כ יכולים להתחלף הסברות כו'. וא"כ מה שהאורות נק' בלי מה בלי מהות היינו שלגבי המהות דע"ס שהם הכלים הם בבחי' בלי מה, עד שיכולים להתחלף והכלים עצמן אינם משתנים ומתחלפים כו' וכנ"ל במשל דשמאי והלל כו', דשרש הכלים נמשכו מהרשימו שהוא שרש כח הגבול, אבל מו"ס דעתיקא נמשך מהקו שהוא בחי' האור שהוא הארת אור א"ס ב"ה ולמעלה מעלה ממהות הכלים עד שנקראו אצלן בלי מ"ה, ועכ"ז הן אורות דע"ס ממש, היינו שגם בהאורות יש ע"ס ממש ושייכים רק בבחי' הקו וחוט הנמשך מאוא"ס ב"ה.
קיצור. ויובן זה למעלה ממשארז"ל שתוק כך עלה במח', והרי יש שם טעם כמוס, והוא למעלה מן החכמה לגמרי לגבי אור החכ' דאצי', כמו שהשכל דנשמה קודם התלבשותה בגוף הרי שכלה והשגתה הוא למע' מהשכל לגמרי לגבי שכלה כמו שמתלבשת בגוף. ומ"מ ה"ז שכל וחכ' ומקור לחכ' הגלוי', ומפני שגם המקור הוא חכ' לכן כשהאור הוא בכלי ה"ה כמהות חכ' דהכלי וכמו שהמקור ע"ה חכמה הוא בבחי' פשיטות, כמו"כ האור בעצם הוא בחי' בלי מ"ה לגבי הכלים (דאין ערוך דהאור אינו כמו אין ערוך דכלים) ולכן אחליפו דוכתייהו, וא"כ הרי גם האורות הן בבחי' ע"ס והן בבחי' בלי מ"ה לגבי הכלים.

טו) וי"ל שזהו ג"כ ענין ע"ס הגנוזות במאצילן באוא"ס שלפני הצמצום, והיינו שגם בהיות הקו כלול עדיין בהאוא"ס שלפני הצמצום שייך בו ע"ס הגנוזות שהם שרשי האורות כו'. והפרד"ס כ' שהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים, והיינו אם נא' שהאורות דע"ס הם בלי מהות לגמרי כמו האוא"ס שלמעלה לגמרי ממהות ע"ס עכצ"ל דע"ס הגנוזות הם שרשי הכלים. אבל לפמש"כ שגם בהאורות דע"ס י"ל שייכות חכ' וחסד כו', רק שנק' בלי מה לגבי הכלים דע"ס, א"כ ע"ס הגנוזות שלמעלה מהרשימו הם שרשי האורות דע"ס דאצי' כו'. אבל האור א"ס עצמו אפי' האור והגילוי מן העצמות שהוא בבחי' גילוי העצם כו', ה"ה מופשט לגמרי ממהות ע"ס ואינו שייך שם בחי' ספי' כלל כו', וע"ס הגנוזות (אפשר צ"ל וע"ס דאורות) הן נק' בלי מה ובלי גבול לגבי ע"ס דכלים שנאצלו מהרשימו, כי האורות נאצלו ונמשכו מהאור שלמעלה מהרשימו שממנו נמשך הקו, אבל לגבי אור א"ס עצמו הם ג"כ שרש ומקור הגבול כו'. ועפ"ז יש לתרץ מה שלכאו' אינו מובן דבזהר ובאדרא נר' שעתיק הוא ממש מהותו ועצמותו, וא"כ יקשה מדוע האריז"ל אמר שיש כמה בחי' למעלה מעתיק וכמו א"ק ועקודים שהן למעלה מעתיק דאצי' כו'. ועם היות שיש לתרץ זאת שהרי האריז"ל או' שיש ג"כ בחי' עתיק למעלה מא"ק וכמ"ש בע"ח שער ח' פ"ה ולעילא מגולגלתא דילי' יש כדוגמת עתיק דאצי' כו', הרי גם עתיק דא"ק הוא נמשך מהקו לאחר הצמצום ומק"פ, וא"כ איך נא' שהוא עצמות ממש. גם קשה דבאידרא אמרו בע"י גלגלתא עיינין מוחא כו' שכ"ז מורה על ע"ס ובעצמותו ממש אין שייך שום ספירה כו'. ולפי הנ"ל יתורץ דמאחר שגם בשרש ומקור הקו דהיינו כמו שהוא כלול בהאוא"ס שלפני הצמצום שייך ע"ס הגנוזות, והקו י"ל שנמשך רק מבחי' מל' שבמל' דע"ס הגנוזות וממנו נתהווה א"ק כו'. והנה בא"ק יש עיגולים ויושר שהן נפש ורוח, והקשו בסה"ק מדוע לא נז' בא"ק נשמה חי' יחידה כו', וממה שתירצו ע"ז מובן דיחידה דא"ק זה"ע ע"ס הגנוזות כמו שכלולים באוא"ס כו', והקו זהו כמו חי' או נשמה הנמשך מבחי' יחידה להתלבש תוך א"ק, ויחידה הוא בחי' עתיק, והיינו שהע"ס הגנוזות הן בחי' עתיק דא"ק (ועמ"ש לקמן פ' כ"ז). ועפ"ז יתורץ מה שמשמע בזהר דעתיק הוא מהותו ועצמותו כי הע"ס הגנוזות שהן כמו עתיק ויחידה לא"ק ה"ה כלולים באוא"ס ממש שלמעלה מהצמצום והקו, כי הקו נמשך רק מל' דא"ס כו', ולכן נק' עתיק עצמותו ממש. ומ"מ ג"כ שייך בו להזכיר ענין גלגלתא עיינין כו' המורים על ע"ס כו'. וכ"ז שייך בשרש ומקור הקו, אבל באור הא"ס שהוא בבחי' גילוי מהעצם אינו שייך שם ספירות כו'.
קיצור. ושרשי האורות הן הע"ס הגנוזות באוא"ס שלפני הצמצום, שהן שרש הגבול, ואוא"ס עצמו הוא האור הבל"ג והע"ס הגנוזות זהו בחי' עתיק דא"ק, ולכן נחשב בחי' עצמות, ומ"מ שייך שם בחי' גולגלתא עיינין ומוחא כו'.

טז) (והנה משנת"ל דשרש ומקור הקו הוא לגבי עצמות אור הא"ס שרש ומקור בחי' הגבול כו', אין זה בחי' כח הגבול שבא"ס כמו בחי' הרשימו כו'. דהנה נת"ל פ"ט דרשימו שהוא שרש ומקור הכלים הו"ע השמות אל אלקים כו' שזהו האור והחיות של הכלים עצמן כו', אבל האור הוא בחי' ש' הוי', וכמ"ש בסי' שער המועדים דפנימיות ז"א הוא בחי' ש' הוי' שזה שוה בכל הספי' כו', ובפרד"ס שע"ד פ"ו כ' בענין ש' מ"ה מלגאו דשם בן ד' עם היות דיסודו ד' עולה עשרה אותיות במילוי שהם ע"ס והם הספי' המתפשטים בתוך הכלים כו', והיינו שזהו העצמות (ר"ל האור) המתפשט ומתלבש בתוך הכלים כו', וא"כ גם בשרשו ומקורו באוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' ש' הוי' כו'. וידוע ההפרש בין ש' הוי' לשארי שמות דש' הוי' הוא שם העצם כו', וענין שם העצם הוא שמיוחד בהעצם וכמ"ש אני הוי' הוא שמי המיוחד בי כו', והיינו דכח הגבול הוא כמו כח נבדל מן העצם כו', וע"ד שנת"ל פ"י בענין התהוות הכלים מן הרשימו שאינו בבחי' דביקות וכמו הניצוץ הנבדל כו', כמו"כ בחי' הרשימו לגבי העצמות הוא כמו כח נבדל כו' וכמ"ש במ"א. אבל שרש ומקור האור הוא בבחי' יחוד ודביקות כו', וזהו שם הוי' שם העצם כו'. אמנם בש' הוי' יש ג"כ ב' מדרי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' וידוע דהיינו הוי' דסדר השתל' ושלמעלה מסדר השתל' כו', דש' הוי' דסדר השתל' הוא ל' מהווה והיינו שהוא מקור המהווה והוא האור והגילוי דאוא"ס שזהו מקור ההתהוות כו' (וזהו כמשנת"ל פ"ח דההתהוות בפועל הוא ע"י הקו כו', או י"ל כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד שהאור הוא מעין המאור כו'). ובד"ה ועשית ציץ בתו"א מבו' דב' השמות הוי' הן בבחי' הרצון והוי' הב' הוא כי ענין הוי' מורה שהוא מהווה כל הויות מאין ליש כו' ע"י שעלה ברצונו כך, ויש מקור ושורש לזה להיות עולה כך ברצונו כו' והוא הוי' הא' כו'. ולפ"ז הוי' הב' הוא בעלות הרצון להאציל שבאוא"ס שלפני הצמצום כו', והוי' הא' הוא קודם עלות הרצון כו'. וי"ל דהוי' הב' שהוא הוי' דסדר השתל' הנה כמו שהוא באוא"ס שלפני הצמצום הו"ע שרשי ההויות כמו שכלולים בהרצון והוא שרש דממכ"ע הכלול באוא"ס הבלי גבול כו' כנ"ל, וש' הוי' א' הוא בעצם הרצון שלמעלה משרשי ההויות הכלולים כו'. אמנם באמת הכל א' הוא דבכלל שרשי ההויות הכלולים כו' הוא גם בחי' הרצון מה שעלה ברצונו להאציל כו', דבד"כ זהו בחי' שרש דממכ"ע כו', והוי' הא' שהוא השרש להיות עולה כך כו' הו"ע רעדכ"ר שזהו עצם הרצון הכולל הכל כו', והוא בעצם שרש ומקור בחי' הסוכ"ע כו', וה"ז כמ"ש בד"ה ביום הזה יכפר דרוה"ר פ"ד דצור הוא שרש ומקור לכל שרשי ההוי"ה (וזה"ע ש' הוי' הא' בחי' רעדכ"ר כו') ושרש ההוי"ה הוא בו בהעלם בכח ולא בפועל כו', וזהו בחי' ש' הוי' הב' היינו בחי' שרש ומקור האור דממכ"ע הכלול בעצם הרצון כו'. ולפ"ז בחי' ע"ס הגנוזות שבשרש ומקור הקו הו"ע ש' הוי' כו', ואין זה כמו השמות דרשימו, דש' הוי' הוא שם העצם שמיוחד כו' (וגם לפמ"ש במ"א דענין שם העצם הוא שהוא בחי' בלי גבול ניחא ג"כ שה"ה בלי מה לגבי ע"ס דכלים כו'), והוא בחי' ש' הוי' השייך לסדר השתל' כו', והאוא"ס הבל"ג ממש זהו ש' הוי' הא' בחי' רעדכ"ר כו'.
קיצור. והע"ס הגנוזות שהן שרש הגבול היינו גבול דאורות, והן ש' הוי', וזהו ויקרא הוי' הוי', הא' קודם עלות הרצון, והב' בעלות הרצון, והיינו דשם הוי' הא' הוא בעצם הרצון והוא האוא"ס הבל"ג שרש בחי' סוכ"ע, והב' הוא שרשי האורות הכלולים באוא"ס, והוא שרש בחי' ממכ"ע).

יז) ואפ"ל שזהו פי' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דקאי על בחי' אדה"ע דאצי', דע"ס דאצי' הן בחי' ציור אדם גולגלתא מוחא כו'. הנה בצלמנו היינו מבחי' ע"ס הגנוזות במאצילן שמהם נמשכו האורות דע"ס שהן בחי' נשמה של אדם דאצי' וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא כו', כדמותנו בחי' הרשימו שממנו שרש הכלים דאצי' שהם בחי' גופא כו', אכן האוא"ס עצמו לא שייך בו בחי' אדם כי לא אדם הוא כו'. ובהבי' דששים המה מלכות כת"י הר"פ ז"ל כ' וכל ספי' לא שייך לקרוא בעצמותו ומהותו רק בבחי' אור א"ס שם שייך לקרוא בשם ספי' אבל לא בבחי' ע"ס כי גם בבחי' אור א"ס אין מספר כו', אבל במהו"ע לא שייך שם ספי' כלל עכ"ל. נשמע לפ"ז דגם באוא"ס הבלתי מוגבל שלמעלה מהקו שייך ספירות, רק במהו"ע המאור לא שייך שם ספי' כלל, והיינו להיות שהאור הוא בחי' גילוי וכל גילוי הוא ע"י ספי' ולכן שייך ספי' גם בהאור הבל"ג כו'. ומ"מ מספר ע"ס הגנוזות י"ל דלא שייך רק בשרש הקו שם שייך לומר ע"ס הגנוזות שזהו בחי' ממכ"ע כמו שהוא בשרשו ומקורו באוא"ס ב"ה, דלהיות דאור הממכ"ע הוא בבחי' ע"ס ע"כ גם בשרשו שייך לומר ע"ס הגנוזות כו', משא"כ באוא"ס הבל"ג בחי' שרש ומקור דאור הסוכ"ע לא יש מספר לספי' כו', והיינו שהן בבחי' ספירות עד אין קץ והספי' גופא הן בבחי' פשיטות לגמרי, שז"ע בלי גבול שאין הגבלה ומספר לספירות והספירות עצמן הן בבחי' בל"ג דהיינו שהן בבחי' פשיטות כו' (ועמשי"ת לקמן פ'). וכידוע בענין אנת הוא חד ולא בחושבן דלהיותו חד בעצם ע"כ הוא לא בחושבן דהיינו בהתפשטות אין שיעור (שז"ע ספי' אין קץ כו') וממילא כל ההתפשטות הוא בבחי' חד כו'. וכמו המשל שבאד"ז כהאי בוצינא דאתפשט לכל סטר ועיבר וכד בעינא למנדע לון לא תשכח אלא בוצינא בלחודוי כו'. ובעצמות המאור לא יש ספי' כלל כו', ובמ"א מבו' דהיינו בבחי' עצם האור כמו שכלול בעצמותו שאינו בבחי' המשכה וגילוי כלל מן העצמות כו' לא שייך שם ספי' כלל כו'. וכשם דבאוא"ס שלפני הצמצום יש ב' מדרי' בד"כ, הא' בחי' האור שהוא בבחי' א"ס בחי' בל"ג, והב' שרש ומקור הקו שבאוא"ס שהן ע"ס הגנוזות כו'. כמו"כ הוא במדרי' שאחר הצמצום בבחי' כתר דאצי', הנה בחי' כתר בעצם ה"ז למעלה מבחי' ע"ס ומשם הי' יכול להיות ספי' אין קץ כו', ומה שיש בחי' חכ' שבכתר ומדות שבכתר הן שרשי ע"ס דאורות כמו שהן כלולים בכתר, אבל הכתר עצמו ה"ה למעלה מעלה מבחי' ע"ס כו'. ועפ"ז יובן מ"ש והחכ' מאין תמצא דהתהוות החכ' מאין דכתר הוא בבחי' יש מאין דהיינו באין ערוך והלא אצי' הוא בבחי' גילוי ההעלם כו', הענין הוא דזה שהן בבחי' גילוי ההעלם היינו לגבי שרש ומקור הע"ס כמו שכלולין בבחי' הכתר כו', דאור החכ' דאצי' לגבי בחי' חכ' שבכתר ה"ז בבחי' גילוי ההעלם מאחר שגם חכ' שבכתר היא בחי' חכ' כו'. והגם שהיא למעלה מעלה מבחי' ח"ע וכנ"ל בענין שתוק כך עלה במח' כו', מ"מ הרי גם היא בחי' חכ', אלא שהיא חכמה נעלמה שלמעלה מהשכל וטעם המושג כו'. והעיקר מה שהיא למעלה מהשכל המושג הוא לגבי כלי החכ' דמה שאור החכ' הוא בבחי' שכל מושג כפי מהות הכלי ה"ז מה שהכלי פועל בהאור כו' כמשנת"ל, וע"כ לגבי בחי' מו"ס אור החכ' הוא בבחי' ערך ובבחי' גילוי מההעלם כו'. אבל לגבי עצמות הכתר ה"ז באין ערוך דלהיות דעצמות הכתר למעלה מגדר חכ' לגמרי, והוא בחי' בל"ג ממש, א"כ החכ' באין ערוך לגמרי לגבי מדרי' זו כו'. וכמו"כ הוא בבחי' הקו לגבי אוא"ס שלפני הצמצום הנה לגבי שרש ומקור הקו שהן הע"ס הגנוזות ה"ה בבחי' גילוי ההעלם כו', אבל לגבי עצמות אוא"ס היינו האור שבבחי' א"ס ממש ה"ה בבחי' אין ערוך כו'.
וע"פ הנ"ל מובן מ"ש נשא את ראש בני גרשון גם הם כו', דהנה במשכן היו ב' ענינים יריעות המשכן והכלים. וידוע שזהו או"פ ואו"מ דהכלים ארון שלחן כו' הם בחי' או"פ והיריעות הם בחי' או"מ כו'. ובני גרשון היו נושאי היריעות, וע"כ יש מקום לומר שבהם אינו שייך נשיאת ראש כו', דהנה ענין נשיאת ראש הוא להגבי' בחי' ראש ומוחין בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש שאו כו' לגולגלתם בחי' כתר כו', וא"כ בני גרשון שהן נושאי היריעות בחי' או"מ א"צ נשיאת ראש כו'. ומ"מ נא' בהם ג"כ נשא את ראש להיות שגם האו"מ אין זה בחי' העצמות כ"א בחי' אור וגילוי ושייך שם ספי' אין קץ עכ"פ כו', ע"כ צריכים ג"כ נשיאת ראש כו', וזהו שנא' גם הם שהגם שהן בחי' או"מ מ"מ צ"ל בהם נשא את ראש כו'.
קיצור. וזהו נעשה אדם, בחי' אדם דאצי', בצלמנו שרשי האורות, כדמותנו רשימו שרש הכלים (ומ"מ גם באור הא"ס שייך ספירות אין קץ ובעצם האור לא יש ספי' כלל), וכמו באוא"ס שלפני הצמצום כמו"כ בכתר, עצם הכתר בחי' א"ס. ויש שרשי האורות דע"ס הכלולים, דלגבי מדריגה זו אור החכ' הוא בבחי' גילוי ההעלם, ולגבי עצם הכתר אין ערוך, ובזה ית' פסוק נשא את ראש כו'.

המשך תער"ב - סוף ד''ה ויחן שם ישראל, ותחילת ד''ה נשא

פלפול התלמידים

שלח שאלה או תגובה