המשך תער"ב - ד"ה ויחן שם ישראל - חלק שני

כ המשך תער"ב - ד"ה ויחן שם ישראל - חלק שני | חסידות TV

המשך תער"ב - ד"ה ויחן שם ישראל - חלק שני
- הועלה לאתר: י אלול התשעב
- שלח שאלה או תגובה
לא מצליחים לצפות? רוצים ללמוד בדרכים? לחצו להורדה למחשב האישי: וידאו (MP4) אודיו (MP3)
להורדה יש ללחוץ על הקישור המתאים באמצעות הכפתור הימני בעכבר > שמירת קישור בשם

שיעור שנאמר ע"י הרב יוסף יצחק אופן בביהכנ"ס המרכזי בקריית הבעש"ט - פתח תקווה * השיעור הוא בחלקו השני של מאמר ד"ה ויחן שם ישראל - המאמר השלישי בהמשך הידוע 'בשעה שהקדימו תער''ב' לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

פלפול התלמידים

שלח שאלה או תגובה

החומר הנלמד

ויחן שם ישראל נגד ההר ופרש"י כאיש אחד בלב אחד, וצ"ל מה"ע כאיש א', ומה הי' נצרך במ"ת להיות כאיש אחד דוקא. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים והממוצע כלול מב' מדרי' והן בחי' האורות והכלים דע"ס דאצי', דהכלים הן בבחי' מציאות דבר בבחי' גבול והאורות הן בבחי' בלי מ"ה כו'.

ט) ועפ"י הנ"ל יובן דמה שהאצי' הוא באין ערוך לגבי אוא"ס ב"ה, היינו בחי' הכלים שהן בבחי' גבול שאינו ערוך לגבי אוא"ס כו', והתהוותן הוא ע"י הצמצום דהיינו ע"י העדר האור כנ"ל, הרי דאופן התהוותן הוא בדרך אין ערוך היינו בבחי' ריחוק כו', וכמו"כ ההתהוות משרשן מהרשימו הוא בדרך אין ערוך שהרי רשימו הוא בחי' כח נעלם, שזהו ההפרש בין הקו לרשימו דקו הוא בחי' גילוי ורשימו הוא בחי' העלם כו', וא"כ מה שנמשך מן הרשימו התהוות הכלים ה"ז ג"כ בבחי' העלם, הרי אין זה התהוות שבבחי' קירוב כו'. והענין הוא דהנה ידוע דז' שמות שאינן נמחקים הם בע"ס שם אל בחסד שם אלקים בגבו' כו', ה"ז בבחי' הכלים דע"ס ש' אל בכלי החסד דאל הוא ל' גדולה וגם ל' תוקף והיינו תוקף ההשפעה כמ"ש הפרד"ס וזהו שייך בכלי החסד שהוא בחי' חסד ממש ושם שייך ענין הגדולה ותוקף ההשפעה כו', וכן ש' אלקי' שהוא בחי' הדין ה"ז שייך בכלי הגבו' כו'. אך מה שהשמות הן בכלים אין זה בהכלים עצמן שהרי השמות הן להבורא ית', אלא הכוונה אל האור והחיות של הכלי כו', והוא החיות של הכלי עצמה לבד האור המלובש בה כו', וכמ"ש בלק"ת בהביאור דאת שבתותי ובשא"ד, והחיות של הכלים עצמן הוא מן הרשימו וז"ע השמות אל אלקי' כו' שהן המשכות מבחי' הרשימו להוות ולהחיות הכלים כו', והרי המשכות אלו מהרשימו אינן בבחי' גילוי אור היינו בבחי' קירוב ודביקות במקורם כ"א בבחי' העלם כו', ולכן הכלים הם בבחי' העלם מצ"ע וכמא' כד אנת תסתלק כו' אשתארו כגופא בלא נשמתא, הרי גם שיש בהם בחי' החיות שמצ"ע היינו בחי' הכחות שמהרשימו כו', מ"מ אשתארו כגופא כו', בבחי' העלם האור והגילוי כו' כמ"ש במ"א. והיינו לפי שמה שנמשך בהם מהרשימו אין זה בבחי' דביקות במקורם דהיינו בבחי' קירוב להיות בבחי' גילוי אור כ"א בבחי' העלם כו', דרשימו היא בחי' כח נעלם וההמשכה משם היא בבחי' העלם כו', וכן בהתהוות הכלים בפועל שהוא ע"י האורות כנ"ל פ"ח שהאור הוא בחי' גילוי כו', הנה אי' בע"ח שהתהוות הכלים הוא ע"י פגיעת האו"י והאו"ח שמכים זב"ז שעי"ז נופלים מהם אותיות שמהם מתהוים הכלים כו', ומבו' במ"א שזהו עד"מ ב' שכליים הפכים של ב' לומדים שמפלפלים ומקשים זל"ז נולד מזה השגה וסברא חדשה שלא הי' בדעתם קודם, והיינו שע"י הקושי' מא' לזולתו שסותר דעת הזולת ה"ה מוצא סברא חדשה לתרץ ולהעמיד סברתו הקודמת כו', ולהיות שבאה ע"י סתירת וביטול שכלו וסברתו ה"ה סברא קטנה בערך עצם ההשגה שנמשכה תחלה, שהרי אם לא הי' חבירו סותרו לא הי' הולדת הסברא כלל רק מן הסתירה דוקא באה ע"כ היא סברא קטנה בערך כו', ואם בלא סתירה הי' בא לידי עוד השגה מהשגה הקודמת, היתה ג"כ השגה גדולה כמו השגה הקודמת כו', אבל השגה הנ"ל שבאה ע"י סתירה ונפילת השגתו ה"ה השגה קטנה בערך כו' וכמ"ש במ"א באורך. והדוגמא מזה בהתהוות הכלים שע"י הכאת האו"י ואו"ח שסותרים זל"ז נופלים אותיות שזהו כענין נפילת ההשגה כו' ומזה נתהוו הכלים שזהו כמו ההשגה הקטנה שנעשה ע"י הנפילה מהשגתו שאינה בערך ההשגה הקודמת כו'. הרי דהתהוות הכלים מהאותיות שבהאורות אין זה בבחי' קירוב כ"א מה שנופל מהאותיות שבהם שזהו בבחי' הבדלה וריחוק כו' (וכבר נת"ל פ"ח דהאותיות שבהאור הו"ע התעבות האור שבא מבחי' הרשימו). וז"ש והחכ' מאין תמצא היינו בחי' כלי החכ' דהתהוותה בבחי' אין ערוך ה"ז כמו יש מאין כו', וכמו"כ בכל הכלים דע"ס דאצי' כו'.
קיצור. וזהו שאצי' הוא באין ערוך היינו הכלים דהתהוותן ע"י הצמצום, וגם החיות שבהם משרשם הרשימו והן הז' שמות, ה"ז בבחי' ריחוק, ולכן הם העלם כגופא בלא נשמתא, וגם התהוותן מן האור הוא מפגיעת או"י ואו"ח שנופלים אותיות, ונת' משל ע"ז, ונפילה הוא בחי' ריחוק כו'.

יו"ד) והגם דבאמת גם הכלים דאצי' הן בבחי' אצילות שה"ה אלקות ממש, מ"מ בחי' האלקות דכלים אין זה בחי' התפשטות אלק' דהיינו התפשטות הארה מאוא"ס המאציל בבחי' גילוי כו', כ"א מה שבא בבחי' הבדלה וריחוק כו'. וכמו ניצוץ הנבדל מן האבוקה ה"ה מהות אש ממש שבא מעצם האבוקה, ומ"מ ה"ה נבדל מן האבוקה ואינו מאיר כמו להב האבוקה שמאיר כו'. וכמו"כ בחי' הכלים שהן אלקות ממש שנאצל מבחי' עצמות אוא"ס מבחי' כח הגבול שבו כו', מ"מ ה"ז בא בבחי' הבדלה מן העצם כו', וכמ"ש הרקנטי בענין הע"ס דמאורו הגדול התנוצצו הכלים, דענין ההתנוצצות הוא שאין זה כמו אצי' ממש שהוא ע"ד ויאצל מן הרוח שהיא הארה הקשורה במקורה כשלהבת הקשורה בגחלת כו', משא"כ ענין ההתנוצצות הוא שבא בבחי' הבדלה כו', וי"ל דענין התנוצצות הוא כענין נפילת האותיות שע"י הכאת או"י ואו"ח כו' כנ"ל. וע"כ עם היותם אלקות ממש דעש"ז נק' אצי' כו' (ובמ"א מבו' די"ל שהן בבחי' אצי' שאינן באים בבחי' שינוי המהות מכח הגבול שבא"ס שה"ה אלקות ממש, ולא כמו הברי' שע"י ההתהוות בבחי' אין ערוך היינו בבחי' ריחוק הרי נעשו שלא בערך אלקות לגמרי שהן בבחי' יש כו', משא"כ בכלים דאצי' הגם דהתהוותן בבחי' אין ערוך מ"מ ה"ה אלקות ממש, והיינו דאין ערוך שלהם אינו בעצם מהותם כ"א מה שהתהוותם הוא באין ערוך היינו בבחי' ריחוק, אבל בעצם מהותם הם כמו שרשן ומקורם שהן אלקות ממש כו' (והחילוקים במדרי' אלקות גופא אין זה בבחי' אין ערוך כו'). ועמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה, רס"ו, שהכלים דאצי' אינם בבחי' מהות אחר בעצם לגבי בחי' הכלים דא"ק דהעדר המציאות שלהם שהם רק בחי' שרש נשמות דגופו' הוא רק מצד האור שמאיר שם בתוקף הגילוי כו', והעיקר מה שהכלים הם באין ערוך לגמרי הוא לגבי הא"ס הבלי גבול כו', וכן לגבי האור המאיר בהם שהוא הארת אוא"ס כו' (וי"ל דכמו"כ הוא גם לגבי בחי' כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום כו', דהרי לפני הצמצום אינו שייך ענין המציאות כלל באיזה אופן שיהי' כו', וכמ"ש בדרוש הנ"ל בענין אותיות החקיקה דלפני הצמצום הוא כמו חקיקה מעבר לעבר שהי' בלוחה"ר שלא יש כלל מציאות אותיות כו' והכלים שהן בבחי' מציאות ה"ה באין ערוך לגבי מדרי' זו גם בעצם מהותם כו', אבל לגבי בחי' הרשימו כמו שהוא לאחר הצמצום אין הכלים באין ערוך בעצם מהותם כ"א באופן התהוותם כו'). ועמ"ש במ"א דאמיתית ענין אין ערוך הוא לך דוקא לגבי עצמות א"ס כו'), מ"מ ה"ה ג"כ בבחי' יש מאין מפני שהן בחי' גבול שאינן ערוך לגבי אוא"ס הבלי גבול כו' והתהוותן הוא בדרך אין ערוך כו', ויותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' כו', דהרי הכלים דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע כו', וכל מה שנתהווה בבי"ע הכל הוא מבחי' הכלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד לברוא כו' דבחי' איהו הוא למעלה מגדר הנבראים כו', ובחי' גרמוהי הוא מה שבבחי' שייכות אל הנבראים כו' (וכמ"ש במ"א דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בבחי' בלי מספר ובחי' גרמוהי הוא בבחי' מספר, וגם הארת בחי' איהו שע"י גרמוהי מבו' שם די"ל שהוא בבחי' מספר שז"ע שיעור קומה של יוצר בראשית כו'). הרי שיש להם איזה ערך, אבל הכלים דאצי' לגבי אוא"ס הן באין ערוך לגמרי כו'.
קיצור. והגם שהכלים הן ג"כ אצי', הנה זהו בבחי' התנוצצות (ע' דרוש שיטת הרמ"ר פ"ג) כמו הניצוץ שהוא אותו המהות ונבדל כו', ולכן לגבי מקורם בא"ק ואותיות הרשימו אחר הצמצום אינו בבחי' שינוי המהות, ולגבי אוא"ס הבל"ג וגם לגבי הרשימו לפני הצמצום ה"ה באין ערוך כו'. ויותר משאין ערוך כו'.

יא) וכ"ז הוא בבחי' הכלים, אבל האורות דאצי' ה"ה בבחי' גילוי ההעלם מאוא"ס המאציל שהרי התהוותן מהקו הוא בבחי' קירוב שהרי האור קשור ודבוק באוא"ס המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כו', ולכן הן בבחי' בלי מ"ה שלא בבחי' מהות ומציאות מדות וכחות כו'. וכן הקו מאוא"ס ה"ה ג"כ בבחי' דביקות וכמ"ש בע"ח שהקו נוגע ודבוק בא"ס ב"ה כו', והגם דהקו נמשך ג"כ ע"י הצמצום כו', מ"מ הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', ועם היות דהמשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום כמשל השערות ע"י הפסק הגולגולת כו', מ"מ הרי השערות יונקים מהמוח כו', כמו"כ בחי' חוטא יקירא קדישא כו' דאיקרי מזל ה"ה בבחי' דביקות באוא"ס ב"ה שהמשכתו הוא בבחי' גילוי ה"ז בבחי' גילוי ההעלם כו' (ועמשי"ת לקמן פי"ח), (והנה ממשנת"ל יובן דבאמת יש יתרון מעלה בכלים על האורות דשרש הכלים הן מהרשימו שזהו רושם מהא"ס שלפני הצמצום כו', וכמ"ש במ"א דהאותיות דרשימו לא נגע בהם הצמצום כלל. ועם היות שי"ל שע"י שנתעלם גילוי האור מן האותיות עי"ז נעשו בבחי' מציאות כו', שזהו ההפרש בין אותיות הרשימו כמו שהן לפני הצמצום לכמו שהן אחר הצמצום כו' וכמ"ש במ"א. מ"מ ה"ז רק ע"י התעלמות האור לא שנגע הצמצום בהאותיות רק שנתעלם האור ונתגלו האותיות עי"ז בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א, והאורות שנמשכים מהקו הגם דשרשו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', מ"מ ה"ז לאחר שנתעלם האור וחזר ונמשך כו', וכן משמע בע"ח ממה שהקשה למה לא נשאר הקו מאחר שעתיד להחזיר ולהמשיכו, ותי' שלא הי' אפשר להיות התהוות הכלים כ"א כאשר נתעלם האור לגמרי ואח"כ חזר והמשיך את האור במדה ובמשקל כו'. הרי מובן דאור הקו שחזר והמשיך האוא"ס ב"ה הוא האור שנתצמצם ונסתלק כו' (ומ"ש בהגהת אוצ"ח דאדם הישר הוא ממדרי' שלא הגיע בו הצמצום כו' י"ל שזהו בחי' פנימיות הקו כו'). הרי שיש יתרון מעלה בהכלים לגבי האורות כו', וכן מובן ממשל דניצוץ הנבדל מן השלהבת הנ"ל שהרי הניצוץ הוא מגוף ועצם הגחלת והשלהבת אינו עצם הגחלת כו', וזהו הטעם מה שהאורות יורדים להתלבש בהכלים הוא מחמת שרש הכלים שלמעלה מהאורות כמ"ש במ"א. וע"כ באמת ביטול הכלים מגיע למעלה מביטול האורות שז"ע הקדמת נעשה לנשמע דנעשה הוא הביטול שמצד הכלים כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דוקבל היהודים, וי"ל דזהו ג"כ מעלת אתכפי' על אתהפכא דעיקר ענין האתכפי' הוא בהכלים דוקא וזה מגיע למעלה מאתהפכא כו' וכמ"ש בהבי' דקחו מאתכם תרומה בהוספות דתו"א. וי"ל דזהו ג"כ מ"ש ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש אחד כו', דענין ההתחלקות מה שאין דעותיהן שוות ה"ז מצד הכלים כו', דהרי מצד הנפשות כולם מתאימות המה כו', וכמו בחי' האורות שהן פשוטין ואין בהם התחלקות כו', כמו"כ הוא בנשמות בעצם שמתאימות המה וההתחלקות הוא מצד הכלים כו', ומה שבמ"ת היו כולם כאיש א' הו"ע ביטול הכלים כו'. וכמו בהתאסף ראשי עם יחד כו' דקאי על ר"ה שהן בבחי' התאחדות והתכללות מצד ביטול הכלים כו', דזהו ג"כ ענין קבעומ"ש דר"ה שהו"ע ביטול הכלים דוקא ועי"ז הוא ההתאחדות כו'. וכמו"כ במ"ת הי' בהם ביטול הכלים עד שנעשו כאיש אחד וזה הי' הכנה רבה למ"ת דבכדי שיומשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה שז"ע התורה שהוא המשכת גילוי עצמות א"ס ב"ה דבמ"ת הי' בגילוי ממש כו', דהמשכה זו הוא ע"י ביטול הכלים דוקא. וזהו ויחן שם ישראל כולם כאיש א' ע"י הביטול שלהם והוצרך זה במ"ת בכדי שתהי' המשכת התורה מבחי' עצמות כו').
קיצור. אבל האורות התהוותן מהקו בבחי' קירוב, והקו נוגע ודבוק באוא"ס, ויש יתרון מעלה בכלים דאותיות הרשימו לא נגע בהן הצמצום, משא"כ הקו הוא מאור שנסתלק ולכן ביטול הכלים מגיע למעלה יותר, ובזה יתבאר מ"ש ויחן ישראל כו'.