ד''ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול התשכ''ח - חלק שני
- תגיות: שופר , ראש השנה
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר השיעור הקודם:
בשיעור הקודם ביארנו באריכות, שישנם ריבוי דרגות בשופר. ישנו השופר שאנו תוקעים בו, והוא נדחה מפני השבת, וישנו השופר של בית המקדש שדוחה את השבת, ובבית המקדש גופא ישנו השופר של בית המקדש השני, והשופר של בית המקדש הראשון (שהי' נעלה יותר), וישנו השופר שתוקעים בו ביום הכיפורים של שנת היובל שהוא נעלה עוד יותר, והשופר של מתן תורה, שעליו נאמר שקולו היה חזק מאוד, והוא היה קרן השמאלית של אילו של יצחק אבינו, אך השופר הנעלה ביותר הוא ה'שופר גדול' שיהיה לעתיד, שהוא הקרן הימנית (שהיא גדולה יותר) של אילו של יצחק, ודווקא על ידו ניתן לעורר גם את "האובדים בארץ אשור" ואת "הנידחים בארץ מצרים", וכפי שהרבי מבאר זאת בהרחבה גדולה וכפי שהארכנו בזה בשיעור הקודם.
בכדי להבין מהי המעלה ב'שופר גדול', עלינו לבאר מהי מעלתו של השופר הרגיל (שאנו תוקעים בו עכשיו). והעניין הוא, שתקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית הבאה מעומק הלב (למעלה מצעקה במילים, ולמעלה משכל, וכמו שאנו רואים, שלפעמים כשישנו עניין הנוגע לאדם בעצם נפשו, אזי הוא אינו יכול לבטא זאת במילים, והוא זועק מעומק ליבו זעקה שהיא למעלה ממילים, ולמעלה משכל), וכשם שקול השופר מבטא את פנימיות הלב של איש ישראל, נמשך על ידי זה גם גילוי הפנימיות דלמעלה, והיינו אור ה'סובב כל עלמין' (ראה באריכות בשיעור הקודם). אך כל זה בשופר 'סתם'; ו'שופר גדול' ממשיך את ה'עצמות' שלמעלה גם מאור ה'סובב כל עלמין'.
וזו הסיבה שבנוגע לשופר סתם נאמר (זכריה ט, יד): "ואד' הוי' בשופר יתקע" שאף שתיבת הוי' שם מנוקדת בניקוד א-להים שזהו 'שם' נעלה ביותר, אך עדיין אלו 'שמות', ושמות אינם ה'עצם', ובנוגע לשופר גדול נאמר "יתקע" סתם, ולא נאמר מי הוא התוקע, שכאן המדובר אודות העצמות שלמעלה משמות.
והסיבה שלעתיד לבוא יצטרכו לתקוע ב'שופר גדול' דווקא, שבכדי לעורר את ה'אובדים' וה'נדחים' אין מספיק שופר 'סתם' וצריך 'שופר גדול' דווקא.
ולפי זה מבאר אדמו"ר האמצעי מדוע נאמר "יתקע" (תי"ו בקמץ) שמשמע שיתקע מעצמו - שהיות שהגילוי של ה'שופר גדול' יהיה בלי 'אתערותא דלתתא' (=בלי התעוררות מלמטה, שהרי האובדים והנדחים אין להם התעוררות מעצמם, ורק קול השופר פועל בהם התעוררות) - לכן נאמר בו "יתקע" מעצמו, דהיינו שהוא בא מעצמו ללא התעוררות מלמטה.
* * * * *
המשכה הנעשית ע"י עבודה - נעלית יותר
אות ד:
באות זו שואל הרבי שאלה על כל היסוד שביארנו לעיל:
מאמר זה מיוסד על מאמר רבינו הזקן (בליקוטי תורה (דרושים לר"ה) המתחיל אף הוא בפסוק "והיה ביום ההוא יתקע" וגו'), ושם מבאר רבינו הזקן את מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דר"ה: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון" - שמצד אחד נחשב ר"ה ל"תחילת מעשיך" - משום שבכל ראש השנה צריך להמשיך שוב את החיות לעולמות (וכפי שביארנו בשיעור הקודם, שבכל ראש השנה נמשך חיות לעולם על שנה אחת בלבד, ובראש השנה של השנה שלאחריה יש להמשיך 'רצון' חדש להתהוות העולמות), אך לאידך זהו רק "זכרון ליום ראשון", דהגם שההתהוות נעשית מחדש (וא"כ זהו "תחלת מעשיך" ממש), אך בכל זאת ישנו הבדל בין ההתהוות שהיתה בתחילת הבריאה, להמשכת הרצון והתענוג להתהוות העולמות עכשיו, שבתחילת הבריאה הקב"ה התעורר ברצון לבריאת העולמות מעצמו (ללא 'אתערותא דלתתא'), וכפי שנאמר (מיכה ז, יח): "כי חפץ חסד הוא"; אך עכשיו התעוררות הרצון נעשית רק על ידי עבודתינו למטה ('באתערותא דלתתא תליא מלתא'), וכפי שאומרים חז"ל (ר"ה טז, א): "אמרו לפני מלכויות . . זכרונות . . ובמה בשופר" - דהיינו שאנו צריכים לפעול רצון אצל הקב"ה למלוך עלינו ועל כל העולם (ועל ידי זה יומשך חיות לעולם ש'אין מלך בלא עם' וכפי שנתבאר בשיעור הקודם), ולכן עלינו לומר פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות, ולפעול זאת באמצעות השופר.
והטעם לזה שההמשכה עכשיו היא על ידי עבודת האדם דווקא, כי ע"י העבודה דישראל, ששרשם הוא בעצמותו של הקב"ה, נפעל רצון ותענוג נעלה יותר מהרצון והתענוג שנמשך בתחילת הבריאה, שהרצון והתענוג שנמשך ע"י ישראל הוא רצון ותענוג הנמשך מעצמות ממש.
ולפי זה שואל הרבי שלכאורה יש כאן סתירה: מצד אחד אנו אומרים שההמשכה הנעשית על ידי עבודה היא נעלית יותר, ודווקא היא קשורה עם העצמות, ולכאורה לעיל אמרנו בנוגע ל'שופר גדול' שיהיה לעתיד שהוא נמשך מעצמו ללא אתערותא דלתתא ("יתקע" מעצמו) - שהוא השופר הנעלה ביותר, והוא יותר נעלה אפילו מהשופר של מ"ת (והוא קשור עם העצמות)!
תקיעות שאינן זהות
בהמשך אות זו, ישאל הרבי עוד יותר: בחז"ל (ר"ה יא, ב) מובאים שתי שיטות באיזה חודש עתידין להיגאל, אם בניסן או בתשרי. והגמרא מבארת את טעם השיטה הסוברת שבתשרי עתידין להיגאל, שזה נלמד ב'גזרה שווה' (=מילה זהה): כתוב (תהלים פא, ד): "תקעו בחודש שופר" (והכוונה לחודש תשרי), ובנוגע לגאולה כתוב "ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ויש ללמוד ב'גזרה שווה' שגם תקיעה זו תהיה בחודש תשרי. ושואל הרבי הרי שתי תקיעות אלו אינן דומות כלל, שהתקיעה דר"ה קשורה עם עבודת האדם, ואילו התקיעה דלעתיד תהיה כאמור מעצמה בלי 'אתערותא דלתתא' כלל.
בסוף השיעור החל הרב לסכם בקצרה (בע"פ) את עיקרי המהלך אותו מתווה הרבי ביישוב הקושיה, ואי"ה נעלה זאת על הכתב כאשר נמשיך בלימוד המאמר מתוך הכתוב.
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -