ד"ה "זה היום עשה הוי'" התשל''ח - חלק ראשון
- תגיות: יב יג תמוז , מסירות נפש , ניסים , נס וטבע , סובב , ממלא
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
רקע כללי:
המאמר שלפנינו נאמר בקשר לחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז. בחג זה אנו מציינים את נס ההצלה של הרבי הקודם - הרבי הריי"צ נ"ע - ממאסרו ברוסיה.
בימים ההם, היו רוב מניין ובניין עם ישראל ברוסיה. הקומוניסטים ימ"ש ניסו בכל כוחם לדכא את גחלת היהדות, ומי שלא הסכים ליישר עמם קו - עונה בייסורים קשים, הוגלה לארץ גזרה, או הומת. כל מי שהתעסק בשטח הדת, אם זה במסירת שיעורי תורה, פתיחת חדרים, ייסוד ישיבות, התעסקות בשחיטה, סת"ם, מקוואות, בריתות וכדומה - היה נתון לסכנת חיים כפשוטה.
הרבי הריי"צ לא נרתע, והכריז כנגדם מלחמה גלויה. הוא עמד בראש רשת מחתרתית אשר עסקה במסירות נפש בהפצת יהדות בכל פינה. תוך כדי שהוא מוסר את נפשו בפועל, ויתרה מזו: הוא הקריב גם את חייהם של האנשים המקושרים לו (שכפי שהרבי הסביר, למסור את נפשו שלו - זהו יחסית קל יותר; אך לקחת על עצמו גם את האחריות לחייהם של אנשים אחרים - זו מסירות נפש בדרגה גבוהה הרבה יותר!) - וכפי שהיה בפועל, שאותם אנשים ששלח הרבי הקודם נתפסו ועונו והומתו, והרבי שלח במקומם אנשים אחרים - כשכולם יודעים מה עלול להיות בסופם...
הרוסים מצידם ניסו לתפוס את ראש המחתרת, הלא הוא הרבי בכבודו ובעצמו, ואכן ביום ט"ו סיוון תרפ"ז הם פרצו לבית הרבי, והשליכו אותו אל הכלא, כשגזר הדין היה - מוות בירייה.
לאחר לחץ כבד שהופעל מכל העולם, הוכרחו אותם אנשים שכלאו את הרבי להוציא אותו לחפשי.
למעשה, השחרור מהכלא היה כבר ביום ג' תמוז, אז שוחרר הרבי מכלאו, והועבר למעצר בית בעיר קוסטרמה; אך מספר ימים לאחר מכן - ביום י"ב תמוז - הודיעו לרבי שהוא עומד להשתחרר באופן מוחלט, ואכן, בי"ג תמוז קיבל הרבי את בשורת השחרור. הרבי הסביר שהוא אינו קובע את יום ג' תמוז לחג הגאולה, מכיוון שאז היה השחרור רק עבורו באופן פרטי, אך בי"ב-י"ג תמוז שבו הוא השתחרר לגמרי וחזר לעבודתו הציבורית - ימים אלו ראויים להיקרא כ'חג הגאולה'. ואכן בזכות אותה הצלה ניסית, חזרה הפעילות היהודית ברוסיה לחיים, ותודות לכך נשמרה גחלת היהדות עד לקריסת מסך הברזל בשנים האחרונות.
הרבי התבטא פעם, שעבורנו - - גם יום ג' תמוז ראוי להיקרא כחג הגאולה, וזאת משום שלנו נוגע גם הצלתו האישית של הרבי...
הרב הוסיף, כי נס זה של גאולת הרבי הריי"צ נוגע גם לנו, בהיותו סמל של נצחון האור על החושך, אשר נותן לנו כוחות לנצח את היצר הרע שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, ולהגביר את כוח הקדושה בעולם.
בי"ב תמוז התרפ"ח - שנה אחרי שחרורו של הרבי - ערך הרבי הריי"צ סעודת הודייה, שבמהלכה הוא אמר מאמר חסידות המתחיל בפסוק "זה היום עשה הוי' נגילה ונשמחה בו". כחמישים שנה לאחר מכן, בי"ב תמוז התשל"ח, אמר הרבי מאמר חסידות המתחיל באותו הפסוק, ובו הוא מבאר את מאמרו של חותנו - הרבי הריי"צ, ואת המאמר הזה נלמד בשיעור שלפנינו.
* * * * *
במה לשמוח
אות א:
על הפסוק (תהלים קיח, כד): "זה היום עשה הוי' נגילה ונשמחה בו" מובא במדרש (שיר השירים רבה א, ד): "אמר רבי אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה (כלומר: אנו לא יודעים למה כוונת הפסוק כשאומר "נגילה ונשמחה בו" - האם המילה "בו" מוסבת על הוי' ("עשה הוי'") או שהיא מוסבת על היום ("זה היום") - ובמילא מתעורר הספק אם השמחה היא ביום או בהקב"ה) בא שלמה ופירש (שיר השירים א, ד): "נגילה ונשמחה בך" - בהקב"ה" (וממשיך במדרש): "בך - ביראתך; בך - בתורתך; בך - בישועתך. אמר ר' יצחק: בך - בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורה - ב' - תרין (=2); כ' - עשרין (=20) - הרי בך" (כלומר "בך" בגימטריה 22). עד כאן דברי המדרש.
על דברי המדרש הללו שואל הרבי הקודם מספר שאלות:
א) מהו בכלל הספק אם השמחה היא ביום או בקב"ה, הרי גם מעלתו של היום באה ע"י הקב"ה (וכדכתיב: "זה היום עשה הוי'") ואם כן מדוע נחשוב לשמוח ביום ולא במקורו - בקב"ה?
ב) מה הביאור בשלושת העניינים שמונה המדרש - "ביראתך" "בתורתך" "בישועתך"?
ג) מדוע רבי יצחק מפרש "בך" - ב-22 אותיות התורה, הרי לכאורה הפירוש הפשוט הוא "בך" - בהקב"ה (וכפי שהמדרש אומר בתחילה)?
יום זכאי
אות ב:
באות זו, מתחיל הרבי לבאר מדוע נחשוב לשמוח ב'יום'. והעניין הוא, שיום שאירע בו נס (שהרי הפסוק "זה היום עשה הוי'" בא בהמשך לפסוק שלפניו "היא נפלאת בעינינו" שביום זה היה נס ופלא) - זו הוכחה ברורה לכך שאותו יום היה (עוד קודם לנס) 'יום זכאי' - וכפי הכלל הידוע: "מגלגלין זכות על ידי זכאי" (תענית כט, א) - וכפי שהרבי מוסיף בהערה (8) שיום י"ב תמוז היה יום סגולה מיוחד עבור הרבי הקודם, שכן יום זה הוא יום הולדתו!
מעלה נוספת - על ידי הנס
ועל ידי שנעשה ביום זכאי ונעלה זה נס, נעשה עילוי נוסף באותו יום (וכפי שיוסבר באריכות בהמשך).
והרבי מוסיף, שלא זו בלבד שהתאריך בכללותו מתעלה ע"י הנס, אלא ישנה מעלה מיוחדת בזמן הפרטי שבו נעשה הנס אם הנס נעשה ב'יום' או ב'לילה' - וכפי שמצינו במדרש (בראשית רבה ו, ב): "בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום - אנו אומרים לפניך שירה ביום (וכדכתיב (שופטים ה, א): "ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום" וגו'); ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה (וכדכתיב (ישעיה ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג")".
מעלת היום על הלילה
ובעומק יותר יש לומר, ש'יום' מורה על 'אור' וגילוי (וכפי שביום - מואר); ולילה מורה על כיסוי והעלם (וכפי שבלילה - חשוך), ולכן, נס הנעשה ביום הוא נס גלוי. ולכן הכתוב מדגיש את מעלת ה'יום' ("זה היום עשה הוי'") - שהניסים שנעשו בו הם ניסים גלויים.
עליית הטבע
אות ג:
מאות זו ואילך, יבאר הרבי באריכות מהי המעלה שנוספת ב'יום' על ידי הנס.
הרבי מבאר, שנס הוא מלשון הגבהה והרמה (וכפי שרואים בפרשתינו (חוקת) שה' אומר למשה: "עשה לך שרף, ושים אתו על נס" (במדבר כא, ח) והיינו שעל ידי הנס נעשה עלייה והרמה בטבע שהטבע שהוא מוגבל, מתגלה בו כוח הא"ס הבלתי מוגבל. והיות שהטבע מוגדר (בעיקר) בב' העניינים של 'מקום' ו'זמן' - מתבטאת העלייה בשני התחומים הללו, וכפי שאנו אומרים (לגבי המקום) - "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" (ברכות נד, א), וכן לגבי הזמן אנו מברכים (בחנוכה ופורים) "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" - והיינו שהמקום הגשמי, והזמן מתעלים ע"י הנס.
שלושה סוגי ניסים
אות ד:
בכדי לבאר זאת בפרטיות יותר, מקדים הרבי שבכללות, יש שלושה סוגי ניסים (ראה גם באריכות בסדרת השיעורים בד"ה כימי צאתך מארץ מצרים התשי"ב שנתפרסמה באתר (לינק ישיר: לחץ כאן):
א) ניסים שלמעלה מהטבע - כמו הניסים שהיו ביציאת מצרים - הפיכת מים לדם וכו', ועד לקריעת ים סוף - שניסים אלו אין להם מקום כלל בגדרי הטבע;
ב) ניסים המלובשים בטבע - וכמו נס חנוכה ופורים, ועל דרך זה הניסים של י"ט כסלו וי"ב-י"ג תמוז, שניסים אלו מלובשים אמנם בדרכי הטבע, אך ה'נס' שבהם ניכר לעין כל (וכלשון הרבי הקודם במכתבו: "שראו כל אפסי ארץ" - ועד"ז במכתבו של רבינו הזקן בנוגע לי"ט כסלו וכפי שהרבי מביא בהערה 18).
ג) ניסים המלובשים בטבע, עד כדי שאין רואים כלל את יד ה' המכוונת אותם, וכמאמר חז"ל (נדה לא, א) על הפסוק (תהלים קלו, ד): "לעושה נפלאות גדולות לבדו" - "שאפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" (ולדוגמא: אדם שניצל (בדרך נס) מצרה שכלל אינו יודע על קיומה).
'סובב' ו'ממלא'
אות ה:
באות זו יבאר הרבי, ששורש הטבע הוא משם א-להים (שלכן א-להים בגימטריא הטבע), ושרש הניסים הוא משם הוי' שלמעלה מהטבע.
הרבי מבאר ששם א-להים קשור עם אור ה'ממלא כל עלמין', ושם הוי' קשור עם אור ה'סובב כל עלמין'. ביטויים אלו מופיעים בספר הזוהר הקדוש (ח"ג רכה, א), ובכדי להבין את ההבדל ביניהם, מביאים משל מהתלבשות הנפש באברי הגוף. הנפש מחיה את כל אברי הגוף, אך מובן שבמוח מתלבשת החיות מהנפש במידה מרובה יותר מאשר בעקב הרגל. וכך בכל אבר ואבר מתפשטת החיות במידה שונה כפי שמתאים לאותו אבר. וכך גם בנמשל הקב"ה מחיה את כל העולמות, אך ברור שבכל עולם מופיעה החיות במידה שונה כפי שמתאים לאותו עולם, ואפילו בעולם העשיה הגשמי ישנו חילוק בין החיות האלוקית המחיה את הדומם (שגם הוא קיים בגלל שיש בו כח אלוקי המהווה אותו בכל רגע מאין ליש) לחיות האלוקית שבצומח - שהיא חיות נעלית יותר, ולמעלה יותר בחי, ועד למדבר (ועד שבמדבר עצמו ישנם חילוקים וכו') - חיות זו המתלבשת בכל נברא כפי עניינו נקראת 'ממלא כל עלמין', וזאת משום שהיא חיות מצומצמת ביותר, כפי מידת הנברא, ולכן היא יכולה להתלבש בו בתוכו. אך ישנה חיות אלוקית שמלכתחילה אינה מצומצמת לפי ערך הנברא, ולגביה אין כל חילוק בין נברא לנברא ובין עולם לעולם, ולכן היא אינה 'מורגשת' בהם, אלא היא 'מקיפה' עליהם מלמעלה, והיא הנקראת 'סובב (=מקיף) כל עלמין' ואין הכוונה שהיא רק מקיפה אותם מסביב ואינה נמצאת בתוכם, אלא שהנבראים אינם חשים אותה, מכיוון שהיא מרוממת מדי מכדי שיוכלו להשיג אותה.
ועל זה כותב הרבי, ששם א-להים הקשור עם הנהגת הטבע קשור עם אור ה'ממלא', שכן בטבע אינה ניכרת אותה חיות אלוקית בלתי מוגבלת (ה'סובב'), שכאמור הנבראים אינם יכולים לחוש אותה, ולכן היא רק מקיפה עליהם 'מלמעלה', אך כאשר מתחולל נס שהוא מעל להגבלות הטבע, כאן מתגלה הארה אלוקית שאינה מוגבלת בהגבלות הטבע, וזו הארת ה'סובב' שהיא מעל לטבע ומלכתחילה אינה מוגבלת, והארה זו קשורה בשם הוי' שהוא מעל לשם א-להים (טבע).
אך כל זה לגבי נס שמעל לטבע, שלגביו ניתן לומר ששרשו מאור הסובב ומשם הוי', אך נס המלובש בטבע הוא שילוב של שני העניינים יחד, שם הוי' כפי שהוא מתלבש בשם א-להים.
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -