באתי לגני תשל''ב חלק ג'
תקציר השיעור
תקציר הפרקים הקודמים:
הרבי מבאר במאמר שהעניין של "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תניא פל"ו) הוא ע"י העבודה של 'אתכפיא' ו'אתהפכא', והיות שעיקר המשכת אלוקות למטה היתה בביהמ"ק, אזי גם בביהמ"ק היתה העבודה העיקרית עבודת הקרבנות שעניינה הוא 'אתכפיא' ו'אתהפכא'.
והרבי מחדש, שעצם עשיית המשכן ומקדש - זה קשור ל'אתהפכא' (שהקרשים נעשים משכן, או בעבודת האדם שנהפך למכון לשבתו ית'), אבל עבודת הקרבנות שבאה לאח"ז (והיא המשכה נעלית יותר) - היא קשורה לעבודת ה'אתכפיא', שזה מורה שעבודת ה'אתכפיא' היא נעלית יותר.
ובכדי להבין מדוע עבודת הקרבנות קשורה ל'אתכפיא', מבאר הרבי שהמעלה שב'אתכפיא' על 'אתהפכא' שב'אתהפכא' הדבר נשאר במציאותו, אלא שנהי' מציאות של קדושה (וכפי שהיה בקרשי המשכן) אבל ב'אתכפיא' הדבר יוצא ממציאותו ועולה למעלה, וכמו הקרבן שעניינו העלאה, ועד שגם בגשמיות מתבטל ממציאותו ונשרף.
פירוש חדש ב'ירידה צורך עלייה'
אות ז:
באות זו הרבי מוסיף שמה שנתבאר לעיל שיש מעלה ב'אתכפיא' על 'אתהפכא' - זה קשור למה שהרבי הקודם אומר בתחילת המאמר, שלא זו בלבד שעיקר הכוונה היא בעוה"ז התחתון, אלא יתרה מזו: גם התהוותם של כל העולמות העליונים היא בשביל עוה"ז התחתון.
והביאור בזה, שהנה לכאורה קשה, אם עיקר הכוונה הוא בעוה"ז הגשמי, מדוע נבראו בכלל כל העולמות העליונים, נברא מלכתחילה רק את העוה"ז, שבו עיקר הכוונה?
וכמו כן קשה בנוגע לאור האלוקי המחיה את הנבראים, שכפי שמבואר בחסידות וקבלה, האור יורד מדרגא לדרגא, ובכל דרגא הוא עובר צמצום נוסף, עד שהוא יכול להתלבש ולחיות את הנבראים התחתונים. ולכאורה מדוע לא המשיך הקב"ה מלכתחילה אור מצומצם כפי מדת התחתונים?
והביאור שהתהוות העולמות העליונים היא בשביל העוה"ז התחתון, שע"י שהנבראים שבעוה"ז משיגים שמקורם הוא מעולם נעלה יותר - זה פועל בהם 'רצוא' ותשוקה לעלות למקורם (וכן לגבי האור)!
ובזה ניתן לפרש פירוש חדש בכלל שכל ירידה היא לצורך עלייה, שירידת העולמות העליונים וירידת האור מדרגא לדרגא היא בכדי שיהיה אח"כ עליית העולמות התחתונים שירצו להתעלות לשרשם ומקורם.
וזהו בעצם עניין ה'אתכפיא' שהיא התנועה של ה'רצוא' וההעלאה להתבטל ולצאת ממציאותו.
- (במענה לשאלה שגם אם העוה"ז ייברא ישר מ'עצמות' (ללא ה'תיווך' של העולמות העליונים) יהיה בו 'רצוא' להכלל במקורו ב'עצמות', השיב הרב, שה'רצוא' ייתכן רק לדרגא שקרובה אליו (יחסית), אבל ב'עצמות' שאין שום תפיסא והשגה אין שייך שיהיה תנועה של 'רצוא'. ודווקא ע"י שיש 'רצוא' לדרגא הקרובה אליו, ואכן מתעלה לשם, יכול לעלות משם לדרגא עליונה יותר, וכך מדרגא לדרגא, ועד שבאמת מגיע ל'עצמות').
מדוע הקרבנות נקראים "ריח ניחוח"
אות ח:
עפ"י מה שנתבאר שבקרבנות יש עניין מיוחד שלא רק שמשנה את מציאותו למציאות של קדושה ('אתהפכא') אלא מבטל את מציאותו ('אתכפיא') ונעשה ל'אין', יובן דבר פלא:
על הפסוק (ויקרא א, ט) שנאמר בקרבנות "ריח ניחוח", אומרים חז"ל (ראה רש"י שם): "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני". ולכאורה קשה, הרי בכל מצווה הקב"ה אומר ונעשה רצונו?
אך הביאור בזה (מיוסד על מאמר רבינו הזקן בלקו"ת פרשת פנחס) - שירידת האור ממדריגתו (שהיה כלול ב'מאור' - באין סוף ב"ה) להחיות הנבראים מאין ליש הוא לצורך עלייה, שה'יש' יתעלה ממדריגתו ויהי' ל'אין' (דהיינו שיהי' בטל ונכלל באור א"ס), ועיקר הביטול הוא במעשה הקרבנות, שכאמור לעיל, עניין הקרבנות הוא ההעלאה שהתחתון יוצא ממציאותו ונכלל למעלה.
- (בהערה (39) מוסיף הרבי דיוק נפלא: כשרבינו הזקן מביא (בלקו"ת פרשת פנחס) את העניין הזה שירידת האור להחיות הנבראים מאין ליש הוא לצורך עלייה שה'יש' יתהפך ל'אין' - הלשון של רבינו הזקן היא - ירידת האור "להחיות הנבראים" (אפילו שכשמדברים על 'מאין ליש' מתאים יותר לכתוב להוות הנבראים) - והביאור בזה הוא כנ"ל (באות ז), שהמטרה בהתהוות העולמות העליונים וריבוי המדרגות באור היא לפעול תשוקה אצל התחתון לעלות ולהיכלל במקורו, ולכן מדגיש רבינו הזקן את האור שמתלבש להחיות הנבראים, שאור זה אכן מתלבש בנברא, וממילא פועל בו תשוקה לעלייה, אך האור שמהווה את הנבראים הרי עניינו הוא שהכוח האלוקי מהווה דבר חדש, ואור זה אינו בהתלבשות בנברא, וא"כ אינו פועל בו כ"כ תשוקה ו'רצוא').
המשך בשיעור הבא >
נכתב על ידי שמואל אלבום