ד"ה ואברהם זקן התשל"ח - חלק אחרון
- תגיות: תפילה , דירה בתחתונים , צדקה , אדם
- שלח שאלה או תגובה
תמליל השיעור
תקציר השיעור הקודם
היות שחסרות מספר דקות מתחילת השיעור בהם החל הרב לסכם את השיעור הקודם (ההקלטה שבידינו מתחילה באמצע הסיכום) - ננסה לסכם כאן בקיצור נמרץ את עיקרי הדברים שנתבארו בשיעור הקודם (עד לאותה נקודה בה ניתן לשמוע את המשך הסיכום מפי הרב).
על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים" הביא רבינו הזקן את פירוש הזהר (חלק א קכט, א): "באינון יומין עילאין" דהיינו ה'לבושים' דתורה ומצוות, שעל ידם תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא, ועמם 'בא' אברהם. ונתבאר שאותם "יומין עילאין" שייכים גם לימים כפשוטם, שכל יום צריך להיות ממולא בעשיית איזה מצווה, וכמאמר הבעש"ט (בתחילת צוואת הריב"ש) ש"לא יניח שום יום מעשיית מצווה".
וע"ז שאל הרבי שלכאורה הקשר לימים כפשוטם אינו מובן, שאם למשל אדם יכול לקיים במשך שני ימים רק שתי מצוות, מדוע נוגע שבכל יום יעשה מצווה אחת, ומדוע שלא יעשה ביום אחד שתי מצוות, הרי מבחינת הכמות מדובר באותה כמות של מצוות.
והרבי מוסיף ומקשה, שהנה מעלה זו שהתורה משבחת בה את אברהם אבינו שהי' "בא בימים" מגיעה אחרי שהתורה משבחת אותו במעלת "זקן", והיינו שמעלת "בא בימים" נעלית גם מדרגת "זקן", ובביאור מעלת "זקן" מבואר במדרש (בראשית רבה סוף פנ"ח) שאמר לו הקב"ה לאברהם בא לבוש לבושי, שהקב"ה נקרא "עתיק יומין" (דניאל ז, ט) שפירוש 'עתיק' הוא זקן, וע"ז אומר "ואברהם זקן" שלובש את לבושו של הקב"ה כפי שהוא בחינת "עתיק יומין" וזו כמובן מעלה גדולה ונפלאה ביותר, וא"כ דרוש ביאור מהי המעלה ב"בא בימים" שעושה מצווה בכל יום (אף שאין מתווסף על ידי זה במניין המצוות), ועד שזה מעלה גדולה יותר מ"זקן" שזו בחינת "עתיק יומין" (שהפירוש בזה הוא גם שהוא נעלה מלבושי המצוות שנקראו "יומין עילאין").
כהקדמה לביאור העניין, מבאר הרבי מדוע באמת הנשמה זקוקה ל'לבושים' בכדי ליהנות מזיו השכינה לעתיד לבוא. ומבאר הרבי, שהיות שהנשמה אחרי ירידתה למטה נעשתה בבחינת 'נברא' ולנברא אין אפשרות להשיג שום השגה באור אין סוף, לכן בכדי שהנשמה תוכל ליהנות לעתיד לבוא מזיו השכינה (שזיו זה הוא הארה מאור א"ס) - צריכה הנשמה 'לבוש', וכפי שהרוצה להביט באור גדול ביותר כמו אור השמש זקוק הוא ל'מסך' (=זכוכית שחורה) שדרכה ניתן להביט בשמש. וכך גם למעלה הנשמה זקוקה ל'לבושי המצוות' בכדי לקבל את אותו אור דלעתיד, ונמצא שהמצוות הם כמו 'ממוצע' בין הנשמות לאור א"ס.
והיות שהמצוות הם ממוצע המחבר בין אור א"ס לנבראים, אזי יש בהם גם מבחי' הבלי גבול (אור א"ס) וגם מבחי' הגבול (נברא) שמצד אחד שורש המצוות הוא מרצון העליון, ולאידך, המצוות ירדו למטה ונלבשו בעניינים גשמיים - ציצית בצמר גשמי, תפילין בקלף גשמי וכן בכל המצוות, ועל ידי שהם כוללים בלי גבול וגבול יחד, יכולים הם גם לחבר את הנשמות (גבול) עם זיו השכינה, ועד לדרגות הנעלות ביותר (כפי שנתבאר בארוכה בשיעור הקודם).
אך מצד זה שהתורה ומצוות נתלבשו בעוה"ז שרובו ככולו רע (תניא פ"ו), אזי כתוצאה מהתלבשות זו נדבק בתורה ובמצוות מפסולת העוה"ז, שזהו העניין דתורה ומצוות 'שלא לשמה'. ולכן יש 'לנקות' את התורה והמצוות מהפסולת (וכפי שלבוש גשמי צריך להיות נקי ומכובס, כך גם לבושי המצוות צריכים כיבוס וניקוי).
וממשיך הרבי, שגם אחרי הכיבוס (הנעשה ע"י האדם) דרוש זיכוך נוסף הנעשה על ידי המלאכים וכמ"ש בזהר (ח"ב רא, ב) שהמלאכים מנשקים את תיבות התפילה ומעלים אותם למעלה.
(מכאן ניתן שוב לשמוע את דברי הרב:)
והעניין בזה (שהמצוות צריכים זיכוך נוסף ע"י המלאכים) הוא, שהיות והמצוות היו למטה בעולם הגשמי, אזי גם אם הם בתכלית השלימות, בכל זאת "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ) כלומר עצם זה שנמצאים "בארץ" (בעולם הגשמי) - הרי אי אפשר שצדיק "יעשה טוב" ובאותה עשיית טוב "לא יחטא" - 'חטא' מלשון חסרון (על דרך הכתוב (מ"א א, כא) "והייתי אני ובני שלמה חטאים").
והגם שחיסרון זה אינו באשמתו של האדם, שהרי הקב"ה הוריד את נשמתו לעולם, שזה הי' רצונו יתברך שהאדם יהיה דווקא בעולם כזה ויעבוד בו את עבודתו, אך עם כל זאת המצוות יש בהם חסרון מצד גשמיות העולם, ולזה צריכים לסיוע המלאכים.
והיינו שמה שצריכים לסיוע המלאכים הוא לא רק מצד זה שהעוה"ז רובו ככולו רע, אלא מעצם היותו גשמי, שמצד זה הוא באין ערוך לעולמות עליונים הרוחניים.
וכפי שמצינו עניין זה גם בגן עדן, שהרי גם צדיק גמור כשעולה לג"ע צריך לטבול בנהר דינור (=נהר של אש) בכדי לשכוח 'חיזו דהאי עלמא' (=את ענייני העולם), שכן גשמיות העולם (גם אם מדובר במעט מזעיר) מבלבלת ומפריעה מלעלות לגן עדן. ויתרה מזו: גם בגן עדן עצמו כשעולים מג"ע התחתון לג"ע העליון - הרי כיוון שהעליות הם באין ערוך מדרגה לדרגה - צריך להיות תחילה ביטול ההשגה דדרגה הקודמת בכדי שלא תבלבלו בעלייתו לדרגה נעלית יותר, ולכן גם המצוות צריכים להזדכך ע"י המלאכים.
* * * * *
רוצה אדם בקב שלו
אות ו:
באות זו מוסיף הרבי, שהגם שנתבאר שהזיכוך נעשה על ידי המלאכים, אך עם כל זאת, היות שעיקר השלימות הוא כשהעבודה נעשית על ידי האדם עצמו (וכמאמר חז"ל (בבא מציעא לח, א) "אדם רוצה בקב (=שם מידה) שלו מתשעה קבים של חבירו"), אזי גם הזיכוך צריך להיות על ידי עבודת האדם, ואכן התחלת הזיכוך נעשית על ידי עבודת התפילה של האדם, וכמבואר בתורה אור פרשת משפטים (ד"ה 'כי תקנה עבד עברי') שעל ידי התפילה נעשה 'כיבוס' התורה והמצוות (וכפי שביארנו זאת בשיעור הקודם שהיות והתורה והמצוות נעשו מתוך פניות אישיות וכיוצא בזה, אזי התפילה שהיא דביקות בה' והכרה בכך שאין עוד מלבדו, אזי היא מנקה ומכבסת את פסולת הפניות שנדבקו בתומ"צ).
התפילה מחברת מעלה ומטה
וכאן הרבי מחדש עוד יותר: שאין זה רק שהתפילה מנקה את הפסולת שנדבקה בתומ"צ, אלא התפילה גם פועלת זיכוך המצווה מהגשמיות שבה (והיינו שהתפילה מתחילה גם את פעולת הזיכוך הנעשית על ידי המלאכים).
והסיבה לכך היא, שהנה בנוגע לתפילה הובא בזהר (חלק א (בהשמטות) רסו, ב) הפסוק (בראשית כח, יב) "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" דהיינו שהתפילה מחברת את ב' הקצוות מטה ("ארצה") ומעלה ("השמימה") - והגם (כפי שמוסיף הרבי בהערה 49) שמעלה ומטה הם הפכים, וכמבואר בתורת הסוד (ראה לקו"ת פרשת בשלח ד"ה 'ראו כי ה' נתן לכם את השבת', וראה בהמשך המאמר), שבתפילה יש ד' שליבות ("סולם") כנגד ארבעת העולמות, שעד פסוקי דזמרה הוא עולם העשיה, פסוד"ז - עולם היצירה, ברכות ק"ש וק"ש - עולם הבריאה, ותפילת שמו"ע היא כנגד עולם האצילות, וע"י התפילה מתעלים ממטה למעלה.
ומוסיף הרבי, שכשנאמר "ארצה" בתוספת ה' - הדבר מורה על מדריגה היותר תחתונה בארץ עצמה, וכמו"כ כשנאמר "שמימה" בתוספת ה' מורה הדבר על מדריגה היותר נעלית שבשמים - 'שמי השמים', וכאן שנאמר "השמימה" בתוספת ה' גם בהתחלה - זו מדריגה נעלית גם מ"שמימה" (והיינו דרגת 'פנימיות עתיק' - הפנימיות של פנימיות הכתר - ובלשון הקבלה: 'ג"ר (=ג' ראשונות) דעתיק') וזהו שהתפילה היא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - שעל ידי התפילה "יוכל להיות עליית גם (האדם) הנמצא ארצה במדריגות היותר תחתונות שבארץ הלזו הגשמית להשמימה להמדרגות היותר נעלות ונפלאות" (לשון כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע בד"ה 'זה היום' תרצ"ד) וכמו שהיא פועלת בהאדם (שגם אם נמצא מטה מטה יכול לעלות מעלה מעלה) כך היא פועלת גם בכל ענייני האדם (בהערה 52 כותב הרבי (ממאמר ד"ה 'זה היום' הנ"ל): "דעל ידי אותיות התפלה הוא ההעלאה של כל הענינים ד'ארצה' שהם עפ"י התורה"), ובעיקר בתורה ומצוות שלו להעלותם ולזככם ועד שעולים למהותו ועצמותו יתברך ממש, (אלא שבכל זאת צריך גם לסיוע המלאכים).
(הרב הוסיף, שכפי שבסולם יעקב היו הן מלאכים שעלו והן מלאכים שירדו (וכפי שמסיים שם הכתוב: "והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו"), כך גם בתפילה, כפי שיש בה את עניין ההעלאה שעל ידה מתעלה האדם וכל ענייניו למעלה, כך נעשה על ידה גם ירידת השפע למטה, שהקב"ה מקבל את התפילה ומשפיע שפע למטה בברכת השנים ורפואת החולים וכל המצטרך.
התפילה מעלה את הכל
בקשר להמבואר (בהערה 52) שהתפילה מעלה את כל ענייני האדם שהם עפ"י התורה - כלומר שעולים גם ענייני הרשות של האדם, ביאר הרב, שיש כאן חלוקה לג' עניינים: א) ענייני תורה ומצוות - שהם עולים ומתעלים על ידי התפילה; ענייני הרשות, כלומר אכילתו ושתייתו וכל צרכיו של אדם שנעשו עפ"י התורה (שאכל כשר וכיו"ב) שאם עשה זאת לשם שמים, כדי שיהיה לו כל לעבוד את ה' - אזי גם זה עולה ע"י התורה והתפילה, אך גם מי שהיה שייך לענייני איסור כפשוטו, שזה וודאי לא יכול להתעלות למעלה, התפילה פועלת בו (באדם) שיצא מעניינים אלו, שהתפילה היא גם 'תשובה', והיא מעלה את האדם גם מהדיוטא התחתונה ביותר).
הקשר שבין מצוות וימים
אות ז:
ולפ"ז מבאר הרבי את הקשר שבין מצוות לימים כפשוטם, שהרי המצוות קשורים בעבודת התפילה, שעל ידה הם עולים ומזדככים, ועבודת התפילה וודאי קשורה ביום כפשוטו, שהתפילות הם עבודת כל יום ויום, והתפילות "כנגד תמידים תקנום" (ברכות כו, ב) שבנוגע לקרבנות התמיד נאמר (במדבר כח, ג) "שנים ליום עולה תמיד" ולכן גם הסדר במצוות קשור בימים, שהתפילה שבכל יום מבררת את אותם 'ניצוצות' שנתחדשו ביום זה, ולכן "לא יניח שום יום מעשיית מצווה".
התפילה מזככת גם מצוות שנעשו בימים אחרים
אך הרבי דוחה זאת, שאמנם התפילה צריכה להיות בכל יום, והיא אכן קשורה ביום לכשעצמו, אך עניין הזיכוך וההעלאה שהתפילה מזככת את המצוות זה לכאורה אינו קשור דווקא לתפילה של אותו יום, דאין שום טעם לומר שהתפילה יכולה לברר רק את המצוות של יום זה, ופשוט שהתפילה יכולה לברר ולזכך גם את המצוות שנעשו ביום האתמול, ובפרט שבתפילה עצמה מצינו עניין התשלומין, ועד שאפשר להשלים תפילת מנחה גם בתפילת ערבית שלאחריה השייכת ליום הבא "ואין אומרים כיוון שעבר יומו בטל קרבנו" כמבואר בשו"ע רבינו הזקן (או"ח קח, ב), ויתרה מזו, מצינו (בנוגע לכוונת התפילה) שתפילה אחת בכוונה מעלה עמה את כל התפילות שהאדם התפלל שלא בכוונה בכל ימות השנה, ואפילו אם ביום א' התפלל רק קטע אחד בכוונה, וביום שלאחריו התפלל קטע אחר בכוונה, וכך סיים במשך הרבה ימים את כל התפילה אזי 'מלקטים' ומחברים את כל הקטעים בהם כיוון, ויוצרים מהם "תפילה אחת מלוקטת" ועל ידה עולים כל התפילות של כל השנה, כמבואר כל זה באריכות בקונטרס אחרון שבסוף ספר התניא (ד"ה 'להבין מ"ש בשער היחודים'), ועל ידי תפילה זו (המעלה את כל תפילות השנה) עולים גם כל המצוות של כל השנה, וכפי שגם תפילת השבת מעלה את כל תפילות השבוע עם כל התורה והמצוות שנכללו בהן (כמבואר בלקו"ת פרשת בהר ד"ה 'את שבתותי תשמורו') וא"כ נמצא שלגבי העלאה וזיכוך אזי תפילה דיום א' מעלה גם תפילה ומצוות של יום אחר, וא"כ שוב חוזרת השאלה מדוע המצוות קשורים בימים, ויש לעשות מצוות בכל יום דווקא.
דירה בתחתונים
אות ח:
ומבאר הרבי, שהנה התכלית של כל התורה והמצוות הוא לפעול בירור וזיכוך בעולם הזה הגשמי - "לעשות לו ית' דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז), שלכן "תורה לא בשמים היא" (בבא מציעא נט, ב - עפ"י הכתוב דברים ל, יב) ו"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" (רמב"ם סוף הלכות חנוכה), ובפרט המצוות ש"לא נתנו אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה מד, א), וכמבואר בתניא (פרק לז) שתכלית ירידת הנשמה לעוה"ז אינו בשביל הנשמה עצמה, אלא בכדי לברר את הנפש הבהמית והגוף, וגם בכדי לברר את החלק המיוחד בעולם שנועד עבור נשמה זו בפרט, וממשיך שם רבינו הזקן שבזה יובן מה שהפליגו חז"ל בגודל מצוות הצדקה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ועד שמצווה זו קרויה בכל תלמוד ירושלמי בשם 'מצווה' סתם, שהנה כל מצווה קשורה בכוח אחד מכוחות הגוף שהוא מתברר ומזדכך על ידי המצווה, אך מצוות הצדקה מבררת את כל כוחות הגוף, שהרי האדם משקיע את כל מרצו וכוחותיו בעסקיו (וראה אגה"ק סימן ד: "שאי אפשר שלא עסק בהם פעמים רבות בבחינת נקודת פנימית הלב מעומקא דלבא כמנהג העולם בעסקיהם במשא ומתן". וגם אם הרוויח ממון זה ללא יגיעה, הרי יכול היה לקנות בו חיי נפשו), וכשלוקח את הכסף הזה שהוא קשור איליו בכל נפשו ונותנו לצדקה הרי בזה העלה את כל כוחות נפשו לאלוקות, ולכן מצווה זו שקולה כנגד כל המצוות, שזהו התכלית של כל המצוות ותכלית ירידת הנשמה למטה הוא לברר הנה"ב והגוף וחלקו בעולם.
תיקון ה'זמן'
וזו הסיבה שצריכים להיות 'יומין שלימין' שבכל יום צריך לקיים מצווה, שהיות שצריכים לתקן את העולם, וגדרו של העולם הוא מקום וזמן, אזי כפי שכל נשמה צריכה לתקן את החלק שלה בעולם (מקום) כך צריך לתקן את הזמן, ולכן יש לקיים מצווה בכל יום דווקא, שבזה מתקן ומברר את עניין הימים - הזמן, וזו המעלה של "בא בימים".
(בהערה 67 מביא הרבי מש"כ אביו (הרה"ק ר' לוי יצחק נ"ע) שמקום הוא 'ז"א' (=זעיר אנפין, המידות העליונות) וזמן הוא 'מלכות' (שהיא הספירה התחתונה, ומקומה מתחת לז"א) ולפ"ז נמצא שהזמן הוא עניין תחתון יותר מעניין המקום, וע"כ עיקר הבירור ד"דירה בתחתונים" הוא בעניין הזמן, שהוא הבחינה התחתונה ביותר.
ובהערה 68 מבאר הרבי, שהגם שהזמן נחלק גם לשעות ורגעים וכו' - אך בכל זאת עיקר התחלקות הזמן מבוטאת בימים, שבכל יום השמש זורחת מחדש, וכלשון חז"ל (נזיר ז, א) "יומי מפסקי מהדדי" - ולכן צריך להיות תיקון הימים שיהיה "כל יומא ויומא עביד עבידתי'" (ע"פ לשון הזהר ח"ג צד, ב) בתורה ומצוות).
'דירה בתחתונים' - קשור עם עצמות א"ס
אות ט:
ומעלה זו ד"בא בימים" הינה מעלה גדולה יותר ממעלת "זקן", וכפי שבואר בהמשך תרס"ו (ע' תמו) שהכוונה האמיתית בהתהוות העולמות (שכוונה זו היא בעצמות אין סוף ממש) היא מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דווקא, וכוונה זו נשלמת על ידי עבודת האדם, והיינו בני ישראל וכמאמר חז"ל (יבמות סא, א) "אתם קרויין אדם", שדווקא האדם יכול להשלים כוונה זו.
שני פירושים ב'אדם'
ולכן נקרא בשם 'אדם' על שם שתי הקצוות שבזה: שמצד אחד 'אדם' הוא מלשון 'אֲדַמֶּה לעליון', עניין הכי נעלה, ולאידך שם זה מורה על כך שנוצר מן האדמה, וכידוע (ראה תורה אור בראשית ד"ה 'להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם') - שבריאת האדם היתה שונה מבריאת כל הבעלי חיים, שכל הבעלי חיים נבראו גוף ונפש כאחד, אך האדם נברא בתחילה רק גופו, והיה בבחינת 'דומם' וכמו 'גולם', וכדכתיב (תהלים קלט, טז) "גלמי ראו עיניך" (בהערה 74 מביא הרבי מה שכותב בזה כ"ק אדמו"ר האמצעי, שהצומח והחי נבראו ממאמר אלקי ("תדשא הארץ" - בראשית א, יא; "תוצא הארץ נפש חיה" - שם פסוק כד) שהם חלק מהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, משא"כ "גופו של אדה"ר לא נברא על ידי מאמר אלקי . . כשאר כל הברואים . . אלא רק צבר עפרו . . ועשה בו צורה גשמית שלא על ידי מאמר כלל וכלל". ומה שכתוב (שם פסוק כו) "נעשה אדם" – "פשוטו מורה שלא על ידי מאמר זה נעשה, אלא כמ"ש צבר עפרו ועשאו גולם תחילה בלי מאמר כלל), והיינו ששם זה מורה על היותו בתחילה הכי נמוך מכל הנבראים - בחינת 'דומם'. אך באמת גם שם זה מה שנקרא על שם האדמה מורה על מעלתו, שדווקא הוא (מצד היותו 'אדם' על שם 'אֲדַמֶּה לעליון'), יכול לברר גם את הדרגות התחתונות ביותר, בחי' הדומם (אדמה) שאין למטה ממנו.
את מספר ימיך אמלא
ולכן עבודה זו ד"בא בימים" היא נעלית יותר מהעבודה ד"זקן", שהעבודה ד"זקן" הגם שגם היא קשורה עם תיקון העולם (מקום), אך היות שעדיין לא נתקן הזמן, הרי לא נשלמה הכוונה דדירה בתחתונים, ואין זה תכלית השלימות ותכלית השלימות הא העבודה ד"בא בימים" - כשעובד לתקן את הימים, ועד שנהיה כלשון הכתוב (שמות כג, כו) "את מספר ימיך אמלא" - "מספר" מלשון 'אבן ספיר' (וכדאיתא בזהר (חלק ב קלו, ב) על הפסוק (תהלים יט, ב) "השמים מספרים" - "מנהרין ומנצצין וספירין") כלומר שנעשים מאירים על ידי שהאדם מאיר את הימים באור התורה והמצוות, ובזה נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים בתחתון שבעולם הזה גופא.
(בהערה 78 הרבי מוסיף שהגם שהדרגה ד"זקן" היא דרגת 'עתיק יומין' הנעלית לכאורה גם מעניין המצוות, וכפי שנתבאר בשיעור הקודם ש'עתיק יומין' פירושו שהוא 'נעתק' (=נבדל ונעלה) גם מ'יומין עילאין' - לבושי המצוות, כל זה הוא בנוגע לעניין המצוות כשלעצמן, אך הבירור הנעשה על ידי המצוות הוא נעלה גם מבחי' 'עתיק יומין' וכנ"ל שבירור זה קשור בעצמות א"ס ממש).
נכתב ע"י: שמואל אלבום