ד"ה ואברהם זקן התשל"ח - חלק ראשון
- תגיות: לבושי המצוות
- שלח שאלה או תגובה
תמליל השיעור
"ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל"
פסוק זה המופיע בפרשתינו (חיי שרה, כד, א) הוא הפסוק הפותח את סיפור השידוך והנישואין של יצחק ורבקה המופיע בהרחבה בפרשה, וכפי שמבואר ברש"י (עה"פ) ש"בכל" עולה בגימטריה 'בן', ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה".
כאן במאמר יבאר הרבי את ב' הדרגות "זקן" ו"בא בימים" - כפי שהם בעבודת ה'.
יומין עילאין
הרבי מביא ממאמר רבינו הזקן בתורה אור פרשתנו ד"ה "להבין עניין מה שאמרו רז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" (שעל מאמר זה צויין שהוא "שייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים") ששם מובא פירוש הזהר (חלק א קכט, א) על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים" - "באינון יומין עילאין" שהם הלבושים דתורה ומצוות (תשובה ומעשים טובים) שעל ידם תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא.
הצורך בלבושי המצוות
וכפי שמסביר רבינו הזקן באגרת הקודש (מובאת בהמשך המאמר - אות ג) שהיות שהנשמה היא בעלת גבול, וזיו השכינה הוא הארה מאור אין סוף הבלי גבול, אזי בכדי שהנשמה תוכל לקבל את האור הבלתי מוגבל ולא תתבטל ממציאותה, צריכים את הלבושים דתורה ומצוות שהם כמו 'מסך' שדרכו ניתן לקבל את האור (וכמו זכוכית שחורה שבאמצעותה ניתן להביט בשמש).
גיל האדם האמיתי
וע"ז אומר בזהר שאברהם בא באותם לבושים "יומין עילאין" שהם התורה והמצוות (הרב הוסיף, שזה גם הביאור בפתגם הרבי הקודם (ראה תורת מנחם - התוועדויות, חלק ה עמ' 58) ששנותיו של יהודי אינן נמנות לפי ה'תעודת לידה' או ה'פּאַספּאָרט', אלא לפי כמות המצוות שאותם קיים במשך ימי חייו, שהמצוות הם ה"יומין עילאין" והאמיתיים).
מצווה בכל יום דווקא
אך אותם "יומין עילאין" שייכים גם לימים כפשוטם, שצריכים להיות כל הימים שלמים, שכל יום יהיה מלא בעשיית מצווה, וכמאמר הבעש"ט (בתחילת צוואת הריב"ש) ש"לא יניח שום יום מעשיית מצווה" כו', וזהו "בא בימים" שאברהם אבינו היו כל ימיו מלאים (ולא "חסרין" - ראה זהר שם רכד, א) שבכל יום עבד עבודתו (וכלשון הזהר (קכט, א): "ולא אתקריב אברהם ביומא חד או בזמנא חדא, אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומוי").
מדוע המצוות קשורות בימים
והנה עניין זה (שהדבר קשור גם בימים כפשוטם) לכאורה אינו מובן, שאם למשל אדם יכול לקיים במשך שני ימים רק שתי מצוות, מדוע נוגע שבכל יום יעשה מצווה אחת, ומדוע שלא יעשה ביום אחד שתי מצוות, הרי מבחינת הכמות מדובר באותה כמות של מצוות (הרב ביאר שהדבר אינו דומה נוגע לשיעורי חת"ת ורמב"ם הנוגעים לאותו היום דווקא, שהרי אין מצווה מיוחדת ליום זה דווקא).
ימי האדם - בהתאם למצוות אותם הוא צריך לעשות
בהערה 11 מביא הרבי את מה שכותב רבינו הצמח צדק (אור התורה וארא עמ' קכ) ש"צריך לסגל תורה ומצוות אפילו מצוה אחת כמה פעמים במספר הימים אשר נתנו לו מן השמים כפי שיעור הלבושים הצריכים לפי שרש נשמתו . . כי מאחר שיש לו פנאי כו'". כלומר: הסיבה שיהודי אחד חי יותר ויהודי אחר חי פחות היא כפי מספר המצוות שצריך אותו יהודי לעשות בהתאם לשרש נשמתו, שכפי כמות המצוות שצריך לעשות כך נותנים לו זמן לעשותם מן השמים (הרב הוסיף (העניין דלהלן מבואר במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רלח) שזהו גם ההבדל בין 'יושבי אהל' ו'בעלי עסק', שהנה יושב אהל צריך ללמוד יומם ולילה בלי לבטל שום רגע ("והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח) - כפשוטו), ואם מתבטל אפילו שעה קלה (כשיש לו פנאי ללמוד) אזי עליו נאמר (במדבר טו, לא) "כי דבר הוי' בזה גו' הכרת תכרת", כמבואר בסנהדרין (צט, א), ולאידך אנו רואים לגבי בעלי עסק שדי להם בקביעות עתים פרק א' בשחרית ופרק א' ערבית (כמבואר במנחות צט, ב), והביאור בזה, שמי שאי אפשר לו לעסוק בתורה כל היום כולו מחמת עסק הפרנסה הרי מאחר שלא הזמינו לו פרנסתו מן השמים שיהי' פנוי כל היום לעסוק בתורה, מוכח מזה שנשמתו אינה צריכה כל כך ללבושי התורה ודי לו בפ"א שחרית ופ"א ערבית, אך מי שאפשר לו לעסוק בתורה כל היום מוכח מזה שנשמתו צריכה ליותר לבושים, ולכן אסור לו לבטל אפילו רגע אחד, אלא צריך לעסוק כל היום כפי שיעור הלבושים הדרושים לשרש נשמתו.
ועכ"פ מבואר שהזמן והפנאי שנותנים לאדם בימי חייו נועד להוסיף בתומ"צ שהם הלבושים הצריכים לנשמתו, ולכן יש לעשות גם מצווה אחת הרבה פעמים, שמאחר שנתנו לו עוד פנאי, בהכרח הוא מכיוון שצריך להוסיף עוד לבושים, אך זה עדיין אינו מיישב את האמור שצריך לעשות בכל יום מצווה, שמה שצריך לעשות בכל יום מצווה הוא גם אם אין לו פנאי לקיים במשך ב' הימים יותר מב' מצוות, שבכל זאת צריך לחלק ולעשות בכל יום מצווה אחת, וזה תמוה לכאורה.
בהערה 12 מוסיף הרבי, שבוודאי אין לפרש שדברי הבעש"ט נאמרו על אותן המצוות שמחוייבים בהם בכל יום כגון ק"ש ותפילה וכיו"ב - שא"כ מאי קמ"ל (=מה החידוש שבזה), שהרי אם לא קיים מצוות אלו פגם בביטול המצווה וצריך תיקון ותשובה וכו'.
זהיר טפי
בהקשר למה שנתבאר שלכל אדם יש את מספר המצוות שאותן הוא צריך לעשות (והחילוק בין יושבי אהל ובעלי עסק) הזכיר הרב גם את המבואר בתניא (אגרת הקדש סימן ז) בקשר לדברי הגמרא (שבת קיח, ב) "אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה בציצית" (=רב יוסף שאל את בנו של רבה, אביך (רבה) באיזה מצווה היה זהיר במיוחד? וענה לו: במצוות ציצית), ומבאר רבינו הזקן, שלכל אדם יש מצווה מיוחדת השייכת לשרש נשמתו, שבה הוא מהדר באופן מיוחד, ודרכה נשמתו מאירה ("זהיר" מלשון 'אור' - ספר השיחות תש"ב עמ' 21).
העסק - אף הוא מצווה
בהקשר לעניינים שנתבארו בשיעור דובר גם על כך שאפילו עסק ומסחר יכול להיות מצווה, אם בכוונתו לתת מכספו לצדקה, יתרה מזו: גם אם הפסיד באותו עסק, ולא נשאר לו כסף לתת לצדקה - עצם ההתעסקות באותו עסק היה מצווה, כיוון שהמטרה והתכלית היו לשם שמים.
- המשך יבוא -
נכתב ע"י: שמואל אלבום