שיחה בקשר לל"ג בעומר - הילולא דרשב"י
- תגיות: רשבי , לג בעומר , קבלה , הוד שבהוד
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
הילולא דרבי שמעון בר יוחאי:
בחסידות מוסבר על הפסוק (מיכה ו, ב): "והאיתנים מוסדי ארץ" - ש'איתנים' אותיות 'תנאים'. שהתנאים ממשיכים דרגת 'איתן' למטה (לארץ). 'איתן' הוא כינוי לדרגת 'יחידה שבנפש' (=עצם הנשמה), שלכן במילה 'איתן' יש כמה פירושים: 'איתן' מלשון עתיק וקדמון (ראה תרגום יונתן מלכים א, ח) - שהנשמה קדמה לכל הבריאה (אפילו למלאכים), וכפי שאומרים חז"ל (בראשית רבה ח, ז), שהקב"ה 'נמלך' על הבריאה בנשמותיהם של צדיקים, והרי הכוונה בזה היא לבריאה בכללותה (כולל בריאת צבא השמים - המלאכים); ואיתן מלשון 'קשה' ו'תקיף' - שזה מורה על החוזק והתוקף של הנשמה.
ועל כך נאמר בתורת החסידות, שרשב"י הוא הממשיך בחינה זו ליתר חבריו התנאים, שאצל רשב"י האירה דרגת ה'יחידה' בגילוי, מכיוון שהוא היה בתכלית ההתאחדות עם הקב"ה.
וזו הסיבה שחבריו של רשב"י שבחו אותו בשבחים נוראים ביותר שלא מצינו דוגמתם אצל שום צדיק, כמו ר' יהודה שהיה קורא לרשב"י 'שבת' (זהר ח"ג קמד, ב), ועד שאמרו (זהר ח"ב לח, א): "מאן פני האדון הוי' - דא רשב"י" (=על מי נאמר (שמות כג, יז): "פני האדון הוי'"? על רשב"י) - שבכדי לעורר ממנו השפע, היו צריכים לשבחו, ועל דרך שאמרו חז"ל (ברכות לב, א) לגבי התפילה "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל" - ומוסבר על כך בתורת החסידות (דרך מצוותיך, מצוות ההלל) שהיות שהקב"ה הוא אין סוף, והוא אינו בערך להשפיע שפע לעולמות המוגבלים, אזי על ידי השבחים שמשבחים אותו מעוררים אצלו ית' הרצון להשפיע לעולמות, ועל דרך זה הוא בנוגע לרשב"י, שהיות שדרגתו היתה באין ערוך לשאר התנאים, הוצרכו לשבחו בכדי לעורר ממנו השפע.
גילוי סודות התורה
השפעתו של רשב"י לא הצטצמה רק לדורו בלבד. השפעתו של רשב"י נמשכת עד לדורנו. רשב"י היה הראשון שהתחיל לגלות רזי תורה, ומאז ההשפעה הולכת וגוברת, ובמיוחד בדורות האחרונים עם התגלות תורת החסידות ותורת חסידות חב"ד בפרט, שבה מתבארים ענייני פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה, ועד לדורנו זה בו נתגלה על ידי הרבי נשיא דורנו עניינים מופלאים ביותר, ויחד עם זאת מובנים בפשטות בשכל אנושי.
כוחו של רשב"י בא לידי ביטוי ביום ל"ג בעומר, היום שבו נשמתו נתאחדה באין-סוף, וכתוצאה מחיבור זה גילה רשב"י ביום זה סודות נפלאים אשר מעולם לא נתגלו. זו הסיבה שיום זה נקרא בשם 'הילולא' (=חתונה) - שהוא על דרך חתונה כפשוטה שבה מתגלה כוח האין-סוף (על ידי עניין ההולדה שהוא כוח אין-סופי).
הוד שבהוד
דבר מעניין נוסף מצינו ביום זה, שהוא מאחד את כל עם ישראל, ועד לפשוטים ביותר. הספירה של יום ל"ג בעומר היא 'הוד שבהוד'. בתורת החסידות מוסבר שדרגת ה'הוד' היא הדרגה הנמוכה ביותר, 'הוד' עניינה הוא שהאדם אינו מבין ומשיג, והוא רק 'מודה' שכך היא האמת (למשל: אדם השומע את טיעוניו של חכם גדול, והוא אינו מבין כלל את דברי החכם, רק שהוא מבין שמכיוון שמדובר בחכם גדול, אזי יש לקבל את דעתו). 'הוד שבהוד' היא 'הודאה' במדרגה נמוכה יותר: הוא אפילו לא משיג בשכלו שיש להודות, אלא הוא 'מודה' שצריך להודות... מדרגה זו נרמזת בתפילת 'מודים דרבנן' - "מודים אנחנו לך . . על שאנו מודים לך" - ודרגה זו היא הדרגה הנמוכה ביותר, שעליה אמרו חז"ל (בבא קמא טז, א) שמי שאינו כורע במודים - אינו קם בתחיית המתים, כלומר: מי שגם דרגה זו אינה נמצאת בו - הרי שהוא אינו שייך לכל העניין. ורשב"י משפיע גם ליהודי העומד בדרגה כזו, ודווקא מפאת גודל מעלתו, וכמאמר (ראה שערי אורה, שער הפורים, ד"ה יביאו לבוש מלכות): "כל הגבוה גבוה ביותר - יורד מטה מטה ביותר".
נכתב ע"י: שמואל אלבום