ירון
21/09/2016
|
ליקוטי תורה > פרשה בלק > סט א
"ומורי המגיד נ"ע פי’ מ"ש כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח כו’ אוכם הוא קדם עילת העילות שהוא מפני שהכתר הוא למעלה מכל הע"ס לכך הוא משיג יותר הביטול איך שאין ערוך אל המאציל א"ס ב"ה לכך הוא אוכם ובחי’ חושך היינו כמו המראה השחור שאינה נגבהת לעולם נגד המראה הלבן כן הכתר הוא אוכם שהוא בבחי’ ביטול ואין בו הגבהה נגד נהורא חיורא אור א"ס ב"ה שלמעלה מהכתר כו’"
מה הכוונה - "המראה השחור שאינה נגבהת לעולם נגד המראה הלבן " ?
|
שמעון
21/09/2016
|
הלבן בולט
נראה לי לומר, שהכוונה בזה פשוטה מאוד:
כאשר צייר רוצה ליצור בתמונה אשליית עומק (כאילו דברים מסוימים רחוקים יותר מהרואה, ודברים אחרים קרובים יותר), אחד הדרכים הוא על ידי בהירות. מה שבהיר יותר, נראה גבוה ובולט יותר, ביחס למה שכהה.
זו הכוונה כאן, שהמראה השחור מסמל ביטול, ולכן גם בגשמיות, הוא פחות ’גבוה’ ובולט.
|
אורח
21/09/2016
|
תשובה
שמעון, יזהר כבודו מלומר "נראה לי" שכן כבר כתב הרבי שסברא אישית בלימוד פנימיות התורה הינה כהכנסת צלם וכו’.
אני חושב שמצאתי את התשובה, לא מדובר פה על צבעים, וכהוכחה רש"י כותב בדיוק להיפך בעניין הצבעים: רש"י פ’ תזריע יג, ג: "כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל". וכן שם יג, כ: "מראה שפל – מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל" - אם כן לפי רש"י הלבן עמוק לפעמים מן השחור.
לכן אולי יש מקום לומר, ש"מראה" כאן הוא במשמעות אור ולא צבע, כלומר כמו בנר שהאור השחור הוא קרוב יותר אל הפתילה והאור הלבן הוא רחוק יותר, היינו שהאור השחור הוא לעולם נמוך מן האור הלבן.
|
שמעון
22/09/2016
|
תורת הצבעים
לכבוד האורח היקר והחביב:
ראשית, שמחתי לקרוא את הערותיך המחכימות. יחד עם זאת, לא נראה לי שההימנעות מהלשון "נראה לי" תפטור את הבעיה שהזכרת. כאשר אני מוצא תשובה במקורות, זו כמובן תשובה ברורה ומוחלטת. אך אם אינני מוצא, אני מבהיר שתשובה זו היא לעניות דעתי בלבד, והשואל יבחר אם לקרב או לרחק (למותר לציין, שגם התשובה שהצעת, היא ’סברא אישית’).
שנית, דברי רש"י לא נעלמו ממני. אך ראה ברמב"ן שם, שדווקא לבן זוהר נראה שקוע. ואילו צבע לבן רגיל נראה גבוה מהצבע השחור.
שלישית, כעין התירוץ שהבאת, ראיתי בגליון הערות וביאורים (תתק"ה), בשם הרב משה מרקוביץ מניו יורק. אך אני עדיין סבור, שתירוץ זה דחוק למדי. אמנם בהמשך הלקוטי תורה מוזכר ’נהורא חיוורא’, אך היכן מצינו בלשון הקודש ש’מראה’ היינו שלהבת?
|
