הלל
01/01/2014
|
שאלה על דברי אדמוה"א
כתוב בשערי תשובה ד"ה והיה העטפים "דהנה ודאי זהו דבר שא"א שיהיה אדם מתפלל בכוונה בלב שיש בזה בחי’ גלוי אלקות ממש ובמעט רגע יהיה לבבו נמשך אחר שום דבר רע אפי’ בתערובת ואם נמשך לבו לרע כמו שאנו רואים שיוכל אדם להתפעל בכעס ורציחה וגזל או תאות ניאוף ותאות כבוד והשתררות מיד אחר התפלה או מיד שנתעורר לבו בתשובה ודאי שקר גמור עשה בנפשו האלקית והטעה א"ע וקרוב הוא אל כת הצבועים כו’ שעושין במזיד כי מה שמטעה א"ע בתפלה ותשוב’ כמזיד יחשב ממש וד"ל".
שאלתי היא איך זה מסתדר עם דברי אדמוה"ז בתו"א פרשת ויגש ד"ה שיר המעלות.
|
זלמן מ.
02/01/2014
|
טעות סופר
בטח כוונתו לתו"א פרשת וישב, שם יש הד"ה "שיר המעלות".
|
מערכת האתר
05/01/2014
|
תיווך דברי רבותינו
לרבי הלל שליט"א
הפנינו את שאלתך למשפיע ר’ מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א, והוא ענה שאין כאן שום קושיה. ובהקדם שאין אתה צריך להגיע לתו"א פרשת וישב, אלא יכוולת גם להקשות מתניא פי"ב ופי"ג, שם מבואר בהדיא שזו דרגת הבינוני שבזמן התפילה הוא מתעורר לאלוקות, ואחר התפילה יכול הוא להתאוות לענייני עוה"ז, ובפי"ג קורא לזה רבינו הזקן עבודה תמה, ו"שפת אמת תכון לעד" כמבואר שם.
ועכ"פ הביאור הוא, דבתניא ובתו"א המדובר הוא על תאוות היתר, שהבינוני אחר התפילה מתאווה וחומד בליבו ענייני עוה"ז, אך המאמר של אדמו"ר האמצעי מדבר: א) על ענייני איסור וכמ"ש שם דברים נוראים ביותר כמו כעס רציחה גזל וניאוף ה’ ישמרנו; ב) רבינו האמצעי מדבר לא על תאווה בליבו, אלא על התפעלות - כלומר שהוא כועס בפועל ממש וכיו"ב; ג) רבינו האמצעי גם מדגיש שם שאצל אותו אדם הדבר נעשה מיידית אחר התפילה "במעט רגע" - וזה ג"כ מורה על כך שההתעוררות שהיה לו בתפילה לא היתה עניין אמיתי.
שנזכה לעבדו ית’ באמת ובתמים,
שמואל א. בשם הרב הנ"ל
|
