מערכת האתר
06/01/2014
|
עולם קטן
לכבוד ידידנו אריה לייב הי"ו.
אחרי בקשת סליחתו על עיכוב המענה עד עתה.
העליתי את השאלה בפני הרב אופן שליט"א, וענני כי בזכרונו מימי קדם היו מפרשים את דברי התניא הללו שזה קאי על ה"עולם קטן זה האדם" (זהר ח"ג לג, ב), והיינו שהאדם בראותו שאינו נמשך לרע עלול לחשוב שהוא צדיק, בעוד שייתכן שהרע אינו אלא כישן, ויכול להיות חוזר וניעור (וכפי שקוראים לזה בימינו: "הוא מחכה לו בסיבוב"...) ואם תאמר, ומה בכך שיחשוב שהוא צדיק? התשובה היא, שאם יהיה סבור שהוא צדיק (והוא טועה בזה) אזי יכול לסמוך על עצמו ולהיכנס במקומות של נסיונות וסכנה רוחנית בחושבו שדברים אלו לא יפעלו עליו שהרי הוא צדיק והרגו ליצה"ר, ואז יכול ח"ו ליפול.
ולפ"ז רק אדם שיש לו גילוי מן השמים שהוא צדיק, הוא יכול לידע זאת בבירור, ולפעול את אותה שליחות מיוחדת שלכך נשלח מן שמיא.
בכבוד רב,
שמואל א. בשם הרב
|
מערכת האתר
10/01/2014
|
כיצד יודעים מיהו "משה רבינו" שבדור
לאריה לייב היקר שיחיה,
הפניתי את שאלתך לרב מנחם דב דוברוסקין שליט"א, ויענני כדהלן:
בכדי לדעת מיהו צדיק קיימים (באופן כללי) ב’ דרכים:
א) על דרך מש"כ הרמב"ם (יסודי התורה י, ה): "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות, וכן לדורות". ועל דרך זה אצל רבותינו נשיאנו, החל מהבעש"ט כל נשיא מינה את ממלא מקומו אחריו בנשיאות.
ב) כהקדמה ל’אופן הבדיקה’ שיובא להלן, ראשית כל יש ’לצמצם’ את השאלה. דהנה אם אנו רואים באדם שעובר עבירה אפילו קלה, ואפילו עניין של ביטול תורה, ואפילו בדקות יותר אדם שיש לו רצונות אישיים, ואינו ’מרכבה לשכינה’ לגמרי, הרי כבר בידוע שאינו צדיק, ובזה צמצמנו השאלה מאוד, כי כמה אנשים יש בינינו המתאימים אפילו להגדרת ’בינוני’ שבתניא... וא"כ השאלה היא מה יקרה אם נחשוב על אדם שהוא צדיק, ובאמת הוא ’רק’ בינוני’ - שלא עבר ולא יעבור עבירה מימיו...
אך בכל זאת נראה שאמת המידה בזה היא - כפי שמוסבר בתניא פרק מב אודות דרגת רעיא מהימנא (ועד"ז כל השבעה רועים, ועד לכל נשיאי ישראל) - "שממשיך בחי’ הדעת לכללות ישראל לידע את ה’ כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה". כלומר: צדיק ומנהיג נבחן בזה שביכולתו לתת ליהודי "דעת" באלוקות, כלומר הרגשה וחיות בעניין אלוקי (ולא רק שלמד היטב שו"ע ונו"כ ויודע ללמד את המעשה אשר יעשון, דזה וודאי יכול גם בינוני או מי שלמטה מזה, ורק שיהי’ ת"ח, אלא הכוונה בזה כלשון הכתוב (ירמיה לא, לג) "כי כולם ידעו אותי" דעת באלוקות) וזהו הפירוש ’רעיא מהימנא’ (כדאיתא בדא"ח בריבוי מקומות, ולדוגמא במאמר ד"ה "ואתה תצווה" תשמ"א) שרועה (כלומר זן ומפרנס) את האמונה.
וכ"ז שייך אפילו במנהיג המנהיג רק את קהילתו, ועל אחת כמה וכמה במי שאנו רואים בו שדואג עבור כל כלל ישראל.
וכמובן יש הרבה להאריך בזה, וגם שבצדיקים גופא כו"כ דרגות בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.
שמואל אלבום בשם הרב דוברוסקין
|
שמואל אלבום
18/01/2014
|
דעת ואמונה גם בצדיקים
שלום וברכה!
לפני שאגש לעיקר העניין, הנה במה ששאל המגיב האחרון שכל משפיע פועל
התעוררות, הנה י"ל שאכן כל משפיע או רב וכו’ יש לו השפעה מסויימת על השייכים
איליו אם מעט ואם הרבה, אבל אין זה השפעה באופן של קביעות ואמיתות גמורה בנפש, שזה
רק בכוח הצדיק שהוא רועה וזן ומפרנס האמונה ובאופן של ’זרע אדם’ (ראה בארוכה
בד"ה ואלה המשפטים תשי"א), ועוד, שכל משפיע אכן מקבל את כוחו מהצדיק
שאיליו הוא מקושר וכו’.
אך בעיקר הנושא המדובר פה, לענ"ד יש לומר, שאכן עפ"י המבואר
בתניא בביאור מעלת ומדרגת הצדיק, אזי א"א לאדם לידע על פלוני מה בתוך לבו, ולדעת
אם פלוני הוא ’צדיק’ או ’בינוני המתפלל כל היום’ (וכדכתיב (ש"א טז, ז) "כי האדם יראה לעיניים, וה’ (דייקא) יראה ללבב"), וגם
אין צורך לדעת זאת, שלעניין ההתקשרות לצדיקים סגי גם אם יהיה לו רב שהוא בדרגת
’בינוני המתפלל כל היום’...
אך נראה עוד בזה, שעניין אמונת צדיקים הוא ע"ד האמונה בה’ (שהרי "צדיקים
דומין לבוראם" - רות רבה ד, ג) וכפי שנתבאר כאן בפורום בעניין האמונה בה’
(ראה תשובה
לשאלתו של אריה לייב ’דעת ואמונה’ מתאריך 19/12/2013) שלכאורה מצינו בזה
סתירה, שפעמים מודגש חובת הידיעה, לדעת את ה’, ולפעמים מדגישים את חובת האמונה,
ולכאורה אמונה וידיעה הם ב’ הפכים?
והביאור בזה (עפ"י דברי רבינו הצ"צ בדרך מצוותיך - מצוות
האמנת אלקות בתחילתו) שידיעה קשורה ב’אור הממלא כל עלמין’, היינו
במה שהבורא מהווה ומחיה את הבריאה כולה מאין ליש, ואמונה קשורה ב’אור הסובב כל עלמין’,
היינו האלוקות הנעלה מהעולמות (שהרי לא זה כל האלקות מה שהוא מהווה ומחיה את העולמות),
והיינו שידיעה היא במה שניתן לידע ולהשיג, ואמונה היא במה שמעל לגדרי ההשגה, והעבודה
בזה היא לידע ולהתבונן יותר בעומק ויותר בעומק, וכמה שיודע יותר הרי גם האמונה נעלית
יותר, שהרי האמונה מתחילה היכן שהידיעה נפסקת, וא"כ כמה שידע יותר, כך גם אמונתו
תתעלה יותר עד אין סוף.
ונראה דאותו הגדר הוא באמונת צדיקים, דהידיעה היא במה שניתן
לראות בעיניים, והיינו שהוא מקיים בהידור את כל המצוות, ונזהר מכל נדנוד עניין
בלתי רצוי במחשבה דיבור ומעשה, ולא ניכר עליו שיש לו ’אינטרסים’ אישיים וכו’
והיינו כל העניינים המוכיחים שהוא עכ"פ בגדר ה’בינוני’ של תניא, והאמונה
היא בעניינים שלא ניתנים להשגה עפ"י השכל, והיינו שהאמונה היא שרבו הוא בדרגת
’צדיק’ ממש.
וכך כל חסיד צריך להאמין ברבו, אלא שלפעמים יש ’סימנים מובהקים’ שרבו
הוא בדרגת צדיק (ואז האמונה צריכה להתעלות עוד יותר, שרבו נעלה באין ערוך גם מדרגה
זו שאותה משיג), וכמו כשכל צדיקי הדור מתבטלים איליו, או כשרואים הנהגה ו’סדר
עבודה’ שהוא לגמרי שלא בדרך הטבע וכו’ וכו’, או כמו שמצינו אצל הרבי שביאר בארוכה
בכמה מכתבים ושיחות מהו עניין ’נשיא’ ו’צדיק’, ומהי אמיתת העניין של ’ממלא מקום’
שהוא אכן ’ממלא’ את המקום של קודמו, ואחרי כל זאת הנה קיבל ע"ע את נשיאות
חב"ד, וזה לא הי’ באופן אוטומטי (כנהוג בימינו שהאדמורו"ת עוברת בירושה
באופן אוטומטי...) אלא אחרי שהפך בדעתו שוב ושוב בזה (גם אחרי בקשת גדולי ישראל
שבקשו ממנו זאת וכנודע), וא"כ הרי בזה ’פסק’ והעיד על עצמו שהוא הוא...
ועוד יש להעיר, שבתגובות הקודמות קשרו את עניין הצדיק בזה שהוא פועל
ומשפיע על מקושריו, וגם זה אינו צריך להיות באופן גלוי שהוא מעורר אותם ע"י
שיחותיו ומאמריו (וכפי שהי’ למשל אצל רבותינו נשיאי חב"ד) אלא ישנו גם אופן
של ל"ו צדיקים נסתרים שבדור (או כמבואר בתו"א מקץ ד"ה ת"ר
מצוות נ"ח גבי "שמונה נסיכי אדם"), והעניין של צדיק הוא רק
כמ"ש בתניא בתחילתו שהוא מואס ברע בתכלית, ופשוט.
כך נראה לענ"ד, ואחרי שדיברתי בזה עם כמה משפיעים שליט"א.
|