שמואל י
29/12/2013
|
שאלה במאמר הרבי
במאמר ויבוא משה בתוך הענן תשי"ז, מבאר הרבי שנש"י בעבודתם
בתומ"צ לאחר מ"ת ממשיכים
את העצמות דוקא ע"י אתכפיא ואתהפכא, ובכל מצוה יש
איזה עבודה וכפיה פרטית ע"ש.
ולכאורה דבר זה צריך עיון מכמה צדדים: א) התניא בפל"ח מביא
הכוונה הנצרכת בקיום המצוות, ומביא הכוונה לדבק נפשו בה’, ואי"ז ענין כפיה
כלל, ולפי המבואר במאמר הנ"ל בכוונה המובא בתניא העיקר חסר מן הספר. ב)כיון
שהכפיה הפרטית הוא ענין כה מהותי, איך יתכן שדבר זה כמעט לא הובא
כלל בחסידות, ואמאי רבותינו נשיאנו לא ערכו לנו עבודת הכפיה בכל מצוה, הרי מדובר
בכוונה פשוטה שכל אדם יכול להבינה, וגם אותם ד’ דוגמאות שהובאו בהמאמר לא היינו
מעלים אותם על דעתינו מעצמנו, ג) וביותר צריך ביאור כיצד הבזק מחשבתי קצר עודות
ענין הכפיה- שודאי לא פועלת קנין בנפש, שהרי לקנות ענין אמיתי בנפש נדרש ריבוי
עבודה ויגיעה וכולי האי ואולי- היא היא הפועלת את המשכת העצמות
עוד צ"ע במאמר שם. דביאר דיורדי הים זכו לראות יותר
ממשרע"ה, דדוקא בעלמא דאתגליא נאמר ’כי לא יראני האדם וחי’ ,ויורדי הים התגלה
להם עלמא דאתכסיא, משא"כ משרע"ה היתה נבואתו מספירת הבינה ודרך מעבר
הבריאה ולא היה במדרגת איהו וחיוהי חד וכו’, וצ"ב מריבוי מקומות שמשרע"ה
היה במדרגת החכמה, וגם בעוה"ז היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
עיין בסה"מ תשי"ב עמ’ רנא דכתב וז"ל משא"כ משה נתנבא בזה,
כיון שבהיותו למטה היה כמו שהוא למעלה באצילות, דכשם שבאצילות איהו וחיוהי חד
ואיהו וגרמוהי חד, הנה במדריגה זו היה משה גם למטה,שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו,
ולכן היתה נבואתו בזה עכ"ל.ועד כדי כך שהרבי שואל בהתוועדות (התוועדויות
תשי"ד ח"ג עמ’ 28)וז"ל אצל כל בני ישראל- פעל מתןתורה שיהיו יכולים
לעלות למעלה משורשם וליקח את העצמות , אבל משה רבינו שהיה במדרגת חכמה
דאצילות, שעליה כותב אדמו"ר הזקן בתניא ,שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה "- מה פעל בו מתן
תורה?
במאמר ש"פ פקודי תשי"ז (סה"מ תשי"ז עמ’ קמד) מביא
הרבי "והנה כשם שהוא בחתן וכלה למטה שכל אחד מהם הוא פלג גופא, וע"י
חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד, עד שהיא יולדת בדומה להבעל וכו’" וצ"ב
דחז"ל אמרו שרוב בנים דומים לאחי האם (ולא לבעל).כלומר צריך לתווך בין הענין
דהלידה הוא בדומה לאב לבין מאמר חז"ל הנ"ל דדומים לאחי האם.
|
המערכת
01/01/2014
|
על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון
לר’ שמואל ידידנו שי’
הפנינו את שאילותיך לרבנים המשפיעים ה"ה הרב יוסף יצחק אופן שליט"א, והרב מיכאל גאלאמב שליט"א, ולהלן כל התשובות לכל השאלות:
ג’ שאלותיך הראשונות, שאלה אחת הן, מהו המקור הקדום יותר בדא"ח לעבודת הכפייה שבכל מצווה, וכיצד דווקא זה ממשיך את העצמות, והגם שלכאורה עבודה קצרה היא ואינה באה מתוך יגיעה וכו’.
לכאורה אין מובן כוונתך בשאלות הנ"ל, דהרי כל ספר התניא מיוסד על העניין דאתכפיא (=כפייה) שהוא עמוד חזק בכל ענייני התורה והמצווה, וכפי שמאריך רבינו הזקן (ויסודו במדרש תנחומא נשא טז) בעניין ד"דירה בתחתונים" שהוא הוא העניין דאתכפיא (הן בנוגע לעולם, והן בנוגע לאדם) כמבואר בארוכה בהמשך ההילולא (באתי לגני תש"י), ובאמת כבר מפורש כן בחז"ל (ב"ר רפמ"ד) דמאי איכפת לי’ להקב"ה אי שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, שזהו עניין הכפי’, ודווקא על ידי זה אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין (כמבואר בהמשך ההילולא שם) ועד להמשכת העצמות (המשכת עיקר שכינה), ובאמת היא עבודה קשה וכרוכה ביגיעה עצומה, לבטל ולהכניע את עצמו, למרות שהאדם חש את מציאותו וכו’.
בנוגע לשאלות אודות דרגתו של משה - הרבי בעצמו כתב מכתב מיוחד (נדפס בהוספות ללקוטי שיחות חלק וא"ו עמוד 244 ואילך) לבאר כל הסתירות שיש בעניין זה בדא"ח...
ובנוגע לשאלתך האחרונה - איך יתאים המבואר במאמר שאישה יולדת בדומה לבעל עם המובא בחז"ל (בבא בתרא קי, א) שרוב בנים דומים לאחי האם. הנה משנה ערוכה היא (עדיות ב, ט) "האב זוכה לבן בנוי ובכח" וכו’, וע"כ יש לתווך בין מאמרי רז"ל אלו, ואכמ"ל.
בשם הרבנים - שמואל א.
|
שמואל י
01/01/2014
|
דברי לא הובנו
נבהלתי והשתוממתי עד מאד בקריאת המענה. חלילה וחלילה
לייחס לי שהנני מחפש מקור קדום בדא"ח לדברי הרבי,
לגבינו הרבי הוא המקור ואין עוד !!!! והמחפש מקור לדברי
הרבי ה"ה ח"ו בכלל "המהרהר אחר רבו וכו ".
א)מאמר הרבי מיוסד על מאמר כ"ק אדמור הרש"ב נ"ע,
ובמאמר הרש"ב נ"ע הזכיר ענין הכפיה הכללית שיש בכל המצוות בשוה
"לצרף בהם את הבריות " [מה שהבאתם כמענה על שאלתי ] אך לא הסתפק בזה
והמשיך לבאר שישנה גם כפיה פרטית בכל מצוה ע"ש . הרבי במאמרו השמיט
לחלוטין ענין הכפיה הכללית שישנה בשווה בכל המצוות, ודיבר רק על
עבודת הכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע, וכמו אותם ד’ דוגמאות שהובאו
במאמר,וממילא
מתבאר מדבריו שהכפיה הפרטית שיש בכל מצוה בפ"ע {ולא הענין הכללי
ש "לצרף בהם את הבריות " שלא הוזכר כלל במאמר זה } היא היא הגורמת את
המשכת העצמות, ועל דבר זה, חוזרות וניערות שלושת השאלות ששאלתי,שאינם כלל שאלה
אחת!
ב) לא שאלתי כלל לגבי הסתירות שישנם גבי דרגתו של משרע"ה. שאלתי
היתה שבמאמר זה מבאר הרבי שמשרע"ה
בהיותו כאן למטה, לא היה במדרגת איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד,
משא"כ יורדי הים שהתגלה להם עלמא דאתכסיא,
ואילו במאמר דשנת תשי"ב מבאר הרבי להדיא שמשרע"ה בהיותו כאן למטה היה במדרגת איהו וחיוהי חד
וכו’, וכיצד שני הדברים מסתדרים בתורת הרבי.
ג) גם בנוגע תירוץ השאלה האחרונה עדיין חסר קצת ביאור, שהרי חז"ל הזהירו כ"כ לבדוק באחי האם, ומשמע דזה לא עניין חיצוני אלא עניין עיקרי הנוגע אל תכונות הנפש ממש, ועצ"ע.
|
המערכת
05/01/2014
|
תשובה והתנצלות
לכבוד ידידנו היקר ר’ שמואל שליט"א
אכן "שגיאות מי יבין" (תהלים יט, יג) ואשרי מי שחושדים בו ואין בו (עפ"י מו"ק יח, ב).
באמת לא ירדנו לעומק שאלותיך, ולכן גם עשינו משלושת שאלות שאלה אחת, ואנו מקווים שעמך הסליחה על הטעות שבוודאי אחד הגורמים לה היא - פזיזות יתר מצידנו.
ועל כל פנים, במכתבך האחרון אתה מסביר את שאלותיך בטוב טעם ובפנים מסבירות ומאירות, ועל כן גם שאלתי ובקשתי: הקפד תמיד לבאר שיחתך בהרחבה, ואל תחסוך במילים, יש לנו מקום בשפע רב, והרחב פיך ואמלאהו (תהלים פא, יא), וכך אי"ה נוכל תמיד להבין את כוונתך, ובקלות רבה.
וכעת ננסה לטפל בשאלות עצמן - וכפי שנתבארו והוגדרו מחדש. ובכן: בנוגע לג’ השאלות הראשונות, שוחחתי על כך שוב עם המשפיע ר’ מיכאל גאלאמב שליט"א, והוא אמר שהוא אמנם לא למד בעיון את שני המאמרים (של הרש"ב ושל הרבי) אך ב’מושכל ראשון’ ניתן לומר בפשטות, שאין הכוונה בזה שאכן כשיהודי לוקח את האתרוג שיכווין ויחשוב בפועל על העניין של "אל תבואני רגל גאווה" (תהלים לו, יב - ר"ת אתרג) אלא, שהרבי מסביר שבכל מצווה נמשך העניין ד’אתכפיא’ גם באופן פרטי, וזו סגולת המצווה, ולא שהאדם צריך לכווין זאת, ובזה מיושב: א) כיצד ייתכן שדבר עיקרי ומהותי זה לא נזכר בעוד מקומות, דהעניין ד’אתכפיא’ מובא כנ"ל בכל תורת הדא"ח, אלא שכאן הרבי רק מגלה לן שהדבר נמשך בפרטיות ע"י כל מצווה, ואין זה שעל האדם לכווין זה, ועל כן אין זה תימה מה שלא הוזכר במק"א - דאין זה כ"כ עבודת האדם (ומה שהרבי ’משנה’ מהמאמר שעליו מיוסד המאמר - זה וודאי אינו קושיא), ולהכי גם אין מבואר מהי הכוונה בכל מצווה, דהרבי רק הביא דוגמא איך הוא העניין במצוות אתרוג, אבל היות שאין זה חובת גברא על האדם לכווין כוונה זו, לכן אין נוגע לפרט אותה כיצד היא בכל מצווה, ואדרבה הכוונה היא לקיים רצון ה’ בפשטות (או הכוונות שנתבארו בדא"ח - וכמו במצוות ד’ מינים שידוע הכוונה בזה להמשיך בנוקבא שבחזה דז"א - ראה סידור עם דא"ח שער הלולב רסג, ג ובכ"מ וכידוע).
ולפ"ז א"ש גם הקושיה השלישית, שאין הכוונה בהמאמר שע"י שהאדם יחשוב אודות עניין זה ד"אל תבואני רגל גאווה" וכיו"ב תהיה המשכת העצמות, אלא שהמכוון שבתורה ומצוות הוא המשכת העצמות, וזה נעשה על ידי קיום המצוה שעל ידה נעשה העניין ד’אתכפיא’ גם מצד עניינה הפרטי.
בנוגע לשאלתך בקשר לדרגת משה רבינו, הנה כאן באמת לא ענינו תשובה, אלא הפנינו אותך למכתב ידוע של הרבי, בו הרבי כותב במפורש שמצינו סתירות בדא"ח בנוגע לדרגת נבואתו של משה רבינו, ועד שמצינו בזה קצוות מנוגדים ממש, והרבי מטפל בזה וכותב שבמשה עצמו היו כמה זמנים וכו’, וכוונתינו בזה היתה שתעיין קודם במכתב זה, ותראה אם התכנים המבוארים בו לא מיישבים את קושיתך. ואכן אנו רואים שעיינת במכתב זה, ועדיין הקושיא במקומה עומדת. ואולי י"ל שיש לחלק בין דרגת משה עצמו (מצד נפשו, וה’ביטול’ שלו וכו’) לדרגת הנבואה שלו, שהנבואה שלו היתה דרך מעבר הבריאה (וכמובא בשער היחוד והאמונה פ"ה), אך הוא עצמו הי’ בביטול בתכלית לאלוקות, ובדרגת אצילות ממש, ולכן מצד ביטולו הי’ באופן של איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, ובזה נתחבט משה ואמר הראיני נא כו’ שביקש לראות (עניין הנבואה) שלא ע"י מעבר הבריאה, ויורדי הים "ראו" (כלומר עניין הנבואה ג"כ) דרגא זו, כיוון שלהם נתגלה עלמא דאתכסייא ממש, שהרי "הפך ים ליבשה" (תהלים סו, ו), וראו עלמא דאתכסיא (ים) בגילוי ממש (יבשה).
ובנוגע לשאלתך האחרונה - וודאי שמאמר חז"ל "רוב בנים דומים לאחי האם" נראה שתכונות ואופי הבן הם כמו אחי האם ולכן הזהירו חז"ל לבדוק באחי האם, אך כמובן אין זה סותר שדמיון הבן (בכל העניינים) הוא בראש ובראשונה לאביו מולידו, וזה כלל אינו חידוש, והוא דבר הפשוט לכל, וכמאמר המשנה (הובאה למעלה) "האב זוכה לבנו בנוי וכח" וכו’, וכלשון הכתוב (בראשית ה, ג) "ויולד בדמותו כצלמו" (כלומר חז"ל באו להוסיף שהבן יש לו קשר גם לאחי האם, אבל אין זה שולל את הקשר הפשוט מה שהוא דומה להאב בכל העניינים, ופשוט).
ויה"ר שנזכה זעהן זיך מי’ן רבי’ן דאָ למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
שמואל אלבום - בשם הרב מיכאל חנוך גאלאמב שליט"א
|
|
