אריה לייב
17/12/2013
|
היתכן ברכת הנהנין
במאמר באתי לגני תשי"ג סס"ו מבואר שורש של תענוגים גשמיים שזהו פסולת של ת"ע הנדחה בחוץ ע"י המלאכים.
בספר
חסידות מבוארת תניא חלק א ע’ שפ [הערה קמה] מובא לשון של רבי רש"ב ממאמר
פדה בשלום תרס"ח שגם האוכל לש"ש מ"מ הוא שייך אל הגשם כו" וצריך זיכוך.
ואין הכרעה שם בספר הנ"ל אם זה חיבוט הקבר.
משמע מכאן שנעשה איזה ענין שלילי אפילו עם הייתה כוונת האכילה כראוי.
שאלה היא למה חייבים בברכת הנהנין אם הנאה זה דבר בלתי רצוי.
|
מערכת האתר
19/12/2013
|
כמו תרופה
לאריה לייב הי"ו
הרב ענה על שאלתך, שאכן בכל אכילה יש שייכות לגשמיות, וגם אם היא נעשית בכוונה הרצויה, אך מ"מ יש בה גם עניין רצוי, שעל ידי זה הגוף ניזון, והאדם חי וממשיך בקיום המצוות ובעשיית הדירה לו יתברך בתחתונים, ולכן יש לברך על זה, הרב הוסיף דוגמא לזה מאדם הלוקח תרופה ומבריא, שהגם שהתרופה יש בה גם חומר המזיק, בכל זאת הנה דווקא על ידה נתרפא. ופשוט.
בכבוד רב,
המערכת
|
אריה לייב
19/12/2013
|
תגובה על תרופה
בתרופה יש ב’ דברים. תועלת ונזק.
אבל באכילה הרי ברכת הנהנין היא על תענוג גשמי גופא, כלומר ברכה היא על נזק!
|
המערכת
19/12/2013
|
נראה בפשטות
נראה בפשטות שהכוונה בהנאה (שעליה מברכים ברכת הנהנין) היא לאו דווקא להנאת גרונו (שנהנה מכך שהמאכל טעים, וכיו"ב), אלא להנאת מעיו - כלומר שגופו ניזון וחי מהמאכל, ולפ"ז לא קשיא מעיקרא.
|
אריה לייב
19/12/2013
|
הדרה קושיא לדוכתא
שולחן ערוך אורח חיים רד.ח
ברכה בפירוש תלויה אם חיך נהנה מהמאכל.
|
שמואל אלבום
19/12/2013
|
נושא זה נידון בארוכה בין הפוסקים
מהשו"ע שהבאת אין כל ראיה, די"ל בפשטות שמה שהשו"ע תולה זה במה שהתרופה ערבה עבורו, הוא דאל"כ אינו חשוב אוכל כלל, והטעם הטוב של התרופה משווי לה כאוכל.
(ועוד יותר בפשטות: כשהתרופה טעימה וערבה לו, מי יימר לן שבאמת אין כאן עניין של אכילה כפשוטה?)
ובעיקר הדבר באמת מצאתי שדנו בזה הפוסקים, ראה למשל חידושי חתם סופר חולין (קג, א) שנקט להדיא, דלעניין ברכת המזון (ומסתבר שכן הוא בכל ברכות הנהנין) בעינן הנאת מעיו דווקא, עיין שם.
אך ייתכן שא"צ לכ"ז, והדבר יתברר לאשורו ע"י הרבנים - מחר.
להשתמע.
|
המערכת
22/12/2013
|
הנאה לשם שמים
לאריה לייב היקר
הפניתי את הדברים לרב, והרב אמר שבפשטות הברכה היא על התזונה, ולא על הנאת החיך, וכדיוק לשון הברכה "הזן את העולם" וכו’.
אך גם אם נאמר שהברכה היא על הנאת החיך (ואכן יש אחרונים שנוקטים כך) - הנה גם את ההנאה גופא ניתן וצריך לנצל לקדושה.
שהרי ברור שהעבודה היא לא רק שהחלק התזונתי שבמאכל ינוצל לקדושה, אלא גם חלק ההנאה שבו, ובכלל בכל סוגי ההנאות הקיימות, ניתן וצריך להשתמש בהן לקדושה (ובמקביל גם לעשות ’אתכפיא’ בחלק מההנאות, וכדלקמן), וכפי שכתוב בתניא (פרק ז) על רבא שהיה אומר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן כדי לשמח לבו לה’, ושם גם בנוגע למאכל - שהאוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם (ומובא שם גם מאמר רבא ע"ז) להרחיב דעתו לה’ ולתורתו הרי זה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
אך כמובן האדם צריך לא לרמות את עצמו, ובוודאי שעל כל אחד לעסוק גם ב’אתכפיא’ כפשוטה, אך יחד עם זאת אין צריך להיות רק בתנועה של כיווץ ולאכול רק מאכלים בלי מלח וכו’, אלא אם נהנה בצורה עדינה בכדי שיהיה בשמחה לעבודתו ית’ הרי שההנאה בעצמה עולה לקדושה, וכמובן שבכל מקרה של ספק בזה - אזי ישנה ההוראה ד"עשה לך רב", והוא יורנו הדרך העולה בית א-ל.
בהצלחה,
שמואל א. בשם הרב
|
אריה לייב
22/12/2013
|
כאילו נאמר שזה עבירה לשם שמים?
לא דברתי מה לעשות למעשה. פשוט לכאורה משמע מפ"ח בתניא שרק בן אדם כמו רבינו הק’ שלא נהנה כלל מעולם הזה לא שייך לחיבוט הקבר.
|
שמואל א
22/12/2013
|
עבירה?! מאן דכר שמיה!
ההפך, מה שהוסבר הוא שעצם ההנאה יכולה ג"כ להיות דבר חיובי ולשם שמים (ועד לעולה וקרבן!), אם כי שצריך זיכוך כפי שהבאת בתחילה מהמשך תרס"ח.
מה שנכנסתי כאן גם בעניין של ’למעשה’ בפועל ממש, הוא מסיבה פשוטה ביותר - שאני לא יכול לכתוב כאן כביכול ’היתר’ ליהנות מעולם הזה (לש"ש כמובן), מבלי להגביל ולסייג את הדברים...
|
אריה לייב
22/12/2013
|
קרבן ולא עולה
שמעתי מרב אחד שלמד אצל ר. ש.ח. קסלמן שיש דיוק נפלא כאן.
בשבת הכל כליל עולה למעלה, גם הנאה הגשמית. משא"כ ביום זה רק קרבן כי נשאר איזה שמץ למטה.
וכן משמע מקונטרס עץ חיים פ"ח שלהרגיש טעם גשמי זה לא דבר חיובי.
[אצטט בקרוב ממש].
|
אריה לייב
23/12/2013
|
מתיר אסורים (המשך)
הנה מקור שאלתי בקונטרס עץ חיים ע’ 33. מביא שם רבי רש"ב שבן שלא "אוחז" ביחודא עילאה מרגיש טעם ועונג בעת האכילה. זה מוריד את הבן אדם וצריך יגיעה לגרש תולדות הרגש זה.
אלא אולי בדרך אפשר למצוא סיוע לשאלה בדברי בעל שם טוב כפי שהרב הזכיר בהתוועדות כ"ד טבת משנים קודמות. שקב"ה התיר אהבת השם אף שיש בזה בעיה "יש מי שאוהב" כדי לעזוב אהבה לתענוגים של עולם הזה.
|
המערכת
29/12/2013
|
כעולה וכקרבן ממש
לאריה לייב היקר שליט"א
היה קשה קצת להשיג את הרב בימים האחרונים, אך לבסוף נתקיים בי "יגעת ומצאת" (מגילה ו, ב), ודיברתי עמו באריכות על כל העניין.
וזכיתי לשמוע מהרב חידוש נפלא: שגם מה שמבואר בד"ה פדה בשלום תרס"ח וכל המקורות שציינת שהרגשת הנאה גשמית היא דבר שלילי, כל זה כשהנאתו אינה לשם שמים לגמרי, ומעורב בזה (אפילו בדקות) הנאה אישית, אבל כשהנאתו לש"ש וכמו רבא שהי’ אומר לתלמידיו מלתא דבדיחותא אין כאן שום עניין שלילי וא"צ בזה שום זיכוך!
במילים אחרות: גם מה שמבואר בתניא שרק רבינו הקדוש שלא נהנה כל ימיו מעוה"ז א"צ לחיבוט הקבר, אין הכוונה שלרבינו הקדוש לא היתה בפועל שום הנאה מעוה"ז (וראה רש"י בראשית כה, כג:
"אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים") אלא שכשנהנה לא היתה בזה הנאה אישית אלא לש"ש, ואז א"צ חיבוט הקבר, ועולה לה’ כעולה וכקרבן (בנוגע למה שהבאת בשם הרש"ח קסלמן הרב אמר שאין זה מוכרח, ואין זה פשטות כוונת רבנו הזקן).
בכבוד רב,
ש. אלבום -בשם הרב יוסף יצחק אופן שליט"א
|
משה וויס
28/01/2014
|
הטעם בדרך חסידות
מקור הטעמים בדברי מאכל מקורם בקדושה, וכן שמעתי מהרב אופן בשם אחד הרביים אודות אכלו משמנים ושתו ממתקים בביאור מהו לשון שתו ממתקים, וכן מבואר באוה"ח הק’ שכשנפגע הגיד הנשה של יעקב אין בו גם טעם שנסתלק ממנו כל הקדושה ולכן אין אוכלים ממנו.
עפי"ז אפשר לומר שברכת הנהנין היא ברכה על ניצוצות הקדושה שיש בטעם המאכל.
|
שמואל אלבום
28/01/2014
|
ללא הביאור דלעיל - לא סגי בזה
זה שמקור הטעם הגשמי הוא בקדושה אין זה מספיק כשלעצמו להצדיק ע"ז ברכת הנהנין באם ההנאה היא עניין בלתי רצוי, דהגע עצמך, אם גזל דבר מאכל, הרי אסור לו לברך עליו (ואין זה מברך אלא מנאץ - סנהדרין ו, ב) ואפילו שלאותו מאכל יש טעם המורה על מקורו שבקדושה, והוא הדין אם נהנה שלא לש"ש שמוריד את המאכל (ואת עצמו) בגקה"ט שהם רע גמור, ולכן צריכים עדיין לכל השקלא וטריא שבתגובות לעיל שכשנהנה לש"ש אין בזה עניין לא טוב, ואדרבה עולה לה’ כעולה וכקרבן.
|
