מנחם כהן
07/01/2020
|
עולם התוהו, וחשיבות התעוררות אהבה ויראה
לירון היקר
א. האמת אינה כמו שיש הטועים לחשוב שעולם התוהו הינו עולם שהיה ואיננו, מפני שהוא נשבר ונפל. זאת תפיסת טעות, שתופסים את עולם זה תחת מערכת הזמן, ובאמת הוא עולם שנעלה ממערכת הזמן. עולם התוהו קיים גם היום - אלא שמה שנפל משם הוא בדרגת נפילה ושבירה.
וכמו ירידת הנשמה שיורדת לגוף, אין הכוונה שהיא אינה נמצאת למעלה, כי שורשה נמצא עדיין למעלה, רק שהיא ירדה גם למטה, וכמו חבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה. כך גם שבירת הכלים משמעותה, ירידת הכלים למטה מעולם התוהו, באופן של ’שבירה’.
וההבדל המהותי בין נפילת ושבירת עולם התוהו, לכל סדר ההשתלשלות בעולם התיקון, כמו הנשמות ומלאכים – שאף הם ירדו ונשתלשלו מאלוקות, יובן מההבדל בגשמיות שבין ירידה לנפילה.
’ירידה’ היינו כאדם היורד במדרגות, שמקודם הוא היה למעלה, וכעת הוא למטה. ואף שהסביבה והמקום הינם שונים, אך הוא עצמו נותר כמו שהיה למעלה. במילים אחרות, רק מה שמסביב השתנה אך לא הוא עצמו. מה שאין כן ב’נפילה’ רח"ל - האדם נופל למטה ועצמותיו נשברות והוא כבר אינו כמו שהיה קודם. אם כן השינוי הוא לא רק בסביבה אלא בעיקר בו עצמו.
וכמו כן בנמשל, נשמות ישראל שיורדות לעולם נותרות כפי שהן בשורשן – אלוקות ממש, ורק הסביבה גורמת לשינוי בלבושי המחשבה דיבור ומעשה שלהם. לעומת זאת הנפש הבהמית שבאדם (ועולם הזה הגשמי בכללותו), אף שגם הוא נברא מעשרה מאמרות, הוא ’נפל’ במהותו ונשבר, ולכן כעת מהותו אומרת ’ישות’ ופירוד מאלוקות, כי הוא כמו אותיות שנפרדו ממילה שלימה, שאינן מגלות את האור והן ישות לעצמן.
והעבודה היא, לתקן את הניצוצות שנפלו בשבירה, ו’לסדר מחדש את האותיות’, כדי שהאור יהיה ניכר. כמו בפאזל משחק, שכשהחלקים מעורבבים לא ניכרת התמונה, אך כשגומרים להרכיב את הפאזל, מתגלית התמונה במלוא יופייה.
אך כמו שבמשחק הפאזל, תחילה יש לדעת מהי התמונה השלמה, ורק לאחר מכן ניתן לשבץ כל חלק במקומו המתאים, כך גם בנמשל: כל אדם יש לו חלק בעולם בו הוא פועל, האוכל והלבוש שלו, המקום שבו הוא נמצא, השפעתו על בני אדם וכו’. הקב"ה נתן לנו את התורה, שהיא ה’תמונה’ המלאה, המורה לנו כיצד והיכן להציב כל חלק בבריאה.
וכשמשתמשים בכל חלק בבריאה לפי הוראות התורה - מתאימים את החלקים, ואז יראו בספירות ובכל חלק בבריאה את התוכן האלוקי הבלתי מוגבל שבו. וזה יושלם לעתיד לבוא. אז יתגלה ש’אין עוד מלבדו’, כי כל הבריאה כולה הינה עשרה מאמרות – תורה ממש, ואורייתא וקב"ה כולא חד.
ב. החשיבות של התעוררות אהבה ויראה בזמן התפילה, מבוארת בהרחבה בכמה מקומות, ולמשל בפרק לח בתניא. ונקודת העניין היא, שאמנם הגילוי האלוקי נמצא בכל תפילה ותפילה שהאדם מתפלל, אך כמו שבגשמיות יש הבדל עצום בין אבן דוממת לבין אדם המדבר וחושב, אף ששניהם חיים וקיימים על ידי הבורא, כך גם ברוחניות יש הבדל עצום בין תפילה ’דוממת’ שהאדם מתפלל בפועל, ובין תפילה מלאות חיות והתעוררות אהבה אל הבורא, שאז התפשטות החיות שבמצווה היא באין ערוך.
ועל זה אמרו חכמינו ז"ל "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".
בברכת התורה והגאולה
|
