מנחם הכהן
30/01/2018
|
מפעפע בכולו - ולמעלה מהכל
לשי שי’.
שאלתך מעניינת ומרתקת, ולחשיבות העניין ארחיב מעט: בנוגע לכלל ש"עצם אינו מתפשט", הכוונה היא שכל התפשטות היא ’ירידה’ ו’המשכה’ מהעצם, וממילא הוא אינו העצם ממש. וכמו אור השמש שהוא רק התפשטות והארה בלבד מעצם השמש, ואילו עצם הנפש אינו ’מתפשט’ כמובן.
ולגבי השאלה בפירוש המשך הסעיף שם ("שהעניין דחי בעצם הוא (גם) העצם של החיות המתפשט"), נראה לי כך:
עצם הנשמה מתגלה גם בגוף הגשמי ללא שום הגבלות. כי העצם הוא אמנם ’מקיף’ ונעלה מכל התפשטות, אך היא מהותו של חיות הגוף, והוא אינו יכול להיות שונה מהמהות וה’עצם’ שלו. וכמו עצם הנשמה של היהודי למשל, שהוא למעשה סוג נברא חמישי: יש דומם, צומח, חי, מדבר, וקיים ’טבע’ חמישי - יהודי. הטבע של יהודי הוא, כפתגמו הידוע של רבינו הזקן (’היום יום’ כ"ה תמוז): "אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אַ נפרד פון אלקות" (=יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיפרד מאלוקות).
בכוחות הנפש יש חילוק: כוחות נמוכים ו’מגושמים’, מורגשים יותר, וכוחות עמוקים ו’מופשטים’ מורגשים פחות; אך עצם הנשמה אינה עוד כח, אלא היא עצם מהות הדבר, שקיימת בכל ענייניו. ברור שלא שייך שהתפשטות החיות תהיה הפך מהעצם, ממש כפי שדומם אינו יכול להיות צומח וצומח אינו יכול להיות דומם.
(וראה על דרך זה במאמר ד"ה ’ואתה תצווה’ תשמ"א סעיף ה’: "עצם הנשמה היא העצם של הנשמה המלובשת בהגוף, ולכן, האמונה דהנשמה המלובשת בהגוף שמצד עצם הנשמה היא בפנימיותה").
כלומר: ה’טבע’ של עצם הנשמה, חודרת גם בהתפשטות ובחיות הפנימית של האדם. כי היא מהותו ועצמותו של חיות האדם. היא לא רק ’משפיעה’ עליו, כפי שדבר אחד משפיע על דבר שני (שאז ההשפעה עלולה להיות ’מקיפית’), אלא היא האדם עצמו, ולכן היא חודרת בכל ענייניו!
(ועל דרך מה שכותב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע בד"ה ’ואלה המשפטים’ עת"ר:
"עיקרה ומהותה של הנשמה האלקית הוא בחינת הרצון העצמי, שחפצה ותשוקתה בטבעה להכלל במקור חוצבה באלקים חיים כו’, כי היא חלק אלוקה ממעל ממש, דשרשה בבחינת פנימיות ועצמות אין סוף ברוך הוא . . ומשום זה יש להנשמה התשוקה בטבעה להכלל במקור חוצבה, שעל זה נאמר (קהלת ג, כא - בשינוי) "רוח האדם העולה היא למעלה" - למקורה שמשם נחצבה. והיינו בחינת כח העצמי שבנשמה שנקרא יחידה שבנפש . . והוא מצד עצם טבע הנשמה בלי שום איזה סיבה ודבר הגורם כו’. וכמו שטבע כל דבר שיומשך לשרשו, כך טבע הוא בנשמה להמשך ולהכלל בשרשה ומקורה בחינת עצמות אין סוף ברוך הוא כו’.
(וממשיך:) והטבע העצמיות הזאת דנשמה, יש באמת בכל חלקי הנפש, גם בשכל ומדות עד גם בבחינת נפש כו’. דכאשר מתבונן בהתבוננות אלקי ומתפעל במוחו על הענין האלקי שטוב לו הדבר מאד ומתענג על זה כו’, אין זה מצד ההשגה לבד, כי אם מטבעות נפשו שיש לו בעצם תשוקה לאלקות, ומשום זה טוב לו כל ענין אלקי ומתענג עליו כו’".
בהמשך מוסיף אדמו"ר הרש"ב, שהדבר בא לידי ביטוי גם ב"התפעלות המידות", ובמיוחד ב"בחינת נפש" - במחשבה דיבור ומעשה. כי השכל והמידות "מעלימים (קצת) על העצם", ודווקא ב"בחינת נפש" שאין בה תוכן עצמי כל כך (כי אינה שכל או מידות, אלא רק ביצוע ’יבש’) - ’מאיר’ עצם הנשמה בשיא התוקף).
בברכת ראש השנה לאילנות, שמח!
|
