יהודי שמח
20/01/2018
|
מה זה ’עצם כלי החכמה’?
"כתיב יהיב חכמתא לחכימין, דדוקא לחכימין מצד עצם כלי החכמה, יהיב חכמתו, הגילוי דעצם כח החכמה" - מאמר ד"ה ’ביום השמיני עת"ר סוף עמוד לו (עמוד נ בהוצ"ח). השאלה שלי היא, מה זה ’עצם כלי החכמה’? והאם הכוונה היא שדווקא מי שמגלה את עצם כלי החכמה שלו הוא נקרא חכם ולו מגיע גילוי כח החכמה, או שהכוונה היא שדווקא מי שהוא חכם בעצם יכול לזכות לגילוי החכמה? ובכל אופן, עצם האור זהו עניין מוכר בתורת החסידות, אבל מהו "עצם הכלי"? ועצם הכח?
|
שמעון
21/01/2018
|
כפשוטו ממש
ליהודי השמח שלום וברכה:
אדמו"ר הרש"ב מסביר שם, שיש את עצם האור, ויש את מה שהכלי תופס. הדוגמא הפשוטה לזה היא מהמשל המפורסם של ליבא דאינשי לא כתבי. דהיינו, שהאותיות שהם כלי השכל, ’תופסות’ רק את חיצוניות האור, ולא את פנימיותו. לאחר מכן הוא מוסיף, שגם עצם האור יש לו שייכות אל הכלי, אלא שאינו מתלבש בו לגמרי. אבל לא שאין להם שום שייכות. ומביא לזה ראיה, מכך שה’ נותן חכמה, רק למי שכלי החכמה מושלמים אצלו. וה’ הרי נותן את עצם החכמה, ומזה מובן, שגם לעצם החכמה יש איזה שייכות אל הכלים, וכשהיא מתגלה, זה מורגש בכלים.
מזה אני מבין, שעצם הכלים היינו הכלים. והכוונה היא, שהדרגה הנמוכה שבאור, מתגלה בדרגה הנעלית שבכלים. אך לשני הקצוות (דהיינו עצם האור ועצם הכלי), לכאורה אין שום שייכות. ועל זה מחדש, שיש קשר גם בין עצם האור ועצם הכלי. בכללות, עצם הכלי והכלי זה אותו דבר. אבל בפרטיות, עצם הכלי מדגיש את הכלי עצמו, דהיינו את החלק הנמוך שבו.
אינני קובע מסמרות בזה, אלא כותב את הנראה לעניות דעתי. אם משום מה אין זה נראה לך, אל תהסס לשלוח מה לא ברור לך
|
מנחם
22/01/2018
|
פשט עמוק יותר
לדעתי הפירוש בדברי הרבי הרש"ב (שהובאו בשאלה מקודם) הוא כך:
נאמר בפסוק (דניאל ב, כא) "יהיב חכמתא לחכימין". ולכאורה תמוה, שהרי אם מדובר ב’חכימין’ מכבר (שעל פי ’תורת אמת’ נקראים חכמים), מדוע צריך ליתן להם חכמה?
והביאור בזה, שלא מדובר על נתינת פרטים של חכמה הנובעים מפעולת חיצוניות החכמה, אלא הכוונה על גילוי פנימיות עצם החכמה.
ועל זה נאמר, שרק ל’חכימין’, והיינו לאלו שכלי שכלם מוכשרים להשכיל השכלות (או מצד מה שהתייגעו בתורה או מצד התולדה) - ’יהיב חכמתא’, והיינו שמתגלה בהם גם עצם אור החכמה, לתת בהם תוקף והתגברות בעצם כלי חכמתם - להשכיל ולהתחכם בכל דבר בפועל.
כך מבואר בכמה מקומות בדא"ח, ראה במאמר ד"ה ’החודש’ עת"ר (ספר המאמרים עת"ר עמוד ש ובהוצ"ח עמוד שפד), ש"בחינת פנימיות הכלי הוא עצם מהות הכלי, מה שהוא כלי לקבלה, שהוא בחינת כלי לעצם האור, עד שגם בחינת עצם האור שלמעלה מבחינת הכלים לגמרי, מתגלה גם כן בבחינת פנימיות הכלי, כידוע מענין יהיב חוכמתא לחכימין, דחכימין היינו מצד הכלים שלהם, לא מצד פעולת ההתחכמות, כי אם מצד עצם כלי שכלם, שהם מוכשרים להשכיל השכלות, ויהיב חוכמתא, הוא בחינת עצם האור, לחכימין דוקא".
וראה בזה בארוכה בד"ה ואברהם זקן, המשך יו"ט של ר"ה - תרס"ו.
הרווח העיקרי מההסבר הזה הוא, א. שעצם הכלי הוא לא הכלי עצמו, אלא הוא פנימיות הכלי (וכמו שבכלי גשמי יש את הצד הפנימי שלו, שהוא יותר מוכשר לקבלה). ב. מה הסיבה לכך שעצם הכלי יותר שייך לעצם האור, כי דווקא מי שכלי שכלו מוכשרים יותר לקבל ביאורים עמוקים ופנימיים, יכול להרגיש גם את עצם האור השכלי במוחו.
|
שמעון
22/01/2018
|
אם קבלה היא, נקבל
אינני מונח כעת בסוגיא זו. אם אכן כך מפורש במאמר שהזכרת, לכאורה ברור שזה הפשט הנכון.
|
|
