משה אייזנבאך
25/09/2017
|
יעקב - שם העצם
בד"ה ’תורה צווה’ תשכ"ג, הרבי דן בארוכה בשלושת השמות של העם היהודי - "יעקב", "ישראל" ו"ישורון". בחלקו הראשון של המאמר, נוטה הרבי לומר, שהשם יעקב רומז לדרגות הנמוכות, השם ישראל - דרגה גבוהה יותר, והשם ישורון - הוא הדרגה הנעלית ביותר. אך מסעיף ו ואילך, הרבי מבאר בעומק יותר, שדווקא השם ’יעקב’ הוא ’שם העצם’. עיין שם בארוכה. ועל זה כותב הרבי בהערה 51: "ולכאורה צריך עיון המקור על שיעקב שם העצם" עכ"ל ההערה. לכאורה הכוונה בהערה בפשטות היא, שלמרות שהרבי נוקט כך כאן במאמר, הרבי חיפש מקור קדום יותר לכך בדא"ח. ולכאורה, המקור מפורש ממש בד"ה ’פדה בשלום’ התש"ג (מאמר של י"ב תמוז של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, המודפס בסה"מ תש"א-תש"ב-תש"ג), בעמוד השני של המאמר. הרבי הריי"צ כותב שם מפורש, ש’יעקב’ הוא שם העצם, ואף מוכיח זאת בהוכחה פשוטה, שכך קראו ליעקב מרגע לידתו, בשונה מהשם ’ישראל’ שניתן רק בקשר לפעולה - שנלחם בשרו של עשו, ויכול לו?
|
אורח
25/09/2017
|
בדרך אפשר
אולי נקודת הביאור היא, ששם במאמר דתש"ג מדובר רק על שני השמות יעקב וישראל, וע"ז כותב ש’יעקב’ ביחס ל’ישראל’ נחשב כשם העצם. אך כאן רוצה לומר שיעקב נחשב שם העצם גם בנוגע לישורון, שעליו מבואר בליקו"ת וכאן במאמר וכו’ וכו’ - שהוא עצם הנשמה.
|
שי שמעון כהן
25/09/2017
|
ועדיין קשה
קצת קשה עם לשון ההערה כאן "צ"ע המקור על שיעקב שם העצם", משמע שזה עצמו שיעקב שם העצם, צריך לזה מקור....
ובכלל, בעיני השאלה היא הרבה יותר גדולה. איך יתכן, שבמאמר מוגה יופיע צ"ע למקור. הרי זה נשמע, שהרבי אומר משהו, ושואל את החסידים מה המקור למה שאמרתי?
כמובן, הרבי לא צריך להביא מקור, והוא עצמו יכול להיות מקור. אבל מה הפשט של צריך עיון שכזה?
|
מנחם
25/09/2017
|
אולי צריך מקור לדבר המובן מסברא
עדיין לא מובן, הרי לפי מה שהרבי הרייצ אומר, ששם העצם הוא השם שבו נקרא יעקב בשעת לידתו, מובן שגם לגבי שם ישורון, השם יעקב הוא שם עצמי. שהרי בזמן הלידה נקרא יעקב רק בשם יעקב!
ואולי יש לומר, שזה בדיוק מה שאומר כאן הרבי שליטא בהערה 51, שאמנם מסברא ברור ששם יעקב הוא שם העצם גם בנוגע לשם ישורון, אבל "צ"ע המקור" לזה, מכיוון שעניין זה לא מובא בפירוש בתורת רבותינו נשיאינו. וכידוע דרכו של רבינו למצוא לכל דבר ועניין מקורות מרבותינו נשיאינו, ועד שלעיתים נראה שהכל מובא כבר בדרושי רבותינו הקודמים, אף שהרבי ’מבליע’ בתוכם חידושים עצומים ונפלאים.
ואשמח אם מישהו מהגולשים יוכל להוסיף עוד נופך בעניין. ברכה והצלחה וגמר חתימה טובה.
|
דניאל
25/09/2017
|
עיקר חסר
אם כן, צריך לכתוב "צריך עיון המקור, על שיעקב שם העצם לגבי שם ישורון"!!!!
|
בנימין נ.
26/09/2017
|
לזו הייתה הכוונה
בפשטות, הצ"ע הוא על כללות העניין, שיעקב הוא שם העצם. וכפי שכתוב במפורש "ולכאורה צ"ע המקור על שיעקב שם העצם". ואף שישנם מקורות לכך (כאמור), לא רצה רבינו להביא זאת, מכיוון שעדיין מקורות אלו אינם נותנים תמונה שלימה וברורה על כל העניין (שהרי לא מבואר שם שיעקב הוא שם עצם לגבי ישורון), ולכן נשאר עדיין בצ"ע.
אגב, אולי ישנו מישהו מהמניחים או מהחוזרים שיוכל לתת יותר הסבר בעניין זה? אולי הרבי בעצמו התייחס לזה בפתק וכיו"ב?
|
יאיר ל.
27/09/2017
|
אכן...
אני מאמין שיש איזה סיפור מעניין מאחורי צ"ע זה...
|
אברהם ג.
27/09/2017
|
העיקר אינו חסר
הקשו לעיל על דברי האורח כמה קושיות, ועיקרן, שהעיקר חסר מן הספר כי מדוע הרבי לא כותב שזה שיעקב נחשב כשם העצם לגבי ישורון צריך מקור. ונראה דלא קשה, כי כל המאמר שם עוסק בג’ שמות אלו (יעקב, ישראל וישורון), וברור הדבר שאם כותב שיעקב שם העצם הכוונה היא ביחס ל כ ל ג’ השמות. ואדרבה, אם הכוונה הייתה רק לב’ שמות, היה צורך לכתוב זאת.
ומה שהעירו לעיל שכל הנושא שהרבי מחפש מקור צ"ע, י"ל שלנו כחסידים וודאי הרבי הוא עצמו המקור, ואין שום צורך במקור קדום יותר, וכפשוט, אבל הרבי עצמו לגודל ענוותנותו רצה למצוא מקור ו’תנא דמסייע’ לחידושו, ושמעתי מאחד שעניין זה אירע פעמים רבות.
ובכל אופן, גם אני חושב שיש לברר ההיסטוריה בקשר להערה זו, באם יש מענות וכו’ מהרבי כמו שכתבו קודמיי.
|
נפתלי ב.
27/09/2017
|
איבעיא שנפשטה
ברצוני להציע כיוון קצת שונה לשאלה על הצ"ע של רבינו, והוא, שישנם פעמים שהרבי שליט"א כותב צ"ע, ולאחר מכאן הרבי בעצמו כותב "שוב ראיתי" שנכתב כן במקום פלוני. ולפי זה ייתכן לומר שגם כאן נכתב הצ"ע (ואולי יש לומר יתירה מזו, שצ"ע זה נכתב באמת על מנת שהלומדים י ע יי נ ו וימצאו את המקור, ובכך אכן נפשט הצ"ע. (אומרים, שמי שמיישב את קושיות הרע"א בגמרא, אם הוא מיישב קושייא אחת, הרי הוא גאון. אם הוא מיישב שתי קושיות, הרי הוא גאון עצום, ואם הוא מיישב שלוש קושיות, סימן שהוא לא הבין בכלל את הקושיות... אבל כאן זה תירוץ רק על צ"ע אחד, אז זה בסדר..)
|
אריה מ. ד.
27/09/2017
|
תירוץ מדהים!!!
לפי זה יוצא, שאכן כעת אין כל צריך עיון בזה, כי כבר נמצא המקור!!!
אבל הפלא הוא, שאכן מצינו בכמה מקומות שהרבי שליט"א שואל שאלה, ולאחר זמן ’מוצא את התשובה’. ואין זה פלא, כי התורה היא אין סוף. אך כאן, הרבי עצמו אומר דבר, וכביכול אינו זוכר מה המקור למה שהוא בעצמו אומר... האם ידוע למישהו עוד מקום כעין זה בתורתו של משיח?
|
יעקב ל.
28/09/2017
|
מקור שצריך מקור לדברי רבינו
חלילה לומר שהרבי ’אינו זוכר’ מה המקור. אלא ניתן לומר בשני אופנים: א. שהרבי יודע מה המקור אבל (כפי שכתב ידידי נפתלי ב’) הרבי בא לעורר את לב הלומדים והמעיינים שימצאו בעצמם מקור לכך (וצ"ע אם יש עוד מקום דומה לזה). ב. שהרבי אמר את העניין מסברא, וביקש למצוא לזה גם מקור, אף שמצד העניין אין צורך במקור (מכיוון שזה מובן מסברא! וכפי שכתב ידידי מר מנחם שי’, רק שהוא כתב שעדיין נשאר עניין מסויים בקושיא, ולפי דרכנו ניתן לומר שכבר הכל תורץ).
וברצוני לציין מקור לכך שצריך למצוא מקור למה שהרבי אומר, אף שהרבי בעצמו נחשב מקור מהימן, מדברי הרבי מליובאוויטש מה"מ בעצמו (מכתב ט’ טבת תשי"א אגרות קודש חלק כ עמוד קיז) "ומה שכתב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מאמר חז"ל או דין שהובא בדא"ח כי זהו בעצמו המקור - אני לא כן הוא עמדי. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח. - ולכאורה הוא גם חסידישער, לומר אשר ישנו מקור ואני לא מצאתיו מלומר שאני יודע ברור שאין מקור והרבי חידש זה ע"פ הוראה וכו’ - ובמוחש נראה בהגהות הצמח צדק בדא"ח עד כמה נתייגע בזה. ואכ"מ".
אגב, כחסיד גור נראה לי שהדברים נכונים בכל חסידות, גם לא בחב"ד.
|
אביגדור ל.
28/09/2017
|
עדיין נדרש הסבר
קראתי בשקיקה את דבריך הנפלאים, ר’ יענק’ל ל. אך אי אלו דברים שכתבת, נשגבו מבינתי, ואשמח אם תאיר את עיני:
א) לגבי ההסבר שכתב ידידנו המשותף, מר נפתלי ב. אכן, בהתוועדויות, מצינו שהרבי שליט"א מותיר שאלות ’פתוחות’, כדי שהשומעים יתרצו עליהם. אך כמדומה לי שמעולם לא מצאנו הנהגה כעין זו בשיחה ובמאמר מוגה (ובפשטות הסיבה, כי הרבי מגיה דבר מושלם, ולא חצי דבר). מה נשתנה, שדווקא כאן חרג מלך המשיח מהרגלו הקדוש?
ב) ולגבי ההסבר השני, הרי זה תמוה מאוד לכאורה. הניחא אי נימא שהצריך עיון מכוון לאיזו שאלה אחרת, שיש לעיין מהי. אך כפי שאתה כותב, מה מועיל זה שהרבי שליט"א כותב מסברא? הרי סוף סוף (כפי שציינת) הרבי בוודאי יודע את המקור, ומדוע ישאיר אותו בצריך עיון?
משל למה הדבר דומה, למי שיאמר מסברא שאסור לגנוב. האם לכן יש מקום להשאיר בצריך עיון מה המקור לכך שאסור לגנוב?!
ולגבי המקור שהבאת (ושלא זכיתי למוצאו במדום שציינת, אם כי הוא מוכר לי), לעניות דעתי אין משם ראיה כלל. כמדומה לי, ששם היה מדובר על הנהגת חסידי פולין (ואדמוריהם) לגדל את פיאות הראש. כמדומה לי שמלך המשיח שאל אחד מחסידי פולין מה המקור לזה. הלה השיב שהנהגת הרבי עצמה היא מקור, ומלך המשיח ענה לו שמכל מקום מצד התקשרות ראוי למצוא מקור. אך שהרבי עצמו ישאל מה המקור למה שהוא אומר? זה לא שמענו ולא ראינו מעולם!!!!
|
משה כ.
01/10/2017
|
חלק כא ולא כ
בנוגע לדיון הפורה שהתפתח כאן, ברצוני רק לציין, שאכן המכתב שציין אליו ר’ יעקב ל. אינו בכרך כ’ (כפי שהעיר מר אביגדור ל.) אלא בכרך כא עמוד קיז.
|
ז. ג.
02/10/2017
|
יישר כח
יישר כח לר’ משה על התיקון.
לפי זה, טעה ר’ אביגדור שליט"א במה שכתב (שמכתב זה מתייחס למנהג הפאות). כי בשולי הגליון שם מצויין שמכתב זה הוא המשך למכתב בחלק ג’ (תקנ"ו), ושם מדובר על נושאים אחרים לגמרי
|
|
