שליח
23/06/2017
|
ביאור בדרך אפשר בעניין הדורמיטא
גילוי המלכות בשלימות בעולם, נעשה דווקא על ידי ההתאחדות והקבלה שלה מז"א, לאחר ה’שינה’ (דורמיטא) שבז"א (ולאחר הנסירה שנעשית בזמן השינה, שעל זה ידובר גם בהמשך המאמרים).
וכמבואר בשיחת שבת פרשת וארא תשנ"ב (סעיף ג), ש"בכל ראש השנה ישנו דוגמת הענין ד"ויפל גו’ תרדמה גו’ ויישן ויקח אחת מצלעותיו גו’ ויבן את הצלע גו’ לאשה" - כיון שז"א ומלכות (איש ואשה) חוזרין לעמוד בבחינת אחור באחור, כמו בתחילת הבריאה "שנבראו שני פרצופים", "זכר מלפניו ונקבה מאחור", וכדי שיחזרו להיות בבחינת פנים בפנים, צריך להיות ענין הנסירה, כמו "ויקח אחת מצלעותיו וגו’", "שנבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואחר כך חלקן", וקודם הנסירה צריך להיות דורמיטא (שינה), סילוק החיות, לצורך בנין המלכות, שתחזור להתייחד עם ז"א פנים בפנים".
כלומר: ה"שינה" שהיא הסתלקות המוחין – למעלה אצל האדם העליון שהוא כינוי למידותיו ית’ – ז"א - פועלת שלאחר מכן יומשכו מוחין חדשים ונעלים יותר, וכן היא עניינה של עליית המלכות. וכעין המסופר על אדם וחוה בפרשת בראשית, שהקב"ה הפיל תרדמה על אדם ועל ידי כך בנה ממנו את חוה, כמו כן נעשה ברוחניות בכל ראש השנה, שנעשית תרדמה באדם הנקרא ז"א, שהוא כינוי למידותיו יתברך, ועל ידי כך נבנית חוה, שהיא כינוי לספירת המלכות, שנמשך לה מוחין חדשים ורצון ותענוג חדשים וזהו בנינה.
ואם כן בראש השנה נפעלים ב’ דברים: א. שינת הז"א, ועליית המלכות. כי עלינו גם לעורר את ז"א, וגם לבנות את המלכות מחדש, ואחר כך לפעול יחוד ביניהם. והסדר בזה הוא, שתחילה צריך לבנות את עצם ספירת המלכות, היות שאצלה מסתלקים כל המידות והמוחין וצריכים להמשיך לה עשר ספירות, ולכן ממשיכים לה בראש השנה רצון ותענוג, וכן מוחין כלומר חכמה ובינה, ולאחר מכן מגיעים לתכלית בניינה, שהוא כאשר יתייחדו הז"א והמלכות.
כי כשהמלכות נבנית אמנם יש עולמות, אך אין בהם גילוי אלקות, כי מידותיו יתברך שהן הז"א, שהן משפיעות למלכות גילוי אלקות, הם עדיין בבחינת שינה ו’דורמיטא’ כביכול. ולמרות ששורש המלכות גבוה יותר מכל המידות, אולם שורש זה לא מתגלה בשלמות בכח עצמו אלא על ידי המידות העליונות.
משל למה הדבר דומה – לאדם החפץ ללמוד חכמה מסויימת שנכתבה בשפה שאינו מכיר, בראשונה – עליו ללמוד את "השפה", ולאחר מכן עליו להכניס ’תוכן’ והשכלה בשפה חדשה זו. ובנמשל, השפה היא בחינת המלכות (וכנאמר ב’פתח אליהו’ "מלכות פה"), שענינה יכולת הביטוי והגילוי, אולם על ידי שיודעים ו’בונים’ את השפה, עדיין אין יודעים שום דברי חכמה, ובכדי שיתגלו השכל והמידות בפועל, צריך לעוררם וללמדם בשלימות.
וכך גם לאחר בנין המלכות, נצרך היחוד עם ז"א – המידות העליונות, שבהם ועל ידם נמשכים כל גילויי המלכות, ועל ידי זה נעשית בניין המלכות בשלימות – בניין עדי עד.
כל זה הוא בדרך אפשר, ואשמח אם עוד אי מי מהגולשים יגיב על כך.
|
