שי
07/06/2017
|
ההפלאה דאור אין סוף
במאמר ’יבחר לנו’ תשכ"ג סעיף ה’, מזכיר הרבי שליט"א את "ההפלאה דאור אין סוף (שאינו מוגדר)". והוא מדגיש שאין זה העצמות ממש. האם יודע אי מי על מקומות נוספים שבהם מוזכרת "ההפלאה דאור אין סוף", מהי דרגה זו? ובכלל, האם יש כאן מחלוקת מהיכן נמשך הכח לבנין המלכות?
אודה בחום לכל מי שיוכל לשפוך אור בסוגיא עמומה זו.
|
מנחם
08/06/2017
|
ההפלאה - העלייה. שאין סוף הוא מופלא ומרומם.
לשי שי’
שאלתך מעניינת, ואנסה לענות עליה כפי יכולתי.
המושג "הפלאה דאור אין סוף (שאינו מוגדר)" מובא בכמה וכמה מקומות בחסידות, ומהם, במאמר ד"ה ’וכל אדם’ תשכ"ג סעיף ז (זה ’המשך’ של מאמר ’יבחר לנו’, וגם שם מדובר על כך שאין זה עצמות אור אין סוף ממש), ובמאמר ד"ה ’וידבר גו’ זאת חוקת’ תשכ"ט סעיף ט.
כמו כן מושג זה מוזכר במאמר ד"ה ’תקעו’ עת"ר, ’בסוכות תשבו’ עת"ר וב’ביום השמיני’ עת"ר.
נקודת העניין המבואר במאמרים אלו הוא, שכל ’ציור’ שהוא, אינו מבטא את ’פשיטות העצם’ שלמעלה מציור פרטי (ולכן, דווקא מידת התפארת שאין בה נטייה לצד מסוים - מבטאת את פשיטות הכתר). גם בעניינינו, שתי התנועות (הגילוי והירידה, וההתעלמות והעלייה), גם כמו שהן בעתיק ואריך, יש בהן ’ציור’ (בדקות דדקות), והן אינן העצם. על העצם ממש, לא ניתן לומר לא שהוא ’מתייחס’ לדבר שמחוץ לו, ולא שהוא מרומם ומתעלה ממנו.
ובלשון הרבי מה"מ במאמר שהזכרת: "ענין ההפלאה (=העלייה, שהוא ’מופלא’ ומרומם) דאור אין סוף" אינו "העצמות ממש".
בכללות, מוסבר שזו המדרגה של אור ה’סובב’ (ראה במאמר ’זאת חוקת’ תשכ"ט הנ"ל). אור הסובב, למרות שהוא נעלה מהגבלת העולם, "יש בו איזה ציור והגבלה". עצם עניין ה’הפלאה’, שמבארים שהבורא ’מרומם’ ו’מופלא’ מהעולמות, זה עצמו מורה שבדרגה זו יש איזו שייכות לעולמות. וכהמשל המובא בתניא (שער הייחוד והאמונה פרק ט) מאדם ש"אומר על איזו חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידיים מפני עומק המושג, שכל השומע יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשייה גשמית הנתפסת בידיים". אם אדם יאמר על קול או על ריח, שזה דבר ’דק’ עד שאי אפשר לממשו בידיים, זו אמירה מתאימה. כי קול וריח הם עניינים גשמיים, שנמצאים במקום מסוים דווקא (יש גבול עד היכן הקול והריח מתפשטים וכו’) אך הם עדינים מאד, ואינם נתפסים בחוש המישוש. אך אם אדם ירצה להגדיר רעיון שכלי, ויאמר עליו שהוא כה עמוק עד שלא ניתן למששו, "כל השומע יצחק לו", כי את החכמה אפילו לא מתאים ’לשלול’ ממישוש.
כך גם כשאומרים על אור אין סוף שהוא ’מופלא’ מהבריאה, עצם ההפלאה מורה שיש לו איזו שייכות לבריאה, ולכן מתאים ’לשלול’ את הסובב מהעולמות. על עצמות אור אין סוף לא מתאים אפילו לומר שהוא ’מופלא’ מהעולמות.
במילים אחרות: אור הממלא מוגדר בזה שהוא ’יורד’ לעולמות, אור הסובב מוגדר בזה שהוא ’נעלה’ מהעולמות. אך גם הירידה וגם העלייה מהוות ’ציור’. בעצמות אור אין סוף, אין שום ’ציור’ - גם לא ציור של עלייה והפלאה מאיזה דבר.
ולגבי שאלתך אם יש כאן מחלוקת מהיכן נמשך הכח לבניין המלכות, בפשטות אין כאן מחלוקת, אלא שהכח לבניין המלכות נמשך אכן משני מדרגות: א. מעצמות אור אין סוף ממש (על ידי הביטול העצמי של עצם הנשמה), ב. מההפלאה דאור אין סוף (על ידי התשובה והמצוה של תקיעת שופר), וכפי ששני עניינים אלו מבוארים בהרחבה במאמר שכבודו הזכיר.
בברכת הצלחה רבה בכל העניינים, ובברכת הגאולה.
|
שי
11/06/2017
|
הסברת השאלה
למנחם היקר.
ראשית, אודה לך מקרב לב על התשובה הארוכה והמפורטת, כמו גם על מראי המקומות הרבים, ותשואות חן חן. יחד עם זאת, עדיין לא קיבלתי מענה מלא לשאלתי, וכפי הנראה אין לי להלין אלא על עצמי, שכן לא הבהרתי כל הצורך, את הרקע לשאלתי.
אכן, במקומות רבים מוזכרת ההפלאה של אור אין סוף, ובדרך כלל רגילים לבאר שהכוונה ל’סובב כל עלמין’, וכפי שציינת. עם זאת, בנוגע לאור הסובב מבואר בדרך כלל, שהוא מוגבל בכך שהוא סובב, ואין ביכולתו לרדת לפנימיות. וכפי שמבואר למשל ב’ויתן לך – תשכ"ח’ סעיף ו’, שעתיק (שהוא פנימיות הכתר - סובב) מוגדר בכך שהוא נעתק ונבדל, ולכן אין ביכולתו לרדת למטה ולהתלבש בפנימיות מצד עצמו, אלא אם כן מתגלה עצמות אור אין סוף. לעומת זאת, בהסבר השני שבמאמר דידן (בסעיף ד’) מבואר, שבנין המלכות הוא דווקא על ידי ההמשכה מעצמות אור אין סוף, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר. ועל זה מבאר כאן רבינו, שאין הכוונה לעצמות ממש, אלא להפלאה שבאור אין סוף. מזה מובן, שאין הכוונה כאן לאור הסובב, שאין ביכולתו לרדת, אלא לדרגה נעלית יותר. מהי?
כמובן, שערי תירוצים לא ננעלו, ואפשר לכאורה לומר שיש כמה דרגות בסובב, והדרגה הנעלית יותר יכולה לרדת למטה. אך באיזה דרגה מדובר? ובכלל, האם השם ’סובב’ אינו מורה שהאור נותר סובב ומקיף, ואינו חודר בפנימיות?
ולגבי מה שהזכרת בסוף דבריך, שההמשכה היא הן מהעצמות ממש והן מההפלאה. יש קושי מסוים לומר כך, כי לפי ההסבר הראשון (שבסעיף ג’), ההמשכה היא דווקא מהעצמות, כי כל שאר הדרגות, ואפילו הנעלות ביותר, חוזרות למקורן ושורשן, ונכללות בעצמות אין סוף. ואם ההסבר הראשון מסכים לזה (שחייבים תחילה להגיע אל העצמות ממש), מה מוסיף זה שנמשך מההפלאה שבאין סוף? הרי העצמות נעלה וגבוה יותר, ואם כן די בהמשכה ממנו, כדי לרדת עד למטה מטה, ומדוע זקוקים גם להפלאה?
יתכן והארכתי מדאי, אך אקווה שכעת תהא שאלתי ברורה יותר.
|
מנחם כהן
12/06/2017
|
ההפלאה בכל מקום - עניינה הפלאה
לשי היקר.
ברצוני להפנות אותך למקום נוסף בתורת החסידות, למאמר ד"ה ’ושמתי כדכד’ תשט"ז, סעיף ב’, ששם מבואר בהרחבה, שעניינה של ’הפלאה’ מתבטא פעמים רבות דווקא בכך שהוא יורד למרגה נמוכה ביותר, אך עם כל זה הוא עדיין ב’הפלאתו’, דהיינו שגם הירידה היא רק ביטוי לגודל רוממותו של האדם, שביכלתו להגיע גם לפשוט שבפשוטים, אך אין זה ירידה והגבלה אמיתית, אלא דווקא ביטוי לאי הגבלה, ובמילא מובן שזה שייך - וקיים - גם באור הסובב.
ובקשר לשאלה מה מוסיף ההסבר הזה, כאשר ’יש לנו’ הסבר שעניין המלכות בא מהעצמות ממש, נראה שכאן מתחיל רבינו שליט"א את העיקרון המרכזי במאמר, שישנם שני דברים שצריך לעורר על ידי תקיעת שופר: א. גילוי העצמות ממש, על ידי הביטול העצמי של עצם הנשמה. ב. גילוי הרצון המוחלט ששייך לרצון הגלוי (ההפלאה ששייכת גם לירידה למדרגות נמוכות יותר) על ידי המצוה והתשובה שבתקיעת שופר.
והצורך בשני עניינים אלו הוא, בפשטות, מכיון שמצד אחד צריך שיהיה גילוי העצמות ממש, ומאידך שיהיה זה בתחתונים דווקא, מצד גדרי התחתונים.
וישד עוד להאריך בזה, אך תקוותי ששורותיי אלו הועטות בכמות יספיקו לבאר את הדרוש ביאור.
בברכה.
|
שי
12/06/2017
|
תודה
יישר כח גדול, עזרתם לי מאוד
|
|
