ירון
26/01/2017
|
ליקוטי תורה - מסעי
שלום וברכה חברים,
בליקוטי תורה, תחילת פרשת מסעי כתוב:
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן. כתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. הנה זה כלל גדול בעבודת הש"י שכל מי שבא לדבקה אליו ית’, הנה כתיב מי יעלה בהר ה’ ומי יקום וגו’ נקי כפים ובר לבב שיהא לבו בר וזך לגמרי בלי שום סיג אשר לא נשא לשוא נפשי נפשו כתיב נפשי קרי כמ"ש אליך ה’ נפשי אשא אכל בי עשרה שכינתא שריא דהיינו שלא תהא התנשאותו והגבהותו בדרכי ה’ לשוא ולשקר ח"ו. "
שאלתי היא מה הענין להזכיר "אכל בי עשרה שכינתא שריא" - האם "אליך ה’ נפשי אשא" לא שייך ביחיד? רק בעשרה?
|
מנחם הכהן
31/01/2017
|
השראת השכינה בצורה הנכונה
לירון היקר שי’.
שלום וברכה.
כפי שבוודאי שמת לב, המאמר הזה של אדמו"ר הזקן הוא מסוג המאמרים הקצרים. במאמרים אלו אדמו"ר הזקן מקצר בלשונו, ועניינים שלמים באים לפעמים במשפט קצר, ונראה שכך הם פני הדברים גם כאן.
האדמו"ר הזקן מבאר, שבכדי לעלות בהר ה’, חשוב מאוד שהלב יהיה נקי וטהור, "נקי כפיים ובר לבב", ושהאדם לא יעשה שקר בנפשו, להתנהג בגאווה וגסות, ולטעון שכל זה הוא רק ’לשם שמיים’.
כהוכחה לכך מביא רבינו הזקן את המשך הפסוק "אשר לא נשא לשוא נפשי", ומבאר, שבפסוק זה יש קרי וכתיב, הקרי הוא ’נפשי’ - השראת השכינה, ואילו הכתיב הוא ’נפשו’ – נפש האדם (ראה לקו"ת שלח מח, ד). מה הקשר בין הקרי והכתיב? ומה השייכות לענייננו?
אדמו"ר הזקן אינו מבאר זאת במפורש, והוא רק מביא את הפסוק "אליך הוי’ נפשי אשא", ואת מאמר חז"ל "אכל בי עשרה שכינתא שריא". משני מאמרים אלו מובן, שתפקידו של האדם הוא לחבר את נפשו ורצונו עם הבורא (’אליך הוי’ נפשי אשא’), ועי"ז הוא זוכה שהשכינה תשרה בקרבו (’כל בי עשרה שכינתא שריא’).
לפי זה נוכל להבין את הקשר בין הקרי והכתיב שבפסוק "אשר לא נשא לשוא נפשי" כנ"ל, כי כאשר האדם חוטא בהתנשאות שאינה לשם שמים, הוא נושא לשקר (לשוא) גם את ’נפשו’ שלו – כיון שהוא לא באמת נושא את נפשו לה’, שהרי הוא לא בטל אליו. ובנוסף לזה הוא גם נושא לשקר כביכול את ’נפשי’ של השכינה, כי הוא לא באמת משרה את השכינה למטה, שהרי "אין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך" (תניא פרק ו). וכל זה הוא בגלל "התנשאותו והגבהותו בדרכי ה’ לשוא ולשקר ח"ו" (כלשון אדמו"ר הזקן).
לפי זה מובן, שאין כוונת אדמו"ר הזקן לומר שרק עשרה יכולים לעלות להר ה’ (שזה היפך הפשט במאמר ובפסוק), אלא שכאשר האדם מתנשא שלא כדת, גם השראת השכינה שהוא רוצה לפעול (הנעשית במיוחד בעשרה, אך גם ביחיד ואכמ"ל בזה), גם היא שקרית ואינה אמיתית – ’אשר לא נשא לשוא נפשי’.
הצלחה רבה בלימוד החסידות, שעי"ז ’אתי מר’ דא מלכא משיחא, תיכף ומיד ממש ממש.
|
