המערכת
10/05/2016
|
בירור הניצוצות
תחילה, אבאר בקצרה, את ענין הניצוצות:
כידוע, ה’ מהווה ומקיים את הבריאה בכל רגע, באמצעות האותיות של העשרה מאמרות, בהן נברא העולם. בתחילת הבריאה, הקב"ה אמר (בראשית א, ו): "יהי רקיע", וכתוצאה מזה נברא הרקיע, ועד היום הוא קיים ועומד, מכח אותו דיבור (וכפי שנאמר בתהלים (קיט, פט): "לעולם הוי’ דברך נצב בשמים" – המילים "יהי רקיע" (= "דברך"), ניצבים תמיד ("לעולם") בשמים, כדי להחיותם ולקיימם). כך גם כל יתר הנבראים, תלויים בחיות האלוקית, שמגיעה אליהם ממאמר ה’.
אך מדוע לא ניכר בנבראים, שכל מציאותם היא דבר ה’? למה הבריאה ’מעלימה’ על האלוקות, עד שהנבראים חשים שמציאותם עצמאית לחלוטין, ובאפשרותם אפילו לכפור ח"ו בה’? כי האותיות (של העשרה מאמרות) ’נשברו’ וירדו מאד, ולכן הנבראים אינם מרגישים את האור שיש בהן.
לסיכום: הניצוצות הקדושים, הם ממש דבר ה’ שמחיה ומהווה את הנבראים. אך העולם הגשמי נמצא ’תחת ממשלת’ הקליפות. ממילא, דבר ה’ ’נפל’, ונמצא בהעלם והסתר גדול. תפקידנו, להעלות את ניצוץ הקדושה מ’מאסרו’ בגלות הקליפות, על ידי שימוש בחפץ הגשמי לענייני קדושה. כל זמן שהחיות האלוקית אינה מורגשת, היא כביכול נפרדת משרשה האלוקי, ולכן היא מכונה בשם ניצוץ (בדומה לניצוץ אש, שנפרד מהמדורה, ומתעופף ברוח).
בליקוטי שיחות שצויין בשאלה, מבואר ענין שונה, ועמוק מאוד:
במקומות רבים בחסידות, מתוארות דרגות אלוקיות מרוממות כל כך, שהרע אינו תופס מקום לגביהם. ניתן לחשוב, שלגבי דרגות אלו, אכן אין שום הבדל בין טוב לרע חלילה, ואין מעלה לצדיק על רשע. לכן מדגיש שם רבינו בהערה 33, שרק הניצוץ האלוקי שבדברים האסורים (שכביכול ’נחשך’ והתלכלך, כפי שמבאר רבינו בהערה 20 שם), יכול להתהפך לגמרי לקדושה, על ידי התשובה. ואילו מעשה העבירה עצמו, נשאר רע בכל אופן, כי גם מצד עצמות הבורא, הוא בוחר בטוב דווקא, ולא ברע (כמבואר שם בהערה 28). אדרבא, מצד העצמות, הרע "מושלל ומופרך בתכלית".
|
המערכת
16/05/2016
|
המעשה, והחיות האלוקית
יישר כחך על הבהרת השאלה. תחילה נשיב עליה בקיצור נמרץ, ואחר כך נרחיב:
הניצוץ שבמאכל, הוא הוא הדבר ה’ שמחיה את המאכל. כמו כן, כאשר זדונות נעשים זכויות, מעשה העבירה הגשמי נשאר רע, ואילו החיות האלוקית שבו הופכת לטוב.
וביתר הרחבה: בכל דבר גשמי, יש חיות אלוקית. אך כאשר הדבר מנותק משורשו האלוקי (כמו מרבית עניני עולם הזה), החיות שבו היא כעין ’ניצוץ’, שנפרד ממקורו.
כאשר אדם עושה עבירה, הוא עושה פעולה גשמית – פיזית רעה, שיש לה (כמו לכל דבר) חיות אלוקית. אך חיות זו ’נחשכה’ כל כך, שגם היא עצמה כביכול ’רעה’. כאשר הוא עושה תשובה, החיות האלוקית עולה מהעבירה, וחוזרת להיכלל בשורשה. אך אותה פעולה גשמית, נותרת רעה. לא יתכן לומר, שחילול שבת למשל, הוא פעולה טובה (בגלל שהאדם חזר בתשובה). החילול שבת נותר רע, אך החיות האלוקית שהייתה בפעולה זו, חזרה לשורשה, והפכה לטוב.
|
