שי
22/03/2016
|
חייב איניש לבסומי
המקור לגזירת המשקה, הוא משיחת שבת פרשת שמיני, תשכ"ג (שיחות קודש תשכ"ג, עמוד 282 - 283). בסוף השיחה שם, מציין הרבי בפירוש (בתרגום ללשון הקודש): "כל הנ"ל הוא בנוגע לכל ימי השנה, הן בחול, הן בשבת והן ביום טוב. וכן זה בנוגע לכל המקומות, הן במדינה זו, והן במדינות אחרות, ומסתמא יפרסמו וימסרו את זה גם לאלה שאינם מצויים כאן כעת.
רק בנוגע ליום אחד בשנה – פורים, אינני רוצה להתערב, מצד שני טעמים: טעם אחד הוא מצד זה שבפורים צריכים לאחוז ב"עד דלא ידע", ובשעה שאוחזים ב"עד דלא ידע", הרי ודאי שלא יהיה הדעת של היצר הרע לשכנעו לקחת משקה. והטעם השני, והוא העיקר: כיון שעד פורים מסתמא יבוא כבר משיח, שאז הרי יהיה "כולו משקה" – "ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים"".
יחד עם זאת, חשוב לציין להתייחסות נוספת של הרבי לענין (תורת מנחם תשד"מ ב, שיחת תענית אסתר): "במשך כל השנה כולה – הרי זה דבר המאוס ומושלל לגמרי, כמבואר בארוכה בשיחות כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו. אמנם, בימי הפורים, ישנו החיוב "לבסומי עד דלא ידע", וזאת – כאשר עושה זאת אך ורק מפני ועל פי צווי התורה, ובאופן כזה – הרי התורה שומרת עליו שלא יבוא לידי ענין בלתי רצוי".
|