יהודה ליב
20/03/2016
|
שכל אנושי
ענין זה, מבואר באריכות בכמה ממאמרי אדמו"ר הריי"ץ (ראה למשל ב"חביב אדם – תשב", "אם בחוקותי - תש"). אשתדל לתמצת בקיצור, את המבואר שם:
הנפש האלקית מצד עצמה, נמשכת רק לענינים רוחניים, ורצונה להיכלל בבורא, כי היא חלק אלוקה. מצד עצמה, היא לא זקוקה התבוננות, כדי לעורר תשוקה לה’. היא משיגה את גדולת ה’, כפי שמובנת בעולמות העליונים. רק מכיון שירדה והתלבשה בגוף, היא זקוקה להשגה שכלית באלוקות, כדי להתעורר.
הנפש הבהמית, הפוכה לחלוטין. היא נמשכת בטבעה לענינים גשמיים, אינה משיגה אלוקות, וגם אינה רוצה להשיג. כי עיקרה מידות, וגם השכל שיש בה, מטרתו לשרת את המידות והתאוות. לכן, כל ענינה להתענג מדברים גשמיים, והיא מתרחקת מכל מה שעלול לקלקל לה את ההנאה מהגשמיות.
הנפש השכלית, היא הממוצע שביניהן. גם היא מקליפת נוגה (כמו הנפש הבהמית), אך היא מהמדריגות העליונות שבנוגה, ולכן עיקרה מוחין. מהותה היא, מה שבכח האדם להשיג את גדולת ה’ בשכל אנושי, ולהתפעל מזה במוחו ובליבו.
טבע השכל, להימשך אל מה שלמעלה ממנו, ולהבין את מה שלא ידע לפני זה. לכן, הנפש השכלית יכולה להבין את השכל של הנפש האלוקית, ולהשיגה בשכל אנושי. ועל ידי שהנפש השכלית ’מתרגמת’ את הענינים האלוקיים, באופן שמובן לשכל האנושי, מזדככת הנפש הבהמית.
|
