ישראל ניסים
28/01/2016
|
הכתר והדעת
לפי השיטות שמונים את הכתר כחלק מעשר הספירות, אין מונים את הדעת. ואילו לפי הדיעות שהדעת נמנית, אין מונים את הכתר. אחד הביאורים במחלוקת זו, מובא בליקוטי תורה פרשת שלח (מט, ג):
בכל ספירה יש ’פנימיות’ ו’חיצוניות’. למשל, פנימיות ספירת החסד (=ההשפעה החוצה) היא האהבה, שהיא ’סיבת’ ההשפעה ה’חיצונית’. גם בספירת הבינה, יש את ’שער הנו"ן’, ויש את יתר מ"ט השערים. שער הנו"ן הוא פנימיות הבינה, כי דרכו הבינה מקבלת מהספירה שמעליה - ה’חכמה’. מ"ט השערים, הם חיצוניות הבינה, ודרכם עוברת ויורדת ההשפעה לכל המידות.
הספירה היחידה שיש לה רק ’פנימיות’, היא ספירת הדעת. כי כל עניינה של הדעת, להפנים את מה שהאדם החכים (חכמה) והבין (בינה). חיצוניות הדעת (=מה ש’יוצא ממנה’ החוצה), היא ה’מידות’.
לפי זה, אין ’מחלוקת’ אמיתית בין המקובלים, אם למנות את הכתר בכלל הספירות או את הדעת, אלא "מר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי". זה תלוי אם מונים את חיצוניות הספירות או את פנימיותן:
אם מונים את פנימיות הספירות, הדעת נמנית (כי יש בה (רק) פנימיות, כנ"ל), ואילו הכתר אינו נמנה, כי פנימיות הכתר (דרגת עתיק) ’נעתקת’ ונבדלת לגמרי מהספירות, ולכן היא קרויה "עתיק", והיא ה’מקיף הרחוק’. אם מונים את חיצוניות הספירות, הדעת אינה יכולה להימנות, כי אין בה ’חיצוניות’. לעומת זאת הכתר נמנה, כי ’חיצוניות הכתר’ (אריך) היא ’מקיף הקרוב’, והיא שייכת לספירות וקשורה אליהם.
|
