חיים
05/01/2016
|
אחדות ה’ ועוד - האם הבנתי נכון? ועוד שאלות
יש משפט בחסידות "הכול זה אלוקות".
מצד שני מבואר שהנבראים באמת קיימים.
אם הבנתי נכון יש הבדל בין היש הגשמי שלא היה כלול במקורו והוא יש מאין ואפס המוחלט ליש הרוחני (מאמר האומנם).
היש הרוחני כלול במקורו. אם הבנתי נכון זה ע"ד שמובא בדרך מצוותיך לגבי עצומ"ה שאין בו ידיעה אבל בוודאי לא נעלם ממנו. באופן זה כלולים בו כל העולמות הרוחניים וזה מ"ש כ"ק אדמו"ר הריי"ץ שביש הרוחני הקיום נמשך גם כשאין מציאות (היינו כשנכלל במקורו).
כשאומרים על היש הגשמי שהוא אלוקות זה ע"ד שמכנים את היש המורכב מחומר וצורה ע"ש צורתו אבל גשמיות הנבראים היא יש מחודש.
עניין "אור זרוע לצדיק" המובא בהמשך ע"ב (שגם מציאות הנבראים בעולם העשייה היא אוא"ס) קאי על רוחניות הנבראים.
הייתי שמח לשמוע מאישיות מוסמכת האם אכן הבנתי נכון.
עניין השגת אלוקות לעתיד לעיני בשר, כיצד ייתכן שינוי בקב"ה? וע"ד המבואר בתניא על האומר על חכמה רמה ועמוקה שא"א למששה בידיים מחמת עומק המושג? האם הכוונה על מה שמובא בתניא אמונה לשון אומן שיראו בכל הבריאה את לבושי המלך וכרואה את המלך בלבושיו שרואה גם את מהות המלך (שער האמונה) (והגם שאין שייך במהותו ראייה גשמית אלא שזו השגה ע"י התלבשות אבל טבע עיני הבשר ובוודאי מהות הש"י לא תשתנה)?
מהות תורת החסידות
האם העניין הוא שעבודת התפילה (שעיקר העבודה בהתבוננות הוא אהבה ד"בכל לבבך") הוא הכנה לאהבה דבכל מאודך וגילוי העצם? והאם עניין המשכת העצמות (הגם שאינו בגדר מקום ח"ו וגם לא בגדר גילוי) פירושה גילוי עצם הנשמה שקשורה עם עצמו"ה ולא משום גילוי אור?
אהבת ישראל
נראה מדברי כ"ק אדמו"ר שיש אהבה עצמית השייכת לכל ישראל ויש גילוי האהבה בפועל.
אע"פ כן נראה מדבריו שגם בגילוי האהבה יש ב’ אופנים. אלו שהם מורידין ואין מעלין וכל השאר הם בכלל אהבה גלויה. כיצד מתיישב עניין זה עם דרגה המובאת בהלכה לגבי רועי בהמה דקה שהיא דרגה ממוצעת ומשמע מדברי כ"ק אדה"ז בהלכות רבית (סעיף פ’) שבן המומרת בכללם?
עניין משיח. אפשר שיש לרבי גם עתה דין מלך שכן בפועל "צבאו" ממשיך "לכבוש" ול"ד לנהרג במלחמה (הגם שיש לחלק בינו לבר כוכבא שהיה מלך פוליטי בפועל), אבל הסברא של ר’ יחזקאל סופר שלא ייתכן להתנות ביאת המשיח עם עניין נסי נראית מסתברת מאוד שכן "עולם כמנהגו נוהג" ו"אל יעלה על הדעת שהמשיח צריך לעשות אותות ומופתים" וראה אריכות דברי כ"ק אדמור בעניין זה שזה נוגע לנצחיות התורה (וצ"ע מעניין מורח ודאין). ע"כ גם אי נימא דחזרה מלכות לישראל לכאורה לא שייך לומר על הרבי מלך המשיח כאמירה לגבי העתיד (משא"כ בהווה שאפשר שדינו כמלך).
שלמות הארץ. כותים שצרו, לכאורה מדובר שצרו על עסקי קש ותבן שהם בשימוש ישראל משא"כ הכא שאם מתיישבים שם זה רק בשביל למנוע את שימוש הערביים (ולכאורה דומה לדברי כ"ק אדמו"ר הריי"ץ על היש הנברא שכל מציאותו היא שלילת מקום לזולתו) והבעלות היא בעלות "לשמה", ומה טעם בבעלות לשם בעלות, ומה עניין שלטון המדינה שם לבעלות אמתית של ישראל? ומה באמת צריך לעשות שם עם כל הערביים (שאפשר שדינם כגרי תושב שמצווה להחיותם משא"כ לכאורה בדרגה הממוצעת). (ומעניין לעניין באותו עניין, שבחי הרבי על האמריקאים שתלמוד ערוך הוא שהנוצרים (על כל כתותיהם - רמב"ם בפיה"מ) עע"ז הם ולא תחנם)? (משא"כ המוסלמים שמייחדים ייחוד שאין בו דופי ואינם בכלל האיסור. והדרגה הממוצעת בישראל לכאורה הם בכלל האיסור וע"ד דברי הרמב"ם באיגרת השמד שמי שאינו בעל דת גרוע מעע"ז)?
|
שמעון
06/01/2016
|
אהבת ישראל
לגבי השאלה הרביעית (בנוגע לאהבת ישראל לגבי מורידין ולא מעלין): ראשית אציין, שלא הצלחתי למצוא היכן בדיוק מופיעים הדברים שאתה מצטט, שכן כידוע, תורת רבינו ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים.
בפשטות, התשובה לשאלתך היא, ש’מורידין ולא מעלין’ זהו כינוי כללי, לכל אלו שאין לאהוב אותם אהבה גלויה. אותם שיש חיוב להורידם לבור, הם המקרה החמור יותר בקבוצה זו, אבל גם אלו שאין להורידם ואין להעלותם נכללים בה.
בעומק יותר יש אולי לומר, שאדמו"ר הזקן מביא שתי דעות בדינו של בן המומרת (האם דינו כיהודי לכל דבר, ואסור להלוותו בריבית, או שדינו כגוי), ומסיים שבשל תורה הלך אחר המחמיר (ואסור להלוותו בריבית, כי דינו כיהודי). לפי זה יש לומר, שגם לענין מצות אהבת ישראל, שגם היא מן התורה, בשל תורה הלך אחר המחמיר, ויש לאהוב אותו.
לפי זה, תומתק מאוד שיטת רבינו, לאהוב ולקרב כל יהודי, כולל את אלו המכונים ’חילונים’, כי גם הם נחשבים ל’תינוקות שנשבו’ (בדומה לבן המומרת), ויש לאהוב אותם.
בכבוד ובברכה
|
שמעון
06/01/2016
|
אלוקות בעיני בשר
לגבי השאלה השניה (לגבי השגת אלוקות לעתיד בעיני בשר): מבואר בהמשך תער"ב (חלק ב’, עמוד תתקל"ו ואילך), שאז יתגלה האור האלוקי הנעלם, ולכן תהיה הנבואה כמו דבר טבעי, אפילו בילדים וילדות. עכשיו, תפיסת הגשמיות היא דבר טבעי, ולעתיד תהיה תפיסת האלוקות דבר טבעי.
מעין זה הוא גם היום, בצדיקים הגדולים, שמופשטים מגשמיות, ורואים ממש בעין את כח הפועל שבכל פעולה. כמו האבות הקדושים, שכל עניניהם הגשמיים היו אלוקות ממש. וכן אדם הראשון, לפני החטא היה גילוי אלוקות ממש, ואפילו לאחר החטא דיבר ה’ עם אדם הראשון, ועם קין.
כל זה, לא יהיה (כל כך) מצד הבשר, אלא (בעיקר) מצד הגילוי האלוקי מלמעלה, שיהיה ניתן להשיגו בנקל (’פדה בשלום תשמ"א’, הערה 39).
|
שמעון
06/01/2016
|
גילוי העצם
לגבי השאלה השלישית (לגבי מהות תורת החסידות), אודה לך אם תוכל להבהיר יותר את כוונתך, בחלק הראשון של השאלה. כי אכן, עיקר ענינה של עבודת התפילה, הוא התבוננות בגדלות ה’, כדי לעורר אהבה ויראה. האם המטרה היא דווקא להגיע ל’בכל מאודך’? כמובן ש’בכל מאודך’, היא דרגה נעלית יותר, שלא כל אדם זוכה לה (בכל עת), ואינני יודע אם דווקא זו מטרת התפילה. גם לא ברור לי, מדוע נתת לקטע זה את הכותרת ’מהות תורת החסידות’, ואולי לא ירדתי לעומק דעתך בזה.
לגבי החלק השני של השאלה, אכן בפשטות זוהי המשמעות של גילוי העצם, כי ’העצם אינו מתגלה’. התגלותו נובעת מגילוי פנימיות הנשמה שמאוחדת עימו.
זה מבואר בארוכה בשיחת שבת פרשת תולדות ה’תשנ"ב סעיף ט ובכמה מקומות, שלעתיד לבוא, נשמות ישראל ועצמות הבורא יתגלו כדבר אחד ממש – "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד". ממילא, כל מציאותם (ותחושתם) של ישראל – תהיה, עצמות הבורא. ובמילים אחרות: עצמות הבורא אכן אינה יכולה להתגלות אל מחוצה לו, אך לעתיד לבא לא נהיה ’מחוצה לו’, אלא נתאחד עמו לגמרי.
|
שמעון
06/01/2016
|
אחדות ה’
לגבי השאלה הראשונה, נראה לי להבהיר.
במאמר ’האומנם’, מופיעה בפירוש השאלה, כיצד יתכן לומר שהכל א-לוקות, אף שמציאות העולם היא אמיתית. ושם מביא כמה תירוצים לזה, בעומק לפנים מעומק:
ההסבר הראשון, שאם תתגלה החיות האלוקית שמחיה את הנברא, הוא יתבטל ויהיה לאין ואפס. לכן, גם כעת אינו מציאות אמיתית. הסבר שני, שגם כעת, עיקר המציאות של כל נברא היא החיות האלוקית שבו. הסבר שלישי, שהבורא עצמו ממלא גם כעת את הכל, אלא שאינו מורגש. והרי אור השמש בהיותו בתוך השמש, אינו נקרא אור כלל (אף שבוודאי האור קיים גם בתוך השמש, כי אחרת כיצד הוא יוצא מהשמש?). ומכיון שכן, אנו כמו אור השמש בתוך השמש, שאינו נחשב כלל למציאות עצמית. כל מציאותנו, נובעת מכך שאיננו רואים כיצד אנו כלולים בתוך הבורא.
לסיכום: לפי כל ההסברים האלו, מציאות העולם אינה שקר ודמיון. אלא מציאות ממש, אבל היא תלויה לחלוטין בבורא, ואין לה שום קיום בלעדו, ולכן כביכול אינה מציאות. הכל הוא אלוקות, כי בלעדי האלוקות אין כלום.
בלי שום קשר, יש הבדל בין הנבראים הרוחניים (שנוצרים בהשתלשלות), ליש הגשמי (שנברא יש מאין). הבדל זה, מורה על ריחוק הערך של היש הגשמי ממקורו, אבל אין לו קשר לביטול הגשמיות לה’, בדיוק כמו ביטול הרוחניות לה’.
|
חיים
07/01/2016
|
א. תודה על התגובות. ב. אתחיל עם אחדות ה’
נראה לי שיש הבדל בין היש הגשמי שלא היה כלול במקורו ליש הרוחני. היש הרוחני הוא גילוי ההעלם. ולכן למרות שמציאותו אינה אלוקות קיומו הוא אלוקות. משא"כ ביש הגשמי שלא היה כלול במקורו והוא התהווה מאין ואפס המוחלט הרי שקיומו הוא מה’ ולא ה’ עצמו שמכאן החלוקה בין הדירה בתחתונים בנשמות (!) ישראל לדירה בתחתונים בכללות העולם. זה שנשמות ישראל יכולים להיות חד ממש הוא רק בגלל שבמקורם הם אכן חד ממש. משא"כ היש הגשמי שמקורו הוא באין ואפס המוחלט.
לגבי אהבת ישראל זה נמצא ברשימות לתניא. המחלוקת בהלכות רבית אינה לגבי גדרי אחווה ולעצם דין אין מעלין אלא לגבי ההיתר הכללי להלוות בריבית למין. מצ"ב קובץ המסכם את הסוגיה
|
מנחם
07/01/2016
|
השאלות האחרונות
תשובה: בנוגע למה שכתב אודות עניין משיח, כבר האריך לבאר בזה בטוב טו"ד הרה"ג הרה"ח שלום דב בער הלוי וולפא בספרו ’תומת ישרים תנחם’ (עמ’ 77), ונקודת הענין היא, שקושיא זו היא בעצם על דברי הגמרא (יומא ה, א) האומרת שכבר בתחילת ימות המשיח יהיו ’משה ואהרן עמהם’, והזוהר (ח"א קמ, א) שצדיקים קמים בתחילת ימות המשיח, היינו כאשר עדיין ’עולם כמנהגו נוהג’, וכ"כ ה"ערוך לנר" (נדה סא, ב) ושו"ת רדב"ז (ח"ג סימן א’סט) בשם הריטב"א, שצדיקים יקומו בתחילת ימות המשיח, והרי אין ניסים בתחילת ימות המשיח, ואיך יקומו לתחיה?
והביאור בזה הוא (ראה לקו"ש חלק כ"ז שיחה א’ לפרשת בחוקותי, ועוד) שכוונת הרמב"ם היא שהניסים אינם תנאי שחייב להיות בגאולה, או שזהו ענין נוסף על עצם ביאת המשיח, אלא, שאם המשיח מופיע בלי ניסים אי אפשר לטעון כנגדו שאינו משיח, אבל אם יבוא עם ענני שמיא זה בודאי טוב, ולא יוכלו לטעון כנגדו שאינו משיח, כי בא עם ניסים ונפלאות.
וכידוע שרבים מגדולי ישראל האמיתיים ובפרט הרבי, האמינו וציפו שהתגלות משיח צדקנו תתרחש בכל רגע, וכולנו נגיע עם ענני שמיא לארצנו הקדושה ולבית המקדש השלישי ולקדש הקדשים תיכף ומיד ממש, אף שזה באופן שהוא למעלה מן הטבע לגמרי. גם ידועים דברי הרבי בכמה שיחות (שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב ועוד), אודות הניסים בדורנו, ובחלקם אמר שהם נעשים בכח ועל ידי המשיח שבדור שמתגלה כבר. עיי"ש.
בנוגע למה שכתב כת"ר אודות שלימות הארץ, לא זכיתי להבין דבריו "שאם מתיישבים שם זה רק בשביל למנוע את שימוש הערביים", והלוא ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם, וכדברי רש"י בתחילת ספר בראשית ש"כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה. . וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואם כן ההתיישבות בשטחים אלו היא בשביל להיות במקומות שאותם הקב"ה נתן לנו, ובפרט בדורנו, לאחר כל הניסים והנפלאות שהקב"ה הראה לבני ישראל, וכל זה מלבד העובדה הפשוטה שגם בגשמיות ממש רואים שההתיישבות באותם ’ערי ספר’ מגינה בפועל ממש על כל היהודים הנמצאים בכל ארץ ישראל (וטענתם שרצונם הוא ’רק’ בשטחי יו"ש הוא שטות גמור, שהרי עוד לפני שהתיישבנו בשטחים אלו עמדו עלינו לכלותנו כידוע וכמפורסם).
ואם כן מובן שח"ו לתת אף שעל משטחי א"י, לאומות העולם, כי מלבד זאת שזוהי מתנתו של הקב"ה, הרי בנוסף לכך יש גם הענין של פיקוח נפש ממש לכל יהודי שגר בא"י, וכמבואר בשו"ע או"ח סימן שכ"ט. ואין לכך שייכות עם ענין ה’ציונות’ וה’מדינה’, שהרי מדובר שם אודות נכרים שצרו על עיירות ישראל, אפילו אם היה זה בחו"ל, וכמבואר בגמרא עירובין מה, א, ש"בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא", שגם אז מותר לחלל שבת ע"מ שלא יכנסו ח"ו אף אם טוענים שבאים על עסקי קש ותבן (ופשיטא שאסור ליתן להם ח"ו אף שעל), כדי שלא תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם, כמבואר שם.
(מובן שאין זה קשור לשאלה מה לעשות עם הערביים, כי הענין כאן הוא שלא לתת להם את מה שכבר קיבלנו במתנה מהקב"ה. ולעצם השאלה, הנה לגבי המחבלים או ספק המחבלים מובן שצריך לבערם מן העולם ולהשביתם בכל דרך שהיא, שהרי הדין הוא ש’הבא להרגך השכם להרגו’. ואילו לגבי שאר הערבים (אם ישנם כאלו..) לא ראיתי התייחסות ברורה בתורת הרבי, אם כי כידוע יש איסור ’לא תחנם’ שלא למכור ולהשכיר להם דירות).
ולגבי השאלה אודות ה’שבחים לאמריקאים’, הנה בדרך כלל הרבי משבח את העובדה שהתורה פועלת ומשפיעה היום אפילו בין אומות העולם, ולדוגמא: שדברי הנביא ישעיה "וכתתו חרבותם לאיתים" הולך ומתממש בדורנו זה בכמה וכמה מקומות בעולם (ובכללם באמריקא ורוסיא) שמצמצמים תקציב כלי הנשק ומשתמשים בתקציב זה לכלכלת בני המדינה (שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב). או שאומות העולם מסייעים לבני ישראל ולענייני צדקה וחינוך, שעניין זה מגלה ומבטא "איך שיש בעל הבית לבירה זו, שזהו היסוד האמיתי לצדקה וחינוך" (שיחת ש"פ אחו"ק תנש"א), וכהנה רבות.
ובעניין זה ראה גם דברי הרבי בשיחת ש"פ בראשית תשנ"ב (ס"ז), ש"בנוגע לחסדים שמקבלים על ידי חסידי אומות העולם בזמן הגלות, ואשר לכן צריכים להודות להם, עד ש"ודרשו את שלום העיר גו’ כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיה כט, ז. ובהערה 77 מציין גם לאבות פ"ג משנה ב: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" כו’ ועוד) – שאין זה בגלל שבני ישראל זקוקים לחסדיהם חס ושלום, דאדרבה: "חסד לאומים חטאת"; וכאשר מקבלים מהם חסדים שמסיעים לבני ישראל בעניני תורה ומצוות – אין זה "חסד לאומים", אלא חסד מהקב"ה (הממשיך זאת לבני ישראל ע"י אומות העולם, משום שכך רוצה הקב"ה שיהיה הסדר בזמן הזה), ובמילא אין זה חטאת ח"ו". בברכה.
|
חיים
07/01/2016
|
תגובה למנחם
א. לגבי משיח - לומר שהרבי הוא בהכרח משיח ה"ז אמירה שכעת ביאת המשיח מותנית במאורע נסי (אה"נ דה"ה לומר אמירה כללית שמשיח יבוא בהכרח מן המתים). כמובן שאין זה גורע מהאמונה שתפקיד דורנו הוא להביא את הגאולה ואנחנו עדיין בדור השביעי ומי שזה לא יהיה זה יהיה הרבי. מה זה משנה באלו לבושים הרבי יתגלה?
ב. למה לי להחזיק במתנה שאיני צריך אותה רק בשביל שהשני לא יקבל?
ערי הספר הם בפשטות הערים שגרים בהם בפועל יהודים. מה טעם ליצור מובלעות יהודיות בתוך מקומות שיש בהם רוב נכרי רק בשביל להפוך אותם לערי הספר?
מובן שהקב"ה עושה הכול בין אם זה בדרך נס ובין אם זה בדרך טבע. האם נאמר שלכן אסור לתת מתנות או לוותר על כלום?
ג. "מחבל" זו לא הגדרה הלכתית. יש הגדרה לגבי בני נוח של מי שכבר רצח, או "רודף".
|
שמעון
07/01/2016
|
תשובה לתשובה
לגבי ההבדל בין היש הגשמי, שאינו כלול במקורו, ליש הרוחני, אני מסכים איתך לחלוטין. אכן המציאות הרוחנית בעולמות הייתה כלולה במקורה לפני הבריאה, ואילו היש הגשמי הוא מציאות מחודשת (כמפורש במאמרו הראשון של הרבי ’באתי לגני תשי"א’, סעיף ד’ וה’). יחד עם זאת (וכמבואר שם באריכות), כמובן גם היש הגשמי מגיע מהבורא, ולכן הוא בטל אליו מצד האמת (אלא שאיננו רואים זאת). ההבדל בין נשמות ישראל לשאר העולם, שבנשמות ישראל הקשר לאלוקות קיים בגלוי (יחסית), והם מגלים זאת בכל הבריאה.
לגבי המחלוקת בהלכות ריבית: ראשית אקדים, שנהנתי לראות את הקובץ הגדוש שצירפת. לא אאריך בזה, כיון שאין כאן המקום, אך צרפתי מכתב מענין שמצאתי בנושא זה.
|
חיים
07/01/2016
|
גם לעתיד
כשתתמלא הכוונה של דירה בתחתונים הרי שבנשמות ישראל יתגלה שזה חד ממש ואילו לגבי שאר העולם יתגלה שהקב"ה מהווה אותם ולכן אין להם מציאות עצמית. ביאוה"ז לאדהאמ"צ מג ג ויש על זה שיחה יפה באחת השיחות על פרשת בלק
|
חיים
07/01/2016
|
אהבה ד"ובכל לבבך" כהכנה לאהבה ד"ובכל מאדך"
הרבי מסביר בקונטרס "ענינה של תורת החסידות" שמהותה של תורת החסידות היא גילוי היחידה שבנפש שז"ע "ובכל מאדך". לאור המרכזיות של עבודת התפילה בתורת החסידות חשבתי שאולי זה העניין.
|
שמעון
07/01/2016
|
יחידה
מעניין...
לא ראיתי שמקשרים את זה לבכל נפשך ובכל מאודך, אבל במאמר ’ואתה תצוה תשמ"א’ (המאמר המוגה האחרון של הרבי), מבואר שעיקר העבודה של רועי ישראל היא בגילוי דרגת היחידה. בסעיף ו’ (בסופו), מבאר שעל ידי זה החדיר משה את הדעת וההשגה באלוקות בנשמות ישראל, ועל ידי זה חיזקו רועי ישראל את בני ישראל, כשהיו נסיונות והיה צריך למסור את הנפש.
ובסעיף ט’ שם מבואר, שגם התשוקה לגאולה נובעת מדרגת היחידה, ואדרבא בגילוי באופן כזה יש מעלה על מה שהיה בדורות הקודמים.
|
שמעון
07/01/2016
|
לעתיד
שים לב, שההבדל שציינת הוא לא הבדל בין גשמיות לרוחניות. כל העולמות העליונים והתחתונים, יתגלה שאינם מציאות אמיתית, ורק בנשמות ישראל תהיה המעלה הייחודית, שיתגלה שהם דבר אחד ממש עם הבורא.
|
שמעון
07/01/2016
|
שלימות הארץ
לגבי ה’תגובה למנחם’ (בחלק השני): אכן, ’מחבל’ אינו הגדרה הלכתית, אלא רק הכינוי השגור בפי העם. בפועל, גוי שרוצה להרוג יהודים, אין ספק ש’השכם להורגו’ כבר בזמן הגלות, ובוודאי שבזמן הגאולה לא יהיה לו קיום, אלא יכרת ויאבד.
לגבי ’ערי ספר’, אכן, אין ספק שאין שום ענין לגור באמצע איזור של גויים, וכך להיכנס לסכנה. הנידון שלנו אחר לחלוטין, האם לאפשר שבאיזורים מסוימים (הקרובים לגבול) תהיה התיישבות של גויים (שונאי ישראל) בלבד, או לא. אם ’מחזירים’ להם שטחים אלו, ברור שרק גויים יגורו שם, ובשעת מלחמה יהיה נקל לאויב מבחוץ לחדור לארץ. ואם לא ’מחזירים’ שטחים אלו, אלא יודעים שזו מתנה שנתן לנו ה’, כדי שנשתמש בה ונתיישב בה, יוכלו היהודים ’לפורר’ את הרצף הערבי, ולהקטין את הסיכון מהם (ואולי אפילו לשדל אותם לעבור לארצות אחרות, ולהותיר את ארץ ישראל כולה לעם ישראל).
|
חיים
08/01/2016
|
תודה. לגבי ההבדל לעתיד
מה שמשותף לנשמות ישראל וליש הגשמי (להבדיל) הוא ששניהם מושרשים בעצמות. אלא שהנשמה באשר היא רוחנית יתגלה שהיא חד ממש להבדיל מהיש הגשמי שיתגלה שאין לה מציאות עצמאית. אאלט השיחה היא בכרך כג על "וקרקר כל בני שת".
לגבי מחבלים, ההנהגה צריכה להיות ע"פ הלכה בלבד. בהלכה אין "רוצה".
|
חיים
08/01/2016
|
יחידה
לגבי השאלה האם המטרה של "בכל לבבך" היא להגיע ל"ובכל מאדך" זה תלוי אם אנחנו מסתכלים על הנפש האלוקית או הנפש הבהמית. ברור שבמחינת הנפש האלוקית העיקר הוא העילוי הנפעל בה ע"י "ובכל מאדך". (להעיר מהמובא שהנפש האלוקית לא ירדה בשביל עצמה). למעשה השאלות תלויות זו בזו מהי התכלית של דירה בתחתונים. האם בנשמות ישראל או ביש הגשמי. (למרות שהנה"ב אינה גשמית ולכן לכאורה פשוט שאכן תכלית "ובכל לבבך" היא להגיע ל"ובכל מאדך".
|
מנחם
09/01/2016
|
תגובה לחיים
א. ראשית, חשוב להגדיר מהי ההלכה ברמב"ם: הרמב"ם כותב (הלכות מלכים פי"א ה"ד) שלא ניתן לזהות את מלך המשיח ע"פ האותות והמופתים שיעשה או שלא יעשה. אלו הם דברי הרמב"ם. ומכיוון שזהותו של הרבי כמלך המשיח מבוססת בעיקרה (לא על אותות ומופתים אלא) על המבואר בתורת החסידות בכו"כ מקומות ש’נשיא הדור הוא גם המשיח שבדור", והוא גם "משיח כפשוטו" (שיחת שמח"ת תשמ"ו), ועל עוד מדברי רבינו הברורים בכו"כ שיחות (ובמיוחד שיחת ש"פ משפטים והערה 148 שם עיי"ש), וכל ספרי השיחות מתשנ"א-תשנ"ב מלאים בדבר זה, אם כן מובן, שגם אם לצורך כך נידרש לעניין ניסי כזה או אחר, אין על כך כל מניעה מדברי הרמב"ם.
וע"ד דברי רבינו הידועים (לקו"ש חלק כ"ז שיחה א לפרשת בחוקותי) שאף שכתב הרמב"ם "אל יעלה על דעתך שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית", מכל מקום גם ע"פ הרמב"ם יהיו גם ניסים ונפלאות ותחיית המתים בימות המשיח (מיד בביאתו או בתקופה שניה), אך אין זה חלק מעצם עניינו של משיח, שענינו הוא שלימות קיום התורה והמצוות.
ומקרא מלא דיבר הכתוב (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וראה גם דברי הרמב"ם באגרת תחיית המתים אות ו’, שמה שכתב בהלכות מלכים שלא יהיו ניסים שלמעלה מהטבע בימות המשיח "אין דברנו זה החלטי".
ולהוסיף, שרבים מגדולי ישראל האמיתיים ציפו למשיח שיבוא בכל רגע, ומהם שהניחו את בגדי השבת שלהם מוכנים ליד מיטתם באם פתאום יתגלה הגואל באמצע הלילה, ולא חששו שאין אמונה זו ע"פ דרך ההלכה היבשה המתוארת ברמב"ם. וראה גם קונטרס ’בית רבינו שבבבל’ בהרחבה (סעיף ד) שבית המקדש השלישי עתיד לירד מן השמים מיד בביאת המשיח.
וברור ופשוט שדברי הרמב"ם לא באו לשלול שמשיח יבוא תיכף ומיד, ושבית המקדש יירד מן השמים, גם אם אנו מאמינים בכך במאת האחוזים. בברכה.
|
שמעון
10/01/2016
|
גם אם רוצה להרוג
על הטענה שבהלכה אין ’רוצה’, הריני להפנות את תשומת לבך לשולחן ערוך חושן משפט (סימן שפ"ח סעיף י’), שם נתבאר שאפילו יהודי שאומר שימסור (וכך יסכן יהודי אחר - כמבואר בסמ"ע שם סעיף קטן כ"ט),מצוה להורגו, וכל הקודם זכה. ואמנם בש"ך (ס"ק נ"ד) כתב שצריך שיהיה ניכר שיעשה כן, אך ברור שגוי שמכריז על רצונו להרוג (וניכר שמתכוין לכך), מצוה להורגו מן הדין, וכל הקודם זכה. וכן פסק אדמו"ר הזקן להלכה, בהלכות נזקי ממון, בהשמטות שם.
|
חיים
10/01/2016
|
מנחם, ת"ח על מראי המקומות. ודווקא ממקום שבאת
באותה שיחה בפרשת בחוקותי הרבי אומר בסעיף ט"ז שגדרו של משיח הוא שהוא יפעל בעולם שכמנהגו נוהג "בדווקא", ובסעיף י"ח שהניסים יהיו דבר נוסף על עצם ביאת המשיח. ומובן שאין מניעה לנשיא דורנו שהוא למעלה מהגבלות העולם לפעול בבשר ודם שחי על פי העולם שנוהג כמנהגו ולהשלים את הייעוד של דירה בתחתונים.
דברי רבנו בקונטרס בית רבינו שבבבל הם שאותו מקדש משמיים שיתלבש במקדש שבידי אדם (כבאותה שיחה סעיף י"ח) יתלבש קודם בבית רבנו שבבבל.
|
חיים
10/01/2016
|
עקימת שפתיו הוי מעשה...
ומובן שמדובר באמירה המבטאת כוונה להרוג (בדוגמת "אלך ואמסרנו") להבדיל מרצון אבסרקטי שהשני ימות
|
שמעון
11/01/2016
|
מסכים אתך לחלוטין
כמובן, רצון תיאורטי אינו כלום. לאידך, מעשים (או אפילו דיבורים) שמוכיחים על רצינות, מספיקים כדי להרוג את המחבל. כמובן, לא לי ולא לך יש ידיעה כיצד להגדיר כל ערבי שונא ישראל, וזו שאלה שמסורה לגופי הבטחון השונים. אבל רצף הפיגועים האחרון, והתמיכה הרבה בחברה הערבית (שאפילו לא מגנה - מן השפה ולחוץ - את הרוצחים), מוכיחה לדעתי, שלפחות רובם רוצים להרוג, ואם תהיה להם אפשרות קלה לעשות זאת, הם יעשו. אתה כמובן רשאי לחלוק עלי, אבל זו שאלה עובדתית גרידא, ולא הלכתית.
|
מנחם
11/01/2016
|
לפעול דרך בשר ודם
בנוגע לרעיון שהבאתם, שייתכן שנשיא דורנו יבחר "לפעול בבשר ודם שחי על פי העולם", ברור ומובן שנשיא הדור יכול לפעול בכל דרך שימצא לנכון, וכמו למשל על ידי השלוחים, ששלוחו של אדם כמותו וכו’, ועל ידי כאו"א מישראל, אך עדיין ברור ופשוט שהוא הוא נשיא הדור ו"על כסאו לא ישב זר".
כלומר, כידוע הרבי נשיא דורנו התבטל לחלוטין בפני כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ואף אמר ’נשמתו בי’ (שיחת פורים תשי"א) וכו’, וגם כל שבעת האדמורי"ם הינם דבר אחד והמשך אחד, וכל מעשיו ופעולותיו הם למעשה בכוחם של רבותינו נשיאינו שלפניו, כפי שהרבי עצמו הסביר בכמה הזדמנויות, אך יחד עם זאת, דורנו הוא הדור השביעי, מכיוון שבפועל נשיא הדור כעת הוא הרבי, וכשבפועל הנשיאות (- נשמת הנשיא) עוברת לגוף אחר, גם הדור הופך להיות דור חדש.
ומכיוון שהרבי הזכיר כבר בתחילת הנשיאות שהדור שלנו, הדור השביעי, יביא את הגאולה בפועל ממש, וחזר על כך פעמים רבות ש"דורנו הוא הדור האחרון בגלות והוא הוא הדור הראשון של הגאולה", מובן ופשוט שאי אפשר לומר שכעת הנשיא הוא אדם אחר הפועל על פי הוראות הרבי, כי אז פירוש הדבר הוא שאנו כבר בדור אחר ולא בדור השביעי.
ואמנם, אין ספק שיחד עם פעולותיו של הרבי בעצמו להבאת הגאולה, הרבי פועל להבאת הגאולה גם על ידי שליחיו ושלוחי שליחיו, וכפי שהרבי אמר שכיום כל יהודי הוא שליח של נשיא הדור להבאת הגאולה (ראה שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב סעיף י"א), אך יחד עם זאת, הוא הוא הנשיא והראש כפשוט. בברכה.
|
חיים
12/01/2016
|
דור השביעי
הרבי אמר שעל הדור השביעי "מוטל" להביא את הגאולה. והרבי אמר שאת כל התלוי בו עצמו הוא כבר עשה. מובן שהמטלה עדיין מוטלת על כתפנו.
|
מנחם
13/01/2016
|
מסכים לגמרי
על זה אין שום ויכוח.
|
חיים
15/01/2016
|
התשובה על קושייתי הן לגבי "לא תחנם" והן לגבי הדרגה הממוצעת
התוס’ כותבים שהנוצרים שבימינו מעשה אבותיהם בידיהם ואינם בכלל עע"ז וכך נפסק בשו"ע ומביאו הרבי לגבי "רגע של שתיקה". מכאן י"ל שמ"ש כ"ק אדה"ז לגבי בן המומרת הוא רק במומרת לע"ז. ודין רועי בהמה דקה אינו בתינוקות שנשבו.
|
חיים
15/01/2016
|
וכדברי כ"ק אדמו"ר ברשימות לתניא
שרק מי שבידיים עוקר את עצמו מהקשר עם התורה אין בו דין גילוי האהבה. ועצ"ע מהלכות ערוב
|
חיים
15/01/2016
|
משיח ושלמות הארץ
בקובץ משיח וגאולה חלק ב’ מובא שהרבי מחק את המשפט שהמשיח צריך להיות בחיים וכתב שצריך להיות מלך. מובן שמלך שמסתלק וצבאו ממשיך לכבוש שטח אחרי שטח ממשיך להיות מלך (שהרי כל הנ"מ ההלכתית של היותו מלך הוא בנוגע להתגייסות לצבאו כמו שהרמב"ם מביא על ר"ע שהיה נושא כליו של בר כוכבא). מובן גם שהמשיח לא חייב לבנות את המקדש בידיו. כשהרבי מסר את הבאת הגאולה אלינו הרי שזה כולל את כל התהליך. היינו שלמות ההתקשרות בין המלך לעם, כפיית התורה על העם, שלמות העם והארץ, וכשהרבי ינצח על ידינו בכל מלחמות אלה הוא יכול מבחינה הלכתית לבנות את בית המקדש על ידינו וכן קיבוץ נדחי ישראל. כך שאין נס תחיית המתים תנאי להבאת הגאולה. ולכן כל זמן שזרעו בחיים ונלחם את מלחמותיו הרי שהוא בחזקת משיח.
לגבי שלמות הארץ, נראה לי שחשוב להדגיש שמטרת יישוב הארץ בידי יהודים היא קיום המצוות התלויות בארץ (ולגבי חלק זה של מפקיעו מן המעשרות יש לא תחנם גם במי שאינו עע"ז וק"ל) כדברי הגמרא בסוטה על משרע"ה.
אז יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו
|
חיים
17/01/2016
|
והיותר נראה לגבי אהבת ישראל
שכל דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ הם לגבי האהבה העצמית. שכ"ז שאין מצווה לשנאותו שהוא רק במינים (וכמו שכ"ק אדה"ז מציין שם בתניא למס’ שבת שהוא ביודעים ומורדים דווקא) הרי שאין סייג לאהבה העצמית שחייבת להתבטא ב"ומקרבן לתורה" (כמו שמאריך בזה כ"ק אדמו"ר מה"מ בשיחה) וכדברי כ"ק אדמו"ר מה"מ עצמו בזה שה"ע "יוסף ה’ לי בן אחר" לעשות מה"אחר" "בן". מכלל דעד השתא הווה (כמו שהוא כאן למטה) "אחר". וכל דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ בזה הם רק נגד אלה שהוציאום מכלל ערבות (כדעת כ"ק מהר"י מסאטמאר) ועי"ז לדחותם לגמרי ח"ו ממחנה ישראל (שג"ז דין רק במינים שאין מקבלים אותם בתשובה) במקום להשיבם אל המחנה. וכן מדויק בשיחות דסוכות תשי"א דיש לצאת מן החומה זו תורה כדי להכניס אחרים לחומה זו, מכלל דעד השתא הם בחוץ, וכן בשיחות על "בצר במדבר" וכו’. וכן השיחה לגבי עשו שעל ישראל משומד יש להביט כפי שהוא בראשו, היינו בשורש נשמתו (ועד למחשבה הקדומה דא"ק). שכ"ז הוא לגבי האהבה העצמית המתבטאת בהכרח ב"ומקרבן לתורה" ולא לאשר דעתם שדי בזה ח"ו. וזה שביל הזהב של שלילת הלאומיות בתכלית מצד אחד (היינו שלילת התפיסה שדי להיות מזרע ישראל בשביל שיהיה כישראל לכל דבר גם ללא תומ"צ) וההבנה שעלינו מוטל להחזירם אל המחנה מצד שני.
|
שמעון
17/01/2016
|
נאה ויאה
אמנם שערי תירוצים לא ננעלו, וניתן אולי להמשיך לפלפל בכמה פרטים שכתבת, אך אין בזה נפקא מינא כל כך, כי בעיקרי הדברים כבר הסכמנו...
|
|