מנחם
02/11/2014
|
יומין עילאין = לבושי המצוות
בהרבה מאמרים מובא מאמר הזהר שבא בימים היינו יומין עילאין שהם לבושי התורה ומצוות, מהו ההסבר לכך שימים הם לבושים.
|
מענדי
04/11/2014
|
ימים = לבושים
לשון הזהר רכד, א:
תניא, אינון יומין דבר נש כד אתברי, בההוא יומא דנפק לעלמא, כלהו קיימין בקיומייהו. ואזלין וטאסין בעלמא, נחתין ואזהרן לבר נש, כל יומא ויומא בלחודוי. וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה, ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה. ההוא יומא סליק בכסופא, ואסהיד סהדותא, וקאים בלחודוי לבר. ותאנא, בתר דקאים בלחודוי, יתיב, עד דבר נש עביד מניה תשובה. זכה, תב ההוא יומא לאתריה. לא זכה, ההוא יומא נחית כו’. תא חזי, כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא. אי הוא זכאה, האי בר נש דנפיק מעלמא, סליק ועאל באינון יומין. ואינון לבושי יקר, דמתלבשא ביה נשמתיה. ואינון יומין הוו, דזכה בהו, ולא חב בהו. ווי לההוא דגרע יומוי לעילא. דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי, אינון יומין דפגים איהו בחובוי, חסרין מההוא לבושא, ואתלבש במנא חסרא. כל שכן אי סגיאין אינון, ולא להוי ליה לבר נש במה דאתלבש בההוא עלמא. כדין ווי ליה, ווי לנפשיה, דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין. יומין על יומין, יומין על חד תרין. דכד נפיק מהאי עלמא, לא אשכח יומין דאתלבש בהו, ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי. זכאין אינון צדיקיא, דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא, ואתעביד מנייהו לבושי יקר, לאתלבשא בהו בעלמא דאתי. תנינן ברזא דמתניתין, מאי דכתיב וידעו כי ערומים הם, ידיעה ידעי ממש. דההוא לבושא דיקר, דאתעביד מאינון יומין, גרע מנייהו, ולא אשתאר יומא מאינון יומין לאתלבשא ביה. הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ימים יוצרו. ימים יוצרו ודאי, ולא אחד בהם, דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו. עד דאשתדל אדם, ועבד תשובה, וקודשא בריך הוא קביל ליה, ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין, ולא מן יומוי. הדא הוא דכתיב ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. תא חזי, באברהם דזכה, מה כתיב בא בימים, משום דזכה. כד אסתלק מהאי עלמא, באינון יומין ממש דיליה, עאל ואתלבש בהו, ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום, דכתיב בא בימים.
וע"ש עוד אריכות. ומשמע שלבושי המצוות זה לא תרגום של "ימים", אלא ווארט של הזוהר שהימים נעשים לבושים.
|
ש.ש.כ. מערכת האתר
05/11/2014
|
הסבר
ההסבר הפשוט ביותר הוא, שאברהם נקרא ’בא בימים’, כי תיקן את כל הימים שבהם חי, על ידי שמילא את ימיו ואת זמנו בתורה ומצוות. (ד"ה ’ואברהם זקן’ התשל"ג).
בעומק יותר, המצוות שאנו מקיימים, מצד עצמם הם לגמרי למעלה מהעולם, ובלתי אפשרי להכיל ולקבל את קדושתם. כדי שנוכל לקיים את המצוות מבלי להתבטל במציאות, נדרש שהמצוות יירדו מרמתם הנעלית, ויתגלו בעולם הגשמי שמוגבל ומוגדר בהגבלות של זמן (ומקום). לכן המצוות נקראים ’יומין’, כי הם מכוסים ומלובשים בתוך ה’זמן’. (תורה אור משפטים עו ג)
הזמן מכונה בשם ’יומין’, כי בא בעיקר לידי ביטוי בשוני ובהפרדה שיש בין כל יום ויום. (’ואברהם זקן התשל"ח’ הערה 68).
|
מנחם
06/11/2014
|
עדיין לא הבנתי
זה שאברהם אבינו נקרא "בא בימים" כתוב במאמר הזהר ולא רק במאמר ד"ה ואברהם זקן התשל"ג ואין בזה הסבר שמצוות קרויים ימים אלא שמהימים ע"י קיום המצוות נהפכים ללבושים (כמו שכתב מענדי), וגם במאמר ד"ה ואברהם זקן התשל"ח מובא ההסבר של זמן רק בהסבר לכך שצריך לקיים מצוה כל יום כמאמר הבעש"ט וגם אין זה מסביר שהמצוות נקראים ימים.
|
ש.ש.כ. מערכת האתר
08/11/2014
|
תוספת הסבר
למיטב הבנתי, כוונתו של מענדי בציטוט שהביא מהזוהר, לומר שאכן בימים נעשים המצוות. (וכפי שהזוהר מתאר בתחילתו, כיצד הימים מגיעים אל האדם, והבושה שיש להם אם האדם עושה בהם עבירות.) עם זאת, וכפי שמתואר בזוהר, כאשר אדם עושה מצוות בימים, ימים אלו מלבישים את הנשמה (ובלשון הזוהר "אי הוא זכאה, האי בר נש דנפיק מעלמא, סליק ועאל באינון יומין. ואינון לבושי יקר, דמתלבשא ביה נשמתיה").
במראי המקומות שהבאתי, התכוונתי להסביר מה הקשר לימים דווקא, ומדוע הם מלבישים את הנשמה?
ההסבר הפשוט ביותר הוא, שעשיית המצוות במהלך החיים, מראה שהאדם ניצל את חייו כדבעי, ועובדה זו מלבישה את נשמתו בלבושי ’יקר’. וכלשון הרבי ב’ואברהם זקן התשל"ג’ "דהנה בזהר מפרש שבא בימים פירושו שפעל שלימות בהימים, דהיינו שמילא את הימים בעניני תומ"צ, דכל יומא ויומא עביד עבידתי’".
מהו ההסבר הפנימי להדגשת הימים שבהם נעשו המצוות? מדוע לא נאמר רק שהמצוות מלבישות את נשמת האדם?
לזה הבאנו בקצרה את דברי ה’תורה אור’, ששואל "ולכאורה הלא הדבר תלוי במצות ומע"ט. ומה ענין ליומין להיות לבושין?" ומתרץ "ע"י לבושין שהוא בחי’ מסך יכול לראות אור הבהיר מה שאין יכול לראות בלא מסך כו’. והנה תומ"צ כמו שהם למעלה אור בהיר וצריך להתגשם ולבא מלמעלה מהזמן לתוך הזמן ולכן הזמן דוקא הם הלבושין".
הסבר זה כתוב אמנם בקיצור נמרץ, אך נראה לי שהכוונה בזה היא שהמצוות עצמם הם ’אור בהיר’ שהנשמה אינה יכולה לסובלו, ודווקא באמצעות ה’זמן’ שהוא בריה גשמית (כידוע שהזמן והמקום הם ההגדרות הבסיסיות של העולם) מתגשם אור המצוות, כך שהנשמה יכולה לקבלו.
הזמן מכונה בשם ’יומין’ (ולא שעות, חודשים, שנים וכדו), כי את עיקר השפעת הזמן רואים ב’יום’, כאשר הולכים לישון בערב וקמים בבוקר וחוזר חלילה. (לעומת ההבדל שבין שעה לשעה או בין חודש לחודש ושנה לשנה, שהוא פחות מורגש) כפי שהוסבר ב’ואברהם זקן התשל"ח’ בהערה 68.
|
מנחם
11/11/2014
|
הוספה
עכשיו הראוני שבהוספות ל’אור התורה’ במדבר ח"ב ע’ 115 מסביר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שיום הוא לשון אור והארה, וכמו"כ המצוות הם לבושים המאירים את הנשמה.
|
|
